שיר הקרואסון

יש לי בת-דודה

זונה בפריז,

ופריז היא בכל זאת פריז.

היא חיה בזבל, גומרת עם פרַנקים,

והלקוח הוא קלוד ולא חיים,

וגם אם חייה כולם הם אסון,

כשהיא קמה בבוקר

הקרוּאַסוֹן הוא קרוּאַסוֹן.

אז זהו,

זה שיר בלי שום לקח,

איפה שאת – ככה את.

אחת בפרַנקים, שנייה בשקלים,

שם יער בּולֹוֹן, פה כיכר אתרים,

אחת חייה כולם הם אסון,

שנייה גם אסון וגם בלי קרוּאַסוֹן.