שיר הטייסים

היער מתנודד קירח ושרוף,

בַּגרון יבש, רטוב רק המִכנס.

אביך מת כי לא ידע לעוף;

תגדל, ילדי הקט, תהיה טייס.

כי רק המטוסים יגביהו בזמזום

ועין לא תראה בהיאבדם ברום,

נוּמה, ילד חמד, נוּמה, נוּם.

אביך על מגש הכסף מתמקמק,

המלצר מוסיף לו פלח אננס.

אם תחיה – תאכל ותגהק;

תגדל, ילדי הקט, תהיה טייס.

כי רק המטוסים...

גם פה הרבו לצחוק ולא ידעו ממה,

גם כאן היה לארץ טעם של אגס.

אל תבטח עוד, בני, באדמה;

תגדל, ילדי הקט, תהיה טייס.

כי רק המטוסים...

הנה שקעה השמש והיום החשיך,

לילה בלי ירח את כנפיו פרשׂ.

נעל גגנו המטוס מנמיך;

תגדל, ילדי הקט, תהיה טייס.

[השיר הופיע לראשונה ב"דף האחוריים של חנוך לוין" ב-2 ביוני 1966, בגירסה מעט שונה.]