זה קורה באחד הימים

זה קורה באחד הימים,

לרוב באחד הלילות,

שאנחנו פה, לצידֵך,

ולפתע – כבר לא.

בלילה-בלילה, בְּלב שְנָתנו,

באמצע עיכול הדג מאתמול,

בָּקַע קול גניחה עמום

מעומק לבי שכָּשל.

את לא שמעת והמשכת לישון,

מותי שקט ושנתך עמוקה.

מחר צפוי לך יום קשה:

גילוי גופי הצונן לצידך,

בהלה וצער וסידורים,

עיכול מותי יחד – מה לעשות –

עם המשך עיכול הדג מאתמול.

דרכינו התפצלו, יקירה:

אני לעצמי, את עוד איתי,

את עם פחדייך ומותך המצופה,

אני כבר בלי זה.

זה קורה באחד הימים,

לרוב באחד הלילות,

שאנחנו פה, לצידך,

ולפתע – כבר לא.