נעורי ורדה'לה
מחזה בשתי מערכות
הדמויות
ורדה'לה
האב
האם
גנן
טבח
מטפלת
מורה לצרפתית
נהג
אשת הנהג
אהוב
אשת האהוב
מערכה ראשונה
לילה אחד מתחילת הערב ועד עלות השחר.
תמונה 1
[חצר בבית ורדה'לה. טבח, גנן.]
טבח אני הייתי הטבח.
גנן אני הייתי הגנן.
טבח ורדה'לה היתה יפה ונהדרת, וכשחלפה על פנינו במטבח ובגן, היתה מעוררת בנו געגועים חזקים והרגשת שפלות. וככה היינו יושבים לנו בחצר כל יום בין הערביים ולא ידענו מה לעשות.
גנן אני הלא יכולתי ללכת מכאן ולפתוח לי עסק קטן משלי, לא?
טבח לא.
גנן תמיד אני שואל אותך ותמיד אתה אומר לי לא. נמאסת. נמאסתם כולכם. למה אני צריך לעבוד בשבילם? למה ורדה'לה צעירה ויפה? למה אני כאן? למה הפרחים פורחים למעלה? פרחים, ארצה! [יוצא]
טבח גם הנהג הסתובב עם הרגשת שפלות. הוא היה נוהג להציק לורדה'לה הצקות קטנטנות כדי שיוכל לבקש ממנה סליחה ולחמם את נפשו הקפואה בסלחנות שלה.
תמונה 2
[חצר בבית ורדה'לה. הנהג. נכנסת ורדה'לה. הנהג מתנפל עליה ומחבק אותה.]
.נהג את סולחת לי?
ורדה'לה על מה?
נהג על מה שעשיתי לך עכשיו. [נכנסת המטפלת] תראי, מה בסך-הכל עשיתי לך? את סולחת לי?
[יוצאות ורדה'לה והמטפלת.]
את סולחת? [פאוזה] וכשהיא תסלח לי יום אחד, אני מייד אקפוץ ואכבוש את הפנים שלי בבטן החמה והעשירה שלה.
תמונה 3
[בית הנהג. הנהג, אשת הנהג.]
נהג חוסר מוחלט של חן. היא לא עונה על הדרישות של הדמיון שלי. אישתי, לאן נפל החזה שלך?! לא מגיע לי משהו יותר בולט?! זוהי קנוניה נגדי. בוז!!
אישה יש נשים שמנפחות את הבשר שלהן בממתקים ומרימות את החזה בטניס. לי אין כל זה. הדרישות שלך לא הוגנות.
נהג ומה יוצא לי אם אני הוגן?! את מכוערת, את ענייה.
אישה אני ענייה מפני שאני אישתך.
נהג אין לי טענות. אני סולד ממך מבלי להאשים אותך.
אישה אני שומעת אותך ככה ערב אחרי ערב ובולעת הכל, אבל יום אחד יהיה לזה סוף. אתה תבוא הביתה, תפתח את הדלת, תדליק את האור ותשאל: מה זה, לאן הלכה אישתי? עם מי היא מסתובבת? אולי היא צוחקת עכשיו? אולי טוב לה עם מישהו אחר, במקום אחר? ואז תרגיש פתאום שהחזה הנפול הזה מאוד חסר לך בשביל להניח עליו את הראש, רק שיהיה כבר מאוחר מדי והראש שלך יישאר באוויר.
תמונה 4
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, המטפלת, המורה לצרפתית.]
מורה נתחיל את השיעור בצרפתית.
ורדה'לה Apportez-moi, s'il vous plait, une tranche de gateau et de la limonade.
מורה הבא לי פרוסת עוגה ולימונדה. נכון מאוד. ועכשיו בלשון עבר גוף שלישי.
ורדה'לה Apportez-moi, s'il vous plait, une tranche de gateau et de la limonade.
מורה זה היה ציווי, ועכשיו בלשון עבר גוף שלישי.
מטפלת אתה לא שומע מה אומרים לך? אומרים לך להביא עוגה ולימונדה, למה אתה מחכה?
מורה שאני אביא?
ורדה'לה Oui.
מורה אבל אני מורה לצרפתית.
מטפלת לכן היא אמרה לך את זה בצרפתית. אם אתה באמת רוצה שהיא תלמד צרפתית אתה מוכרח לעשות את כל הדברים הצרפתיים שהיא אומרת לך.
מורה סליחה, אבל אני מלמד צרפתית בשביל הצרפתית ולא בשביל להגיש עוגות.
מטפלת זו טעות שהרבה עושים אותה ונמאס לי כבר לחזור על זה אבל אני חוזרת כי זה אחד התפקידים שלי בתור המטפלת של ורדה'לה. הטעות שלך היא שאתה חושב שמישהו לומד צרפתית בשביל הצרפתית. קח לדוגמה את הצרפתים. האם הם מדברים צרפתית רק כדי להראות שהם מדברים צרפתית? לידיעתך, השפה הצרפתית שימושית מאוד והצרפתים מנצלים אותה לשם כך. מוציאים אפילו להורג בצרפתית, עד כמה שזה נראה מוזר. וכשאומרים לך להביא גאטוֹ ולימוֹנָד, מתכוונים שתביא עוגה ולימונדה, פשוט מאוד. ומה חשבת! ורדה'לה יודעת יפה מאוד מה היא עושה כשהיא לומדת צרפתית. בכלל ורדה'לה יודעת מה היא עושה, אני לא צריכה להציג אותה בפניך המקומטים. יום אחד היא תוכל לקום ולנסוע לצרפת ולנצל שם את הצרפתית שלה ולהשתמש בהמון צרפתים, ולעת-עתה מסתפקים במורה לצרפתית. ועכשיו, מה עלול לקרות אם אתה לא מביא לה עוגה ולימונדה? היא עלולה לחשוב שאו שהצרפתית שלה משובשת או שהצרפתית היא שפה לא תועלתית, ובשני המקרים היא לא תמשיך ללמוד וזה יעמיד בספק את נחיצותו המקומטת של המורה לצרפתית. אני מקווה שהכל ברור.
מורה שאלה אחת: אם חבל על כל רגע שבו ורדה'לה לא לומדת מילה צרפתית, למה לא תביאי לה אַת עוגה ולימונדה בזמן שאני אמשיך את השיעור?
מטפלת ורדה'לה.
ורדה'לה בבקשה מכם, לא להעמיד אותי במצב לא נעים. Apportez-moi s'il vous plait, une tranche de gateau et de la limonade.
מטפלת שמעתָ?!
מורה מייד. [מתקן את מבטאה של ורדה'לה]
Une, une tranche de gateau et de la limonade.
תמונה 5
[חצר בבית ורדה'לה. ורדה'לה, האהוב.]
אהוב ורדה'לה, מה אני צריך לעשות כדי לקבל אותך?
ורדה'לה אין לי מושג, אני עוד לא מספיק מבוגרת, עוד לא חלפתי על פני מספיק בחורים כדי שאוכל לבחוֹר. אתה נוח, יותר מזה אני לא יכולה להגיד לעת עתה.
אהוב אין דבר, תתבגרי לך קצת, תפקחי עיניים ותראי כמה אני הולם אותך. אעשה הכל כדי לקבל אותך. את נראית לי מאוד. יש לי זמן וסבלנות, אני עוד צעיר ופוגע בזקנים. ועד אז אנצל את הזמן כדי להתכונן לקראתך. שאקפוץ לבריכה עם הבגדים?
ורדה'לה בשביל מה?
אהוב מרוב אהבה.
ורדה'לה אבל זה לא ישעשע אותי.
אהוב האם אני יכול לפרש את הדברים שלך כאילו את לא רוצה שאצטנן ופירושו של דבר שאני קצת אהוב עלייך?
ורדה'לה לך לישון, פרשן עייף.
אהוב כן. מוטב שאלך עכשיו, בעוד העלבון קטן ולא מכאיב כל-כך. לילה טוב. תרכשי קצת ניסיון ותראי מי אני.
תמונה 6
[חדרה של האם. האם, ורדה'לה, הנהג.]
האם ורדה'לה, מה עשה לך הנהג שהוא מבקש ממך סליחה? [פאוזה] טוב, אני מקווה שברור לכם מה קורה: ככל שאתם שותקים יותר כך אתם הופכים את העניין ליותר ויותר דרמטי. אפילו אם העניין היה זעיר, עכשיו הוא כבר גדל ואין שום סיכוי להחזיר אותו לקטנותו. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני נמצאת כבר במחשבות האיומות ביותר, כלומר, שהנהג הרג אותך, אבל להפתעתי את עומדת לפני בריאה ושלמה, כלומר, הוא לא הרג אותך. אם ככה אני לא יודעת מה לחשוב. מה הוא עשה לך, מה הוא עשה לך? על איזה בסיס אתם בונים לנו דראמה כזאת בלילה?
תמונה 7
[מטבח בבית ורדה'לה. טבח, גנן.]
טבח ורדה'לה עסוקה עם האמא, יש להם בירור עם הנהג ואני מגיש להם תה.
גנן תגיש גם לי.
טבח לך אני לא יכול, אתה גנן.
גנן אז מה, אני לא יכול לקבל כוס תה? אני מזכיר ועד העובדים בבית הזה. יום אחד תהיה הטבח שלי, תבשל לי אוכל ותגיש לי אותו.
טבח אל תדבר אלי ככה, זה פוגע בי מאוד.
גנן טבח, תן תרנגולת.
טבח גנן, תגיש פרח.
גנן תבקש סליחה.
טבח סליחה.
גנן על הברכיים.
טבח הרי ביקשתי ממך לא לפגוע בי.
גנן תוֹדֶה שבסתר לבך היית רוצה לרדת בפנַי על הברכיים.
טבח אבל אתה כל-כך עלוב, ואני אוהב להתכופף בפני אנשים עשירים וחזקים ויפים, אנשים שתענוג להישמע להוראות שלהם, ואושר הוא להתכווץ להם מתחת לכורסאות. אני יש לי טעם. אבל בפניך, עם הבגדים המקומטים, הקרחת, הכיעור, האומללות, הגננות – בפני מה יש כאן להתכופף? ההיפך.
גנן תבקש סליחה.
טבח סליחה. אבל תשתדל לא לפגוע בי כי אתה בכל זאת עלוב. ושוב סליחה. ועכשיו אני צריך להביא להם תה. [יוצא]
גנן אבל אני מזכיר ועד העובדים בבית הזה, אני מעורר קצת כבוד. יש לי שאיפות אם כי לא הישגים. כשהייתי ילד ניגנתי בכינור. כשאני נכנס לחדר, מרגישים שאני נכנס, וכשאני מדבר, יש נטייה להקשיב. מישהו הרי מוכרח לרצות להתכופף כשהוא רואה אותי.
תמונה 8
[חדרה של האם. האם, ורדה'לה, הנהג.]
האם אני שואלת בפעם האלף: מה עשה לך הנהג שהוא מבקש ממך סליחה?
[נכנס הטבח.]
טבח תה.
נהג גם לי.
טבח כל אחד רואה תה ואומר גם לי. מה יותר קל מלשתות תה שמישהו אחר מכין? לא תקבל.
נהג אני רוצה.
טבח הגברת תחליט.
האם צדק הטבח.
טבח תודה על ההחלטה.
האם ותודה על התה.
[יוצא הטבח.]
נהג טעים?
האם מאוד.
נהג חבל שאני לא שותה.
האם אני לא מרגישה שחבל.
נהג כי לך טוב, את שותה.
האם זה נכון.
ורדה'לה ואני עייפה. [יוצאת]
האם גם אני. נמשיך מחר. ואל תעלה על דעתך שאני ארפה אי-פעם מהעניין. אפילו אם לא אזכיר אותו במשך עשר שנים, אשוב אליו לפתע פעם בזריזות וברעננות, כמו ציידת עליזה. בקיצור: יהיה נחמד. [נכנס האב]
האב סליחה, ראיתי אור ונכנסתי. אישתי, מה קורה? שתפו אותי גם כן.
האם לילה טוב, נהג.
נהג לילה טוב. [יוצא]
האב מה הוא רצה? [פאוזה] מה הוא רצה? [פאוזה] ראיתי אור ונכנסתי, זה הכל. לילה טוב.
האם לילה טוב. [האב יוצא] ידיים, ידיים קטנות ועדינות שלי. ההבדל בין איך שאתן נראות, לבין מה שאתן עושות מעורר בי עד היום עונג חריף כל-כך.
תמונה 9
[חצר בבית ורדה'לה. אהוב, ורדה'לה.]
אהוב זה שוב אני. שמעתי שנשים מעריכות מאוד עקשנות של גבר ולכן אני נאלץ להיות עקשן למרות שאני בכלל לא כזה. אל תכעסי עלי בבקשה.
ורדה'לה אתה לא חושב שאם יגיע פעם גבר שיקבל אותי ללא עקשנות בכלל, תיראה אז כל העקשנות שלך מגוחכת?
אהוב כן, ומזה אני חושש כל הזמן, ולמרות זה אני חייב להאמין בכוח של העקשנות שלי, כי אחרת במה אאמין? ורדה'לה, מה את חושבת?
ורדה'לה עליך או בכלל?
אהוב עלי. הכלליוּת לא מעסיקה אותי.
ורדה'לה אבל לא יצא לי לחשוב עליך.
אהוב למה? את רואה אותי כל-כך הרבה ואני לא חולף לך בראש?
ורדה'לה אני לא יודעת מה להגיד לך. אני מרגישה שבאיזשהו מקום אתם מנצלים את העדינות והסבלנות שלי.
אהוב סליחה. אבל תביני שלא יכולים בלעדייך. לילה טוב.
ורדה'לה לילה טוב.
[האהוב פונה ללכת, נכנס הנהג.]
אהוב מה הוא רוצה?
ורדה'לה לך לישון.
אהוב תודה. אני יכול לפרש את זה כאילו את דואגת לי קצת שאנוח? לא? אה? שאמות? כן? אה? יהיה לך קל יותר? אה? שאמות? או שלא אמות? שאמות? טוב, שאמות. אני לא מדבר יותר. אני הולך הביתה. אולי העקשנות השתלמה לי ואולי לא. את זה נראה. חבל רק שאני לא יודע את זה עכשיו. אני יכול לדעת את זה עכשיו? אני לא יכול. לילה טוב. אני כבר לא פה. אני מת. לילה טוב. [פונה ללכת, נעצר] עוד מילה אחת: אני אוהב אותך, זה שיהיה ברור. אני רוצה להיות איתך. למה את רוצה להישאר בלעדי? מה עשיתי לך? אני אוהב אותך. טוב, לילה טוב. יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל אני אגיד מחר. אז מחר. [יוצא] נהג או שאת סולחת לי או שאת מענישה אותי, אבל אי-אפשר סתם ככה כאילו לא היה כלום.
ורדה'לה באמת לא היה כלום.
[נכנסת המטפלת.]
מטפלת אני לא רואה איך אפשר להכריח את ורדה'לה להתייחס לדבר שלא מעסיק אותה.
נהג ומה כן מעסיק אותה?!
מטפלת מי יודע. [יוצאת]
נהג תסלחי לי ונגמור את זה.
ורדה'לה לא, לא עשית כלום. הכל בסדר. לא היית בכלל ואתה אינך גם עכשיו.
נהג תסלחי לי.
ורדה'לה תסלחי לי – תאהבי אותי, תאהבי אותי – תסלחי לי, באמת!
[יוצאת. נכנס האהוב.]
אהוב הזכירו אהבה? לא? [הנהג פונה ללכת] חכה!
נהג אני עייף.
אהוב תסיע אותי הביתה.
נהג אני לא הנהג שלך.
אהוב אני האהוב של ורדה'לה, כנראה שנתחתן.
נהג לא ידוע לי על כך.
אהוב [קורא בקול] ורדה'לה, ורדה'לה, שהנהג ייקח אותי הבייתה?
ורדה'לה [מבחוץ] שייקח כבר!
אהוב תופס? אני חובב לוקסוס. לכן אקבל גם את ורדה'לה ואתה תסיע את שנינו.
נהג אתה גר רחוק?
אהוב לשמחתי, כן. [ יוצאים]
תמונה 10
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, האב.]
האב ורדה'לה, מה קרה עם הנהג? [פאוזה] אנסח את השאלה בצורה אחרת: האם את ואמך יודעות משהו שאני לא יודע? [פאוזה] את לא עונה לי. [ורדה'לה מנשקת על לחיו] לילה טוב. [יוצא]
תמונה 11
[פרוזדור בבית ורדה'לה. ורדה'לה, הטבח.]
טבח הגנן אומר שנמאסת עליו. עלי לא. אני מאוס על עצמי. תרשי לי.
[כורע ברך, מנשק את רגלה.]
ורדה'לה אתה לא מגזים?
טבח בהחלט לא. אני בפירוש מעריץ אותך. תני לי להיכנס לך לתוך הקרסוליים. [נכנס הגנן, כורע ברך, והטבח לופת את שתי רגליה של ורדה'לה] הכל תפוס.
גנן אני חייב להזהיר שלטבח יש כוונות מיניות.
טבח שקר! החנפנות שלי טהורה כמו השמיים באביב.
ורדה'לה סלחו לי אבל אני צריכה את הרגליים שלי עכשיו. [יוצאת.]
טבח תרשי לי רק להזכיר לך שוב שאני מעריץ אותך כמו תמיד ואילו את עצמי אני בכלל לא סובל. [לגנן] המבט שלך מאשים אותי, ובצדק. ועכשיו אני הולך לי לשתות כוס תה ומשאיר את המבט המאשים שלך תלוי באוויר.
תמונה 12
[חדרה של האם. האם, אשת הנהג.]
אישה סליחה, אני אשת הנהג שלכם ורציתי לדבר איתך.
האם למה לא? אני נכנסת עכשיו לאמבטיה להתרחץ ואת תוכלי לדבר מכאן ולהגיד לי מה שאת רוצה.
אישה אני לא יודעת אם תשמעי אותי משם.
האם נקווה שכן, כי אני פותחת את הברזים בזרם לא חזק. ואם בכל זאת לא אשמע תוכלי לחזור על הדברים שלך כשאכנס שוב לחדר.
אישה ואם תשמעי רק חלק מהדברים שלי, איך אדע מה שמעת ומה לא?
האם אומר לך משהו עקרוני: המציאות מתנהלת – תני לה להתנהל. [יוצאת. מבחוץ] תתחילי לדבר.
אישה אני מדברת, אם כי לא קל לי לצעוק את זה: עזבתי את בעלי, שהוא בעצם אדם זר לי לחלוטין, אחרי שנים של מסירות והכנעה. החלטתי להתרכז בעצמי. יש לי עוד תיאבון לחיים, יש עוד קצת כוח, והשוק העולמי די מושך אותי לנסות את מה שהחמצתי. הלו? גברת? אתם מריחים לי מהעולם הגדול, אצלכם חיים ממש, והייתי שמחה לתפוס מקום צנוע בשוליים. הלו? לכן אני מבקשת שתקבלי אותי אצלך כחדרנית. אני חרוצה ומסורה ומסתפקת בביסקוויטים כשצריך. גברת? וכשאנער את השטיחים אוכל לצחוק על בעלי מהחלון. אני מודה לך מראש. [נכנסת האם] מה התשובה שלך?
האם בקשר למה?
אישה למה ששאלתי.
האם שאלת משהו? לא שמעתי. התרחצתי ולכן התרכזתי בבשר שלי. אני מציעה שנקבע ראיון למחר אחרי הצהריים ואז תחזרי שוב על הדברים שלך, אני מקווה שהם נעימים. יחד עם זה אני לא מבטיחה לך כלום, גם לא הקשבה.
אישה הרשי לי בינתיים להישאר כאן. אין לי בית לחזור אליו.
האם מי את בעצם?
אישה אמרתי לך, אני אישתו של הנהג.
האם אל תעמיסי עלי עכשיו פרטים, אני שונאת שמכניסים לי למוח פרטים לפני השינה. קורה לפעמים שאני מתעוררת באמצע הלילה, בלי סיבה, וקשה לי להמשיך לישון, ואז אני לוקחת ליד רומאן. ההצעה שלי היא שתישארי כאן בחדר, ואם תראי שאני מתעוררת בלילה ושולחת יד לעבר הרומאן תתחילי שוב לדבר.
אישה כלומר, אני עצמי לא אוכל לישון ואצטרך להיות מוכנה בכל רגע.
האם הביטי חביבתי, מה את רוצה שאעשה, הרי את רואה כמה אני משתדלת ללכת לקראתך מבלי שאדע אפילו מי את.
אישה אני אישתו של הנהג.
האם מצד שני, היות שאני לא אוהבת אנשים מסביבי בחדר, לפני שאני נרדמת, אני מציעה שתיכנסי מתחת למיטה שלי, אם לא איכפת לך. את מסכימה?
אישה אני נאלצת.
האם סוף-סוף אדם שאפשר לדבר איתו. אני גם מקווה שמה שיש לך לספר לי מותח לפחות כמו רומאן, כי אחרת אפסיק באמצע את ההקשבה שלי ואקח ליד רומאן.
אישה אני לא יכולה להבטיח שהדברים שמכאיבים לי ירתקו אותך. נוסף על העצב של חיי אני צריכה גם לדאוג שזה ייראה טוב?!
האם הכאיב לך? קומם אותך? הרעיל לך את הדם? נו, די, לישון! [שוכבת. האישה זוחלת מתחת למיטה] ואיך מתחת למיטה?
אישה אני לא מתלוננת.
האם ואולי מצאת שם טבעת? איבדתי טבעת ואני לא יודעת איפה היא.
אישה אחפש במשך הלילה.
האם בלי להקפיץ את המיטה. לילה טוב.
אישה לילה טוב.
תמונה 13
[פרוזדור בבית ורדה'לה. המטפלת, המורה לצרפתית.]
מורה את אישה מאוד סימפטית, אני יכול להוריד את המכנסיים?
מטפלת אני נראית לך סימפטית?
מורה מאוד. אני יכול להוריד?
מטפלת אולי תביא כוס תה?
מורה שוב להביא?!
מטפלת אז היינו שותים. אבל אפשר לשוחח גם בלי לשתות. אז אני נראית לך סימפטית, מה?
מורה כן. [שולח יד לכפתורי מכנסיו]
מטפלת תעזוב את הכפתורים! [המורה פונה ללכת. פאוזה] אני... [המורה נעצר] המטפלת של ורדה'לה. טיפלתי בה כשהיתה תינוקת ונשארתי עד היום.
מורה כן.
מטפלת זהו. [המורה שולח יד לכפתורי מכנסיו] למרות שפעם גבר אחד רצה לקנות לי פסנתר במתנה.
מורה פסנתר.
מטפלת אני לא רציתי. אמרתי לו שאני לא רגילה שקונים לי פסנתרים.
מורה גברת מטפלת, יכולנו כבר מזמן לגמור עם זה וללכת לישון בעייפות מתוקה.
מטפלת בכל אופן הוא רצה ואני לא שוכחת את זה. אני לא שוכחת כלום.
מורה אומר לך בגילוי לב: עם כל הכבוד, את לא נראית לי אישה בשביל לשמוע אותה או להבין אותה או להסתכל עליה פעמיים. את אישה בשביל לבוא פתאום, כשצריך נורא, בלי להתכונן, בחושך. את אישה בשביל לגמור וללכת וכאילו לא היה. Merci beaucoup. Bonne nuit. [יוצא]
מטפלת וכאילו לא היה.
תמונה 14
[פרוזדור בבית ורדה'לה. המטפלת, הגנן.]
גנן סליחה על ההפרעה. הטבח מנשק לורדה'לה את הרגליים. ידוע לי שיש לו כוונה להגיע לירכיים ולמעלה מזה. אני פונה אלייך כמטפלת של ורדה'לה. שתזהירי את ההורים.
מטפלת נכשלת בניסיון לגייס אותי נגד הטבח. הוא לא מתכוון ולא יכול להגיע לירכיים של ורדה'לה. כל כוחות החיים שלו לא מסוגלים להתרומם לה מעל הברכיים. לסיכום: אף אחד לא מתלהב מהדאגה שלך לשלום ורדה'לה. הדברים שלך מתפרשים כניסיון מכוער למנוע מהטבח להעריץ אותה. במקרה הטוב יצחקו ממך.
גנן אני מקבל את הפרשנות שלך וחוזר בי. מה שדיברנו נשאר כמובן בינינו.
מטפלת בלתי-אפשרי. אני מפיצה הכל בין ורדה'לה וההורים.
גנן אני באתי ודיברתי איתך באופן פרטי לגמרי.
מטפלת אין אצלי פרטיות. התפזרתי ונמרחתי על חיים של אחרים. אספר הכל.
גנן גלי קצת גמישות הפעם.
מטפלת התשובה שלילית.
גנן [כורע ברך] את יודעת שאני מעריץ ותיק שלך.
מטפלת סליחה?
גנן מעריץ, מעריץ. [מתכופף, מנסה ללפות את רגלה, היא מתנגדת. פאוזה]
מטפלת טוב, רק כדי שתהיה לך הרגשה שניסית הכל. [מושיטה את כף רגלה. הגנן מנשק] של ורדה'לה יותר יפות, מה? אצלי מהתחלת החיים מין כיעור שקט כזה. מספיק!
גנן מה התשובה עכשיו?
מטפלת מצטערת, אני אספר.
גנן בזה את מאלצת אותי לרוץ אל האמא ולהכחיש מראש מה שאת הולכת לספר.
מטפלת אני יודעת. אגב, גם את עניין נישוק הרגל שלי אני מספרת. הם יצחקו עליך עוד יותר.
גנן מאחר שכל מה שאני עושה או אומר נמסר לורדה'לה, אני מפסיק לדבר.
מטפלת. אדווח גם על השתיקות הערמומיות שלך.
גנן ברור לך שאני מקווה שתמותי.
מטפלת לילה טוב. [יוצאת]
גנן נישקתי לחינם, ואפילו לא של ורדה'לה.
תמונה 15
[בית האהוב. האהוב, אם האהוב, הנהג.]
אם האהוב בני, למה חזרת כל-כך מאוחר? איך היה? בילית עם ורדה'לה? אתה מקבל אותה? ספר לי, ספר לי.
אהוב אנחנו מדברים בנוכחותו?
אם האהוב הוא נהג. ולעניין ורדה'לה. מה ההתפתחויות, מה ההישגים?
אהוב כלום, היא עוד לא יודעת.
אם למה אתה לא לוחץ.
אהוב אני לוחץ.
אם אתם כבר מתחבקים? מתנשקים?
אהוב לא.
אם למה אתה מחכה?
אהוב אמא, את יודעת שמי כמוני היה רוצה כבר לתפוס אותה בידיים ולמשש אותה ולמשש אותה, שלי שלי. אבל אני עוד לא בדרגה שאני יכול לתפוס.
אם איך אפשר למרוט ככה את העצבים של בני?! אני לא יודעת מי זה בני? אני לא יודעת איך בחורות רודפות אחריו והוא זורק? לי ידוע לפחות על שלוש בחורות שבני כבר הספיק להרוס להן את החיים.
אהוב לפעמים נעים להקשיב לך, אמא'לה.
אם ככה שבלתי-אפשרי למשוך אותך הלאה בצורה כזאת. אם אתה לא מסוגל להגיע עם ורדה'לה לבירור סופי של העניין, אעשה את זה אני. אני נוסעת לדבר עם ורדה'לה.
אהוב היא תצחק.
אם שתצחק. אתה רוצה כבוד או שאתה רוצה את ורדה'לה?
אהוב את ורדה'לה, את ורדה'לה. אבל אמא, תני לי כבר עצמאות.
אם כשאמות. שנינו הרי יודעים מי אתה ומה אתה. בני, לך לישון ואל תדאג. אני כבר אסדר לך את החיים. לא אנוח עד שאראה את בני משובץ במסגרת מתקבלת על הדעת. אשוב מחר. שמור על הכלבים ואל תשכח להוציא אותם בבוקר לטיול. לילה טוב. נהג, לורדה'לה!
[יוצאים אם האהוב, הנהג.]
אהוב ובעצם למה לא? שתצליח. שיסדרו בשבילי כל דבר מבלי שאצטרך להיות נוכח. שיפתור לי מישהו אחר את כל הבעיות בזמן שאני ישן וכשאקום מהשינה אמצא את האושר שלי מוכן על הכיסא עם הבגדים הנקיים והמגוהצים.
תמונה 16
[חדרה של האם. האם, אם האהוב.]
אם האהוב שלום לך בת-דודה יקרה. מה שלומך? שלומי טוב, תודה. סליחה על ההפרעה בשעה כל-כך מאוחרת.
האם משפחה זו משפחה, בייחוד כשקשה לי להירדם.
אם האהוב באתי אלייך בעניין דחוף ואני שמחה שמצאתי אותך ביחידות.
האם אישה, רוצים אותי ביחידות. צאי מתחת למיטה ורוצי קצת לטייל.
[האישה יוצאת מתחת למיטה.]
אם האהוב ומי זו?
האם לא תדעי. [לאישה] חזרי בעוד רבע שעה.
אם האהוב בת-דודה יקרה, לי את מקציבה רק רבע שעה? [לאישה] עשרים רגע.
אישה הגברת אמרה רבע שעה. [יוצאת]
אם האהוב עוד אתנקם באישה הזאת.
האם למה לא?
אם האהוב מי היא?
האם לא תדעי. ועכשיו ספרי לי במה העניין בצורה מותחת ומשעשעת.
אם האהוב את יודעת שבני מאוד עצבני בגלל ורדה'לה. הוא הרי אוהב אותה ורוצה להתחתן איתה, אבל בינתיים הוא נהרס מהמתח. הוא לא רגיל לאכזבות. ורדה'לה עלולה בעוד שנה להסכים, ואז תמצא לפניה חתן שבור, אז מה הרווחנו בזה? היא אוהבת אותו? היא תתחתן איתו?
האם אני לא יודעת. והאמת היא שביחס לבנך אני גם לא כל-כך להוטה.
אם האהוב מה את מדברת? הוא מסודר וממושמע.
האם כן, רק שאני פשוט לא להוטה.
אם האהוב אולי בכל זאת תחליפי מילה בעניין עם ורדה'לה?
האם איך אני יכולה אם אני לא להוטה?
אם האהוב איכפת לך אם אגש אל ורדה'לה בעצמי ואדבר איתה?
האם לא אתן יד ליצירת לחץ על ורדה'לה.
אם האהוב מי מדבר על לחץ? מדובר בשאלה עם תשובה.
האם לא.
אם האהוב לא אפציר בך יותר, סוף-סוף אני מכירה אותך מילדות ואני יודעת שכאשר את מתעקשת שום דבר לא יעזור. מה דעתך שאשאר ואסתובב לי כאן אצלכם, כדי שאם תהיה לורדה'לה תשובה אדע אותה מייד ואחסוך לי ולבני שעה של מתח?
האם למה לא? הצרה היא שאת מחוספסת וזה לא נעים שאת מסתובבת בין הרגליים.
אם האהוב אהיה חלקלקה לגמרי. מצאי לי איזה תפקיד לא מוגדר שבו אוכל גם לשרת אותך וגם להישאר עם קצת כבוד, כי אנחנו בכל זאת בנות-דוד. תני לי תפקיד של בת-לוויה. אלווה אותך לכל מקום ואת תשבעי רצון ממני כי אני מכירה את האופי שלך ואת הטעם שלך. סוכם? יופי. ועכשיו אני רק צריכה לטלפן לבני שאני נשארת במוקד העלילה. אח, כמה נחמד כאן, כמה מרוּוח כאן. אצלכם מתרחשים החיים האמיתיים.
האם מה לעשות שנגזר עלינו לחיות.
תמונה 17
[פרוזדור בבית ורדה'לה. אשת הנהג, המורה לצרפתית.]
מורה אני המורה לצרפתית. את מאוד סימפטית. אולי נלך לחדר שלי, יש לי משהו צרפתי קטן להראות לך.
אישה אני שואפת אוויר רבע שעה מטעם הגברת.
מורה למה לא? זה ייקח לא יותר משלוש דקות ובינתיים את שואפת לך אוויר כמה שאת רוצה.
אישה אני רק עכשיו מסיימת אכזבה אחת וכבר קוראים לי להתחיל אכזבה שנייה.
מורה למה אכזבה, יש לי משהו צרפתי קטן. אני אדם קליל שאוהב חיים.
אישה והרי אתה עומד לבכות בכל רגע.
מורה הגברת, כמו שאני מנומס, אני יודע להיות גם גם. זו לא בעיה בשבילי כי מטבעי אני גס. בואי, בואי איתי מייד לפינה אפלה, אני אתקע בך משהו צרפתי קשה עד שתצעקי ואני אחרחר בהנאה ואחר-כך אהיה רגוע ומנומנם ומוכן לשינה מתוקה.
אישה הנה הבשר שלי, רואה?! רך וחם ומוכן, מריח?! לא תקבל אותו. לא אתה ולא מישהו אחר ולא אף אחד. רק זבובים. לא תקבלו, לא תקבלו, לא תקבלו! תחלום עליו הלילה בפה פעור, תצעק מתוך שינה ולא תקבל, לא תקבל, לא תקבל! לילה טוב. תביא לי כוס תה. [יוצאת]
מורה שוב תה?! מה נטפלתם אלי כולכם עם תה?! ולמטה מזדקף לו כל פעם לחינם, כבר לא נעים לי להטריח אותו. ובינתיים המיץ בפנים מתייבש ובסוף תישאר רק שכבת אבן בצינורות, כמו בקומקום ישן. מה זה, גבירותי? לא חבל? לשווא, לשווא נסעתי לפאריז.
תמונה 18
[חדרה של האם. האם, אשת הנהג.]
אישה אני יכולה כבר להיכנס?
האם למה לא? היא גמרה ומישהו אחר בטח תיכף יתחיל.
אישה לילה טוב. [זוחלת אל מתחת למיטה]
האם לילה טוב.
[נכנס הגנן.]
גנן סליחה על ההפרעה.
[מגיחה המטפלת.]
מטפלת הוקדמת. הכל נאמר, הכל סופר. לילה טוב. [יוצאת]
האם שמעת? אל תטרח לחזור על הסיפור.
גנן יש לי מה להגיד, ואני שמח שאנחנו ביחידוּת.
האם אישה, עוד מישהו בא עם יחידוּת. צאי לך לקחת עוד אוויר. [האישה יוצאת מתחת למיטה] שובי בעוד עשר דקות.
אישה איש מאוד לא חשוב כנראה, קיבל רק עשר דקות.
האם זה הגנן.
אישה אה, עובדים. [יוצאת]
גנן לא אחזור על ההכחשה, אבקש אותך רק לשכוח את העניין כאילו לא היה.
האם העניין ממילא רחוק מלהרשים אותי. חלף ליד האוזן.
גנן תודה.
האם זה לא אומר שאני שוכחת אותו. אם יצוץ לי במוח – יצוץ, ואם לא יצוץ – לא יצוץ.
גנן אני מאוד מבקש שלא יצוץ. לא הייתי רוצה להישאר מבויש בתודעה שלך.
האם אני מבינה אותך. ובכל זאת: אם יצוץ – יצוץ. [הגנן כורע ברך ומנשק את רגלה] נו כן, והעיניים שלך מביטות מלמטה, שואלות, מקוות, מנסות לפענח את הרצון שלי. התמונה מוכרת. פעם היתה לי יותר שמחה בעניינים האלה, חדוות עלומים קוראים לזה. היום אני מתונה. אה, רגליים, רגליים קטנות ועדינות שלי. [נכנס האב]
האב סליחה, ראיתי אור.
האם והוא ממשיך לחפש אורות. לילה טוב, גנן.
גנן לילה טוב [לעצמו] אני רץ ומפזר נשיקות מרגל לרגל... [יוצא]
האב מה הוא עשה? [פאוזה] אני מקווה שאני לא מפריע. [פאוזה] מזמן לא נפגשנו באמבטיה.
האם כי יש לנו שתיים כעת.
האב כן. בלי ספק הגענו לאיזה סגנון חיים. בכל זאת היו לנו כמה רגעים יפים שם באמבטיה כשאת היית מתכופפת לצחצח שיניים ואני הייתי מתקרב מאחורייך ושר.
האם כן, היו. לילה טוב.
האב לילה טוב.
תמונה 19
[חדרו של האב.]
האב עוד כשהייתי קטן יעצו לי לדאוג שיהיה לי הוֹבּי, ואני זלזלתי. ורק עכשיו אני רואה כמה צדקו. אדם מוכרח שיהיה לו הוֹבּי, כי לפעמים החיים מתמשכים בצורה כה מייגעת ולאדם אין מספיק חומר כדי למלא אותם והוא מסתובב בחדר שלו ותולש לעצמו את השערות שעוד נותרו לו. אבל אם יש לו הוֹבּי, הוא יכול להיות רגוע וגם השערות שלו נשמרות. כשהוא רואה איך לפתע מתקרבת אליו שעה ארוכה וריקנית הוא מייד נכנס לתוך ההוֹבּי שלו, יושב שם קטן, מכוּוץ וחרוץ, עד שלפתע הוא נוכח לדעת שהשעה המתמשכת נמצאת כבר מאחוריו ואז בעל ההוֹבּי יוצא מתוך ההוֹבּי שלו ומתמתח ומגלה להפתעתו שהנה-הנה הגיעה השעה לארוחת הערב.
תמונה 20
[פרוזדור בבית ורדה'לה. המורה לצרפתית, אם האהוב.]
מורה אני המורה לצרפתית. אוהבת לחיות?
אם האהוב בדרך שלי.
מורה תשובה מקסימה של אישה סימפטית.
אם האהוב אתה יודע מי אני?
מורה שאלה מקסימה.
אם האהוב אני בת-דודה של האמא של ורדה'לה והאמא של האהוב של ורדה'לה.
מורה הגדרה מקסימה.
אם האהוב ככה שלסוג שלך אני בדרך כלל לא נוטה. מבין?
מורה פַּרדוֹן.
אם האהוב פַּרדוֹן מלפפון.
מורה חִי חִי, אני בכל זאת מוקסם. [מנסה לחבק אותה. היא סוטרת בפניו] אבל אני המורה לצרפתית.
אם האהוב ואני בת-דודה של האמא של ורדה'לה והאמא של האהוב של ורדהילה. Bonne nuit. [יוצאת]
מורה הלכה והשאירה באוויר נענוע קטן של הישבן שלה. בינתיים הבוקר מתקרב ואני עוד לא עשיתי כלום. ואני כל-כך אוהב אישה, אני כל-כך לא יכול בלי אישה. לפעמים יש רגע קצר שאני לא חושב על אישה וגם לא חולם עליה, ואז אני רואה כמה שהמוח שלי פתאום ריק ואיזה אפס אני, ואני נבהל ומייד אני סותם לי שוב את המוח באישה. מי עוד נשארה לי בבית הזה? אף אחת. ארוץ אם כן לדפדף במגזינים עם תמונות לפני שיעלה השחר.
תמונה 21
[חדרה של האם. האם, אשת הנהג.]
אישה אני יכולה לחזור?
האם למה לא? מפריעים לי בלי הפסקה. בסוף תמותי מבלי שאשמע את הסיפור שלך.
אישה הייתי רוצה עוד לחיות קצת אם לא קשה לכם. [זוחלת מתחת למיטה] לילה טוב.
האם לילה טוב.
[נכנס הנהג.]
נהג סליחה, הרשי לי ללכת הביתה, אישתי קצת מתוחה. המכונית במוסך.
האם שמעתי שאתה מאוד סובל מהמקרה עם בתי.
נהג כן.
האם ושאלתי את עצמי אם אתה מספיק גמיש לסבול משהו נוסף.
נהג לא.
האם אישתך נמצאת אצלי מתחת למיטה.
[האישה משרבבת ראשה מתחת למיטה.]
אישה זה נכון, אני כאן. אל תבעט!
האם הוא לא יכה אותך בלי הסכמתי.
נהג מה את עושה שם?
האם לא להסס לענות לו.
אישה מצאתי כאן מתחת למיטה, עם נעלי הבית של הגברת, יותר חמימות מאשר בכל חיי המשותפים איתך. ואני לחמימות נמשכת. מה יש? ואותך שכחתי, זה ברור. הכאיב לך? קומם אותך? תיגש להתייפח. [מחזירה ראשה מתחת למיטה]
נהג אישתי, חזרי הביתה. אני בעלך. [פאוזה] אני בעלך. [פאוזה] אני אומר לך שאני בעלך.
האם והמיטה רועדת. שמע-נא, צוחקת או בוכה?
אישה צוחקת.
נהג אבל אני בעלה.
האם את זה כבר אמרת.
נהג ואני אוהב אותה.
האם והמיטה רועדת מרוב צחוק. אתה רואה כמה אתה גמיש? ואף אחד עוד לא חתם לך שזה הסוף. לילה טוב.
נהג לילה טוב. [יוצא]
האם אני יודעת שאת בוכה. ובעצם למה שלא תמשיכי לנענע את המיטה בקצב אחיד, אולי זה ירדים אותי. תמשיכי, תמשיכי. אני תיכף חוזרת. תמשיכי. [יוצאת]
תמונה 22
[חדרה של האם. אשת הנהג משרבבת ראשה מתחת למיטה. נכנס האב.]
האב יש לילות שקשה לי להירדם, אז אני קם וניגש אל החלון שלי, מביט אל הגן שלי והעצים שלי. שלי, הכל שלי. ויחד עם זה, למרות שיש לי בית גדול ועסקים, ומשרתים ומכוניות ואני חי בסגנון חיים, הרי בתוך-תוכי אני נבוך, נבוך ומלא ספקות כפי שהייתי בנעורי, וזה מה שקובע.
[האישה מחזירה ראשה מתחת למיטה.]
אי, מבוכה, מבוכה קטנה ועדינה, מבוּכוֹנת שלי, קופצת לי בקרביים כמו כדור קטן ושומרת לי על הרעננות הנפשית.
תמונה 23
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, מטפלת, אהוב.]
אהוב לא באתי להציק לך שוב וללחוץ עלייך. אמי החליטה להישאר כאן וחשבתי שאולי מוטב שגם אני אבוא, כי החיים מתרחשים כאן, מה יש לדבר, ואצלנו סתם ציפייה משעממת, הזמן עובר ונובלים. ואני עוד רוצה לפרוח, יחד איתך כמובן. את יודעת שאת נפלאה, הבית הזה נפלא, כל מה שמסביבכם מעורר קנאה וחשק. ובכן, גם אני אסתובב כאן, ארחרח, אחכה, לא אציק לך. אהיה שקט. נשיקה. סליחה. אני רק רואה אותך וכבר אני עובר על גדותי. תראי מה עשית ממני. מה יהיה הסוף? ואם אקבל אותך, כמה זמן יישאר לי ליהנות? [מושיט לורדה'לה קופסה] עט.
ורדה'לה יש לי.
אהוב שיהיה עוד אחד.
ורדה'לה תודה. [פאוזה]
אהוב השארתי את הכלבים בבית קשורים בשרשראות. תוך שלושה-ארבעה ימים יטרפו אחד את השני ובסוף ימותו מרעב. טוב לך? אני לא כועס. לילה טוב. [יוצא]
תמונה 24
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, המטפלת, הנהג.]
נהג אני יודע שאם לא תסלחי לי תוך זמן קצר, לא יהיה לי מספיק להט וכוח להמשיך ולבקש ממך סליחה, וזה חבל, כי להט וכוח לדברים יותר גדולים אין לי כבר מזמן. אני לא מהפכן, אני נהג, אני חי חיים של נהג וחולם חלומות של נהג. מה אנחנו? אנו בעלי מלאכה זעירים, פועלים ומשרתים זעירים, אוהבים זעירים, בעלי מאמצים זעירים, שאיפות זעירות ועושי מעשים זעירים, אנו שרוקמים לכם בחושך את הרקע לחיים הנוחים שלכם, אנו החיים בעולם הקיים בשבילכם ולמענכם, שאין לנו שליטה בחיינו שלנו, המסונוורים על-ידיכם מלמעלה בכל הכוח שלכם והעושר שלכם והיופי שלכם עד שהגב שלנו מתכופף, אנו פונים אליכם בבקשה: אנשים עשירים, אנשים יפים, אם אנחנו לא זוכים לכלום, לפחות יַצגו אותנו אתם על פסגת האושר שלכם כדי שנדע שאי-שם למעלה, במקום שנעים וחם ומשׂביע, יש גם לנו חלק. יצגו אותנו על פסגת האושר שאליו לא נגיע לעולם. עכשיו סלחי לי, ורדה'לה, ואני אלך סוף-סוף לנוח.
מטפלת חושבים שהמאושרים מבזבזים את הזמן במחשבות עליכם. זו טעות. המאושרים פשוט שקועים באושר שלהם. נכון, ורדה'לה?
[ורדה'לה מרכינה ראשה בענווה ובחן.]
[סוף מערכה ראשונה]
מערכה שנייה
כשבוע לאחר מכן, לילה אחד מתחילת הערב ועד עלות השחר.
תמונה 25
[חצר בבית ורדה'לה. הגנן, הטבח.]
טבח [שר]
חיי עברו בלי אושר
וגם בלי צער עמוק,
את הבכי שלי איחרתי
ולא הזדמן לצחוק.
ובלילות הארוכים
אשב ואפהק,
חלומות יפים, עם העננים,
נוסעים הרחק הרחק.
גנן ורדה'לה נוסעת לשווייץ. היא תלמד שפות בבזל. לשווא היו כל המאמצים שלנו להתחבב עליה. אנחנו מגוחכים, אנחנו אבודים. חיי בוזבזו בניסיונות להצטייר יפה בעיני אנשים אחרים, לעשות עליהם רושם טוב. רושם טוב. אתה חושב שהנופים הנהדרים של שווייץ ישכיחו ממנה את תמונת החרפה שלנו? הייתי רוצה להישאר בזיכרונה בתוך מסגרת יפה.
טבח אפילו אם היא תשכח – אני לא שוכח. כל רגעי החרפה שלך מנצנצים אצלי בתודעה. אין לי עיסוקים אחרים.
גנן את מי מעניינת התודעה שלך, טבח? היא מריחה משום. אני, אם תרשה לי, מתעסק עם תודעות מהסלון.
טבח גנן, העיניים שלי פקוחות ואתה ממשיך להשתקף שם בתמונה קטנה ודלוחה. [הגנן יוצא] ואני, מה איכפת לי מה חושבים עלי בשווייץ? הולך לו בן-אדם על האלפּים הנוצצים וחושב עלי מחשבה מלוכלכת, האם זה מפריע לי לשבת באותו רגע כאן במטבח ולגמור צנון? טפו, אנשים רגישים, מתעסקים כל היום עם צלם האדם. לי אין צלם. אין לי צלם! אני אוהב שחם לי וטוב לי וזהו. אם כי לפעמים, כשאני שוכב בלילה במיטה, לפני השינה, אני מנסה לתאר לי בדמיון מקומות כמו שווייץ וכמו קנדה, שם יש אגמים ונחלים, שפע של מים ואנשים מתרחצים ומתגלגלים בשלג ומרגישים נקיים וטהורים וצוחקים ברעננות. ואחר-כך אני נרדם מתוך מחנק.
תמונה 26
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, המורה לצרפתית.]
מורה נא לכבס לי ולגהץ לי מייד את השמלה. Lavez et repassez ma robe.
[נכנסת המטפלת.]
מטפלת אבל ורדה'לה נוסעת בבוקר לשווייץ. היא תלמד שפות בבזל. המטוס שלה ממריא השכם בבוקר.
מורה לשווייץ? בבוקר? אבל...
מטפלת מה יש פה להגיד "אבל"?! קיבלת עובדה מוגמרת.
מורה ואנחנו רק עכשיו התחלנו בצרפתית. ואני חשבתי...
מטפלת מה יש פה להודיע מה חשבת?! חושבים וחושבים והנה ורדה'לה קמה לה ונוסעת.
מורה ולמה לא לפריז, אם כבר? שם הרי הצרפתים בכבודם ובעצמם. [פאוזה] אני מבין שאני יכול לארוז. חבל. וזה קרה בדיוק כשחשבתי שאני עומד להתבסס לכמה זמן. חשבתי שהבעיה הזאת לפחות נפתרה. כאילו אין לי מספיק בעיות. ואני כל-כך לא אוהב שיש לי שתי בעיות ביחד. אני כל-כך אוהב שהבעיות צצות אחת אחת, לפי הסדר, ושהכאב לא מתפשט על מספר תחומים בבת-אחת אלא מרוכז בדבר אחד. אבל במציאות אתה לא מספיק להצטער על הבדידות שלך והנה יש לך גם בעיה של פרנסה. והרי ידוע שטרדות הפרנסה מפריעות לצער הטהור על הבדידות. יכול היה להיות לי צער זך. אבל העולם פשוט לא מסודר. ונגיד אפילו שאני נשאר עם בעיית הבדידות יחד עם בעיית הפרנסה, האם זה ייגמר בזה? לא. אז תצוץ לה לפתע גם מחלה. ופתאום גם איזה עניין משרדי. ואי-שם אורב לו גם המוות. וגם הוא כרוך בעניינים משרדיים. והכל כל-כך שטחי, כל-כך לא רציני, והבעיות לא עמוקות, לא עמוקות, עד לפני חמש דקות הייתי גבר מיוסר בעל גבריות מתפקעת ושוב אני מטולטל ברוח, מחפש להיאחז במשהו. [פאוזה] אני הולך לארוז.
מטפלת לא הייתי רוצה שתיפרד מעל ורדה'לה מבלי שיהיה ברור לך שכל העבודה שלך היתה לשווא. לא שהיא לא למדה ממך כמה ביטויים שימושיים בצרפתית, היא דווקא כן למדה. אבל כשוורדה'לה תבוא לאירופה בחברת אנשים אירופאיים, אתה תיראה באור מאוד קלוש, אם בכלל תיראה. אדם עצבני, פרובינציאלי במהותו, שהיה פעם בפריז, קלט כמה מילים ועכשיו הוא מנסה למכור אותן פה כשהוא בעצם מלא דמויות של נשים השורפות אותו מבפנים. אתה מבין? מבין שאתה לא יכול בשום אופן לייצג את תרבות צרפת? מבין שתרבות צרפת לא כוללת אותך בשורותיה? אתה מסוגל לראות בבהירות מי ומה אתה? אז אני נראית לך סימפטית, מה?
מורה הרשו לי להסתפק בזה שאני אוהב חיים.
ורדה'לה אבל תרשה לי להעיר לך שגם לחיות אתה לא חי.
מורה אני יודע. ובכל זאת... לילה טוב.
ורדה'לה לילה טוב. [המורה יוצא]
תמונה 27
[חדרה של האם. האם, אם האהוב.]
אם האהוב אתם הורגים את בני, אתם הורסים לי את השושלת.
האם ששש... העולם מלא בחורות.
אם האהוב אבל אנחנו רצינו דווקא את ורדה'לה.
האם אה, רציתם.
אם האהוב בת-דודה יקרה, אל תוותרי עלי, אני חיונית.
האם תיקחי את הבן שלך ותחזרי הביתה.
אם האהוב והרי אני בת-הלוויה שלך.
האם כבר אין לי צורך.
אם האהוב בת-דודה יקרה, מה אני אעשה עכשיו?
האם העולם שורץ נשים חיוניות. העולם צפוף ומלא אבק מרוב חיוניוּת. הַפסיקו לפלוט אנרגיה, הַפסיקו להזיע ולהסריח. קחי את הילד שלך ולכי הביתה.
אם האהוב לא ככה הבנתי ותיכננתי את חייו של בני. אני ראיתי אותם מלאים ועסיסיים. אַת זוכרת כשהיינו קטנות שיחקנו יחד. אחר-כך גדלנו ונפרדנו. אַת הצלחת בחיים ואני לא. בת-דודה יקרה, אני אוהבת אותך.
אם כן.
אם האהוב אני באמת כל-כך אוהבת אותך וגם מעריצה אותך.
אם כן.
אם האהוב לעולם לא אפרד ממך. יש לי חשק לבלוע לך את כף הרגל הגדולה והמתוקה שלך.
אם יש יבלות.
אם האהוב אני בולעת הכל. אבל אני רוצה שבני יקבל את ורדה'לה. אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה! אני מאוד מצחיקה מה? אני אישה קטנה ומצחיקה. יש לי כל-כך הרבה תעלולים בראש, רצונות. יכולנו יחד להפוך את העולם. את מחבבת אותי? קצת? [פאוזה] אני גרה במשך שנים לבדי בבית עם הכלבים ועם בני. אצלנו בבית לא קורה כלום, החיים מתרחשים כאן.
האם גם כאן לא מתרחש כלום. למי שמסתכל מרחוק נדמה שמעבר לחלון המואר אנשים מתחבקים ומתלוצצים, ולמעשה – כלום. מגרדים את הבטן, מפהקים והולכים לישון. לילה טוב. [אם האהוב יוצאת]
תמונה 28
[חדרה של האם. האם, האישה מתחת למיטה.]
האם אישה, חלפו כמה לילות מאז שבאת, הריאיון שלנו נדחה שוב ושוב, אין לי מושג מה רצית ממני. עכשיו בתי לפני נסיעה, אני עסוקה, אני עייפה, תגידי יפה שלום ותלכי.
אישה הכנסת אותי מתחת למיטה והוצאת אותי מתחת למיטה, הוצאת אותי מתחת למיטה והכנסת אותי מתחת למיטה. אני לא מתלוננת, אני רק מסכמת לי את השבוע. הכל כל-כך מייגע.
האם ואולי מצאת את הטבעת שלי מתחת למיטה?
אישה לא.
האם חבל שלא הכנסתי אותך גם מתחת לארון. לילה טוב. [נכנס הנהג]
נהג לאן את הולכת? איפה תביישי אותי עכשיו? איזה פצעים את מתכננת לי? [יוצאת האישה]
האם כמובן שעכשיו, כשוורדה'לה נוסעת, גם לא מעניין אותי כבר מה שקרה ביניכם. מה כבר בעצם יכול לקרות? שטויות. מתעסקים במשהו מתוך שיעמום, כמו חתול שׂבע.
נהג לא רק עליכם אנחנו נמאסים עם הבעיות שלנו, אלא לאחר שאנחנו עומדים מולכם ומבקשים שוב ושוב והבקשות שלנו חולפות לכם כמו נשיבת רוח בשולי השמלות שלכם, אנחנו נמאסים גם על עצמנו. בהתחלה אנחנו מלאי תרעומת ורחמים עצמיים על שאין מקשיבים לנו. לאחר זמן-מה של בקשות חוזרות ונשנות אנחנו מתחילים להרגיש מבוכה, אנחנו מתגרדים באי-נוחות בכל הגוף. הטרוניות שלנו, המהדהדות בלי הרף בחלל ריק, נשמעות לנו לפתע כל-כך חלולות ותפלות, וכבר אנחנו מתביישים בעצמנו, בזים לעצמנו, פתאום היינו מוכנים כבר לוותר על הכל, ללכת, להיעלם, להיבלע באדמה, ובלבד שתשכחו מה שאמרנו – והאמת היא שאין לכם מה לשכוח כי מעולם לא הקשבתם – אבל אז אנחנו מגלים שלמרות שאין טעם להמשיך כבר מאוחר מדי להפסיק, אנחנו שקועים כבר כל-כך עמוק בבושה שלנו, ופוחדים מן השקט העלול להשתחרר, ומין תאווה נבזית דוחפת אותנו להמשיך, ולכן אנחנו ממשיכים לבקש ולבקש מתוך ידיעה ברורה שאנחנו מפריעים לכם ומפריעים לעולם ושלא הולם אותנו בכלל לחיות ושאנחנו אשמים ומזוהמים ולא במקום ולא בזמן, ולמרות הכל אנחנו ממשיכים לעמוד מולכם ולבקש, ולבקש, ולבקש, ולבקש. עד שנגמר לנו הכוח ואנו מתים, ואז באים הבנים שלנו אחרינו וממלאים את מקומנו כמו מקהלה נצחית. איך זה לראות אותנו עומדים מולכם, דורות על דורות, היסטוריה שלמה, בברכיים כפופות, מכרסמים את עצמנו לעיניכם, דורשים דרישות בקול ניחר ולא משיגים כלום? איך זה?
האם אני האחרונה שאגיד לך שהמציאות לא מאכזבת. לילה טוב.
נהג לילה טוב. [יוצא]
תמונה 29
[חדרה של האם. האם, המורה לצרפתית.]
מורה סליחה, אבל אם לא זקוקים לי עוד בתור מורה, אני יכול להגיש לכם תה.
האם אבל אתה לא מלצר.
מורה כל עוד הייתי מורה לצרפתית התעקשתם להפוך אותי למלצר; עכשיו כשאני מציע את עצמי כמלצר, אתם אומרים לי שאני לא מלצר.
האם זהו החן של העולם שלנו, לא? שאפשר ללמד את הכלבים ללכת על שתיים ואת בני-האדם על ארבע. לעקם, לעקם. עולם אדיר, מה? מה שמראה לנו שוב שיש אלוהים.
מורה אם תרשו לי, לא איחרתם עדיין את המועד לעקם גם אותי. אני מוכן לעיוותים. אני הרי גמיש ואוהב חיים. קחו ושקמו אותי.
האם אני חוששת שאין כבר מה. וגם אין לי כוח. תארוז ותלך.
מורה כן. אם בכל זאת תחליטו שאתם רוצים בי – ואני יכול ואוהב להיות גם חדרן – תמצאו אותי למעלה, אורז לאט ומחכה לקריאתכם. [פאוזה] אני גם גבר.
האם לילה טוב.
מורה לילה טוב. [יוצא]
תמונה 30
[חדרה של האם. האם. נכנס האב.]
האם ראיתָ קצת אור ונכנסת?
האב ורדה'לה נוסעת בבוקר. אני נשאר. [פאוזה] קוּקי. קוּקי...
האם אל תתקרב.
האב אני לא מתקרב.
האם אל תחכה לי.
האב אני לא מחכה.
האם אל תאמין בי.
האב אני גם לא מאמין.
האם וגם אל תסתכל עלי. אל תדבר אלי. מה שאמרתי לך אי-פעם זה לא מה שהתכוונתי, ומה שהתכוונתי לא אמרתי ולא אומר. אם יש לי געגועים, אלה געגועים למשהו שלא היה בינינו אף פעם. אבל אין לי.
האב בקיצור: שום דבר. [מיילל] הייתי נכנס מתחת למיטה שלה ולא יוצא יותר. לעולם לעולם לא קם יותר. הייתי מראה לה. כמו כלב הייתי רובץ כאן ומיילל עד שהיו לוקחים אותי על הידיים באמבולנס. באמבולנס. למזלה אני לא יכול להרשות לעצמי, אני לא הילד שלה ולא הכלב שלה, יש לי התחייבויות ועלי להישאר זקוף ולשמור על ההופעה. מכאן ואילך מוטב להסתכל על החיים שלי קצת מהצד, כאילו כל זה לא כל-כך נוגע לי, כך נדמה לי זה יכאב פחות. לעשות את ההצגה שלי, לעשות אותה טוב, זה מה שנשאר לי. ולצורך זה אני מבקש מאלוהים שלווה ושקט. מבחוץ – לא אסונות ולא מהומות. מהפכות – לדרום-אמריקה. מלחמות – לאפריקה. שביתות – לאיטליה. רעב – להודו, כמובן. מגיפות – לסוריה ועיראק. שיטפונות – ליפן. רעידות אדמה – לטורקיה. וכאן, שקט. רק שקט מוחלט. ומבפנים – גם כן שקט. הרצונות כוסו אבק, לא לנָעֵר. ואם היו פעם שאיפות – לא להעיר, שימשיכו לנוח. ובלב שלווה ושקט, לא לגעת, לא להזיז. ששארית החיים תהיה כמו נמנום מרגיע בין שתיים לארבע אחרי הצהריים, כשכולם ישנים על המיטות שלהם ורק במטבח נשמע הזמזום הנעים של הקומקום, בעוד הטבח טורח בשקט ובחריצות על ארוחת ארבע. לילה טוב.
האם לילה טוב. [האב יוצא] ככה אתם הולכים כולכם, נושאים את הרגעים הכי טובים שלי שהשקעתי בכם. רגעים, רגעים קטנים ועדינים שלי. מי יחזיר לי אותם? אז אולי היתה זו בכלל טעות להשקיע אנרגיה? אולי מוטב היה לשכב במיטה שבעים שנה ולהשקיע בעולם רק את הנחירות שלי? אם בכלל.
תמונה 31
[פרוזדור בבית ורדה'לה. המורה לצרפתית.]
מורה בגלל העצבנות על פיטורַי לא הצלחתי להסעיר את עצמי הלילה עם המגזינים. והיות שאני לא יכול לצאת מכאן בידיים ריקות חיכיתי בפרוזדור עד שוורדה'לה הלכה לבית-שימוש, והלכתי אחריה. ראיתי, ראיתי. קודם הפשילה את השמלה, אחר-כך הורידה את התחתונים, אחר-כך הסתובבה והתיישבה. ראיתי מלפנים וראיתי מאחור. הצירוף של הפנים החיוורות והטהורות שלה מצד אחד, עם הירכיים המלאות והכבדות שלה מצד שני – זהו הצירוף הנפלא והמסעיר ביותר שראיתי בימי חיי. הלב שלי הלם בהתרגשות עזה כל-כך עד שחשבתי שהוא לא יחזיק מעמד. התפרקתי פעמיים לתוך המכנסיים. עכשיו בין הרגליים רטוב ודביק, ולא נשאר לי כבר כוח לעשות מקלחת ולהחליף לבנים. גם הגב שלי כואב עכשיו מחמת ההתכופפות הממושכת ליד חור המנעול. נוסף לזה אני גם מתבייש בצורת ההתפרקות שלי, היא לא גברית. אבל הייתי נאלץ, ומי יוכל לשפוט אותי? עכשיו, אחרי שתי התפרקויות, אני עייף ומטומטם, לכן אני נראה כלפי חוץ כמו משורר חיוור וחולמני. אני מרמה בהופעה שלי, מרמה כל הזמן. תמיד חשבו אותי לבחור שקט ומהורהר בזמן שלמעשה הייתי תשוש אחרי התפרקויות. רימיתי את הורי ומורי, רימיתי את אלה שעזרו לי לנסוע לפריז, ובמיוחד רימיתי את כל הוגי הדעות והמשוררים הצרפתים שאת הספרים שלהם, המחשבות שלהם והשירים שלהם הייתי צריך להעביר לאנשים אחרים כאן, מתוך מסירות ואהבה של בן תרבות. מתחת למסיבה דקה ומקומטת של תרבות צרפת חשבתי מחשבות בהמיות וחייתי חיים בהמיים. נותר ממני רק הגוף שלי, וגם הוא כבר עייף ורעוע ונוטה להתפרק. אני ממשיך לארוז את החפצים שלי לאט-לאט, מחכה שמישהו יבוא לומר לי שצריכים אותי. "צריכים אותי?" אני שואל בתימהון. "אבל איזה צורך יכול להיות בי?" – "אה, תתפלא", עונים לי, "תתפלא כמה שעוד יש בך משהו – ואנחנו עצמנו לא יודעים מה – משהו שאנחנו לא יכולים בלעדיו. משהו שאנחנו לא יכולים בלעדיו".
תמונה 32
[חצר בבית ורדה'לה. ורדה'לה, האהוב.]
אהוב ורדה'לה, את נוסעת ללמוד.
ורדה'לה בעיקר לחיות.
אהוב אַת תחיי שם בלעדי. תקומי בבוקר ואני לא אהיה לידך. תלכי לטייל לפנות ערב על שפת האגם ולא אני אהיה לצידך. מישהו אחר אולי יהיה. את לא מגיבה על זה. את ריקה מכל מחשבה עלי. משהו מחכה לך מעבר לאופק, והמשהו הזה לא כולל אותי. לו רק יכולתי להעביר לך משהו מן המועקה שרובצת לי בחזה, אולי היית מתרשמת ושמה לב אלי. ורדה'לה, אני מדבר ומדבר ואת לא מגיבה. את אפילו לא מתרגזת.
ורדה'לה אני יודעת. זה מפני שאני לא יכולה לעזור לך. המועקה שלך היא המועקה שלך.
אהוב אני בכל זאת אחכה לך. בתוך כל מפח-הנפש, בתוך הגעגועים הצורבים שלי, בחום הזה, בזיעה, באבק וברעש – אני אחכה לך. לא אשלים עם הרעיון שאת לא תהיי שלי. ואני רוצה שאת תזכרי שם, באירופה, שכאן מפרפר לו לב. ברצינות. אבל את לא תזכרי, נכון?
ורדה'לה נכון.
אהוב אז מה את מציעה לי?
ורדה'לה אני באמת לא יודעת. לילה טוב.
אהוב ככה, בלי נשיקת פרידה, בלי פרידה ממשית. הכל בצורה כל-כך סתמית. כאילו לא נתתי כאן את מיטב רגשותי. מה עשית לי? [מנשק את צווארה]
ורדה'לה תגמור.
[האהוב מפסיק.]
אהוב אכתוב לך מכתבים.
ורדה'לה לא יהיו תשובות.
אהוב אבל תהיה מצידי ציפייה ארוכה ומעליבה, מכרסמת כמו תולעת, וחיטוטים נפשיים עצבניים בכל בוקר לפני שבא הדואר, ועצב מחניק בלילות. [ורדה'לה יוצאת. קורא אחריה] אני אכתוב. מתי תחזרי? אני כבר רואה בדמיון איך את יורדת מהמטוס, אישה בשלה, ואני, גבר רקוב, מחכה למטה.
תמונה 33
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, הגנן, הטבח.]
גנן ורדה'לה, ערב הנסיעה שלך אנחנו פונים אלייך בבקשה אחרונה לשכוח את מה שעשינו. המעשים שלנו ממילא כל-כך פעוטים ונוטים להתפוגג באוויר. תנועה קטנה על הראש שלך והזיכרון פרח ואיננו. השאירי אותנו בזיכרונך יפים ולא מגוחכים, כדי שלא נצטרך להתכווץ מבושה בכל פעם שנחשוב עלייך.
טבח והיה אם תחליטי בשלילה לגבי שנינו יחד, אבקש ממך לשכוח רק את מה שאני עשיתי, בלי להתחשב בגנן, כי אני אדם יותר תמים ממנו, לא סכסכן כמוהו, והלב נוטה ללכת לקראתי יותר. [לגנן] סלח לי.
גנן מה התשובה שלך?
ורדה'לה תהיו שקטים, אני שוכחת את המעשים שלכם, כפי שאני עוד מעט שוכחת אתכם בכלל.
גנן בכלל? שוכחת בכלל?
ורדה'לה כן.
גנן כלומר, אנחנו נימחק לך מהמוח?
ורדה'לה כן.
גנן אבל אנחנו לא רוצים שתשכחי אותנו לגמרי. אנחנו רוצים שתזכרי אותנו, יפים.
ורדה'לה מצטערת.
גנן אם קשה לך, אולי תוכלי להיזכר בנו במעורפל. אולי לפעמים, לפנות ערב, כשאין כל-כך מה לעשות!
טבח אולי תיזכרי רק בי, אני לא תופס הרבה מקום.
ורדה'לה לילה טוב.
גנן אל תשכחי אותנו לגמרי, ורדה'לה.
טבח לי לא משנה. אני מעריץ אותך. לגנן יש יומרות, לי אין. תזכרי את המעשים המגוחכים שלי או תשכחי אותי בכלל, לי אין דרישות. אם תרצי אותי מבוּזֶה, אני יודע להתבזות, ואם תרצי לשכוח אותי אני יודע להישכח. אני בצק, ורדה'לה, אני בצק, תָלוּשי, תלושי איך שאת רוצה. [לגנן] סלח לי שאני דואג לעצמי, אבל אתה פשוט לא מעניין אותי. חבל שאתה חי. [יוצאים הגנן, הטבח]
תמונה 34
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, הנהג.]
נהג את יפה. אין לי ספק שנולדת כדי להכאיב לי. כל תנועה שלך פוגעת בי והנוכחות שלך קוראת לי: נהג התייאש, נהג התייאש. אפילו הסבלנות האינסופית שבה את מתייחסת אלי מעליבה אותי עד עמקי נשמתי. לפעמים, כשאני נכנס עם המכונית לחצר, ואני רואה אותך עומדת בחלון הרחק למעלה מעלי, מייצגת את כל היפה, את כל מה שאני לא הצלחתי להשיג, אז אני יודע שמה שהכי נפלא והכי מכאיב אצלך הוא שאת בכלל לא רואה אותנו. אל תסלחי לי, אל תעני לי, אל תראי אותי ואל תבחיני בי. המשיכי לָנצח כמו שאת.
תמונה 35
[חדרה של ורדה'לה. ורדה'לה, המטפלת. האב עומד בפתח.]
האב אם אלך ואחבק אותה ואפתח לפניה את הלב, אולי פתאום לא תהיה לה סבלנות אלי והיא תעשה תנועת רתיעה קטנה בכתפיים וזה יעליב אותי, ואז למה לי כל העניין. תמיד היתה כל-כך עדינה וסבלנית אלי, האם כדאי להעמיד הכל בניסיון שעתיים לפני הפרידה? האם לא מוטב להתאפק עוד קצת, או בכלל ללכת לחדר שלי, להסתגר, לא לראות אף אחד ולא לעמוד מול אף אחד, ואז אני בסדר עם כולם, אין עלבונות והכבוד אף פעם לא נפגע? ובעוד שעתיים, כשהיא נוסעת, אני יכול לומר לעצמי בפה מלא: בתי היקרה ורדה'לה אף פעם לא פגעה באביה, אף פעם. ואני יוצא בלי צלקות. [יוצא]
מטפלת השיער שלך נהדר. אירופה, ורדה'לה, אירופה. את יודעת שאני אבודה בלעדייך. מה אעשה עם עצמי לבד אחרי כל השנים איתך? נכון שנולדתי אדם בפני עצמי, אבל זה היה לפני הרבה שנים, ואני שכחתי את הטעם.
ורדה'לה תודה.
תמונה 36
[בית האהוב. האהוב, אם האהוב.]
אהוב אמא, נכשלתי.
אם האהוב לא תקבל את ורדה'לה, הבנים שלה לא יהיו נכדַי ואני לא אשתלב במשפחה שלהם. בני, חפש לך משהו אחר, פחות יקר.
אהוב חינכת אותי להאמין שאני ראוי לטוב ביותר. איפה הטוב ביותר?!
אם האהוב לו היה לך משהו מכוח הרצון שיש לאמא שלך, היית משיג אותה, היא לא בשמים. אבל לך אין כוח. צל חיוור של אמך. כל-כך צעיר וכבר יבש.
אהוב עזרי לי, אמא. אני רוצה אותה, מה לעשות? תני לי את ההרגשה שעיקר החיים עוד לפני ושעוד אגיע אל ורדה'לה.
אם האהוב עד מתי אעמוד מאחוריך ואלחש לך את התפקיד שלך? ומתי אתה תדאג לי?! לא הצלחתי עם בני! לא הצלחתי עם בני!
אהוב מה את רוצה ממני, אמא?! לאן את דוחפת אותי?! לאן את דוחפת אותי כל השנים?! דוחפת ודוחפת ודוחפת, מול כולם, מביישת אותי, ולי כבר אין רצון וכוח, ואני לא יודע לאן ובשביל מה, ואני רוצה לנוח, לחשוב, לסדר את החיים שלי בעצמי! אמי, גרמת לי לבחילה איומה לשארית ימי חיי! אמי האהובה, לו היית מתה עלי בילדותי, הייתי ממשיך לשאת אותך בלבי כמו זיכרון יפה, עדין, מקור געגועים חמים לכל ימי חיי. הייתי מחפש את דמותך בכל אישה אחרת שהייתי פוגש אי-פעם, הייתי הולך לי רק עם זיכרון שהיה הולך ומתייפה במשך השנים, עושה בזיכרון שלך שימוש לפי צרכַי, לפי לוח הזמנים שאני קובע. ויחד עם זה הייתי חופשי, חופשי מאמי האמיתית והמייגעת המלַווה אותי עד עצם היום הזה, מזקינה ומאפירה לנגד עיני, מאבדת את בשרה הוורוד, המלא והרך ונעשית מחודדת וצורמת וחושפת לנגד עיני עצם אפורה ורזה ומנקרת לי את העיניים בעצם קיומה ולוחצת ומחלחלת בגלוי ובסתר ובכל הדרכים, בלי שום מפלט. מתי תלמדי למות, לפַנות את הדרך שנעשתה צרה עבור שנינו? מתי תיתני לי את האשליה שאני אדון לעצמי ומנהיג את חיי לפי רצוני. את מביאה לי מפח-נפש עם כל נשימה שלך. כל עוד את חיה – אני אבוד! מוּתי זקנה, מותי!
אם האהוב בני עומד נדהם מול המשך חייה של אמו. אני חיה! תנו לי חצוצרה, אני חיה! מה רצית? חופש? ממני? להחליף אותי בוורדה'לה. הבשר שלה צעיר יותר, רך יותר, מריח לך יותר? והרי נוכחת לדעת שאמך היא הנפלאה והרצחנית מכולם! אין אישה שתענה עוד במדויק כמוני על החלומות שלך. ומי עוד זולתי מוכן לסוכך עליך בצורה כה עיוורת, לקבל אותך עם כל פגמיך המסלידים, לעצום עין לחולשתך הדוחה?! מה עוד נשאר לך לחפש בעולם שמחוץ לזרועות אמך?! ניסית ונכשלת!! בני היקר, חזור אלי ואני אכין לך ארוחות טעימות, ואתה תהיה שמן ורדום ותפטפט איתי בערבים הארוכים עד שתירדם בכורסה ואז אני אכסה אותך באהבה ואופיע לך שוב בחלום.
אהוב וכשתהיי מתה ודוממת ולא תוכלי להגיב עוד על שום מעשה בחיי – אפילו על טעות גורלית ביותר – אז, רק אז אמא'לה, יחול פיוס בין שנינו, אהבה נצחית וטהורה ששום דבר לא יוכל להעיב עליה, לא עלבון, לא כעס, לא מחנק, לא שום דבר, רק רשרוש נעים של עץ מעל קברך הקטן. ואני אבוא פעם בשנה עם אישתי – אולי תהיה זאת בכל זאת ורדה'לה – ועם הילדים, ואומר להם: כאן טמונה אמי, אל תצחקו.
אם האהוב הייתי רוצה לראות את נכדַי עוד בחיי.
אהוב אני לא בטוח שתזכי.
אם האהוב אלוהים, תן לי כוח לעמוד זקופה ולראות איך הדברים של בני חולפים על פני כפי שחלפו על פני תמיד כולם והשאירו אותי כאן. לבדי. [יוצאת]
אהוב אמי לא מעסיקה אותי כרגע. אני אתרכז בה כשתמות. ולעת-עתה אני רואה את התמונה הבאה: אני עומד בחורשה, ליד עץ קטן. ורדה'לה רוכבת על אופניים בשביל בין העצים בשמלת ספורט קיצית קצרה ומתנפנפת. אני מתקרב במרוצה אל שולי השביל ומביט אחריה, קולט תחילה בצימאון את מראה הירכיים שלה המתנועעות על האופניים, אחר-כך, כשהיא מתרחקת, אני מנסה לספוג את דמותה כנקודה אחת, כתם, כוכב בהיר, מושא של געגועים. ואני קורא אחריה: לקראת איזה אושר אח נוסעת? לשחק טניס? לשתות מיץ פטל? לרקוד בין הערביים? אבל עם מי? עם מי? ואני לש את הכאב העצום שלי בבטן ובחזה, והופך אותו מצד לצד כמו לביבת כאב טעימה ושמנונית לקראת החורף.
תמונה 37
[בית הנהג. הנהג, אשת הנהג.]
אישה אני חוזרת אליך. אין לי תנאים, אבל אין בי גם אהבה והתלהבות. אני חוזרת אליך מפני שאֵלֶה הם חיי ואתה חלק מהם.
נהג אישתי, אני מקבל אותך בזרועות פתוחות ובלי שמחה. שום דבר לא ישתנה. אני אמשיך להיות הנהג שלהם, ואת תמשיכי להיות אישתי המכוערת והמזדקנת, בּבוּאה נצחית של חיי ומזלי. את חוזרת אלי, טוב. אנחנו שניים וזה כל היתרון שלנו. אין לנו אחר.
תמונה 38
[חצר בבית ורדה'לה. גנן, טבח, מורה, נהג, מטפלת.]
גנן קראתי לאסיפת לילה של כל העובדים לרגל נסיעתה של ורדה'לה. כולנו מצטערים על הפרידה. היינו משפחה אחת, אם אפשר לומר כך. יחד עם זה היינו רוצים שהחיים יימשכו כרגיל, במטבח, בגן, כרגיל. וכשוורדה'לה תשוב היא תמצא את כולנו כאן, מחכים לה כמו תמיד, כאילו לא עבר אלא חלום של לילה אחד.
מורה אני לא אהיה. פיטרו אותי. בבוקר אני הולך. חבל, התנאים היו נוחים, האווירה נעימה ויש קביעות בחיים.
טבח באת – הלכת, מילא. צרפתית. גם לא היית חברותי במיוחד. תצליח.
גנן בשם כולנו אני מאחל לוורדה'לה נסיעה טובה והרבה אושר בשווייץ. יש הערות? אסיפת העובדים נעולה. [יוצאים המטפלת והנהג]
מורה אדוני מהוועד?
גנן כן.
מורה תדרשו גם זונות, זונות זה חשוב. שלום. [יוצא]
גנן שנינו זה הוועד. היינו יכולים לשתף פעולה יפה מאוד.
טבח אני בעד.
גנן רק שאין לך בכלל כבוד אלי.
טבח זה נכון.
גנן ויש לך נטייה לסדר אותי תמיד.
טבח אתה צודק.
גנן למה?
טבח אני לא יודע, אולי מפני שאני תמים. אתה לא, אתה מקולקל. יש לך קצת מכל דבר. רבע כבוד עצמי, שליש גאווה, חצי עיקרון, עשירית מצפון. לי אין כלום, מלבד התמימות שלי. אני תמים וחלק כמו ישבן של תינוק שעושה לך כל פעם מחדש על הידיים ואתה אפילו לא יכול לכעוס עליו. [שר את "חיי עברו בלי אושר..."] איך אני, תמים, אה?
גנן זה הסוף. מכל החיים האלה המסובכים, מכל החלומות והגעגועים היפים נותרה רק ההתבודדות עם הטבח. לאן שלא תסתכל, הטבח. לא טיול לפנות ערב, לא עסק קטן משלי, לא אהבה, לא מוזיקה – רק הטבח. [פאוזה]
טבח אני הייתי הטבח.
גנן אני הייתי הגנן.
טבח השכם בבוקר ליווינו כולנו את ורדה'לה לשדה התעופה. היא היתה נהדרת כרגיל.
תמונה 39
[שדה תעופה. כולם.]
ורדה'לה אני נפרדת. אף פעם לא הסברתי את עצמי, אין צורך. נדמה לי שהקיום שלי מדבר בעד עצמו. בסך-הכל אני לא יודעת אם אני שירתתי את החלום שלכם או אתם שירתתם את החלום שלי. בכל זאת, הַרשו לי לראות בכם מבוא קצר לסיפור שלי שעכשיו אני הולכת להתחיל אותו.
אהוב שתפי אותי בסיפור שלך!
ורדה'לה אין מקום. ובזה אני לוקחת מהסיפור שלכם את העלילה, והדמיון וההרפתקה ואת העניין והיצר ואת כוח החיים והרצון ואת כל התמצית והעסיס, ומשאירה פה כמה דמויות חיוורות, נטולות חיים, עומדות באור החיוור של השחר ומנפנפות אלי בידיים לברכת שלום וגעגועים. [כולם מנפנפים בידיהם] בזה תם סיפורנו המשותף. שלי רק מתחיל בשווייץ.
[סוף]