שיר הקבורה

המת:

אישתי, אישתי, קוברים אותי!

אישתי, אישתי, היכן את?

היתה לי וילה על שפת הים,

הבור הזה צר ומיותם,

אישתי, האם את שומעת?

האישה:

בעלי, בעלי, עזבת אותי,

והלכת לבד לנוח,

נותרתי עם וילה ליד הים,

מי ילַווה אותי לשם

לסבן את גבי השחוח?

הקברן:

גברת, גברת, עוררת את לבי

לגרום לך שמחה ונחת,

בווילה שיש לך על שפת הים

אסבן את גבך ואפילו גם

אעשה לך מסאז' בתחת.

הרב:

אוי, רחמנים, קחו גם אותי,

אני בן-אדם עם תועלת,

בווילה שלה על שפת הים,

כשאתה תסבן אותה פה ושם,

אדפוק מזוזה על הדלת.

המת:

אישתי, אישתי, קברו אותי!

אישתי, אישתי, היכן את?

היתה לי וילה על שפת הים,

הבור הזה צר ומיותם,

אישתי, האם את שומעת?