הערת שוליים לסיפור "ענייניו של זכר בן-אנוש"

ברצוני להעיר הערת שוליים לסיפור החשוב "ענייניו של זכר בן-אנוש" שבקריאתו אני שקוע עתה, ולהתייחס למילים "פרצה בצחוק" שבפיסקה הראשונה. שיערוּ שכיוֵון המחבר לומר שיצא צחוקה בפרץ פתאומי, ואילו אני מפרש זאת שפרצה תוך צחוק, כלומר שפרצה תוך צחוק אל החדר שבו ישב הכחוש. ההבדל עצום: בפירוש הראשון זע פלג גופה העליון בלבד, וכל כמה שתפרכס תמשיך להיות נטועה בכורסה; ואילו הפירוש השני משחרר אותה כליל – וכמה חשובה לה התנועה המשוחררת, זאת יודעים כולנו! – ומביא לכך שאגב צחוק ופירכוס זע גם כל חלקה התחתון, שהרי היא במצב הליכה מהירה, כמעט ניתור לחדר.

עניין זה בעל חשיבות מן המעלה הראשונה, שנִגְלָה לפתע הכחוש בכל בושתו, וצחקה, ועוד בד בבד עם תזוזות גוף בעלות רוֹמזנוּת – חלקה מסתורית, חלקה משפילה ביותר – ועוד במפתיע, שפרצה כלתוך שלה, שאז גם גורמת לכחוש בהלה והשנקת לב.

יכול היה מן הסתם הכחוש להזדעק: מה זה פה מתפרצים בלי להודיע, ועוד מגרגרים, אך לא נרחיב עכשיו, אנו עדיין בפרץ המילים "פרצה בצחוק", ולא המשכנו בקריאה, אלא חוזרים וקוראים כמהופנטים את צמד המילים, וחוזרים שוב ושוב, בנשימה נעתקת מעלבון, כאילו היו עינינו מבוססות במילים הטובעניות האלה בלי יכולת להינתק, ועם כל קריאה מופתעים מחדש, לא מאמינים לְמה שהיא מעוללת, מַתיקים בכוח את הספר מעצמנו, נושמים רגע עמוק ושוב קוראים, יודעים מה יהיה כתוב ויחד עם זה, בתוך-תוכנו – עדיין לא מאמינים, מי יודע אם נמשיך אי-פעם.

ואם תאמרו שפירשנו לא נכון, ו"פרצה" מכוּון לצחוק ולא לגופה כולו, נענה לכם שאפילו לא כך – גם אז רע מאוד, אבל אנו מאוד מבקשים שכן כך.

29.9.95