תוך הצצה בסיפור "ענייניו של זכר בן-אנוש"

ברצון ובתאווה אציץ בסיפורים נוספים כגון "ענייניו של זכר בן-אנוש". על תוכן סיפור זה מוטב שנעבור בשתיקה, לא יאה לו הפומביות, אף אינו מוסיף כבוד לזָכָר דנן. זהו סיפור מסעיר ומלהיב, שיש בו קלון ובושה והתנהגות מחפירה ללא אח ורע. עולמות נפתחים לפנַי, מזרימים אש להבה אל תוך דמי, מלַבּים גיצי דמיונות חורכים.

בהלמות לב אני סוגר את המגזין. הכלימה מוצצת. דרישה מפעפעת בתוכי לשוב ולפתוח בסיפור הנפלא והגדול "ענייניו של זכר בן-אנוש" ולקרוא שוב, כלא-מאמין, את המילים הכל-כך ידועות לי. ועצם המילים "ענייניו של זכר בן-אנוש"! ולוּ רק ידעתם מה הם ענייניו של זכר זה! מוטב שנדלג על כך. ביד רועדת, זו שהרחיקה לפני רגע את המגזין, אני שב ומקָרבוֹ אלי. בין אצבעות לחות מזיעה אני אוחז בשולי הדפים הממורטטים, הכמעט-מקופלים, מופרדים מן השאר, נפתחים כמאליהם לסיפור המופלא והמרגש.

לא נוסיף עוד דבר. שהרי פה כותבים לא על הסיפור, אלא דווקא על היד המדפדפת בו ברעד, על העיניים המתערפלות, החלחלה מתוך בושה שאין לה סוף – אף אלה, אם תרצו, ענייניו של זכר בן-אנוש.

24.7.95