האשה המופלאה שבתוכנו

כל המחזה מתרחש בביתה המהודר, המוקף גן, של מאוריציה, בחדריה, בפרוזדוריה, ולגבי חלק מהדמויות - תמיד על הסף.

 

מערכה ראשונה

תמונה 1

לילה. חוטנר מחכה. מאוריציה נכנסת, משקיפה אל הגן. חוטנר מתבונן בה נרגש, מתקרב אליה.

 

חוטנר מה את עושה? מה את עושה?
מרחפת בעונג תוך צְפייה בנוף לילי
הרחק מעל המוּדעוּת לאחורייך?
ואגב, אחורייך עצמם, מה פשרם?
מנין נגזרו? אקסיומה?
אך זה עניין למתימטיקה גבוהה,
לזמן אחר, יותר רגוע.

והידעת שעולמנו מתחלק לזה שלפנייך,
המואר במבטך, מתרונן בעליצות,
וזה מאחורייך, המצפה בחושך,
והנגינות היחידות המופקות ממנו
הן נהמת הכיסופים והלמוּת הרקוֹת?
מתי תפני אלי? האם תסתובבי פעם? -
כמה אפל כל מה שאת מפנה לו גב!

[מאוריציה מסתובבת לעברו לאט, מניחה ידה על ראשו ומקרבת פניו אל ירכיה, ובלי להתבונן בו נושאת פניה למעלה, עוצמת עיניה, נאנחת בהתרגשות]

מאוריציה לדעת שאני שלך ולפותה בזרועותיך,

להינשא פתאום כמו על גל ענק,
להיטלטל, להיזרק לכל עֵבר בלי כיוון,
מלאה רסיסי קצף, מלאה אותך, נחנקת,
להיות מושלכת אל החוף נשברת, רצוצה,
מפרכסת עוד קצת על החול כמו דג המום,
כשאתה עוד מלחך אותי, משחק בי קצת,
שלך, שלך, הו חוֹרְחֶה, תמיד שלך!...

חוטנר [נושא אליה מבט עגום]
נפגַשת עכשיו עם חוֹחְרֶה?

מאוריציה [מתקנת אותו]
חוֹרְחֶה, לא חוֹחְרֶה... כן, כן!
המקום עוד חם מחוֹרְחֶה!

[בנהמת התייפחות של תשוקה שוב מדביק חוטנר פניו אל ירכיה, היא נרתעת]

בזהירות, המקום עודו לוהט מחוֹרְחֶה,
וחרוך מחוֹרְחֶה, ומפוחם מחוֹחְרֶה...

חוטנר [מתקן אותה]
מחוֹרְחֶה.

מאוריציה מחוֹרְחֶה. אודים עשנים עולים עדיין

מגחליו הלוחשות של חורחה!...

חוטנר חורחה, הצעקה האחרונה בשדה האהבה!
יש עוד יבשות לא -נוֹדָעוּ
שכף רגלו של חורחה לא דרכה בהן?

חורחה עצום. אתמול, כשקטפתי פרח בגינה,
חורחה עבר, עצר, פתאום פתח כפתור במכנסיו,
שלף החוצה והשקה את הפרחים, ככה, בפשטות,
בלי להסתיר, בלי לחכות שאתרחק.
שמעת פעם על דבר כזה? כאילו אני לא.
אפשר להבין מה את מוצאת בחורחה.

ופניו כשהשקה לידי, היית צריכה
לראות, הוא לא צחק ולא בכה,
להיפך, נראה אדיש ויומיומי,
לא עושה עניין, וזה מה שכל-כך
יפה בחורחה, משתין על פרח דרך אגב,
וגם לא פוחד שלא ייצא לו הקילוח -
מה, לחורחה לא ייצא? -
חורחה וקילוח הם מלים נרדפות,
וזה מה שמקסים בחְרוֹחְרֶה... סליחה, חוֹרְחֶה,
חורחה חי כאילו זה טבעי לחיות,
אחרים עובדים בפרך, בונים כרכים,
שותלים פרחים, מוכרים כעכים,
לחורחה די שהוא חורחה, ואם תשאלו
במשרד הפנים מה עושה חורחה?
התשובה היא: חורחה - חורחה!

[מאוריציה מעיפה בו מבט של בוז ויוצאת. חוטנר מביט אחריה בכליון נפש. לעצמו]

את והוא, ואני לא.
כי אני לא את ולא הוא.
אקיים בזה דיון פנימי
כל הלילה בלי שינה על מזרני.

[נכנס חורחה, פניו מועדות לחדרה של מאוריציה. חוטנר מתייצב מולו]
מאדאם מאוריציה כבר ישֵנה.
[נכנסת מאוריציה]

מאוריציה לא, רק נמנמתי רגע.
לפעמים הציפייה לחורחה לובשת
צורת חלום קליל על חורחה.
ידעתי שתבוא. חיכיתי לך,

[ניגשת אל חורחה, מחבקת ומנשקת אותו נשיקה ארוכה, שוקקת, מול חוטנר. חוטנר מרכין ראשו, משפיל מבטו, מנסה להיראות אדיש, משרקק לו נעימה קלה. מאוריציה מתיקה שפתיה משפתי חורחה]
חוטנר, אמן המאמצים הנואשים

לשירקוקים אדישים; בשרקקך מאחורי
אני חשה, לא בְּמוסיקה,
כי אם במשב נשימתך הרוטטת
המדגדגת את עורי.

חוטנר וכמה דקות ההבחנות שלך
כשמדובר בי. ליל מנוחה.
רוטטת הנשימה, לא אכחיש.

[מאוריציה וחורחה יוצאים חבוקים]

תמונה 2

שחר. חוטנר מחכה. פומפץ, בת לווייתה של מאוריציה, נכנסת עם מזוודות ארוזות ותיקי נסיעה.

חוטנר לאן? כלומר, ?Where

פומפץ .Madame Mauritia is going to Martinique
חוטנר ?Why

פומפץ .To rest

חוטנר ?To rest from who

פומפץ .From pests like you and all the rest

[נכנסת מאוריציה, לבושה בגדי נסיעה. חוטנר, נרעש, פונה אליה]

חוטנר עם שחר התבשרתי מפי
בת-לווייתך פומפץ שנוסעים.
מייד קמתי לעזור באריזה.
למה לא אמרת לי אתמול?
ללקט את חפצי הטואלטה שלך,
לכך נחוצים זמן ומוזה.
עוד לא ארזתי את חפצי שלי.
באמת למרטיניק?

מאוריציה פומפץ מתלווה אלי. אתה נשאר.

חוטנר [המום, רגע אחד אינו מסוגל לפצות פה]
למה? מה אעשה בלעדייך?
האור לא יהיה אותו אור.
לשם מה אקום בבוקר?
לכמה זמן?

מאוריציה חודש. לידידתי הכי טובה מדגסקר.
היא לכאן ממרטיניק דרך קאפרי וסרדיניה,

אני דרך ברמודה והוואי למרטיניק,
מתחלפות לחודש בבתים.

חוטנר חורחה נוסע?

מאוריציה חורחה נשאר.

חוטנר לא מנחם אותי, בכלל לא.
[מתהלך אנה ואנה, נסער ומושפל]
אני מקבל את זה מאוד קשה.
קשה, קשה לי עם זה.
[נעצר מולה]

כמה חלמתי להיות איתך במרטיניק,
או במקום אחר, דמוי מרטיניק.
מקומות חדשים גורמים ראייה חדשה.
חשבי איך הייתי מצטייר לך,
לא רק על רקע הים הקאריבי,
אפילו סתם על רקע אמבטיה אחרת,
עם חרסינה שונה וראי זר,
אולי היו לך פתאום מחשבות חדשות,
אולי, אני מהסס אפילו לומר...
[מאוריציה פוצה פיה לענות לו]
לא, אל תעני כל-כך מהר,
תני לשפתיים הנפלאות האלה
לנוח עוד רגע זו על זו
לפני שהן נפשׂקות למלט לי "לא!"

מאוריציה תבין, גם אם אתן להן לנוח
כמו יונה על יונה עוד שנה,
הגוזל שיבקע ביניהן לבסוף עבורך
יהיה אותו גוזל תאומים: "לא ולא!"

חוטנר [מביט מקרוב על שפתיה]
למה אני אוהב כל-כך
את הגוזלים הבוקעים מפֹּה
וחובטים בפני שוב ושוב?
ייקח השד את אופיי, את נפשי,

את גופי, את פרצופי, את היותי,
את כל הצורה והתוכן המסומנים
בתעודת הזהות בשם "חוטנר''!

[דמעות זולגות מעיניו. מאוריציה מחליקה בידה על לחיו ויוצאת בלוויית פומפץ. חוטנר עומד לבדו, מנופף אליה נואשות בידו]

חוטנר אחכה בקוצר-רוח שתשובי.
וכך תֵירָאִי: עומדת כאן,
באמצע הטרקלין, סביבך מזוודות,
ואני נרעש עד עמקי נשמתי,
ואת שואלת איך היה... לא,
מה יש לך לשאול, את
יודעת שבלעדייך היה נורא,
אני הוא ששואל, את מחייכת,
ואינך עונה, כלומר:
במרטיניק היה נפלא.

[נכנס חורחה מכיוון חדרה של מאוריציה, מנופף קלילות ויוצא. חוטנר ממשיך ועומד אובד-עצות, מנופף בידו למאוריציה המתרחקת. לעצמו]
נפנוף היד של מי שנוסע
אינו זה של הנשאר.
הראשון, ליבו כבר לא פה,
ממהר לגמור את הניפנוף,
בקוצר-רוח, כמגרש זבוב;
השני מוכן לנפנף עוד ועוד,
מה בוער לו לחזור לחדרו
לראות אותם קירות.

[נכנסת מדגסקר, אחריה הוצ'קס, בת לווייתה, נושאת תיקים ומזוודות. חוטנר עומד רגע, נפעם למראה מדגסקר]
מאדאם מדגסקר?

מדגסקר אני. מאוריציה אמרה שיחכו לי.

[מפנה אליו גבה ומתבוננת בגן]

חוטנר מה את עושה? מה את עושה?
מרחפת בעונג תוך צְפייה באור שמשי

הרחק מעל המוּדעוּת לאחורייך?
[נושם עמוקות, לעצמו]
אני חושב שהתאהבתי.

[נכנס לקסנר, עמוס מזוודות ותיקים. חוטנר מתייצב מולו, לעצמו]

חוטנר מעניין אם הוא החורחה של מדגסקר
או החוטנר שלה.
על-פי מראהו - חוטנר מובהק,
אבל אולי החורחה שם, הוא חוטנר פה,
אם כן, גם לי יש אצלה סיכוי לא מבוטל,
בייחוד אם חושבים אותי מראש
לחורחה של מאוריציה, ולמה לא?

לקסנר [לעצמו]

על-פי מראהו - הלקסנר של מאוריציה,
אם כי אלוהים גדול, אולי הוא המאהב,
ואם מדגסקר סיפחה לנסיעה אותי,
את לקסנר, ולא את לוֹפֶּה מאהבהּ,
והלוֹפּוֹת פה נראים כמו זה מולי,
גם לי יש עוד סיכוי להיות
הלוֹפֶּה של מדגסקר.

חוטנר [מציג עצמו]

חוטנר.

לקסנר לקסנר.

חוטנר [לעצמו]

הוא החוטנר שלה, זה ברור.

לקסנר [לעצמו]

הלקסנר שלה, אלא מה.
ולא לקחה אותו איתה.

חוטנר [לעצמו]
ולקחה אותו איתה.
צפויה התמודדות לא פשוטה.

מדגסקר [מסתובבת אליהם, חיוך קל נסוך על פניה]
הרקע מקסים, ועל מצב האהבה אצלכם שמעתי מזמן:

קול תסיסת פיעפוע של טיגון בשמן רותח -
לא אסתפק בפחות מזה.
[יוצאת]

חוטנר [לעצמו]

זהו, אני הולך להיות אצלה החורחה.

לקסנר [לעצמו]
מה זה אם לא רמז:
לקסנר פלוס שמן רותח
שווה לופה!

הוצ'קס [לחוטנר ולקסנר]

!Les valises dans la chambre

[באנגלית עילגת ובמיבטא צרפתי כבד]

!You take the suitcases to the room

חוטנר ומי א ת ?

?Who are you

הפומפץ של המדגסקר?

לקסנר שמה הוצ'קס.

חוטנר ההוצ'קס למדגסקר כמו
הפומפץ למאוריציה?

לקסנר כמו הוצ'קס למדגסקר ומדגסקר ללקסנר,
פומפץ למאוריציה ומאוריציה לחוטנר.

חוטנר החוטנר של הפומפץ והלקסנר של ההוצ'קס,
כמו הפומפץ של הלקסנר והחוטנר של ההוצ'קס,
והחוטנר של הלקסנר הוא ההוצ'קס של הפומפץ,
והפומפץ של ההוצ'קס הוא הלקסנר של החוטנר,
והמאוריציה לפומפץ כמו ההוצ'קס ללקסנר...

לקסנר ההוצ'קס ללקסנר היא לא המאוריציה של הפומפץ.

חוטנר סליחה, המאוריציה לפומפץ כמו הפומפץ...

הוצ'קס !Mon Dieu, mais c'est pas possible

!Non mais regardez-les
,Ils sont pas beaux, il fait trop chaud, c'est sale
!c'est misérable, c'est insupportable

.Bon alors, les valises? Bon, ça va, je les prends

!Mon Dieu, quel monde

[אוספת את המזוודות ברוגז ויוצאת. לקסנר סוקר עוד רגע בעין מצומצמת את חוטנר, אחר-כך תופס מקום משלו מול מקומו הקבוע של חוטנר. שניהם מחכים]

 

תמונה 3

שחר למחרת. חוטנר ולקסנר מחכים. חוטנר רואה מחזרים נוספים נקבצים מחוץ לשער. מתהלך כה וכה בעצבנות. לעצמו:

חוטנר למן עלות השחר מתהלכים בחוץ
גדודים-גדודים, גברים מאהבים,
מועמדים בעלי רצינות תהומית,
עם ארשת חומרה וגורליוּת מפחידה -
מנין לוקחים ארשת כזאת? -
עם הצעות-ענק לא נשכחות -
רק ההצעות עצמן בלי המימוש
כבר מפילות מהרגליים -
אין להאמין שגברים אדירים כאלה
נולדו אי-פעם והיו תינוקות,
לא, אלה כבר היו משחר האנושות,
מחכים באיזה ארגז או קופסת שימורים,
עם השפם, מי הגילוח והמתח
האלקטרו-מגנטי בין מִכנס למכנס,
וכולם רוצים רק שני דברים:
מדגסקר ומדגסקר.

[המחזרים מצטופפים ליד השער. נכנסת הוצ'קס, מורה להם להסתלק]

הוצ'קס !Madame n'et pas encore reveillée
!She isn't awakened yet
.It's six o'clock in the morning
.She's in the middle of her dreams

[יוצאת]

לקסנר [מתרוצץ ממחזר למחזר, מנסה להוציאם]

המאדאם עוד לא קמה!... המאדאם עוד לא קמה!...
[אחד המחזרים, סן-לוקסוסי, פונה ללקסנר]

לוקסוסי אני רוצה לומר. אני רוצה לומר.
אני רוצה לומר. באתי ממרחק.
כמובן, מרחק, מה זה מרחק.
אבל אני רוצה לומר. אני רוצה לומר.
בקשר להליקופטר. אני רוצה לומר
בקשר להליקופטר עם הצדפות מן הים הקאריבי.
כמובן, מה זה הים הקאריבי, הים הקאריבי.
אבל אני רוצה לומר.
הזמנתי בהליקופטר לארוחת ערב
צדפות על הקרח מן הים הקאריבי,
ואני מוכרח לטלפן להליקופטר,
להודיע באיזו שעה להנחית את הארגז.
כמובן שהזמנתי גם מלון על שפת הים,
ואני חייב לדעת בהקדם אם ומתי...

לקסנר המאדאם עוד לא קמה.

לוקסוסי כמובן, לוקסוס. אגב, שמי סן-לוקסוסי.
איזה צירוף מקרים: לוקסוס? - לוקסוסי.
[מוציא בקבוקון מכיס מעילו, מציע ללקסנר]
ויסקי בורבון?

בורבון אגב, שמי דה-בורבון.

לוקסוסי איזה צירוף מקרים: בורבון? - בורבון.
[ושוב ללקסנר]

אבל אני רוצה לומר עוד משהו.
אני רוצה לומר.
חיכיתי מעלות השחר בחצר.
כוס קפה עוד לא שתיתי.
כמובן, מה זה כוס קפה,
כאן העניין בהליקופטר עם צדפות.
אבל אני רוצה לומר. יש שמועות
שאשה נפלאה, מרק חסה קר...

לקסנר מדגסקר. לא מרק חסה קר - מדגסקר.

לוקסוסי מדגסקר. והייתי רוצה שיהיה לי כבר טוב.
כי עם כל ההליקופטרים...
[גרונו נחנק קמעא. מכעכע]
והבורבון... אני רוצה לומר.
מתי תדע הגברת בקשר להערב?

לקסנר אחרי האמבטיה.

לוקסוסי אחרי האמבטיה, אני מבין. אחרי האמבטיה.
והצדפות, כן, נא להודיע לגברת כשתתעורר,
בארגז קרח ישר מהים הקאריבי. כן.
ואני רוצה לומר. אני רוצה לומר.
אחרי האמבטיה, מה? - תודה.
[ממשיכים לחכות. נכנסת הוצ'קס]

הוצ'קס !It's ten o'clock, she still dreams

חוטנר ?Of whom

הוצ'קס !Mais elle réve de tout ce qui peut la faire frémir, gémir, sourire, l'amour quoi

[יוצאת. ממשיכים לחכות. מחזרים נוספים נכנסים. ביניהם חורחה המחופש להרננדז. חוטנר פונה אליו]

חוטנר ואתה, הפנים מוכרות. לא הופעת במקרה

בכתבה בעיתון על נשף באיי בהאמה?

חורחה אולי. שמי הֶרְנַנְדֶז.

חוטנר הרננדז. כן. איי בהאמה.

[חורחה יוצא. ממשיכים לחכות. נכנסת הוצ'קס]

הוצ'קס !It's ten o'clock, she's still in the middle of her dreams

חוטנר ?When will she cross the middle to the other middle
הוצ'קס .She'll cross the middle when she'll cross the middle
[מתרה בו]

.She's on her left side now

[יוצאת. לקסנר, למחזרים האחרים, בעצבנות]

לקסנר המאדאם עוד לא קמה!...

מחזר עקשן [לחוטנר ולקסנר]

ולמה א ת ם בפנים?

חוטנר אני מצד הבית, אין להפריד אותי מהבית!

לקסנר אני מצד הגברת, אין להפריד אותי מהגברת!

לוקסוסי [לחוטנר]

ואתה, מצד הבית, מה? ואני רוצה לומר.
כשמדובר בי, מדובר באדם שאפתני,
שאפתני ביותר. ואני רוצה לומר.

[נכנסת הוצ'קס]

הוצ'קס It's five o'clock, she's on her back now
Madame will give a party tonight.
You are all kindly invited.
.A tout à l'heure, Messieurs, à plus tard, Messieurs

[יוצאת, המחזרים יוצאים. חוטנר ולקסנר נשארים]

חוטנר [מביט אחרי המחזרים חרד ונכא-רוח. לעצמו]
ומה אני מולם? כי גם אני
רוצה אותה, אך לי אין כוח להשיג,
החלק המשיג חסר לי, ועל כן
למרות שהנני שואף אותו פחמן
אשר נפלט ממנה, היא
לא תהיה שלי, ולא אשיג אותה.

אהיה עם געגועי אליה, עם דמותה,
עם תמונתה, בבואתה, עם ניחושים
פרועים על הסדינים במיטתה,
אך לעולם לא איתה. לא איתה.

כל היקום שר במקהלה שקטה:
חוטנר זה, לא לה נוצר,
והיא לחוטנר לא נוצרה;

ולְמה נוצרנו - סוד גדול

ולא מעניין, חשוב רק זה,

שהיא לא לי ואני לא לה.

עד כאן ייאוש; עכשיו -
שוב בוקר, ותקווה.
[ממשיך לחכות עם לקסנר]

תמונה 4

חוטנר ולקסנר מחכים. נכנסת הוצ'קס.
הוצ'קס .She's up in her bed

.In five minutes she'll enter the bathroom

[יוצאת. חוטנר ולקסנר מתהלכים זה מול זה, עצבניים, לקראת רגע המבחן. חוטנר מוטרד מאוד. לבסוף אינו יכול לשאת עוד את המתח]

חוטנר ומי מושיט לה מגבת באמבטיה?

לקסנר מה השאלה, באופן הכי טבעי - אני.

חוטנר מה כאן טבעי? מה אתה

טבעי יותר ממני?

לקסנר אני טבעי באופן הכי טבעי.
אני באתי איתה, אני מכיר אותה.

חוטנר אני מכיר את האמבטיה פה.

לקסנר אני מצד האדם, אני מושיט לה מגבת.

חוטנר סליחה, אני מצד האמבטיה.

לקסנר [בכעס פתאומי]
מה שייכת פה אמבטיה?!
אמבטיה לומדים כהרף עין!
אני מכיר את ה א ד ם !

חוטנר אל תגיד לי "מה שייכת פה אמבטיה"!
אל תזלזל באמבטיות, אדוני!
אני מכיר כל מגירה וכל צנצנת,
כל ברז, כל דליפה; אתה בכלל יודע
מה של הקרים, מה של החמים,
היכן ארון המגבות ונייר הטואלט?...

לקסנר ומה אתה זורק לי "מגבת וצנצנת"!

יש לה טונה צנצנות משל עצמה!
חוטנר ומגבות?!
לקסנר אתה ו"מגבות"! נמצא! נמצא גם
איזה לחמים ואיזה לקרים!
אני מכיר א ו ת ה , א ו ת ה !
אני, אומרים לך, מן הצד האנושי!

חוטנר אתה ו"אנושי"! ומה כבר
אנושי כל-כך בהיכרות שלך?
אתה מכיר רק את העור והשערות,
ראית אולי את פְּנים-הפה כשהיא

מצחצחת שיניים, את הלשון, החך,
מקסימום את מערת הלוע;
הצצת פעם מעבר לזה?
חדרת פעם פנימה?

לקסנר אני מועמד...

חוטנר חדרת?

לקסנר ומה פה עסקך אם חדרתי!

חוטנר כן חדרת או לא חדרת?!

לקסנר אין תגובה!!!

חוטנר לא חדרת! גם אתה, כמוני,
מבחוץ, מצד האמבטיה!
אז אל תנפנף לי ב"צד האנושי"!
שום "אנושי" - אמבטיה!

לקסנר [כשדמעות בעיניו]

אני מכיר את אחוריה ואת גבה,
אני יודע מתי היא מתיישבת,
מתי היא רוצה לקום, מתי מגבת,
מתי הרגע, הפתאומי כל-כך,
הלא-צפוי, שבו היא מחליטה,
לאחר רביצה ארוכה במים חמימים,
לקום, לפסוע מעל דופן האגן החוצה
אל העולם, רעננה, מבושמת, אשה מטפטפת...

מה זה אם לא האנושי שבאדם?
אני שלה, אני לקסנר שלה,
אני מכיר אותה, אם אמות -
יהיה לה יותר הפסד מאשר
אם תמות אתה.

חוטנר [מקדיר לפתע]

לא טוב למות בלי להיות פעם
בחוג הראייה ההיפּותטי
של אשה העוצמת עיניה באמבטיה.
לא טוב גם לחיות. נאבקים,
ונאבקים, ומנוחה אין.
[נכנסת הוצ'קס]

הוצ'קס .In two minutes she'll enter the bathroom. The bubbles are bubbling

לקסנר [קופץ לעומתה בלב מורתח]

אני נכנס עם מאדאם מדגסקר לאמבטיה!

חוטנר [נדחק אליה אף הוא]

אני כבר אהיה שם, אוחז בעדינות
בין אגודל לאצבע בשולי המגבת!

!Moi

לקסנר לא אוותר על מה שהשגתי

בשנים של זחילה איטית בבוץ!

חוטנר אהיה שם, כפי שאמרתי,
אוחז מגבת נקייה מן הארון!

!Moi

הוצ'קס .I'll bring the matter to her decision

.Although she would love not to decide so early
.She would love not to decide at all

חוטנר ?What does she love

הוצ'קס !What does she love?! Mais elle aime tout ce qui peut la faire frémir, gémir, sourire, l'amour quoi

[יוצאת. חוטנר ולקסנר עומדים ומחכים במתיחות גדולה. נכנסת הוצ'קס, אוחזת טס ועליו ספל קפה]

הוצ'קס .She comes. I informed her of the conflict

לקסנר ?What was her reaction

הוצ'קס .No reaction

חוטנר ?When will she react

הוצ'קס .She'll react when she'll react

[נכנסת מדגסקר, פניה צבים משינה ממושכת, מהלכת בקושי, בעצלות, עיניה כמעט עצומות. חוטנר ולקסנר מתקרבים אליה, מביטים בה בהתפעלות ובמתיחות עצומים]

חוטנר ?Does she know how much we tremble inside us

הוצ'קס .She knows
- How much she knows what she knows
.God knows

חוטנר אלוהים, איזה מתח! איך אנשים
בכל זאת חיים, איך לבבות לא פוקעים
על ימין ועל שמאל כמו בועות,
איך בכל זאת בונים בתים שלא נופלים
ואוניות שלא שוקעות? איך אנשים
בכל זאת עושים משהו בעולם מלבד
להזיע, לפרפר קצת ולמות?
[נותן מבט ארוך של כמיהה בפני מדגסקר]
ומעניין מנין ועל-פי מה
נופלת אצלה החלטה.

לקסנר [מצטרף אף הוא למבטו של חוטנר בפניה, במיוחד בפיה, של מדגסקר]
מנין? מפֶּה חתום, טובל עדיין בצמיגות
שלאחר שינה כבדה, מעלה הבל חם-חמצמץ
מחמת יין סעודת אתמול, וסיבי הצלי ברוטב
שנתקעו בין שיניה ותססו כל הלילה.

אח, הבל פיה של אשה שׂבֵעה
עם כרס מלאה, קמה משינה כבדה,
זועפת, רוטנת כאריה מעכל;

אני כל-כך אוהב נשים בהריון
מארוחת אמש הגונה,
חצי טלה או תרנגול הודו שלם,
והכל עם תוספות וקינוחים ומשקאות,
אשה עם קיבה וירכיים וישבן,
אשה כהלכה, שופעת, חמה,
נרגזת, עכורת מבט,
בעלת שיעור, מדהימה, לא צפויה,
אשה רגע לפני שיהוק, פיצוץ,
אשה שאין מלים, ליפול ולמות!...

הנה מ נ י ן נופלת אצלה החלטה;
ו ע ל - פ י מה היא נופלת -
זה עד היום לא ידוע.

מדגסקר [מגששת את דרכה בידיה בעיניים עצומות]
איפה החלון? למה לא פותחים חלון?
[ידה נתקלה בחוטמו של חוטנר]
זו ידית החלון?

חוטנר למה חלון? אני חוטנר.

מדגסקר חוטנר? הכרתי פעם לקסנר.

לקסנר למה "פעם"? אני פה כמו תמיד.

מדגסקר כן?
[פולטת צחוק קודר]
ייכנס איתי החלון לאמבטיה.
הבוקר אני בעד חלונות.
[יוצאת]
הוצ'קס !Decision done

[יוצאת. חוטנר עומד רגע נפעם, מנסה לשלהב עצמו בכוח]

חוטנר הה, הרגע הגדול, המכריע,
לו חיכיתי נצח!

עלי לחוש אותו, לחוש ולמצות!

[שוהה רגע, עוצם עיניו, מנסה לחוש את הרגע]

לחוש אותו, לחוש אותו,
הרגע הגדול - לחוש אותו!

[ממצמץ בשפתיו כמנסה לטעום את הרגע. פאוזה. בקול צונן יותר]
אולי אחוש אותו ביתר תוקף באמבטיה.
[יוצא. לקסנר נותר על עומדו, חפוי-ראש]

לקסנר היא לא תוכל בלעדי. לא תוכל.
הוא לא מכיר אותה, הוא לא יודע
מתי להושיט לה את המגבת.
[חוכך בדעתו]

ואולי לא זה הדבר הקובע בחיים,
להגיש מגבת בזמן לאשה?
אולי נשים רוצות גם דברים אחרים?
אולי היו חיי שגיאה אחת ארוכה ומבישה?
[חוטנר חוזר, נרעש והמום, אוחז בחזהו]
מה קרה?!

חוטנר לא טוב לי! כמעט עשיתי
את המעשה הכי נורא של חיי:
עמדתי לבגוד במאוריציה!
מלכודת! איך לא הבנתי קודם
שהכל רק מבחן? מדגסקר היתה מסלקת בצחוק,
ומלשינה מייד בדיווח מפורט למאוריציה ידידתה!
ומאוריציה - מאוריציה היתה בוכה, סובלת,
לא מאמינה: "חוטנר? חוטנר?" -
והיתה מענישה, מסלקת, מנדה לעולמים,
וכל מה שנוצרתי בשבילו היה אובד בתהום!

ניצלתי בנס מגורל מחפיר!
ניצלה אהבת מאוריציה וחוטנר!
הלב! אני כל-כך נרעש
מן הסכנה ומן הנס גם יחד!
לא נוצרתי להרפתקנות על סף ההתאבדות!
[מביט פנימה, מייבב]

אבל אני כל-כך רוצה להיכנס!
פוחד ממאוריציה, אך מתחשק מדגסקר!
לו יכולתי להיות חוטנר
וגם לא להיראות חוטנר!
[ובהברקת פתע]

לקסנר! עלי להיראות לה לקסנר!
כך איהנה כחוטנר, ולא אסתכן
בהלשנה על חוטנר!

[חוטף את פיאתו של לקסנר ומחליף עם שלו ויוצא]

לקסנר [קורא אחריו]

מה אתה עושה? דמותי נכנסת
פנימה ליהנות כשאני נשאר
לסבול בחוץ כמו כלב?
[חוטנר חוזר מייד נרעש וחפוי-ראש]

חוטנר אבל שכחתי שאסור להיראות גם כלקסנר,
כי ללקסנר היא לא מרשה,
רק לחוטנר, ולחוטנר אסור,
ואם חוטנר מתחפש ללקסנר,
הלא רק הכפלנו את הבעיה, כי אז,
הכנסנו את חוטנר ולקסנר ביחד,
ולחוטנר אסור, וללקסנר היא לא מרשה!
לקסנר, אני מתמוטט! שלום, חוטנר!
[מחליף בחזרה את הפיאות]
היכנס במקומי!

לקסנר כלקסנר?

חוטנר כחוטנר!

[מחליפים פיאות. לקסנר מתכוון בקדחתנות להיכנס, חוטנר עוצר אותו]
אבל אם אתה נראה חוטנר,
היא תלשין למאוריציה על חוטנר!
ואז, גם חוטנר לא נהנָה,
וגם חוטנר חטף!
[מחליף בחזרה את הפיאות]

לקסנר אבל אז אוכל לומר שהיה זה

לקסנר שהתחפש לחוטנר ולא חוטנר עצמו!

חוטנר זה נכון! היכנס במקומי ויַצֵג אותי!

[מחליפים פיאות. לקסנר מתכוון להיכנס. חוטנר עוצר אותו]
למרות שאם א ת ה נכנס,
מה יוצא ל י מזה?!
[מחליף בחזרה את הפיאות]

לקסנר מה ההבדל?

חוטנר א ת ה תיהנה, לא א נ י !

לקסנר מי זה אתה ומי זה אני,
חוטנר, לקסנר, השד ייקח -
שתי פיאות שונות לאותו רצון.

חוטנר זה נכון!
[מחליפים פיאות]
היכנס כבר, היכנס,
לפני שהיא גומרת את האמבטיה!
[לקסנר נכנס סוף סוף, מייד חוזר מבועת]

חוטנר מה קרה?!

לקסנר והלא שכחתי שאם היא תלשין
למאוריציה על חוטנר ואצטרך לומר
שלא היה זה חוטנר אלא לקסנר,
יוצא שלקסנר נכנס למרות
שללקסנר היא לא מרשה!
לא טוב לי! כמעט עשיתי
את המעשה הכי הנורא של חיי!
להתחפש לחוטנר כדי להיכנס כלקסנר
ולהונות את מדגסקר! מלכודת!
ניצלתי! ניצלתי בנס מגורל מחפיר!
ניצלה אהבת מדגסקר ולקסנר!

חוטנר ובינתיים היא מסיימת את האמבטיה,
ולא חוטנר כלקסנר, ולא לקסנר
כחוטנר, לא יזכו להושיט מגבת.

כמה מכאיב להתמוטט על הסף!
[מתמוטט ארצה, מבוהל]
ועכשיו חליתי ואמות.
קִראוּ לאוטו השחור.

לקסנר [קודר וחמוץ]
האוטו השחור לא בא
בלי פתק מהאוטו הלבן.

[חוטנר מתעלף. לקסנר גוהר עליו רגע, לעצמו, בקול כבוש]
מכשול נורא הוסר מעל דרכי.

[צוות אמבולנס מגיע. לקסנר מזדקף, חגיגי, וכמו נושא מספד על חוטנר]
אדם זה נפל ארצה בעת מחשבה
על אפשרות לניסיון להעז לעשות דבר-מה.
האיש לא עשה, לא העז, לא ניסה.
אין לו לזכותו אפילו כשלונות.
זִכרוּ אותו על רקע העולם
כמו חלום מטושטש עם שחר:
מתהפכים לצד השני, וכבר לא היה.

חוטנר [מתעורר מעלפונו, לצוות האמבולנס המטפל בו, בוכה]
אני בוכה מאוֹשר! הָביאוּ נוטריון!
למות עם הצהרת אהבה למאוריציה
בנוכחות נוטריון - זו שאיפתי
האחת, הכבירה והיוקדת!

[נושאים את חוטנר. הוא מורה ללקסנר בתנועת יד רפה להטות אליו אוזן, ממלמל בקול חלוש]

לקסנר, לקסנר, מה יהא עלי?
נשארתי איש מוסר, והחיים מתי?

לקסנר יום אחד עוד יהיה לשנינו רנסאנס גדול!

[צוות האמבולנס מוציא את חוטנר. נכנסת מדגסקר בדרכה מן האמבטיה, חולפת על פני לקסנר ויוצאת. הוא נדהם. ספק קורא אחריה, ספק לעצמו]
מה? ככה? יוצאת? חולפת?
לא אומרת כלום?! כאילו לא היה
שום חוטנר באמבטיה, ושום לקסנר

לא חיכה בחוץ, ושום חוטנר לא
חש ברע ויצא, ושום לקסנר
לא שמח, וחוטנר לא צנח,
ולקסנר לא הזעיק אמבולנס,
וחוטנר לא נלקח, ולקסנר
לא המשיך עוד וחיכה וקיווה?
כאילו כלום לא קרה?
עולמות נבראים-מתמוטטים מעבר לדלתך,
ואת פשוט עושה אמבטיה?
כה יפה, כה נפלאה, הה, טמטום אלוהי!
[הולך ורובץ במקומו הקבוע]
שלום לך, כיסא, מכר ישן;
כאן פארטנר ותיק -
חורקים, מה?

תמונה 5

לפנות ערב. לקסנר מחכה. נכנס מחזר, מן המקדימים. לקסנר קם.

לקסנר [לעצמו]
מתכוננים ללילה.

אמבטיית השחרית היתה רק הקדמה
לקרב המכריע של ערבית.
מחזר [שר סרנאדה למדגסקר]

נולדתי תחת כוכב דועך,
עם עיניים לחות ולב חולה,
אַת מחלתי ואַת המרפא,
אַת, אצבעך, איוושת שמלתך,
ונדמה שדבר בחיי לא ארצה,
רק אשים את ראשי בחיקך,
ואבכה, ואבכה, אבכה...

לקסנר הו, חושך, אורו של הדחוי
והמבויש, של הבודד
על משכבו, של הצופה בחלון,
של בעל הכיסופים,
של המרטיב את כרו,
של כל מי שאוהב
ולא הוּשבה לו אהבה,
של הזקוק לנס,
של המחכה לגאולה,
של השורק שריקה
באפלה,

יודע שהלילה -

יפה ונצחית וזוהרת לעד -
היא תבוא, האשה המופלאה.

[סוף מערכה ראשונה]

 

מערכה שנייה

תמונה 6

ערב. נשף. סן-לוקסוסי, דה-בורבון וארבעה מחזרים אחרים מתגודדים סביב מדגסקר, נועצים בה מבטים מרוכזים, נוטפים זיעה מחמת המאמץ. הוצ'קס סוקרת אותם במבט רווי בוז.

הוצ'קס Just look at them! How they sweat, murmur, mumble, palpitate, in order to penetrate your heart with their feverish passion, in order to cure and cool their own hearts, in order to become sleepy, apathetic, indifferent, in order to quit, to spit on you, to get rid of you, and to break your heart, in order to sweat, murmur, mumble, palpitate, and penetrate another heart. Ah mon Dieu! Quel monde, Madame!

[מחזרים, למדגסקר]

ראשון היִי שלי, היִי.

שני לא, שלי.

שלישי שלי, שלי.

רביעי שלי.

ראשון היי שלי, אני הוא אני.

שני גם אני הוא אני.

ראשון אבל לא אני.

שני אבל אני.

רביעי ואני.

שלישי היי שלי. היי, היי.

[דממה. הוצ'קס נוטלת מידיהם את מתנותיהם. הם מרוכזים שוב במאמציהם, פניהם מאדימות, נוטפות זיעה]

ראשון אינני רוצה להשפיע, אך כיוון שעברה דקה,

אני רוצה להזכיר לך אותי.

שני ואותי.

ראשון אך בעיקר אותי.

שלישי ואותי.

ראשון לא, אותי.

שני ואותי.

רביעי ואותי.

ראשון לא, את ה"אותי" הזה,
ולא את ה"אותי" ההוא,
ולא את "האותי" ההוא.

שני ודווקא כן את ה"אותי" הזה
שקודם הוא קרא לו "האותי" ההוא,
ולא את ה"אותי" ההוא
שקודם הוא קרא לו "האותי הזה".

שלישי בקיצור, היי, היי שלי.

רביעי שלי.

בורבון אני לא רוצה לאיים, אבל אני הולך.
אין לי עצבים. אני גבר
לבעלוֹת החלטה מהירה.
אלך וייגרם הפסד לבעלות
החלטה לא-מהירה,
הפסד שלא לי לאמוד אותו,
אבל, מכל מקום, הפסד כביר.
טוב, שלום. מפצירים בי שאשאר?
טוב, אני נשאר. צצו לי במקרה
שתי דקות, אין לי מושג מנין.

[מוסיקה, ריקודים. דה-בורבון פורש הצידה, מוציא מכיסו ראי ומתבונן בעיון בקלסתר פניו. לאחד המחזרים]
לעזאזל, אין לי מושג
איזה פגם אפשר למצוא בי.
אני מחפש ומחפש ואינני מוצא.
קודם כל, הכל מוכר כל-כך,
ולפיכך מעורר אמון, פני
מזכירים מייד בית, שלווה,
נינוחות, ארוחת צהריים והנמנום שאחריה,
ושנית, יש בי כה הרבה, כה הרבה,
והארשת... איזו ארשת! אפשר
להתפוצץ מרוב ארשת! והכל מגוּון,
מוכר וזר, גלוי ונסתר, סימטרי, א-סימטרי,
רוחני, גופני, דקלמני, שתקני,
רגשני, כוחני, הרהורי, ייצרי,
חלומי, מעשי, דמיוני, רפרפני,
אדמתי, אוורירי, שלהבתי, מימי -
שעל-כן אני פוסק בזה פה אחד
שאי-אפשר לראות אותי ולא
לאהוב מייד, על המקום,
ללא דיחוי, לעד.

[סן-לוקסוסי רוקד עם מדגסקר. בשקט לאחד המחזרים המעריץ את "הישגיו"]

לוקסוסי ריקוד טוב. מוצלח. אני משקיע בו
את כל מה שיש בי. אנרגיה מרוכזת.

[נכנס חורחה המחופש להרננדז. מבטה של מדגסקר נפגש במבטו, זיק חולף. מדגסקר חדלה לרקוד. סן-לוקסוסי אינו מוותר, נצמד אליה. בשקט, למחזר המעריץ]

ועכשיו - שיחה. להיות חריף,
ועם זאת - משעשע, לא כבד, קצת פראי,
אריסטוקרטי עם קורטוב אנטיכריסטי...
סליחה, אנרכיסטי, מתוק עם חמיצות-מה,
מפולפל, ממולח, אך לא מאוד,
רצוי עתיר דמיון, שובב חסר גבולות,

בגבולות הטעם הטוב, ולא יזיק גם
להדהים, להצחיק, להעלות נושא כבד,
פתאום בדיחה לא צפויה, ואז מאחור
לתקוע סקירה מטאפיזית מתומצתת,
לעלות לרפרוף על הא ודא, ושוב
לצלול במפתיע להגות מהורהרת,
לגרום תוגה רגעית, משפחתית,
להעלות זכר סבתא נפטרת, מלחמונת,
דמעה, אבק פיוט קוסמי,
פתאום דיגדוג מתחת לסנטר,
פירפור, צירצור, שירקוק אדיש
המתחלף באנחה כבדה מהסרעפת...
בקיצור, אני אוֹמַר לה כך:
[כורע על ברכיו לפני מדגסקר]
אני רוצה לומר. אני רוצה לומר.
כשהשמש שוקעת בים, כמו
מטבע נחושת מלובנת במים,
האין מגיע לאוזנינו בדממת הערב
רחש התסיסה, מין "צְסְסס..."?!

כך הייתי רוצה לחדור אל תוכך.
אני רוצה לומר.
[בשקט, למחזר המעריץ]
לא רע, לא רע. ועכשיו - סיום:

[מנשק את ידה של מדגסקר, לפתע משרבב אגודלה לפיו, מוצץ אותו, מוציא את האגודל. בשקט, למחזר המעריץ]
יפה. קומבינציה נאותה של מסירות,
פראיות, ילדותיות, התפנקות, התפייטות,
השתטות, הפתעתיות, מקוריות, ולתבלין -
רמז קטן ועדין לעולם המין.
[למדגסקר]

לא אקבל תשובה זולת

"כן" אחד ברור ומוחלט.

מדגסקר [פוטרת אותו מעליה בלחישה]

בוא לגן באחת אחר חצות.

בורבון למה לא. התפנו לי בדרך נס
עוד ארבע שעות וחצי.
[לאחד המחזרים, זחוח-דעת]
אלא מה! בחרה בי!
הגבריות המנדנדת, המאיימת,
הכובשת, הדורסת,
הלא-נלאית עשתה את שלה.

[יוצא. המחזרים האחרים מנסים לרקוד עם מדגסקר. קצרת-רוח היא פוטרת אותם מעליה, כל מעייניה נתונים לחורחה. חורחה ניגש אליה, סוחף אותה לריקוד, לוחש באוזנה]

חורחה הרננדז.

מדגסקר [נטולת נשימה]
הרננדז...

[חורחה מותיר אותה נסערת ויוצא. שאר המחזרים המאוכזבים יוצאים]

 

תמונה 7

לילה. לאחר הנשף. מדגסקר מתכוננת לליל אהבה עם הרננדז. נכנס לקסנר, מחופש לג'נטלמן-צמרת, ניגש אל מדגסקר על בהונות, עוצר נשימתו. מדגסקר משועשעת.

לקסנר אני מודיע שאני פה.

מדגסקר מי המודיע?

לקסנר קוֹנְסְטַנְטִינֶר - שמי, לאהוב אותך - מהותי,

למות במיטתך - גולת כותרתי.

מדגסקר ולמה על בהונות, בנשימה עצורה?

לקסנר דַרכי אליך היא הליכה
על חבל דק על פי תהום,
פחד ממלא את ליבי,
שמא אעשה תנועה אחת לא-נכונה
שתעלה לי במחיר אהבתך...
[מנסה להיות נועז, פראי ואפל]
והידעת שבמחיצתך אדם שוכח
את עשרת הדיברות?...
[מתחרט, לעצמו]

לא הייתי צריך לדבר כל-כך הרבה,
כ ב ר עשיתי שגיאה.

מדגסקר [מסמיכה פניה אליו, בטון אינטימי]
ותגיד לי, מר קונסטנטינר,
איך אתה אוהב את הביצה בבוקר -
רכה, מקושקשת או עין?

לקסנר [נפעם עד דמעות]

שאלתך, אשה מופלאה, מרגשת אותי עד דמעות.

כי פתאום מישהי, שאינה פחות מאַת עצמך,
מעוניינת כבר בפרטים מעשיים מחיי,
את כבר קופצת תריסר שלבים קדימה,
כל-כך ברור לך שנהיה יחד,
עכשיו נותר רק לברר פרטים טכניים:
הקפה, המכנסיים, הדג-מלוח, הביצה.

אני חש לפתע חמימות של בית,
אור מנורה, ספה, לצידי אשה,
ואני, בגרבי צמר, מכוסה שמיכה,
שרוע בחיקה חולה שפעת.
הנה האושר, הנוסחה כה פשוטה:
אשה, תה, גריפּה, מיטה.
[לעצמו]

ליבי אומר לי שאשה זו תציל אותי
מאוטם שריר הלב כשיבוא,
אם יבוא, אך ודאי שיבוא...

מדגסקר [בטון מתגרה]

ועל מצב האהבה אצלכם שמעתי,
קול תסיסת פיעפוע של טיגון
בשמן רותח...

לקסנר [מודאג, לעצמו]
אני רק קצת פוחד להיות זה
שעל כתפיו מוטל להוכיח
את תיזת הטיגון בשמן הרותח...
מצבי הנרגש, אני חושש, קצת מקפיא...
לא טוב, לא טוב, אף פעם לא טוב...
[כאב עמום פושט לפתע בחזהו]
אוטם שריר הלב, הנה הוא בא!

מדגסקר [פוטרת אותו מעליה]
רוץ, הבא לי כוס שמפניה!

לקסנר מייד.

[לעצמו]

איזו הקלה! כמעט זיהתה את הלקסנר שבי!

[יוצא. נכנס חוטנר מחופש אף הוא לג'נטלמן-צמרת. וראה זה פלא - תחפושתו זהה לזו של לקסנר. לחוטמו איספלנית, תוצאה יחידה מהבהלתו לחדר מיון]

חוטנר אני מודיע שאני פה.

מדגסקר מי המודיע?

חוטנר קונסטנטינר.

מדגסקר ע ו ד קונסטנטינר?

חוטנר [מודאג]

היה כבר קונסטנטינר? אולי בן-דוד.
מכל מקום, אני האמיתי.
בקיצור, יהיה מי שיהיה,
אני לא הוא, אני אני.

מדגסקר [פוטרת אותו מעליה]
רוץ, הבא לי כוס שמפניה!

חוטנר מייד.
[לעצמו]

הקלה גדולה, כמעט זיהתה בי
את החוטנר, ונוסף לכל
יש פעמיים קונסטנטינר.
[יוצא. נכנס לקסנר]

לקסנר השמפניה. איפה היינו?...

מדגסקר אתה אתה או הבן-דוד?

לקסנר ולמה בן-דוד? אין לי בני-דודים.

[נכנס חוטנר]

חוטנר השמפניה. איפה היינו?...

מדגסקר תכירו.

[שניהם עומדים רגע הלומים, מביטים זה בזה]

חוטנר קונסטנטינר.

לקסנר קונסטנטינר.

חוטנר הבן-דוד?

לקסנר מי בן-דוד?

חוטנר אני האמיתי.

לקסנר [למדגסקר]

קונסטנטינר - שמי, לאהוב אותך - מהותי...

חוטנר מכריז הבן-דוד!

לקסנר שום בן-דוד.
[מתריס]
ואם בן-דוד?
אם אני בן -דודך, אז
אתה בן-דודי, לא?

חוטנר כן.

לקסנר אם ככה, גם אתה בן-דוד!

חוטנר לא. אני האמיתי!

מדגסקר [לחוטנר]

ועשרת הדיברות?

חוטנר סליחה?

מדגסקר עשרת הדיברות, אתה זוכר במחיצתי

את עשרת הדיברות?

חוטנר ודאי... כלומר, ודאי שלא... כלומר...
[לעצמו]

אני לא יודע מה טוב לי לומר.

מדגסקר [לופתת את ראשי שניהם, מורידה אותם על ברכיהם, מצמידה אותם אל שני צידי ירכיה, ובלי להתבונן בהם נושאת פניה למעלה, עוצמת עיניה, נאנחת בהתרגשות]

לדעת שאני שלך ולפותה בזרועותיך,
להינשא פתאום כמו על גל ענק,
להיטלטל, להיזרק לכל עבר בלי כיוון,
מלאה רסיסי קצף, מלאה אותך, נחנקת,
להיות מושלכת אל החוף נשברת, רצוצה,
מפרכסת עוד קצת על החול כמו דג המום,
כשאתה עוד מלחך אותי, משחק בי קצת,
שלך, שלך, הו, הֶרְנַנְדֶז, תמיד שלך!...

לקסנר [מרים ראשו]

הרננדז?! אמרת הרננדז?!
שמי קונסטנטינר!

חוטנר אני ה א מ י ת י !

מדגסקר [ביובש]

לקסנר, מְצא לי את הרננדז.
[פאוזה. לקסנר מרכין ראשו בכלימה]

לקסנר ידעת כל הזמן שאני לקסנר?

מדגסקר ואיך לא אכיר את לקסנר שלי?
[צוחקת]

לקסנר, לקסנר, מה יעזרו לך
פיאות ושפמים וגבות?
הלא אתה נושא איתך
את לקסנריותך כמו לפיד כבוי:
המון עשן וסרחון אין-קץ.

לקסנר [קולו חנוק מדמעות]
אז קונסטנטינר הוא לקסנר,
ולקסנר הוא לקסנר, אז מה?
קיוויתי. מי לא? גם אני.
ומיהו סן-לוקסוסי, ומיהו דה-בורבון?
- הלא אני כבר חקרתי ובדקתי -
ומי אנו כולנו? טוב, אין דבר...

מדגסקר אני לא כועסת. אני - בהרננדז.
לֵך, מצא לי את הרננדז,
והכן מגבות ושמפניה למיטה.

לקסנר כן, מאדאם מדגסקר. לשווא פסעתי
על בהונות ועצרתי את נשימתי.
לקסנר חימם את המחבת
לקראת השמן הרותח של הרננדז.
[מדגסקר פונה לצאת]

חוטנר ואני מה?

[מדגסקר עוצרת, סבה אליו בחיוך, הוא מרכין ראשו]
כשהסמכתי פני אל פנייך,

ראיתי מקרוב את עינייך
הרואות את עיני,
וידעתי שידעת.
[מדגסקר יוצאת. לעצמו]
עכשיו היא תספר אותי
למאוריציה. אני אבוד.

[נכנס חורחה, מחופש להרננדז, חולף על פניהם בדרכו אל חדרה של מדגסקר. חוטנר ולקסנר עומדים נכלמים. חורחה יוצא. נכנסת הוצ'קס, נוטלת מידיהם את כוסות השמפניה ויוצאת. חוטנר ולקסנר מסירים את תחפושותיהם, מביטים זה בזה במבט ממושך ועוין]

לקסנר ומכל האמבולנס וההנשמה והאינפוזיות

יצאת עם פלאסטר לא-גדול על האף.

חוטנר עיקר החבלה היה פנימי.

לקסנר בריא כמו תינוק קווקאזי!

חוטנר עוד מילימטר, אמרו לי,

והיה לי שבר באף.

לקסנר פשוט תינוק קווקאזי!

חוטנר אתם עם התינוק הקווקאזי!

מה אתם יודעים מה קורה אצלי בפְנים!

לקסנר פלאסטר לא-גדול, לא-גדול,
ונוסף לזה מופיע ברגע הכי לא-נכון -
לא יכלו לאשפז אותך עוד יומיים למעקב? -
ונוסף לזה גם הוא קונסטנטינר!

ואני כבר חשבתי - אתחכם! אמרתי -
אם להתחפש, למה לחוטנר, אמציא חדש,
קונסטנטינר; ופתאום - ע ו ד קונסטנטינר!
איך נפלת גם אתה על קונסטנטינר?

חוטנר חשבתי - אתחכם, אמציא חדש, קונסטנטינר.

לקסנר "חשבתי, אתחכם..."!
נואם נאומים על אוטו שחור
וחוזר עם פלאסטר לא-גדול על האף!

[נד בעצב, אחוז חרטה]
קונסטנטינר. קרוב יותר מדי ללקסנר.
מייד הרגישה בדמיון. לו רק
הייתי בוחר בשם מרוחק יותר,
משהו גברי-אקזוטי, דמוי חוֹרְחֶה ולוֹפֶּה,
שם קשה, שזוף, מין מוּצ'אצ'וֹ או גוֹרגוֹנְזאלֶה -
ודאי הייתי זוכה בה. אלוהים, איזו שטות:
כאן לא דובר על הפלגה בים,
או על שינה באוהל סיירים בלי פיז'מה,
רק על בחירת שם! ואפילו את זה לא העזתי!

חוטנר אהה, לקסנר!

לקסנר אהה, חוטנר!

חוטנר לא הרחקנו לכת, אפילו בשם!

לקסנר אתה לפחות העזת, נכנסת, יצאת, נפלת...

חוטנר עם פלאסטר לא-גדול על האף.

לקסנר אהה, חוטנר!

חוטנר אהה, לקסנר!

לקסנר והיא דחתה את כולם ולקחה אותו.
והוא דווקא לא התאמץ, לא אמר מלה,
פשוט נעץ בה עין שחורה, חורכת,
משך בכתפיו ולקח. איך,
מה הסוד - אין לי מושג.

[שניהם מחקים את "הרננדז", רוקדים ריקוד נלעג מול הדלת המוגפת]
הֶר-נַנ-דֶז. ואני - מלקסנר לקונסטנטינר ובחזרה.

חוטנר אלה הם חיינו: פלאסטר לא-גדול, וקונסטנטינר!

[נכנסת הוצ'קס, הם נכלמים, חדלים מן הריקוד. היא פונה אל לקסנר, בטון פטרוני מוכיח]

הוצ'קס !Mais Laxner, qu'est-ce que c'est ça, ne faites pas le bébé, reprenez-vous, soyez un homme, mon Dieu, c'est pas possible

[פונה לצאת]

חוטנר הוצ'קס.

[היא עוצרת. הוא מורה לה על הכיסא בתנועת בקשה שתשב. היא יושבת בחשדנות ובאי-רצון. חוטנר פונה אליה לאחר היסוס, בדחילו ורחימו, לקסנר לצידו]

חוטנר !Hotchks, try for me

הוצ'קס ?Why shall I try for you
?Did you once try for me
?cry for me
?Who cares for Hotchks
Would you like to hear
?the story of Hotchks

חוטנר ולקסנר [בבת אחת, נחרצים]

!No no! Another time
Another time for
!the story of Hotchks
הוצ'קס The time will never come
.for the story of Hotchks
Hotchks will die, new
foolish generations will be
.occupied foolishly with foolish affairs

[קמה בכבדות]
Mon Dieu, quel monde! Quel monde d'idiocies.

[יוצאת. לקסנר מתייצב שוב מול דלתה המוגפת של מדגסקר]

לקסנר זוהי קריאה אחרונה לחיי אהבה
מלאה וסוערת עם לקסנר -
אחריה אני הולך!
[פאוזה]

לא חבל? חד-פעמי ובן-חלוף
הוא לקסנר, לא חבל?

[כאב נוקב פולח את חזהו, הוא מתמוטט. חוטנר חש אליו]
זה הסוף. ואולי מוטב כך:
מלקסנר לקונסטנטינר, ומשם, הוֹפּ -
לנִפְטַרְנֶר, נִקְבַּרְנֶר, נִשְכַּחְנֶר, לֹא-כְּלוּמְנֶר!

[נושם בכבדות]
קרא לאוטו השחור!

[מתעלף. צוות האמבולנס מגיע. חוטנר גוהר עליו רגע, אחר-כך מזדקף חגיגי, כמו נושא מספד על לקסנר]

חוטנר איש זה נספח אלי, והיה סגני ועוזרי
בתבוסות הגדולות של תקופתנו.
בנאמנות וחריצות הראויים להיחרת
נכשל לימיני באשר פנה.
בין שנינו, שלא השגנו כלום,
נזכור אותו כמי שהשיג עוד פחות.

לקסנר [מתעורר מעלפונו. לחוטנר]
על מצבתי כִּתבוּ: כשראה
אוטובוס מתקרב, חייך בהתרפסות -
עד כדי כך הבדידות.

חוטנר [מנסה לעודדו]

ואולי היינו טובים ועדינים מדי?
אשה אחת אמרה לי פעם, לפני שנים:
"אתה צדדי, כי אנשים לא יכולים
להשלים עם זה שאתה מרכזי."
[צוות האמבולנס מוציא את לקסנר]

חוטנר [נד בעצב לעצמו]

הֶרְנַנְדֶז. הוא ידע לבחור לו שם.

הוא לא היה שוגה ב"קוֹנְסְטַנְטִינֶר",
או "חוֹקֶן" או "יַבְּלוֹנְסְקִי".

הרננדז, שאם תקלף אותו,
תמצא תחתיו את חורחה.
נחתת על המאדים? -
חורחה כבר היה שם
והשאיר קליפות.
[מחכה במקומו הקבוע]

 

תמונה 8

לילה. נכנס סן-לוקסוסי.

לוקסוסי [לעצמו]
איפה היא? תיכף תבוא.
בטח מתקשטת לה.
[מחכך כפותיו בהנאה, מתבונן בשעונו]
אוח, עוד מעט תהיה לי הנאה גדולה!
אני צריך לשירותים.
[יוצא. נכנס דה-בורבון]

בורבון [לעצמו]

איפה היא? יש עוד שעה.
בטח מסתכלת בצילומים שלי,
או מטלפנת לברר עלי דברים.
אני מעסיק את מוחה הנמצא
מאחורי האף הנהדר שלה,
איך אני בימי שישי,
ואיך אני אוהב את הביצה...
[מחכך כפותיו בהנאה]
אוח, איזה עניין נפלא שמחכה לי פה!
אני צריך לשירותים.
[יוצא. נכנס סן-לוקסוסי]

לוקסוסי [לעצמו]

נו, איחור של שעה, אשה כמוה
לא תסתפק באיחור של פחות משעתיים.
בטח ממשיכה להתפרכס - אם כי כמה אפשר -
זורקת שמלה אחר שמלה, בסוף

תופיע לי פה עם אוויר שקוף...
אני צריך לשירותים.
[יוצא. נכנס דה-בורבון]

בורבון [לעצמו]

שלוש אחר חצות, בטח רקמה לי
איזו מטפתת-אף או מונוגראמה
בנרתיק עור, שתתה לגימת קוניאק
לחיזוק הלב ונרדמה מרוב תשישות
להחליף כוח לקראת קבלתי אצלה -
אוח, מקריבה עצמה בשבילי,
רעיון ההקרבה כבר מגרה אותי!... -
אני צריך לשירותים. מה יהיה
עם השירותים האלה?
[יוצא. נכנס סן-לוקסוסי]

לוקסוסי [לעצמו]

חמש לפנות בוקר. השחר עולה.
אני כל-כך עייף. איזו מריטה.
ודאי קרה משהו, הוזעקה פתאום
לקבור סבתא. נורא, נורא
עם הסבתות האלה על הראש,
כבר אי-אפשר לנסוע בימינו לנופש!
אני מוכרח לשירותים. מה יהיה
עם השירותים האלה, כל הלילה
ראיתי רק שירותים ושירותים,
אני מכיר שם כל כתם על הקיר,
כל טפטוף, את הזבוב המת על אדן החלון...
והחיים שלאחר השירותים, מתי?
[יוצא. נכנס דה-בורבון]

בורבון [לעצמו]

שש בבוקר, אולי קרה לה משהו?
לא, לנשים לא קורה משהו,
פתאום נעלמות, ואנו הולכים לשירותים,

וחוזרים מהשירותים, ובסוף נופלים ומתים.
[יוצא. נכנס סן-לוקסוסי, רוחו נפולה]

לוקסוסי [לעצמו]

מה אני יודע עליה? מה אני מכיר אצלה?
את קיר המשתנה אני מכיר עכשיו
יותר טוב מכל דבר בעולם.
אני כבר יבש לגמרי, ובכל זאת
משתין ומשתין, כל חדר השירותים
המסוים הזה יהיה קשור אצלי לעד
בייסורי המתנה לאשה מַרעידת נפש
שלא באה, והותירה אותי מוציא, מנער ומכניס.
אני מוכרח לשירותים.

[פונה לצאת. נכנס דה-בורבון, שניהם נתקלים לפתע זה בזה, נוכחים לדעת שרומו. פאוזה. סן-לוקסוסי פונה לצאת. לדה-בורבון]
טיפה אחרונה, סמלית, של ייאוש עמוק ואובדן.

בורבון ולי כבר אין כלום. יבש ומרוקן לחלוטין.

[סן-לוקסוסי עוצר]

לוקסוסי גם לי כבר אין. נותרה רק
מין צריבה בשלפוחית,
זכר לצורך שהיה פעם.

יום אחד יצטמק הצינור ויהפוך לוֶנְטִיל,
לא ייצאו עוד מהנקב לא התזות
ולא קילוחים, רק קצת אבק יבש,
כמו שארית של פודרה, ואחריו סילון
אוויר חרישי, כמו מצמיג אופניים
מנוקב, "צְסְסס!..." - הסוף.

בורבון חזרנו ל"צְסְסס!..."

[נכנס לקסנר, למצחו איספלנית, תוצאה יחידה מהבהלתו לחדר מיון. דה-בורבון קופץ לעברו]
איפה היא?

לקסנר לא טוב.

בורבון בבית-חולים?

לקסנר בחדר השינה.

בורבון התעלפה?

לקסנר גונחת.

בורבון מכאב?

לקסנר מהרננדז.

בורבון יש מחלה כזאת?

לקסנר יש איש כזה. זרועות, שפם, מכנסיים.

[פאוזה עמוקה של כלימה וקינאה. לבסוף]

לוקסוסי אני רוצה לומר. אני רוצה לומר.
ומה, מי היא בכלל!
אני רוצה לומר.
מה עושים פה מאשה!
אפשר לחשוב! אשה!
[ללקסנר, בבוז]
ואתה מה! לֵךְ, בְּדוֹק
אם לא נגמר לה
גם נייר הטואלט!

לקסנר אני אדם שכבר קיבל את

התשובה שלו, ואתם מה?

בורבון אי, שַׁמָש!

לקסנר ומה? צעדתם פה מהבוקר
את מצעד בני-האלמוות,
הבטחתם הליקופטר וצדפות בקרח -
ואגב, עוד לא ראיתי
לא הליקופטר, לא צדפה -
ובסוף מדשדשים ומשתינים כל הלילה!

וכאילו לא חקרתי וביררתי שסן-לוקסוסי
אינו אלא סוּסוֹביץ' לשעבר,
ודה-בורבון במקור - בַּרְבּוּנְיָה!

לוקסוסי לא מפיך אשמע אם סוּסוֹביץ' או כְּלַבְלָבוֹביץ'!

בורבון ומדגסקר, אם נבדוק לעומק,
לא שְׁפִּיצֶרְנַכְט או פַייגֶלְזוֹן?
בוז לאהבותינו! בוז לציפייה!
בוז לכל מה שהיה
יקר לנו רק לפני שעה!

לוקסוסי אני רוצה לומר!...

[יוצא עם דה-בורבון. לקסנר נותר לבדו. נכנס חוטנר. שניהם מביטים רגע זה באיספלניתו של זה]

תמונה 9

יום ולילה ועוד יום ולילה ועוד יום ולילה, ימים ולילות. חוטנר ולקסנר מחכים במקומם הקבוע. חורחה נכנס ויוצא בחדרה של מדגסקר. הוצ'קס נכנסת ויוצאת, מביאה עוד ועוד בקבוקי שמפניה. חוטנר ולקסנר הולכים ומתכווצים. החודש עובר.
 

תמונה 10

שחר. חוטנר ולקסנר מחכים. נכנסת הוצ'קס, נושאת מזוודות ותיקים.

חוטנר [ללקסנר]
אז מה, נוסעים.

לקסנר כן, החודש עבר.
כל דקה - לאט, בייסורים;
החודש כולו - ביעף.

[נכנסת מדגסקר, לבושה בגדי נסיעה, מחליקה על לחיו של חוטנר, ופונה לצאת]

חוטנר ככה, חולפת, לא מלת פרידה, לא שלום.
האמבטיה במרטיניק כבר מחכה לה.
[קורא אחריה]

סליחה, והטיגון בשמן הרותח -
איך היה, מה לדווח?
מדגסקר [עוצרת, בת-שחוק על שפתיה, עוצמת עיניה בכמיהה]

אח, פרננדז!...

חוטנר [מתקן אותה]
הרננדז.

מדגסקר הרננדז! המקום עוד לוהט מהרננדז!...

[יוצאת, אחריה הוצ'קס]

חוטנר [לוחץ את ידו של לקסנר לפרידה]

לו רק הייתי מישהו אחר!

לקסנר לו רק הייתי אני,
אבל עם הכל שונה!

[יוצא. חוטנר מנופף למדגסקר המתרחקת לשלום, קורא אחריה]

חוטנר היי שלום, אהבה לא-מוגשמת,

ציפייה לא-גמורה;
ספרי במרטיניק את קורותייך,
ובשעה של חסד זכרי גם
מה שלא קרה -
שם תמצאי אותי.

[נכנס חורחה מכיוון חדרה של מדגסקר, מנופף קלילות בידו ויוצא. חוטנר ממשיך לעמוד אובד-עצות, מנופף בידו. נכנסת מאוריציה, לבושה בגדי נסיעה, אחריה פומפץ עם מזוודות ותיקים. חוטנר עומד רגע מול מאוריציה, המום, מוקסם]
חזרת, חזרת!

[אינו שבע לראות את פניה]
איך היה?
[מאוריציה מחייכת]
כמו שאמרתי: לא עונה!
במרטיניק היה נפלא!
[לעצמו, מודאג]

עכשיו תועלה פרשת קונסטנטינר.

מאוריציה [צוחקת בערגה]

אח, לוֹפֶּה!...

חוטנר [לעצמו]
לוֹפּה, אלא מה!
החורחה המרטיניקאי!
[למאוריציה]

וקונסטנטינר? מישהו סיפר לך
במקרה על איזה קונסטנטינר?
כי אני מכחיש הכל, יש לי הסבר...

מאוריציה אח, לוֹפּה!...
חוטנר [לעצמו, מאוכזב]
ומדגסקר אפילו לא הלשינה.
עד כדי כך האפסיות.

מאוריציה ועכשיו - אמבטיה מרעננת לאחר הנסיעה.

[יוצאת. חוטנר קורא אחריה בנהמת רגשותיו]

חוטנר [נופל על ברכיו]

אח, נשים מופלאות -
אהבה וסניטאציה!

פומפץ [מתייצבת מעליו]

!You take the suitcases to the room

חוטנר [נושא פניו אליה]

!Poomptz, help me! Try once for me

פומפץ ...You take the suitcases

חוטנר !Poomptz, Poomptz, you were a child once too

פומפץ .Was I? Indeed I was
.Let me close my eyes and see

[עוצמת עיניה, דמעה זולגת במורד לחיה]

Indeed I was.

[מדקלמת-מפזמת]

,Cock-a-doodle-doo
,My lady lost her shoe
,O' dear, o' dear
?What shall I do

[לוקחת את המזוודות ויוצאת. נכנס חורחה, פניו מועדות לחדרה של מאוריציה. חוטנר מתייצב מולו]
מאדאם מאוריציה עושה אמבטיה.

[נכנסת מאוריציה, פניה מולטות בידיה כילדה קטנה המשחקת במחבואים, מנסה למשוך עוד רגע את מתק הציפייה לקראת ההסתכלות בפני חורחה]

מאוריציה עוד לא! עוד לא התחלתי!
עוד יש זמן לאמבטיות!

[חוטנר פוצה פיו לומר משהו, מתחרט, יוצא. חורחה ניגש למאוריציה, מנשק קלות את כפות ידיה המליטות את עיניה בעוד היא מצחקקת בהתרגשות. תוך כך שב ונכנס חוטנר, לראשו פיאה דמוית-חורחה, מתייצב מאחורי חורחה. חורחה מתיק את ידיה של מאוריציה מעיניה. היא מביטה בחורחה, מביטה בחוטנר, מבולבלת רגע, ולבסוף, לחורחה]

מאוריציה אני אוהבת. אתה, חוטנר,
לא תבין את זה, את
הסוד שבנו, התעלומה.

חורחה [נדהם]

חוטנר?!

מאוריציה אתה לא תבין איך אוהבת
את זה אך לא את זה.
אתה שואל למה, ויש רק ככה.
אתה לא תבין את זה, אתה
מושיט זרועותיך שוב ושוב,
חושב רק על תשוקותיך שלך,
לא מבין "איך זה, אני אוהב,
איך לא אוהבים אותי!..."

חורחה [המום]

אבל איך חוטנר, מי חוטנר?!...

מאוריציה כבר סיפרו לי הכל על הפיאות, התחפושות,
[ניגשת לחוטנר, מאוהבת]
חורחה, חורחה!...

חורחה א נ י חורחה!

מאוריציה [לחורחה]

כן, חוטנר, גם לכמוך יש מקום.

חוטנר [לעצמו]

ואולי, אם חושבים על כך
עד הסוף, באמת חורחה הוא אני...

מאוריציה [מחבקת אותו]
כמה התגעגעתי, אהוב!

חוטנר [לעצמו, מאמץ אותה אל חזהו, עוצם עיניו]
אף לא הגה, פשוט לגנוח
בחשאי ולנגב דמעה.

חורחה שכחת אותי?!
!Jo soy Jorge

ה ו א זְבוּבְנֶר... כלומר, חוּטְנֶר!
.Claro, ahora me abandonas
?Donde esos noches de amor
?Cuando te jabonaste la espalda.
Jorge, Jorge, que grande eres, grande
!Ahora me abandonas por ese insecto

מאוריציה [בשחוק קל על שפתיה, לחורחה]
חשבת שתחבוש פיאה וכבר אתפתה?
הלא האהבה חודרת כל מסווה.

חורחה אני פשוט אשתגע!

מאוריציה [לחורחה]

אה, חוטנר, אתה לא תבין
אותנו, את הסוד, התעלומה...

חוטנר [מנשק בשפתיה, מפסיק אותה]

כבר שמענו: האהבה, הסוד, התעלומה.

מאוריציה [מסתערת על חוטנר בחיבוק עז]
חורחה, המלה האחרונה,
הכי לוהטת, בשדה האהבה!

חוטנר [מוחה בקול קטן ומתפנק]
אבל שמעתי שהיה בינתיים
איזה לופה...

מאוריציה [נאנחת, בביטול]

אח, לופה!... כעת אני בחורחה!

הוצ'קס [לחורחה]
!Decision done
חורחה [מנסה להיראות אדיש]
?Que tu crees, que me importa
!Que se valla a los mil demons
...Una se va, la otra viene

[לחוטנר, גבר אל גבר]

ועוד יש לה שפם, ושתקתי!...

[יוצא קוממיות. מאוריציה נוטלת את חוטנר בזרועו לכיוון חדר השינה]

מאוריציה בוא!

חוטנר [מתחיל ללכת אחריה, לפתע עוצר, מושך בכתפיו. בשקט]

נטפֶּלֶת.

מאוריציה מה?

חוטנר לא-כלום.

[מושך ידו מידה, מוריד את הפיאה דמוית-חורחה מראשו, מתרחק]
ואתן, נשים כבודות, שבשרכן עשוי מחומר מתכלה,
והבל פיכן מתוק בלילות וחמצמץ בבקרים,
ואחוריכן לא עשויים לעד, לא פירמידות כלל,
ולא נצחית גזוזטרת שדיכן, לא הגנים התלויים בבבל,
וטיבכן מעולף סוד לא-גדול, חולף,
נצנוצים לא ברורים, לא מגדלור, לא זרקור,
גחלילית עפה בַּשְחור, וגם זה יעבור...

מה אתן לעומת השמיני שבפלאי תבל,
לעומת זו שאין לה קץ, ולא תִבְלה אף פעם,
אשר בעוצמנו עיניים עייפות על מיטתנו,
היא נבראת מצלענו, מתעוררת וקמה,
יפה ונצחית, וזוהרת לעד -
האשה המופלאה שבתוכנו!

[סוף]