זמר קבצנית שוֹטָה

שְמַע, בני, לזֶמֶר קבצנית שוֹטָה,

בוא והאזן לאֶפּוֹס המיטה

שסופו שופך עליה אור,

ובה שוכב אתה.

הוא החליק על פני זרועה העגולה,

מן האצבע אל השֶכֶם הוא עלה,

הוא סלל ברוח חזונו את שביל הגאולה...

     וזימרו לו מלאכים בקול גֵאֶה:

     והוא היה – יָה, יָה, יָה,

     והוא הוֹוֶה– וֶה, וֶה, וֶה,

     והוא יהיה – יֶה, יֶה, יֶה!

הוא קרע את שמלתה מעל גופה,

כנועה אל בית שחיו הוא אָסָפָהּ,

ממצפה צוואר השקיף אל החזית הנגופה.

הוא פשט את כף ידו המזיעה

והגניב אותה לתוך החזייה,

הוא משמש במו ידיו את תמציות ההוויה...

     וזימרו לו מלאכים...

הוא עקד את ירכיה לסדין

והדף אותם בכוח לצדדים,

הוא ניצב בתווך כשמשון בין שני העמודים!

הוא נפל לאפלה של יער-עד,

הוא בכה שם כמו ילד ורעד,

באה אמא'לה הרחומה ונתנה לו שוקולד...

     וזימרו לו מלאכים...

וזהו, נער-חמד, אֶפּוֹס המיטה:

תן פרוטה לקבצנית שוטה

שסופה שופך עליך אור:

אמך אני, ילדי אתה!