אלגיה מוקדמת

מה מרובים הם אלה – האם כלה ונחרצה היא על כולנו? – אשר בנטותם למות הם נושאים את ראשיהם, מתאמצים להחזיר ברק לעיניהם העוממות ומכריזים: "הנה, עוד מעט יסתיים הטיפול הרפואי, נקום מן המיטה ונשוב אל העולם במישנה מרץ, אף נגדיל מבראשונה".

בבוא שעתנו, הלוואי שיהיה בנו די כוח לשמוט ראש על חזנו השקוע ולומר: "לא נשוב אל העולם, אבדנו". ולשֵמע ידידינו ונשותינו המוחים בקול רפה: "מה אתה מדבר, עוד מעט תעמוד על רגליך!", תיוותר לנו שארית המרץ להתעקש, ודמעה מתגלגלת במורד לחיינו: "אבדנו וחסל", ובזווית עינינו נראה את האישה, אף היא דמעתה מתגלגלת, מוחה שוב לעומתנו, והפעם לא בקול רפה, להפך, בקול המתאמץ מאוד להיות לא רפה, תוך רקיעת רגל: "מה אתה מדבר, מה אתה מדבר!"

הלוואי שיישאר לנו עוד רק הכוח לחשוב על רטיטת ישבנה כשהיא רוקעת ברגל, כמו שנהגנו פעם, ואז לשוב סופית אל "אבדנו וחסל".