אמון
[לפנות ערב. איש עומד מול חומת בית. לעצמו.]
איש ושוב היא שם, ושוב אני פה – ושוב שיתוק גדול וכפור באברים. לבי הוא מטוטלת גדולה בין ייאוש לחרפה.
[נכנס עיוור, משתרך לאיטו על המדרכה.]
סלח לי.
[העיוור עוצר.]
אני זקוק לטובה קטנה.
רואה את האישה שיושבת שם בבית מאחורי הקיר?
עיוור אני עיוור.
איש אתה מאמין לי שיש שם אישה?
עיוור לא.
איש האמן לי.
עיוור לא.
[יוצא. פאוזה. חוזר.]
נגיד. אישה.
איש סַפּר לי שאני והיא ארוסים.
עיוור מנין לי?
איש על סמך אמון. על סמך זה שמישהו אומר לך, ששנינו בני-אדם.
עיוור ואיך אדע?
איש מה איכפת לך להאמין! מה תפסיד?
עיוור אפסיד הרבה.
איש חבל. שלום לך.
[העיוור יוצא. חוזר.]
עיוור אתה והיא ארוסים.
איש מנין לך?
עיוור אני יודע.
איש שֶמה?
עיוור שארוסים.
איש סַפּר לי כך שאשתכנע.
עיוור האמן לי בלי שום סיפורים ושיכנועים.
איש היא אוהבת אותי?
עיוור ודאי.
איש מנין לך?
עיוור האמן לי.
איש שכנע.
עיוור [מרים את קולו] היא אוהבת אותך!
איש ואתה, סלח לי שאני שואל, ארוס או סתם?
עיוור לא ארוס.
איש כלומר: סתם.
עיוור פעם הייתי מאורס.
איש וביטלה.
עיוור העניינים מסובכים.
איש לא אוכל לקבל גושפנקה על אירוסַי מסתם.
עיוור אני לא סתם.
איש אינך ארוס, אינך אהוב בכלל.
עיוור בבקשה, קבל ממני את הגושפנקה.
איש אתה ערירי כמוני.
שמך במקרה קוּנְדֶל?
עיוור שמי שֵגֶצְקָא. האמן לי וקבל ממני בבקשה את הגושפנקה.
איש לא.
עיוור אין שם בכלל אישה.
[יוצא.]
ספטמבר 1996