שְלוּקִי ופַצְלוּכֶס

[האמהות שלוקי ופצלוכס משוחחות ביניהן]

שלוקי שלי, לעומת זה, יש בו משהו מאוד מאוד ישר ונאמן.

פצלוכס כשאת אומרת "שלי" את מתכוונת לאף שלך או לבן שלך?

שלוקי כמובן שאני מתכוונת לבן שלי, הבן שלי נמצא בצמרת הרבה לפני האף שלי, לב של אמא זה לב של אמא, ואני מבינה ששאלת רק לשם השעשוע.

פצלוכס תתפלאי לשמוע כמה שחשוב לנו להשתעשע קצת, ובייחוד במצבנו.

שלוקי הלוואי ורק יכולנו. אני לא צריכה לספר לך מה זה היום בן לפני צבא, הרי יש לך משלך, והצרה היא שהחיים לא מפזרים לנו נחת כמו שמפזרים גרגרים לתרנגולות, אבל לשחוט אותנו הם מוכנים כאילו היינו תרנגולות, ככה זה. כמו שאמרתי לך, אצל שלי יש משהו מאוד ישר ונאמן. כשהוא אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל.

פצלוכס זה חשוב מאוד.

שלוקי בעל חשיבות עליונה במעלה. ותדעי לך שאם הוא אומר שהוא אוכל, אז הוא אוכל. אין אצלו להגיד דבר כזה שהוא אוכל ולא לאכול. דבר כזה לא יקרה אצלו בשום פנים ואופן.

פצלוכס את רואה, אצל שלי למשל, שיהיה בריא, אם הוא אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון.

שלוקי גם שלי ישן, אבל כשהוא אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל.

פצלוכס אני באמת חושבת שכל העניין הוא עד כמה אדם מוכן להיות נאמן למה שהוא אומר, וזו כבר שאלה של החינוך שהוא מקבל בבית. לפי דעתי הוא קיבל אצלי את החינוך המתאים והנה כולנו רואים את התוצאה: כשהוא אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון.

שלוקי שלי, כשהוא אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל, ושום דבר לא יעזור.

פצלוכס עד היום אני נותנת את שלי בתור דוגמה. אני אומרת: תסתכלו על גידי, ומה אתם רואים? ואז עונים לי: "כשגידי אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון". ולא אגיד לך שאין לי סיפוק כשאני עומדת ורואה את זה.

שלוקי איזו שאלה, אלא ממה יש לאמא סיפוק?! ואני מסכימה איתך במאה אחוז כשאת אומרת שזה תלוי אך ורק בחינוך שמקבלים בבית. אני זוכרת עד עכשיו איך האחות של בית-הספר היתה ניגשת אלי באסיפת הורים ואומרת לי בפני כולם: "גברת שלוקי, כשבֶּנצי שלך אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל. והודות למי, גברת שלוקי? הודות לך, גברת שלוקי". והיא היתה מראה עלי באצבע, פעם אפילו כמעט הוציאה לי עין, אבל זו כבר מעשייה נפרדת.

פצלוכס ושלי לא אוכל? וכשהוא אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון. אני אומרת לך שאני ממש מרוצה במובן זה שאם הוא אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון. עוד לא קרה שיגיד שהוא הולך לישון ופתאום אמצא אותו קורא ספר, לא לא. כשהוא אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון.

שלוקי תשתי כוס קפה, גברת פצלוכס?

פצלוכס הצרה היא שאסור לי לשתות קפה מפני שהקיבה שלי משתוללת.

שלוקי את רואה, אצל שלי, למשל, אין דבר כזה, כשהוא אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל.

פצלוכס גם אצל שלי, ושלי, כשהוא אומר שהוא הולך לישון, אז הוא הולך לישון.

שלוקי ושלי, כשהוא אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל.

[נכנס איש]

איש שלום, אני אליהו הנביא. שמעתי את כל מה שסיפרתם על הבנים שלכם ואני מוכרח קודם כל להגיד לכם: כל הכבוד! פשוט, כל הכבוד! יש לכם שני בנים שיש להם שלוש התכונות ההכרחיות לבניין הארץ ולמאבק באויב:

א. מהימנות ואמינות מוחלטים: כל אחד מקיים מה שהוא מבטיח. זה שאומר שהוא אוכל - אוכל, וזה שאומר שהוא הולך לישון - הולך לישון. זהו דבר שעוד לא נשמע כדוגמתו.

ב. אינדיבידוּאליוּת: איש איש והמומחיות הספציפית שלו, האחד שקוע באכילה והשני שקוע בשינה. זהו דבר שלא יאומן.

ג. ליכוד: זה שאוכל לא מפריע לו גם לישון, כמו שזה שישן לא מפריע לו גם לאכול. אני משתגע. אני פשוט משתגע.

ובקיצור: הסיפור הוא עצום מאיפה שלא נסתכל על זה. גברת שלוקי וגברת פצלוכס, לפי דעתי, ודעתי היא דעת אליהו הנביא, אתן ראויות להערצה כזאת שאתן יכולות להגיד שלושה דברים טיפשיים או גסים מבלי שדמותכן האימהית תיפגם כמלוא הנימה.

שלוקי תודה רבה לך, אליהו. אני חושבת שאני אנצל את ההזדמנות ואגיד שלוש פעמים "קומוניסטים חרייניסטים", ויש לי בזה את השיקול שלי, כי בצורה כזאת אני גם מנצלת את זכותי להגיד שלוש מלים גסות (שימו לב שהן לא גסות מדי), ואני גם נותנת לכולם, כולל כוחות הביטחון, להבין מה דעתי על הקומוניסטים, וזה אף פעם לא מזיק.

איש קומבינציה מוצלחת מאוד שאני מוכרח להצדיע לה. [מצדיע הצדעה צבאית מלאה] בבקשה.

שלוקי [קצת ביישנית] קומוניסטים חרייניסטים, קומוניסטים חרייניסטים.

איש יש לך עוד פעם אחת.

שלוקי אני רוצה להשאיר לי משהו פיקנטי לערב.

איש לשיקול הזה אני מוכרח שוב להצדיע. [מצדיע]

פצלוכס ואני משאירה את כל שלושת הדברים שלי לערב.

[האיש מצדיע]

איש ועכשיו אני עולה לשמים במשק כנפיים. [פונה לצאת] אגב, למעלה מדברים עליכם שבהחלט-בהחלט. תמשיכו. [יוצא].