כתבים
זה קורה כשזה קורה
היא פנתה מן החדר, מיישרת את שולי שמלתה, ואז ראתה אותו חולף במהירות מחוץ לחלון. הוא, בחולפו במהירות על פני החלון, ראה את פיה הנפער לצעקה, ואת עיניה הלטושות.
מבטו שלו היה עמום, בוגר. פעל בו המנגנון הפועל על אדם הנופל מגובה אל מותו: הוא עצמו כילה את עמלו עלי-אדמות, הנפילה כבר עושה עבורו את שארית המלאכה. כלום כבר לא תלוי בו, במאמציו, פחדיו.
בעיניו היה אפילו משהו מרגיע: זה קורה כשזה קורה.