קרוליין
במאמר על חתונת הבחורה האמריקאית הנהדרת קרוליין לבחור האמריקאי המפורסם ג'., אני קורא: "את שמלת הכלולות שלה, שעלתה כארבעים אלף דולר, עיצב לקרוליין המעצב נרקיסוֹ רוֹדריגז ולא קֶלווין קליין, שאצלו עבדה שבע שנים. באביב שעבר עזבה קרוליין את חברת קלווין קליין, אולי משום שנמאס לה, ואולי מפני שלא היתה מרוצה מהשינויים בהנהלת החברה, אבל נראה שהסיבה האמיתית היו דווקא ההכנות לחתונה…"
חידות רבות טמונות בקטע הקצר הזה. אני משתאה עליהן, מאמץ את מוחי לפתור אותן. מדוע באמת עזבה קרוליין? לא לרוחי הנימוק "לא היתה מרוצה מהשינויים בהנהלת החברה"; ב"נמאס לה" אני רואה פוטנציאל גדול: נפלאה וספונטנית היא מזדהרת מבין ערפילי קיומנו. בלי שום הכנה מראש, נמאס לה מקלווין קליין. למה נמאס – אין איש יודע, גם לא היא עצמה, וזה מה שכל-כך יפה: מאיסה נטולת שורש ועילה, ענן חמוץ של אישה נהדרת. אחר-כך מצלצלים עיתונאים ושואלים למה, גם מאמרים נכתבים. מקורביה יזרקו מפעם לפעם השערה. היא עצמה רק תחייך.
יפה הוא גם נימוק "ההכנות לחתונה". כי מייד מתעוררת תמיהה: החתונה הרי היתה חשאית, לקומץ מוזמנים; אבל גם אילו היתה פומבית ומרובת אורחים, הלא גם אז עסקו אחרים בהכנות – בישלו, אפו, תפרו וסידרו; לה עצמה לא נותר אלא לבוא, עטויה שמלת כלה מפוארת, לחייך, להתנשק, לרקוד, אחר-כך להזדווג – האם בשל כך מתפטרים מעבודה אצל קלווין קליין? אומנם כן, בשל כך!
עוד נכתב במאמר כי "את התואר הראשון שלה בבוסטון הקדישה לחינוך בבית-ספר עממי. היא מעולם לא היתה מורה. אומנם שקלה להיות עובדת סוציאלית, אבל עבדה לבסוף בשיווק באחד ממועדוני קבוצת ליון".
ושוב חידות וחידות: איך מי שגמרה תואר ראשון בחינוך לא היתה מורה ולגבי עבודה סוציאלית רק שקלה, ואיך מהשקילה הזאת הגיעה לשיווק? מה בדיוק קרה, איך היה התהליך, או ההתפתחות, מחינוך ילדים בבוסטון לשיווק מועדון קבוצת ליון? (ואגב, לא נאמר מה עושים שם, בקבוצת ליון, ומה משווקים.) חביבה האפשרות שבהפוגה בין הריקודים באחת המסיבות, על כוס יין צונן, אמרה קרוליין לידידתה שבכוונתה להקדיש עצמה לחינוך, ובחור נאה ביותר בחליפה ספורטיבית שעמד בסמוך שאל אותה בחיוך קל מדוע אם כך לא תנסה שיווק באחד ממועדוני קבוצת ליון, והיא הביטה בו רגע וצחקה ואמרה "למה לא?", ובאנגלית "?Why not".
להסבר מסוג זה מוליך מה שנאמר בהמשך: "הפריצה הראשונה שלה אירעה לאחר שאחד מעובדי קלווין קליין ראה אותה ברחוב והציע לה לעבוד בחנות החברה בבוסטון. קרוליין הסכימה, ומעט אחר-כך באה הפריצה השנייה: קלווין קליין עצמו נכנס לסניף, ראה אותה והחליט שהיא ראויה לעבוד במשרדי החברה בניו יורק. קרוליין לא הביטה לאחור ולו לרגע".
מסתבר שכך קורים אצלה הדברים: רואים אותה ברחוב ומייד מציעים לה הצעה ראויה. ואגב, איזה תפקיד הציעו לה? מן הסתם נכבד מאוד, אחרת לא היו כותבים "פריצה". ואז בא קלווין קליין עצמו, רואה אותה, ואף הוא, מייד, ועל סמך ראייה בלבד, לא שואל כלום ומחליט: ראויה עוד יותר. ושוב היא מסכימה, ושוב "פריצה". כמה פשוטות וקלות – ותמיד נטולות סיבה ושורש – ה"פריצות" אצלה. וכמה מסעיר ה"קרוליין לא הביטה אחור ולו לרגע"! כמה נכון ונשגב שתפסע לה הלאה, מותירה מול עינינו הדועכות תמונה מצטמקת של אחוריה המתרחקים!
ואז באה ה"פריצה" השלישית, לעת עתה הגדולה, הנפלאה מכולן, שעל נסיבות התרחשותה קיימות שתי גירסאות: "לפי גירסה אחת, בהיותה בכירה בחברה, סייעה למפורסמים כמו דיאן ס. ואנט ב. לבחור בגדים, וביניהם היה גם ג'. הגירסה האחרת מספרת שקרוליין פגשה בו בשעת ריצה בפארק. שתי הגירסאות לא אומתו".
גם את זה היא קוראת עכשיו, קרוליין, שרועה על ספה. היא הרי יודעת את האמת, אבל כמה עליצות ועניין יש בזה שקיימות גירסאות, ואנשים מתווכחים. אני, אישית, להוט אחרי כל אחת משתי האופציות. בשתיהן אין היא מתאמצת כלל. יושבת על ספה (אחרת) עם מפורסם כמו ג'., זבן מביא בגדים והיא מייעצת לו מה כדאי לבחור; או רצה ריצה מתונה בפארק ועושה מאמץ ספורטיבי מעורר הנאה – בשתי הגירסאות טוב.
על מה שאירע לאחר מכן כבר לא חלוקות הדעות. "כך או אחרת, הקשר בין בני הזוג החל לפני שנתיים. בספטמבר שעבר התארסו, ובפברואר צולמו בסנטרל פארק שבניו-יורק כשהם דוחפים זה את זה…"
פברואר, החודש הקצר והנפלא. לפעמים שלג. האוויר קר מאוד, אך צלול וטהור. הימים קצרים. אמריקאים צעירים שָפים כפות ידיים בהנאה לקראת מה שמכין להם האביב.
22.4.97