חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם | חנוך לוין - פרק 4: כשתחשכנה עיני

הפרק הרביעי והאחרון בסדרה התיעודית "חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם | חנוך לוין".

הפרק עוסק בהתייחסות של לוין למוות. מרגע שהתחיל לכתוב, כתב לוין על המוות באופן הכי מפוכח שאפשר. אין עולם הבא, ואין תחיית המתים, ושום משיח לא יבוא. יש רק מה שיש – לשכב משועמם בפה מלא עפר, ולראות את אהובתך שבאה לבקר מדי פעם, ממשיכה לחיות אחריך. האיש שכתב שכולם רוצים לחיות בכל מחיר ובכל גיל, האיש שהסתכל למוות ישר בעיניים, נפטר בגיל 55 בלבד מסרטן. הפרק מספר על תפיסת המוות של לוין ועל יחסו לדת ולאמונה כפי שהשתקפו במחזותיו ("כולם רוצים לחיות", "הילד חולם" "ההולכים החושך", "אשכבה" ו"הבכיינים") וכן על מהלך מחלתו, ועוסק במיתוס הגדול של מותו בעודו מביים עוד הצגה אחת אחרונה, ממיטתו בבית החולים.