האלמנה וַזַחְטִי

[יושבים האלמנה וַזַחְטִי, האורח פֶּצֶק, ומאחור בנה של האלמנה, היתום הוֹזָח.]

פצק גברת וזחטי, קודם כל הייתי רוצה שתדעי שמאוד לא נעים לי מה שאני עושה עכשיו. אומנם נכון שאנחנו מכירים ונפגשנו לא פעם במרוצת השנים, אבל עכשיו, כשאת אלמנה, אני יודע שכל ביקור עלול להטריד ואף לזעזע אותך, והאמיני לי שאני חרד לזה מאוד. מצד שני, לא הייתי רוצה שתקבלי את הרושם שכל המכירים שלך מתייחסים אלייך בעדינות ובהתחשבות רק משום שאת אלמנה ומפריעים לך בזה לחזור למסלול החיים השיגרתי והנורמלי, ולכן החלטתי בכל זאת לבוא ולבקר אותך. הדבר הוא מאוד לא נעים לי, אבל אני מאוד מרוצה מעצמי שהתגברתי על כך.

וזחטי אני מבינה אותך, מר פּצק היקר, גם לי זה מאוד לא נעים. מצד אחד, בתור אלמנה, הייתי מאוד רוצה להיכנס לחדרי ולהתייחד בבדידותי עם זיכרונות האושר שלי. אך מצד שני, לא הייתי רוצה שתחשבו שהפכתי לאישה בלתי-חברותית וקפּריזית התובעת יחס מיוחד רק משום שהתאלמנה. ולכן אני מנסה לשמור על אורח חיי הרגיל כלפי חוץ ולקבל בנימוס את הביקור שלך. מאוד לא נעים לי, ויחד עם זה אני מרוצה מעצמי שאני שולטת ברגשותי.

פצק [קם] אני מבין היטב ללבך, גברת וזחטי.

[מניח יד על שדה.]

אני מבין היטב ללבך ורוצה שתדעי כי גם מה שאני עושה עכשיו הוא מאוד לא נעים לי. מצד אחד אין לי שום עניין לשים לך יד על החזה – הרי אני רק אורח, בסך-הכל מכיר, ומה לי ולחזה זר – אבל מצד שני לא הייתי רוצה שיאמרו שרק משום שאת אלמנה מתעלמים מהחזה שלך ולא מאפשרים לך לשוב לחיים תקינים ונורמליים.

[מועך את שדה.]

אני מקווה שאת מבינה כמה המצב לא נעים לי.

וזחטי אני מבינה אותך היטב, מר פּצק היקר, ואני רוצה שתדע שגם אני נמצאת עכשיו בקוֹנפליקט חמור מאוד. אתה יודע, כמו שכולם יודעים, שאין לי עכשיו ראש לחזה שלי, ושברצון הייתי נכנסת עכשיו לחדרי כדי להתייחד עם זיכרונות האושר שלי, אבל מצד שני לא הייתי רוצה שיאמרו עלי שאני מתפנקת ומנצלת את מצבי העדין כדי למנוע ממישהו את החזה שלי רק משום שאני אלמנה. ולכן לא רק שאני נותנת לך להמשיך, אלא אני גם תופסת אותך במותן, בין המכנסיים לחולצה...

[תופסת אותו במותן.]

...וזה באמת לא נעים לי.

פצק כן-כן, מצב לא נעים.

[פאוזה. וזחטי קמה, מביטה בעיניו.]

מאוד לא נעים לי לשאול אותך, גברת וזחטי, איפה חדר השינה שלך.

וזחטי לא נעים לי לענות לך, מר פצק, אבל הוא שם.

[פצק מחבק אותה.]

אבל לפני שנלך נדמה לי שמחובתי להתייעץ בעניין זה עם בני היתום הוֹזח, כפי שאני נוהגת לעשות בכל עניין ועניין, כדי שלא תהיה לו הרגשת הזנחה וקיפוח.

פצק אני מבין אותך, גברת וזחטי.

וזחטי ובכן, בני היתום הוזח, מה דעתך על כך שאלך באי-נעימות גדולה להראות למר פּצק את חדר השינה שלי בזמן שאתה תשב לך כאן ותקרא ב'היסטוריה של עם ישראל' את הפרק על הורדוס?

הוזח מאוד לא נעים לי, אמי האלמנה וזחטי. מצד אחד אני מבין את מצבך ואינני רוצה למנוע בעדך דבר זה ולגרום לכך שיאמרו עלי שאני מנצל את מצבי כיתום כדי להרוס את חייה הפרטיים של אמי האלמנה, כך שהייתי מאוד רוצה לשבת לי כאן ולקרוא ב'היסטוריה של עם ישראל' את הפרק על הורדוס, הרי כל חיי אינם אלא הורדוס, אלא שאם אשב לי כאן ואקרא בזמן שאת מראה למר פּצק באי-נעימות את חדר השינה שלך, קיים חשש שהאנשים יאמרו כי כניסתו של גבר זר עם אמי האלמנה לחדר השינה אינה נוגעת לי משום שלא אהבתי מספיק את אבי המנוח ומותו לא גרם לי זעזוע מספיק קשה. ולכן, בתור יתום שמותו של אביו זעזע אותו והפך אותו למופרע, אני חושב שעלי ללכת אחריכם ולהציץ דרך חור המנעול במה שאתם עושים בחדר השינה. זה מאוד לא נעים לי ואני עושה את זה נגד רצוני, אבל אני מקווה שאתם מבינים אותי.

וזחטי אני מבינה אותך, בני היתום הוזח, כולנו עושים עתה את המוטל עלינו ומוכיחים בכך בגרות נפשית ואנושית. אני רק רוצה להזכיר לך להרכיב משקפיים כשאתה מציץ כדי שלא תאמץ לי את העיניים.

[מגפפת את פצק.]

מאוד לא נעים.

פצק [מחבק אותה בלהט] ממש לא נעים.

הוזח [חגיגי] אי-נעימות אשר מולה, בכוח רצונו, יחשל האדם את גורלו להיות אות ומופת לתקווֹת אנוש ועַם על פני אדמה מבורכת זו.

[וזחטי ופצק מזדקפים חגיגית ופניהם הנוהרים מופנים השמיימה.]

[גירסה אחרת של המערכון נכתבה כטיוטה לקברט 'מלכת אמבטיה' אבל לא נכללה בו, ובהמשך הופיעה בספר 'מה איכפת לציפור'.]