סוחרי גומי
מחזה עם פזמונים
הדמויות
שמואל סְפְּרוֹל
יוֹחנן צִינְגֶרבָּאי
בֶּלָה בֶּרלוֹ
מערכה ראשונה
[גיבורינו קצת מעל גיל 40]
תמונה 1
לפנות ערב. בית-המרקחת של בלה ברלו. ברלו.
ברלו לפנות ערב, תחילת האביב, בית-המרקחת, אני מחכה.
[נכנס יוחנן צינגרבאי]
שלום, אדוני, במה אפשר לעזור?!
צינגרבאי הייתי רוצה לראות את הרוקח.
ברלו הרוקח מת.
צינגרבאי במקרה מעין זה אבקש כדורי אַ.פֶּ.צֶ.
ברלו אני אתן לך א.פ.צ. אבל נדמה לי שאתה חותר למשהו אחר. [פאוזה] אם תרשה לי, אני ארמוז. [שרה]
[שיר הרמזים]
הוא מתחיל כמו תינוק
עטוף ומכוסה,
הוא גומר כמו ג'וּק
בבית-הכיסא.
והוא כה רך והוא עדין,
והוא גמיש כמו עורך-דין,
והוא גולש אם לא רואים ישר על הסדין.
[פאוזה] רמז נוסף?
[שרה]
הוא דומה לכפפה
של אצבע אחת,
הוא יבש בהתחלה
ונרטב בבת-אחת.
והוא כה רך...
בקיצור: איזה גומי אתה רוצה?
צינגרבאי חפיסה של שלושה, לא משומן.
ברלו אתה עוד רוצה גם את הא.פ.צ.?
צינגרבאי כן, מפני שבלי שום קשר אני סובל גם מכאבי-ראש תכופים.
ברלו אופייני לאדם רגיש.
צינגרבאי אני מאוד מודה.
ברלו אתה תקבל גם א.פ.צ. וגם גומי ומיטב איחולי הבריאות.
צינגרבאי אני מאוד מאוד מודה, ושוב מודה.
ברלו זה נעים. שמי בלה ברלו.
צינגרבאי ושמי יוחנן צינגרבאי.
ברלו צינגרבאיו אני הכרתי פעם צינגרבאי.
צינגרבאי אולי קרוב שלי?
ברלו איזה איש מעניין אתה. רק נפגשים - וכבר נושא לשיחה.
[נכנס שמואל ספרול]
ספרול שמי שמואל ספרול, אגש ישר לעניין: אבי ז"ל שנפטר לפני שבוע, היה אדם ירא-שמיים אבל נקניקיה רותחת, ובחייו קנה גומי, הרבה גומי, שלא הספיק למרבה הצער לנצל אותו, ולפיכך נשארתי אני, כנו היחיד שמואל, עם ירושה של עשרת אלפים חפיסות גומי חדשות מטיב אוסטרלי מעולה שאין לי בהן צורך - אני עצמי אדם חולה - ושאותן אשמח למכור לך במחירים מוזלים ביותר, ממש פרוטות, אני גר בבית השני מכאן, אפשר בכל שעה, אפילו עכשיו, השם הוא שמואל ספרול.
צינגרבאי ההצעה קוסמת. מצד שני קוסמת פה לבביות שמתגלה מצד אשה רוקחת...
ברלו קרא לי בלה.
צינגרבאי ...מצד הגברת בלה, לבביות שמעבר לסחר-מכר הרגיל, ככה שהשיקול הוא לא פשוט. כמה ההנחה?
ספרול שמונה לירות עולה לך החפיסה כאן! אצלי, גבר אל גבר, שש.
ברלו התלבטות האדון צינגרבאי...
צינגרבאי בבקשה, קראי לי יוחנן.
ברלו ...ההתלבטות של יוחנן מובנת. יוחנן קונה ממך גומי בשתי לירות פחות לחפיסה. מה הלאה? יוחנן יוצא עם חפיסת גומי בכיס אחד וחפיסת כדורי א.פ.צ. בכיס שני. יוחנן מסתובב ברחוב. ליוחנן כואב הראש. יוחנן ניגש לקיוסק, מבקש כוס סודה ולוקח א.פ.צ. אחד. אבל מה עם חפיסת הגומי? גומי זה לא א.פ.צ. אתה לא יכול לפתוח חפיסת גומי בקיוסק, הקיוסקאי לא יקבל את זה. יוחנן עולה עם חפיסת גומי לאוטובוס. יוחנן יורד עם חפיסת גומי מאוטובוס. יוחנן יושב עם חפיסת גומי בבית-קפה. יוחנן שומע עם חפיסת גומי חדשות. ליוחנן שוב כואב הראש. יוחנן לוקח א. פ. צ. נוסף. יוחנן יוצא עם חפיסת גומי מבית-קפה. יוחנן משוטט עם חפיסת גומי על שפת הים. יוחנן עולה עם חפיסת גומי לאוטובוס, יוחנן יורד עם חפיסת גומי מאוטובוס. ומה הלאה? עוד א.פ.צ.? יוחנן הרי לא מפלדה. בבית-כיסא של מי, שואל יוחנן את עצמו, בבית-כיסא של מי אני פותח הלילה את החפיסה ומגולל גליל גומי במקום המיועד? ובמיטבח של מי, מוסיף ושואל יוחנן את עצמו, במטבח של מי אני לוקח לי כדור א.פ.צ. רביעי עם כוס מים קרים לאחר שהגומי כבר מתוח ומהודק למקומו? ועל הסדין של מי, שואל יוחנן, על הסדין של מי ומתחת לשמיכה של מי, או במלים פשוטות, לאן, לאן בדיוק ייכנס סוף-סוף הלילה הגומי המתוח שעל היוחנן, תסלחו לי, של יוחנן, זה מה ששואל את עצמו יוחנן שאלה אחרונה, פשוטה, נוקבת. אני סיימתי.
ספרול נאום ארוך שמעורר אצלי רק שאילתא קצרה אחת: מה קורה אם הוא קונה ממך? האם אז, כשהוא משלם, נא לזכור, שתי לירות יותר לחפיסה, האם אז יודע יוחנן לאן הוא מכניס את הגומי המתוח?
ברלו בהחלט. רחוב ושינגטון 36, קומה ב', דירה 8.
צינגרבאי מותר לשאול מה כתוב באותה דירה 8 מתחת לפעמון?
ברלו כמובן. כתוב שם: בלה ברלו.
צינגרבאי בלה ברלו או משפחת ברלו?
ברלו שום משפחת. בלה.
צינגרבאי זה הרבה מעבר למה שציפיתי. אני לוקח את ההצעה המקורית.
ספרול שהיא?
צינגרבאי ושינגטון 36, קומה ב', דירה 8.
ספרול במקרה כזה אני מפנה את הדרך בקידה. שלום, ואני מזכיר לאדון צינגרבאי שאני גר בבית השני מכאן, מיספר 10, שמואל ספרול. [יוצא]
ברלו לא אוהבת אנשים עם יופי של זמר.
צינגרבאי זה בערך גם הטעם שלי.
ברלו תראה מה זה, גם טעם משותף כבר יש. ולמה נעשה לי קר פתאום? אולי מפני שאני לא לובשת כלום מתחת לחלוק?
צינגרבאי ולי נרקם פתאום חלום קטן.
ברלו ספר לי.
צינגרבאי לפתוח חפיסת גומי כאן, עכשיו.
ברלו חלום יפה, רק נצטרך לדחות אותו לערב. כאן בכל-זאת בית-מרקחת ולא בית טינופת.
צינגרבאי כמובן, טהורה שלי.
ברלו הגומי והא.פ.צ. שתים-עשרה לירות יחד. תיקח אולי שתי חפיסות גומי?
צינגרבאי כמובן.
ברלו פלדה, גבר-פלדה. עשרים לירות סך-הכל. [הוא משלם ומקבל את הסחורה]
אז בתשע?
צינגרבאי בשמונה וחצי כבר תראי אותי למטה, מסתובב. [פונה לצאת]
ברלו [שרה]
והוא כה רך והוא עדין, והוא גמיש כמו עורך-דין...
[צינגרבאי יוצא]
תמונה 2
ערב. בית-כנסת. ספרול מסיים תפילת מעריב.
ספרול יתגדל ויתקדש שמיה רבא. בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, והמצב לא טוב, אבא, לא טוב, אף בית-מרקחת לא מוכן לתת יותר משלוש לירות לחפיסה ששווה שמונה, מנצלים את העובדה שאני לא בית-חרושת מוכר ושאני בלחץ להיפטר מכל הסטוק, וזה אומר לזרוק חמישים אלף לים, ואילו קליינט פרטי חושד מייד שאני רוצה למכור לו גומי עם טלאים ומעדיף לשלם שתי לירות יותר לחפיסה ולדפוק בראש שקט, ומי בכלל מעוניין בסטוק ענק כזה שיש עליו רק ארבע שנים אחריות ושצריך עוד להיזהר ולהשאיר אותו בקירור, וזה בארץ חמה כמו שלנו, והארבע שנים עוברות, הזמן רץ והקנדון נסדק והחיים, וכאילו אין מספיק חידות בעולמנו, הוספת גם אתה עם הקנדונים עוד חידה, כי מה היה לך בראש, אם חשבת על השקעה, אבא, איזו השקעה כאן, אתה רואה בעצמך, למה לא דירה או שותפות בעסק, ואם ללכת לזונות, ה
ידוע שהזונה מביאה קנדון מצד עצמה, אלא מה, לנשים שאינן זונות? - כמה כבר יכולת, אבא, כמה, ולמה לקנות הכל מראש למאה שנה, מה יש, מה הבהלה, ולמה דווקא גומי, פחדת שיצור הגומי בעולם על סף משבר, או שיהיה מצור במלחמה ולא יהיה יִבוא? - ומי זה דופק כמו משוגע בזמן מצור, אבא, וכמה כבר נמשך מצור, ואם מצור, אז למה לא קופסאות סרדינים, אבא? - מה הורשת לי ומה השארת לי ועם מה תקעת אותי בעולם הזה שבו גם בלי הגומי אני לא יודע מה אני עושה, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן. [יוצא]
תמונה 3
ערב. דירת ברלו. ברלו. נכנס צינגרבאי.
ברלו אדון יוחנן, אמרת שתקדים חצי שעה, לא שעה וחצי.
צינגרבאי סלחי לי, לא יכולתי לחכות יותר בבית. נדמה היה לי שכל רגע שאני לא רואה אותך הוא רגע שאני מאבד אותך. [כורע ומנשק את ידה]
ברלו זה כמובן לא הכל בחיים.
צינגרבאי חתונה, אם הכל יסתדר, תהיה לי רק לכבוד.
ברלו אני שומעת הצעה? שב. נעבור עליה יחד.
צינגרבאל רק שהגומי כבר פרוש ומתוח במקום המיועד לו מזה שעה וחצי.
ברלו אתה בטח עייף, שב.
צינגרבאי תודה. רק...
ברלו אמרו לך לשבת - שב.
צינגרבאי תודה.
[יושבים]
עם כל הרצון לשיחה קלילה, קצת קשה עכשיו. [קם] קשה לי לשבת. לוחץ, אם את מבינה. פרוש ומתוח. [מנסה לגחך] אצלנו, מרגע שנמתח -נמתח. מיתר. [כורע ברך] תביני את היסורים שלי. למה אני צריך תמיד לבקשו למה אצלי אף פעם לא, כמו אצל אחרים, פשוט קורה? ולמה תמיד אני מוצא את עצמי על הברכיים, תמיד מחכה לתשובה, מחכה שיבואו, שידפקו על הדלת, תמיד במתח, תמיד בציפיה, תמיד לחכות לתשובה של מישהו? אולי גם לי יש פעם להגיד איזה "נראה" או "אולי" או "בהזדמנות" או "נא לחכות" או "נא לשבת" או "קצת עסוק" או "קצת עייף" או "קצת מבולבל" או "נא לצלצל בעוד שבוע" או "נא לנסות שוב בסתיו"?! או סתם גם פעם אחת פשוט "לא"?! או אפילו בלי אף מלה, לקום פעם, לקחת את הכובע וללכת?! [כמעט בוכה] סלחי לי. לא גברי. אני הדלקתי את עצמי לאור הרמיזות שלך בבית-המרקחת... סלחי לי שאני דוחק בך. דחוף לי להיות מאושר. כל יום מהבוקר עד הלילה אני מחפש! מחפש ומחפש ומחפש! אני אשתגע! כמה זמן אפשר כך לחפש?! [שר]
[וכמה זמן אפשר כך לחפש]
כמה זמן אפשר כך במתיקות של הירח
עם הזנב בין הרגליים לחכות לנס?
כמה ישבנים חולפים כל לילה ארחרח?
כמה זמן אפשר כך לחפש?
כי כמה זמן אדם כבר חי פה, בעולם הזה?
וכמה מתוך זה בכלל עומד לו?
וכמה כשעומד לו כבר, יש לו גם עם מי?
וכמה כשכבר יש עם מי, זה לא נופל פתאום?
וכמה כשכבר לא נופל, הטלפון לא מצלצל?
וכמה, אם קורה כבר נס ואין צלצול ולא נופל,
וזה עומד ויש עם מי והוא עוד חי והוא יכול,
והוא קופץ מהר בחושך וגומר בשתי תנועות -
כמה מתוך זה נשאר גם ליהנות?
כמה זמן אפשר כך במתיקות...
ברלו כן. אבל השאלה היא כמה אדם מוכן, לא רק לקבל, כי אם גם לתת.
צינגרבאי הכל! הכל!
ברלו יותר מדי פעמים בחיי שמעתי את המלה הזאת "הכל".
צינגרבאי [שוב כמעט בוכה] אבל מה אני אשם ששמעת?! אחרים תמיד ילכלכו - ואני אשלם?!
ברלו אני לא יודעת! ואל תשאל אותי שאלות נוקבות על חייך שאני לא אחראית להם, ואל תדחק אותי כבר בערב הראשון לפינות! אני יודעת רק שיותר מדי פעמים בחיי שמעתי את המלה "הכל"! באים, משאירים בוץ ופירורים על השטיח, טינופת על דפנות הבית-כיסא, אומרים "הכל" ונעלמים! ואני אומרת לך ששבעתי אתכם! ואני אומרת לך שלא אאמין, לא, לא אאמין לאף אחד שלא בנוכחות עורן-דין, ולא בקלות, לא בזול, מספיק שדדו אותי, מספיק חמסו אותי, זללו אותי, מצצו ממני כל לחלוחית, לא אותי, לא אני, די!
צינגרבאי גברת בלה...
ברלו שב! שב! כמה פעמים צריך להגיד לך לשבת!
[צינגרבאי חוזר ויושב על כסאו. פאוזה]
צינגרבאי יש לי שישים אלף בבנק. חשבון חיסכון סגור לחמש שנים בריבית של שבעה-עשר אחוז צמוד לאינדקס. אני גר בדירה שכורה של שני חדרים, בדמי-מפתח אומנם. יש לי מישרה קבועה, אני פקיד עירוני. את הכסף בבנק חסכתי מזמן שאמי המנוחה עוד היתה חיה, חיסכון לדירה, אני חוסך את הכסף לזיכרה, לדירה משלי כנראה כבר לא אגיע. זהו, זה מה שיש לי, עכשיו את אולי מכירה אותי יותר טוב.
ברלו [לעצמה] פקיד עם שישים אלף לזכר האמא, עד לאן הגעתי.
צינגרבאי אם המקצוע שלי והחסכונות שלי פוגעים בך אישית, אולי מוטב שאלך.
ברלו [קמה לקראתו] לא, תישאר! יש לך אופי טוב. אתה איש עדין. נשמה טובה. זה שווה קצת יותר משישים אלף. ואל תזלזל גם בשישים אלף.
צינגרבאי את אשה לא פשוטה, רואים, המוני גברים בעלי עמדה בטח, ומה אני...
ברלו לא, לא... [מחליקה על לחיו] יש ציפור לאביב, ויש ציפור לסתיו.
צינגרבאי ואני של סתיו...
ברלו מה יש, גם סתיו זו עונה, לא? הציפור של סתיו החיים. ושם למטה אצלך אני רואה עוד מפרפר. [חרטום נעלה נוגע בפיתחת מכנסיו] רחמנות על האדם. שישים אלף. [לאט וכאילו בלי משים היא מתחילה לחכך חרטום נעלה כפיתחת מכנסיו. פאוזה]
צינגרבאי איכפת לך אם אעבור קצת בינתיים עם היד על הרגל שלך. בעדינות... [צינגרבאי מלטף את שוקה] זהו בערך מה שיש לי. בתויספת התנועות. מאליו מובן שאני כבר לא עמוס כוחות כמו כושי בן שש-עשרה.
[פאוזה. הם ממשיכים, היא בחיכוך הנעל, הוא בליטוף. הוא מפסיק לפתע]
ברלו אתה יכול להמשיך.
צינגרבאי גמרתי, אני חושב. כפי שאמרתי לך, כבר לא עמוס כוחות כמו כושי בן שש-עשרה... [פאוזה]
אבל הנאה מושלמת, אין מה לדבר. מצדי לפחות. הרגל, האצבעות, הסוליה, - אש להבה. וגם מנוסה מאוד, רואים. [לעצמו] בסך-הכל יש כאן מספיק נתונים להצמיח משהו יפה. הדירה מצויינת, הרגל מוצקה, ומין צמרמורת חריפה של רעננות מעירה בך את ההרגשה שכדאי היה להיוולד. כדאי להיוולד, טוב להיוולד, ומי שלא נולד מפסיד הפסד גדול. [לברלו] להישאר הלילה?
ברלו לא נוח. אני לא כל-כך מצויידת לאורחים לנים.
צינגרבאי ללכת ולהביא מהבית שמיכה ופיז'מה?
ברלו לא נוח. כללית, לא נוח לי אורחים לנים. ועכשיו כדאי שתיגש לזרוק את הגומי לבית-הכיסא לפני שהוא גולש לי כאן על השטיח.
צינגרבאי [לעצמו] לא טוב להיוולד. לא טוב ולא כדאי, ומי שלא נולד מרוויח.
[נמלך בדעתו, מפציר שוב] שמעי, אני יודע שלא התכוננת ואת מקפידה על ההרגלים שלך...
ברלו לא, אדון צינגרבאי, לא ככה! כאן לא מסיבה ולא פונדק! אותי לא מרעישים בגילויים רומאנטיים לפני חצות, לא נשארים פתאום בלי להודיע ומלכלכים סדינים! לא ככה! לאט לאט! נפגשים כמו שצריך, נורמלי, באים עם הצעה מפורטת ויושבים למשא-ומתן כמו בני-אדם, אחר-כך אפשר להתחיל לחשוב על לינה! לך הביתה! תלמד! תחשוב! תהיה לך הצעה - תבוא עם הצעה.
[צינגרבאי פונה ללכת, חוזר ויושב לצידה]
אני מבינה שיש לך הצעה. מה ההצעה?
צינגרבאי אני מציע... פשוט... את עצמי...
ברלו סליחה?
צינגרבאי עצמי. עצמי. אני מציע לך את עצמי.
ברלו את עצמך ו...?
צינגרבאי ו...?
ברלו כמה?
צינגרבאי הרבה. הרבה הרבה אהבה.
ברלו וחוץ מאהבה?
צינגרבאי הערצה.
ברלו אתה לועג לי, או מה?
צינגרבאי לועג? אני נופל לפניך על הברכיים, נשרף מיסורים, נותן לך את הכל, זה לועג?!
ברלו הכל? אתה נותן לי את הכל?
צינגרבאי הכל.
ברלו הכל הכל?
צינגרבאי הכל הכל הכל. כולי.
ברלו כולך וכל מה שיש לך?
צינגרבאי מה כבר יש לי?
ברלו אין לך כלום?
צינגרבאי אהבה. יש לי הרבה אהבה.
ברלו ו...?
צינגרבאי הערצה.
ברלו שלום ולילה טוב.
צינגרבאי לא, עוד לא! שמעי... אני יודע שאין לי מה להציע חוץ מעצמי, ואני עצמי זו הרי לא הצעה רצינית.
ברלו לא הצעה בכלל.
צינגרבאי אני יודע. ובכל-זאת, לפנות ערב בבית-המרקחת, חשבתי שגילית איזה עניין...
בוילו נראית לי אדם הגון.
צינגרבאי אני באמת הגון.
ברלו לכן אני אומרת, על הצעה הגונה, שאתה עם ההגינות שלך חלק ממנה, אני מוכנה לגשת לשולחן: בהצעה המכילה אותך בלבד - עם אהבה, בלי אהבה - אין מה לדון.
צינגרבאי אני מבין.
ברלו ותסלח לי שאני שוב מעירה לך, אבל כדאי שתיגש סוף-סוף לזרוק את הגומי לבית-הכיסא לפני שהוא גולש לי כאן על השטיח.
צינגרבאי לא הייתי צריך להרכיב אותו. לחינם ביזבזתי חתיכה.
ברלו מחר תקנה חדש.
צינגרבאי נשארו בחפיסה עוד שניים.
ברלו לא יספיקו למחר.
צינגרבאי לא יספיקו? שניים? לערב אחד?
ברלו [בחיוך מבטיח] גבר כמוהו - ועוד שואל!
צינגרבאי [שבע רצון] אולי את צודקת. לערב סוער במיוחד...
ברלו סוער זו לא מלה.
צינגרבאי [קיפץ משמחה] ואולי בעצם טוב להיוולד, כדאי להיוולד...
ברלו עכשיו גלש על השטיח! הרי הזהרתי אותך מראש!
צינגרבאי [מרים את הקנדון מן השטיח] סליחה.
ברלו סליחה! מטנפים לי את השטיח ומבקשים סליחה.
צינגרבאי [לעצמו] פשוט נהדרת. מחזיקה ביד נהדר, שומרת על הרהיטים נהדר, וחמימות כזו...
ברלו ומה אתה מחזיק אותו בזנב כמו דג-מלוח! לבית-כיסא, לכלכן!
צינגרבאי מחר בתשע?
ברלו בתשע, ואף לא דקה אחת לפני זה.
צינגרבאי כן, דייקנית שלי.
ברלו ועם הצעה ביד.
[צינגרבאי יוצא]
[לעצמה] ככה. אהבה - הערצה, הערצה - אהבה, על השישים אלף - אף מלה.
תמונה 4
לילה. טיילת על שפתי הים. ספרול. נכנס צינגרבאי.
ספרול שמואל ספרול, כזכור. הובא קנדון לידי שימוש?
צינגרבאי הובא כדין, הושלך לבית-כיסא, עכשיו הוא בביוב.
ספרול חיים משוגעים, מה? אני עומד לי פה על הטיילת, מסתכל כמו אידיוט במים, בזמן שאתה, ככה בשקט, לא מבזבז אף רגע, גומר לך קנדון...
צינגרבאי חפיסה.
ספרול חפיסה שלמה! שלושה! שמע אתה...! פחד! הפחד של העיר! [צינגרבאי ממשיך ללכת] לאן?
ציבגרבאי [מפהק] דפקתי. טוב לי. רוצה לישון.
ספרול שניה אחת, מתגבשת פה איזו הצעה לאור ההספק שלך, אתה הרי ממש זולל קנדונים כמו... הצעת חייך, תאמין לי, בקיצור: אני רוצה לגמור איתך על כל הסטוק. עשרת אלפים חפיסות בשש לירות במקום בשמונה לחפיסה, חיסכון של עשרים אלף במקום, אף רוקחת לא תגיש לך הצעה כזאת. שלא לדבר כבר על זה, אדון צינגרבאי, שאני חוסך לך גם את הטירחה, שלא מעט אי-נעימות מעורבת בה, להיכנס בכל פעם מחדש לבית-מרקחת, ולהתחיל בקול נמוך ומבט מופנה הצידה מא.פ.צ. בקיצור: אני חוסך לך גם את הא.פ.צ.
צינגרבאי א.פ.צ. הייתי קונה ממילא.
ספרול זה רק פרט שולי. מה עם ההנחה העיקרית?
צינגרבאי לשלם היום שישים אלף במקום שמונים אלף, כלומר להרוויח עשרים וחמישה אחוז על סחורה לטווח ארוך, בזמן שהריבית שאתה מקבל היום על פיקדון רגיל בבנק היא שבעה-עשר אחוז לשנה, פירושו שההנחה שאתה נותן לי היא שמונה אחוז בלבד, זה שישים וארבע אגורות להוריד משמונה לירות, מה פה ההנחה הגדולה?
ספרול רק שאם אתה לוקח אח עליית המחירים הצפויה במשך השנים...
צינגרבאי באיגרות-חוב צמודות לאינדקס אני מצמיד את ערך הכסף לעליית המחירים, וזה כולל בין היתר גם את מחירי הגומי.
ספרול באיגרות צמודות אין לך יותר מארבעה אחוז ריבית.
צינגרבאי בארבעה אחוז ריבית שנתית מהשישים אלף, שזה אלפיים ארבע מאות לירות, אני קונה את כל מלאי הקנדונים לשנה שלמה, ועוד נשאר לי גם לא.פ.צ., משחת שיניים, גילוח, צמר-גפן וטאלק, ונשארת לי הקרן הממשיכה להיות צמודה לאינדקס.
ספרול אומרים שהממשלה תבטל בהדרגה את ההצמדה לאינדקס.
צינגרבאי רק ממאה אלף ומעלה, לי יש שישים.
ספרול מה בקשר לטירחה לגשת בכל פעם לבית-מרקחת...
צינגרבאי לא אני הטיפוס שיש לו בעיות עם זה. ראית, לא? כמה אנשים ראית נכנסים לקנות קנדון ויוצאים עם הכתובת הפרטית של הרוקחת?
ספרול זהו, שאתה נראה לי תרנגול לא קטן, משחיל נשים בשרשרת...
צינגרבאי זה די נכון.
ספרול ככה שהופתעתי לשמוע שארבעה אחוז מהשישים אלף שזה...
צינגרבאי אלפיים ארבע מאות לשנה.
ספרול ...יכולים להספיק לצריכת הקנדונים השנתית שלך.
צינגרבאי לפי חשבון של שתי חפיסות לשבוע - וזה כבר לא מעט, אני בן ארבעים וחמש - יספיק בהחלט, ואילו לפי אותו חשבון, לקנות ממך כעת עשרת אלפים חפיסות, פירושו להכין לי מלאי קנדונים לעוד מאה שנה, בזמן שעם הטכנולוגיה של היום אולי הקנדון ייצא עוד שבוע מן השימוש, מניין לי לדעת מה ימציאו מחר?
ספרול הקנדון הוא נצחי.
צינגרבאי פעם אמרו את זה גם על הכפתור. והמציאו את הריצ'רץ'. אבל נניח. הקנדון נצחי, והאדם? היום אני בן ארבעים וחמש, הקנדונים למאה שנה, מי זה חי עד גיל מאה ארבעים וחמש?
ספרול ישנם קווקזים, אתה יודע. בהרי הקווקז.
צינגרבאי עד הרי הקווקז אתה כבר מוכן לזרוק אותי!
ספרול ולמה בכלל לחלק על מאה שנה! למה רק שתי חפיסות לשבוע? למה לא ארבע? או שמונה?
צינגרבאי מה שמונה! עשרים וארבע דפיקות בשבוע?
ספרול מה יש, אתה לא יכול?
צינגרבאי יכול, יכול, אפילו יותר, רק...
ספרול וכשתגיע לטקסאס אתה בכלל, עם כל ההצלחות שלך...
צינגרבאי איך לטקסאס? קודם קווקז, עכשיו טקסאס?! מה פתאום טקסאס?!
ספרול כי אחרת למה כבר היוחנן שלך, תסלח לי, מצביע לכיוון האופק?
צינגרבאי [מביט אל פיתחת מכנסיו] אני לא רואה בכלל שמצביע...
ספרול מה, לא עומד לך?! אימפוטנט?!
צינגרבאי עומד, בטח שעומד!
ספרול אלא מה! אצלך לא יעמוד?! ישר לכיוון האופק. שם נאפולי. יותר רחוק טקסאס. יותר רחוק טוקיו. ועוד יותר רחוק, מפני שהעולם עגול, שוב אתה עם היוחנן מצביע אל האופק, תמיד מצביע אל האופק. קח את טקסאס לדוגמא. ארץ הנשים הכי יפות בעולם והכי עשירות בעולם, איזו קומבינציה, איזה כאב-לב! לבחורות בטקסאס יש עור בצבע הזהב, שיער בלונדיני ורגליים ארוכות. אתה מסתכל על רגל של בחורה מטקסאס, אין רחמנות ברגל הזאת, היא עומדת לך בגרון וחונקת אותך, הן פשוט חונקות אותנו בזו אחר זו, נשים תלייניות נהדרות עם תחתונים שקופים מטקסאס. כמו על שיפודים אנחנו תקועים להן על הרגליים הארוכות, מסתובבים, מסתובבים, מסתובבים ונשרפים. ואני עוד לא נכנסתי כאן בכלל לישבנים שלהן. כל תחת מריח מעולם של אגדה. שמעתי אגב שנשים בטקסאס משזפות גם את התחת, היה לך פעם תחת שזוף בידיים? - אלוהים אני נעשה חלש בברכיים - מה יש כאן לדבר הרבה, אתה קם, לוקח מלאי קנדונים והולך אחרי היוחנן שלך לאופק, הוא יוביל אותך, הוא המצפן שלך, הוא מכוון לטקסאס, סע לטקסאס, שלום, כל טוב, בהצלחה.
צינגרבאי טקסאס, כן. טקסאס זה לא הרי הקווקז. אבל מה יש לי לעשות בטקסאס? למרות שנשים לא חסרות שם. שדות תירס, בריכות שחיה, בחורות עם רגליים שזופות וארוכות. חושב שאני לא יודע? חושב שאני לא מציץ במאגאזין אמריקאי כשאני קונה עיתון-ערב? אני לא טיפש כל-כך גדול ואני גם לא עיוור. יש הרבה יופי בעולם, הרבה יופי, הרבה טוב, אפשרויות על גבי אפשרויות. ואולי הייתי מנסה לקחת גם קצת לעצמי אלמלא העובדה שאני לא... אתה מבין, מבחינת נסיעות... אני פשוט לא הרפתקן... מבחינת נשים כן, אבל מבחינת נסיעות...
ספרול אתה פשוט לא הרפתקן.
צינגרבאי רק מבחינת נסיעות.
ספרול בסדר, אל תיסע. הטקסאסיות באות אליך. תביט על בתי-המלון מימינך ומשמאלך, תסתכל על החלונות, כל חלון חשוך - תיירת טקסאסית מזדווגת, כל חלון מואר - תיירת טקסאסית אחרי ההזדווגות. מה יש כאן לדבר הרבה, אתה קם, לוקח מלאי קנדונים ונכנס ללובי של מלון גדול, הן יושבות ומחכות לך, שלום, כל טוב, בהצלחה.
צינגרבאי אני לא מפקפק בזה שהן מחכות, הבעיה היא רק, איך להגיד לך, אני טיפוס קצת... רומאנטי. זהו, רומאנטי. אצלי, כשמתלקחת אהבה לאשה אחת, כל מה שמסביב שרוף.
ספרול שטויות, אדם מצליח-בנשים כמוך, מכירים, היום קופץ פה, מחר קופץ שם, כמו שאומרים, היום ממול - מחר באיסטמבול, ואיך תוכל להפסיק בשיא ההצלחה...
צינגרבאי נכון שהייתי כזה, אבל הגיע זמן להתבסס, לא? "אתה עובר את הארבעים...
ספרול אל תדבר אתי שוב על גיל! אל תספר לי שאתה מאלה שסופרים את הימים והשעות כמו פקידים בעיריה.
צינגרבאי אני לא, אני בהחלט לא סופר, אני רק... למעשה... בקיצור, מתחשק פתאום, אתה יודע איך זה, סתם בשביל הקאפריזה, מתחשק נעלי-בית במקום מגפיים, פיז'מה במקום מעיל גשם. מבין?
ספרול חתונה?
צינגרבאי למה לא? למה לא לנסות פעם קשר מבוסס, אשה, תה, ילד. תמיד חלמתי על יורש, אשה אחת שתאהב אותי ושאני אוהב אותה, ושהזרע שלי בלי שום מעצורים של גומי, ישוט אצלה בפנים חופשי. יוולדו ילדים. יהיה לי טוב. ואני אהיה מאושר.
ספרול אחרי כל ההצלחות הסוערות...
צינגרבאי לא היו לי כל-כך הרבה.
ספרול משהו בכל-זאת היה לך.
צינגרבאי לא היה לי כלום. אין לי כלום. לך יש אולי. אתה אדם גדול, קלאסי. אני, עד שמצאתי חן בעיני מישהי - חשבתי שאני אמות. אתה לא כועס, אני מקווה. [פאוזה] אתה לא כועס, אני מקווה.
ספרול לא כועס. פשוט חבל. עשרת אלפים חפיסות. הזדמנות. מילא. [פאוזה] תסתכל על הים. קנדונים משומשים צפים על המים, ביניהם בטח גם שלך.
צינגרבאי נחמה גדולה. קנדון בפינת הים-התיכון. אני רציתי אחד באוקיינוס.
[שרים]
[גומי צף על המים]
שניהם קנדון משומש בלילה צף על-פני המים,
צף, פגר גומי ריק, מיטלטל בין גלי הים,
לפני שעה עוד היה יוצא ונכנס בין רגליים;
זהו גורל הקנדון, מזכיר את גורל האדם.
ספרול בחור שוכב עם בחורה בליל קייץ על שפת הים,
על החול רק הם לבדם, מעליהם שמיים וירח,
כל העולם נראה פתאום כאילו נברא בשבילם
כאשר מתלכדים גופותיהם בפיסגה עילאית של עונג.
שעה קלה עוברת, על המים סמוך לחוף
צף לו קנדון מקומט, עודנו חם קצת מן השפשוף,
מתנועע על-פני המים, לובש ופושט צורה,
ממריא על כרבולות הקצף כאילו עוד יש בו חיים.
כמה רגעים לפני כן עוד היה בתוך הסערה,
אם יש תמצית לחיים, הוא היה שם, בלב-ליבם;
הו, בלון חיוור של גומי שהכל היה לרגליו,
חיים שהיה בתוכם - לא התכוונו אליו.
שניהם קנדון משומש בלילה צף על-פני המים,
צף, פגר גומי ריק, מיטלטל בין גלי הים,
לפני שעה עוד היה יוצא ונכנס בין רגליים;
זהו גורל הקנדון, מזכיר את גורל האדם.
ציגגרבאי אל תיקח לי אותה.
ספרול את מי?
צינגרבאי את הרוקחת, אני יודע שאם רק תרים אצבע - היא שלך.
ספרול אין לי עניין ברוקחת.
צינגרבאי אין לך עניין ברוקחת מפני שהיא גרוטאה?
ספרול לא, היא לא לגמרי גרוטאה.
צינגרבאי זהו, שהיא לגמרי לא גרוטאה, היא יחסית... כן, והנה גם דפקתי הלילה, היה בילוי עם אשה, ואולי אתה אפילו קצת מקנא בי, מקנא, פשוט מקנא, אלא מה! [יוצא]
ספרול [לעצמו] לא, הוא לא היה קונה בשום מחיר, וכעת נעשה ברור לגמרי, איש לא יקנה. אם ככה, מה? לשבת עם הסטוק הזה עד סוף ימי? ומה אחרי סוף ימי? מישהו הרי יבוא ויקח את כל הסטוק בשבילו, פשוט יבוא ויקח. הלב מתכווץ. כאן אני רואה פתאום כמה נחוץ היה ילד. ילד שלי, שהיה יורש את הקנדונים, זהו משהו אחר. ילד זה אתה, זה הבשר שלך, המשך שלך, רק רענן יותר, חזק יותר, כאילו חזרת אתה בעצמך בכוחות מחודשים ובלבוש קצת שונה לסיבוב נוסף בשוק, והנה אתה ממשיך לך, ממשיך עם שתי מזוודות קנדונים שעוברות כמו לפיד נצחי מדור לדור, ממשיך וממשיך, ואתה שוכב לך באדמה ומתפורר בלב שקט מפני שאתה יודע שלמעלה, שם למעלה, ממשיכים אותך הלאה והלאה, למעלה, בשמיים הכחולים של הקייץ, כמו עפיפון בשמש מסנוורת, ממשיכים אותך, את שמואל ספרול, עם שתי מזוודות קנדונים, הלאה, הלאה... [יוצא]
תמונה 5
לילה. דירת ברלו. ברלו. נכנס ספרול.
ברלו אני מקווה שיש לך סיבה טובה מאוד לבוא אל גברת בלי שום הזמנה בשתיים-עשרה בלילה.
ספרול עשרת אלפים סיבות מגומי אוסטרלי משובח, וסיבה אחת בשר ודם, שלך.
ברלו דהיינו?
ספרול את אשה, אני גבר; לך יש מחזור חודשי, אני צריך להתגלח בכל בוקר; לך יש בית-מרקחת, לי יש עשרת אלפים חפיסות גומי; איזו התאמה גדולה יותר למצוא בטבע?
ברלו לעניין. בלי פיוטי-חצות.
ספרול נניח שאני מכניס לבית-המרקחת "ברלו את ברלו" עשרת אלפים חפיסות גומי ששוות לך היום במחיר סיטונאי שישים אלף לירות.
ברלו נניח. הלאה.
ספרול ונניח שתמורת ההשקעה הזאת מחליפים את השלט "ברלו את ברלו" ל"ברלו את ספרול".
ברלו נניח. הלאה.
ספרול ונניח שעם חתימת העיסקה מתקיים באותו יום גם טקס כלולות צנוע בין שני הצדדים.
ברלו מה שהופך את "ברלו את ספרול" ל"ספרול את ספרול".
ספרול השם "ברלו" לא מפריע לי.
ברלו נניח. הלאה.
ספרול אין הלאה. זהו.
ברלו אתה באת להצחיק אותי הלילה?! תמורת סטוק של עשרת אלפים חפיסות גומי ששוות במחיר סיטונאי ארבע, לא חמש, לתפיסה, תמורת הסטוק הזה אתה רוצה חמישים אחוז בעסק ששווי הציוד שלו בלבד רבע מיליון, לא כולל רישיון, מיבנה ומוניטין, שמגיעים ביחד לחצי מיליון! וכדי לחגוג את השטות המסחרית הזאת אתה גם זורק לי שי לחג, להסריח יחד במיטה זוגית אחת?!
ספרול העסק שלך במצב לא טוב. המקום לא טוב, לא מרכזי, אין קליינטים, אין תנופה.
ברלו אני יורקת על תנופה. העסקים מצויינים.
ספרול העסקים, כמוך אישית, בשפל. ואת זקוקה לי, בלה.
ברלו בחיי שהוא מנסה להקסים אותי, בעל נכסי הגומי! בלה הוא קורא לי כבר, עם דבש על הלשון! יש מועמדים נוספים, אתה בטח יודע.
ספרול הכרתי אותו, את המועמדים הנוספים. [מחבק אותה] אבל את מוכרחה להודות שאצלי זה קצת שונה. אצלי לא מסריחים בבית בפיז'מות, אצלי אוויר של תיאטרון, בתי-קפה, קלפים.
[רוקד איתה]
ויש עוד נימוק אחד, גברת ספרלו...
ברלו ברלו. עדיין ברלו.
ספרול סליחה, ברלו, עוד נימוק אחד למה זה כדאי לך אתי. את נכנסת לעיסקה עם אדם חולה סוכר. התקפת לב אחת מאחורי. לחץ הדם לא תקין. אני גם לא מקפיד על אורח-חיים שיחזיק אותי לזמן ארוך. אני מעשן, שותה, זולל שמן ומטוגן, משחק פוקר, הולך לישון מאוחר בלילה, ובדרך-כלל לא לבדי. שנה-שנתיים של חיים אמיתיים במחיצתי, ואז -שלום, אני משאיר לך את הכל עטוף בזיכרון יפה.
ברלו הגבר שארצה להתחתן אתו, מר ספרול, ארצה להזדקן אתו.
ספרול אני יכול למות צעיר, אני יכול למות זקן, אני יכול הרבה דברים, תלוי גם בך.
[מצמיד אותה אליו, רומאנטי]
מילדותי חלמתי על נשים נדבניות ונדיבות-בשר.
ברלו נדבניות תחפש לך למעלה! נדיבת-בשר - בבקשה. [נצמדת אליו]
ספרול חשבי על מה שאמרתי. חשבי עמוק עמוק.
[ניתק ממנה ופונה לצאת. היא עומדת רגע מופתעת, חסרת נשימה]
ברלו אתה יודע טוב מאוד שאותך אני רוצה. מאוד. ידעת כל הזמן.
ספרול מה שלא הפריע לצִינגֶרפְלַי לגמור אצלך הלילה חפיסה של גומי.
ברלו קנדון אחד, לא חפיסה, הרכיב אצלי הצִינגֶרפְלוֹץ, לא הספיק לספור עד שתיים - וגמר במכנסיים. אצלי למטה, תאמין לי, אפילו לא נרטב.
ספרול עכשיו, לשם שינוי, רטוב.
ברלו אני לא מכחישה.
ספרול גם אצלי. טיפה שקופה ודביקה, ריר של אהבה רעבה, נמשכת כמו חוט דקיק בתחתונים.
ברלו זה לא נפלא, הלחלוחית הזאת למטה, במחשכים?
ספרול פלא היקום, כתר המדע. מעל לפיסיקה, לאסטרונומיה, לפַּארא-פַּארא-פסיכולוגיה ולפִּירָה-פִּירָה-פירמידות עומד הפלא השמיני: אדם משקיף לו בחלון לפנות ערב, רואה אשה עוברת ברחוב למטה, מניעה את הירכיים הופ והופ, וכבר טיפה שקופה בתחתונים, ואיזו משאבה נסתרת כבר עובדת שם במלוא-הכוח ומנפחת לו כהוגן. לך תבין.
ברלו השד יודע. אבל מה איכפת לי מהמנגנון, לי חשובות התוצאות.
[הם מזדווגים ושרים]
[המנהרה אל האושר]
שניהם הך הך הך
חוצבים מנהרה אל האושר,
הך הך הך
בבור קטן, מלוכלך,
מכים כמו עיוורים בחושך
בפטיש קטן ורך,
ארבעים שנה בלי לנוח -
הך הך הך.
וכמו שקועים בתפילה חרישית מעלים-מורידים את התחת, מחכים למשה שיקח אותנו אל הארץ המובטחת.
הך הך הך
ואין במותניים כבר כוח,
הך הך הך
ואף פתח איננו נפתח,
אבל כשיורד שוב הלילה
ואור הירח כה רך,
תמצאונו חופרים שוב יחד -
הך הך הך
וכמו שקועים בתפילה חרישית...
[גומרים להזדווג]
ברלו שמואל, אהוב שלי, גבר עם שפם שלי, בוא לא נדבר יותר על עסקים, בוא נפסיק עם כל המיקוחים, אתה אדם חולה, עזוב את כל המתח לי! תן לי את הגומי! פשוט תן לי! ותקבל אותי! ותתחתן אתי! אני אהיה לך אשה ראויה ונאמנה! אני אהיה טובה אליך! אטפל בך במסירות ובעדינות! צדדים חדשים ומפתיעים יתגלו לך בחיים אתי! שמואל, אהוב שלי, גבר עם שפם שלי, אוצרות של רגש מחכים לך אצלי, תאמין לי! אוצרות של רגש!
ספרול מהרגש - אוצרות, מבית-המרקחת - אף פרוטה. בזול אצלך הרגש, בלה.
ברלו ולמה שוב כל החשבונות?! החיים עוברים, עוברים, ובמקום לקחת בהם חלק אנחנו עסוקים בחשבונות! [בוכה] פעם אחת, שמואל, בוא נתרומם מעל לכל החשבונות, פעם אחת נוכיח גדלות-נפש, פעם אחת תסכים להצעה שלי ודי!
ספרול שהיא למסור לר בגדלות-נפש עשרת אלפים חפיסות גומי משובח חינם.
ברלו חשבת איזה סיכונים אני לוקחת כאן על עצמי? כמו שאתה עשוי למות תוך שנה-שנתיים, אתה עלול גם לחיות, לחיות, ולחיות, לקבור גם אותי, ובסוף יהיה לר גם הגומי וגם בית-המרקחת, ואני אשכב לי עירומה ומלוכלכת באדמה. זו נקודה אחת. נקודה שניה: מה יש לר בכלל להציע לאשה? היית אדם עם קסם מסויים, נכון, אבל לא פרופסור, לא אקדמאי, לא רבדים נפשיים, סתם בטלן, ועכשיו בגלל הסוכר כמעט עיוור ועל סף האימפוטנציה, בזה נוכחנו רק לפני כמה דקות. שלישית: מה אם המצב יחמיר, מה אם תקבל שבץ, שיתוק, ותחיה לי עוד עשרים שנה? הטורח שבטיפול בבעל נכה הוא חובתה של האשה, זה כלול בנישואים ואני לא מתווכחת על זה, דבר שונה הוא עניין ההוצאות. אתה יודע כמה עולה היום חדר במוסד ליום? תוך חודשים ספורים אתה עלול לבלוע לי בהוצאות אישפוז סכומים כאלה שיהפכו את כל ההשקעה שלך בגומי לאבק ברוח. כמובן, אם אתה לוקח על עצמך כל הוצאה כספית הקשורה במחלה שלך, זה משנה את התמונה.
ספרול מה זאת אומרת? גם לחלות, גם למות וגם כל ההוצאות עלי?
ברלו מה זאת אומרת? גם להתחתן, גם להתאלמן, וגם כל ההוצאות עלי?
ספרול הוצאות לא שייכות לכאן, מי זה יכול לחשב מראש הוצאות? היום אני חולה, את משלמת, מחר את חולה, אני משלם.
ברלו זה במצב רגיל. אצלנו המצב הוא שאתה חולה, אני בריאה, אנחנו מתחתנים לא מנקודת זינוק שווה, תופס?
ספרול בשביל פעם אחת, כמו שאת אומרת, גדלות-נפש - מסכים. נחתום סעיף אצל עורך-דין: הוצאות רפואיות לא כלולות בנישואים.
ברלו הוצאות רפואיות שכוללות אישפוז, תרופות וכלכלה בזמן מחלה.
ספרול כלכלה כלולה כבר באישפוז.
ברלו הכוונה גם כשאתה בבית.
ספרול מה זה, אם אני שוכב בבית לא תתני מרק?
ברלו אתן מרק וגם בשר. ההוצאות עליך.
ספרול מה לבשר ולהוצאות רפואיות?! אדם בריא לא אוכל בשר?!
ברלו אוכל, אבל בעצמו. לא מגישים לו למיטה, לא מאכילים אותו. ההוצאה כאן היא ההגשה והטירחה.
ספרול בסדר, אנחנו נחשב את הטירחה.
ברלו אין דרך לחשב את הטירחה. נגמור פשוט שהכלכלה עליך.
ספרול בסדר, מקבל.
ברלו וכמובן, הוצאות קבורה.
ספרול איך קבורה?! מה להוצאות רפואיות ולהוצאות קבורה?!
ברלו אחד מוביל לשני.
ספרול אני מצטער, הוצאות רפואיות זה עד המוות. כל מה שמהמוות ואילך כלול בנישואים.
ברלו כשמתחתנים מנקודת זינוק שווה.
ספרול מספיק עם נקודת זינוק שווה! מחר דורס אותך אוטו...
ברלו אוטו לא דורס אותי כל-כך מהר! מצא לו בדיוק מי שיידרס על-ידי אוטו!
ספרול כן ידרוס או לא ידרוס, הוצאות קבורה כלולות בנישואים.
ברלו זה לא צודק, אבל אני אנסה ללכת לקראתך במשהו: הוצאות ההלוויה עלי. לא מוכנה להוצאות חלקה ומציבה.
ספרול מוחל על מציבה. מוכרח חֶלקה.
ברלו על חשבונך.
ספרול כלול בנישואים.
ברלו על חשבונך.
ספרול כלול בנישואים.
ברלו על חשבונך.
ספרול כלול בנישואים.
ברלו שמואל, אני רוצה בך מאוד, אבל אני באמת הגעתי לקצה גבול הוויתורים שלי, תבין אותי, הלכתי לקראתך בכל, בכל, אבל חֶלקה, אני פשוט לא יכולה יותר, אני אשקר את עצמי אם אומר לך שאני יכולה, פשוט לא יכולה. רוצה, אבל לא יכולה.
ספרול כלול בנישואים.
ברלו [בהתפרצות פתע] שמואל, אהוב שלי, גבר עם שפם שלי, למה כל החשבונות?! החיים עוברים...
ספרול את זה כבר אמרת. אם אין לך משהו חדש... [קם]
ברלו הוא רציני, הצינגרבאי, הוא מאוהב, הוא יגיש מחר הצעה שאני אקבל, אתה תפסיד אותי לעולמים!
ספרול אם ככה, לכי אל צינגרבאי, למה את מחכה? הוא לא מרטיב לך, אבל הוא משלם.
ברלו מרטיב בדיוק כמוך, אל תשלה את עצמך. אתה, הוא וכל השאר - אותו אדון בשינוי קנדון.
ספרול לילה טוב.
ברלו [נצמדת אליו] לא, שמואל! רגע! סלח לי!
ספרול אני לא אזרוק כסף טוב לים, בלה, אני לא אעשה משהו, שלא אני ולא אבי ז"ל, נוכל לסלוח לעצמנו. את מבינה אותי, לא?
[ברלו בוכה]
אי שם בעתיד, יכול היה להיות גם פעם "ברלו את ספרול ובניהם".
[היא מתייפחת ביתר שאת. הוא מתיק אותה מעליו.]
ברלו איך שלא... יוצא אף פעם... לא מצליח... כלום... איך ששני... אנשים... מבוגרים... לא יכולים... בעולם הזה... לגמור... עיסקה...
[ספרול יוצא מן הבית. לעצמו]
ספרול אה, לוּ רק ניתן היה לחיות את החיים כמו מאולם קולנוע, לשבת קצת בצד, לראות את החיים מתנועעים מולך על בד מואר, את כל הסערות, האהבות, האסונות, כל הסיבוך הזה, הכל רץ ועובר על פניך בלי לגעת בך, כשאתה, במחיר של כמה לירות, יושב לך בחושך על כיסא, עם שוקולד בפה, ומסתכל, רק מסתכל.
תמונה 6
ערב, אולם תיאטרון לפני תחילת ההצגה. ספרול יושב באולם. נכנסים ברלו וצינגרבאי.
ברלו פתאום מזמין לתיאטרון, ועוד לקומדיה. הפתעה כזאת. כמה עלו לך הכרטיסים?
צינגרבאי למה?
ברלו סתם. כמה עלו לך? מפני שאני אוהבת לשבת בדרך-כלל יותר קרוב.
צינגרבאי [נעלב] הכרטיסים האלה שווים עשרים ושתיים לירות.
ברלו עשרים ושתיים? אבל אתה לא שילמת עשרים ושתיים, נבון? אתה בטח קנית אותם בהנחה במקום העבודה שלך בעיריה. אז מה, שבע לירות שילמת לכרטיס? סתם סקרנות. שבע לירות?
צינגרבאי משהו כזה.
ברלו לא יותר מחמש, אני בטוחה. אני מקווה שהקומדיה הזאת שווה יותר מזה. אני מאוד אכעס עליך אם הקומדיה לא תצחיק.
צינגרבאי בתוכניה כתוב שהקומדיה מצחיקה.
ברלו כמה עלתה לך התוכניה? אה, זו בכלל לא תוכניה. זהו דף אינפורמציה שמקבלים חינם. הכל זול פה.
[מתיישבים]
אני מקווה שאני לא מבזבזת את הזמן שלי. הייתי אוכלת משהו במקום לצחוק. לפחות נכנס משהו פנימה. צחוק יוצא החוצה ונמוג. אחרי הקומדיה הזאת נלך למסעדה.
[פני צינגרבאי נופלים]
מה נהפכת פתאום רציני כל-כך?
צינגרבאי שיהיה ברור לפני שהקומדיה מתחילה: אני לא לקחתי אתי מספיק כסף למסעדה אחרי הקומדיה כי אכלתי עכשיו לפני שיצאתי.
ברלו גם לא לקפה ועוגה?
צינגרבאי יש לי בדיוק לאוטובוס. ככה שאם תהיי רעבה... [פאוזה] ואולי גם אני אהיה קצת רעב... [פאוזה] אשמח אם נעלה אליך אחר-כך ואת תעשי איזו חביתה...
ברלו אין ביצים. אין כלום. הבית ריק.
צינגרבאי נשתה קפה.
ברלו הבית ריק אמרתי.
צינגרבאי כן. ריק. חבל. [פאוזה] הרגעים האלה שלפני קומדיה הם תמיד העצובים ביותר.
ברלו אם אנחנו כבר רציניים כל-כך, אפשר אולי לדבר על נושא רציני.
צינגרבאי למשל?
ברלו ההצעה שלך. אמרתי לך אתמול לבוא עם הצעה.
צינגרבאי אבל אני כבר באתי עם הצעה.
ברלו איזו הצעה?
צינגרבאי שנלך לתיאטרון. והנה אנחנו בתיאטרון.
ברלו חוש ההומור שלך קצת כבד עלי, אדון יוחנן. נדבר לעניין: מה חשבת לעשות עם המאה ושישים אלף שיש לך בבנק?
צינגרבאי שישים. שישים.
ברלו שישים. כן. מה חשבת לעשות איתם?
צינגרבאי לעשות? כלום.
ברלו בכל-זאת, כל-כך הרבה כסף. מה התוכניות שלך לגביהם?
צינגרבאי הכסף שוכב.
ברלו חשבת פעם על השקעה?
צינגרבאי לא.
ברלו יש השקעות שהיו מגדילות את הרווחים שלך יותר מסתם ריבית.
צינגרבאי אולי. אבל אני לא הייתי נוגע בכסף.
ברלו למה?
צינגרבאי אני לא הייתי נוגע בכסף.
ברלו ואם היית מתחתן?
צינגרבאי אם הייתי מתחתן, הייתי מתחתן.
ברלו מה היית עושה אז עם הכסף?
צינגרבאי אני לא הייתי נוגע בכסף.
ברלו ואם היה לאשתך עסק שזקוק מאוד להשקעה?
צינגרבאי אנשים מתחברים ונפרדים, קושרים קשרים ומתירים אותם; עם כל הכבוד, מה נשאר מהקשרים? ואם מגיע רגע שבו הדרכים נפרדות, והאדם חוזר אל הפינה שלו לשבת שם לבד, מה הוא עושה שם בפינה לבד? מלקק לו עצם קטנה. השישים אלף - זו העצם הקטנה שלי. אני לא הייתי נוגע בכסף. [פאוזה]
ברלו חבל.
צינגרבאי מה חבל?
ברלו סתם. חבל.
[האור בתיאטרון יורד לאט. לעצמה]
אה, הרגע הזה בתיאטרון, כשהאור באולם כבר כבה והאור על המסך עוד לא נדלק, והקהל יושב בחושך ומחכה בדומיה, כל הציפיות, כל החלומות של אלף איש מרוכזים בנקודה אחת באפלה שממול: יש לי הרגשה שכל חיי אני חיה ברגע הזה, מחכה בחושך, ותיכף ייפתח המסך, הבמה תוצף באור מסנוור וחיים ססגוניים יתחילו לזרום מול פני. כן, תיכף יתחילו לזרוח כאן חיים ססגוניים, חיים נפלאים מרהיבי עין, שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם.
[סוף מערכה ראשונה]
מערכה שניה
[גיבורינו כבר עברו את גיל 60]
תמונה 7
ערב. אולם קולנוע חשוך. ספרול, עיוור, מקל הליכה לצידו, יושב ושר.
[הבלדה על ג'יין]
ספרול קום, סע לטקסאס, איש מאובק,
ובטקסאס תפגוש בחורה ושמה גֵ'יין,
ובווילה שלה, לפנות ערב מתוק,
עם קנדון אוסטרלי אותה תזיין.
וג'יין תיאנח, "אהובי, איר הופעת?"
"באתי אליך מקצה האופק, ג'יין,
ראיתי אותר בסרטי הקולנוע,
ואצלי במיטה כשהייתי ישן".
"הישאר פה אתי, גבר שלי!"
אחרי המיספר היא תאמר לl, ג'יין,
"את כה יפה ואני כה מסריח,
איך אדע שאת רוצה בי, ג'יין?
כל חיי חלפו בקולנוע,
ואין לי אמון בעצמי, פשוט אין".
"אני אוהבת אותך ורוצה אותך,
ואני שלך כפי ששמי הוא ג'יין,
והנה ירֵכַי המלאות לפניך,
ושדה התירס שלי עד האופק שוכן".
"אם תהיי בחיקי גם אלף שנה,
כמו מאולם חשוך, תמיד אביט בך ג'יין,
כל חיי הושקעו בקולנוע,
ואין לי חיים אחרים, פשוט אין".
"אני אוהבת אותך, ואל תשאל למה,
ורוצה להצמיד את שמך לשם ג'יין,
ירח-דבש אינסופי כמו חלום מחכה לנו
ובמפרץ כבר היאכטה עומדת הכן".
קום, סע לטקסאס, איש מאובק,
ובטקסאס תפגוש בחורה ושמה ג'יין,
היא תיקח אותך מן האולם החשוך
אל המסך המואר, הקורן.
תמונה 8
לפנות ערב. בית-המרקחת של ברלו. ברלו.
ברלו ושוב לפנות ערב, ושוב תחילת האביב, בית-המרקחת ואני עוד מחכה.
[נכנס צינגרבאי]
אני זוכרת שישים אלף. תזכיר לי את השם.
צינגרבאי יוחנן צינגרבאי.
ברלו זהו. והשישים אלף?
צינגרבאי שוכבים. היום זה כבר מאה וחמישים. עשרים שנה עברו.
ברלו עשרים שנה! והכסף עוד שוכב! בטח יש סיבה טובה, בטח נישואים מושלמים עם מבוססת ושני ילדים לפני צבא.
צינגרבאי ילדים - לא. נישואים - כמעט היו. פעמיים אפילו.
ברלו ופעמיים לא יצא.
צינגרבאי פעמיים כמעט יצא. היו מגעים רציניים. בשלבים האחרונים של המשא-ומתן - נכשל. ואת, אם מותר לשאול?
ברלו היו הצעות. בהחלט. אחת אפילו מכיוון צרפת. כולן נדחו. הצרפתון היה דווקא מקסים ובעל אמצעים.
צינגרבאי למה לא לקחת?
ברלו לא לקחתי. לא חייבת כלום לאף אחד. ואתה, בכלל לא השתנית.
צינגרבאי תודה.
ברלו תמיד נראית זקן ומרופט. הזמן לא יכול לעולל לך שום רע. אבל מה אתי? מה קרה לי? נראית בטח כמו עוף צלוי, מה? ואתה אפילו לא מכחיש! מה בשבילך?
צינגרבאי א.פ.צ. וחפיסה של שלושה לא משומן.
ברלו וגם המישפט הזה "א.פ.צ. וחפיסה של שלושה לא משומן". עשרים שנה עברו, עולמות התהפכו, אדם הגיע לירח, חמישה נשיאים התחלפו בארצות-הברית, וכאן באיזו פינה נידחת על כדור-הארץ, מין שטות, מישפט טפל ולא-חשוב עם כוח התמדה של ג'וק עוד מנסר ומנסר לו באוויר, קובר את נשיאי ארצות-הברית והולך לו הלאה.
[נכנס ספרול, חולה, עיוור, נשען על מקל]
ספרול אבי ז"ל שהיה אדם ירא-שמיים וגם נקניקיה רותחת, הוריש לי מלבד עשרת אלפים חפיסות גומי, גם את מחלת הסוכר שממנה סבלתי כל חיי, ושהחמירה מאוד, כפי שאתם רואים, בשנים האחרונות, אני שבר כלי, לא רואה, סוחב רגליים, דועך, מה יש כאן לדבר, אני מוכן עכשיו להנחה מדהימה, הנחה שיכול לעשות אותה רק מי שיודע שלקבר לא לוקחים כלום, או כמעט כלום, דהיינו, אני מוכר בשתיים-עשרה וחצי לירות לחפיסה, מחיר ששווה לחמש שלפני עשרים שנה, ואם זכור לכם, המחיר הקודם היה שש, כך שאני מוריד לירה נוספת, הנחה מדהימה ואחרונה, אני עושה את זה מפני שחשוב לי למות בראש נקי מגומי, הכסף לא חשוב כאן בכלל, הבית השני מכאן, השם כמו שהיה, שמואל ספרול.
ברלו מעבר לכל שאר הנימוקים העומדים בתוקף; מי יסתכן להשתמש בגומי בן למעלה מעשרים שנה?
ספרול ומי יתפתה ללוש בשר בן למעלה משישים שנה?
[ברלו סוטרת על לחיו. ספרול קד קידה ויוצא]
ברלו תביט עליו, על הזמר, מה היה ומה נשאר. ואילו אתה, לשם שינוי, בריאות של ילד בן שנה. אה, אני כבר רואה שאתה תגרום למישהי תענוגות גדולים מאוד הלילה, יש גם חפיסות של תריסר, תקנה של תריסר?
צינגרבאי [לעצמו] תריסר? ביחד עם חמש שנשארו לי מלפני עשרים שנה זה משאיר לי שבעה-עשר קנדונים. עם האהבה והרצון הכי לוהטים, אני גם לא רואה איך אני יכול בגילי להגיע להזדקפות נוקשה ואמיתית בלי מישחק-מוקדם ארוך מאוד, וכשאני אומר ארוך מאוד, אני לא מדבר על שעות אלא על ימים. אם אני רוצה להגיע לגמר מלא במוצאי-שבת, אני צריך להתחיל את החימום לכל המאוחר ביום חמישי לפנות ערב עם איזה מאגאזינים או דמיונות. לפי יומיים ומשהו חימום לגמָר אחד פלוס ארבעה ימי התאוששות שאחרי הגמר, אין לי מה לחשוב על יותר מפעם בשבוע, רצוי פעם מחודש, ואני לא רואה את עצמי תקוע עכשיו עם שבעה-עשר קנדונים שיספיקו לי לשנה וחצי מראש. [לברלו] תודה, אני אסתפק בחפיסה של שלושה.
ברלו [באכזבה] וזה אחרי שעשית לך שם חשבונות כאילו הנצח לפניך. שלושים לירות הגומי עם הא. פ. צ.
צינגרבאי [משלם, לוקח את הסחורה ופונה לצאת]
ברלו [שרה]
והוא כה רך הוא עדין
והוא גמיש כמו עורך-דין...
[צינגרבאי נעצר. פונה אליה]
ציבגרבאי ושינגטון שלושים ושש, דירה שמונה, בתשע?
ברלו [נאנחת, לעצמה] רומאנטית ללא תקנה, זו הצרה שלי.
תמונה 9
ערב. בית-כנסת. ספרול מסיים תפילת מעריב.
ספרול יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, והמצב לא טוב, אבא, לא טוב, והריני עומד בפניך כפי שעמדתי לפני עשרים שנה, כל הקנדונים עדיין בידי, ובעולם לא השתנה בעשרים שנה כלום, הכל נשאר כפי שהיה, חוץ מדבר אחד, שהמציאו את הגלולה נגד הריון שדחקה את הקנדון כמעט לגמרי משימוש, וזה קרה דווקא בדור שלי, בדיוק כשלי יש קצת גומי למכור, מיקריות מוזרה מאוד אבא, וככה דורסים גלגלי הקידמה והטכנולוגיה את האדם, את המשקיע הקטן, והמשקיע הקטן ששם את כל חייו בגומי אוסטרלי משובח מתוך ביטחון שהקנדון הוא נצחי, חש עכשיו על בשרו ששום דבר לא נצחי, שהגומי תוצרת-חוץ הכי טוב גם הוא זמני, הכל זמני, והאדם תמיד מרומה, אלא שעכשיו מאוחר מדי, סחורה נטולת ערך בידי, ועסקים שלא עשיתי כנראה כבר לעולם לא אעשה, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן. [יוצא]
תמונה 10
ערב. דירת ברלו. ברלו, צינגרבאי.
צינגרבאי וכאן בדירה כלום לא השתנה. וגם האווירה נשארה אותה אווירה. מין חמימות כזאת...
ברלו חמימות שחיכתה לך עשרים שנה. [פאוזה] עשיתי אז טעות גדולה שלא התחתנתי אתך, יוחנן.
צינגרבאי את באמת חושבת ככה?
ברלו כן. ובמרוצת השנים חשבתי על זה הרבה.
צינגרבאי למה לא ניסית להתקשר אלי? [פאוזה] מפני שאני חייתי אז בהרגשה שלא היית כל-כך מעוניינת בי, שהיית מעוניינת במר ספרול. עכשיו את גורמת לי שאתחיל לייסר את עצמי על ההחמצה.
ברלו היתה פה, ללא ספק, החמצה גדולה וגורלית.
צינגרבאי זה נורא לשמוע עכשיו, אחרי שהחיים כמעט עברו. אולי היו לך בכל-זאת ספקות?
ברלו לא היו לי שום ספקות.
צינגרבאי שום ספקות: אלוהים! רצו בי באופן מוחלט! אבל איזשהם פגמים ודאי מצאת בי?
ברלו שום פגם.
צינגרבאי אבל בטח הייתי צריך לעשות מאמץ ענק כדי להשיג אותך? נכון? מאמץ שהיה מעבר לכוחות,?!
ברלו שום מאמץ. מלה אחת.
צינגרבאי מלה אחת! אלוהים, מלה אחת! אבל בטח היית מתחרטת אחרי זמן קצר! היית מואסת בי! תגידי שהיית מואסת בי! תגידי שהיית מואסת בי!
ברלו אתה אדם נדיר, יוחנן, ואני הייתי אוהבת אותך יותר ויותר מיום ליום.
צינגרבאי לא רק אוהבת, גם יותר ויותר! אוי!
ברלו עד ליום מותך!
צינגרבאי עד יום מותי! אלוהים, היה לי בידיים! היה לי בידיים וחמק! חמק!
ברלו כן, יוחנן, היה לך בידיים. מעולם לא הפריד בין האדם לבין האושר צעד קטן כל-כך.
צינגרבאי בוזבז! בוזבז! החיים בוזבזו! [בוכה. ברלו מחבקת אותו]
ברלו יוחנן שלי, גבר שלי.
צינגרבאי אני עומד על שפת תהום של שישים וחמש שנה ואני נבהל. מרגע לידתי ועד יום מותי - תהום פעורה וחשוכה. מה עשיתי עם הזמן הכי טוב שלי!
ברלו אם רק נרצה, הכל עדיין לפנינו. לא הפסדנו כלום. אנחנו נממש כל גרם מהבשר שלנו. כל טיפה של דם תרתח. מח העצם יימצץ עד הלשד. אנחנו נובא לידי שימוש. אנחנו ננוצל. החיים ינוצלו, כל יחידת אנרגיה של גופנו ונפשנו תנוצל ותישרף. אנחנו נמוצה עד תום. לא עוד אורחים בחתונות של אחרים, כי אדונים בחתונת עצמנו. ואנו נתחתן. כי אין תכלית לחיינו, אין שמש אחרת בשמינו מלבד חתונה. מרגע לידתנו מחכה לנו חתונה, כמו יעוד, כמו קרש הצלה, כמו אי אקזוטי של משאת-נפש, ומרגע לידתנו אנו חותרים אל האי הזה, בכל כוחותינו אנו חותרים, אי מלא מלצרים ומנגנים ואורחים קצרי-רוח טועמים באצבע מהעוגה, אי קטן ואפוף קסם בו מחכה לנו חתונה, חתונה, חתונה, אושר גדול, אושר מסנוור, כל הרוך והחום, תשובה לכל שאלה, מענה לציפיה, פורקן למתח, קץ לנדודים, שיבה מהגלות, גאולה שלמה, חתונה. [מתייפחת. פאוזה]
צינגרבאי איך נוכל עכשיו להתחיל מהתחלה?
ברלו [תוך בכי] נוכל.
צינגרבאי איך?
ברלו נוכל.
צינגרבאי אני רציתי גם ילד.
ברלו יהיה גם ילד.
צינגרבאי איך? אנחנו לא באביב ימינו.
ברלו באביב, באביב, תאמין לי שבאביב.
צינגרבאי איך באביב? שנינו בני למעלה משישים.
ברלו [זועקת] תאמין לי שבאביב!
צינגרבאי [שפל-רוח] בסדר. אם את אומרת - באביב.
ברלו למה אתה מחכה? חבק אותי. חבק אותי כבר!
[צינגרבאי מחבק אותה]
חזק.
[הוא מחבק ביתר כוח]
נלך לחדר השינה?
[צינגרבאי לא זז, ברלו מנסה להתבדח]
זוכר איך בפעם שעברה לבשת את הגומי עוד לפני שבאת? ואיך אחר-כך גלש לך על השטיח?
[צינגרבאי מהנהן בראשו]
גם עכשיו לבשת אותו לפני שבאת?
[צינגרבאי מניע ראשו לשלילה]
למה לא?
[פאוזה]
אתה יכול ללכת וללבוש אותו עכשיו, אם אתה רוצה. [פאוזה]
אתה לא רוצה? [פאוזה]
אתה לא רוצה אותי?
צינגרבאי איזה יום היום?
ברלו חמישי. למה?
צינגרבאי איכפת לך אם נעשה את זה במוצאי-שבת?
ברלו למה דווקא מוצאי-שבת?
צינגרבאי מוצאי-שבת זה מוצאי-שבת.
ברלו שיהיה מוצאי-שבת.
צינגרבאי לילה טוב.
ברלו לילה טוב.
[צינגרבאי פונה לצאת]
יוחנן.
[הוא נעצר]
ושים לב יוחנן, אני לא אומרת לך כלום על הכסף. אני בטוחה שנסתדר. אני פשוט סומכת עליך שהתבגרת, שהתפכחת. אתה תיתן, אתה אביר, יש לך אופי של אדם שנותן.
צינגרבאי לילה טוב.
ברלו לילה טוב, אהוב שלי. ואף מלה אני גם לא אומרת, שים לב, על הפרי שיצמח לך מזה, וזה פרי גדול ורציני. אבל אנחנו כבר נסתדר, כשיש אהבה - יש אמון, ולך יש אופי מעורר אמון.
צינגרבאי לילה טוב.
ברלו לילה טוב, אהוב שלי, מתוק שלי, חמוד, וזכור, יוחנן, ואל תשכח, אני גם לא אומרת לך להביא צ'ק על-סך 150 אלף לירות במוצאי-שבת כדי שנוכל לפדות אותו כבר ביום ראשון בבוקר ונתחיל בשיפוץ בית-המרקחת ושיפוץ חיינו מייד עם תחילת השבוע החדש. אף מלה אני לא אומרת לך על זה. אני פשוט יודעת שבמוצאי-שבת אתה תביא את הציק - וכדאי שזה יהיה צ'ק בנקאי - בעצמך. אתה אדם נבון, נדיב, אתה יודע לא רק מה להביא, אתה יודע גם מתי להביא, יש לך חוש עיתוי מצוין... מצוין...
[הוא מסתובב לעברה בקוצר-רוח]
זהו, זה הכל, לא אמרתי כלום, ולא אוסיף על זה כלום, כלום כלום, כלום כלום כלום כלום, פְּלוּם פְּלוּם פְּלוּם פְּלוּם, טְרִים טְרִים טְרִים טְרִים טְראם.
[צינגרבאי יוצא. ברלו שרה]
[החיים רק מתחילים בגיל שישים ושתיים]
ברלו החיים רק מתחילים בגיל שישים ושתיים,
עד גיל שישים ושתיים זה הכל שטויות;
את מחפשת את דרכך,
עוד לא יודעת איך לחיות,
את מאוהבת, את קופצת,
גבר פה וגבר שם,
אחד מופיע, נעלם,
אחר תופס את מקומו,
הלב נסער, הלב נשבר,
אבל הכל, הכל כל-כך לא רציני;
כי החיים רק מתחילים בגיל שישים ושתיים,
וזהו בדיוק עכשיו הגיל שלי.
החיים רק מתחילים בגיל שישים ושתיים,
מגיל שישים ושתיים זה נקרא לחיות!
השארת המון מאחוריך, חלפו כבר רוב הבעיות,
את מסודרת, מבוססת,
עסק פה, קצת כסף שם,
הגבר שיבוא עכשיו
כבר לא יפנה לך את הגב,
ואם הוא מבושש לבוא,
זה לא בוער, עוד יש לך זמן, את תחכי;
כי החיים רק מתחילים בגיל שישים ושתיים,
וזהו בדיוק עכשיו הגיל שלי.
תמונה 11
ערב. טיילת על שפת הים. ספרול. נכנס צינגרבאי.
צינגרבאי אדון ספרול?
ספרול מי זה?
צינגרבאי יוחנן צינגרבאי.
ספרול אני מוריד עוד לירה. קח אותם באחת-עשרה וחצי לחפיסה. מה? אני לא רואה אותך. התעוורתי. מהמוכר. העיניים, השיניים של הראיה, הלכו. נעקרו לי השיניים היחידות בהן זללתי קצת עולם. אתה יודע מה, בשביל לא לסבך אני מוריד לך לאחת-עשרה לחפיסה.
צינגרבאי אני הולך להתחתן עם הרוקחת. הפעם זה גמור.
ספרול מה התנאים? אתה נותן לה את הכסף? אה? הוא נותן לה את הכסף!
צינגרבאי היא אשה טובה, בתור אשה.
[פאוזה]
היא גם נראית לא רע לגבי גילה.
[פאוזה]
הכסף יושקע בעסק, יהיו לי פירות הגונים.
[פאוזה]
מה אני יכול לעשות?! אם היו מחלקים לי בעולם הזה משהו חינם לא הייתי לוקח?! אין לי בחינם! אין לי מתנות! אין לי הנחות! אני מאלה שמשלמים מחיר מלא!
[פאוזה]
בכל אופן, החתונה שלי עם הרוקחת - זה סופי.
ספרול מה נשאר לך לעשות כאן על הטיילת?
צינגרבאי סתם. לנשום אוויר. זוכר שסיפרת לי לפני עשרים שנה על טקסאס?
ספרול שב על ידי.
[צינגרבאי יושב לידו]
תביט לשם.
[מורה לצינגרבאי על כיוון מסויים. צינגרבאי מביט לאותו כיוון]
אתה רואה מה שאני רואה?
צינגרבאי מה אתה רואה?
[פאוזה]
ספרול את טקסאס.
צינגרבאי כן, אני יכול לראות את טקסאס. לאיזה חלק אתה מתכוון?
ספרול לאמצע.
צינגרבאי בדיוק באמצע?
ספרול בדיוק בדיוק באמצע. יש שם חווה גדולה מוקפת שדות תירס.
צינגרבאי אני רואה.
ספרול עזוב כעת את שדות התירס ותתרכז בחווה. באמצע החווה יש וילה ענקית ומאחוריה גן, ובגן בריכת שחיה עם מידשאה סביב. על המידשאה כמה כסאות-נוח ושולחן עם משקאות קרים...
צינגרבאי קייץ?
ספרול קייץ טקסאס?. אחת-עשרה לפני הצהריים. ואם אתה יכול לראות את מה שאני רואה, שוחה לה עכשיו במי הבריכה בחורה אחת, יחידה בכל הבריכה הגדולה. שמה גֵ'יין.
צינגרבאי גֵ'יין או גִ'ין?
ספרול מה איכפת לך?
צינגרבאי זה חשוב לי לתמונה. גִ'ין רזה, גֵ'יין יותר מלאה.
ספרול זוהי גֵ'יין.
צינגרבאי אני באמת מעדיף מלאה.
ספרול והיא מלאה בדיוק במקומות שצריך. אבל בדיוק. שאתאר לך אותה?
צינגרבאי בבקשה. כי העיניים שלי קצת מעורפלות מהתרגשות.
ספרול שיער שחור, קצר, אבל שופע. שפתיים מלאות, סנטר מוצק, עצמות-לחיים מוגבהות. עיניים חומות. גוף גבוה ומלא. חזה עם שדיים גדולים וצמודים. לא נפרדים, צמודים.
צינגרבאי זה טוב, צמודים.
ספרול אני יודע. אגן ירכיים רחב.
צינגרבאי כמה?
ספרול רחב מאוד. הראש שלך עם כל התשוקות בפנים ייכנס שם ארבע פעמים.
צינגרבאי הלוואי אפילו שש.
ספרול הרגליים מוצקות וארוכות. קצת עבות בקרסוליים...
צינגרבאי זה טוב, אני כל-כך אוהב את זה.
ספרול אני יודע. והירכיים לא שמנות בכלל, כלומר, בסדר, מלאות בשר עדין, אבל לא שמנות מאוד, לא רוטטות, בכל אופן לא במידה המכינה אותך לקראת מה שבא אחר-כך.
צינגרבאי מה בא אחר-כך?
ספרול מכיר את הירכיים האלה שהולכות-הולכות-הולכות למעלה, נעשות עבות יותר ויותר, עד שלפתע, בפיסגה, ללא שום הכנה מוקדמת מתגלה לו, כמו כותרת של פטריה דשנה, ישבן שעובר על גדותיו?
צינגרבאי שמע, זה החלום הכי ותיק שלי.
ספרול אני יודע. ישבן גדול, עגול, משהו שנפרש מעליך כמו השמיים בעצמם, משתפל לצדדים, משתפל אחורה, ויוצר את שני הקפלים העמוקים האלה המסמנים את הגבול שבין מלכות האחוריים לנסיכות הירכיים, אתה מכיר את הקפלים האלה...
צינגרבאי יותר טוב מאשר את ההורים שלי.
ספרול ישבן לבן, כביר וטהור, מקהלה שמיימית של מלאכים, אגם שווייצרי מלא ברבורים, פיסגת האושר, משהו שמבטיח לך את כל סערות-הנפש יחד עם כל שלוות הבית. - זוהי ג'יין.
צינגרבאי ג'יין שלי.
ספרול כרגע היא בחורה לא נשואה, בת עשרים ושתיים. היא יוצאת מהבריכה בבגד-ים של שני חלקים.
צינגרבאי גם חלק עליון?
ספרול גם עליון.
צינגרבאי למה לה? זוהי בריכה פרטית שלה, לא?
ספרול כן, אבל מה שאתה לא רואה הוא שליד שולחן המשקאות עומד גבר צעיר שחרחר עם שפם ומוזג לה ג'ין טוניק.
צינגרבאי זה לא החבר האינטימי שלה?
ספרול לא, זה המשרת, אתה רואה שהוא לבוש מדי שרד עם האות ג'יי תפורה לו על החזה.
צינגרבאי מה עם החבר שלה?
ספרול אין לה עכשיו. היא פנויה בסוף-שבוע זה. אתמול היא זרקה את החבר האחרון שלה, והערב היא הולכת למסיבה, שם תכיר ודאי מישהו אחר.
צינגרבאי כלומר יש עכשיו סך הכל שמונה-תשע שעות שהיא פנויה מגבר.
ספרול כן. ועכשיו היא יוצאת, נוטפת מים, ניגשת לשולחן. המשרת, שמו מנואל...
צינגרבאי בוא נקרא לו גונזלס, לאידיוט.
ספרול ...מגיש לה כוס ג'ין טוניק עם קרח. היא לוקחת את הכוס, מסתובבת רגע להסתכל על השדות ומפנה לו את התחת. הוא מביט למטה, אל שני קפלי הישבן הנוצצים בטיפות מים קטנות בשמש, ורוצה ליפול על הברכיים וללקק את הטיפות. אבל הוא כמובן לא יעשה כלום, הוא מנואל, הוא רק מסתכל. ג'יין שותה לאט ומסתכלת הלאה משם, אל שדה התירס הרחב המשתרע עד האופק. היא מעבירה מישקל מרגל אל רגל, כך שהישבן שלה עושה תנועה, וקפל אחד, הקפל שמעל לרגל עליה היא נשענת, נעשה יותר עמוק ומגרה. וכאן נכנס לתמונה אורח.
צינגרבאי מי?
ספרול אתה.
צינגרבאי אני? מה פתאום אני? איך אני? אני בכלל לא לבוש לכניסה לטקסאס.
ספרול אתה בא דרך השדות כי תעית בדרך, או שאתה בא דרך השער הראשי. תחליט.
צינגרבאי אני עוד לא רואה איך הגעתי בכלל לטקסאס.
ספו-ול אתה שם, זהו. דרך השער הראשי או דרך השדות?
צינגרבאי שיהיה דרך השדות. זה מעורר יותר חמלה...
ספרול זה באמת עדיף. מפני שדרך השער הראשי היית צריך לעבור חקירה של משרתים. ככה דרך השדות, אתה מגיע ישר אליה.
צינגרבאי ישר אליה?!
ספרול ישר אליה.
צינגרבאי היא עומדת אלי עם הפנים או עם הגב?
ספרול עם הפנים.
צינגרבאי כי אם עם הגב, הייתי קודם כל קופץ וחוטף איזה נשיקה גדולה בישבן שלה.
ספרול אתה לא היית יכול לקפוץ לה ישר לישבן, זה היה הורס לך כל סיכוי...
צינגרבאי אני לא שואל אותך.
ספרול איך שלא יהיה, היא עומדת עם הפנים אליך, היא רואה אותך כשאתה מתקרב.
צינגרבאי זה עניין אחר. [הוא קם, מתרחק קצת מספרול, מסתכל על ג'יין דמיונית העומדת מולו. פאוזה ארוכה. הוא מנסה פעם בפעם לומר משהו, אך הדיבור אינו עולה בידו. הוא נע וזע כל הזמן במקום באי-נוחות. לבסוף הוא פוסע פסיעה אחת קדימה] שמי יוחנן... ג'ון... צינגרבאי... [פאוזה ארוכה] בקיצור, יש לי מאה וחמישים אלף לירות שהן בערך עשרת אלפים דולר שלכם... [פאוזה ארוכה. לספרול] היא אומרת לי "בבקשה לשבת".
ספרול היא לא אומרת לך כל-כך מהר "בבקשה לשבת".
צינגרבאי אבל היא כן אומרת לי "בבקשה לשבת".
ספרול היא לא אומרת לך. היא שותקת. היא מסתכלת בך ושותקת.
צינגרבאי אולי עכשיו היא מסתובבת עם הגב אלי?
ספרול לא. היא מסתכלת בך ושותקת.
צינגרבאי מסתכלת בעניין, לפחות?
ספרול מסתכלת.
צינגרבאי בכל אופן גונזלס, מה שמו, מנואל, מוזג לי עכשיו...
ספרול מנואל איננו. נכנס לתוך הבית.
צינגרבאי והיא רק מסתכלת?
ספרול מסתכלת.
[פאוזה ארוכה. צינגרבאי פונה שוב אל ג'יין הדמיונית, מנסה להגיד לה משהו]
צינגרבאי בקיצור, זה כל מה שיש לי, מאה וחמישים אלף, שהם עשרת אלפים דולר שלכם... ואני... [פאוזה. לספרול] שמע, כשאני מתרגם את החסכונות שלי לדולרים זה מאוד לא מרשים. אני לא חושב שהיא מעוניינת בי.
ספרול מה מביא אותך לחשוב ככה?
צינגרבאי תסכים אתי שאני לא אדם כערכה. אני חושב שהיא רואה על פני מי אני ומה אני, מה יש לי בחיים, וביחוד מה אין לי. לא תהפוך אדם של לירות לאדם של דולרים. אוי, אמריקה, אמריקה. כמובן לוא היתה עומדת עם הגב אלי הייתי קופץ ומדביק לה נשיקה גדולה על הישבן שלה, ואז, או שהייתי עף מייד החוצה, או שהייתי חודר אצלה את כל המחיצות עם המעשה הנועז הפראי הזה, ועל כל פנים הייתי זוכה לרגע של הטבעת פנים בנתח אושר עילאי. אבל עם הפנים אלי... צריך פשוט לבקש סליחה, להסתובב ולחזור אל הכביש הראשי דרך השדות.
ספרול אני במקומך הייתי מנסה שוב.
צינגרבאי לא. אני, איתה גמרתי.
[ספרול קם]
לאן?
[ספרול ניגש אל ג'יין הדמיונית, מחבקה בזרועותיו, רוקד איתה]
ספרול ?Hi Jane, I am Shmuel. Life is really something, Ah
צינגרבאי מה אתם עושים?
ספרול רוקדים.
צינגרבאי כבר?!
ספרול עובדה. [לג'יין] And you know what, Jane-sweet? A room has ,corners, but not love. Love has no corners
צינגרבאי שמע, אתה ממזר, אתה. הייתי רוצה לדעת פעם את הסוד שלך. איך אתה עושה את זה?
ספרול [תוך ריקוד] ראית. אני פשוט בא ולוקח. בקלות, צריך רק לגשת בקלות. הן אוהבות אותנו קלילים. הן אוהבות אותנו פרפרים. קצת קשים. קצת אדישים. לא נשפכים. הן משתגעות אחרינו רעים וקצת צרודים. קח את ג'יין למשל. היא כבר מזמינה אותי להישאר לסוף-שבוע. רוצה להכיר לי את הוריה. היא כבר חושבת עלי במושגים של נצחיות. תאמין לי, גם האמא שלה לא רעה, הייתי יכול להשתולל במשפחה הזאת כהוגן. אבל אני לא נשאר כאן, ג'יין, היא עוד לא יודעת, אבל אני הולך. [לג'יין] היה נעים לרקוד אתך בטקסאס לפני הצהריים על הדשא שעל שפת בריכת-השחיה שלך... .So long sweety [מפסיק לרקוד, חוזר אל הספסל ויושב. לצינגרבאי] אתה נשאר עם ברנדה.
צינגרבאי ברנדה?
ספרול ברנדה, השכנה שלה. לא רחוק מפה, גם כן וילה, ושדות תירס. ברנדה היא בלונדינית, עגולה יותר, קטנה יותר...
צינגרבאי אני קצת עייף עכשיו...
ספרול אתה מעדיף גבוהה יותר? יש עוד הרבה בחורות בטקסאס.
צינגרבאי אני פשוט קצת עייף עכשיו. היה לי יום קשה. אני חוזר לכביש הראשי. ואני מחפש בית-מלון קטן בצדי הדרך.
ספרול מוטל. בסדר, מצאת מוטל. נכנסת. מאחורי דלפק-הקבלה עומדת בחורה טקסאסית בלונדינית וגבוהה...
צינגרבאי אמרתי לך, אני עייף, היה לי יום קשה, אני רוצה לנוח.
ספרול בסדר. תעלה לחדר שלך במוטל, חדר עם מיזוג-אוויר מלא, ותיכנס למיטה רכה, כמובן, לא לפני שקנית בקיוסק שבמלון מאגאזין אמריקאי עם תמונות של בחורות נהדרות מטקסאס ומקליפורניה, ואתה נכנס אתו למיטה לעיין ולשפשף.
צינגרבאי אמרתי לך, אני עייף.
ספרול [מפציר בו] בן-אדם, קצת לשפשף לפני השינה.
צינגרבאי אני מוכרח מאגאזין?
ספרול בשביל התמונות.
צינגרבאי כמה הוא עולה לי, המאגאזין?
ספרול דולר תשעים וחמש.
צינגרבאי שלושים לירות! תודה רבה, אני אשפשף מהדמיון.
ספרול אל תהיה טיפש.
צינגרבאי אני לא אשלם שלושים לירות בשביל מאגאזין לשפשוף! אני, התקציב שלי כולל רק את המציאות, ולשפשף - אני אשפשף מהדמיון! הוצאות, הוצאות, ישר מכניסים אותי להוצאות! והמוטל מה, בחינם?! בטח עשרים דולר ללילה, מינימום! אתם השתגעתם! אני לא נכנס לשום מוטל! וכל הנסיעה הזאת לטקסאס, ראית מה קרה לי, איך קיבלו אותי! לנסוע עד טקסאס, נסיעה שרוששה אותי לגמרי, כדי לתעות בשמש בשדה תירס, להשפיל את עצמי מול בחורה אמריקאית עם תחת נשגב ולגמור עם מאגאזין במוטל?! שום נסיעה! אני מבטל את הנסיעה! אמריקה הזאת תוריד אותי לקבר, תוריד! אני לא נוסע לשום מקום! לא טקסאס, לא אמריקה, לא שום מקום בעולם, לא זז מפה סנטימטר! לא פונה לאנשים חדשים, ולא רוצה להכיר אנשים חדשים, כמו שאף אחד לא רוצה להכיר אותי. מפני שכולם יודעים בדיוק מה אני שווה, כל העולם יודע בדיוק בדיוק מה אני שווה! ולא הולך להוציא על אחד כמוני שום הוצאות, ובטח לא דולרים! אני לא אבזבז עלי דולרים! ולשפשף, בבקשה, אני יכול גם כאן, בזוהמה שלי, זה לא עולה לי, ולהתגרות אני יכול מהירח, יש לי פה ירח חופשי! פה אני יושב ולא זז, רק פה! בנקודה אחת קטנה! ועוד מכווץ! אתה שומע - מכווץ!! [יוצא]
ספרול [קורא אחרי צינגרבאי] אתה יכול לעצום את העיניים ולטמון את הראש מתחת לכר אלף שנה, אבל לא יעזור לך כלום. אי שם, מעבר לאופק הקטן שלך, טקסאס בכל-זאת קיימת!
תמונה 12
ערב. דירת ברלו. ברלו. נכנס ספרול. פונה אליה כאל בחורה דמיונית.
ספרול ?Hi Kathy. I am Shmuel. Life is really something. Ah
ברלו לייף-שמייף, כמה זמן נותנים לך הרופאים?
ספרול מייעצים לי לא לקנות את לוח-השנה הבאה. [פאוזה] מה התנאים שלך?
ברלו איחרת. אני ויוחנן נזכור אותך לפרקים בעצב.
ספרול התנאים, בלה.
ברלו אתה הרי לא רוצה בי באמת, אתה בא לבלבל קצת את המוח, לשחק קצת בפיטמות וללכת.
ספרול אני הולך למות, בלה. אני לא רוצה להפקיר את כל הסטוק שלי אבוד בחלל היקום. אני רוצה להשאיר אותו למישהו. אני רציני הפעם, בלה.
[משחק כשדיה. היא מלטפת אותו]
ברלו היית גבר מקסים, שמואל.
ספרול התנאים.
ברלו אני כל-כך שמחה שאתה לא יכול לראות אותי. אתה לפחות נעשית חולה, שבר כלי: אני סתם הזדקנתי כמו טיפשה.
ספרול הזמן דוחק: התנאים.
ברלו אתה נותן לי את הגומי.
ספרול בכמה לחפיסה?
ברלו בכלום.
[שניהם שרים ורוקדים]
[דואט רומאנטי]
ברלו שמואל, אתה עומד למות,
מה איכפת לך לתת לי את הגומי,
לאשתך, אשר תירש אותך
תוך זמן קצר בין כה וכה?
ספרול בלה, אני עומד למות,
מה איכפת לך לתת לי חמישים אחוז,
לבעלך, אשר תירשי אותו
תוך זמן קצר בין כה וכה?
ברלו שמואל, רק מפני שפעם, לרגע,
הופעת לעיני עם קסם מסויים,
ספרול בלה, רק מפני שעוד מעט
נחוצים לי פנים להיפרד מהם,
ברלו ופעם, לרגע, הזזת לי דבר-מה בלב,
ספרול ועוד מעט, לרגע, נחוצה לי אנחה,
ברלו ופעם, לרגע, בך רציתי, רק בך,
ספרול ועוד מעט, לרגע, נחוץ לי מלווה לדרך אחרונה
ספרול למען רגע עוד מעט,
{
ברלו למען רגע, פעם,
ספרול נצלי הזדמנות בלתי חוזרת,
{
ברלו נצל הזדמנות בלתי חוזרת,
שמואל...
ספרול בלה...
ברלו שמואל...
ספרול בלה...
ספרול תני לי חמישים אחוז,
{
ברלו קח את זרועותי,
ספרול וקחי לך את הגומי!
{
ברלו ותן לי את הגומי!
[מפסיקה לרקוד]
בזה נדמה לי שאמרנו את הכל.
ספרול אמרנו.
ברלו ולא יהיו הפעם עשרים שנה נוספות. [פורצת בבכי] אותך אהבתי, אותך רציתי כל הזמן, לך חיכיתי שתבוא... אז למה...?
ספרול אומר לך בכנות, בלה: למסור במתנה עשרת אלפים חפיסות של גומי משובח - אפשר רק מתוך אהבה מטורפת. ואהבה מטורפת לא היתה פה. לא היתה לי. מעולם.
ברלו לא פנים להיפרד מהם. לא אנחה. לא מלווה לדרך אחרונה.
[ספרול נופל. ברלו פורצת שוב בבכי, אך אינה ניגשת אליו]
הו, שמואל, שמואל, אם הנשמה שלך תימצא בגן-עדן - ואני לא מתארת לעצמי שהיא יכולה להימצא במקום אחר - בבקשה ממך, התפלל למעני לפני אלוהים ותהיה מליץ-יושר בעדי, כי כמה נשאר לי עוד לחיות, חמישים-שישים שנה, תאמר לו שלא חייתי את החיים שלי טוב, בקש שיתן לי עכשיו את מנת האושר המיועדת לי, שלא יחכה לרגע האחרון, ואני רוצה גם שתשגיח עלי מלמעלה, שמואל, שתפקח עין על כל צעדי, ואם תראה בור לרגלי תזהיר אותי, וספר להם עלי, למלאכים, ספר להם איזו אשה אני, לא נוראה בכלל, אשה שמכרה לאנשים תרופות והציעה המון אהבה, מה היא אשמה שאף אחד לא לקח, ושיביאו לי משהו, המלאכים, אם הם יורדים אלינו, לא הייתי מתנגדת לאיזה נס, אבל לא היה איכפת לי לקבל גם משהו בדרך הטבע, והייתי רוצה שתתקשר גם להורים המנוחים שלי, ספר להם הכל, תאמר להם שלא יֵשְבוּ בטלים, שיקומו, שיעשו משהו, שתעשו כולכם משהו, ושינגטון 36 דירה 8, עשו בשבילי משהו, עשו משהו, עשו עשו... [יוצאת כשהיא ממררת בבכי. פאוזה]
ספרול [לעצמו] ערב יורד על בית-הקברות. הערב הראשון שלי. כל האלמנות, הקברנים, החזנים הלכו. הציפורים כבר ישנות. שקט. דומיה. שורות שורות אנחנו שוכבים, כמו ילדים בקייטנה, מיטה ליד מיטה, מתלחשים בחושך לאחר כיבוי אורות. מה נשמע בחוץ, שואלים הוותיקים, כמה היום הדולר? אני מספר להם כמה הדולר. ואיך חיי עולם-הבא, אני שואל. אין, מגחכים הוותיקים בפה מלא עפר, אין חיי עולם-הבא. ועצי הפרי, והדשאים, אני שואל, הלווייתן, הסעודות, מקהלות הכרובים? אין, מגחכים הוותיקים בפה מלא עפר, אין סעודות, אין דשאים, אין כרובים. ותחיית המתים, אני שואל, יש כבר תאריך? אין תאריך, מגחכים הוותיקים בפה מלא עפר, הכל שמועות, שוכבים ומחכים, פשוט שוכבים. היי, חברה מיתים, אני קורא בקול, אל תסריחו לי פה מתוגה, זוכרים איך, לא פעם, חלמנו שאנחנו מתים ולפתע, ממש ברגע האחרון, התעוררנו שטופי זיעה, איש איש במיטתו, רואים שהיה זה רק חלום? גם הפעם נתעורר, הוי חברה, גם הפעם, וגם אם זה חלום ארוך הפעם. כן, מגחכים הוותיקים בפה מלא עפר, כן, רק שהפעם החלום ארוך ארוך ארוך ויבש לנו, יבש, ממש מתפוררים, כל-כך יבש. הוי, חֶבְרֵה מֵיתים, אני קורא בקול, אל תסריחו לי פה מתוגה, כאן שמואל בא עם שק מלא קנדונים אל הקבר, אם לחלום חלום ארוך - שיהיה חלום רטוב. הוי חֶבְרֵה, בטקסאס קבורות נשים ליד שדות תירס ובריכות שחיה ווילות, קבורות בארונות של כסף, זוהי טקסאס, חֶבְרֵה, ואיזה ישבנים ששם תקועים באדמה... הי, אתם רואים מה שאני רואה? מה אתה רואה, שואלים הוותיקים, אצלנו חושך. מעבר לחושך, אני אומר, אתם רואים? טקסאס. אמצע טקסאס. בית-קברות נפלא, רחב, מלא עצים, פרחים, ומציבות נהדרות משייש - מה מציבות, וילות! - ובאמצע באמצע מתחת למציבה הכי גדולה והכי יפה, בתוך האדמה - איזו אדמה דשנה! - שוכבת בארון זהב בחורה ושמה ברברה. היא היתה בחורה טקסאסית ספורטיבית, נהדרת, איזה ישבן נפלא, גדול, מלא, נפרש מעליך כמו שמיים, עכשיו היא כאן, למטה, שוכבת על הגב ומחכה לנו [הוא מנסה לקום, אך אינו יכול. הוא זוחל לעבר נערה דמיונית]
Hi Barbara. I am ...Shmuel. A grave has corners, but not love. Love has no corners
[הוא רוקד על גחונו עם ברברה הדמיונית, ויוצא בזחילה]
תמונה 13
ערב. דירת ברלו. ברלו בכתונת-לילה. נכנס צינגרבאי.
ברלו ואיך עברה עליך השבת, חמוד?
צינגרבאי בהכנות יסודיות. הגומי כבר פרוש ומתוח על מקומו מאז הצהריים.
[מבטה של ברלו יורד אל מכנסיו] אל תדאגי, כל האיזור הזה - אש להבה. ברלו שרק לא תשרוף שם את הצ'ק.
צינגרבאי סליחה?
ברלו הצ'ק. יש שם צ'ק בכיס, נכון?
צינגרבאי יש.
ברלו אני עצמי הספקתי לנמנם קצת לפני שבאת. וחלמתי עליך.
צינגרבאי עלי? באמת? חלום יפה אולי?
ברלו יפה ומרגש.
צינגרבאי תספרי לי?
ברלו חלמתי שאתה משקיע בבית-המרקחת מאה וחמישים אלף לירות. אתה היית מאושר, אני הייתי מאושרת, כל זה קרה באביב.
צינגרבאי עכשיו אביב.
ברלו כן, זה קרה בדיוק עכשיו. הדלת נפתחה, אתה נכנסת, שמת על השולחן צ'ק ירקרק, ואני נשקתי אותך על הפה. שמש אביבית חיממה אותך ואותי.
[פני צינגרבאי נופלים]
אתה חושב שהחלום הזה מסמל משהו? [פאוזה] מה נעשית מהורהר כל-כך? אני פשוט רציתי לספר לך חלום נעים שלי.
[פאוזה. ברלו משתרעת על גבה. הוא שוכב עליה. הוא מנסה לשלהב עצמו. היא מנסה לעזור לו. הוא אינו מצליח]
תמיד נראית לי הטיפוס שמדכא שמחות.
צינגרבאי את לא מכירה אותי. כשהייתי ילד, בערך בן תשע, תקעתי פתאום בדיחה. לא יודע איך, ככה פתאום, מול כולם, יצאה לי מהפה בדיחה. אבי ואמי והאורחים צחקו וצחקו. גרמתי להם שימחה. זה הייתי "אני" האמיתי. כל מה שלפני הרגע ההוא ואחרי הרגע ההוא בגיל תשע - זה לא אני, זה קליפה. ויום אחד היא תישור, ולעיניכם יתגלה ילד בן תשע תוקע בדיחה. [הוא מנסה שוב, אינו מצליח] סלחי לי. אני כישלון. [וכיוון שלא באה תגובה מברלו - ] אולי כדאי שאלך עכשיו. [קם]
ברלו [מזנקת אליו] מה פתאום ללכת! אף אחד לא הולך לשום מקום! [מגפפת ומנשקת אותו] יוחנן שלי. אהוב שלי, יקר שלי! איך אפשר בלעדיך?! [משכיבה אותו על המיטה] אח, יוחנן, אוי, יוחנן, מין גבר שכזה! שתקן, אלים ותוקפני כזה! שתקן נמר כזה, אח, יוחנן! אח, יוחנן, פרא ג'ונגל! פרא ג'ונגל שכזה! נמר! נמר הגיח מן הסבך לטרוף נשים בלב הכרך! חתול יער! צ'יטה! צ'יטה מושלמת! שתקן מפואר כזה, משהו מחוץ לציוויליזציה, אדם קדמון, עץ גומי, צ'יטה, פרא, יֵצֶר קדמוני אפל, ממותה, צ'יטה, צ'יטה! תמסח רדום מריח דם, קם, יוצא מהאגם, טורף רוקחת ונרדם! [שוכבת עליו ומבצעת תנועות הזדווגות, נאנחת וגונחת]
[יוחנן, יוחנן]
אח, יוחנן, כן, יוחנן,
כן, יוחנן, אוי, יוחנן,
ככה, יוחנן, טוב, יוחנן,
אוי, יוחנן, כן, יוחנן,
טוב, יוחנן, אמא'לה, יוחנן,
יופי, יוחנן, תמשיך, יוחנן,
קדימה, יוחנן, כן, יוחנן,
אוי, יוחנן, אוי אוי, יוחנן,
אח, יוחנן, כן, יוחנן,
זהו, יוחנן, שיגעון, יוחנן,
אוח, יוחנן, פלדה, יוחנן,
יום הולדת, יוחנן, שיגעון, יוחנן.
יוחנן, יוחנן, יוחנן, יוחנן,
יוחנן, יוחנן, יוחנן, יוחנן!
צינגרבאי אוי, צועקים פה יוחנן ויוחנן,
כאילו יוחנן יכול כאן להושיע,
כאילו יוחנן יכול לגאול,
כאילו יוחנן, מלבד קצת להזיע,
כאילו יוחנן בכלל יכול!
ברלו אוֹח אוֹח, יוחנן, בראבו, יוחנן,
תחזיק, יוחנן, תהיה בריא, יוחנן,
איך אתה, יוחנן, פלטינה, יוחנן,
אין, יוחנן, חיים בלי יוחנן,
זהו, יוחנן, הוֹפְּ-לָה, יוחנן,
מגיעים, יוחנן, הוֹפְּ-לָה, יוחנן,
עוד צעד, יוחנן, זהו, יוחנן,
תן, יוחנן, תרביץ, יוחנן,
הכל, יוחנן, תגמור, יוחנן,
ככה, יוחנן, תראה להם, יוחנן,
אוֹח, יוחנן, איזה, יוחנן,
אוֹח, יוחנן, איזה, יוחנן.
יוחנן, יוחנן, יוחנן, יוחנן,
יוחנן, יוחנן, יוחנן, יוחנן!
צינגרבאי אוי, צועקים פה יוחנן ויוחנן,
כאילו יוחנן יכול כאן להושיע,
כאילו יוחנן יכול לגאול,
כאילו יוחנן מלבד קצת להזיע,
כאילו יוחנן בכלל יכול!
ברלו [בקצב שנעשה יותר ויותר איטי לאחר האורגזמה]
יוחנן - גֶבֶרנָן, יוחנן - גָדולָנָן,
גָדולָנָן - ענקָנָן, עמוקָנָן - חזָקָנָן,
חזָקָנָן - מוצקָנָן, מוצקָנָן - מָתוקָנָן,
מָתוקָנָן - בּוּבּיקְנָן, בּוּבּיקְנָן - בּוּבּיק,
מוזַמְבּיק, זמְבֶּזי, זוּמְבּי,
זוּמממממ... בְּזְזזזז... זְזזזז... זַמש!
[היא מתרוממת וניתקת מעליו]
צינגרבאי והרי לא עשיתי כלום.
ברלו עשית, לא עשית - היתה חוויה לא רגילה.
צינגרבאי [מסתכל בשעונו] איך שלא יהיה, נוכל בכל-זאת להספיק גם לסרט.
ברלו למה לנו סרט, נסתכל בצ'ק.
צינגרבאי סליחה?
ברלו בצ'ק, בצ'ק. נסתכל לנו בצ'ק.
צינגרבאי כן. בצ'ק. [פאוזה]
ברלו אתה לא שומע טוב הערב?
צינגרבאי למה?
ברלו אמרתי, נסתכל בצ'ק. כן, בצ'ק.
[מוציא מכיסו צ'ק, אך מחזיק אותו ביד קפוצה. ברלו מושיטה ידה. הוא אינו נענה]
ברלו [אוחזת בפרק ידו] נו, מה קרה איתך? נרגש? [מחליקה על אצבעותיו] כולך מזיע.
[היא מנסה לפתוח את אגרופו. הוא מתעקש, משיב ידו אחורה]
צינגרבאי דקה. זה לא פשוט. הכסף הזה - זה אני. [לעצמו] נועז מדי, נועז מדי, אני עושה פה משהו נועז מדי. לא לפי כוחי לתת בבת-אחת סכומים כאלה. נועז, נועז, נועז המעשה, רק מהמחשבה עליו נעשה לי קר וחם. צמרמורת. אני רועד, אני מרגיש עירום ברוח סערה. אני לא מאמין בחיים שיהיו לי מעכשיו. אני לא מאמין שמשהו טוב יקרה לי. יש לי מאה וחמישים אלף. ותיכף לא יהיו לי. נדמה לי שיש לי חום גבוה. לא, לא אוכל לעמוד בהעזה הזאת. אולי המעשה הזה הוא לא נכון? אולי שגיאה? אולי בגידה? אולי מאה וחמישים אלף לירות קוראים לי עכשיו "אבא, אבא!" ואני אוטם אוזני, מפנה עורף, מפקיר אותם, משליך אותם, רוצח ילדים רכים?! נועז, נועז המעשה, למעלה מכוחות אנוש, היד רועדת, מסרבת לציית לפקודותיו של הרוצח. לכי יד, לכי לבלה ברלו, תני לה את הצ'ק, את בני, את יחידי, אשר אהבתי, ואלוהים יסלח לנו על חטאינו, כי כאן, בעמק הבכא שלתוכו השליך אותנו, הדרך אל האושר משוחה בדם חסכונותינו הקטנים. [לברלו] אני סומך עליך שיהיה לי טוב.
ברלו אתה יכול להיות שקט.
צינגרבאי אני שקט. יהיה לי טוב?
ברלו יהיה לך טוב מאוד.
צינגרבאי [לעצמו] בטח. טוב מאוד יהיה לי. [מושיט את הצ'ק לפנים] שלום - חיי.
[ברלו חוטפת מידו את הצ'ק. צינגרבאי מתכווץ בבת-אתת כאילו ספג מהלומה בבטנו. לעצמו]
אהה! מה עשיתי! שגיאה! פתאום ברור כל-כך: שגיאה! לא יהיה לי טוב איתה! רימתה אותי! ברגע שהצ'ק עבר ליד שלה, כמו ברק היכתה אותי הוודאות: שגיאה! שגיאה גדולה וגורלית! שניה לפני זה עוד פקפקתי. שניה לפני זה עוד היה הצ'ק ביד אצלי. לוא רק תפסתי ששגיאה שניה אחת לפני זה! שניה אחת לפני זה עוד הכל היה אחרת, כאן, ביד, שכן לו צ'ק, הנה כאן, ביד הזאת, היא עוד חמה מהמגע, נח לו צ'ק והתחמם, כל החיים היו עוד לפני... לא, זה לא הוגן שאשלם מחיר כזה בגלל שניה אחת איחור! לוא לפחות הייתי תופס ששגיאה אחרי שבוע, יום, שעה! דקה! אבל שניה אחת! לא! זה לא טבעי! לא טבעי! לא יעשו פה צחוק מבן-אדם! לא בשביל שניה! עוד יש קצת היגיון פנימי בעולמנו! לא בשביל שניה! לא בשביל שניה! [לברלו] שמעי! היתה פה רק שניה! תני לי את הצ'ק!
ברלו איזה שניה?
צינגרבאי לא חשוב! תני לי את הצ'ק!
ברלו מה פירוש "תני"?!
צינגרבאי שום פירוש! פשוט תני! תני לי את הצ'ק וזהו!
[ברלו מכניסה את הצ'ק לחזייתה]
ברלו מה קרה לך?
צינגרבאי כלום. לא קרה כלום. נשארתי אותו דבר. ואת נשארת אותו דבר, והאהבה נשארה אותו דבר, והשמש והירח נשארו אותו דבר, כלום לא השתנה, רק תני לי את הצ'ק וזהו.
ברלו הצ'ק יוכנס לבנק מחר בבוקר.
צינגרבאי שום בנק! שום בוקר! החזירי לי את הצ'ק שלי! את הצ'ק שלי אני רוצה עכשיו!
ברלו הצ'ק הוא בידיים בטוחות, יוחנן, אם לזה אתה חושש.
צינגרבאי אין לי חששות בכלל, אמרתי לך שאין לי כלום, אני שמח ועליז, אני רוצה רק את הצ'ק בחזרה!
ברלו יוחנן...
צינגרבאי לא מוכן לשמוע! את הצ'ק! את הצ'ק!
ברלו אין צ'ק! הצ'ק שלי! אתה נתת לי אותו מרצונך הטוב! מחר הולכים לרבנות ומחפשים קונה לפריז'ידר שלך!
צינגרבאי בסדר, הולכים לרבנות, מחפשים קונה, עכשיו אני רוצה את הצ'ק.
ברלו או שאתה מתחרט על השידוך אתי?
צינגרבאי אני לא מתחרט ואני לא לא מתחרט! קודם כל את הצ'ק!
ברלו לא תקבל שום צ'ק!
צינגרבאי הצ'ק, הצ'ק!
ברלו אמרתי: לא!
צינגרבאי הצ'ק! הצ'ק!
ברלו עוד "הצ'ק" אחד ואני סוגרת אותך באמבטיה, ג'וק!
צינגרבאי הצ'ק!
[מנסה שוב להיאבק איתה, היא הודפת אותו]
אני לא אזוז מפה! הצ'ק! הצ'ק! אני אקרא למשטרה! למכבי-אש! שיבואו עם סולמות וצינורות! שיחלצו לי את הצ'ק!
ברלו שיבוא, מצדי, גם חיל-אוויר עם הליקופטרים! לא תקבל אצלי שום צ'ק!
צינגרבאי [נופל על הארץ] אל תקחי על מצפונך את האחריות... אני לא בריא כל-כך... דברים פעוטים הרבה יותר גרמו להתקפות... ואם אני נכנס לדיכאון, אני עלול... [לופת את רגליה] ואת הרי אשה רחמניה... חלוק לבן, רוקחת... את אשה עם לב ורחמנות...
[ברלו מנסה להשתחרר מלפיתתו, הוא יורד על גחונו ונאחז בקרסוליה]
לא רק רחמנות... ולא רק לב... גם הבנה... אשה עם אופי, חזקה... מוצקת... ואני... מה אני... אדם קטן... פחדן... קטן... עכבר אפור מגעיל עם מורך-לב... שפל כזה... בלי אומץ, בלי ביצים, וגם לא גבר, בעצמך ראית... לא כוח, לא כבוד, לא הופעה, לא אופי... מין תולעת... רוק... אבק... אבק עם צ'ק... זה כל מה שנשאר לי בחיי, הצ'ק... בבקשה, הצ'ק... זרקי לי את הצ'ק, טובה וחזקה שלי... זרקי אל האבק שלך, טובה ומבינה שלי... לרוק שלך... הצ'ק... הצ'ק... הצ'ק...
[תוך דיבור הוא מנשק את נעליה. בתנועת סלידה מוציאה ברלו את הצ'ק מחזייתה וזורקת אותו על הארץ לפניו]
ברלו קח! קח את הצ'ק!
[צינגרבאי מרפה מרגליה ועט על הצ'ק בצהלה - יבבה היסטרית. ברלו מתיישבת כשגבה אליו ושוב אינה מפנה אליו את פניה עד הסוף. הוא מאמץ את הצ'ק אל ליבו, מכניסו לכיסו. נרגע לאט לאט. קם]
צינגרבאי אנחנו עדיין יכולים להספיק לקולנוע. [צוחק בלב שמח] אני מזמין אפילו אחר-כך למסעדה. מסעדה איטלקית עם יין. על חשבוני. נעשה לנו קצת חיים הערב, מה יש. מגיע לנו. [פאוזה. מתיישב לצידה] ניסע לקולנוע בטקסי ספיישל. מה את אומרת? [פאוזה. קם. הולך לכיוון היציאה. עוצר. חוזר אליה] נתראה מחר? [פאוזה] מחרתיים? [פאוזה] פעם? [פאוזה. שר]
והוא כה רך והוא עדין,
והוא גמיש כמו עורך-דין...
[פאוזה]
תאמרי לי לפחות מלת פרידה?
ברלו זרוק את הגומי לבית-כיסא בדרך החוצה לפני שהוא גולש לי כאן על השטיח.
[צינגרבאי תופש במיפתח מכנסיו לעצור את הקנדון מלגלוש ופונה לצאת. סמוך לפתח הוא נעצר, מסתובב]
צינגרבאי את כועסת עלי שאין לי גדלות-נפש? כועסת עלי שאני לא יודע לתת? שיתנו אלה שיש להם. לי אין. וגם אם יש לי - למה שאתן? [יוצא]
ברלו [לעצמה] כמו הרגע ההוא אז בקומדיה, לפני עשרים שנה, כשהאור באולם כבר כבה והאור על המסך עוד לא נדלק, ואנחנו ישבנו בחושך וחיכינו בדומיה, כל הציפיות, כל החלומות מרוכזים בנקודה אחת באפלה שממול; ואז נפתח מסך ישן בחריקה, אור צהבהב-קלוש עלה על הבמה, ושלושה אנשים מיסכנים עמדו על הקרשים למעלה עם קרטון וסמרטוטים, וטחנו לנו שם משך שעתיים ארוכות את החיים שלנו, כאילו יש שם משהו שאנחנו לא יודעים.
[סוף]