ויכוח

בערב התנהל ויכוח: המת מה? חש וזז, חש ולא זז, זז ולא חש, או לא חש ולא זז? זה אמר כך וזה אמר כך. אחד גמע תה והזיע ואמר "חש ולא זז". שני לגם בעיניים נוגות ואמר "זז ולא חש". שלישי עֵירה גמיעות גדולות ומתונות ואמר "לא זז ולא חש". רביעי שיאמר "גם חש גם זז" לא היה, וחבל, כי אז היו מתמצות כל האפשרויות. לשלישי היה הכי טוב, אמר את הצפוי, ובמתינות. השני עורר הכי הרבה רוגז: איך זה זז? ראיתָ מת זז? והוא תקע עיניים נוגות והתעקש: זז. התעקש סתם. בכלל, דיברו סתם, לאיש לא היו אסמכתאות לכלום, דיברו כדי לדבר, זה אמר וזה אמר, המוות נראה רחוק ועיוני, והיה תה. אחר-כך השתרר שקט. קודם דיברו, כעת ישנו ונחרו.

13.9.94