העבודה

כָּרֶגַע הַמַּצָּב בִּישׁ. אֲנִי יָגֵעַ עַד מָוֶת לְאַחַר לַיְלָה שֶׁל צִפִּיָּה. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַקְּרָב עָלַיִךְ עוֹד לֹא הֻכְרַע. לֹא חָדְלוּ מִסָּבִיב הַשָּׁאוֹן וְהָאָבָק, עוֹבְדִים לְלֹא לֵאוּת עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ: רוֹצִים בָּךְ. כֹּחוֹת אַדִּירִים מִתְגוֹשְׁשִׁים עַל לִבֵּךְ. חוֹצְבִים, מַכִּים, מְסַתְּתִים לְלֹא הֲפוּגָה. לְאִישׁ כְּבָר אֵין כֹּחַ, מֵחֶלְקָם כְּבָר נִשְׁכְּחָה הַמַּטָּרָה, אֲבָל הַפַּטִּישִׁים עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

כֹּחִי אָזַל. אֲנָשִׁים רַעֲנַנִּים בָּאוּ לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם. הִנֵּה אַרְכִּין מְעַט אֶת רֹאשִׁי לְמַטָּה וְהַצִּדָּה, וַאֲפַנֶּה אֶת הַדֶּרֶךְ בִּתְנוּעָה חֲצִי-גַּנְדְרָנִית, גֶ'סְטָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּחִיּוּךְ-עֶלְבּוֹן מְעֻקָּם, עִם תְּנוּעַת הַבְּלִיעָה שֶׁל פִּקַּת הַגַּרְגֶּרֶת.

"אֲבָל שִׁמְעִי", אֲנִי תוֹפֵס בְּשַׁרְווּלֵךְ לְפֶתַע כְּשֶׁאַתְּ עוֹמֶדֶת לַחֲלֹף עַל פָּנַי, "הֲרֵי לֹא בֶּאֱמֶת חָשַׁבְתְּ שֶׁאַרְפֶּה! אֵיךְ אַרְפֶּה? עֲבוֹדָה יוֹתֵר קָשָׁה הִיא סתימת הַגּוֹלָל עַל אַהֲבָתִי מֵאֲשֶׁר חציבתהּ! אֲנִי כָּאן, לְיָדֵךְ, סְבִיבֵךְ, אֶמְצָא לִי מִשְׂרַת מַשְׁגִּיחַ עַל חֲצִיבַת הַמִּנְהָרָה אֵלַיִךְ, בְּעַרְמוּמִיּוּת רַבָּה אֶפָּטֵר מִן הָעֲבוֹדָה הַגּוּפָנִית הַמְפָרֶכֶת, אֶהְיֶה הַמְמֻנֶּה עַל הַפּוֹעֲלִים הָרַבִּים, וּכְשֶׁנַּגִּיעַ סוֹף סוֹף אֵלַיִךְ, אָז אֶפְשֹׁט אֶת מַדֵּי הַמַּשְׁגִּיחַ, וְאֶטָּמַע בֵּינֵיהֶם וְאֶפְשֹׁט גַּם אֲנִי אֶת יָדִי לְשָׂכָר!"

"מִיהוּ הַמְדֻלְדָּל הַנִּדְחָק בֵּינֵיכֶם בְּקוֹל צְוָחָה דַּק?" אַתְּ מוֹרָה בְּאֶצְבַּע לְעֶבְרִי. עַל בְּהוֹנוֹת, בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן, אֲנִי נִגָּש וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנֵךְ:

"אֲהוּבָתִי, אֵינֵךְ מַכִּירָה אֶת כֹּחוֹתַי, דַּלִּים מִשֶּׁחָשַׁבְתְּ. בִּשְׁאֵרִית הָאֶנֶרְגִיָּה שֶׁלִּי אֲנִי מִתְלַקֵּחַ לִכְבוֹדֵךְ, מֵפִיק אֵשׁ חִוֶּרֶת, כִּמְעַט שְׁקוּפָה, קְצָת אֲוִיר רוֹעֵד מֵעַל לִפְתִיל מְפֻיָּח. רְאִי כַּמָּה אֵין בִּי, וְכַמָּה מִתּוֹךְ זֶה אֲנִי מַשְׁקִיעַ לִכְבוֹדֵךְ. כְּכָל שֶׁתִּתְאַמְּצִי לִרְאוֹת אוֹתִי, כְּכָל שֶׁתְּקָרְבִי אָזְנֵךְ לְהַאֲזִין לְחֻלְשַׁת לִבִּי, אָחוּשׁ מִקָּרוֹב אֶת הֶבֶל נְשִׁימָתֵךְ. אַתְּ עַצְמֵךְ לֹא תֵדְעִי אֵיךְ הִתְקָרַבְתְּ, אֵיךְ רָכַן רֹאשֵׁךְ עַל חָזִי מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת, וְשָׁם נִשְׁאַרְתְּ, וּלְפֶתַע נִהְיֵית שֶׁלִּי, בִּגְהִירָה זוֹ, אַתְּ וּשְׂעָרֵךְ מְדַגְדֵּג אֶת פָּנַי".

וְאוּלַי בִּכְלָל לֹא תַבְחִינִי בִּי. בַּהֲמֻלָּה הַזֹּאת, בַּקְּרָב הַנִּטָּשׁ עָלַיִךְ - מְעַט סִכּוּי יֵשׁ לְחֻלְשׁוֹת וְלִדְמָמוֹת. אֲבָל יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁתָּקוּצִי בָּרַעַשׁ, אוֹפִיעַ לָךְ כְּאֶפְשָׁרוּת שֶׁהָיְתָה; שׁוּם דָּבָר לֹא יְמֻמַּשׁ, מִין לֹא-כְלוּם כָּפוּל: גּם אֶפְשָרוּת, גּם בֶּעָבָר. זֶה יִהְיֶה נִצְחוֹנִי: הָאֲחֵרִים יִתְקְעוּ יָתֵד; אֲנִי אַקִּיף אוֹתָךְ כְּמוֹ אֲוִיר, תּוּכְלִי לִדְאוֹת, אַרְאֶה לָךְ דָּבָר שָׁקוּף אוֹ שְׁנַיִם, בֵּינֵיהֶם אַהֲבָתִי.