החייל הרזה
אל תחשוב, יש לי נחלה משלי ויש לי חיים מלאים משלי. אני אדם אוטונומי, בהיירארכיה העולמית יש לי מקום, אם כי צנוע, אם כי דורש אורך-רוח עילאי, אם כי יכול היה להיות הרבה יותר טוב, אבל הפסקתי להתלונן, יש לי בהחלט חלקה משלי בעולם, אם כי אוורירית, אם כי בדמיון, אם כי לא רע לי בכלל, אם כי יכול היה להיות יותר טוב, אם כי אם כי אתה צודק, רע לי מאוד ואני אדם אבוד, לא פחות ממך, למה לא להודות כשמתחשק, ולמה לא להכחיש כשמתחשק... תסלח לי, אני כבר לא יודע בדיוק מה רציתי להגיד.
בכורה:
2016
בימוי:
טל ברנר
תיאטרון:
פסטיבל עכו
מספר הדמויות: 8
נושאים:
מוות,
מלחמה,
שיבה
סוסיא החייל הרזה, חוזר סוף סוף אל ביתו מהחזית לאחר חמש שנות היעדרות ומדמה את עלילות הגבורה הבדויות שיספר לאשתו ובנו. בפתח הבית הוא פוגש בחייל השמן שתפס את מקומו. מאוחר יותר מגיע גם החייל הזוחל, וגם הוא תובע את שלו – שאשתו ובנו יכירו בו, יזהו אותו, יבטיחו לו שהוא עודנו הוא עצמו. אם אין אף אחד שיכיר בו ויזהה אותו האם הוא באמת קיים? במציאות של מלחמה שאינה נגמרת הזהות האנושית מתפוררת לכדי אבק.
בימוי: טל ברנר
תלבושות: רוני וילוז'ני
תאורה: זיו וולושין
מוזיקה: יהוא ירון
נגינה ושירה: ניר שלמה
בהשתתפות:
החייל הרזה - רועי אסף
החייל השמן - איל נחמיאס
החייל הזוחל - עלא דקה
האשה - נינה קוטלר
השכן העיוור/ השכן האילם/ הסבא המת - לוטוף נוייסר
הילד - טומי צור
ביצוע מופתי של רועי אסף בתפקיד החייל הרזה. תיאטרון במיטבו שנוגע בשלמות. עלאא' דקה כובש, אייל נחמיאס נפלא, נינה קוטלר פנטסטית, כשעל כולם מנצח הבימוי החכם והרגיש של טל ברנר (mako)
שעה וחצי של קסם תיאטרוני. טל ברנר ממשיכה לייצר שפה אינטימית וכובשת שמדגישה את החמלה שבלוין. מעברים מטלטלים בין אווירת קרקס פרוורטי לזעקה קיומית" (NRG)
סוף סוף בכורה למחזה משנת יצירתו האחרונה של חנוך לוין. אחד המחזות הפיוטיים, המרתקים והפילוסופיים שלו. בימוי רגיש, משחק משובח. מי שהגיע לעכו לא ישכח את המחזה הנפלא התוהה בקול על זהות האדם. (הבמה)
חנוך לוין רלוונטי לנצח. שילוב מרתק של רבדים שונים בכתיבתו של לוין. הצגה מרשימה ביותר. קאסט מוכשר. הפקה מרוכזת ודינמית שגם יוצרת אמירה פוליטית משלה. (ידיעות אחרונות)
הפקות בחו"ל
La Cartoucherie - Théâtre de la Tempête 2013
בימוי: Véronique Widock
היצירה תורגמה לשפות: צרפתית
הוצאת תיאטרל (Théâtrales)
Éditions Théâtrales 2006, Laurence Sendrowicz, Jacqueline Carnaud