אנאבֶּל

אנאבֶּל היא אישה עם פי-טבעת יפהפה. היטב היא יודעת שאי-אלו אנשים מעריצים אותה בסתר ומאוד שואפים לשם. כשהיא יוצאת לחיי היומיום שלה, פי-הטבעת חתום באפלוליתו ואינו נחשף לעיני הכמהים. כמה כוסס לבם על ההחמצה!

היא אישה עסוקה. היא מנהלת מפעל גדול לאופנה. במשרדה, בעוד היא זורקת בטלפון הוראה לכפופים לה בדבר גזירת בד מסוים, קורה שהיא נשענת לפנים על השולחן, כך ששני חלקי אחוריה נפרדים מעט, ומשב קל, כמו לחישה, בוקע. אנאבּל מרגישה סיפוק מן השיחרור הפתאומי המסתיים בנעילה מחודשת.

כל ערב, בשובה הביתה, נכנסת אנאבּל לבית-השימוש הנקי שלה, מרימה את שולי שמלתה, מורידה את תחתוניה ומתיישבת על האסלה. פי-הטבעת שלה מתרווח ומצטמצם חליפות, עד שפתאום מתרווח מאוד, בוקעים גושים הגונים ונוחתים בקול טפיחה עמום למים. לעיתים נשמע קול הלחישה גם אז.

אנאבּל יודעת כמה חשוב המעמד לאנשים מסוימים, שהיו רוצים ליפול על ברכיהם מול האסלה. תהיה זו זכות גדולה ועונג לא פחות מעילאי לכל אחד מהם להרכין ראש לאחר צאתה ולתקוע אט-אט את חוטמו בערימה הטרייה, העדיין-חמה שלה. אז יכול היה אותו מאושר לצאת סוף-סוף אל העולם להראות בגאווה אין קץ אף צבוע חום, פרי קונדסותו, או שמא דווקא פרי רצינותו המדהימה, הנשגבת לאין שיעור, של פי-הטבעת של אנאבּל.

6.2.97