כתבים

הופס והופלה

צילום: מורל דרפלר, באדיבות ארכיון תיאטרון הבימה
צילום: מורל דרפלר, באדיבות ארכיון תיאטרון הבימה

הדמויות

הוֹפְּס

נְיֶימָה, אמו

הוֹפְּלָה

פְּשִיצְוָה, אמה

צֶ'רְנֶנְקוֹ, ארוסה של הופלה

תמונה 1

חדר בדירת הרווקים של הופס. הופס קורא-נובח אל התיקרה במאמץ להיראות בעל סיפוק.

 

הופס הלילה דפקתי אחת פעמיים, אמנם לא יָפָה. מייד עם תום הדפיקה השנייה יצאו לי במקרה חמש פליטות אוויר קולניות: ציחקוק, הפלצה, גיהוק, התעטשות, נחרה. דבר כזה עוד לא היה. אני מתכוון לַדפיקותיים פלוס הסידרה. זהו צירוף ייחודי כמו קומבינציה של פתיחת כספת. אני להוט כבר לספר את זה, אבל אין לי למי. אני בודד. יש לי רק אמא.

 

תמונה 2

המטבח בדירת ניימה. ניימה לובשת שמלה ''מהודרת", לחייה מפודרות, בידה ארנק. נכנס הופס. היא מנידה ראשה באכזבה בולטת.

 

הופס מה שוב קרה?!

ניימה הופס בני, בכל פעם שאני רואה אותך - ואני רואה אותך כל יום - אני נחרדת מחדש. זה התינוק שילדתי? לא ייתכן. מישהו החליף לי אותו.

הופס ואולי פשוט גדלתי?

ניימה לא גדלת - הוחלפת. קיבלתי רמאות.

הופס ואולי אני פשוט נראה קצת סחוט? כי דברים קורים לי בלילות, אל תחשבי שלא. חושבת שלא? כדאי לך מאוד לחשוב שכן.

ניימה מסריח לך מהפה. איזה זבל כבר נישקת?
[מציגה עצמה בשמלתה לפניו]
איך אני? יש מה לראות?

הופס [כאילו מפזר גרעינים לתרנגולות]

ציפּ-ציפּ-ציפּ-ציפּ!...

ניימה מפזרים אוכל לא-קיים לתרנגולות לא-קיימות, העיקר להתחמק מתשובות לאמא!

הופס אמא קדושה, את יודעת שאני סולד מלחשוב עלייך כעל גוף. היית בעיני ותמיד תהיי הרוח הטהורה של הבילוש, הריגול, החיטוט, החקירה, הדקירה והחנק!

ניימה נראית חורבה. פגר עם פּוּדרה.
[מחכה להכחשה]
פגר עם פודרה, מה?
[וכשההכחשה אינה באה]
עם פודרה.

הופס לאן?

ניימה סקרן! חושב שמוזמנת לבלות? מוזמנת אל חברתי הכי טובה פשיצוה שגם גרה שני רחובות מפה. אין כאן אפילו נסיעה באוטובוס, זה בילוי? לפשיצוה טוב, אלוהים נתן לה. את כל השמלות שלה היא תופרת אצלי. בתה היפהפייה, הופלה, חזרה מלימודים באמריקה, קיבלה תואר וקיבלה ארוס, ועכשיו הם בביקור אצל האמא ואני מוזמנת. אעזור בהגשה. אני סוחבת איתי בארנק אפילו סינר קטן. אחרים מלכלכים בתי-כיסא, ואני מנקה.

הופס אמא, אני כל-כך פוחד שגם אני אנקה יום אחד בתי-כיסא לאחרים!

ניימה יש ממה לפחד!

הופס מה עושים?

ניימה פוחדים. וכשזה קורה - סובלים. אביך מת וקבור למטה מתחת לשמלות נשים שעוברות למעלה, כמו פועל מוסך.

הופס הוא לא רואה!

ניימה הוא רואה הכל!

הופס יש עליו אדמה לא שקופה!

ניימה אוח, אני שונאת גברים מתים וזונות! בוא לראות אותי מושפלת ולפחד שזה יקרה גם לך. תראה גם את הופלה - אומרים שיפתה והתפתחה - ותראה גם את צ'רננקו ארוסה. הוא לא כמוך, לו יש את הופלה. גאון מצליח בהנדסה תת-מימית, ככה אומרים. לא כמוך.
[מורה על הופס]

זה התינוק שלי?

[בכעס]

בוא כבר, בוא!

[יוצאים]

 

תמונה 3

רחוב. הופס וניימה הולכים. היא מורה עליו באצבע.

 

ניימה נספח אלי לביקור אצל פשיצוה והופלה כי אין לו מה לעשות. רץ ברחובות עם אמא זקנה. לא מתבייש. מתבייש, אבל אין לו ברירה, כי בודד.

[קוראת לו בשיפשוף אצבעות כמו לכלב]

סיבּוֹ, סיבּוֹ! אחרי, סיבּוֹ!...

הופס [נכלם מפני צופים אפשריים, משתדל להינתק ממנה]

ציפּ-ציפּ-ציפּ-ציפּ!...

ניימה [מזנקת וסוטרת בפניו, ומייד נרתעת, פורצת בבת-אחת בבכי מתוך פחד וחרטה]

לא טוב לי, לא טבעי לי בעולם!...

הופס [אינו יודע כיצד להגיב]

אהה, הנקבות המכות הן גם הנקבות הבוכות! הבליל הקרוי אמי אינו מאפשר לי פעולה ברורה.
[ניימה יוצאת והופס אחריה]

 

תמונה 4

הסלון בדירת פשיצוה. פשיצוה, הופלה, צ'רננקו, ניימה, הופס.

 

פשיצוה הופלה'לה בתי, אֶת ניימה, החברה הכי טובה שלי, אַת בטח זוכרת, אבל אֶת הופס אַת זוכרת? עשר שנים לא התראיתם, מסוף הגימנסיה. זוכרת אותו? זוכרת?

ניימה זוכרת?

הופלה [אינה ממהרת להשיב. ולבסוף, ישירות להופס]

הִקְרַחְתָּ!

פשיצוה בראבו! הכל היא זוכרת. כלום היא לא שוכחת.

[להופס]

זהו צ'רננקו, הארוס שלה.

[לצ'רננקו]

מכיר את הופס?

ניימה מכיר את הופס בני?

צ'רננקו מעכשיו או מקודם?

פשיצוה מקודם. מכיר?

צ'רננקו לא מכיר.

פשיצוה כלום הוא לא מכיר. מנין שיכיר? שקוע בעבודה שלו. עובד קשה ולא נח.

ניימה הצלחתם. לא נח בכלל. זה משהו. והופלה מתכננת בית הגון. הצלחתם. חרוץ והגונה, זה הרצפט. אצלנו לא טוב. הופס כל החיים על הספה, מכוסה שמיכה, ישן או עושה דברים אחרים. אני כל החיים בחלון, עומדת ומחכה לדברים שלא יבואו.

[דמעות בעיניה]

ובסוף נקבר.

פשיצוה מי?

ניימה בעלי ז"ל.

פשיצוה מדכאים את נפש ילדינו? הקץ לקינות. אני רצה להכין קפה.

ניימה  א נ י  אכין. את, שבי לך עם בתך וחתנך ותיהני. חבל על כל רגע שאת לא נהנית.

פשיצוה לא לא, את אורחת.

ניימה [צוחקת לעצמה בבוז]

"אורחת". אומרת ולא מתכוונת.

[מחכה להכחשה]

ולא מתכוונת.

[ומשההכחשה אינה באה]

"אורחת" שכמוני. אני תופרת לך ועוזרת לך ומגישה לך. הבאתי אפילו סינר.

[מנסה לפתוח את ארנקה. פשיצוה, בנעימות כביכול, אינה מניחה לה]

פשיצוה עקשנית שכמוך, אני אכין.

ניימה בעצמך עקשנית, אני אכין ואת תיהני ותרווי נחת. חבל על כל רגע שאת לא נהנית.

פשיצוה לא, אַת שְבי, אומרים לך!

[ניימה מנסה שוב לפתוח את הארנק, פשיצוה מונעת בעדה. שתיהן מתכתשות, כביכול מרצון טוב, ותוך כך נקרעת ידית הארנק. ניימה מתבוננת בארנק הקרוע שבידה]

ניימה קרעת לי את הארנק, מזכרת מבעלי, שינוח בגן-עדן. קרעת לי את הארנק.

[פורצת בבכי, משליכה את הארנק ארצה]

שאלך לעזאזל עם הכל!

הופלה [כביכול גוערת בפשיצוה, בפנים חמורות]

תני לה כבר להגיש קפה. האדם רוצה להגיש קפה - אל תעמדו לאדם בדרך להגשמת חזונו.

ניימה ואיך אגשים את עצמי אם לא כמשרתת?

[מחכה להכחשה]

אם לא כמשרתת?

[ומשההכחשה אינה באה]

כמשרתת.

פשיצוה לכי, הכיני כבר קפה, אַת עם הקפה שלך, מיטרד חוצות! קְשְששט!

[הופס מגחך במורך. ניימה פונה לעברו כברק]

ניימה הם כן - אתה לא!

הופס [חדל מייד]

ציפּ-ציפּ-ציפּ-ציפּ!...

[צ'רננקו מגחך קלושות. ניימה פונה אליו, אינה יודעת אם מותר ונכון להשתיקו, מחליטה להבליג. מרימה את הארנק מהריצפה, מוציאה סינר, חוגרת אותו במופגן לעיני כולם ויוצאת]

 

תמונה 5

הסלון בדירת פשיצוה. הופלה, פשיצוה, צ'רננקו, הופס. צ'רננקו והופס עומדים זה מול זה, אינם יודעים מה לומר. הופלה משועשעת, ופשיצוה מביטה בסיפוק בהופלה המרוצה. לבסוף:

 

הופס [לצ'רננקו]

שמעתי שאתה מומחה להנדסה הידראולית.

הופלה צ'רננקו משווק צעצועים לאמבטיה.

[צ'רננקו מגחך, נכלם. הופס נופל על ברכיו בפינה בתפילת הודיה]

הופס יש אלוהים! הוא ברא את העולם ואת הופלה, אך בתבונה רבה במיוחד ברא את צ'רננקו. כמה מעט צריך אדם כדי לחוש בטוב!

[הוא מפנה פניו אל הופלה ורואה שהיא עומדת כשגבה אליו ומעלעלת באלבום תמונות. פשיצוה מתקרבת אליו, בחיוך]

פשיצוה נכשלת. הופלה לא ראתה אותך כורע ברך בפינה ועושה מעשים תמוהים על מנת להרשים גברות.

[הופס קם לעבר הופלה, העומדת עדיין כשגבה אליו. כשהוא חולף על פני צ'רננקו, זה פונה לעברו, מעז ולא מעז]

צ'רננקו ואתה?!

הופס [אינו מגיב, מגיע להופלה, מתבונן באלבום שלה מעבר לכתפה]

מסתכלת בתמונות מהילדות? הנה את בגן, בחגיגת יום-הולדת, לראשך זר. גם אני בתמונה, פי פעור. לקראת מה, לקראת מה?

[ולפתע מסמיך פיו אל אוזנה ולוחש]

אתמול בלילה שכבתי פעמיים עם אחת, ומייד כשגמרתי נפלטו לי חמישה קולות, כמו קומבינציה של פתיחת...

הופלה בוא אחרי!

[סוגרת את האלבום בנקישה ומתחילה לפסוע בפנים חמורות החוצה, הופס הולך בצייתנות בעקבותיה]

צ'רננקו [מביט אחריהם בסקרנות ובחשש-מה]

לאן?

[הופלה והופס יוצאים. נכנסת ניימה עם קפה ועוגות]

ניימה הכנה והגשה, שירות מלא.

 

תמונה 6

בית-השימוש בדירת פשיצוה. הופלה, הופס, עומדים. הופלה נושאת עיניה אל צוהר בית-השימוש. הופס משפיל מבט אל המים שבתחתית האסלה.

 

הופלה ומה אתה חושב לעצמך, לבוא ולספר לי בהפגנת נוצות טווסית את פרשת סרחונותיך עם בחורה אחת לא נחשבת שאינה אני ולנסות להדהים אותי - ואינני נדהמת כלל, למעשה אפילו ציפיתי! - מין ניסיון נואש להיות נועז, לשמור על חן נעורים שאבד. והכל שטחי, שום עומק, שום בשלות, שום שאיפה רצינית. מה עוד אתה מכיל חוץ מהצורך למצוא חן בזול בעיני גברות?

[הופס, מבויש, שפתיו רוטטות כמי שעוד מעט יבכה, מקיש פתאום בידו מתחת לסנטרה כשרוי בעליצות]

הופלה מנסה נואשות להציל את כבודך במעשה שובבות חינני, אך למעשה שוקע יותר ויותר בעליבות?

[הופס חושק שפתיו וחוזר על מעשהו. הופלה מציגה ידיה על מותניה בעמידה סמכותית, נושמת עמוקות. בבוז תהומי]

אומללים הם האנשים העוברים מן הילדות לזיקנה בלי הפרק החשוב של חייהם - הבגרות.

[ובצעד מלכותי יוצאת מבית-השימוש]

הופס ועם איזו אמת גדולה כמו יריקה מפעפעת בפרצוף הושארתי לבדי בבית-שימוש. אני מאוד אוהב נשים צודקות. אני מחכה שהופלה תחזור ותסלח לי. אז תהיה צניחה גדולה לזרועותיה, אז אֶגָאֵל מעצמי, מחישובַי הקטנוניים, מאפסות חיי. מקליפתי יבקע יצור חדש, רענן, יצור שאם יספרו לו פעם ששכן בתוך הופס - יצחק באי-אמון!

[נתקף ייאוש]

אהה, היא לא תבוא לעולם!

[יוצא]

 

תמונה 7

הסלון בדירת פשיצוה. ניימה, פשיצוה וצ'רננקו שותים קפה. הופלה מופרשת מהם, מעלעלת באלבום התמונות.

 

פשיצוה הופלה'לה, קפה ועוגה.

ניימה הקפה כבר קר לגמרי!

פשיצוה ומה את נוזפת בבתי בפנים מחמירות מין נזיפה של משרתת היודעת שמותר לה לנזוף כי היא מתכוונת רק לטובת הגברת, ובזה היא כאילו רוכשת לעצמה קצת כבוד, אה?

[נכנס הופס. חולף על פני צ'רננקו, רואה את הופלה מעלעלת באלבום, נופל בפינה על ברכיו בהתרגשות]

הופס אלוהים, היא עומדת שם ומחכה לי! כי אחרת, למה היא לא יושבת עם כולם ושותה קפה? נוזפים כשאוהבים, איך לא הבנתי?  א ו ת י  היא אוהבת, את הבעייתי, המסובך, המורכב. והנאום שלה בבית-שימוש לא היה סוף פסוק ביחסינו, אלא רק התחלה.

[קופץ על רגליו וניגש להופלה]

אני חייב לך תשובה. בואי איתי!

[הופלה סוגרת את האלבום בנקישה, פוסעת לכיוון היציאה והופס איתה]

צ'רננקו לאן?!

[הופלה והופס יוצאים. צ'רננקו מביט אחריהם תמה, מסב מבטו לפשיצוה]

לאן הם הולכים?

פשיצוה [כועסת]

הולכים לאן שהולכים!

[צ'רננקו מתיישב נזוף, משתקע בקפה שלו. פשיצוה מנסה להיות חביבה]

הם גדלו יחד, יש להם כל-כך הרבה זכרונות משותפים, לילדים. מי ניגב להופלה את הישבן אם לא הופס?

ניימה [קופצת מורתחת ממקומה]

ואיך ניגב? הרי הם באותו גיל!

פשיצוה ניגב, ניגב!

ניימה אותו גיל!

פשיצוה אף-על-פי-כן!

ניימה איך?!

פשיצוה ככה! ככה אני רוצה! שאף-על-פי-כן! שבאותו גיל או לא באותו גיל - שניגב! ככה אני רוצה שהיה!

[קמה וקופצת תוך שילהוב עצמי]

א נ י  רוצה, אני פשיצוה - שניגב!

ניימה ואת קופצת כאילו לא יודעים שלא זה מה שמעסיק אותך. שמתחת לכל הכירכורים והעליצות מסתתרת השאלה הנוקבת ששאל קודם צ'רננקו: לאן? לאן הם הולכים כל הזמן? ומה הם עושים שם? וגם אם תהרגי אותי לא אחדל להיות שופר האמת שלהופס ולהופלה יש שם משהו לעשות, עובדה שהם הולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים, ולנו אין!

פשיצוה הרי אנחנו שותות קפה!

ניימה לא מספיק לשתות קפה, רוצים לדעת מה קורה עם הופס והופלה! מתחת לחוטמנו מתרחשים חיים, יש עולם. תיאמר האמת בקול: צ'רננקו מודאג, וגם אַת. הופס בני פרץ אל חייכם כטַייפוּן. לא ניתן לבטל את בני.

פשיצוה [רוחה נופלת, חוזרת ומתיישבת. שלושתם ממשיכים לשתות בדומיה. ופתאום, מטיחה לעבר ניימה]

ואַת גם כן, כמה גאווה קטנה על זוטות ושטויות יש בך, וכמה אֶת החיים העיקריים אין בך! אין בך, אין בך!

[שוב נרגעת]

נו, גרמתי לך הרבה עוול, וזה גורם לי לרחם עלייך. הרבה עוול גרמתי לך.

ניימה נו, לא כל-כך הרבה עוול.

פשיצוה הרבה מאוד עוול.

ניימה מעט מאוד עוול.

פשיצוה בכל אופן עוול.

ניימה שום עוול.

פשיצוה גרמתי, גרמתי.

ניימה אולי גרמת, אבל לא עוול. גרמת אי-אלו דברים. למשל, פתחת ברז וגרמת למים לנזול, ואחר-כך סגרת אותו וגרמת למים להפסיק לנזול, דברים כאלה גרמת.

פשיצוה ועכשיו את גורמת לי להתרגז!

ניימה את רואה,  א נ י  גורמת, לא את.

פשיצוה [שהתבלבלה לגמרי]

שקט!! ניגב!!!

ניימה בסדר, ניגב.

[לצ'רננקו]

אולי גם לך יש איזו צעקה עלי?

[צ'רננקו נבוך, אינו יודע כיצד להגיב, חוזר לקפה. חוכך בדעתו]

צידננקו בכל אופן, לא כרגע.

ניימה שומר אופציות, הסוחר.

 

תמונה 8

בית-השימוש בדירת פשיצוה. הופס, הופלה. הופס עומד רגע דומם מול הופלה, לפתע נצמד אליה, מחבקה ומנשקה בלהט. היא עומדת ללא ניע. בבת-אחת, כאילו אחז בו השיתוק, פג הלהט של הופס. הוא מנסה להלהיט עצמו על-ידי מישמוש גופה, אך הצינה הולכת ופושה בו, גופו נותר דבוק לגופה ושפתיו נחות על שפתיה ללא תנועה. הופלה עומדת עוד רגע, ואחר-כך ניתקת ממנו.

 

הופלה כפי שאמרתי לך קודם, פסחת על פרק הבגרות. הגעת היישר משלב הילדות אל שלב הזיקנה. אתה תשוש. למעשה אתה גמור. חייך העכשוויים אינם אלא ריטוטים אחרונים.

הופס אני בקושי בן עשרים ותשע!

הופלה כן, חבל, יהיו לך הרבה שנים של ריטוטים אחרונים. שרידי כוחך ומרצך יושקעו מעתה בקינאה באלה שבגרו.

הופס אהה, בגרות, בגרות! החמצתי את בגרותי לחלוטין!

הופלה לא לחלוטין. בביקורנו הקודם בבית-השימוש לפני ארבע דקות היה לך רגע אחד של בגרות, כשהסתכלת בראש מושפל לתוך האסלה. היה בעמידה ובמבט שלך משהו מאוד בוגר ומפוכח.

הופס חשבתי באותו רגע על אבי ז"ל.

הופלה היתה שם באמת נימה טראגית. וחבל שרגע אחד ויחיד זה התבזבז על אסלה. בכל אופן, הרגע ההוא חצץ בין ילדותך לזיקנתך. מייד אחריו התחילה הדעיכה, כפי שהתברר לנו לפני רגע בלפיתות החלושות שלך, דעיכה שתימשך מכאן עד יום מותך.

הופס [בצער אין אונים]
היה לי רק רגע אחד.

הופלה [מתחילה להפשיל לאט את שמלתה למעלה, בחיוך דק]

ולאסלת בית-השימוש יש, כפי שודאי ידוע לך, גם שימושים אחרים.

[הופס יוצא, סוגר אחריו את הדלת]

 

תמונה 9

מול דלת בית-השימוש בדירת פשיצוה. הופס עומד ומדבר אל הופלה מבעד לדלת הסגורה.
 

הופס אוהבת להיות אַת, מה? ותמיד יש לך מה להגיד, תמיד ניסוחים הולמים, תמיד רעננה, מסורקת, הנערה שאחרי האמבטיה, שיער קצת לח, ריח סבון טוב, ראש מוטה הצידה בביישנות המכסה על נחישות, גילוי לב ויושר קיצוני כלפי חלשים. ובסוף לוקחת את צ'רננקו!

[מתהלך רגע מול הדלת, לפתע מקיש עליה בהתרסה]

אבקש לסיים, גם אני צריך!

הופלה תבין שאני עושה הכל בקצב שלי. לא אאיץ בגלל גורמי חוץ.

הופס אינני גורם חוץ, אנו מכירים מילדות. פעם, בגן הילדים, חשבנו להתחתן. פעם אפילו שיחקנו, וראיתי ובדקתי את כל האזורים שלך המיועדים היום בלעדית לצ'רננקו.

הופלה האזורים התפתחו, לא תכיר אותם היום.

הופס [קולו חנוק מתאווה]

הרי לא נבנתה שם אוניברסיטה!

הופלה אתה מתלוצץ מתוך מצוקה גדולה. אוֹמַר לך ישר בפנים הלהוטות שלך שמעבר לדלת: לא היה בינינו ולא יהיה בינינו וגם לא ייתכן בינינו - כפי שלא ייתכן להפר את חוקי הטבע - כלום. אבל פשוט כלום.

הופס כמה יפה אני יודע את זה בתוך-תוכי.

[מתהלך קצת, נעצר. בהחלטה נחושה הוא פותח את כפתורי מכנסיו. לעצמו]

צינת כפור פושה בקרבי מחמת החלחלה המתוקה לנוכח המעשה האיום שאני עומד לעשות. הנה דלת. משני עבריה שני עולמות, שני קטבים מנוגדים של קיומנו: מן העֵבר האחד עולם הציוויליזציה, אשה אימפריאלית, נותנת שתן כהלכה במקום המיועד, הכל נכון, תרבותי, ובקיצור - התרחשות נורמטיבית; ומעבר מזה עולם הבלהות, עולם הסיוט וההפקר, לא-איש ולא-ילד מחלל את חוקי הצינעה וההיגיינה ומזהם את תשתית התרבות האנושית.

[מנסה להשתין על הריצפה. קשה לו]

ועכשיו לא יוצא. אומר הטבע: לא ברצון, לא בקלות נשתף פעולה עם הופס.

[עוצם עיניו, מנסה להתרכז, פוקח אותן]

הנה, בקושי טיפה. והבושה כפולה: גם הוקאתי ממסגרת התרבות האנושית, וגם רק על הגבול.

[רוכס את כפתורי מכנסיו תוך גיחוך נבזי. הדלת נפתחת, הופלה עומדת לצאת. הופס מפנה מבט אל הריצפה. להופלה]

הביטי. פעוטים חיינו, פעוט סבלנו. פעוט, פעוט, פעוט.

הופלה [גוהרת מעט ומתבוננת, עד שרואה את טיפת השתן. מזדקפת בפנים חתומות וקוראת בעסק רב]

אמא ונייימה!!

 

תמונה 10

מול דלת בית-השימוש בדירת פשיצוה. הופס, הופלה. נכנסות פשיצוה וניימה במרוצה, אחריהן צ'רננקו.

 

פשיצוה מה קרה?

הופלה [מצביעה על הריצפה]

הנה!

פשיצוה מה?

הופלה שם!

פשיצוה מה?

הופלה רטוב!

פשיצוה איפה?

הופלה כאן!

פשיצוה לא רואים.

ניימה איפה? מה?

הופלה כאן! כאן!

[פשיצוה וניימה יוצאות במרוצה, חוזרות, כל אחת עם משקפיים]

פשיצוה איפה?

הופלה כאן!

ניימה הטיפה?

הופלה צהוב!

פשיצוה מי?

הופלה הטיפה!

פשיצוה [מבינה סוף סוף, מסתכלת רגע בנוכחים, אחר-כך מנסה לעלוץ במאמץ רב]

הופלה'לה בתי, חזרנו אל הטבע? קיבלתי בת בוגרת המגיבה במקוריות חיננית למצוקות האדם בחברה התעשייתית המודרנית?

הופלה [מצביעה על הופס]

הוא!

פשיצוה [מתנפלת על הופס]

מה?! אינפנטיל?! תינוק מופרע וחולה עצבים חסר יכולת להתמודד עם בגרותו ועם דרישות החברה התעשייתית המודרנית?

ניימה תנו  ל י  להתרגז, זהו  ב נ י !

[נדחפת ועומדת מול הופס. משתדלת להיות מאיימת ומטילת מרות]

מה עשית?!

[פאוזה]

מה עשית?!

הופס [לעצמו]

אבד, אבד החיק הרחום לעולמים.

ניימה מה?

הופס [לעצמו]

וכל עלילותינו לא היו אלא כדי לגמור בהסתערות גדולה של פיוס בחיקכן החם.

[ממשש את ניימה. לעצמו]

נרתיק עור בלוי.

ניימה מה?

הופס [מסתובב אל הופלה. לעצמו]

כאן נקבה עם בשר מעניש וחיק סולח רציני.

ניימה מה?

הופלה כמה שנים תעמדי ותמשיכי לשאול "מה"?

פשיצוה בדיוק. קחי סמרטוט ונגבי טוב-טוב את מעללי הילד שלך.

[ניימה יוצאת, חוזרת עם סחבה ומנגבת את הריצפה. הופס, מול הופלה]

הופס את גדֵלה מעוצם המעמד, הולכת ומתנפחת מרוב צדק. על כתפַי הצרות את עושה את כל הדרך מנערה שברירית לבעלת-בית אדירת ממדים ושופעת סמכות. זוהי התראה לצֶ'רָבֶּרָנֶנְקוֹ, משווק הצעצועים לאמבטיה.

צ'רננקו שמי צֶ'רְנֶנְקוֹ. אינני צֶ'רָבֶּרָנֶנְקוֹ. מ"צֶ'ר" עוברים ישר בדרך הקצרה ל"נֶנְקוֹ" בלי שום "צֶ'רָבֶּרָה".

פשיצוה בראבו!

צ'רננקו [קורץ בהבנה להופלה]

חשב להתחכם, ואני עניתי לו ברצינות גמורה כביכול, לקלקל לו את הבדיחה.
[להופס]

בסך-הכל כבר ראיתי בעולם אידיוטים יותר גדולים ממני. על השאר לא אגיב.

[בשקט, להופלה, מנסה להציל את כבודו]

הדלת בשעת מעשה היתה פתוחה או סגורה?

הופלה הֵרגע, צ'רננקו, על נאמנותי לך ייפלו השמים. בין ערוותי לבין מבושי האינפנטיל חצץ חומר דומם ולא שקוף.

צ'רננקו [מנשק את ידה, כמעט בוכה מהכרת טובה]
מי לא רגוע? מחפשים סמל למרגוע? - פנו אלי.

[מנסה להילפת אליה]

חבקי אותי.

הופלה לא עכשיו. אם כי אחר-כך, בלילה, ודאי שכן.

צ'רננקו וזה הרי העיקר, ויותר אינני רוצה, למעשה אינני רוצה בכלל, מלבד לדעת שיש לי אם אני רוצה, וזה הרי העיקר, ויותר אינני רוצה.

הופלה [פונה בחטף אל הופס]

ועל השאלה הנשאלת במבטך "למה צ'רננקו?", אשיב לך: ככה. דווקא צ'רננקו. שתתפקע. צ'רננקו כי צ'רננקו!

פשיצוה זהו בדיוק סוג הנימוקים שלי: ניגב כי ניגב!

צ'רננקו "צ'רננקו כי צ'רננקו" - זה ההסבר הכי טוב שהיה לי מעולם. ויותר אינני רוצה.

הופלה [להופס]

ואל תחשוב שמפני שפנינו לרגע לצ'רננקו שכחנו את השלולית.

צ'רננקו הופלה, למה את קוראת לטיפה שלולית? בזה את רק מחניפה לו. אפילו לתת זרם שתן כמו שצריך לא היה לו עוז. זהו גבר מבוהל בעל מעצורי אוויר.

פשיצוה [בשקט, להופלה]

הופלה'לה בתי, מצד שני, אם אנחנו קוראים לזה טיפה, אנחנו מקטינים את הלכלכנות שלו, וזה מאוד חבל. יש לנו כל האינטרס מבחינת ההתרגזות לקרוא לזה "שלולית".

[הופלה שוקלת רגע בדומיה. פשיצוה לוחשת לה]

שלולית, שלולית.

הופלה מה את מנסה, אמא, להשפיע עלי?

[פאוזה. מחליטה]

שֵם ההרטבה: שלולית.

פשיצוה בראבו! הצדק והשכל הישר ניצחו! שלולית!

הופלה [להופס]

אז אל תחשוב שמפני שפנינו לרגע לצ'רננקו, שכחנו את השלולית. בוא אחרי!

[יוצאת, אחריה הופס]

צ'רננקו לאן?!

[רץ אחריהם ויוצא]

פשיצוה [לניימה]

ואת, המשיכי לנגב טוב-טוב את תעלולי בנך!

[צ'רננקו נכנס]

צ'רננקו הם יצאו החוצה!

פשיצוה רוץ למרפסת לשאול לאן.

[צ'רננקו יוצא, ניימה רוכנת אל הריצפה ומנגבת]

ניימה [לעצמה]
ובסוף נקבַּר.

פשיצוה דעי לך, ניימה, חברתי הכי טובה, שהרגעים הכי יפים שלך הם אלה שבהם את מתכופפת. כשאת מתכופפת, חושבים שאת כפופה בגלל ההתכופפות, ולא יודעים שאת כפופה גם כשאת עומדת זקופה. נהנים לרמות את העולם?

[ניימה מתכוונת לגמור]

טוב-טוב סביב-סביב עם הרבה חומר ניקוי. ולשפשף טוב-טוב!

ניימה המלה "טוב" בהכפלה מופיעה אצלך רק עם הוראות ניקוי.

פשיצוה [מפויסת]

נו, מצאת אצלי תכונה. את הרי יודעת כמה אני קפדנית בניקיון. לכן כל-כך הדהים אותי המעשה בהופס. לא הדהים אותי בכלל. ידעתי שזה יהיה הסוף איתו.  א ת  לא ידעת.  א ת  קיווית ממנו למי יודע מה.

ניימה אז מה אם קיוויתי, הוא בני. ומי בכלל קיווה, לא קיוויתי לכלום.

פשיצוה אוי כמה שקיווית.

ניימה לא קיוויתי.

פשיצוה קיווית, קיווית. היה לך אפילו רגע אחד כשהתכופפת אל השלולית, שהפנים שלך כמעט התבהרו.

ניימה נזכרתי בבעלי ז"ל.

פשיצוה כן, היה לך רגע אחד התבהרות, וחבל שהוא בוזבז על שלולית שתן.

ניימה [מתחילה לבכות]

למה לא מַתִּי איתו?

פשיצוה לא עכשיו!

ניימה אז היתה לי מנוחה לגב!

[נכנס צ'רננקו]

צ'רננקו נעלמו בקצה הרחוב!

פשיצוה למה לא צעקת "לאן"?

צ'רננקו היא לא עונה. כמה אפשר לשאול "לאן" בלי להפוך לקריקטורה?

פשיצוה קריקטורה נולדים.

ניימה הוא בטח חושב שהוא ציור שֶמֶן.

פשיצוה אני יורדת לראות לאן.

[יוצאת, אחריה ניימה]

צ'רננקו [לעצמו]

אמרה לי להירגע, ובכל זאת...

[יוצא אחריהן]

 

תמונה 11

רחוב. הופלה הולכת, הופס פוסע אחריה במרחק כמה צעדים, משקיף על רגליה ואחוריה, קולו עמום מעלבון, הופלה אינה מסיבה פניה לעברו.

 

הופס שני יצרים לאדם: אחד אומר: "למוסקבה, למוסקבה!", והשני - "לתהום, לתהום!". אני בַּיֵצר שלתהום.

הופלה אתה מאוד מחניף לעצמך. יש עוד יצר, והוא השולט האמיתי בך: יצר העיפעוף תוך בהייה סתמית לחלל האוויר.

הופס לא יעזור לך. אני רואה בך מאחור תהומות גדולים. הרבה כוח, הרבה סמכות, הרבה צדק. והדגש הוא על "הרבה". אין לתאר, אין לתאר, קוּליקוּליקוּן שחוּן.

הופלה מה אמרת?

הופס קישקוש מחמת תאוצת מלים בגלל התלהבות.

[ממשיכים ללכת]

 

תמונה 12

רחוב. פשיצוה, ניימה וצ'רננקו הולכים. צ'רננקו מודאג, קולו רוטט.

 

צ'רננקו אבל לאן היא יכולה ללכת איתו?

פשיצוה מי יודע ומי יכול לדעת את כלל היקף העניינים של הופלה'לה שלנו?

ניימה אתם באמת חושבים שהעולם הוא מקום לצ'רננקוֹאִידִים לרוץ אחרי הופלה'לוֹת ולשאול "לאן"? טעות. העולם הוא מקום שבו אנשים ישנים או מתים או חסרי הכרה מפשילים ראש לאחור ופוערים פה בחוסר ישע, והרואים את הפיות הפעורים פוערים גם הם את פיהם בחוסר ישע. זה העולם.

פשיצוה לא חוכמה להזכיר מוות באמצע חתונה ולגרום לשמחים להרגיש אידיוטים. לא רק בעלך מת. איפה בעלי?

ניימה בקבר!

פשיצוה בדיוק!

ניימה ובאמת, מיהו ומהו צ'רננקו ושאלות ה''לאן" שלו מול הקבר של הבעלים שלנו?

צ'רננקו [מתקומם]

מה זה פה מדברים כל הזמן על צ'רננקו בגוף שלישי כאילו הוא לא פה?  א נ י  צ'רננקו.

ניימה אני במקומך לא הייתי צועקת את זה.

צ'רננקו ולעצם העניין, אני לא היחידי ששואל "לאן". למה מביאים דווקא אותי כדוגמה להַבלוּת זוטות החיים? אם הכל שטות מול המוות, למה לא גם אתן שתיכן? קל להגיד "צ'רננקו". אומרים "צ'רננקו", וכבר "חִי-חִי-חִי". ושנית, מה, אז איך לחיות? לא לשאול "לאן"? לא לאכול, לא לצחוק, לא לפהק? לשבת ולא לזוז כי בסוף יש מוות שמולו הכל נראה טיפשי?

פשיצוה והרי זה מה שאני אומרת לניימה, אני הייתי לצידך, אידיוט - ואני קוראת לך "אידיוט" רק מפני שאני כבר מרגישה איתך משפחה - אני אומרת לניימה "מה, מה החוכמה?". אני לא מקבלת שיגמדו לי את השאלה "הופלה, לאן?" עם הצל הארוך של המוות.

[לניימה]

כל המדוכאים צוֹוחים: "נמות! נמות!". הייתי רוצה לראות  א ו ת ך  מדברת על מוות לו היה בנך הופס הנסיך מוֵיילס. הייתם רוכבים יפה מאוד על סוס בוֵיילס, צדים שועל, פושטים לו את העור שתהיה לכם פרווה יפה, שותים ויסקי, אוכלים ביצה עם שומן חזיר, ולא חושבים על שום מוות. אבל בנך רחוק מוֵיילס, בנך עשה - אפילו לא שלולית, בקושי טיפה - לפני דלת בית שימוש אסייתי, ועכשיו הוא הולך אחרי הופלה'לה בתי, ובטח שלא לצוד שועלים, ולכן את בורחת לעבר המוות. לא תתחמקי. לפני שתקבלי את עלבון מותך עם פה פעור, עברי כמו שצריך, וללא קפיצת דרך, את עלבון חייך בפה קפוץ.

[ממשיכים ללכת]

 

תמונה 13

רחוב. הופלה הולכת, אחריה הופס. לעצמו.

 

הופס מעניין מאוד לאן היא לוקחת אותי ומה יהיה איתי. אני כל-כך סקרן. אלה חיים - מתח, עלילה אפלה, מאבק המינים, שיקאגו.

[הופלה נעצרת, מסתובבת אל הופס ומביטה בו במבט ספק מתגרה, ספק מזמין. הופס משפיל מבטו, שוב מרים אותו, ובהתפרצות פתע]

שמעי, ולמה שלא תעיזי פעם, העולם נועד לנועזים, צאי להרפתקה, קפצי מעורך, עזבי מייד את צ'רננקו וקחי אותי, אה?

הופלה להעז פעם, למה לא. אבל אם כבר - למה אותך?

הופס ולמה לא? קחי הימור. אבסורד, מה יש.

הופלה ומה פה ההימור אם אני יודעת מראש שאני לא אוהבת ולא אוהַב אותך?

הופס כן, זה עניין אחר. זה עניין אחר. מה שנכון נכון.

[פאוזה]

ותגידי לי, את חושבת שהיינו יכולים לקרוא לפרשייה שלנו "סיפור אהבתם העצוב של הופס והופלה"?

הופלה לא, כי לא היו פה לא סיפור ולא אהבה.

הופס לכן הוספתי "עצוב".

הופלה אבל לא היה גם עצוב. לא היה בכלל כלום.

הופס כן, מה שנכון נכון.

[הופלה מפנה גבה אליו. הופס מביט בעצב באחוריה. לעצמו]

הרבה צדק יש כאן.

[הופלה מתחילה ללכת. הופס עומד עוד רגע, לעצמו]

אבל אם ככה, למה עזבה את צ'רננקו באמצע הקפה ורצה איתי ברחובות...

[הולך אחריה]

 

תמונה 14

רחוב. פשיצוה, ניימה וצ'רננקו הולכים. צ'רננקו נעשה יותר ויותר מהוסס.

 

צ'רננקו נעשה קר בתוך הבטן. לכן לא קר בבטן?

פשיצוה לנו בבטן שיגרתי.

צ'רננקו קר בבטן וצמרמורת פנימית. זהו המצב היסודי?

פשיצוה איפה?

צ'רננקו בכלל. חום או קור? ולי נדמה שקור הוא הבסיס. לקור מוסיפים חום ומקבלים חם? או לחום מוסיפים קור ומקבלים קר? או מהחום מורידים חום ומקבלים קר? או מהקור מורידים קור ומקבלים חם?

פשיצוה [לניימה]

ז ה ו  צ'רננקו.

[לצ'רננקו]

השיחה הזאת היא לא סינית בשבילי. גם בעלי איפה?

ניימה בקבר.

פשיצוה בדיוק!

[ממשיכים ללכת. צ'רננקו עוצר]

צ'רננקו [לעצמו]

אני לא יודע, הרדיפה הזאת, והופלה עוד תחשוב שאני לא בוטח, אני מאוד פוחד, יהיו צרות, יהיה עניין, משבר, פרידה, ביטול אירוסים...

פשיצוה צ'רננקו, מה קרה שהפסקת לרדוף?

צ'רננקו אני חוזר הביתה לחכות להופלה ולגמור את העוגה.

[מסתובב ויוצא. פשיצוה וניימה ממשיכות ללכת]

 

תמונה 15

רחוב. הופלה הולכת, הופס אחריה. היא נעצרת, והופס איתה.

 

הופלה והנה תכלית דרכנו.

הופס [מתרונן בחלחלה מתוקה]

התכלית, התכלית. הגענו סוף סוף אל התכלית.

הופלה אנו ניכנס אל בית המרקחת שממול, שם תיפנה אל הרוקחת ותאמר: "שמי הופס, אני מרטיב, אבקש חיתול לשימוש עצמי". אני מזהירה אותך. אהיה נוכחת בפְנים ואקשיב לכל.

הופס [לעצמו]

אני חולם או מה? ועם זאת, כמה הגיוני, כמה מוביל הכל לזה, לזה. אני אדם בעל גורליות ברורה.

[מתכונן לפסוע אחרי הופלה. נכנסות בבהילות פשיצוה וניימה]

הופלה ריגול, אמא?

פשיצוה הופלה'לה, אין כאן שום ריגול ומעקב. את יודעת שלא הייתי רצה אחרייך בנשימות אחרונות אם לא היתה כאן דחיפות עליונה. האירוסין שלך בסכנה. צ'רננקו בוכה. הוא לא יודע מה קרה, לאן את רצה כל הזמן עם הופס, הוא אכול קינאה, מרגיש נטוש. איים לקחת מזוודה ולברוח לבית מלון.

הופלה צ'רננקו?!

פשיצוה צ'רננקו.

הופלה צ'רננקו?!

פשיצוה [לניימה]

אמרתי לך שהיא תהיה בהלם.
[להופלה]

צ'רננקו, צ'רננקו.

הופלה זה לא הצ'רננקו  ש א נ י  מכירה.

פשיצוה אבל אלה בדיוק המלים  ש א נ י  אמרתי לו. אמרתי לו: "זה צ'רננקו?! זה לא הצ'רננקו  ש א נ י  מכירה!". תשאלי את ניימה.

ניימה שום ניימה, ניימה מנקה ומשרתת.

פשיצוה אבל באמת, הופלה'לה, אל תכעסי, אם אנחנו כבר כאן, אולי תספרי לנו: את והופס ובית מרקחת? - המשולש הזה לא מתחבר לי.

הופלה בכל זאת ריגול, מה?

פשיצוה זה ריגול? - זה אמא!

[הופלה יוצאת לכיוון ההפוך מבית המרקחת, אחריה פשיצוה, ניימה והופס]

 

תמונה 16

רחוב. הופלה הולכת, אחריה פשיצוה, ניימה והופס.

 

הופס [לעצמו]

לעזאזל, כבר עמדו לבייש אותי כהוגן, ופתאום - צ'רננקו. עכשיו כל מוקד תשומת הלב יעבור לצ'רננקו, ואני שוב בשוליים. מצד שני, צ'רננקו מקנא. צ'רננקו ישמע שהיינו בבית מרקחת, יחשוב שעמדנו כבר לקנות שם מי-יודע-מה איזו קנייה זוגית של חפיסה הגונה של מי-יודע-מה ויתפוצץ. אני גבר שמקנאים בהישגי, ולמרות שאין לי שום הישג, טוב לדעת שחושבים שיש לי, גם זה הישג בפני עצמו, וגם השגתי שלא נענשתי, וגם זה הישג, אם כי אני לא יודע אם אפשר לראות את זה כהישג, כי אפילו לא נענשתי. לך תדע איפה חיכו לך החיים.

[ניימה הולכת לצידו, בלחש]

ניימה הופס, למה עצרתם מול בית מרקחת? לי אתה יכול לספר. ספר, ספר! אתה זוכר אותי? - אני אמך. אני אמא, הופס. פעם לא הלכת בעצמך, אני הלכתי בשבילך ואתה רקדת לי בבטן.

[הופס אינו מגיב. הופלה שבראש השיירה מתחילה פתאום לבכות בכי חרישי. פשיצוה מעיפה מבט רווי שינאה אל הופס וניימה. להופלה]

פשיצוה הופלה'לה, שאגרש את הילד עם האמא הביתה, ונחזיר לנו את האידיליה?

הופלה [מוחה דמעותיה, בהחלטה נחושה]

הופס בא אחרי!

פשיצוה [לניימה]

יש לשניכם מזל. אצלי כבר לא הייתם.

ניימה [מצטחקת חרש]

אנחנו על המפה.

[יוצאים]

 

תמונה 17

הסלון בדירת פשיצוה. צ'רננקו ישן בכורסה. נכנסת בסערה הופלה, אחריה פשיצוה, ניימה והופס. הופלה נדהמת.

 

הופלה מה? ישן?

[מרעימה]

צ'רננקו!!

[הוא מתעורר בבהלה]

צ'רננקו מה... מה קרה?

הופלה ישנים, מה? לא בוכים ולא מודאגים. לא עם מזוודה בדרך לבית מלון.

[לפשיצוה]

שיקרת כדי שיהיה לך תירוץ לריגול.

פשיצוה מי שיקר?

הופלה איפה חרדת הנטישה של צ'רננקו?

פשיצוה [לצ'רננקו]

צ'רננקו, איפה חרדת הנטישה שלך? היתה לך חרדת נטישה כשהופלה יצאה עם הופס או לא?

צ'רננקו [מבולבל, לעצמו]

אני לא יודע מה יותר משתלם לי להגיד.

פשיצוה [שומעת אותו, בלחש]

שהיתה לך.

צ'רננקו [להופלה]

היתה לי כזאת חרדה, הופלה, שנתקפתי עייפות חולנית גדולה.

הופלה ונרדמת במתיקות.

צ'רננקו לא נרדמתי, נמנמתי.

הופלה במתיקות.

צ'רננקו בסיוטים.

הופלה התחלת לארוז מזוודה כדי לברוח לבית מלון?

צ'רננקו לעולם לא היה עולה בדעתי.

הופלה [לפשיצוה]
שיקרת.

פשיצוה התחיל לארוז, ניימה עדה.

ניימה ניימה לא עדה, ניימה מנקה ומשרתת.

הופלה [רוקעת ברגלה]

נארזה מזוודה או לא נארזה מזוודה, אני רוצה תשובה מכרעת.

צ'רננקו אפילו ייפלו השמים - לא נארזה.

הופלה [באיום]

מה? לא נארזה? אני יוצאת עם הגבר הופס מהבית לכיוונים לא ידועים, ואתה משתרע בנוחיות בכורסה כאילו כלום ונרדם בלי לארוז מזוודה?

צ'רננקו לא נרדמתי - נמנמתי. זה נכון שאדם נקלע לפעמים שלא באשמתו לנמנום חטוף, אדם שיש לו בעברו היסטוריה של מחלות ופטירות לא מעטות במשפחה...

הופלה פטירות?

צ'רננקו סבתי חלתה ונפטרה כשהייתי ילד... וכשאדם חוטף לפעמים תנומה לא מחייבת לאחר מחלות ופטירות לא מעטות, זה לא אומר שום דבר לגבי החרדות שיש לי לגבייך... ואני רוצה גם להזכיר שלא נמנמתי בנוח, התקפלתי בכורסה, בהתכווצות...

הופלה לא בנוח ובכל זאת נרדמת!

צ'רננקו [על סף דמעות]

מחרדה, מחרדה!

הופלה והמזוודה?

צ'רננקו איזו מזוודה?

הופלה המזוודה שלא ארזת!

צ'רננקו אם לא הייתי נרדם מחרדה, הייתי אורז מזוודה.

הופלה כדי לברוח לי, מה?

צ'רננקו בחיים לא!

הופלה אז למה המזוודה?

צ'רננקו לא היתה מזוודה.

הופלה אמרת שאם לא היית נרדם, היית אורז מזוודה.

צ'רננקו אורז ומחכה.

הופלה אז מה הטעם לארוז?

צ'רננקו באמת לא ארזתי!

הופלה כי אין טעם או כי נרדמת?

צ'רננקו [לעצמו]

הסתבכתי!

[להופלה]

כי אין טעם וכי נרדמתי.

הופלה אין פעמיים "כי". תבחר "כי" אחד!

צ'רננקו [לעצמו]

איך הסתבכתי!
[להופלה]

אני מאוד מבולבל, הופלה, אולי אפשר לקבל תוספת הסבר והנחיה?

הופלה שלום!

[מתחילה ללכת לכיוון הדלת]

צ'רננקו לאן?

הופלה לחפש חיים חדשים עם מישהו שלא נרדם בלי לארוז מזוודה כשאני הולכת עם מישהו אחר למקום לא ידוע.

[יוצאת]

צ'רננקו אני לא מאמין שזה קורה.

הופס [מצטחק]

אתה גמור. אתה סיימת עכשיו את הרגע היחיד שחצץ בין ילדותך לזיקנתך - פרק הבגרות.

צ'רננקו [ממשיך למלמל לעצמו, המום]

אני לא מאמין שזה קורה.

הופס דברים קורים לנו בלי שנאמין.

[יוצא בעקבות הופלה]

ניימה בסוף מתים עם פה פעור ולא מאמין.

פשיצוה אח, אַת גם כן עם הפיות הפעורים ועם המוות שלך. הכל התחיל מכם. הרסתם לבתי את אירוסיה.

[פשיצוה, ניימה וצ'רננקו יוצאים בעקבות הופלה]

 

תמונה 18

רחוב, הופלה הולכת, אחריה צ'רננקו, פשיצוה, ניימה, הופס.

 

צ'רננקו הופלה, הענשת אותי מספיק. מספיק הראית לי מה זה לישון ולא לארוז מזוודה ולא לדאוג כשאת הולכת למקומות מסתוריים עם גברים אחרים.

הופס [לעצמו, בשביעות רצון]

ב"גברים" הכוונה אלי. מציינים אותי כגבר שקשור למסתורין.

צ'רננקו [ממשיך, להופלה]

די, די הוכחת לי בנוכחות עדים, ועכשיו חזרי לשלוות אירוסינו, הופלה.

פשיצוה כמה שמפצירים בה יותר - ככה יותר היא בורחת, זו תכונה מילדות אצלה.

ניימה רק חבל שהיא לא בורחת יותר לאט, אני עם הכאבים בברכיים...

צ'רננקו [להופלה]

תני לי לפחות להחזיק לך את התיק.

הופס לא,  ת נ י  ל י,  ל י.  א נ י  פה הייתי החצוף והמורד.

פשיצוה הופלה'לה, את יקרה לנו, לא תאבדי את ארוסייך בגלל טעות רגעית.

[לצ'רננקו]

תתחנן כבר, תתחנן.

צ'רננקו כבר התחננתי.

פשיצוה תתחנן שוב. יש לך דברים יותר טובים לעשות?

צ'רננקו הופלה, די, את כל-כך יקרה לי, באמת.

פשיצוה תמשיך!

צ'רבנקו באמת, הופלה, את כל-כך יקרה לי. די, הופלה, כבר הוכחת לי שברחת. כמה אפשר לברוח?

ניימה יש כאלה  ש ב א מ ת  בורחים ולא חוזרים!

הופלה [מסתובבת אחורה פתאומית]

עם הסכסכנית הזאת, עם מטפטפת הרעל הזאת עם הילד המטפטף שלה - איתה עוד אגמור חשבון ארוך!

פשיצוה [לניימה, בהנאה גדולה]

זהו, עכשיו תשלמי בשביל הפה הגדול שלך!
[מורה עליה קטיגורית]

הנה שורש הרעה. מכאן יצא הכל. לולא  אַ ת, היה בכלל הופס? הורייך היו צריכים להיוולד טאטארים. כל הבעיות שכאן היו מועתקות לערבות מונגוליה.

ניימה זו לא שיטה לפתור בעיות בעולם! זורקים את ניימה למונגוליה וחושבים שכאן תהיה קליפורניה?

פשיצוה בדיוק!

ניימה קליפורניות לא נוצרות על-ידי שלילת ניימות! להיפך, ניימה  י ו צ ר ת  קליפורניות. בלי ניימה, מה היה קנה המידה לקרום השמנת על חייך? בלי הופס, מה היה השמן המחליק בגרון צ'רננקו?

פשיצוה והרי את הופכת את עצמך לכאילו נחוצה.

ניימה אני חיה - אני נחוצה.

פשיצוה איתך - כמו בלעדייך.

ניימה למה קראת לי?

פשיצוה לכי, הקריאה מבוטלת!

ניימה אומרת ולא מתכוונת.

[מגחכת בהתבטלות]

ולא מתכוונת.

הופלה [שואגת לפתע לעבר הופס וניימה]

לא אפרד מצ'רננקו, שמעתם? לא יעזור לכם, אני שלו!

[לופתת מלפנים בשערות צ'רננקו, מושכת אותו אליה ומנשקת בכוח בשפתיו]

ניימה משתמשת במאבק איתנו כאמתלה לחידוש היחסים עם צ'רננקו. הודי לאל שאנו קיימים!

הופלה עם צ'רננקו עוד אחסל את החשבונות שלי, אל תדאגו, צ'רננקו עוד ישלם על זה, צ'רננקו עוד יאכל אצלי מרורים - אבל הכל ייעשה במסגרת המשפחתית שלנו  י ח ד!  י ח ד, שמעתם?

צ'רננקו [גם הוא שואג פתאום]

שמעתם?!

הופלה שמעת, הוֹפְּסוֹן? לא תזכה בי. עם כל השאיפות הערמומיות בסתר ליבך - לא תזכה בי. אמא וניימה וצ'רננקו - הביתה! הופס - אחרי!

צ'רננקו הופלה, לאן? שוב סודות, ושוב לדאוג? ואם את לא עונה לי, לפחות אמרי מה לעשות, איך להגיב על העדרך המסתורי באופן שלא יביא אותך לחשוב שאני אדיש כלפייך? לא לישון, זה בטוח, אבל מה  כ ן  לעשות? לארוז מזוודה  ב ל י  -  ואני חוזר ומדגיש: ב ל י  - לברוח לבית מלון?

הופלה צ'רננקו, אל תעביר בבקשה את כל העניין לפסים של שטויות ואל תפרוט את אהבתנו לפרוטות, "כן לישון - לא לישון, לארוז - לא לארוז, לעמוד - לשבת". עשה כנדרש, אני סומכת עליך.
צ'רננקו היי שקטה בקשר אלי! מחפשים שקט? צ'רננקו הוא הכתובת.

[לפשיצוה, בשקט]

הצרה שהחיים לא נותנים הנחיות ברורות.

[פשיצוה יוצאת, צ'רננקו אחריה בהיסוס]

הופס [לניימה, המתכוננת לצאת אחריהם]

חוזרים ללבוש סינר בבית פשיצוה, מה?
ניימה אני מאמינה בהופלה וצ'רננקו ארוסה. איתם העולם, ואתה -בחוץ!

[חרש]

ספר מייד למה הלכת עם הופלה לבית מרקחת.

הופס ציפּ-ציפּ-ציפּ-ציפּ!... יש חיים, אמא. יש בעולם דברים, יש ספּקטרוּם שאת מלוא רוחבו לא תדעי לעולם.

[ניימה יוצאת אחרי פשיצוה וצ'רננקו. הופלה פונה ללכת, נעצרת, מביטה רגע אחר כיוון יציאתו של צ'רננקו, זועמת]

הופלה ושוב עזב. ככה, פשוט, שום חרדת נטישה, שום התעקשות.

הופס ושוב יירדם, זה בטוח. שום אש, שום אישיות, שום רצון עצמי.

[מתמלא נחישות ורוח-קרב. להופלה]

אני חייב לך תשובה. בואי איתי!

[יוצא עם הופלה]

 

תמונה 19

רחוב. פשיצוה, ניימה וצ'רננקו הולכים. צ'רננקו צוהל פתאום כמו סוס.

 

ניימה צ'רננקו, למה אתה צוהל כמו סוס?

פשיצוה צ'רננקו כל-כך אכול תודה על הצלת אירוסיו עם הופלה שהוא מרשה לעצמו להשתטות, אפילו ברחוב.

צ'רננקו [כשדמעות תודה בעיניו]

אין מלים, אין מלים...

[צוהל שוב כמו סוס]

פשיצוה וידוי, וידוי, ניימה. עשיתי שטות כזאת בריגול אחרי הופלה'לה.

ניימה למה שטות, למה להתייסר...

פשיצוה אל תפריעי, תני לדבר, אתייסר. אני כל-כך טיפשה. כי למה לעקוב? למה לא לתת אמון? למה למשוך בעקבים כל הזמן? אין לי מה לעשות בחיי? אני כל-כך טיפשה, כל-כך פושעת, לא חייתי ולא נתתי לאחרים לחיות.

ניימה נתת, נתת.

פשיצוה אל תגידי "נתת, נתת". לא נתתי.

ניימה רגע אחד את רוצה שאגיד שנתת, ורגע אחד שלא נתת.

פשיצוה ורגע אחד את מסכימה שנתתי, ורגע אחד את לא מסכימה שנתתי.

ניימה לא נתת, ולא לא-נתת, את לא רעה ולא טובה - את סתם.

פשיצוה אוי כמה את צודקת שאני סתם, וכל חיי סתם.

ניימה לפעמים תענוג להתוודות ככה, מה? עושה טוב - מקיאים ויש פורקן. ואצלי עומד בגרון.

פשיצוה אוי, ניימה, אל תעברי ישר אלייך, הישארי רגע אצלי. תני איזו נחמה, ניימה, כי אין לי אף אחד בלעדייך.

ניימה ניסיתי לנחם - לא נתת.

פשיצוה את רואה, לא נתתי. ואת אמרת שנתתי. לא נתתי, לא נתתי, אני כל-כך נוראה.

ניימה פשיצוה, פשיצוה, לא אַת נוראה - החיים. החיים הם שכופפו, שעשו. החיים אשמים. אנחנו היינו כפופות לחיים.

פשיצוה את היחידה שנשארת איתי לעשות קצת שטויות ולבכות, ניימה. יש רגעים שאני רואה פתאום מה את שווה.

ניימה את שוכחת מהר את הרגעים האלה.

פשיצוה לא, אני כאילו שוכחת, אבל בסוף זוכרת.

[מתחבקת איתה, ממשיכות ללכת חבוקות]

ניימה בסוף מתים. ושוכבים עם הבעלים.

פשיצוה כן, אצלך הצירוף "לשכב עם הבעל" תמיד היה קשור לקבר.

[בוכות קצת זו בזרועות זו, נרגעות]

מה, מה יגידו עלינו אחרי שנמות?

ניימה היו שתי זקנות.

[צ'רננקו נעצר פתאום, מביט מבוהל בשתיהן. לעצמו]

צ'רננקו אני אחוז חרדה גדולה. מה זה שקורה פה, רצה איתו לבית שימוש, מטפטף לפניה טיפה על הריצפה, רצה איתו לבית מרקחת - מה זה? זהו מקרה מוזר בלי אח ורע. רוחות כפור מנשבות בעולם חשוך. אני מאוד חרד לגורל אירוסי.

[סוקר את פשיצוה וניימה מקרוב בעינים חשדניות, ממשיך לעצמו]

אולי נרקמת פה מזימה עתיקת יומין בין המכשפה פשיצוה לדרקון ניימה? והרי כבר הוזהרתי בידי תוֹלֶבְּרֵיינֶה אמי - כולן מכשפות. ואולי המכשפות הזקנות פשיצוה וניימה עורכות טקסי חניכה והקדשה למכשפה הצעירה הופלה? ואולי, שוב כמו שהוזהרתי בידי תוֹלבּריינה אמי, יעשו ממני נקניק? כי אם באמת חושבים על כך לעומק - מה זה בכלל "פשיצוה"? איזה מין שם זה? לא פשטידה ולא קציצה - פשיצוה. שום דבר אינו ברור. אם מסתכלים על הכל טוב-טוב - הכל כל-כך מוזר. כמה מיסתורין יש בעולם, ואני לא ידעתי. זהו עולם נורא שבו בטוח רק רק דבר אחד: צ'רננקו פוחד.

[לפשיצוה]

אני חוזר לראות מה קורה עם הופלה. לא אפקיר את חיי בערפל.

[יוצא, אחריו פשיצוה וניימה]

 

תמונה 20

רחוב. הופס והופלה הולכים. הופס נעצר, הופלה איתו.

 

הופס חזרנו אל בית המרקחת. זוהי קריאה לפני-אחרונה בדחיפות עליונה: הכל כמובן שטויות, מה זה "מרטיב"? הרטבתי כהתרסה וכהפגנת אהבה. לא היה פה עניין של אי-שליטה, לא היתה פה תינוקיוּת. תאמרי "שובבות", אבל למה "תינוקיוּת"? בקיצור: גבר בוגר עשה מעשה קונדס. זכותי עוד להתגאות במקום להתבייש.

[עיניו מתלחלחות]

אז מה, אמרי, גם את לא אדישה. היי שלי. באמת: התאהבתי מאז, ולא שכחתי. יש לי רצון ענק להקים איתך בית, למצוא מרגוע, סוף סוף מרגוע.

[אוחז בידיה]

היי שלי, לפחות נסי. מתי ניסה מישהו לאחרונה להבין אותי, ללמוד אותי? מתי הביטו אלי לא כמו אל חפץ מתנועע? נשים סטודנטיות לומדות סינית - ואני קל מסינית. למה לא לוקחים גם קורס בהופס? ראיתי יפהפייה מתעמקת בהיסטוריה של המונגולים, כולל שינון תאריכים ושמות מסובכים - אם ככה, איפה אני, למה לא אני, כמעט שום תאריך, שם פשוט, חד-הברתי, והכל כל-כך קל, ויש גמול, גמול, כי למרות הכל - אני אדם וגבר, ויש לי מה לתת, יש הרבה, ראשית - מעצם היותי חי, ושנית - מהיותי מכיר טובה, ושלישית - כי התאפקתי כל חיי ויש לי רזרבות אדירות של אהבה, מלא וגדוש מירבּצי רגש המחכים רק לכוֹרֶה. תתארסי איתי ויחד לאמריקה - חתונה, בית, ילדים, נכדים, הלוויה?... סליחה, הקדמתי את המאוחר, נחפזתי. אנו ניכנס עכשיו שלובי זרוע לבית המרקחת, ואני אפנה לרוקחת במלים האלה: "שמי הופס וזוהי הופלה, אבקש חפיסת גומי של תריסר, לא משומן, ומייד."

הופלה מתי הסתכלת לאחרונה בשמים? ידעת שיש גם כוכבים מלבד שדיים וגומי?

הופס [מביט לשמים]

בחיי, שמים!

[כורע ברך לפניה]

תמיד ידעתי שעוד ניפגש! בסתר ליבך תמיד רצית בי!

[נכנס בבהילות צ'רננקו, אחריו פשיצוה וניימה]

צ'רננקו הופלה!

[לעצמו]

כל מה שפחדתי.

[להופלה]

מה קרה, הופלה?

הופלה לא קרה כלום.

צ'רננקו [נופל על ברכיו]

תני לי קצה חוט! כאן ארוסך, צ'רננקו!

פשיצוה כמה הולמת אותם הכריעה על הברכיים. קודם ההוא, עכשיו זה.

ניימה כן, אבל איך את יכולה להשוות? כאן הופס, וכאן צ'רננקו.

פשיצוה זה בדיוק מה שאני אומרת: כאן צ'רננקו, וכאן הופס.

הופלה [ניגשת לצ'רננקו הכורע עדיין על ברכיו, מאמצת ראשו אל בטנה]

צ'רננקו חושש? צ'רננקו חושש, לא כי קרה משהו שבגללו הוא צריך לחשוש, נכון? צ'רננקו חושש כי הוא פשוט עדין. אסור לך לחשוב עלי שום מחשבה רעה, צ'רננקו, אתה יודע למה?

צ'רננקו למה?

הופלה כי אתה עדין מכדי לחשוב עלי רעות.

צ'רננקו אבל...

הופלה אתה גם עדין מכדי להגיד לי "אבל". אתה לא רוצה לאכזב אותי, נכון?

צ'רננקו נכון.

הופלה כי אתה עדין. אתה חושב עלי רעות?

צ'רננקו כמובן שלא.

[קולו נשנק, כמעט בוכה]

אבל למה הלכת...

הופלה ואני חשבתי שאתה עדין מכדי להטיח בי "למה הלכת". אני מאוד מאוכזבת. התאהבתי בך רק בגלל העדינות שלך.

צ'רננקו אם ככה, לא שאלתי כלום. אני נשאר עדין?

הופלה ודאי.

צ'רננקו [ביובש, לעצמו]

אני כבר רואה שהעדינות הזאת לא תיתן לי לפתוח פה בחיים.

הופלה [מקימה את צ'רננקו]

בוא אחרי!

צ'רננקו לאן?

הופלה [במתק שפתיים]

ולאן לא?

[יוצאת, אחריה צ'רננקו, פשיצוה וניימה]

הופס [לעצמו]

ובכל זאת, הפנתה את תשומת ליבי לשמים, אני ממלא אותה תחושות רומנטיות.

[קורא בקול לכיוון היוצאים]

צֶ'רָבֶּרָנֶנְקוֹ, מתי הסתכלת לאחרונה בשמים?

צ'רננקו [נכנס בחזרה, מבולבל]

איזה שמים?

[יוצא שוב בחיפזון]

הופס [לעצמו]

הצֶ'רָבֶּרָה רועד, הצ'רברה מתנדנד, הצ'רברה עלול לנשור בכל רגע. אכנס לבדי לבית המרקחת להוכחת אהבה ומסירות.

[יוצא]

 

תמונה 21

הסלון בדירת פשיצוה. הופלה, צ'רננקו, פשיצוה, ניימה. הופלה זועפת.

 

הופלה ועכשיו אני הולכת לנוח.

ניימה ואני אנקה את הכלים.

צ'רננקו [מאבד לפתע את כל "עדינותו" ו''סבילותו'']

כן, ויפה מאוד "ננוח". ממנוחה כזאת נשברות מיטות פלדה. אתם יודעים יפה מאוד לאיזו מנוחה הכוונה. מנוחה שנחים אחד על השני בתנועות חזקות בלי בגדים עם שריטות ונשיכות ויללות וצרחות ומה לא. מנוחה אינדיאנית. "מנוחה" שאחריה צריך לנוח טוב-טוב שנתיים-שלוש. לכזאת "מנוחה" אנחנו הולכים.

[מורה להופלה לכיוון חדר השינה ושואג]

ל נ ו ח !

[תופס בשדיה. היא הודפת אותו מעליה בכוח, הוא נופל מופתע לזרועות פשיצוה, דורך על בהונות רגלה. פשיצוה פולטת צווחה והודפת אותו מעליה ברוגזה]

פשיצוה ומה אתה פה ככה?!...

צ'רננקו ואת גם כן, מה את ככה?!...

[פונה להופלה, מנסה להישמע עדין]

מה קרה, הופלה?

[הופלה מתחילה ללכת]

לאן?

הופלה ומה אתה גם כן פה ככה, כל החיים "לאן?" - כאילו יש איזה "לשם!". רודף, לא מניח, ואתם כולכם, נושפים בעורף, אין מנוחה, שטותי, וכל-כך דומה לפיהוק אחד ממושך ואידיוטי. אני הולכת לישון רבע שעה, לא פחות משעה.

[יוצאת בזעף לחדר השינה. צ'רננקו יוצא אחריה, חוזר מייד]

צ'רננקו עשתה לה חושך, ועכשיו היא במיטה. היא כבר לא איתנו. אבל לא נפטרה - ישֵנָה. כלום לא נאה לה עכשיו. חוסר עניין כללי בסובב אותה. ופיהוק אדיר, ואד חם נהדף מן הפה החוצה כמו ההבל היוצא מפתח מאפייה בשחר יום צינה. אתם מבינים? העולם מפסיק לשחק אצלה תפקיד. צבעיו דהו, צעיפים אפורים יורדים. כשהיא ישֵנָה היא אפילו לא מודעת לישבן שלה. אבל אנחנו, הערים, מודעים. לא לישבנינו אנו, לישבנה שלה. לפעמים היא ישֵנָה וישבנה מופנה אליך, כלומר אלי. ואז אתה, כלומר אני, שואל: איך זה, ככה? ועובדה שככה. ויש בזה כל-כך הרבה שלווה ותבונת חיים. בישבן, לא בנו.

פשיצוה הנה אדם, וגם נאום יצא לו.

צ'רננקו אני הולך לחטוף נמנום לצד הופלה. אם לא נתעורר, אל תעירו אותנו. אם כן נתעורר, אין צורך להעיר אותנו.

פשיצוה בקיצור: לא להעיר לעולם.

צ'רננקו [קורץ בפיקחות]

אולי "ננוח", מי יודע.

[יוצא]

ניימה פשיצוה, בינינו, מהו צ'רננקו? אני מתכוונת, בסך-הכל לא הצלחתי עד עכשיו ממש לקבוע: אידיוט או לא אידיוט.

פשיצוה [מצטחקת]

בינינו: אידיוט, ניימה, אידיוט. שתינו הרי יודעות טוב מאוד שאידיוט מושלם.

ניימה אז איך זה שהופלה, ככה, היא הרי בתך, עם הפיקחות שלך...

פשיצוה איך זה - ככה. כל אחת והאידיוט שלה. בהודעות פומביות היא מכריזה שיש בו משהו מאוד חריף שלא רואים. אבל אני יודעת שבתוך-תוכה גם היא יודעת: אידיוט. ולא שהוא לא חריף, הנה, בעצמך שמעת, נאום על השינה, המאפייה והישבן. כן, חריף, מצליח בשיווק, פיקח אפילו, אבל - וקשה להסביר בדיוק למה - פיקחות של אידיוט. את הרי מבינה לְמה אני מתכוונת. ביסודו, מעיקרו, בשורש העמוק והפנימי שלו - פשוט אידיוט. ואם כבר האמת, עם יד על הלב, ועוד יותר בינינו - מה היו הבעלים שלנו, שינוחו בשלום בגן-עדן, לא ככה?

ניימה [נאנחת]

כן, בקבר. אלך לרחוץ את הכלים.

[נשמעת דפיקה בדלת]

 

תמונה 22

דלת הכניסה לדירת פשיצוה. מצידה האחד - חדר המדרגות. מצידה השני - פרוזדור. הופס עומד בחדר המדרגות, בידו חבילה קטנה מבית המרקחת, ודופק בדלת. נכנסות לפרוזדור פשיצוה וניימה.

 

פשיצוה [לניימה]

לא פותחים!

[הופס דופק שוב בדלת. פאוזה]

הופס גברת פשיצוה!

[פאוזה]

גברת פשיצוה, אני שומע אתכם!

ניימה [לפשיצוה, בשקט]

לענות מותר?

פשיצוה א נ י עונה.

[בקול, כלפי הופס]

כן.

הופס זה אני, הופס.

פשיצוה ידוע לי.

הופס אז...?

פשיצוה אז מה?

הופס פִּתחוּ.

[פאוזה]

גברת פשיצוה?

פשיצוה כן.

הופס אמא שם?

פשיצוה כן.

הופס אמא?

ניימה כן.

הופס זה אני, הופס. זוכרת אותי? אני בנך. פעם הלכת ואני רקדתי לך בבטן.

ניימה ידוע לי.

הופס למה אתם לא פותחים? המנעול התקלקל?

פשיצוה המנעול מושלם!

הופס קרה משהו אחר?

ניימה אני לא רואה סביבי שום תקרית.

הופס נעים לכם שם, מה? אמריקה אצלכם כשלא פותחים למישהו את הדלת.

[פאוזה]

הופלה?

[פאוזה]

צירברננקו?

[פאוזה]

פתחו לי לפחות!

[פאוזה]

אמא! ואת שם, איתם!

ניימה לא נותנים לי מנוחה לבכות על חיי.

[לפשיצוה, בשקט]

אולי אפשר לפתוח לו? הוא באמת בני, אני ילדתי אותו.

[מגחכת בהתרפסות]

מי ניגב להופלה כשהיו קטנים, אם לא הוא?

פשיצוה ואיך ניגב? והרי הם באותו גיל.

ניימה ניגב, ניגב! הוא כל-כך פוחד מזה, זה כל-כך יבייש אותו, כדאי לכם. ניגב.

פשיצוה נו, כרגיל נמאסתם, פתחי לו כבר.

ניימה [לעבר הופס שמאחורי הדלת]

הופס בני, לאחר מאמצים מרובים ועקשניים הצלחתי לסדר לך כניסה.

[פותחת את הדלת, סוקרת אותו. בבוז]

אי, אותו שרץ. כלום לא השתנה אצלו בחצי השעה האחרונה. ואני קיוויתי, כל-כך קיוויתי, שיופיע פתאום אדם - אדם? מנהל! - עם חליפה ועניבה, ואשה עשירה ומלאה עם שלושה ילדים מלאים שיקראו כל הזמן בשמחה "סבתא, סבתא!", ויביאו לי מתנה גדולה לכבוד סתם, ואחר-כך יישבו בשקט ויסתכלו עלי בלי ללכלך ובלי להרעיש ובלי לרצות ממתקים, כי אין כלום, ובלי לגרום לי שום טירחה, ורק ימלמלו באושר "סבתא, סבתא!" והאשה המלאה תכבד אותי ותאהב אותי ותציע לי, וכולם יציעו לי כל הזמן ואני אסרב, אסרב ואצחק באושר ואלך לישון, והם יישארו וימשיכו להסתכל עלי ולמלמל באהבה "סבתא, סבתא!" ויקרה מין נס שגם אהיה לבד ולא תהיה לי שום טירחה מהם, וגם אהיה כל הזמן איתם והם ממלמלים "סבתא, סבתאו", ואני נרדמת, וקמה בבוקר והם עוד שם, ממש מלאכים, איך הם מסוגלים, כמה מאמץ, כזאת מסירות, לשבת לילה שלם בלי לזוז מהכיסא ולהשגיח אם אני נושמת, ולמלמל באהבה "סבתא, סבתא!", וככה עד סוף החיים שלהם, לזה קיוויתי - ומה קיבלתי. אי, טיפשה שכמוני, מקווה!

[צוחקת בייאוש. להופס]

אי, טיפש שכמוך, חושב באמת שקיוויתי ממך למשהו!

[בוכה]

ובסוף נקבר. ככה. נקבר ואין.

[פשיצוה מרעימה עליה בקולה]

פשיצוה די כבר, די, תני לו כבר להיכנס, ונסגור סוף סוף את המכסה... זאת אומרת, את הדלת!

[דוחפת את ניימה הצידה, מושכת את הופס פנימה וסוגרת את הדלת. הופס עומד מכוּוץ מול פשיצוה וניימה]

 

תמונה 23

פרוזדור בבית פשיצוה. פשיצוה, ניימה, מולם הופס, בידו החבילה.
 

הופס רציתי להגיד שלום להופלה.

פשיצוה היא ישֵׁנָה.

הופס ומלה לצ'רננקו.

פשיצוה גם הוא ישן.

הופס באותו חדר?

פשיצוה ודאי. ודאי שבאותו חדר ובאותה מיטה, אם כי רחבה, ודאי וּודאי, הופלה וצ'רננקו, אלא מי עם מי? ועכשיו אני מחכה להם שיתעוררו לארוחת ערב. אתה ואמך לא מוזמנים.

הופס אולי גם אני רשאי רק לחכות? אומר שלום ואלך.

פשיצוה חושב שראוי לזה?

הופס בכנות: לא. ובכל זאת, בן-אדם.

פשיצוה אני לא יודעת. ואיפה תחכה?

ניימה במטבח? - אתה יודע שהגברת פשיצוה לא אוהבת שמסתובבים לה במטבח; בבית-שימוש? - הגברת פשיצוה כבר נוכחה שאתה מסוכן; במרפסת? - הגברת פשיצוה הרי כבר סגרה את התריסים ללילה והיא לא אוהבת לפתוח שוב.

הופס לא הזכרת את הסלון.

ניימה נו, אתה הרי לא מעלה בדעתך שאחרי שסידרתי וניקיתי לגברת פשיצוה את הסלון, הגברת פשיצוה תיתן לך...

הופס לא התכוונתי  ב א מ ת  לסלון. התלוצצתי. מה, אני עד כדי כך טיפש שאני לא יודע שהכי הרבה הגברת פשיצוה לא אוהבת שמסתובבים לה בסלון ומבזבזים לה את הכורסאות? אחכה מול דלת חדר השינה.

פשיצוה בעמידה ובלי אור.

הופס ודאי, כי לא ראוי, וכל זה, וגם כי לשם מה. הכי טוב לחכות בחושך. כשמחכים בחושך מתרכזים בציפייה ולא בשטויות.

[יוצא]

ניימה ואני לגמור את הכלים.

פשיצוה חכי, עוד לא גמרתי. בקשר לצ'רננקו אמרתי, ובקשר להופס בנך אני רוצה לומר לך גם כן.

ניימה נו, בטח גם אידיוט תגידי.

פשיצוה לא שאידיוט, אני לא יודעת, יהיה מי שיהיה, אידיוט או לא אידיוט, העניין אצלו הוא שמי בכלל צריך אותו. את מבינה את מצבו? בכל העולם כולו מי באמת באמת צריך אותו?

ניימה כרגיל, קולעת למטרה. וכמה מיטיבה לפצוע במקום שיש כבר פצע. כמה מיטיבה להבין לנפש האדם, כמה לא מתחמק ממך כלום, כמה לא נותנת לנשום, כמה נוברת ומחטטת באותיות הקטנות בלי סוף, וכמה מתעסקת רק בזה. אין לך אף פעם גם דברים אחרים בראש? איך אפשר? וכמה?! ומה כבר החוכמה הגדולה?!

פשיצוה תקעת לי טוב-טוב, מה? בעיקר נהניתי לראות איך את מתמרנת במלים ודואגת לא לעבור את הגבול. כל השאר לא כל-כך עניין אותי ולא כל-כך הקשבתי. וכעת סוף סוף לכלים!

 

תמונה 24

פרוזדור מול דלת חדר השינה בדירת פשיצוה. הופס עומד מול הדלת המוגפת. לעצמו.

 

הופס אני עומד ומחכה מול חומת השינה הגדולה של הופלה וטפיל השינה שלה צ'רננקו. אם ישאלו פעם בספרי ההיסטוריה מה עשתה בעולמנו הופלה, הלא ייאמר: היא שכחה את הופס!

[בקול נמוך, לעבר הדלת]

הייתי מאוד רוצה לדעת מה קורה איתי. החבילה מבית המרקחת בידי ואני מחכה.

[הדלת נפתחת וצ'רננקו עומד בפתח, פרוע, לבוש גופייה ומכנסיים פתוחי חגורה, ומפהק. הוא רואה את הופס, מתמלא קורת-רוח ומשתדל לפהק עוד]

הופס התעוררתם.

צ'רננקו ירדתי מהמיטה לצורך מסוים. אני מייד חוזר אליה.

[משתדל שוב לפהק באושר ובנעימות]

הופס ישנתם לא מעט.

צ'רננקו אם יָשַנּוּ או עשינו דברים אחרים את זה אני לא אומר. ישנם דברים שטוב להם להישאר בערפל. למשל: אם יָשַנּוּ, ואחר-כך התעוררנו ועשינו משהו אחר, ואחר-כך נרדמנו ביתר תוקף - את זה אני לא אומר.

הופס [בקול מעובה, להסתיר את רעדתו]

הרי הופלה יְשֵׁנה ללא הפוגה.

צ'רננקו והרי ככה נוח לך להאמין - תאמין. אני לא אומַר יותר ממה שאמרתי. יש דברים שבצינעה. הלוואי שגם אתה היית יודע את זה.

הופס וכבר מטיף גם מוסר. טפיל שינה ועוזר-מטיף להופלה. מה, תהפוך לנביא לאנושות רק מפני שנחרת במיטה אחת עם הופלה?

צ'רננקו אתה שם את הדגש על "נחרת". אם נחרתי, ואם עשיתי אולי גם דברים אחרים - את זה אני לא אומר. ואם אהפוך לנביא לאנושות או לא - מי מחייב אותך לשמוע?

הופס וכבר אמרה הופלה: משווק צעצועים לאמבטיה.

צ'רננקו [מצית במתינות מקטרת]

יש מכשיר, פּוֹפְּטֶר-אינדיקָטוֹר, אולי שמעת - שלי.

הופס שלך איך? המצאה שלך?

צ'רננקו שיווק. אני הסוכן הבלעדי לפּוֹפְּטֶר-אינדיקָטוֹר בארץ.

הופס הסוכן, לא הממציא.

צ'רננקו אמרתי, הסוכן.

הופס מתחת לדבריך אתה מנסה לומר: "אני אדם ישר, לא אמרתי 'הממציא', אמרתי 'הסוכן'."

צ'רננקו מה אתה רוצה מהחיים שלי? מה אתה נובר כל הזמן מתחת לדברי?

הופס כי מה, תפטור אותי בפּוֹפְּטֶר-אינדיקָטוֹר, ואני אומַר אמן?

צ'רננקו והרי אם לנבור מתחת לנבירתך, נשמע כל הזמן קינת יגון: "אבוד אני, גלמוד אני, רציתי את הופלה ואין לי את הופלה!" אז מה ההיטפלות לפּוֹפְּטֶר-אינדיקָטוֹר אם הנושא הוא טראומה-הופלה?

[הופלה משמיעה מתוך החדר קול עבה וצרוד, ספק מתוך שינה, ספק מתוך עֵרות]

הופס [בהתפרצות פתע]

הופלה, אני יודע שאת לא יְשֵׁנה, שאת ערה ומקשיבה ומחכה לי.

צ'רננקו לא יעזור, היא יְשֵׁנה.

הופס [מורה על החבילה שבידו]

ולמה קניתי...

צ'רננקו [בשקט]

הקפריזות עוברות לה. גבר אל גבר: הן משתדלות להיות איומות. אבל כמה איומים כבר אפשר להיות, ועוד במסגרת הציוויליזציה המקובלת?

[פאוזה]

הופס בכל זאת אחכה, לומר שלום, להיפרד...

צ'רננקו הופלה תעמיק לישון לתוך הלילה.

הופס בלי ארוחת ערב?

צ'רננקו במקרים כאלה אנחנו נוהגים להתעורר באחת או בשתיים בלילה, מכינים ארוחת שחיתות, חביתות, נקניקים, גבינות טובות.

הופס גם מנהגים כבר יש לכם.

[פאוזה. מושיט לו את החבילה]

קח!

צ'רננקו מה יש שם?

הופס מתנה.

צ'רננקו אל תנסה להכריח את עצמך לחרוג משיעור קומתך הטבעי ולהיות אנושי.

הופס [מתעקש]

מתנה מדוד הופס. אם לשימוש גבר או לשימוש תינוק - את זה אני לא אומר.

צ'רננקו [מתלבט רגע, מגחך]

נו מה, אקח.

[לוקח את החבילה. הופס מושיט לו יד, צ'רננקו מהסס]

הופס לְחץ יד, אידיוט-מישנה. כולנו בסך הכל בני-אדם.

צ'רננקו [לאחר עוד היסוס קטן]

נו מה, אלחץ. מה זה משנה. לוחצים ויורקים והולכים הלאה.

[לוחץ את יד הופס. משתדל להיות חביב]

בחיי, אנשים כמוך - בשביל מה?

הופס נולדים. ומה תעשה, תהרוג?

צ'רננקו [תוך פיהוק גדול, והפעם אמיתי]

כן, בסך-הכל אתה קטן וחביב.

[הופס מתחיל להתרחק]

ולא מזיק. לא מזיק.

[הופס מסתובב אליו, מניף ידיים ומגחך כאומר ''מה לעשות", ויוצא]

 

תמונה 25

רחוב חשוך. הופס יוצא מבית פשיצוה. צללית ניתקת מכותל הבית ועומדת בדרכו. הוא נבהל.

 

הופס אמא? ואת חיכית כאן כל הזמן?

ניימה [פורצת בבכי]

כמו כלב!

הופס אבל למה?

[ניימה אינה עונה, מתחילה ללכת בחיפזון, הופס אחריה]

למה, אמא?

[ניימה ממשיכה ללכת, הוא אחריה, לעצמו]

ושוב לצעוד אחרי נקבה מרוגזת. אוי חיים, חיים, נקבות, נקבות, מצעדים, מצעדים.

[ממשיך ללכת אחריה, פתאום נעצר. ניימה יוצאת, הוא עומד לבדו]

ציפּ-ציפּ-ציפּ-ציפּ!...

[נושם מלוא חזהו, נרגע, מצטחק, מנסה להתנער. לעצמו]

נו מה, היה, נגמר.

[מתחיל ללכת, נעצר. במין טעם של תיפלות בפיו]

והאמת, הזמן מצנן, ובושה שאין לשאתה אפשר לשאתה, והשמים לא נופלים, הנפש נחה בביצתה. ואולי זו הבגרות המיוחלת: עולם המפלצות הגדולות וההתרגשויות העזות יילך ויימוג, עד שנגיע למים הרדודים והקרושים שהם תכלית חיינו.

[מצטחק, קורא אל השמים במאמץ להיראות בעל סיפוק]

ובכל זאת היה לי היום עסק עם אחת, אמנם בלי הישגים, ואם אני מוסיף לזה את קומבינציית הכספת של חמשת הקולות עם ההיא מאתמול ומסכם, אני נוכח לדעת שבהחלט, בהחלט...

[מתחיל שוב ללכת אופטימי, די גאה]

בהחלט.

[מאט צעדיו, הספק חוזר אליו]

השד יודע.

[מגחך ויוצא]

 

[סוף]