פעורי-פה
מחזה בשתי מערכות, פרולוג ואפילוג
תנו לו, תנו לו עוד רגע. הלא על מה מדובר? לא על חלומות הילדוּת או תשוקות העלומים, לא על כיבוש העולם, לא על אהבה, אפילו לא על גירוש זבוב מן העפעף. המדובר בתריסר הנשימות האחרונות. המדובר באיך ננשום אותן: בשקט? בחירחור? עצומי-עיניים? לטושי-מבט?
בכאב? בהשלמה? והנשימה האחרונה עצמה, איך היא תהיה? איך נבלה אותה? היא תיפסק באמצע השאיפה או הנשיפה? מדובר בזה
בכורה:
1995
בימוי:
רוברט סטורואה
תיאטרון:
התיאטרון הקאמרי
מספר הדמויות: 14
נושאים:
מיתולוגיה
תפאורה ותלבושות: מירון שבלידזה
מוזיקה: יוסף ברדנשווילי
תאורה: רוברט סטרואה, מירון שבלידזה
בהשתתפות: אירינה סלזניובה – האם, המלכה; תומי יואל-פינקוביץ' – הילד; יוסי ידין – האיש; שולי רנד – פעור-פה; יונתן צ'רצ'י – לוטש-עין; עפרון אטקין/אורי הוכמן – סריס; ארז שפריר – מוודה; שמעון מימרן – מענה; יוסף כרמון – זעוף-גבות; אביתר לזר – שמוט-ראש; אלכסנדר כהן – קברן; שמואל אדלמן, ניר ארז, איתן נווה, רמי עמית – שליחים