כולם רוצים לחיות

כל העלילה מתרחשת בכפר נידח, אי-שם בהרי האַפְּצִ'ים.

מערכה ראשונה

תמונה 1

[לילה. חדר השינה של פּוֹזְנָא. פוזנא מתהפך במיטה בבחילה.]

פוזנא ועכשיו לא יכול להירדם, מתהפך בבחילה כל הלילה, מפני שהסלאמי ההונגרי בארוחת הערב היה שוב בלי החרדל דיז'ון, ואני הרי שאלתי אותה, את הבהמה, חמישים פעם שאלתי אם נשאר עוד מספיק מהדיז'ון, והיא, הבהמה, משרבבת בביטחון פימה ועונה "מה זאת אומרת דיז'ון, הבית מלא דיז'ון!", ובסוף איפה הבית ואיפה הדיז'ון, מחרבנים לך לפֶּה, והיא, הבהמה, עוד יש לה החוצפה "אז יהיה פעם בלי דיז'ון, גם בֶּנֶדיקְטָה חרדל!" שמעתם בהמה? – "גם בֶּנֶדיקְטָה חרדל!", ומשרבבת פימה, ועל הפימה שומה, ומתוך השומה שערה, חְסְסס, כמה מבחיל הכל, הלא רק בשביל להקיא נחוצים איזה תשעים שנות חיים, כי הדיז'ון הוא פה רק סֵמֶל, הלא הכל ככה, כל הקוסמוס המוגלתי, הרי גם הדג-מלוח, אני אומר לה, לבהמה, "קַצצי לרוחב, נבלה, עם  השידרה, אני אוהב למצוץ את העצם!", והיא –  לאורך, בלי העצם, ואתה לֵך מצוֹץ לך את הלשון, וכעת גם הדיז'ון, אח, כמה אני רוצה דיז'ון, כמה אני לא יכול בלי דיז'ון, חְסְסס...!

תמונה 2

[שם. פוזנא. נכנם גוּלְגֶלֶביץ', אחריו גוּלְגָלֶה.]

גולגלביץ' פּוֹצְנָא? רוזן פּוֹצְנָא?

פוזנא פּוֹזְנָא. מי אתה?

גולגלביץ' גוּלְגֶלֶביץ'. מלאך-מישנה אצל מלאך המוות. באתי לגאול אותך, כמו שאומרים, מעמק הבּכא.

פוזנא [לעצמו] מצאו זמן לתחפושות, המשרתים! [לגולגלביץ', בגערה] לֵך, לֵך תביא כבר שניצל ואל תשכח מלפפון חמוץ! [גולגלביץ' מתחיל לחנוק אותו] אוֹח, כואב!

גולגלה חי-חי, כואב!

גולגלביץ' זה הילד שלי, גולגלה. הוא בא איתי לעבודה בחופשות. הוא יהיה אמן. משוגע על צבעי כחול וסגול.

גולגלה [ממשיך להתבונן בפני פוזנא הנחנק] חי-חי, הפנים – מכחילים!

פוזנא אוי הלב! אוויר!

גולגלביץ' [מחבק את גולגלה, נוגס בו באהבה] אוח, הילד הזה, לאכול אותו, חְפְּחפח...!

פוזנא [מייבב] ולמה? מה עשיתי?!

גולגלביץ' נו, לפני רגע מאסת בחייך, הרעשת שמים וארץ על החרדל דיז'ון...

פוזנא איזה דיז'ון?! מי דיבר על דיז'ון?! רטנתי רק שאני לא יכול לישון, לישון!

גולגלביץ' דיז'ון, דיברת על דיז'ון.

פוזנא קחו את הדיז'ון, קחו את הבֶּנֶדיקטה, קחו הכל, רק השאירו קצת אוויר...! [בוכה] עוד לא חייתי... אני תינוק...

גולגלביץ' בן חמישים וארבע – פֶע!

פוזנא נער! ולמה דווקא אני?! בעולם מיליארד סינים והודים – למה אני?! מהם יש כל-כך הרבה, וממני – אחד!

גולגלביץ' נו, ויכוח שחוּק: אני "לגאול" – אתה "אוויר" – אני "אתה" –  אתה "סינים"; כל אחד, מגיע תורו, מַפנה אותי אל הסינים. תתחיל לפרפר.

פוזנא לא מוכן! לא אתן! לחיות!

גולגלה חי-חי, סגול!

פוזנא [בשארית כוחו] ואתה אמרת "פּוֹצְנָא" ואני – פּוֹזְנָא! טעות! אצלך רשום "פּוֹצְנָא"!

גולגלביץ' [מעיין בפנקס] כן, רשום פּוֹצְנָא. אבל הטעות – בהעתקה: הוסיפו זנב לזי"ן, יצא צד"י.

פוזנא מה איכפת לי? כתוב פוצנא – ואני פוזנא! אם הרגת את האיש הלא-נכון – אלוהים יתלה אותך! תהיה כחול!

גולגלביץ' [לעצמו] הסתבכנו. פוצנא – פוזנא. [בועט בחמת זעם באחורי גולגלה] מה אתה עומד?! לך תעיר את מלאך המוות! [גולגלה יוצא. לפוזנא] נו, מייד נברר. אתה תמות, אל תדאג. [תופס את פוזנא בצווארונו, מרים אותו באוויר] ופתאום אין רוזן, אין בעל אחוזה, אין אב משפחה, אפילו שם פרטי לא, נשרו כל הקליפות, נשארתָ חתיכת בשר רועדת ותחתיה שלולית שתן.

פוזנא [מייבב] רַחֵם... לא התכוננתי... לא האמנתי שיבוא הרגע... איזה ילד מתוק יש לך...

גולגלביץ' השתַנת. משתינים כשבאים לעולם, משתינים כשיוצאים ממנו, ובאמצע – חרדל דיז'ון.

תמונה 3

[שם. פוזנא, גולגלביץ'. נכנס יַאך מָוֶוצְקִי בסערה, אחריו גולגלה.]

מווצקי נו, מי כבר לא רוצה למות?! אִישְשש, סיבּוּכוֹן, תמיד סיבּוּכוֹן, ותמיד באמצע הלילה, על כל תולעת מעירים לך את מלאך המוות, וכולם רוצים לחיות, ולכל אחד נימוקון, אִישְשש...!

גולגלביץ' אדון מָוֶוצקי, שמו פּוֹזְנָא, וכאן רשום פּוֹצְנָא.

מווצקי [מעיין בפנקס] כן, רשום כאן פּוֹצְנָא.

פוזנא ואילו אני פּוֹזְנָא! כבוד מלאך המוות – פוזנא בזי"ן, בזי"ן פוזנא, בזי"ן!

מווצקי שקט! שמעתי! תראה, פוזנא, הכוונה אליך, יש רוזנון אחד במחוז – זה אתה!

פוזנא אבל שָם פוצנא בצד"י, ואני בזי"ן, פוזנא בזי"ן!

מווצקי שמעתי! כן, הטעות בהעתקה – טעות.

פוזנא טעות, טעות! פוזנא בזי"ן!

מווצקי טעות נדירה אומנם. ואלוהים, אִישְשש, שהוא אספן בולים ומטבעות עם טעויות נדירות, בייחוד של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הוא במקרים כאלה, אִישְשש...

פוזנא חנינה?!

מווצקי שקט! הצרה שלנו יש מיכסָה, תופס?! תצטרך תוך שלושה ימים להביא מחליפון, מישהו שיסכים מרצונו החופשי למות במקומך. למות, למות, שמעת?!

פוזנא מחליף אחד?! אביא אלף! אני הרוזן פוזנא, יש לי משפחה אוהבת, ידידים, הורים, אחוזה מלאה איכרים ומשרתים, הכל שלי, שלי...!

מווצקי שקט! מה אתה צועק?! אִישְשש, צועקים כולם, הכל בצווחות, אוֹח, הכל שוּק, שוּק! לנו נחוץ אחד בלבד, לא אלף! ולא סיני או הודי, שמעת?! מאלה יש לי מספיק במחסנון! אִישְשש, סינים...! שמעת, פוזנא?! עד יום שישי עם שחר! למות, למות! לא לישון ולא לחלום, למות! נו, גם ביום שישי כבר לא אישן, אִישְשש! [פונה לצאת. נעצר] גולגלביץ'...

גולגלביץ' כן, אדון מווצקי...

מווצקי מי העתיק לפנקס "פוצנא"?

גולגלביץ' הילד. הוא עוזר לי בחופשות...

מווצקי מה היה שמך, ילדון?

גולגלה [מבוהל] גו...גולגלה.

מווצקי שם מתוק לחיים קצרים. [חונק את גולגלה]

גולגלביץ' רחם עליו, הוא ילד... [בוכה] ילד...

מווצקי [שומט את גוויית גולגלה, מביט ככפות ידו] אִישְשש, לכלך בריר! [תוך כדי יציאה, לעבר בעיות חדשות המצפות לו] נו, מי כבר לא רוצה למות?! [יוצא]

גולגלביץ' [מרים את גוויית גולגלה בזרועותיו. לגווייה] ולנו עוד חיכתה הלילה רעידת אדמה בטורקיה, רבבות בתים, אלפי אנשים, המון-המון כחול...

[יוצא עם גוויית גולגלה.]

תמונה 4

[שם. פוזנא.]

פוזנא שאני אמות?! איך?! אבסורד! אל''ף, מחכים לי, יש לי תוכניות לשנתיים! ובי"ת, מה יעשו בלעדי? איך יחיו? ראיתם עולם בלי פוזנא? לא לא, העולם יבין, ישלח מחליף, אנשים יש כמו זבל, מתים הרי על שטויות – ימותו גם בשבילי, מכל הלב, בהתנדבות, ימותו, ימותו...! [נוגע בבשרו כאילו ראה אותו לראשונה] פוזנא, פוזנא, אוי פוזנא שלי, פוזנצק'לה... [מנשק את ידיו וכתפיו, מפסיק פתאום, קורא אחוז אימה] בַּמְבָּה!

במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס עם מגש ועליו מטעמים] במבה פה! שניצל, אדון? נקניק הודו? לשון עֵגֶ...

[פוזנא חובט במגש, הכל נופל.]

פוזנא החוצה!

במבה [אוסף הכל במהירות] במבה בא, במבה היה, במבה יצא! [יוצא]

תמונה 5

[שם. פוזנא. נכנסת במרוצה פּוֹזְנָבּוּכָא בכותונת לילה.]

פוזנבוכא מה הצעקות?! שוב גאזים?!

פוזנא פּוֹזְנַבּוּכָא אישתי, יקירה, עוגן הצלה שלי, אני אבוד! בא מלאך המוות, רצה לקחת, מזל, נפלה טעות, פוצנא במקום פוזנא, ואלוהים אספן בולים, אמר עד יום שישי למצוא מחליף, ולא – אמות! אמרי, את מי לקחת?!

פוזנבוכא [לעצמה] אני כל-כך רגילה לראות אותו אוכל ומפליץ, שכדי לחוש עליו רחמים אני מוכרחה להתרכז רגע ולדמיין לי אותו שוכב בקבר ונרקב. [עוצמת עיניה רגע ופורצת בבכי] איזה אדם היית! איזו אישיות, איזה לב...

פוזנא מה זאת אומרת "היית"?! יש סיכוי עד יום שישי! עזרי לי לחשוב על מישהו שימות במקומי!

פוזנבוכא שימות במקומך?! מי ירצה אפילו להתעטש במקומך?! אנשים עוד ישלמו לראות אותך קבור...

פוזנא פּוֹזְנַבּוּכָא, כאן שאלה של חיים או מוות...

פוזנבוכא אה, פתאום "חיים או מוות"! כשאני התפתלתי עם הכליות אמרת "אה!", כשאחרים מתים – "אה!", אצל אחרים תמיד "אה!", אבל כשכואב לפוזנא פתאום אין "אה!", פתאום הכאב כואב!

[פוזנא תופס בצווארה בחמת זעם, פנים אל פנים, מבקש הבנה ורחמים. פוזנבוכא מישירה מבט אל עיני פוזנא.]

כמה זר לי פתאום הפרצוף הזה! אתה מפחיד אותי! מי אתה בכלל?

[פוזנא מרפה ממנה בייאוש. לעצמה.]

המוות משגע את בני האדם!

[הפּוֹזְנַסְמַרְקים נכנסים בכותנות לילה, צופים בבהלה בנעשה. פוזנא ופוזנבוכא מבחינים בהם.]

פּוֹזְנַסְמַרְקים שלי! אבא כרגיל הולך להסריח על הגב, הפעם לתמיד, ולהפקיר אתכם פצועים בשדה הקרב של החיים!

[הפּוֹזנסמרקים בוכים, רצים אל פוזנא. הוא מניף אותם באוויר.]

פוזנא אתם בכלל תופסים כמה אתם לא מעניינים אותי?! אתם עם הדמעות הגדולות המתגלגלות משני צידי האף הקטן, והאגרופים הזעירים הקמוצים בחוסר-ישע, כל הדמגוגיה הזולה הזאת רק בשביל לעורר קצת רחמים – להקיא מכם! [משליך אותם ארצה] אני פה עכשיו חסר-הישע, אני הילד, אני הפּוֹזְנַסְמַרְק, אני, אני!

פיזנבוכא [מאמצת את הפוזנסמרקים לחיקה. לעצמה] "אני, אני!", אוֹחחח, כמה רגישים ועדינים הם כשהם הולכים למות, כמו רקדני בלט, מרוכזים סביב פי-הטבעת של עצמם, וכאילו היתה להם איזו שמחה לאיד לראות את היורשים מפרפרים במתח, בְּפְפף!!

[יוצאת עם הפוזנסמרקים.]

פוזנא חְסְסס, כמה אני מיסודי שונא ילדים! כל נתח מבשרם מתפקע מרוב עתיד, עתיד, עתיד!

תמונה 6

[בוקר. רחוב בכפר. פוזנא. נערה בוכייה חולפת על פניו.]

פוזנא על מה בוכים? היה בחור, דפק וברח?

נערה הוא יחזור!

פוזנא הוא לא יחזור, ואת בהיריון, צרות-צרות, אני מציע לך למות.

נערה הבטיח שיחזור! אמר שאוהב! [יוצאת]

פוזנא [לעצמו] "יחזור, אוהב..." – איזה אושר, לבכות על שטות! אדם בוכה, אבל יודע שיחיה! היום היא בת שבע-עשרה, שנה-שנתיים תבכה משיברון על זה שברח, עשר שנים תבכה משיממון על זה שייקח, עשרים שנה תבכה על פרנסה, כביסה וחריינים בעריסה, עוד עשר תבכה מיגון כשתתאלמן מהשיממון, עוד עשר כשישוב הזיכרון על ההוא מהשיברון, ולקינוח תבכה לה עוד חמש שנים על שברים וטחורים, וככה בשקט, עם קצת בכיינות, כבר הגיעה לה הבת-זונה לגיל שמונים ושתיים!

[עובר גיבן. פוזנא פונה אליו.]

סליחה, אולי אתה הולך להטביע את עצמך בנהר בגלל החטוטרת?

גיבן אני כבר התרגלתי.

פוזנא שטויות, זה פצע שלא מגליד. אתה זכאי למות.

[הגיבן ממשיך בדרכו.]

אני מציע לך אפילו תשלום קטן.

[הגיבן יוצא. פוזנא קורא אחריו.]

סליחה, תשלום לא קטן! [לעצמו] איזו הרמוניה, איזה יופי – איש בריא עם גבנון בריא.

[עובר קבצן קטוע-רגל על קבים. פוזנא, לעצמו.]

אהה, עוד אחד! בדיוק היום, במיוחד להכאיב, עושים לי פה תהלוכה של מאושרים! זה ינפנף בלי רגל עד מאה, מי יפריע לו, ועוד זוכה שמגרשים אותו מהדלת בלי בעיטה!

[מתרגז, קורא אחריו.]

בלי רגל!

[הקיטע נעצר, מסתובב אליו.]

אתה לא יכול לשים גומי בקצה הקביים ולהפסיק עם הרעש הזה?!

קיטע אין לי כסף. [יוצא]

פוזנא [לעצמו] גם לא רגל, גם לא כסף. האושר הזה מסביבי אוכל אותי!

תמונה 7

[בוקר. כיכר הכפר. פוזנא קורא בקול.]

פוזנא הוי אנשים אומללים, חולים, עניים, בעלי מום, פסולת העולם, אני הרוזן פוזנא!

[חולים, זקנים, קבצנים ובעלי-מום נקהלים סביבו.]

מי מוכן למות במקומי ביום שישי מוות קל? אשלם לו ולמשפחתו כל מה שיש לי! [פאוזה] מה אתם שותקים?! אתם לא רואים בעצמכם איזו אשפה אתם סוחבים על גבכם?! נו, מי רוצה להיפטר מכל הזבל, רבותי, אני משלם סכומים שלא חלמתם עליהם! [פאוזה. בכעס פתאומי] מוּתוּ במקומי, צרורות אשפה, שקי טינופת, מי אתם שתמשיכו לחיות כשאני מת?! [פאוזה. בקול תחנונים] אני נותן כל מה שיש לי!

מצורע הכל?

פוזנא הרבה.

מצורע הכל או הרבה? יש הבדל.

פוזנא יש לי ילדים להאכיל, אל תשחט! [פאוזה] בסדר, אני נותן הכל, אתה מוכן?

מצורע לא. שאלתי בשביל האינפורמציה.

[עוברים שני אנשים, נושאים מיטה שעליה מוטל זקן המחרחר חרחורי גסיסה.]

נסה אותו, הוא גוסס.

פוזנא ממה?

מצורע סתימת מעיים.

פוזנא [גוהר על הגוסס] אהה, אדוני, נפש יקרה, איזו טרגדיה, מבַשׂרים לי כאן בצער רב שנותרו לך רק עוד כמה דקות להתייסר בתוך החרא, אתה גמור, אתה יכול במנוחה גמורה לראות את עצמך בתור מנוח, זה בדוק, אל תתווכח, ולי, שאני מחרבן כמו תינוק, נקבע, השד יודע למה, תור למות. אני מציע לך כאן, תמורת תמיכה נדיבה במשפחה...

גוסס חרא על המשפחה...

פוזנא זה טבעי. אולי מישהו אחר?

גוסס חרא על מישהו אחר...

פוזנא מה? אף אחד? בודדים, מה? אולי איזו תפילה קבועה לעילוי נשמתך, או מצבה יפה משיש...

גוסס חרא על מצבה משיש...

פוזנא הבנתי. אתה ברנש עם אופי. אם ככה, גבר אל גבר, עשה טובה.

גוסס חרא עליך...

פוזנא צא מתוך החרא, אדוני! הרי אין לך מה להפסיד!

גוסס למה שתחיה? למה שיחיו בכלל כשאני איננו? למה שיצחקו בלעדי ויתנשקו בלעדי? למה שתזרח השמש כשאני בחושך? הלא העולם נברא בשבילי, אלוהים קישט לי מסביב, ואתם הקישוטים שלי, עכשיו, שאני הולך, איזה צורך יש בכם, בכל הקשקוש?!

[רומז לפוזנא להסמיך פניו אליו, ואז יורק בפניו, צוחק צחוק קצר ומת. פוזנא נושא עיניו אל הנאספים, הם מביטים בו בדומייה.]

פוזנא אהה, איזה אסון – כולם רוצים לחיות!

תמונה 8

[צהריים. חדרו של פוזנא. פוזנא.]

פוזנא [קורא בקול] במבה!

במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס עם מגש ועליו מטעמים] במבה פה! שניצל, אדון? נקניק הודו? לשון עג...

[פוזנא חובט במגש, הכל נופל.]

פוזנא החוצה! [בחביבות פתאומית] במבה, במבה'לה, במבוּלק'לה, אולי מתחשק לך לצאת סוף סוף לדרור? אין עבודה, אין אדון, אין מכות.

במבה אין אדון, אין מכות – מה במבה לעשות?

פוזנא ליהנות. תחזור הביתה.

במבה לעצים?

פוזנא מעל העצים.

במבה במבה לא ציפור.

פוזנא מעל הציפורים, מעל העננים, תהיה מלאך, כנפיים, פֶּך-פֶּך, תרחף מעל העולם...

במבה במבה תודה רבה – במבה רגיל באדמה.

פוזנא זה בסדר, אתה תהיה עמוק באדמה.

במבה אדון אמר מעל העננים.

פוזנא הנשמה מעל העננים, הגוף באדמה.

במבה לא אוהב במבה גוף פה – נשמה שם! במבה אוהב הכל יחד!

פוזנא [משנה סברו, לופת את במבה בפחד] במבה, אני הולך למות!

במבה במבה כבר בוכה!

פוזנא במבה רוצה שהאדון יחיה?

במבה במבה רוצה-רוצה!

פוזנא במבה יכול.

במבה במבה לעשות הכל-הכל!

פוזנא מרשים לי להביא מחליף. במבה יקריב את חייו וימות במקומי.

במבה במבה לא מבין.

פוזנא במבה מבין טוב מאוד.

במבה במבה כושי-בָּלָבּוּשי!

פוזנא [קורא אותו לסדר] במבה!!

במבה במבה בא, במבה היה, במבה יצא! [יוצא]

פוזנא במבה!

במבה במבה פה! שניצל, אדון? נקניק הודו? לשון עג...

פוזנא אתה עבד שלי ואני מצווה עליך למות במקומי מרצונך החופשי!

במבה במבה למות – לא! במבה לחיות, במבה לבכות!

פוזנא בשביל לבכות אני לא צריך אותך! אני מחפש מת!

במבה למות במבה – לא!

פוזנא אמרת שתעשה למעני הכל!

במבה במבה לבכות!

פוזנא אתה כושי, עבד, גם סריס, אין לך ביצים, חייך כמו ביצה בלי מלח...

במבה כמו מלח בלי ביצה: במבה למות – לא! במבה לחיות, במבה לבכות!

פוזנא [מכה אותו] אני אהרוג אותך ממילא!

במבה במבה למות מאדון – במבה מת: במבה למות מבמבה – לא!

פוזנא [שולף צבת] תגיש יד. אעקור ציפורן אחר ציפורן!

במבה [מושיט ידו ביבבה] רחמים במבה כושי-בָּלָבּוּשי!

[פוזנא מהדק ציפורן בצבת ומושך. במבה צוֹוח ומתפתל מכאבים.]

פוזנא מוּת כבר במקומי! מוּת מרצונך החופשי! אתה שלי, שלי!

במבה אי-אי, לא טוב במבה להיות! לא ביצים במבה, לא חיים במבה! במבה

סובל-סובל!

פוזנא אם כך, וַתֵר על החיים!

במבה במבה כבר התרגל! לא יכול במבה בלי במבה!

פוזנא [מושך בצבת] אני קורע!

במבה [בשיא כאביו] אי-אי, במבה לסבול! במבה לא עוד יכול! שימות במבה הרגע פה, אבל במבה למות – לא!

פוזנא [מביט בידו השותתת דם של במבה, אחוז אימה וחרטה] אהה, כמה דם! והכל ממני! סלח! [לעצמו] ואם בכל זאת אתפגר, אני צריך עוד חטאים?! [מנשק את ידו של במבה] סלח, במבה! סלח!

במבה אי-אי, במבה סולח, במבה נובח, במבה הכל – רק לא מת! [יוצא]

תמונה 9

[שם. פוזנא. נכנסת פוזנבוכא בחשאי מבלי לראות אותו, מחפשת משהו בקדחתנות. פוזנא עט לעברה.]

פוזנא מה את מרחרחת!

פוזנבוכא [נבהלת] מי מרחרח?!

פוזנא מאז הלילה את לא מפסיקה לחפש משהו!

פוזנבוכא מי מחפש?! לא מחפשת כלום! מחפשת את ספר התפילות שלי להתפלל עבורך! מה יש?! מה אתה נועץ עיניים?! גנבתי משהו ממישהו?! אני בבית שלי! בעצמו מרחרח אחרַי כמו כלב ציד ומדַבּר! אוֹחחח, כל התכונות הבזויות מקבלות תנופה עם הגסיסה, בְּפְפף!!

פוזנא [לעצמו] מחפשת צוואה. אהה, פוזנא, פוזנא, החבל הולך ומתהדק!

פוזנבוכא [לעצמה] אני לא מוצאת צוואה בשום מקום! בלי צוואה הכל עובר אלי ואל הפוזנסמרקים ואין מה לדאוג, אבל אם הסתיר בכל זאת משהו, השד יודע, הוא עוד יכול בגלל טירוף רגעי להוריש לבית יתומים מפוקפק או זונה מידבקת שאני אפילו לא יודעת על קיומה, ואַת לכי הסתבכי במשפטים עשרים שנה... אוֹחחח, כמה אני שונאת יתומים וזונות, אלה נוצרו רק להיכנס לצוואות לא להם! [לפוזנא, מנסה להיות רכה ומצודדת] פוזנא בעלי, ישבתי בחדרי, תופרת לי שמלה שחורה, והעליתי בדמעות זיכרון יקר: ליל האהבה הראשון, זוכר? אם נגזר עליך ממחר לישון לבד לנצח, קח אותי עכשיו, נלַבּה לנו לפרידה גֶחָל קטן שלא כבה!

פוזנא אני זוכר היטב את הערב הראשון...

פוזנבוכא [לעצמה, צוהלת] הוא זוכר, אין צוואה, הכל שלנו!

פוזנא ...כבר אז לא יכולתי לשאת את הפרצוף שלך.

פוזנבוכא [לעצמה, מדוכדכת] יש צוואה, עשרים שנה משפטים.

פוזנא חדרתי מאחורה.

פוזנבוכא [לעצמה, בשביב תקווה] הוא חדר, אולי בכל זאת אין צוואה. [לפוזנא] מאחורה? ברוך הבא. אני לא בררנית. אתם, הגברים, שרופים על הכניסה למשרתים, מי אני שאאלץ אתכם להיכנס בשער הראשי? [מפנה לו את אחוריה בתנוחה מזמינה]

פוזנא פוזנבוכא אישתי, התחת שלך נראה לי...

פוזנבוכא [לעצמה, צוהלת] התחת נראה לו, אין צוואה!

פוזנא ...ומריח לו כמו זוג מגפי-עור של חייל רגלי בתום מלחמת שלושים השנה.

פוזנבוכא [לעצמה, מיואשת] יש צוואה! [לפוזנא] למה אתה מענה אותי?!

[פוזנא צוחק צחוק של ייאוש. פוזנבוכא, לעצמה.]

זה כבר איבד כל בושה, כל הלבן של הביצה עלה לו לראש! ואַת עוד לכי על בהונות, התאפקי, אל תַעני, הרי הוא הולך למות, הוא פה הסובל, הקדוש, הכוכב, וכולנו רק שחקני-המישנה שלו, בְּפְפף!! [יוצאת בזעף]

תמונה 10

[לפנות ערב. חצר בית הוריו הישישים של פוזנא. שני ההורים הישישים, מכורבלים במעילים וצעיפים, עומדים בשער. נכנס פוזנא.]

פוזנא אבא, אמא, הורי היקרים, אשר ביוזמתכם הנמרצת הובאתי אל העולם הזה והפכתי בו בן בית, אני פוזנא'לה, התינוק שלכם, שב אל חיקכם...

[הם עומדים מולו ללא ניע. הוא פורץ בבכי.]

אני הולך למות!

האם אוי, בני חולה אנוש, אוי, לא טוב לי, אני מתעלפת, אני נופלת, אני נחנקת, אני מתה, כל הלילה לא עצמתי עין, לב של אמא, אוי, הלב, הלב דפק, הלב נהרס, הרגת את אמך, למה הבאת אותי בגילי, לקבור ילד, אוי למה נולדתי, למה גדלתי, למה התחתנתי עם האיש הזה, הכל ממנו, הכל בגללו, הרג את אישתו, כולם רוצחים, כמה נמאס, הייתי מתה, הייתי שקטה, הייתי נחה, הייתי ישנה קצת סוף סוף, מנוחה ללב, אוי הלב, הקיבה, דלקת הפרקים, למה לי להמשיך, למה מענים אותי, הכל על מצפונכם, למה מלאך המוות לא לוקח אותי במקומך...!

פוזנא [מסתער עליה בחיבוק] הו אמאילה, ידעתי שלא תפקירי את בנך! [פורץ בבכי של שיחרור. לעצמו] כמה אהבתי את אמי! איך היא תֶחסר לי, הזקֵנה! השקט שלה, המסירות האילמת שלה! האם יש עוד אישה בעולם שנתנה חיים לבן אחד פעמיים?!

האם [ממשיכה בשלה] אוי למה מלאך המוות לא לוקח אותי, אותי!!

פוזנא זה בסדר, אמא, הוא ייקח! מלאך המוות מסכים למחליף! עד יום שישי, אם יסכים מישהו אחר למות במקומי – אני אחיה! 

[ההורים קופאים.]

אמא'לה? [פאוזה] אמא'לה? אבא'לה?

האב [לפתע, בקול קשה] שנתיים לא היית פה, פתאום "אבא'לה-אמא'לה"!

פוזנא כן, אבא, מודה, הזנחתי קצת, העסקים, הטרדות, אתה יודע, ועד שמסובבים את הראש, והנה חלפו חודשיים.

האב שנתיים!

פוזנא זה לא הזמן לחשבונות, אבא, אני התינוק שלכם...

האב בן שישים!

פוזנא חמישים וארבע! [פורץ שוב כבכי] אני הולך למות. ואני בנכם.

האב כן, אתה בני. לבי יישבר כשתמות.

פוזנא פעם אמרת, אבא...

האב לבי יישבר כשתמות.

פוזנא פעם, אבא, אמרתם...

האב אני יודע מה אמרנו פעם, ולא מפיך אשמע את חובותי כאב: התחייבתי להוליד אותך, התחייבתי לגדל ולחנך ולשמור אותך כמיטב יכולתי: לא התחייבתי למות במקומך.

פוזנא איך אתם לא מתביישים שניכם, להיאחז ככה בחיים, בני תשעים...

האב שמונים ושמונה!

פוזנא ...מדדים ברגליים כושלות אל הקבר?! כמה פעמים כבר אמרת לי, אבא, "אין כוח, אין טעם לחיות, רוצים כבר למות, לנוח"?! מה מחכה לך, אבא?! עוד כוסות-רוח?! חגורת-שבר, שמן-קיק, נרות לטחורים?! הילד שלך ימות ואתה תרויח עוד חוקן?! וכל החוֹקָנים יוליכו למה?!

האב ותגיד לי, ילד מזדקן, במה חייך נעלים על חיי?! ולמה החוקן שלך הוא תכלית נאצלת ושלי – חוקן סתם?! והאם אני הוא שצריך להתבייש?! כל אדם, אם נגזר עליו למות, יודע שהמוות הוא שלו, אישי, ואיננו עובר לסוחר; רק אתה, מרטיב מכנסים, רץ ומנסה לגלגל את מותך כמו ביצה לוהטת לידיים אחרות?! מי ומה אתה?! על סמך מה?! זו הביצה שלך – תאכל אותה!

פוזנא [ניגש אל אמו] פעם אמא – זוכרת? – סיפרת לי איך, כשהייתי בן ארבע, יצאתי מבית-כיסא במכנסים משולשלות, רצתי אליך ושאלתי: [יורד על ברכיו כדי להיות קטן, אוחז בשולי שמלתה] "אמא, למה אישה צריכה שני שדיים אם אין תאומים?" – ואת צחקת כל-כך, וקראת לאבא, וסיפרת לו, וחיבקת אותי ונישקת אותי על מצחי "הו ילד חכם שלי"...

האם [נזכרת ומחייכת בדמעות] "ילד חכם שלי", כן, ככה אמרתי...

פוזנא "ילד גאון שלי, הוא נועד לגדולות"...

האם "הוא נועד לגדולות, הוא יהיה איש גדול"...

פוזנא וחיבקת ונישקת אותי ככה, עם מכנסיים משולשלות, וצחקת, הוי כמה התפקעת: "למה צריכה שני שדיים אם אין תאומים?"

האם כן, ככה... ככה זה היה... "למה צריכה שני שדיים"...

פוזנא [כובש פניו במותניה וזועק] אני הוא הילד ההוא, אמא, הגאון עם המכנסיים למטה, אני הוא הילד בן ארבע שנועד לגדולות...! 

[האם ניתקת ממנו, מתחילה להתרחק, הוא מדדה אחריה על ברכיו, זועק.]

אני הוא הילד בן ארבע, אמא...! אני הילד שלך בן ארבע...! 

האם [נעצרת ופורצת בבכי] ילד שלי, אני כל-כך מתביישת, אבל מול המוות גם אני רק תינוקת, וגם לי היתה אמא; וכשאני יוצאת אחרי לילה בלי שינה אל הרחוב, גם לעצמותי הזקנות עוד השמש מתוקה... אני כל-כך מתביישת, בני, אבל מתוקה לי, מתוקה... [יוצאת]

האב "מתוקה לי, מתוקה...!" – התחממה מספיק בשמש, הזקנה, יכלה למות כבר, לא היה מזיק לה.

[יוצא ונבלע אחרי האם בפתח הבית. פוזנא קם על רגליו, קורא אחריהם.]

פוזנא אי, זקנים, מי צריך אתכם בעולם?! כל הסירחונות של התינוק בלי הניחוח, שטות-ילדים בלי תום הילד, כל תאווֹת האדם בלי השיניים לנגוס! לקבר, ישישים, לקבר!

תמונה 11

[ערב. חדרו של פוזנא. פוזנא.]

פוזנא ובכן, זהו, פוזנא, תשלים: תמות ויקברו אותך. מגיע רגע בחיים בו אין עוד איש איתך, כל הקשרים הותרו ונפרמו, אתה לבד.

[כאילו תוהה פעם ראשונה על המלה "מוות".]

מוות? מוות?

[תופס בשתי ידיו בראשו, מנסה להתעשת.]

לא לא, פתאום אני לא מאמין! פתאום נראה הכל חזיון-תעתועים, חלום רע שחלמתי! אִמרוּ, אדם בריא, צוהל, פועל, אוכל, נקניק שופע, איך הכל נמחק פתאום ברגע?! לא לא, לא טבעי, לא הגיוני, חלום בלהות! מותם של אחרים הוא עובדה, מותי שלי –  סתם אגדה! [קורא בקול] במבה!

במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס עם מגש ועליו מטעמים] במבה פה! שניצל,

אדון? נקניק הודו? לשון עג...

פוזנא במבה, זה הכל היה חלום, נכון? גולגלביץ' מלאך המוות... אתה ראית

כאן מלאך מוות?

במבה במבה לא ראה, במבה לא שמע, במבה לא היה!

פוזנא כן, פשוט חלום. ואתה המציאות. אתה קיים, במבה, נכון? אתה לא

חלום שחור!!

במבה [מבוהל] חלום?! למה שבמבה חלום?! רחמים במבה כושי-בָּלָבּוּשי...!

פוזנא כן, איתך, במבה, הכל נראה פתאום פשוט וקל! אני אחיה! הדליקו אורות! אחיה! הביאו נקניק ויין ותזמורת! אחיה! אנחנו עורכים נשף! אחיה, אחיה ואחיה!

תמונה 12

[לילה. אולם בטירת פוזנא. נשף. תזמורת, יין, אורחים, פוזנא, פוזנבוכא, במבה, משרתים. כולם אוכלים ושותים ורוקדים. אל מרכז האולם פורץ צמד שחקנים נודדים, שחקן ושחקנית. הם משחקים מחזה פנטומימה: הוא, בדמות מלאך-מוות קלאסי, פניו פני גולגולת, בידו חרמש. היא, נערה בתולה לבושה לבן, המוות רודף אחריה להרוג אותה, מצליח ללכוד אותה ולהניף עליה את החרמש. ברגע האחרון היא מגניבה יד, תופסת באברו ומתחילה למשמשו. מלאך המוות מחליט להתענג קצת, והיא, בעבודת יד מומחית, מלהיטה אותו היטב עד שהוא "גומר" בפירכוסי עונג ואנקות תאווה. עתה הוא שבוי בידיה. הוא מבקש להיחלץ ולנוח, אך היא אוחזת במבושיו בכוח, "חולבת" ו"סוחטת", והוא ממשיך לפרכס ולהתעוות ללא סוף עד שהוא נופל שדוד לרגליה, מרוקן לחלוטין. היא מציגה כף רגלה על צווארו לאות ניצחון. השחקנים מסיימים אח הופעתם ומשתחווים. מחיאות כפיים. פוזנא המעודד זורק להם מטבע כסף.]

פוזנא עכשיו הביאו לי מגיד עתידות!

[נכנס מגיד עתידות זקן. פוזנא נותן לו מטבע]

יש לך שם טוב, שמעתי. קְרָא בכף-היד הזאת – היא קצת רועדת. רחמנות, אל תשתולל. [נותן לו בסתר עוד מטבע. בלחש] אני לא מנסה להשפיע, אבל אנא בטובך, רְאֵה לי עתיד יפה. טוב, לא יפה אפילו, אבל שיהיה על כל פנים עתיד.

[המגיד הזקן מתבונן בכף-ידו.]

נו? נו?

מגיד זקן בן-אדם עם הרבה רגש, משפחתי, איזה לב...

פוזנא לא אופי – העתיד!

מגיד זקן איזו נדיבות, איזו יכולת עמידה במשברים...

פוזנא העתיד!!

מגיד זקן כן, היה עתיד, איזה עתיד היה!

פוזנא מה פירוש "היה"?! מה עם העתיד בעתיד?!

מגיד זקן הכסף יצמיח הרבה ריבית, איזה הון, איזה נכסים!

פוזנא ואני?!

מגיד זקן הילדים יגדלו, איזה...

פוזנא [תופס בגרונו] אחיה או לא אחיה?!

מגיד זקן למה אתה מתרגז?! באמת כתוב כאן שאתה רגזן. אולי תחיה, מי יודע, רק שהקו נגמר, מבין? הקו של החיים, פשוט נגמר. אולי לא הספיקה היד, אני יודע? אלוהים גדול. הילדים הם לתפארת, זה בטוח, גם האישה בריאה כמו שור, ובקשר לקו – נגמר. כנראה לא הספיקה היד. [מסביר לנוכחים, בהתנצלות] הקו היה צריך להימשך, רק שהיד לא הספיקה, היד...

פוזנא שמעתי, שמעתי, זה אדם לא רציני, ישיש, סנילי, "האישה בריאה" – שהיא בריאה אני רואה בעצמי! מביאים אותו לעתידות –  הוא מעלה זיכרונות! [מרים ידו עליו] לך, עוף מפה לפני שאַראה לך אם מספיקה היד או לא מספיקה היד!

[המגיד הזקן יוצא.]

הביאו לי מגיד עתידות אמיתי, במלוא כוחו!

[נכנס מגיד עתידות צעיר. פוזנא נותן לו את כל צרור הכסף שבידו.]

שמע, אתה בחור צעיר, מבין עניין, קרא בכף-היד או בגלגל-העין, בציפורן או בפי-הטבעת, בקפה או בצואה, לא איכפת לי – אני רוצה לחיות!

מגיד צעיר חַיֵיךְ!

פוזנא למה? אחיה?

מגיד צעיר אני קורא בשיניים. חַיֵיךְ!

[פוזנא חושף שיניו לעומתו בחיוך רחב.]

מה אני רואה? אדוני, לא נעים לי להגיד לך, אבל אתה תקבור את ילדיך!

פוזנא [מוצף אושר פתאומי] ילדי?!

מגיד צעיר אולי אפילו נכד!

פוזנא [קופץ משמחה, נושק למגיד] אהה, אלוהים! השמיים מתבהרים! אקבור ילדים. גם נכד! אקבור, אקבור! [מחייך מלוא פיו] הביטו, אני מחייך כעת לא לבדיקה – אני מחייך בחיוך! אקבור!

[נכנס גולגלביץ' ברקע. פוזנא קופא. גולגלביץ' מתקרב אל המגיד הצעיר מאחוריו, מניף ידו מעליו. פוזנא, ברֶתֶת, למגיד.]

איש צעיר, חכה! ואתה? כמה תחיה?

[המגיד הצעיר מוציא ראי קטן מכיסו, מחייך לעומתו.]

מגיד צעיר אתה רואה את הרווח בין שתי החותכות הקדמיות? שמונים וחמש, מינימום שמונים.

[גולגלביץ' חונק אותו. מגיד העתידות מתמוטט ארצה.]

אבל הרווח... הרווח...

[מת.]

גולגלביץ' עד יום שישי, פוזנא. עד יום שישי. לא פוצנא – פוזנא. זכור את גולגלה. יום שישי.

[יוצא. פוזנא נופל על ברכיו, חיוור כסיד.]

פדזנא הכל אבוד! אמות! סופית: אמות! פוזנבוכא יקרה, אני הולך למות! אהה, אני הולך למות, במבה, אני הולך למות! אבי היקר, אני הולך למות! אהה, אמי האהובה, עלי למות, עלי למות! אהה, אהה, אהה, עלי למות,

למוח, למות, למות!

פוזנבוכא [לעצמה] לא יודעת למה אני נסערת כל-כך, התפעמות כזאת, כאילו אני חיה בטרגדיה נשגבת, ומין דפיקות-לב כמו על במה לפני השתחוויה... הרי תיכף אני עוד אתחיל לדבר פה צרפתית!

תמונה 13

[שם. כל משתתפי הנשף.]

פוזנא ובכן, זו מסיבת פרידה. איך להתחיל את הפרידה מחיי? במה לפתוח? כל מה שאני משאיר אחרי נראה נפלא, העולם נפלא, כל מה שיש בו נהדר. איך לתאר, איך אפשר בכלל להתחיל לתאר... הלא אתה, הסמרטוט השחור שלי, במבה, אתה בעינַי קיסר סין, והכינים בשערותיך – המַהֲרַג'וֹת של הודו!

במבה [בוכה] במבה לא ידע כל-כך טוב לבמבה!

פוזנא כמה יפה אתה, במבה! איזה חוט של חן משוך עליך!

במבה [מנסה להפחית מערך עצמו] במבה כושי...

פוזנא כושי נושם!

במבה במבה רעב...

פוזנא תיאבון נעורים!

במבה במבה כואב...

פוזנא כן, עוד תכאב כל-כך הרבה, הלב מתפקע מקנאה: איזה יופי!! [פתאום הוא מתנער. לעצמו, נחרץ] די, פוזנא, די ליילל! היית, ומעכשיו לא תהיה. "לא" קטן נדבק אל חייך – שׂא אותו באומץ! [מזדקף, ניגש לפוזנבוכא, רומנטי] כן, אני זוכר היטב את ליל האהבה הראשון. נפגשנו בריקוד, זוכרת?

[מניח יד על מותניה.]

פוזנבוכא [נרגשת מאוד] אם אני זוכרת!

פוזנא ובריקוד ניפרד. [רוקדים] ולמרות הכל היו ימים טובים, היה גם דבש.

פוזנבוכא אהה, פוזנא, אתה מעיר בי פתאום מחדש רגשות כאלה...

פוזנא פעם ניסיתי להכניס לך על סוס דוהר, זוכרת?

פוזנבוכא אהה, כל הזיכרונות הכי יפים צפים...

פוזנא צִבעי אותי בזיכרון ורוד, פוזנבוכא...

פוזנבוכא גבר שלי, אהוב שלי, ילד קטן שלי – מה חיי בלעדיך?! [פוזנא מחבק אותה] הוֹ, מוֹן-דְיֶה!! [פורצת בסערת בכי, מכריזה בקול גדול] הוי אנשים, הוי אנושות, בעוד יומיים, יום שישי, אני מתה במקום פוזנא בעלי!!

[היא צונחת מתעלפת לזרועות פוזנא, העומד כהלום-רעם.]

[סוף מערכה ראשונה]

מערכה שנייה

תמונה 14

[לילה. אולם בטירת פוזנא. כל משתתפי הנשף.]

פוזנא לא, בשום פנים ואופן לא! לא יקום ולא יהיה! אֶת אישתי אקבור תחתי?! איפה אנחנו חיים?! אם יש יצור בטבע שזכאי לחיות – זו היא! [פאוזה] לא, פוזנבוכא, אל תפצירי! כן, זו אצילות שאין כדוגמתה, אבל ה"לא" שלי מוחלט! אני יודע, מכיר את כל הנימוקים, לי יש יותר להפסיד, אני נחוץ יותר בעולם, עלי יותר חבל – ואם כן, אז מה?! [פאוזה] די, פוזנבוכא, אמרתי שאני מסרב! לא אסכים! את מנסה להכריח אותי? למה את מתעקשת כל-כך? ואם אבטיח לך לשקול בדבר, תסתפקי בזה? לא? עשי כרצונך, מותי במקומי אם את עומדת על דעתך. [פאוזה] עומדת על דעתך? כן, פוזנבוכא אצילה? עדיין מתעקשת על מעשה נשגב שהעולם כולו יזכור בהערצה לנצח? בסדר. אז את מתה במקומי, כן? אה? למה את שותקת? מה קרה לך פתאום? הכרזת שאת מתה במקומי, רגשות, צרפתית, מוֹן-דְיֶה, וכל זה, כולם שמעו! [פאוזה] כולם שמעו! היא הסכימה למות במקומי, עכשיו היא שותקת!!

תמונה 15

[שם. כל משתתפי הנשף.]

פוזנבוכא [לעצמה] נו, שטות כזאת, אוֹחחח! בגלל איזו התפרצות של רגע, רצון לעשות רושם, פוזה, נפלט מהפה, ועכשיו אצטרך למות! ובשביל מי?! בדיחה טובה! כל החיים מצץ אותי כמו עצם – עכשיו גם יטחן אותי לדבק! לו הייתי לפחות חולה או מדוכאת, הייתי אומרת מילא, לעזאזל עם הכל, נגמור את החיים עם קצת סגנון; אבל אני בריאה כמו מגיפה, יש תיאבון לחיות כפי שלא היה אף פעם, ואדרבה, אחרי שהחזיר היה מתנדף מן העולם השמים היו נפתחים בפנַי, סערות חושים, אהבות, הייתי מנסה פעם אפילו מציצה לכושי, מה יש, חיים פעם אחת! עכשיו שלום לכושים, שלום אפריקה, אשכב בבור, אמצוץ אבק והחזיר ידפוק ויאכל נקניק! בְּפְפף!! [לפוזנא] מה אתה צועק?! מה אתה לוחץ?! שמענו, בסדר! מה שהבטחתי – אקיים!

פוזנא תמותי במקומי?

פוזנבוכא אקיים מה שהבטחתי!

פוזנא כלומר, תמותי?

פוזנבוכא אקיים מה שהבטחתי!

פוזנא למה את מתעקשת לא לומר את המלה "אמות''?!

פוזנבוכא ככה! אני עקשנית! לא מוצא חן בעיניך?! תתגרש! עוד היום! בבקשה! ואז כל ההתחייבויות בטלות, גם מצידי!

פוזנא מי רוצה להתגרש?!

פוזנבוכא אתה! מתעלל בי כל הזמן! "תגידי ככה – תגידי אחרת...!" ואני רוצה שתבטיח לי שאתה לא מטפס על שום נקבה אחרת אחרי מותי!

פוזנא אהה, פוזנבוכא, אטפס על הקירות מצער, אהיה נאמן לך לנצח!

פוזנבוכא בטח! הנאמנות שלכם! מפרישים נוזל חלקלק-דביק בכל סדק! תיזהר! אני אומרת לך שתיזהר! אל תרגיז אותי! אני עלולה להתחרט! עומד לו שם כמו מישהו שמגיע לו משהו! מה אתה זקוף כל-כך?! תתכופף קצת! תתכופף כשאתה עומד מול גילוי של הקרבה כזאת! אתה מתכופף מייד או לא?!

פוזנא מתכופף. [מתכווץ קצת]

פוזנבוכא מתכופף מה?

פוזנא מתכופף, פוזנבוכא.

פוזנבוכא איזה פוזנבוכא על ראשך, מי פה פוזנבוכא על ראשך?! הגבירה פוזנבוכא!

פוזנא כן, הגבירה פוזנבוכא.

פוזנבוכא נַשֵק את היד שנתנה לך חיים! [פוזנא מנשק את כף ידה] ואת הרגל שנתנה לך חיים!

פוזנא [כשקט] אל תשפילי בבקשה, פוז... הגבירה פוזנבוכא!

פוזנבוכא שמעתם?! גם לחיות, גם כבוד – את כל הקופה הוא רוצה! את הרגל, חיש!

[היא מציגה את כף רגלה. הוא נופל ארצה ומנשק את חרטום נעלה.]

וכמובן את התחת שנתן לך חיים!

פוזנא [בשקט] מספיק הִשְפַּלְ...

פוזנבוכא התחת!

[מפנה אליו את אחוריה. הוא עומד על ברכיו ומנשק בישבנה נשיקה חטופה]

לא לגמור כל כך מהר! להתבזות בנחת!

[הוא מצמיד פניו לישבנה ומנשק נשיקה ממושכת. היא מַתיקה אחוריה מפניו בקוצר-רוח, מסתובבת אליו, תופסת בפניו.]

אוֹחחח, מה עוד אני יכולה לעולל לפנים האלה?! [צובטת, מקמטת ומכה כפניו] יַבֵּב! יַבֵּב קצת!

[פוזנא מייבב.]

אוחחח, אני לא מסופקת!

[הודפת אותו מעליה, פונה לצאת, נעצרת, מסתובבת אליו.]

ואני מציעה לך: תיזהר! מאוד מאוד תיזהר!

פוזנא על מה?

פוזנבוכא כללית! בְּפְפף!!

[יוצאת בחמת זעם.]

תמונה 16

[שם. כל משתתפי הנשף חוץ מפוזנבוכא. פוזנא נותר נכלם על הארץ, ולפתע בפרץ פתאומי של שמחה.]

פוזנא ועם כל זה – אחיה! אחיה!

[מפסיק. בהתרסה כלפי הנוכחים המקיפים אותו.]

מה, התבזיתי?! – אתבזה עוד, מה איכפת, אנשק גם לכם, אנשק, אנשק...!

[רץ על ברכיו אחרי האורחים ומנסה לנשק בישבניהם, הם נרתעים ממנו.]

מה איכפת לי – אחיה! אחיה!

[נעצר, מלא איבה.]

ואתם, מה אתם עומדים ומסתכלים? לכו הביתה לרכל!

[האורחים מתחילים לפרוש בזה אחר זה.]

מה תספרו לידידים, "פוזנא מוג-לב, לפוזנא אין כבוד"?! אז אין כבוד! למרות שלא מפיכם אשמע על כבוד! יש לי מספיק כבוד, אני שופע כבוד! אלא מה חשבתם, בשבילי אני חי?! אני משתין על זה! רק שמישהו חייב לפרנס את הילדים! ומי ידאג להורי הישישים? והאחוזה?! וכתיבת זיכרונות?! אשאיר את ההיסטוריה ריקה?! הנה, רק עוֹל יש לי על הראש, מה אני צריך את זה בכלל, דאגות, דאגות, רק דאגות מסריחות! היא, הפוזנבוכא, בחרה בדרך הקלה – ברחה מהצרות!

[אל האורח האחרון שנשאר, והפונה אף הוא לצאת.]

חוץ מזה, היא חייתה יותר, היא זקנה ממני בחצי שנה!

[נוחר לבדו, קורא אחריהם] היא גם ראתה כבר את פאריז, ואני עוד לא!

[יורק. לעצמו.]

טפו, חיים מטונפים!

תמונה 17

[לילה. חצר בטירת פוזנא.]

פוזנא חְסְסס, כמה אני שונא את כל מי שהוא לא אני, ובראש וראשונה את שתי הזונות הרקובות, אמי ואישתי, שכל חיי ינפנפו לראוה בסמרטוט הזה שנתנו לי: חיים! ואף-על-פי-כן, אקבור את שתיהן ואחיה! לנשום. כמה טוב לנשום. רק שלנשום לא מספיק, אדם צריך לא רק גאזים, גם משהו מוצק.

[בדרך ליציאה, עוברת עגלת השחקנים הנודדים. השחקן מושך את העגלה. השחקנית, ציצי, יושבת למעלה, אוכלת נקניקייה. פוזנא עוצר אותם. לוקח לו נקניקייה.]

מה זה? נקניק? והחרדל? בֶּנֶדיקְטָה? יהיה בֶּנֶדיקְטָה. מי נשאר בררן אחרי פגישונת עם המוות?

[אוכל בתיאבון. ציצי עומדת לפניו בצניעות.]

ובכל זאת, דיז'ון הוא דיז'ון, ואני הרי שאלתי אותה, את הבהמה, חמישים פעם שאלתי אם נשאר מהדי... [לציצי] ואתם ככה, נודדים עם התיאטרון שלכם מכפר לכפר... אמנים, מה?

ציצי וִוי מיסיֶיה לֶה קוֹנט!

פוזנא אה, צרפתייה! קווה-קווה! מארץ הדיז'ון! מה שמך?

ציצי [מבטאת את שמה מלרע] צִיצִי. 

פוזנא צִיצִי! מזכיר לי משהו גדול, היסטורי. [נועץ עיניו בשדיה הענקיים, מנסה להיזכר] מה זה מזכיר לי? אולי את קרב טְרָפַלְגָר?

ציצי קרב טְרָפַלְגָר?!

פוזנא הצי האנגלי מול הצי הצרפתי – ציצי! איזה שם, איזה ניחוח! מזיל לך מייד ריר ממחשבה על חרדל! [מביט בציצי תוך לעיסה. לעצמו] משפילה עיניים כאילו יש סכנה שאחמוד אותה אחרי השבועה החגיגית לפוזנבוכא. [ממשיך לאכול, מביט במותניה. לעצמו] למרות שלו הייתי חומד – אז אותה. [סב סביבה תוך אכילה, סוקר אותה. לעצמו] צניעות כזאת. כאילו לגרות אותך מהכיוון ההפוך. [כורע ברך לפניה] אני פשוט כורע ברך מול קדושתה של פוזנבוכא. אהה, פוזנבוכא, פוזנבוכא... [מניח יד כמו בהיסח הדעת בין רגליה של ציצי] הנה, זה המקום דרכּוֹ נתנה חיים קדושים לשני הפּוֹזנסמרקים הקטנים...!

ציצי וִוי מיסיֶיה לֶה קוֹנט – קדושים!

פוזנא [מניח יד על שדיה] וכאן היניקה אותם והזינה אותם באהבה קדושה...!

ציצי וִוי מיסיֶיה לֶה קוֹנט – קדוש, קדוש!

פוזנא [מניח יד על אחוריה] והנה המקום הקדוש עליו ישבה כל-כך הרבה לילות וסרגה לי גרבי צמר...!

ציצי וִוי מיסיֶיה לֶה קוֹנט – קדוש, קדוש!

פוזנא [לש את אחוריה בלהט] וסרגה לי, וסרגה לי, וסרגה לי...! [לופת את אחוריה, מציץ כלפי אברו. לעצמו] אהה, קודם אמרתי "אדם צריך לא רק גאזים, גם משהו מוצק" – אבל לא תיארתי לעצמי כמה מוצק! [מצמיד לחיו לאחורי ציצי, נושא מבטו השמימה] אלוהים, הייתי רוצה לחוש קצת יותר צער על מות אישתי! לא שאין בי, אבל אם אפשר, שיהיה יותר יציב, גם איזה זיק של חמלה לא יזיק! [תוך דיבור הוא מתחיל להפשיל שמלתה למעלה, משרבב ראשו בין רגליה] וסלח לי שבמקום לחשוב על קדושתה, אני ממלא את ראשי באחוריים של ציצי, ששני חלקיהם משתפלים לערוץ אחד עוצר-נשימה, שאם תטביע בו טוב-טוב את הפנים כשאתה במהופך, תוכל להציץ גם אל האחו הקטן הנכסף המכוסה דשא שבעבר השני, השופע רוטב ריחני-דיז'וני, הקורא לך להטביל בו דג קטן ומפרפר, להטביל ולהוציא, ולהטביל ולהוציא, ולה... איפה הייתי? כן, בפוזנבוכא. שוב פוזנבוכא? תמיד היא תיתקע לי באמצע, הנבֵלה הזקנה עם ה... [מכה על פיו בבהלה] אלוהים, סלח לי, קראתי לה נבלה, לקדושה, נפלט, זה לא יקרה שוב... [ולפתע אינו יכול לשלוט עוד בעצמו] ובכל זאת: נבלה, נבלה, נבלה!! [והוא קופץ על ציצי ומשכיב אותה]

תמונה 18

[שם. פוזנא, ציצי. הוא מתעלס איתה, מחרחר ומתפתל במאמץ.]

ציצי [לעצמה] מזיל ריר, פִיחְחח, לפחות נהפוך אותו על הגב, שייחנק בריר של עצמו! [הופכת אותו ורוכבת עליו. משמיעה קולות התרגשות ועונג] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] "רוזן"! כמה עלוב ומכוער הכל מקרוב... [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] ...וכמה מעודד לראות שלא רק אַת טינופת, שהכל! הוא מנסה להכניס, פִיחְחח, איזו דייסה רכה ורטובה... זה יעלה לו מינימום פרווה! [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] הוֹפּ, הצליח להשחיל – פְּלאף, גלש החוצה! גועל כזה – שתי פרוות לפחות! [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] מנסה שוב להכניס – הוֹפְּס, הפליץ לו התינוק ממאמץ, ניסה להזניק לו מלפנים על-ידי הפעלת הֶדֶף אוויר מאחור... אני הולכת להקיא... [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] נו, נעזור לו, למסכן, אחרת לא נגמור עם זה, הנה, קח מוצץ לפה... [תוחבת את שדה לתוך פניו, מנענעת אותו כתינוק. לעצמה] הַי-לִי-לוּ-לִי – כמה פרוות יהיו לי...! הוא מתאמץ לשמור אותו קשה, שפשוף, ועוד שפשוף, ו... פְּלאף, גלש לו שוב החוצה, הילד מיואש! [בקול גדול] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה!

פוזנא [מרוגז] "מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה" – אולי אפשר רגע שקט?! אני מנסה לשכוח את הפוזנבוכא, וכל "מוֹן-דְיֶה" כזה תוקע לי אותה בחזרה!

ציצי הו, מִיסְיֶיה לֶה קוֹנְט, זה הכל מעודף תענוג! את האמת – דבר כזה עוד לא היה לי!

[נתקפת בעווית של בחילה, כמעט מקיאה.]

פוזנא ומה זה?!

ציצי גבר כזה ועוד שואל "מה זה"! – זו כבר בחילה של תחילת היריון!

פוזנא [לעצמו] נו, היא כבר מאוהבת, הצרפתיוֹנֶת!

ציצי [לעצמה] הוֹפּ, הכניס!

פוזנא [לעצמו] מה יש בי, אני שואל, שעולים אלי לרגל מפּריז!

[נכנסת פוזנבוכא כרוח סערה, רואה אותם.]

פוזנבוכא הו, מוֹן-דְיֶה!

ציצי [לעצמה] פְּלאף, גלש החוצה!

[פוזנא וציצי קופאים.]

פוזנא [לעצמו] ידעתי שמכל ה"מוֹן-דְיֶה'ים" האלה יהיו רק צרות!

תמונה 19

[שם. פוזנא. פוזנבוכא. ציצי בקרן-זווית. פוזנא מנסה להרים מכנסיו, אך פוזנבוכא אינה מניחה לו.]

פוזנבוכא עכשיו, אלמן-שעשועים שלי, תבחר: החיים או הביצים!

פוזנא מה פירוש?!

פוזנבוכא פירוש שהאישה לא יורדת לקבר בלי הביצים של בעלה, זה הפירוש!

פוזנא רחמים, פוזנבוכא קדושה...

פוזנבוכא "פוזנבוכא קדושה"! הבטחת אמונים לנצח – הנצח לא החזיק לילה!

פוזנא הוי קדושה שלי, מה לא החזיק, החזיק והחזיק ויותר מהחזיק, כל החלק התחתון כבר הוחזק בארכיון, זה הכל היא, הנבלה מקרב טְרָפַלְגָר – איזה כיעור, מאיפה היא, מאי השֵדים?! – פתאום קפצה לחצר עם נקניק, הקפיצה שדיים, קפצתי אחורה, נפלו המכנסיים, מבהלה קפץ לי שם למטה...

פוזנבוכא [בוכה] אני לא מספיקה למות – כל העולם קופץ! [חדלה לבכות בבת-אחת, בנחישות] לא יקפוץ עוד, פוזנא בעלי! החיים או הביצים!

פוזנא הוי פוזנבוכא יקירה, אצלי זה לא "או", אצלי הם הולכים יחד, קשר בל-יינתק, צמד-ללא-הפרד, דוד ויהונתן, פּוּשְקָה ופֶּטְרוּשְקָה, חיים וביצים...

פוזנבוכא זה עד היום; מהיום – או פּוּשְקָה או פֶּטְרוּשְקָה!

פוזנא [רועד, מייבב מפחד. לעצמו] אוי ואבוי לי, או פּוּשְקָה או פֶּטְרוּשְקָה...

פוזנבוכא קשה לבחור, מה? בלי לנשום לא טוב, בלי לקפוץ לא טוב; לא טוב, לא טוב, עולם לא טוב!

פוזנא [כורע לפניה, מתחנן] פוזנבוכא יקירה, קדושה, את נתת לי את חיי...

[היא מחייכת בעונג. לעצמו.]

היא מחייכת – הכל אבוד! אהה, הצרפתים, הצרפתים, הכל בא מצרפת, למה לא חיכיתי עוד יום, כל העולם היה פתוח לפנַי...

פוזנבוכא כן, זַמֵר, זַמֵר, אני כל-כך אוהבת לראות אותם חוזרים מהקולות העמוקים, החשובים, אל הקול הטבעי שלהם: סוֹפּרן.

פוזנא [מכוּוץ, אוחז במבושיו. לעצמו] יחתכו לי והיא תצחק! וגם יכאב כשיחתכו! מצד שני, גם למות יכאב! וגם אז היא תצחק! מצד שלישי, אם אמות היא תצחק פחות מאשר אם יחתכו! מצד רביעי, אם יחתכו, יישאר לה לצחוק רק עד עלות השחר! מצד חמישי... אהה, פוזנא, פוזנא, באיזה חשבונות הסתבכת?! גודל הצחוקים של פוזנבוכא. זה חשבון חייך?! הקץ להתבזות – אמות! [לפוזנבוכא] אני א... א... א... [לעצמו] לא יוצאת מהפה, המילה, אני והחיים כל-כך דבוקים...! [לפוזנבוכא] אני א... א... א... [לעצמו] לא לא, על החיים לא אוכל לוותר, זה ברור, אחיה בלי ביצים, מה יש, אוֹכַל טוב והרבה, אישן טוב והרבה, ושוב אוֹכַל טוב והרבה, והדגש הוא על הרבה, הרבה...! אה, כן, "הרבה, הרבה", אבל דווקא עכשיו משום-מה, נראים לי החיים מתגלמים באיזו דפיקה טובה, העולם מלא ישבנים זזים, וכולם רומזים לי: פוזנא! פוזנא! [לפוזנבוכא] אני א... א... פוזנכוכא [מחקה אותו] א... א...

פוזנא א... מוּ... מוּ...

פוזנבוכא מוּ... מוּ...

פוזנא מוּ... מוּ... מוכן לסירוס!!

פוזנבוכא משרתים!

[נכנסים שני משרתים גברתנים.]

האדון הרוזן מבקש להסיר את אשכיו לאות תודה ונאמנות על קורבן אישתו האהובה!

[פוזנא מהנהן בראשו לאט ובעצב. פוזנבוכא מתבוננת במבושיו, פונה לאברו.]

שלום, צימוק. התנפחנו – הצטמקנו, יותר הצטמקנו: ובזה גם נגמור.

פוזנא [ממלמל ומניד בראשו כלא-מאמין] אני חולם...

פוזנבוכא [מסמיכה פניה לפני פוזנא] שום ענק יהלומים שהיית נותן לי במתנה לא היה מאיר בעיני כמו זיעת החרדה הנוצצת כעת על פניך!

פוזנא [ממשיך למלמל] אני חולם, חולם, אין דברים כאלה בעולם... שנייה לפני שזה יקרה לי אתעורר... [קורא בקול] במבה!

במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס] במבה פה!

פוזנא יש לך ביצים?!

במבה לא ביצים במבה, לא חיים במבה!

פוזנא זה רק חלום!

במבה [מורה על מבושיו] אז איפה ביצים במבה?

פוזנא תיכף תתעורר איתם!

במבה [מייבב בצער] הרגע במבה יושן עמוק, חולם במבה חלום מתוק, פתאום אדון מעורר במבה להגיד לבמבה "תיכף תתעורר"?! מה זה פה כאן, שינה בתוך שינה?! בָּצָל?! לא חיים במבה, לא ביצים במבה, כעת גם לא יושנים במבה!

פוזנא [ממשיך לנסות להרגיע את עצמו] שינה בתוך שינה... אני חולם... אני חולם...

[עוצם עיניו וממשיך למלמל בעוד המשרתים מוציאים אותו. קול מלמולו נמשך בחוץ, גובר עד לצעקה.]

אני חולם! אני חולם! אני רוצה להתעורר!

[צווחה איומה בוקעת מפיו כשמסרסים אותו, ולאחריה הוא צועק.]

אני ער! אני ער! אני רוצה לחלום!

תמונה 20

[שם. פוזנכוכא, במבה, ציצי בקרן-זווית.]

במבה [מגחך בסיפוק] אדון לא ביצים, במבה לא ביצים – אדון-במבה אחים-אחים!

פוזנבוכא צודק. מוכרחים לחתוך לך עוד משהו כדי לשמור על היתרון של האדון.

במבה [נבהל] מה לחתוך?! איפה לחתוך?! כבר חתוּך במבה הרבה-הרבה, במבה תיכף לא יהיה!

פוזנבוכא משרתים!

[נכנסים שני משרתים גברתנים.]

במבה רחמים במבה כושי-בָּלָבּוּשי!

פוזנבוכא [צוחקת] "רחמים"! מצא לו בדיוק את הכתובת לרחמים! [למשרתים] קחו את המסכן וקצרו אותו בשליש.

משרת מלמעלה או מלמטה?

במבה מה "מלמעלה"?! מלמטה, מלמטה! גברת תגיד לו מלמטה, מלמטה!

פוזנבוכא מלמטה, מלמטה, בְּפְפף, צווחן שחור! – מלמטה!

במבה אי-אי, לא טוב במבה להיות! פעם למות אדון – הולכים הציפורניים, פעם למות גברת – הולכים הרגליים; לשמוח הם שמחים לבד, אסון הכי קטן – במבה בראש השולחן!

[המשרתים גוררים אותו החוצה.]

תמונה 21

[שם. פוזנבוכא, ציצי בקרן-זוית. נכנס פוזנא המסורס. בגדיו התחתונים הוסרו, ומבושיו מכוסים עתה במין חיתול-תחבושת. הוא נראה קטן ומצומק, פניו חיוורים ואומללים.]

פוזנבוכא סובלים? מתפקעים מרוב תשוקה לעשות לי משהו מחריד ולא יכולים?

[פוזנא פוער פיו כחפץ לזעוק.]

רוצים לירוק? גידוף לפחות? שְשש, זהירות, מילה מיותרת – והאישה לא מתה, לא מתה!

[פוזנא משפיל מבטו אל הריצפה אין-אונים.]

כן, מה נשאר, להשפיל מבט צנוע לריצפה. צנועים. צניעות תהיה מעכשיו הצד הבולט שלך לאחר שסילקנו צדדים בולטים אחרים, בְּפְפף!! [סוקרת את פניו מקרוב] וכמה עדין אתה נראה עכשיו. נעלמו פני הקַצָב האדומים, נולד קלסתר חיוור של משורר. [לציצי, בנימת חביבות אינטימית] בואי, זונה קטנה, הביטי בו עכשיו.

ציצי וִוי מַדַאם לַה קוֹנְטֶסָה! [מגחכת בעונג] הם נורא מצחיקים כשהם קופצים עלייך כמו קופים עם הבננה, אבל הכי אני מתפקעת כשהם עומדים מולך בלי מכנסיים עם הבננה מעוכה, כמו ילד שסרח.

פוזנבוכא אבל זה הרי עוד תינוק! אולי הבננה עוד תבשיל!

ציצי וִוי מַדַאם לַה קוֹנְטֶסָה! תינוק. וכמה צדקה המדאם בקשר לחיתול. בננה בשלה, בננה מעוכה – זה תמיד נגמר אצלם בהרטבה.

[הן צוחקות]

פוזנבוכא התינוק רעב. הניקי אותו.

[ציצי חולצת שד מול פוזנא.]

ציצי וְיֶין מוֹן פְּטִי! [מלטפת את שדה, מדגדגת בפיטמתה כד לגרותו]

פוזנבוכא תִקעי לו.

[ציצי ניגשת אליו, תוקעת שדה בפניו.]

פוזנבוכא מצוֹץ, אומרים לך, או שהאישה לא מתה, לא מתה!

[פוזנא מוצץ את פיטמת ציצי.]

תביטי בעיניים הלחות העגומות שלו. מתי אני מתחילה לרחם על בני-אדם? כשהם מזכירים לי כלב מוכה.

ציצי או תחתונים משומשים. אין דבר יותר נוגע ללב מזה. [משתקת בפיטמתה בפני פוזנא] אי, כמה נחמד, איזה ייאוש! [מתחילה לשיר בצרפתית]

פוזנבוכא [מכה אותה מכה עזה על פניה] ותפסיקי עם הצרפתית, זונה! באת מגָלִיצְיָה ושמך פַּשְׁיוֹרְצְ'קׇה!

ציצי צִ'י יֶסְטֶם וְינְנָה זֶ'ה יׇא מַאם טׇקֶה צִיצְקִי. אַ מוֹיֶה צִיצְקִי סוֹוּ יוּז' טַאק וִיצִ'ישְׁנִיֶנְטֶה. צִיצְקִי חְצוֹוּ אוֹדפּוֹצ'וֹנְ'ץ'. טְרוּדְנוּ זְ טַקִימִי צִיצְקַמִי. טְרוּדְנוּ בֶּז צִיצֶק אִי טְרוּדְנוּ זְ צִיצְקַמִי. הוֹי צִיצְקִי צִיצְקִי. [פולנית: מה אני אשמה שיש לי כאלה שדיים. השדיים שלי כל-כך סחוטים. השדיים רוצים לנוח. קשה בלי שדיים. קשה עם שדיים. הו, שדיים, שדיים.]

[יוצאת בראש מורכן.]

תמונה 22

[לפנות בוקר. גן בטירת פוזנא. קברן חופר בור. פוזנא מתקרב.]

פוזנא [לעצמו] עוד רבע שעה. שם תעלה השמש – כאן תרד אישתי; יש שיווי-משקל בטבע.

[מסתכל לתוך הבור. לקברן.]

חפוֹר עמוק, אישתי זקוקה לעומק גם בשכיבה. חפוֹר, אל תקמץ באדמה, ממילא אנחנו מחזירים את כל הערימה. שום בור לא עמוק מדי בשביל האישה הנפלאה הזאת. אתה עוד לא מכיר אותה, אבל אין דבר שנוא עליה יותר מפני השטח, וכשהיא נכנסת למשהו, היא רוצה להתעמק בו עד הסוף. עמוק, יותר עמוק, היא עוד תיזכר אצלי כאחת הנשים המעמיקות בהיסטוריה!

תמונה 23

[שם. הקברן, פוזנא. נכנסת פוזנבוכא, לבושה תכריכים, מלווה בשני הפוזנסמרקים, אחריה משרתים. פוזנא קופץ מגיל למראה.]

פוזנא אהה, נפטֶרֶת יקרה, אהובה, הבטיחה ובאה! גם יסודית – כבר עטופה בתכריכים! איזו תפירה, איזו גיזרה – קלאסיקה! מעולם לא הלם אותה לבוש כמו זה! [רץ אליה ומנשקה] אח, הגופה הזאת תחסר לי!

פוזנבוכא ידעתי ששכחתי משהו: הייתי צריכה לנקר לו גם את העינים! אוחחח, הוא יראה שדיים אחרים, יראה! בְּפְפף! עכשיו מאוחר! [מחבקת את הפוזנסמרקים] פוזנסמרקים שלי, תיכף אין אמא! אין! קישטא! אמא תהיה נבֵלה, ואילו הנבלה תחיה! ואתם, פוזנסמרקים, תגדלו מעוּותים, שלום לכם, זִכרוּ אותי תמיד, תבכו כל החיים, שלא תדעו שמחה לעולמים!

[שני הפוזנסמרקים פורצים בבכי תמרורים, ובעקבותיהם פורצת אף היא בבכי.]

אוי פוזנבוכא, פוזנכוכא...!

[ניתקת מהם, פוסעת אל הבור, נבהלת.]

וזה הבור שלי? כאן אשכב?

פוזנא כאן תגורי.

פוזנבוכא [מציצה פנימה] אהה, איזו תהום! למה כל-כך עמוק?! ואין מזרן, אין סדין, אין שמיכה, ככה, הכל הפקר, לשכב, להתלכלך...

פוזנא נביא סדין, נביא שמיכה, נדאג לכל, את רק תמותי לך בשקט, שלא תהיה לך דאגה בלב!

פוזנבוכא מגבת אין...

פוזנא תהיה מגבת, יהיה הכל, אני אישית אדאג, את רק תמותי לך, יקירה!

פוזגבוכא ולא אצא מכאן יותר?

פוזנא למה לך לצאת?

פוזנבוכא כן, לפחות אנוח בשלווה.

פוזנא שלווה זו לא מילה – נצחית!

פוזנבוכא אבל התולעים יאכלו, יכרסמו...

פוזנא טוב, נשרוף את הגופה.

פוזנבוכא לשרוף?! אותי?!

פוזנא בסדר, נסגור אותך בארון עופרת חתום!

פוזנבוכא אין אוויר!

פחנא למה לך אוויר?!

פוזנבוכא אהה, כבר אני רואה, אין מפלט, צרות לפני המוות – צרות אחרי המוות, אמות ואשכב עם לב מלא חרדה, או שיש תולעים, או שאין אוויר, או שהטורקים יכבשו יום בהיר את הארץ, יפתחו את הבור וישתינו עלי...!

פוזנא גם את הטורקים כבר סחבת לכאן?! איך פתאום הטורקים?! ולמה שישתינו דווקא עלייך?! יש להם את כל הים השחור!

פוזנבוכא שחור שיהיה להם בעיניים, אוֹחחח, טורקיה, טורקיה, אני לא אירגע בקבר עד שטורקיה תימחק מעל האדמה!

[נכנס גולגלביץ' בחיפזון.]

גולגלביץ' היתה לנו שם באמת רעידת אדמה, אבל מתו רק חמשת אלפים. רוב הטורקים, לצערי, בריאים ושלמים. [קורא] אדון מָוֶוצְקי, אדון מָוֶוצְקי! [מכריז] שתי דקות לפני עלות השחר!

תמונה 24

[שם. הנוכחים מקודם. נכנס יַאך מָוֶצְקִי בסערה.]

מווצקי נו, מי כבר לא רוצה למות?? אִישְשש, נו, הגיעה השעה, אין זמן, מָוֶות, מָוֶות, יש לי עוד אֲסוֹנוֹן-מיכרוֹת בברזיל ושׂריפוֹנת המונית בכלכותא! [לפוזנא] נו, מי מת? יש מחליפון?!

פוזנא אישתי האצילה החליטה, ובהחלטה זו היא דבֵקה, להקריב את חייה למעני.

פוזנבוכא אוי אני מתעלפת, אני אפילו לא יודעת איך מתים!

[מטה ליפול לתוך הכור. הקברן תופס אותה בזרועותיו.]

מי זה? אוי הקברן! אני כבר בזרועותיו! איזה זרועות חסונות יש לו, לבחור, ואם כבר לצאת מן העולם – אז ככה, חבוקה בידי גבר אמיתי...

מווצקי אני ממהר! את מתה במקומו או לא?!

פוזנא היא מתה, היא מתה!

פוזנבוכא [מסמיכה שפתיה לשפתי הקברן] והבל נשימתו רענן וחם כל-כך...!

מווצקי אִישְשש!

פוזנא למה את מעכבת אותו?! את לא שומעת מה שמדברים אלייך?!

פוזנבוכא שומעת, שומעת! ואתה, אל תאיץ ואל תדחוף!

פוזנא מלאך המוות עסוק, את לא האסון היחידי שיש לו היום! השחר עלה ואת צריכה למות!

פוזנבוכא צריכה?!

פוזנא צריכה!

פרזנבוכא מי אמר שצריכה?!

פוזנא את! הבטחת! אמרת!

פוזנבוכא "אמרת, אמרת"! לא אמרתי!

פוזנא אמרת!

פוזנבוכא ואם אמרתי?! אבל בכלל לא אמרתי!

פוזנא [לעצמו] אהה, תהום ואפילה! הכל מתחיל מהתחלה! [למווצקי, שמתחיל לחנוק אותו] היא אמרה! כולם שמעו! לא תתחמקי מזה! כולם עדים, היא אמרה!

מווצקי היא צריכה להגיד את זה עכשיו,  בפנַי!

פוזנא תגידי! נו כבר, תגידי! תגידי שאת מתה במקומי! תגידי!

פוזנבוכא [מוקסמת בזרועות הקברן, מנשקת אותו קלות על שפתיו] אוי חיים חדשים! דם רענן זורם אל הפיטמות, אח, הפיטמות מתעוררות!

[גולגלביץ' מציץ בשעונו. ניגש אל מווצקי, מורה לו על השעון. מווצקי מוציא את שעונו שלו, בודק ומשווה, מרפה מפוזנא.]

מווצקי [לפוזנא] אִישְשש, נשארה לך דקונת! אם היא לא עוזבת את הפיטמות ושבה אל המוות במקומך – אתה גמור!

פוזנא [מתרוצץ אנה ואנה בנהמת נפשו] תגידי! תגידי כבר! תגידי שאת מתה! עזבי את הפיטמות ותגידי! תגידי! [למווצקי] לא מוכן, הבטיחה ורימתה, כולם יעידו, זה עיוות-דין קוסמי, לא נשמע דבר כזה, בשביל מה חתכו לי, בשביל מה סבלתי, סתם, סתם, הכל סתם, לחינם תגידי, תגידי, נו תגידי, תגידי!

פוזנבוכא מלמעלה, מענני המתיקות בהם אני מרחפת, שומעים איזו פעיית-דגדוג: דיגי-דיגי-דיגי!

פוזנא תגידי, תגידי, תגידי, תגידי!

פוזנבוכא דיגי-דיגי-דיגי-דיגי!

[מישהו מבין הנאספים פולט אף הוא "דיגי-דיגי" חרישי. פוזנא סב אחורה כנשוך-נחש.]

פוזנא אהה, כולם! כבר לועגים כולם! אני כבר נחשב למת! שׂק עצמות אני בעיניכם! טיפשים! טיפשים ארורים! כולכם תמותו מרומים בידי הנשים שלכם! ריר התאווה מבין רגליהן הפשוקות הלא יציף את הקבר של כולכם! כולכם תמותו! כולכם תושפלו! צַחֲקוּ, צַחֲקוּ, עוד ניפגש למטה בשמחות!

[מוציא מכיס אבנטו בסתר בקבוק קטן, חולץ את הפקק.]

פוזנבוכא, הביטי בי!

פוזנבוכא [מצטחקת] נו, אל תחשוב שאתבייש להביט.

[מישירה מבט לעברו.]

פוזנא קחי לפרידה את זה!!

[קופץ לעברה ומריק את תוכן הבקבוק בפניה. היא פולטת זעקת אימים, צונחת בזרועות המשרתים.]

פוזנבוכא שריפה! הפנים בוערות! העיניים! אני לא רואה!

פוזנא קידשנו את כלולותינו ביין – וחתמנו בחומצה.

[מווצקי תופס את פוזנא בגרונו ומתחיל לחנוק אותו.]

תמונה 25

[שם. כל הנוכחים מקודם. נכנס בסערה המלאך סוֹפטוֹף רחמנינוֹף, עוצר בידי מווצקי.]

רחמנינוף אני המלאך הגואל סוֹפטוֹף רַחְמָנינוֹף! חדשות אחרונות מן השמים: אלוהים השתקע סוף-סוף בווינה והפך לחובב אופרטות. על-כן החליט לתת גם לטרגדיה המתחוללת לעינינו סיום הולם יותר: גיבורינו לא ימותו!

מווצקי לי יש  מיכסָה!

רחמנינוף גיבורינו לא ימותו! הם יחיו!

מווצקי אם אלוהים רוצה לנהל את העולם על שניצלון בווינה – זה עסקו; המוות, רבותי, לא ישחק  בקָקָה! או פוזנא או מחליף – לא אזוז מכאן בלי ריר על הכפפות!

[מרחוק עובר ילד עני, על שכמו תיבת צחצוח נעליים.]

ילד [מכריז] מצחצח נעלי.ם, נעלי.ם מצחצח – מבריק נוצץ כמו עין של רוצח!

[רחמנינוף לוחש משהו על אזנו של פוזנא.]

פוזנא הי, ילד! בוא הנה! צחצח!

[הילד מתקרב, כורע לרגליו, מצחצח את נעליו.]

אתה יודע מי אני?

ילד כולם יודעים, אדוני. הרוזן.

פוזנא יש לך הורים?

ילד אני יתום.

פוזנא היית רוצה להיות במקומי?

ילד [מצטחק, נכלם] מי לא היה רוצה להיות בעל אחוזה?!

פוזנא ילד נבון. [זורק לו מטבע. מורה על מווצקי] אתה רואה את הדוד ההוא שם? זהו מלאך מן השמים. לך ותגיד לו: "אני רוצה להתחלף עם הרוזן". הוא עשוי לשמוע לך.

ילד אבל אז  אדוני לא יהיה רוזן.

פוזנא נכון, אבל אני פשוט אוהב ילדים. [זורק לו עוד מטבע] לך לך, לא אכעס.

ילד [מצטחק, קצת מבויש, ניגש אל מלאר המוות] אדון מלאך, אני רוצה להתחלף עם האדון הרוזן.

פוזנא כולם שמעו! [למווצקי] שמעת?! הוא מוכן להתחלף! לְמה אתה מחכה?!

מווצקי [נראה רגע כעומד להתפקע מכעס לנוכח התעלול, ואז, כמי שנמאס לו] זו הונאה, אבל נמאס לי, אִישְשש!

[בתנועה מהירה של כעס וחוסר סבלנות הוא תופס בגרון הילד וחונק אותו. ותוך כדי יציאה לעבר בעיות חדשות המצפות לו:]

נו, מי כבר לא רוצה למות?!

[סוף]