שדיגביץ'

האוֹנָניסט האצילי שָדיגֶביץ' כמעט הִרצָה לנו כאן באולם הקולנוע הרצאה נפלאה במתמטיקה עיונית, שאותה היה מַרצֶה מייד אלמלא הקדיש את כל זמנו הפנוי ומרץ נעוריו להזיות מענגות שסופן מתן פורקן לח.

המתמטיקה הטהורה כבר עמדה בפני שינוי מוחלט – כמה קרובה היתה אחת התגליות הכבירות בתולדות האדם! – אך שדיגביץ' רכן בדיוק באותו רגע בחדר האמבטיה הנעול ובפנים אדומות שיחֵת כוחו לריק אודות ירכי ארוסתו בפוטנציה. שדיגביץ' בעל הנשימה הקצרה, ההבלחה הרגעית, שדיגביץ' שעל סף ההברקה הגדולה.

באולם הקולנוע יושבת גם ארוסתו בפוטנציה, בקרב הקהל ההומה, וכלל לא מחכה ששדיגביץ' יַרצה. והנה הוא באמת לא מרצה. הוא אפילו לא בא. היא לא עצובה. וכי למה תהיה, היא אפילו לא מכירה אותו. אך צל של סיפוק פוטנציאלי כמו מסתמן על שפתיה: בְּשֶלָה וּבְשֶל ירכיה העבות נגרע מן העולם משהו כל-כך מכריע. היא פשוט לא תתארס איתו, עם האוֹנָניסט המעודן, אפשר לחוש בזה, היא עם ירכיה תתארס עם ארוס אחר.

הקהל משתתק והסרט מתחיל. שדיגביץ', תקוף אימה והכרה פתאומית באפסות חייו, כורע על ברכיו ולופת את האסלה על מנת למנוע מרגליו להיעקר ולרוץ להרצות בקול זעקה באולם הקולנוע. חומו עולה. ארוסתו בפוטנציה איננה כדי לטפל בו. הסרט נגמר, הקהל קם. הקהל, כמו תמיד, רואה רק מה שלפניו; וכי כיצד יידעו שעמדו על סיפּוֹ של משהו שלא היה, שטמונה בו תרועה אדירה שלא יצאה לפועל?

שדיגביץ' נבהל, מנסה לנער מעליו את חומרת המצב על-ידי באמירת "שדיגביץ'" שוב ושוב. הוא חוזר ואומר שדיגביץ' ושדיגביץ', כאילו מצפה שתעבור המילה את מחסום הגיחוך, והצירוף השורקני המשונה שדיגביץ' ינשור סוף-סוף כמו קליפה, ותחתיו תתגלה רכות אינסופית של הברה אחת, נשימה חמה: ההה!…

שדיגביץ' החטטן יושב בחדר מזוהם ומנענע ברגלו במכאניות רדומה שלאחר הסערות הגדולות. לאור מנורת שולחן קלושה הוא נועץ מבטו בתמונה במגזין: תיירת שוודית צוחקת באי איבּיצָה בעוד מלצר פורטוגזי מגיש לה סוּשי.

15.6.97