בלדה על תמימות הדעים

אתה ואני נולדנו תמימי דעים,

בין אותה אדמה לאותם שמים גבוהים,

ועל אף שהיו בינינו כמה הבדלים –

אתה ואני היינו תמימי דעים.

אני לא היכרתי אותך ואתה לא אותי,

חומה גדולה הפרידה בינך לביני,

אבל כשקראו לנו להרוג זה את זה –

אתה ואני היינו תמימי דעים.

עד הסוף היינו תמימי דעים,

אנימן העֵבר הזה ואתה מן ההוא,

בין אותה אדמה לאותם שמים גבוהים –

אתה ואני היינו תמימי דעים.

הכל כבר היה חתום בינך לביני,

אתה לא קמת ללכת וגם לא אני;

אתה ואני שהיינו עכשיו בחיים

לולא עד הסוף נותרנו תמימי דעים.