מחשבה נכונה

אם תתאמץ מאוד תפיק מקרבך ומנבכיך הכי עמוקים את המחשבה הנכונה, היא תצא לאוויר העולם נכונה ומצחינה עד לגועל, כמו הפרשת הצואה לאחר אימוץ סבלני של מעיך. תוך כך ייפרמו איברים מסוימים, לא תוכל לצאת מזה בלי נזק איום. לנכוֹנוּת יש מחיר נורא.

אף זאת, בעקבות המחשבה הנכונה ייפלטו לך סרחי עודף של מַחשבונות-סרק נוספות שלא תוכל להתפאר בהם. הן תעמדנה אותך באור מגוחך. לא תהיה שווה לך המחשבה הנכונה האחת שחשבת.

הרי זה כמו ילד הקם מעל הסיר לאחר שטיחר דיו, וניסה במו ידיו לנגב את אחוריו, וכמובן שנדבקה לו חתיכת נייר טואלט לאמצע אחוריו בדבק שיירי הצואה המרוחה, והוא לא יודע, הזאטוט, ורץ עירום לסלון לשעשוע לב הוריו וסבתו, וקופץ ומתיישב על ברכי הסבתא, וכשהוא קופץ ממנה כעבור רגע נשארת הסבתא ופיסת נייר הטואלט דבוקה לקידמת שמלתה, בין ירכיה. לזאטוט ייסלח, סוף-סוף זאטוט, ולנו לא. איננו בני שלוש, וסבתא אין לנו מזמן. היא מתה, היא בקבר, אינה משתאה לחינניות שלנו. למה היה לנו כל העסק הזה של המחשבה הנכונה? (ואגב, מה כל-כך נכון בה, גם על זה כדאי לתת פעם את הדעת.)

ראו למשל את אמו של הזאטוט החמוד, היא יוצאת בלילה מחדר האמבטיה עירומה כליל. זוהי נכונות! ואם זו נכונות טריוויאלית (ואגב, גם על ערך המחשבה הנכונה שלנו עוד לא אמרנו כלום!) – מה בכך? הלא בשכר זה לא דבוקה לה לחריץ אחוריה שום פיסת נייר טואלט! אצלה, רבותי, ניקיון וחומרה גדולה! כשהיא חולפת עירומה מול פנינו, אנו מסמיקים ומרכינים ראש, אם כי משתדלים טוב-טוב להרים מבט מתחת לגבות. היא אישה לעניין, כל איבריה תואמים, שופעים, והפונקציות שלה מעולות. היא משומנת. יצאנו נלוזים ואבודים, ידנו על התחתונה.

הנני מתנצל על מחשבותי ומילותי המגוחכות שאינני יכול להיפטר מהן,

להבא אעשה ככל שאוכל, אך אינני מאמין שאצליח. אשתדל. אני אבוד. אין לי עניין בכלום זולת קורט זוהמה. זוהמה זו שבה אני שרוי, על שום מה? עִזרוּ לי.

25.5.95