האהובה מפולניה
תסריט
לויטק בן 50
פרק ראשון: המסיבה
א
[ערב. חדר האורחים בבית דני. סביב שולחן ערוך, מכוסה מפה, נראים בצילום מלמטה רגלי המסובים. המצלמה מתרכזת ברגליים יפות של בחורה הלובשת שמלה קצרה.
מלמעלה נשמעים מלמולי שיחה חרישית, רצינית ותרבותית. מפית נייר מקומטת נופלת לרגלי הבחורה.
ידו של דני, ואחר-כך ראשו, מגיחים מתחת למפה סמוך לרגלי הבחורה. הוא מגשש אחרי המפית, מסתכל בעיון בשוקי הבחורה. מייד אחריו ידו וראשו של חנוך מגיחים אף הם, גם הוא מעיין בשוקי הבחורה.
לפתע הם רואים את המצלמה, קופאים לרגע כאילו נתפסו בקלקלתם, קדים קידה קטנה וממשיכים להסתכל ברגליים.
ראשיהם של נחום ויוּרֶק מגיחים אף הם למטה, מסתכלים ברגליים.
לבסוף מגיח אף ראשו של בֶּקֶר, אינו מבין מה קרה, מביט בהשתוממות אל שאר הראשים]
בקר [בלחישה]
מה קרה, אבא?
דני [כועס]
אמרתי לך, יום הולדת החמישים של ויטֶק, תברך אותו.
בקר [למצלמה]
יום הולדת שמח, דוֹד ויטק.
[ראשו של יורק מגיח מתחת לשולחן]
יורק קרה משהו?
דני [מרוגז]
מה קרה, לא קרה כלום, מסיבת יום הולדת של ויטק!
ב
[המשך. שם. מבט על השולחן, כשכל הגברים עדיין כפופים מתחת לו, ורק הנשים יושבות זקופות וחמוצות סביב השולחן. הן נראות חמורות ומרוגזות. גְרִיזֶלְדָה, הדרה, יעל, תוּרְגְמָן, חַנְקָה. הן מסתכלות למצלמה ביבושת ונדות בראשיהן ניע קטן של ברכה.
הגברים מזדקפים ויושבים כיאות במקומותיהם.
אווירה קצת כבדה וחמוצה]
ג
[המשך. שם]
דני [לנוכחים]
נו, רבותי, נפשיר את הקרח, זאת מסיבה!
אני מוזג!
אני עצמי לא שותה עכשיו בגלל האולקוס, אני ארים גביע של לֶבֶּן.
[פונה למזוג לאחרים. כל אחד מסרב אך מבקש משהו אחר, מים או תה, בגלל בעיות בריאות שלו. שיחה ספונטנית.
מבט לשולחן הוא מכוסה מפה לבנה ועליה כמעט אין כלום. דני מדבר למצלמה]
ועכשיו נשיר לך את השיר האחרון שחיבר חנוך במיוחד לכבודך.
אז לחייך, ויטק.
כולם [מרימים כוסותיהם ושרים]
וִיטֶק, וִיטֶק, וִיטֶק,
שתהיה בָּרִיאטֶק וּמְאוּשָרִיטֶק,
ותעשה חַיִיטֶק מְשוּגָעִיטֶק,
עד מאה ועֶשְׂרִיטֶק.
ותרקוד – הוֹפּ הוֹפּ הוֹפּ,
על החורבות של ריבֶנְטְרוֹפּ.
[תוך כך מתעכבת המצלמה על פני כל אחד מהנוכחים]
דני [למצלמה]
ויטק, זוהי בהחלט גם מסיבת ריקודים, אבל היות שכולנו לא מרגישים הערב כל-כך טוב, ובכלל המצב הגופני לא כל-כך, אנחנו נרקוד לכבודך ריקוד מיוחד עם הידיים במקום עם הרגליים.
[כולם מרקידים את ידיהם בריקוד נון-שאלאנטי על מפת השולחן. הריקוד מסתיים]
ויש לנו עוד הפתעה בשבילך הערב, ויטק כנראה בעקבות איזו טעות בתקשורת, צריכה להגיע לכאן הערב האהובה הראשונה שלך מפולניה. כן, אֶלְקָה. היא הבינה בטעות שאתה נמצא כעת בתל-אביב ולא בלונדון, והיא מגיעה לכאן הלילה בטיסה מבודאפשט. כמובן שמחכה לך אכזבה מרה, אבל נשתדל לארח אותה כראוי בשמך. לחיים! לחיי האהובה מפולניה!
[כולם מרימים שוב את כוסותיהם]
פרק שני: הנסיעה לשדה התעופה
א
[ערב. פנים מכונית. דני, חנוך ובקר. דני וחנוך משוחחים ביניהם על דמותה המשוערת של האהובה. שיחה ספונטאנית: דני אומר שלפי הסיפורים ולפי מיטב זכרונו זו היתה חתיכה בינלאומית]
ב
[במכונית. חנוך נושא את עיניו למעלה ועוצם אותן רגע בהזיה.
הזייתו של חנוך לילה. חדר השינה החשוך בבית חנוך. הוא על מיטתו פרקדן, עיניו עצומות. קול רך של אישה מפזם שיר בפולנית, לירי מאוד, כעין שיר ערש. בחורה צעירה העומדת כשגבה אליו ופניה אינן נראות, מפשילה את שמלתה כלפי מעלה, וישבנה השופע מתקרב לישיבה על פניו. מבט מלמטה, מכיוון פניו. שפתיו משתרבבות מעט לנשיקה]
ג
[דני במכונית נושא עיניו למעלה ועוצם אותן רגע בהזיה.]
הזייתו של דני לילה. חדר השינה החשוך בבית דני. הוא על מיטתו פרקדן, הוזה אותה הזיה כמו חנוך, אלא שלא ישבנה של הבחורה הוא המתקרב אל פניו, אלא שדיה, ושפתיו אינן משתרבבות, רק נפשקות מעט]
ד
[ערב. פנים המכונית. דני, חנוך ובקר. בקר מסתכל בתימהון, פעם על דני, פעם על חנוך]
ה
[בקר במכונית נושא עיניו למעלה ועוצם אותן רגע בהזיה.
הזייתו של בקר לילה. חדר השינה החשוך של בקר. הוא על מיטתו, הוזה אותה הזיה כמו דני וחנוך. הבחורה מפנה אליו את ישבנה כדי לשבת על פניו, אך הוא מניע בראשו לשלילה. היא מסתובבת ומרכינה כלפיו את שדיה. הוא שוב מנענע בראשו לשלילה, ואז היא מושיטה אל פיו יד המחזיקה עוגה. הוא אוכל את העוגה בלהיטות]
ו
[ערב. פנים המכונית. דני, חנוך ובקר. דני וחנוך מסתכלים בכעס על בקר. דני מעיר אותו במרפק ומתרה בו בתנועת אצבע. בקר נזוף, מתכווץ בפינת המכונית. על רקע נסיעתם נשמע הפזמון "האהובה מפולניה":
"טוּוּוּ!" לא עשתה הרכבת,
זו יללת הבכי שלי,
כשהתפזר העשן,
אתה כבר לא היית שם,
אני חוזרת לנובה-שוויאט,
ואתה – השד יודע לאן.
שְמֵי פולניה
הם גם שמי היקום,
ולב שבור בנובה-שוויאט
הוא הלב האנושי,
ובזרם של הנצח
אני כלל לא מתביישת
בטיפה שלי, האישית.
"טוּוּוּ!" לא עשתה הרכבת…]
ז
[ערב. במכונית. דני, חנוך, בקר. המכונית חונה במגרש החנייה בשדה התעופה. דני, חנוך ובקר יוצאים ממנה ומתלבשים במעילים כבדים ובכובעי פרווה ומצחייה. בקר מתנגד להתלבש]
בקר עכשיו יוני, אבא, חמסין!
דני מוכרחים ללבוש מעיל וכובע, כדי שהיא תקשר אותנו בקלות עם פולניה.
[בקר מתלבש למרות רצונו. דני וחנוך מוציאים מהמכונית שלט קרטון. דני כותב עליו בעט טוש ובאותיות גדולות: "אלקה"]
דני ירון, אתה מחזיק את השלט עם "אלקה".
בקר אבל יחשבו שאני אלקה.
דני אף אחד לא יחשוב שאתה אלקה, הכוונה למי שמסתכל, לא למי שמחזיק.
חנוך אני מסכים עם בקר, הוא לא יכול לעמוד עם השם "אלקה", אלקה באה לחפש את ויטק ולא את עצמה.
דני אבל אנחנו מחכים לאלקה.
חנוך אז שאלקה תלך עם שלט "אלקה", אנחנו צריכים ללכת עם השם של זה שהיא מחפשת אותו – "ויטק".
דני ייצא שאנחנו מחכים לויטק.
חנוך לא, ייצא שויטק מחכה לאלקה.
בקר בואו תכתבו "ויטק מחכה לאלקה".
חנוך אנחנו נעשה מעצמנו צחוק.
בקר חם לי.
דני ירון, תשתוק. או שנכתוב "אלקה מחפשת את ויטק?"
חנוך אז שוב ייצא שאנחנו מייצגים את אלקה.
דני מה אתה פוחד, שיחשבו אותך לאלקה?
חנוך אני לא פוחד שיחשבו אותי לאלקה, אבל אלקה עצמה עלולה לברוח.
דני כשאלקה תראה את השלט "אלקה" היא תברח?
חנוך כי היא לא מחכה בכלל לראות את השם "אלקה", לא יעלה על דעתה שהיא, אלקה, מחפשת את ויטק וכותבים "אלקה".
דני טוב, אז מה כותבים?
בקר תכתבו "אם את אלקה, נשמח להיות ויטק".
חנוך אנחנו נעשה מעצמנו צחוק.
דני מה זאת אומרת "נשמח להיות ויטק"? אנחנו שלושתנו ויטק? ועוד שמחים?
חנוך ואפשר גם להיפך: "אם את לא אלקה, תשכחי מויטק".
בקר חם לי.
[דני משליך בכעס את שלט הקרטון]
דני בואו כבר! המעילים והכובעים יספיקו!
[מבט מאחור: שלושתם צועדים לעבר הטרמינל, חובשים כובעים ומכורבלים במעילים]
ח
[ערב. שדה התעופה, דני, חנוך, בקר ליד גדר הממתינים בשער היציאה. שלושתם נראים זרים ומשונים בקרב ההמון הצובא שם.
דני וחנוך עוקבים במתיחות אחרי היוצאות, רומזים להן רמזי שאלה בעיניים, כמבקשים לשאול "האם את היא אלקה? ואולי את?".
יש בהם הרבה תקווה לטוב ביותר. כשמתברר להן כי בחורה יפה מן היוצאות אינה אלקה, הם מסתכלים עליה במבט מתגעגע ועצוב עד שהיא מתרחקת, או מתחבקת עם אלה המחכים לה. כל פגישה בין נוסעת יפה למישהו הוא עבורם מכה קטלנית.
בקר נראה אדיש, חם לו, הוא מתגרד בכל גופו.
דני וחנוך פונים לבחורות שונות, רק ליפות שבהן, ושואלים באנגלית ובפולנית "אלקה?", "מחפשת אולי את ויטק?", "אולי ראית במטוס אישה בשם אלקה?"
שיחות ספונטאניות עם נוסעות.
היחידים הניגשים אליהם הם אנשים הנראים אבודים ומשונים כמותם וזקוקים לאיזו אינפורמציה כמו "עולים מרוסיה?", "קרקס מדראנו?", "דולרים?", "מחכים לקבוצה של הנייק לסדום?"]
ט
[כעבור כשעתיים. שם. דני, חנוך ובקר. הטרמינל מרוקן. אף נוסע אינו יוצא. שלושתם מיואשים. הם מסתובבים ללכת למכונית.
לפתע יוצאת ומתקרבת דמות אישה בגיל העמידה המתנהלת בכבדות, יוצאת לבדה, בידה מזוודה גדולה, לבושה וחובשת בדיוק אותם בגדים כמו דני. אין לטעות בה.
דני וחנוך מסתכלים זה בזה בחשד עמום.
אלקה מתקדמת לעברם. תחילה נראה כאילו אינה מבחינה בהם, אך פתאום נעצרת, רואה את שלושת המצפים, בייחוד את דני ובגדיו.
אלקה מסתכלת בדני, דני מסתכל באלקה.
דני מעיף לעבר חנוך מבט רב-משמעי. מבלי משים נרתעים השלושה אחורה.
אלקה מתקרבת פסיעה. השלושה נרתעים פסיעה.
אלקה מתקרבת עוד פסיעה. ניכר בה שהיא קצת שתויה. היא מוציאה מארנקה תמונה, מתבוננת בה, מרימה את מבטה לעבר השלושה ופונה אליהם בקול נמוך, צרוד וסקסי. כל דבריה הם בפולנית]
אלקה ויטק?
דני אלקה?
[קולה של אלקה נשבר, היא קוראת בהתרגשות]
ויטק!!
[היא רצה לעבר השלושה, נראה כאילו היא עומדת להתנפל על דני, אך נוחתת על בקר, אוחזת בו בכוח ומגפפת אותו]
ויטק! ויטק, אהוב שלי! יקר שלי! שלושים וחמש שנה! ויטק שלי! שלושים וחמש שנה!
[בקר מנסה להשתחרר ממנה, לא נעים לו, חם לו, הוא מבועת. דני מנסה לצנן את התלהבותה בעדינות]
דני אלקה… גברת אלקה… זה לא ויטק, זה ירון, הבן שלי…
אלקה [ניתקת מבקר]
איפה ויטק?
דני בלונדון. היתה פה אי-הבנה.
אלקה [בחשדנות]
אי הבנה?!
[מתנפלת שוב על בקר. הפעם בקר מתכונן ומצליח להימלט מחיבוקה.
היא אינה מוותרת, תופסת אותו בצווארונו ולופתת אותו.
בטון של מבינה עניין]
אי הבנה, מה?!
[מחבקת אותו בכוח]
ויטק! ויטק שלי!
[שוב מנסה בקר להיחלץ מלפיתתה, ודני מנסה להפריד ולהסביר לה]
דני סליחה, גברת אלקה… זו באמת אי-הבנה… זה לא ויטק…
[פני חנוך עייפים ומאוכזבים, נד בראשו בתנועה קטנה של שלילה]
י
[פלש-בק להזייתו של חנוך. נקטע]
יא
[לילה. שדה התעופה ליד המכונית. דני, חנוך, בקר, אלקה.
פניו המאוכזבים של חנוך.
דני נראה מוטרד ועצבני.
כולם פושטים את מעיליהם וכובעיהם, משליכים אותם לתא המטען.
אלקה, מתחת למעילה, מגלה שמלת ערב מהודרת אך ישנה-נושנה. היא מאופרת בכבדות]
יב
[המשך. בתוך המכונית הנוסעת משדה התעופה לתל-אביב. דני, חנוך, בקר ואלקה. דני יושב ליד אלקה]
דני לא, אלקה, ויטק בלונדון, חלה כאן אי-הבנה, אבל אנחנו נארח אותך.
אלקה [מסתכלת בתמונת ויטק שבידה]
אני לא מאמינה. בטח מכין לי איזו הפתעה גדולה.
דני לא, אלקה, אין שום הפתעה.
אלקה יש, יש. הפתעה גדולה. על פחות מההפתעה הכי גדולה אני לא מתפשרת.
[דני מיואש. מחליף מבטים קודרים עם חנוך. בקר מתכווץ בפינת המכונית. אלקה לוגמת לגימת וודקה, מציעה לדני]
דני לא, תודה, אסור לי.
[היא מציעה לחנוך]
חנוך לא, תודה, אסור לי.
אלקה נו, אז לבד.
[לוגמת]
שיהיה לי אומץ לפגוש את אהבת נעורי – ויטק.
[דני מקנח מצחו המזיע בייאוש.
אלקה מפזמת לה שיר בפולנית על פי מוטיב הפזמון "האהובה מפולניה"]
פרק שלישי: קבלת פנים
א
[לילה. חדר האורחים בדירת דני. המסובים: נחום, תורגמן, יעל, הדרה, גריזלדה, חנקה, יורק.
כולם עייפים, עצבניים, חסרי סבלנות.
יורק מתהלך כארי בסוגר, מחכה למשהו משובח.
נהם המכונית המגיעה למטה]
הדרה אני חושבת שהם מגיעים.
[כולם חשים למרפסת או לחלון, מתגודדים לראות את האורחת.
מבט מגבם, למטה, בהתגודדם בחלון.
מבט מן הרחוב למעלה, אל פניהם הגוחנות בחלון]
ב
[המשך. בפתח הדירה. הדלת נפתחת, מאחוריה הדרה, ומאחוריה מציץ גם יורי, בנו של נחום.
אלקה מגיעה למעלה המדרגות.
יורק נסוג אחורה לחדר.
הדרה מקבלת את פניה.
אלקה נכנסת בסערה, אחריה דני, חנוך ובקר]
אלקה ויטק! איפה ויטק?!
ג
[המשך. שם. אלקה סוקרת ביעף את כל הנוכחים, מתנפלת על יורי]
אלקה ויטק!
[דני חש אליה, מנסה להפריד ביניהם, מסביר לה שוב, הפעם ברוגזה]
דני זה לא ויטק! ויטק איננו!
אלקה לא ויטק?! איפה ויטק?!
דני בואי, שבי. תנוחי רגע, תשתי משהו.
[מעיף מבטים קודרים לעבר יורק.
כל הנוכחים מנומסים, קדים לה בראש, אך משתדלים להתרחק ממנה.
דני רומז בראשו ליורק להתקרב.
יורק ניגש אליה.
אלקה סוקרת אותו בחומרה]
אלקה תיכף תגיד לי שאתה ויטק!
דני זה יורק.
יורק אני לא ויטק, אני יורק.
[מנשק את ידה]
אלקה לא יעזור לך, סבא.
[יורק מסמן לדני להביא וודקה.
דני מביא וודקה ומאכלים.
אלקה שותה ואוכלת במרץ, מעיפה מבטים חשדניים כלפי כולם, כמעט שאינה מדברת מלבד נהמות או פיזום חרישיים של "האהובה מפולניה".
אווירה של מועקה, כישלון.
דני מסמן לחנוך ליורק לבוא איתו]
ד
[המשך. באמבטיה. דני, חנוך ויורק מתייעצים]
דני זה לא ייגמר טוב, יש לי הרגשה שהיא עוד תשתולל.
יורק ניתן לה לשתות עד שתירדם.
דני נפלנו קשה.
יורק בטח שבר לה את הלב פעם. שלושים וחמש שנה חיכתה לרגע הזה.
דני יורצ'קו, אתה מוכרח לטפל בה.
יורק איך לטפל? כגבר?
דני רק כג'נטלמן.
יורק מגיע רגע שגם מג'נטלמן מחכים שיציע קצת הורמונים.
דני שום הורמונים.
יורק זהו, שטיפול הורמונלי אני לא נותן!
ה
[המשך. בחדר האורחים. אלקה יושבת על הספה, אוכלת ושותה. כולם הולכים על בהונות, פוחדים להתקרב אליה.
נכנסים יורק, דני וחנוך.
יורק מתיישב לצד אלקה, מנסה לפתח איתה שיחה כללית-תרבותית. אלקה אינה מוכנה להיכנס לשום נושא זולת ויטק]
יורק נו, אלקוש…
[אלקה צוחקת בפניו]
דני [קורא לכולם]
בואו כולם לצילום יחד!
[כולם מתאספים לצילום קבוצתי כשאלקה במרכז. מפנים מבטיהם למצלמה ושרים בלי שמחה ובקולות חרישיים]
כולם ויטק, ויטק, ויטק,
שתהיה בריאטק,
ומאושריטק…
[קולה של אלקה משסע את כולם כשהיא פוצחת לפתע בזמרה אדירה בפזמון "האהובה מפולניה"]
אלקה שמי פולניה
הם גם שמי היקום…
[כולם מנידים בראשיהם בעצב למשמע השיר]
אלקה [ממלמלת לעצמה]
אוי, איך שאתם כולכם נראים!
ו
[המשך. שם. מישהו אומר שהגיע הזמן לישון, ומתחילים להיפרד]
אלקה כבר?
נחום Late. Must sleep.
אלקה Sleep?!
נחום Not young
אלקה Not young?!
נחום The heart sick.
אלקה Sick?!
נחום So, good night.
אלקה Night?!
ז
[המשך. שם. בפתח הדלת. כולם לוחצים ידיים עם אלקה, משתדלים להימנע מלהתנשק איתה.
אלקה עומדת בדלת, צוחקת כלפי היורדים במדרגות]
אלקה טיפשים, לישון, מה?! עם מי? בשביל מה? תסתכלו על עצמכם! אתם לא מתביישים? ככה, עם עצמכם, תקומו מחר?! זקנים שכמותכם! מקומטים! שמנים! חזירים! זה מסיבה?! זה חיים?! זה צחוק?! לילה טוב, חורבות! איפה ויטק?!
[שרה בקול עליז
ויטק-ויטק-ויטק-ויטק…!
טורקת את הדלת אחריה, נשארת בחוץ]
ח
[המשך. שם. פנים הדירה. צלצול בפעמון. דני פותח. אלקה מבחוץ, עליזה מאוד]
אלקה ערב טוב! אני לויטק!
[נכנסת בסערה פנימה]
ט
[המשך. שם. אלקה רצה בפרוזדור, פותחת את דלת חדר השינה של צ'רליץ'. רואה את צ'רליץ' וג'אנגו מתחבקים במיטה. רצה ומתנפלת על ג'אנגו]
אלקה ויטק!!
[מחבקת אותו. הוא נבעת. דני ויורק רצים אחריה ומושכים אותה אחורה]
דני [ליורק וחנוך]
בואו, נוציא אותה החוצה לסיבוב חיי לילה, שתשתה עד שתירדם.
[לאלקה]
בואי, אלקוש, נצא קצת לעשות חיי לילה.
אלקה לוקחים אותי להפתעה, מה?!
דני כן, להפתעה, להפתעה.
[ליורק]
יורצ'קו, אתה בא איתנו.
אלקה [מורה על יורק]
מי זה האיש המגעיל הזה?
דני זה יורק, יורק!
אלקה סבא יורק? הוא בא איתנו? קיבל חופשה מבית אבות?!
יורק [בלחש, אך בכעס, לדני]
שום טיפול הורמונלי, אתה שומע!
דני רק ג'נטלמני.
[אלקה, דני, חנוך ויורק יוצאים מן הדירה]
פרק רביעי: האמא
א
[לילה. פנים מכונית. דני, חנוך, יורק, אלקה.
המכונית נוסעת ברחוב דיזנגוף או ברחוב הירקון.
מראה הפאבים הדחוסים.
המכונית עוברת ליד אחד הפאבים]
דני ניכנס לפה?
ב
[לילה. דני, חנוך, יורק, אלקה בכניסה לפאב, עומדים להיכנס.
אלקה רואה נער צעיר, פורצת בשאגה]
אלקה ויטק!!
[מתכוננת להסתער עליו.
דני ויורק תופסים באלקה ומושכים אותה אחורה, היא נאבקת קצת ולבסוף מוותרת.
גוררים אותה בחזרה לכיוון המכונית.
אלקה רואה לפתע צללית נער בחושך על המדרכה במרחק-מה]
אלקה ויטק!!
[היא משתחררת מידיהם של דני ויורק ורצה לעבר הנער]
ג
[המשך. מדרכה חשוכה. אלקה רצה, אחריה דני, חנוך ויורק. אלקה נעצרת בחצר אחד הבתים מול נער שחרחר המרים ידיו לאות כניעה.
דני, חנוך ויורק מגיעים אף הם.
אלקה מתקרבת לנער. בקול סקסי]
אלקה ויטק אהוב?
נער [בערבית]
מה ויטק? שמי אחמד. מה עשיתי? אני עובד פה במסעדה ממול, יצאתי להשתין.
[דני ויורק אוחזים באלקה. דני נראה מיואש לחלוטין]
יורק אני חוזר הביתה.
דני יורק, אתה לא תעזוב אותנו!
[לאחר מחשבה]
יש עוד דבר אחד אחרון שעולה בדעתי. בואו ניסע.
ד
[לילה. מול דלת דירתה של ריבה. דני, חנוך, יורק, אלקה.
אלקה מצלצלת בפעמון.
לאחר רגע ארוך פותחת ריבה את הדלת בחלוק שינה, פרועת שיער ומבוהלת, אחוזת תדהמה]
אלקה הגברת טרץ'?
ריבה כן. מה קרה?
אלקה את האמא של ויטק?
ריבה כן.
אלקה ויטק ישן?
[דני נד בראשו לריבה מאחורי גבה של אלקה כאומר שאין מה לעשות]
ריבה ויטק לא בבית.
אלקה מתי הוא יחזור? אפשר לחכות לו?
[מנסה להיכנס]
ריבה ויטק כבר לא גר פה.
אלקה [חשדנית]
אפשר לבדוק? אפשר לחכות לו? אולי את לא מעוניינת בי? אולי הוא בפנים עם בחורה אחרת? את יכולה להגיד לי, אני דיסקרטית.
[דני מאותת בראשו לריבה שתניח לה להיכנס. ריבה מצטדדת ומניחה לעומדים על המפתן להיכנס]
ה
[המשך. בתוך הדירה. אלקה מציצה בחדרים החשוכים לבדוק אם ויטק ישנו. בינתיים ריבה משוחחת במהירות וברוגז עם דני]
ריבה דני, אני לא אוהבת שאתה מביא לי לפה כל משוגע שבא מפולניה. יותר מדי פולנים וכולם שותים, כולם באמצע הלילה, באים עם השטויות שלהם, זה אפילו לא מעניין ולא מקורי, ואני בעצמי לא כל-כך בריאה…
[אלקה חוזרת מבדיקתה בדירה, מתייצבת מול ריבה. ריבה מסתכלת בה באיבה]
תסלחי לי שאני לא מציעה לך משהו לשתות, ואפילו לא לשבת, אלקה, עכשיו מאוד מאוחר, ואני…
אלקה אז את האמא, מה?
ריבה כן.
אלקה אף פעם לא אהבת אותי במיוחד.
דני היא לא קולטת שהזמן עבר, שויטק בלונדון, עם משפחה וילדים…
אלקה [משסעת אותו]
אדון בְּזֶ'זֶק…
דני זֶנֶק.
אלקה אדון בז'זק, אני מדברת כרגע אל האמא, אז נא לא להפריע לי.
[לריבה]
האמא או הסבתא?
ריבה האמא.
אלקה את לא האמא. איזו אמא את? זקנה. מכשפה'לה. עוד מעט תרצי לבשל אותי ולאכול אותי. אולי בישלת את ויטק?
[ניגשת למטבח, מציצה בסירים]
ויטק? ויטק?
[פותחת את הפריג'ידר]
ויטק?
[חוזרת ומתייצבת מול ריבה]
כבר גמרת אותו? תראי איך את נראית. בושה.
ריבה [בוכה]
כן, החיים עברו! אין ילדים, אין נעורים, אין בריאות, אין למה לחכות!
אלקה אתה/את מאוד מאכזבת אותי. דמעות. אני לא אוהבת סנטימנטליות, אני אוהבת חיים, צחוק!
[מוציאה מארנקה את תמונת הנעורים של ויטק, מראה לריבה, שרה]
ויטק-ויטק-ויטק-ויטק! …
ריבה אני זוכרת אותך. גם את נראית פעם יותר טוב. גם אני.
[מוציאה מאלבום תמונת נעורים של עצמה]
אלקה אף פעם לא היית בעדי.
ריבה הזדקנת אלקה. אתה/את נראית נורא. ממש נבהלתי כשראיתי. לא להאמין.
אלקה [שותקת רגע, דמעה מבצבצת בעינה. ואחר-כך, לדני]
מי זאת? לאן הבאתם אותי? בשביל זה באתי מפולניה, לעשות סיור בבתי אבות?!
[מסתובבת לכיוון הדלת ויוצאת תוך פיזום]
ויטק-ויטק-ויטק-ויטק! …
ריבה [קוראת אחריה]
החלק הטוב של החיים כבר עבר, עבר!
[אלקה אינה שמה לב, ממשיכה ללכת בשלווה ולפזם.
יורק וחנוך נדים לשלום לריבה, דני נותן לה נשיקה חפוזה, והם יוצאים אחרי אלקה]
ו
[המשך. בתוך הדירה. ריבה סוגרת את הדלת, נשארת לבדה, מלטפת את הכלבה מלכה. מפטירה בניד ראש מריר]
ריבה כלבה!
[מלכה מסתכלת אליה. היא מרגיעה אותה]
לא את, לא את.
פרק חמישי: ריקוד אחרון ושינה
א
[לפנות בוקר. שדרות רוטשילד ליד הבימה. אלקה, דני, יורק וחנוך על המדרכה שליד השדרה, בדרך לדירת ויטק.
פתאום מסתובבת אלקה ליורק]
אלקה בוא נרקוד!
יורק [מפטיר, לדני]
ידעתי שזה יהיה הסוף שלי.
[יורק ואלקה אוחזים זה בזה לריקוד. אלקה מסתכלת בו במבט נוהה. יורק מפטיר לדני]
אתה בשום אופן לא משאיר אותי לבד איתה!
[הוא מנשק את ידה באבירות, ורוקד איתה ריקוד אצילי בין המכוניות, שכולו ניסיון להשתמט ממנה.
תוך כדי ריקוד חוצה אלקה את הכביש ורוקדת ריקוד סולו קטן בשדרה תוך נענוע ישבנה.
חנוך יושב על הספסל, עייף, עוצם את עיניו]
ב
[פלש-בק: הזייתו של חנוך. הישבן המתקרב אל פניו. נקטע]
ג
[לפנות בוקר. בשדרה. אלקה, דני, חנוך, יורק. אלקה רוקדת ומנענעת את ישבנה.
חנוך מביט בישבן בעוינות, לפתע מתמלא חימה, קופץ ממקומו, רץ אליה ובועט בו בכל כוחו. דני רץ אליו]
דני מה קרה?! מה אתה עושה?!
[אלקה אף היא מסתובבת אליו מופתעת, נראית עלובה ועל סף הבכי. חנוך מצטער]
חנוך סליחה, אני מבקש סליחה… תגיד לה שאני מבקש מאוד סליחה…
[אלקה סולחת.
חנוך מושיט לה את ידו, היא לוחצת אותה, מחבקת אותו. פאוזה של מבוכה.
לפתע חוזרים אליה החיים]
אלקה בואו, נרקוד כולנו!
[ארבעתם רוקדים ריקוד בשדרה, מסיימים לרקוד ומתחבקים יחד]
יורק [מפטיר לדני]
התרככה הדודה. אני חושב שהיא מתחילה לעכל את עובדות החיים.
דני נלך לישון, אלקה?
אלקה נלך לחלום, מה יש!
[יוצאים מן השדרה]
ד
[לפנות בוקר. דירת ויטק. אלקה, דני, חנוך, יורק.
אלקה ממוטטת מעייפות ומשכרות.
דני וחנוך מכניסים אותה למיטה בבגדיה, מכסים אותה.
היא לוגמת לגימה אחרונה מבקבוק הוודקה.
עתה היא נראית זקנה ובלה, כל האיפור מרוח על פניה בזיעה ודמעות.
מפזמת חרש את "האהובה מפולניה"]
דני לילה טוב, אלקה. תישני טוב. תקומי מחר רעננה ומפוכחת.
אלקה [בפיוס]
טיפשים, חושבים שאני לא מפוכחת כל הזמן?
מפוכחת, מפוכחת. אפשר להשתגע מרוב שמפוכחת.
[בתנועת יד רפה היא מזמינה אליה את יורק]
יורק תישני, אלקה, תישני.
[בשקט, לדני]
טיפול הורמונלי לא בא בחשבון.
[אלקה נרדמת]
ה
[המשך. שם. המצלמה עוברת מפני אלקה אל השידה הקטנה שלצד המיטה, שם מונח אלבום תמונות ישן.
יד פותחת את האלבום.
בדף הראשון תמונת נעורים של ויטק, ולידה הכתובת "לויטק – מתנת יום ההולדת החמישים, מידידיו".
היד ממשיכה לדפדף באלבום.
בכל דף שם של כל אחד מן המשתתפים ולידו תמונת נעורים שלו.
השם האחרון הוא "האהובה מפולניה" ולידו סימני דבק של תמונה שנשרה]
[סוף]