אודות

צילום: יעקב אגור
צילום: יעקב אגור

חנוך לוין, חייו ויצירתו

חנוך לוין הוא בלי ספק גדול מחזאי ישראל, ואחד היוצרים החשובים והמגוּונים ביותר בתרבות העברית עד היום. יצירתו, המקיפה כ-20 כרכים, כוללת מגוון רחב מאוד של ז'אנרים ספרותיים – מחזות קומיים וטראגיים, קבּרטים סאטיריים, סיפורים וקטעי פרוזה, שירים ופזמונים, מערכונים, תסכיתי רדיו ותסריטים. בתוך כל המכלול הנרחב הזה יצר לוין עולם משלו, בעל מאפיינים שאי-אפשר לטעות בהם, ושפת כתיבה שאין דומה לה בעברית המודרנית.

לוין נולד בתל אביב בשנת 1943, בן שֵני להורים שעזבו את פולין בשנות ה-1930. המשפחה היתה מעוטת אמצעים וגרה בדירה קטנה בדרום העיר. אביו, יהודי דתי, פרנס בקושי את המשפחה עם חנות המכולת שהחזיק. לאחר מות האב, כשחנוך היה כבן 13, הוא יצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה, והמשיך את לימודיו בשיעורי ערב. עוד כנער נטש לחלוטין את אורח החיים הדתי, ולאחר שירות בצבא התחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב. מ-1965 התחיל לפרסם שירים בכתבי-עת ספרותיים, וכן כתב קטעים סאטיריים לעיתון סטודנטים. זו היתה התחלה של קריירת כתיבה אינטנסיבית ובלתי פוסקת  שנמשכה ממש עד מותו.

מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, שסימנה מיפנה בחיי מדינת ישראל, עתידה להיות ציון דרך גם בחייו של לוין. זמן קצר לאחר המלחמה, בהיותו בן 24, כתב לוין קברט בשם "אַת ואני והמלחמה הבאה", שלעג בחריפות לאֶוּפוֹריה הישראלית על הניצחון במלחמה וניפץ את המיתוסים של גבורה ושל הקרבה למען המולדת. זה היה אחד הקולות הראשונים בישראל שביקרו בחריפות את הכיבוש ואת מה שהוא מעולל לשני הצדדים. בעקבות הקברט הזה, ושניים נוספים שבאו אחריו, שמו של לוין התחיל להיות מוכר בציבור הישראלי כיוצר מוכשר אבל גם מעורר מחלוקת.

במקביל ליצירת הקברטים התחיל לוין לכתוב מחזות, בהתחלה בעיקר קומדיות, שבהן הצד הקומי מעורב תמיד בביקורת נשכנית על החברה הישראלית. בתחילת שנות ה-1970 הוא התחיל גם לביים את מחזותיו, שכמעט כולם זכו להצלחה רבה ולביקורות משבחות. בשנים האלה הוא פיתח את השפה התיאטרונית המיוחדת לו, ככותב מחזות וכבמאי, והשם לוין התחיל להיות מזוהה בציבור ישראלי עם תיאטרון ייחודי ואיכותי.

ואז, בשנים 1979, 1981, 1982, העלה לוין בזה אחר זה את המחזות "הוצאה להורג", "יסורי איוב" ו"הזונה הגדולה מבבל", מחזות שהציגו על הבמה סצנות קשות, אכזריות, שותתות דם, אם כי גם בהם לא נעדר היבט קומי-מקאבּרי. לצד הזעזוע שביטא חלק מהקהל, התערובת המיוחדת של אימה, הומור ופיוט שבמחזות האלה מיקמה את לוין בתודעה הישראלית כיוצר דרמטי מיוחד במינו.

אלה היו הראשונים מבין המחזות הגדולים של לוין – טרגדיות, דרמות אנושיות, מחזות מיתולוגיים – העוסקים בנושאים אוניברסליים שחורגים הרבה מעבר למציאות הישראלית או היהודית. מאז המשיך לוין לכתוב ולביים ללא הפסקה גם מחזות רציניים וגם קומדיות – בעירוב מתמיד של הז'אנרים התיאטרוניים –  ומעמדו כמחזאי מוביל בישראל (וכבמאי של מחזותיו) הלך והתבסס. בשנים האחרונות לחייו, במיוחד לאחר שהעלה את המחזות הילד חולם", "ההולכים בחושך" ו"אשכבה", היה כבר ברור שמדובר בתופעה יוצאת-דופן בנוף התרבות הישראלית.

בשנת 1997, כשאובחנה אצל לוין מחלת הסרטן, הוחלט על הוצאת מהדורה של כל כתביו בדפוס. אז התגלה כי לוין מחזיק במגירותיו קרוב לשלושים מחזות שלא היו ידועים קודם. הוא המשיך לכתוב עד ימיו האחרונים, ובבית החולים שבו נפטר עוד התחיל לביים את המחזה "הבכיינים", אבל לא הספיק לסיים. מאז מותו ב-1999, עוד ועוד ממחזותיו ממשיכים לעלות על הבמה בישראל, לצד הפקות חדשות של מחזותיו המוכרים שהפכו כבר לקלאסיקה.

לאחר מותו של לוין התחילה יצירתו להגיע אל הקהל גם בארצות אחרות. מחזותיו תורגמו עד היום ליותר מ-20 שפות, מספר ההפקות של מחזותיו בעולם מגיע למאות, ומהדורות דפוס של תרגומי יצירותיו בשפות שונות הולכות ומתרבות משנה לשנה. העולם מתחיל להכיר את "העולם של חנוך לוין", ואין ספק שהוא הולך ותופס את מקומו בשורה הראשונה של המחזאות העולמית.

חנוך לוין היה נשוי שלוש פעמים, ונולדו לו ארבעה ילדים משלוש נשותיו.

מולי מלצר