אנג'לה
תסריט
[הדמויות: אַנְגֶ'לָה – כבת עשרים, רֶסְטְרוּם – כבן ארבעים. הקול המלווה את תמונות הסרט הוא קולו של רסטרום]
א
[רסטרום עומד דום מול קיר חדרו.]
קול שמי רֶסְטְרוּם ואני אדם רגיל. מעולם לא חשתי אהבה כפי שאני חש לאַנְגֶ'לָה.
[רחוב מרכזי, לפנות ערב. המון שוקק חיים. אנג'לה, לבושה שמלה, חולפת ברחוב.
רסטרום מגיח מפתח בית קפה, מסתכל אחריה.]
הכבוד שאני רוחש לה עילאי.
[רסטרום מתחיל ללכת אחריה.
אנג'לה הולכת הליכה נמרצת, כמעט מפזזת, ואחוריה נעים.
בפינת הרחוב היא מסתובבת, רסטרום עוצר. אנג'לה מתרחקת.
רסטרום עומד אובד עצות. הוא מתמלא נחישות, מתחיל שוב ללכת אחריה בצעד מזורז כדי להשיגה.]
אהבתי לאנג'לה הגיעה לשיאים חדשים של התלקחות. היה ברור לי שאם לא אעשה בדחיפות משהו, אשתגע.
[רסטרום הולך במהירות, מקטין את הרווח ביניהם. שוב נראית אנג'לה ואחוריה מפזזים מול פניו.
אנג'לה עוצרת במפתיע ליד קיוסק. לרסטרום אין ברירה אלא להמשיך ללכת. הוא הולך עוד כברת דרך קצרה, אחר עוצר, חוזר על עקבותיו, חולף שוב על פני אנג'לה ומתרחק בהמשך הרחוב, מהורהר.]
ידעתי שהיא עובדת במשרד תיווך, לא הרחק מדירתי, והחלטתי להיפגש איתה על נושא עסקי טהור.
ב
[יום אחד, לפנות ערב. רסטרום בחדרו, מטלפן, מדבר מבעד למטפחת.]
קול למחרת אחרי הצהריים טילפנתי אל משרד התיווך ואמרתי למנהל המשרד שאני רוצה להשכיר את דירתי, אולי מישהו מטעמו מוכן לבוא לראות את הדירה ולייצג אותי. ידעתי שבדרך כלל בעל המשרד הוא שנוהג ללכת. קבעתי איתו למחרת בשעה מסוימת ונתתי לו שם וכתובת בדויים.
[רסטרום מטלפן, הפעם ללא מטפחת.]
לאחר חצי שעה טלפנתי שוב, בקול אחר, וביקשתי אותה בקשה. התעקשתי לקבוע באותה שעה שכבר קבע קודם. הוא טען שהוא עסוק בשעה זו, אך אני טענתי שעקב נסיעה דחופה זו השעה היחידה שאני פנוי בה, ונשמעתי קצר-רוח. ידעתי שהוא לא יוותר, וישלח את אנג'לה.
[רסטרום מניח את השפופרת.]
ג
[רסטרום צופה בעד החלון, בחוץ דמדומים.]
קול אין כמו שעת הדמדומים, אין כמו הציפייה לאנג'לה.
[רסטרום שומע צלצול בדלת. הוא הולך לפרוזדור, קורא בקול.]
קראתי לה ממרחק שתחכה רגע, כי אני באמבטיה.
[רסטרום ניגש על בהונות לדלת, מציץ מבעד לעינית, רואה את אנג'לה עומדת מול הדלת.
הוא גוהר ומציץ מבעד לחור המפתח, רואה את מותניה. היא לובשת חצאית קצרה וצמודה.
אנג'לה מסתובבת תוך כדי המתנה, אחוריה מופנים אליו ומובלטים. רסטרום מתנשם בכבדות.]
רציתי למשוך את הרגע עוד ועוד, עד שהמראֶה ייצרב במוחי לנצח.
[רסטרום חוזר אחורה בפרוזדור, ואז פוסע בצעד רגיל לעבר הדלת, פותח אותה, עומד מול אנג'לה.]
ד
קול התנצלתי על שנתתי לה לחכות. אמרתי לה שבעל-הבית עצמו הודיע לי שיאחר בכרבע שעה, אך כדי לא לבזבז זמן מוטב שאתחיל מייד להראות לה את הבית.
[רסטרום מזמין אותה בתנועת יד ללכת לפניו.]
העניין היה בזה שרציתי שתלך לפני, למרות שטבעי היה שאני אדריך אותה בדירה שאינה מוכרת לה ואלך לפניה. הפתרון היה שפתחתי לפניה את דלתות החדרים, והזמנתי אותה בתנועת יד להיכנס ולסקור כל חדר.
[רסטרום פותח דלת לפני אנג'לה ומזמין אותה בתנועת יד להיכנס. היא נכנסת, וכשהיא חולפת על פניו הוא מביט אל אחוריה. היא סוקרת את הדירה בעוד הוא מנצל כל רגע לעמוד קרוב אליה ככל האפשר ולהסתכל באחוריה.
מדי פעם היא פונה אליו כדי להעיר או לשאול משהו, ושבה לסקור את הדירה. הם חוזרים לסלון תוך שיחה. רסטרום מציע לה בתנועת יד לשבת על הספה הרחבה.]
הצעתי לה לשבת ולהמתין על הספה העמוקה כדי שתיאלץ להשתרע, רגליה מורמות, ואוכל לראות ככל היותר מירכיה.
[אנג'לה משתרעת על הספה העמוקה, הרכה, שוקעת בה, כמעט שוכבת. היא מרימה רגל על רגל, חצאיתה הקצרה מתרוממת עוד יותר, חושפת את ירכיה. רסטרום יושב על השטיח למרגלותיה.]
הסברתי לה שאני נוהג, כחלק מאורח חיי, לשבת אך ורק על השטיח. התחלנו לשוחח על אורחות החיים של המערב מול המזרח, על יוגה, מדיטציה וכו'.
[אנג'לה ורסטרום יושבים ומשוחחים, עיניו נעוצות כל העת בירכיה.]
לאחר כחמש דקות שאלתי אותה אם תרצה לשתות משהו. היא אמרה שאינה רוצה להטריח אותי, אך ברצון תשתה משהו קר.
[רסטרום הולך למטבח, מוציא מהמקרר בקבוק שתייה קלה, מוזג לכוס, מוריד צנצנת קטנה מארון המטבח ומזליף כמה טיפות מתוכה לכוס המשקה.
הוא חוזר לסלון ומציע לאנג'לה את הכוס. היא שותה.
רסטרום יותא שוב מן החדר, ניגש לפרוזדור, מרים שםוםרת טלפון ומחייג, מעמיד פני מדבר.
הוא מניח את השפופרת וחוזר סלון.]
אמרתי לה שהתקשרתי לבעל-הבית, ולצערו הוא יוצא מייד עכשיו, ברגע זה, כך שזה יקח עוד קצת יותר מרבע שעה.
[רסטרום יושב שוב למרגלותיה של אנג'לה. שניהם משוחחים. רסטרום משתדל להיראות שקוע בשיחה, אך אינו גורע עיניו מירכיה.
ברגע מסוים הוא כביכול מדגים לפניה תנוח שכיבה למדיטציה, ומשתרע על גבו לרגליה, מסתכל בה מלמטה למעלה, והם ממשיכים לשוחח כשהו נשאר בתנוחה זו.]
ה
קול רבע שעה עברה, והחומר המשלשל שהוספתי לה למשקה החל לתת את סימניו.
[אנג'לה מתפתלת באי-נוחות על הספה.]
לבסוף לא יכלה להתאפק ושאלה אותי אם תוכל להשתמש בחדר השירותים שלי.
[רסטרום מזנק על רגליו, מורה לאנג'לה לבוא איתו. היא קמה, הולכת איתו. הוא מלווה אותה לפתח חדר האמבטיה, פותח לפניה את הדלת, מנענע את הידית.]
אמרתי לה שידית הדלת אינה תקינה וננעלת בכל פעם, ולכן כדאי שלא תסגור את הדלת לגמרי.
[אנג'לה נכנסת לחדר האמבטיה, סוגרת את הדלת כמעט עד הסוף, משאירה רווח קטן בינה לבין המשקוף.
רסטרום מתרחק, יוצא מן הפרוזדור.
כעבור רגע הוא חוזר בפרוזדור על בהונות, בצמוד לקיר, מגיע עד סמוך לדלת חדר האמבטיה, מזיז את ראשו אט אט עד שהוא רואה פלח מגופה ומפניה של אנג'לה. היא מרימה את חצאיתה, מורידה את תחתוניה ומתיישבת על האסלה.]
הקול החרישי של בד חצאיתה העולה על תחתוניה שלח נחשולים של דם לראשי.
[רסטרום רואה חתך צר בפרופיל של אנג'לה לכל אורכה.]
שמעתי אותה עושה מה שהיתה צריכה לעשות מתוך מרכז אחוריה המופלאים. עמדתי רגע, לבי הולם בהתרגשות שלא ידעתי כמוה בחיי.
[רסטרום מתרחק על בהונות לעבר הסלון.
הוא שופך קצת מן המשקה שבכוס של אנג'לה על חולצתו.
הוא פוסע אל חדר האמבטיה, שוהה רגע מול הדלת, נושם עמוקות, אחר פותח את הדלת ונכנס.]
ו
[אנג'לה יושבת על האסלה, רואה את הדלת נפתחת, מרימה ידה בתנועת מחאה. רסטרום נכנס תוך כדי הצבעה על חולצתו המוכתמת.]
קול הסברתי לה שקצת מן המשקה שלה נשפך על חולצתי בשעה שהזזתי את הכוס, ועלי לשטוף במהירות את הכתם בכיור, אחרת לא יירד לעולם.
[רסטרום ניגש אל הכיור, מושך את קצה חולצתו ומתחיל לשטוף את המקום המוכתם במים ולשפשף אותו באבקת כביסה.]
ראיתי איך אנג'לה נבוכה בהתחלה, מתאמצת לעצור בעד פעילות מעיה, אך החומר המשלשל היה חזק מרצונה והיא נכנעת לטבע וממשיכה, בעוד אני עומד ומשפשף את חולצתי, מאריך במעשי, ושולח מבטים סוערים לעברה. ואגב, הזהרתי אותה שלא להדיח את המים לאחר שתקום בגלל סתימה שיש בביוב.
[אנג'לה ממשיכה לשבת, מצדדת פניה, אינה מביטה אל רסטרום.
רסטרום משפשף את כנף חולצתו, מתכופף מדי פעם ושולח מבטים נוגים אל צד אחוריה של אנג'לה.
אנג'לה מתבוננת במיתקן לנייר טואלט הצמוד לקיר ומגלה שהוא ריק. היא מסתכלת כה וכה.]
ואומנם לאחר שאנג'לה המשיכה זמן-מה במעשיה ואני במעשי, חיפשה אנג'לה נייר טואלט, שאני כמובן הוצאתי משם מבעוד מועד. היא שאלה אותי היכן הנייר. העמדתי פני מופתע והסתכלתי במקום המיועד כאילו אני רואה את המחסור לראשונה.
[רסטרום מתכופף ומחפש, כביכול, בארונות האמבטיה, תוך ניסיונות להביט בישבנה של אנג'לה מלמטה למעלה ומן הצד.]
חיפשתי, בכל מקום, כמובן ללא הצלחה.
[רסטרום ואנג'לה מנהלים ויכוח בעוד אנג'לה יושבת ורסטרום מחפש.]
התנצלתי בפני אנג'לה בפנים מסמיקות שלצערי אין לי בבית לא נייר טואלט ואף לא תחליפים אחרים. אנג'לה טענה שתסתדר, אך אני טענתי בחום שלא בא בחשבון שתרים את תחתוניה מבלי שתהיה נקייה כראוי. היא רצתה להסיר את תחתוניה ולהשתמש בהם במקום נייר, אך אני לא הסכמתי בשום פנים, כיוון שחשתי עצמי אחראי, והצעתי כנגד זה להשתמש בתחתוני שלי, ממילא אוכל לזרוק אותם מייד לאחר מכן לכביסה. אנג'לה התווכחה עוד רגע, אך תוך זמן קצר נכנעה לשטף טענותי והסכימה לנגב את אחוריה בתחתוני. כעת טענתי בלהט שלא בא בחשבון שתעשה זאת בעצמה, התחתונים שלי עדינים ויקרים מאוד, ורק אני יודע להשתמש בהם מבלי לקרוע אותם. לאחר ויכוח שנמשך עוד כדקה או שתיים, הסכימה גם לזה.
ז
[רסטרום יוצא מחדר האמבטיה, הולך לחדר השינה, מוציא מהארון זוג תחתונים וחוזר לחדר האמבטיה.
בהיכנסו הוא רואה את אנג'לה עומדת נשענת אל הקיר על אמות ידיה, רגליה פשוקות מעט וישבנה מובלט כלפיו.
רסטרום עומד בפתח, מביט אל הישבן, נשימתו כבדה מהתרגשות.]
קול לא האמנתי למראה עיני. חלום חיי עמד מוחשי למולי. עמדתי רגע ארוך, מנסה לחרות בזכרוני את התמונה הנכספת הזאת. אחר כך, משלא יכולתי למשוך עוד זמן, ניגשתי למלאכה.
[רסטרום כורע מאחורי אנג'לה, מקפל את תחתוניו לפקעת כדורית, ובעוד אנג'לה מבליטה ומפשקת עוד יותר את ישבנה היישר אל מול פניו, הוא מעביר לאט לאט את פקעת התחתונים בחריץ אחוריה.
אנג'לה מתאפקת לא להשמיע גניחת עונג.]
המשכתי במלאכת הקודש שלי לאט לאט, מנסה למצות כל רגע, ניחם על הזמן החולף. כן, הייתי רוצה שהזמן יעצור עכשיו, להישאר כך לנצח.
[רסטרום ממשיך לנגב את אחוריה, מקרב את פניו ככל האפשר אל ישבנה, כמעט נוגע בהם, משרבב שפתיו לנשיקה אילמת.
אנג'לה מביטה בו מלמעלה למטה, מעבר לכתפה, שפתיה פשוקות מעט.
תוך ניגוב דואג רסטרום שידו המנגבת תלוכלך אף היא.]
לבסוף אמרתי לה שישבנה נקי וצח. היא התכופפה, הרימה מייד את תחתוניה וכיסתה את אחוריה, והורידה את שולי חצאיתה, בעוד אני נותן בישבנה מבט פרידה אחרון.
[רסטרום עדיין על ברכיו, ידו המלוכלכת אוחזת בתחתונים המלוכלכים.
אנגקלה עודת ופניה אליו.]
כעת טענה אנג'לה שחיכתה די והותר לבעל-הבית ועליה ללכת. הסכמתי איתה שמן הסתם קרה לו משהו בדרך, ושאתקשר למשרדם שנית בעתיד הקרוב. הוספתי את מיטב התנצלויותי על מה שאירע.
[אנג'לה יוצאת מחדר האמבטיה מבלי שהייה מיותרת.
רסטרום, על ברכיו, מסתכל אל אחוריה הנעים ומתרחקים ממנו. הוא מביט בידו, בתחתונים, ולתוך האסלה המלוכלכת.]
אנג'לה הלכה לענייניה, ואני נשארתי עם עניינַי.
[חיוך עקום עולה על שפתי רסטרום.]
כל אחד וענייניו, כל אחד וזיכרונותיו, חלומותיו, כיסופיו.
[רסטרום משעין לחיו על מושב האסלה, עוצם עיניו בגעגועים.]
ח
[רסטרום עומד דום מול קיר חדרו.]
קול אחר-כך היה ערב. ואז, במפתיע, תפסה אותי הוודאות המדכאת, אך גם המסעירה לאין שיעור, שהעולם הוא עצום ויש בו כל-כך הרבה אפשרויות. לרגע ירד עלי דכדוך, וצער גדול של החמצה הרעיש-טלטל אותי, ואחריו מין רפיון, ושוב שבה נפשי למנוחתה.
[הוא פונה מן הקיר, הולך ומתיישב על כיסא, ידיו פכורות על השולחן, בחדר המחשיך.]
5–6 באוקטובר 1996