כולם רוצים לחיות
קומדיה | על פי אלקסטיס מאת אוריפידס
הדמויות
פּוֹזְנָא, רוזן כפרי
פּוֹזְנַבּוּכָא, אשתו
פּוֹזְנַסְמַרְקִים, שני בניו, ילדים
אביו הישיש
אמו הישישה
בַּמְבָּה, עבדו, כושי
צִיצִי, שחקנית נודדת
יַאך מָוֶצְקִי, מלאך-המוות
גוּלְגֶלֶבִיץ', מלאך-משנה למלאך-המוות
גוּלְגָלֶה, בנו, ילד
סוֹפְטוֹף רַחְמַנִינוֹף, מלאך גואל
נערה בוכה
גיבן
קיטע
מצורע
זקן גוסס
מגיד עתידות זקן
מגיד עתידות צעיר
קברן
מצחצח נעלים, ילד
משרתים, בעלי מום, אורחים בנשף, שחקן נודד.
כל העלילה מתרחשת בכפר נידח, אי-שם בהרי האַפְּצִ'ים.
מערכה ראשונה
תמונה 1
לילה. חדר השינה של פּוֹזְנָא. פוזנא מתהפך במיטה בבחילה.
פוזנא ועכשיו לא יכול להירדם, מתהפך בבחילה כל הלילה, מפני שהסאלאמי ההונגרי בארוחת-הערב היה שוב בלי החרדל דיז'ון, ואני הרי שאלתי אותה, את הבהמה, חמישים פעם שאלתי אם נשאר עוד מספיק מהדיז'ון, והיא, הבהמה, משרבבת כבטחון פימה ועונה "מה זאת אומרת דיז'ון, הבית מלא דיז'ון!", ובסוף איפה הבית ואיפה הדיז'ון, מחרבנים לך לפה, והיא, הבהמה, עוד יש לה החוצפה "אז יהיה פעם בלי דיז'ון, גם בנדיקטה חרדל!" שמעתם בהמה? - "גם בנדיקטה חרדל!", ומשרבבת פימה, ועל הפימה שומה, ומתוך השומה שערה, חססס, כמה מבחיל הכל, הלוא רק בשביל להקיא נחוצים איזה תשעים שנות חיים, כי הדיז'ון הוא פה רק סֵמֶל, הלוא הכל ככה, כל הקוסמוס המוגלתי, הרי גם הדג מלוח, אני אומר לה, לבהמה, "קצצי לרוחב, נבלה, עם השידרה, אני אוהב למצוץ את העצם!", והיא - לאורך, בלי העצם, ואתה לך מצוץ לך את הלשון, וכעת גם הדיז'ון, אח, כמה אני רוצה דיז'ון, כמה אני לא יכול בלי דיז'ון, חְסְסס...!
תמונה 2
שם. פוזנא. נכנם גּוּלְגֶלֶביץ', אחריו גּוּלְגָּלֶה.
גולגלביץ' פוצנא? רוזן פוצנא?
פוזנא פוזנא. מי אתה?
גולגלביץ' גולגלביץ'. מלאך-משנה אצל מלאך-המוות. באתי לגאול אותך, כמו שאומרים, מעמק הבכא.
פוזנא [לעצמו] מצאו זמן לתחפושות, המשרתים! [לגולגלביץ' בגערה] לֵך, לֵך תביא כבר שניצל ואל תשכח מלפפון חמוץ! [גולגלביץ' מתחיל לחנקו] אוח, כואב!
גולגלה חי-חי, כואב!
גולגלביץ' זה הילד שלי, גולגלה. הוא בא אתי לעבודה בחופשות. הוא יהיה אמן. משוגע על צבעי כחול וסגול.
גולגלה [ממשיך להתבונן כפני פוזנא הנחנק] חי-חי, הפנים - מכחילים!
פוזנא אוי הלב! אויר!
גולגלביץ' [מחבק את גולגלה, נוגס בו באהבה] אוח, הילד הזה, לאכול אותו, חְפְּחפח...!
פוזנא [מייבב] ולמה? מה עשיתי?!
גולגלביץ' נו, לפני רגע מאסת בחייך, הרעשת שמים וארץ על החרדל דיז'ון...
פוזנא איזה דיז'ון?! מי דיבר על דיז'ון?! רטנתי רק שאני לא יכול לישון, לישון!
גולגלביץ' דיז'ון, דיברת על דיז'ון.
פוזנא קחו את הדיז'ון, קחו את הבנדיקטה, קחו הכל, רק השאירו קצת אויר...! [בוכה] עוד לא חייתי... אני תינוק...
גולגלביץ' בן חמישים וארבע - פֶע!
פוזנא נער! ולמה דווקא אני?! בעולם מיליארד סינים והודים - למה אני?! מהם יש כל כך הרבה, וממני - אחד!
גולגלביץ' נו, ויכוח שחוק: אני "לגאול" - אתה "אויר" - אני "אתה" - אתה "סינים"; כל אחד, מגיע תורו, מפנה אותי אל הסינים. תתחיל לפרפר.
פוזנא לא מוכן! לא אתן! לחיות!
גולגלה חי-חי, סגול!
פוזנא [בשארית כוחו] ואתה אמרת "פוצנא" ואני -פוזנא! טעות! אצלך רשום "פוצנא"!
גולגלביץ' [מעיין בפנקס] כן, רשום פוצנא. אבל הטעות - בהעתקה: הוסיפו זנב לזי"ן, יצא צד"י.
פוזנא מה אכפת לי? כתוב פוצנא - ואני פוזנא! אם הרגת את האיש הלא נכון - אלוהים יתלה אותך! תהיה כחול!
גולגלביץ' [לעצמו] הסתבכנו. פוצנא - פוזנא. [בועט בחמת זעם באחורי גולגלה] מה אתה עומד?! לך תעיר את מלאך המוות! [גולגלה יוצא. לפוזנא] נו, מיד נברר. אתה תמות, אל תדאג. [תופש את פוזנא בצוארונו, מרים אותו באויר] ופתאום אין רוזן, אין בעל אחוזה, אין אב משפחה, אפילו שם פרטי לא, נשרו כל הקליפות, נשארת חתיכת בשר רועדת ותחתיה שלולית שתן.
פוזנא [מייבב] רחם... לא התכוננתי... לא האמנתי שיבוא הרגע... איזה ילד מתוק יש לך...
גולגלביץ' השתנת. משתינים כשבאים לעולם, משתינים כשיוצאים ממנו, ובאמצע - חרדל דיז'ון.
תמונה 3
שם. פוזנא, גולגלביץ'. נכנס יַאך מָוֶצְקִי בסערה, אחריו גולגלה.
מווצקי נו, מי כבר לא רוצה למות?! איששש, סיבוכון, תמיד סיבוכון, ותמיד באמצע הלילה, על כל תולעת מעירים לך את מלאך-המוות, וכולם רוצים לחיות, ולכל אחד נימוקון, איששש...!
גולגלביץ' אדון מווצקי, שמו פוזנא, וכאן רשום פוצנא.
מווצקי [מעיין בפנקס] כן, רשום כאן פוצנא.
פוזנא ואילו אני פוזנא! כבוד מלאך-המוות - פוזנא בזי"ן, בזי"ן פוזנא, בזי"ן!
מווצקי שקט! שמעתי! תראה, פוזנא, הכוונה אליך, יש רוזנון אחד במחוז - זה אתה!
פוזנא אבל שם פוצנא בצד"י, ואני בזי"ן, פוזנא בזי"ן!
מווצקי שמעתי! כן, הטעות בהעתקה - טעות.
פוזנא טעות, טעות! פוזנא בזי"ן!
מווצקי טעות נדירה אומנם. ואלוהים, איששש, שהוא אספן בולים ומטבעות עם טעויות נדירות, ביחוד של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הוא במקרים כאלה, איששש...
פוזנא חנינה?!
מווצקי שקט! הצרה שלנו יש מכסה, תופש?! תצטרך תוך שלושה ימים להביא מחליפון, מישהו שיסכים מרצונו החופשי למות במקומך. למות, למות, שמעת?!
פוזנא מחליף אחד?! אביא אלף! אני הרוזן פוזנא, יש לי משפחה אוהבת, ידידים, הורים, אחוזה מלאה איכרים ומשרתים, הכל שלי, שלי...!
מווצקי שקט! מה אתה צועק?! איששש, צועקים כולם, הכל בצווחות, אוח, הכל שוק, שוק! לנו נחוץ אחד בלבד, לא אלף! ולא סיני או הודי, שמעת?! מאלה יש לי מספיק במחסנון! איששש, סינים...! שמעת, פוזנא?! עד יום שישי עם שחר! למות, למות! לא לישון ולא לחלום, למות! נו, גם ביום שישי כבר לא אישן, איששש! [פונה לצאת. נעצר] גולגלביץ'...
גולגלביץ' כן, אדון מווצקי...
מווצקי מי העתיק לפנקס "פוצנא"?
גולגלביץ' הילד. הוא עוזר לי בחופשות...
מווצקי מה היה שמך, ילדון?
גולגלה [מבוהל] גו...גולגלה.
מווצקי שם מתוק לחיים קצרים. [חונק את גולגלה]
גולגלביץ' רחם עליו, הוא ילד... [בוכה] ילד...
מווצקי [שומט את גווית גולגלה, מביט ככפות ידו] איששש, ליכלך בריר! [תוך יציאה, לעבר בעיות חדשות המצפות לו] נו, מי כבר לא רוצה למות?! [יוצא]
גולגלביץ' [מרים את גווית גולגלה בזרועותיו. לגוויה] ולנו עוד חיכתה הלילה רעידת אדמה בתורכיה, רבבות בתים, אלפי אנשים, המון-המון כחול...
[יוצא עם גווית גולגלה]
תמונה 4
שם. פוזנא.
פוזנא שאני אמות?! איך?! אבסורד! אל''ף, מחכים לי, יש לי תכניות לשנתיים! ובי"ת, מה יעשו בלעדי? איך יחיו? ראיתם עולם בלי פוזנא? לא לא, העולם יבין, ישלח מחליף, אנשים יש כמו זבל, מתים הרי על שטויות - ימותו גם בשבילי, מכל הלב, בהתנדבות, ימותו, ימותו...! [נוגע בבשרו כאילו ראהו לראשונה] פוזנא, פוזנא, אוי פוזנא שלי, פוזנצק'לה... [מנשק את ידיו וכתפיו, מפסיק פתאום, קורא אחוז אימה] בַּמְבָּה!
במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס עם מגש ועליו מטעמים] במבה פה! שניצל, אדון? נקניק הודו? לשון עגֶ...
[פוזנא חובט במגש, הכל נופל]
פוזנא החוצה!
במבה [אוסף הכל במהירות] במבה בא, במבה היה, במבה יצא! [יוצא]
תמונה 5
שם. פוזנא. נכנסת במרוצה פּוֹזְנָבּוּכָא בכתונת לילה.
פוזנבוכא מה הצעקות?! שוב גאזים?!
פוזנא פוזנבוכא אשתי, יקירה, עוגן הצלה שלי, אני אבוד! בא מלאך-המוות, רצה לקחת, מזל, נפלה טעות, פוצנא במקום פוזנא, ואלוהים אספן בולים, אמר עד יום שישי למצוא מחליף, ולא - אמות! אמרי, את מי לקחת?!
פוזנבוכא [לעצמה] אני כל כך רגילה לראות אותו אוכל ומפליץ, שכדי לחוש עליו רחמים אני מוכרחה להתרכז רגע ולדמיין לי אותו שוכב בקבר ונרקב. [עוצמת עיניה רגע ופורצת בבכי] איזה אדם היית! איזו אישיות, איזה לב...
פוזנא מה זאת אומרת "היית"?! יש סיכוי עד יום שישי! עזרי לי לחשוב על מישהו שימות במקומי!
פוזנבוכא שימות במקומך?! מי ירצה אפילו להתעטש במקומך?! אנשים עוד ישלמו לראות אותך קבור...
פוזנא פוזנבוכא, כאן שאלה של חיים או מוות...
פוזנבוכא אה, פתאום "חיים או מוות"! כשאני התפתלתי עם הכליות אמרת "אה!", כשאחרים מתים - "אה!", אצל אחרים תמיד "אה!", אבל כשכואב לפוזנא פתאום אין "אה!", פתאום הכאב כואב!
[פוזנא תופש בצווארה בחמת זעם, פנים אל פנים, מבקש הבנה ורחמים. פוזנבוכא מיישירה מבט אל עיני פוזנא.]
כמה זר לי פתאום הפרצוף הזה! אתה מפחיד אותי! מי אתה בכלל?
[פוזנא מרפה ממנה ביאוש. לעצמה]
המוות משגע את בני האדם!
[הפּוֹזְנַסְמַרְקִים נכנסים בכותנות לילה, צופים בבהלה בנעשה. פוזנא ופוזנבוכא מבחינים בהם]
פוזנסמרקים שלי! אבא כרגיל הולך להסריח על הגב, הפעם לתמיד, ולהפקיר אתכם פצועים בשדה הקרב של החיים!
[הפוזנסמרקים בוכים, רצים אל פוזנא. הוא מניף אותם באוויר]
פוזנא אתם בכלל תופשים כמה אתם לא מעניינים אותי?! אתם עם הדמעות הגדולות המתגלגלות משני צדי האף הקטן, והאגרופים הזעירים הקמוצים בחוסר-ישע, כל הדמגוגיה הזולה הזאת רק בשביל לעורר קצת רחמים - להקיא מכם! [משליכם ארצה] אני פה עכשיו חסר הישע, אני הילד, אני הפּוֹזְנַסְמַרְק, אני, אני!
פיזנבוכא [מאמצת את הפוזנסמרקים לחיקה. לעצמה] "אני, אני!", אוחחח, כמה רגישים ועדינים הם כשהם הולכים למות, כמו רקדני באלט, מרוכזים סביב פי-הטבעת של עצמם, וכאילו היתה להם איזו שמחה לאיד לראות את היורשים מפרפרים במתח, בפפף!!
[יוצאת עם הפוזנסמרקים]
פוזנא חססס, כמה אני מיסודי שונא ילדים! כל נתח מבשרם מתפקע מרוב עתיד, עתיד, עתיד!
תמונה 6
בוקר. רחוב בכפר. פוזנא. נערה בוכיה חולפת על פניו.
פוזנא על מה בוכים? היה בחור, דפק וברח?
נערה הוא יחזור!
פוזנא הוא לא יחזור, ואת בהריון, צרות-צרות, אני מציע לך למות.
נערה הבטיח שיחזור! אמר שאוהב! [יוצאת]
פוזנא [לעצמו] "יחזור, אוהב..." - איזה אושר, לבכות על שטות! אדם בוכה, אבל יודע שיחיה! היום היא בת שבע-עשרה, שנה-שנתיים תבכה משיברון על זה שברח, עשר שנים תבכה משיממון על זה שיקח, עשרים שנה תבכה על פרנסה, כביסה וחריינים בעריסה, עוד עשר תבכה מיגון כשתתאלמן מהשיממון, עוד עשר כשישוב הזיכרון על ההוא מהשיברון, ולקינוח תבכה לה עוד חמש שנים על שברים וטחורים, וככה בשקט, עם קצת בכיינות, כבר הגיעה לה הבת-זונה לגיל שמונים ושתים!
[עובר גיבן. פוזנא פונה אליו] סליחה, אולי אתה הולך להטביע את עצמך בנהר בגלל החטוטרת?
גיבן אני כבר התרגלתי.
פוזנא שטויות, זה פצע שלא מגליד. אתה זכאי למות.
[הגיבן ממשיך בדרכו]
אני מציע לך אפילו תשלום קטן.
[הגיבן יוצא. פוזנא קורא אחריו]
סליחה, תשלום לא קטן! [לעצמו] איזו הרמוניה, איזה יופי - איש בריא עם גבנון בריא.
[עובר קבצן קטוע-רגל על קבים. פוזנא, לעצמו] אהה, עוד אחד! בדיוק היום, במיוחד להכאיב, עושים לי פה תהלוכה של מאושרים! זה ינפנף בלי רגל עד מאה, מי יפריע לו, ועוד זוכה שמגרשים אותו מהדלת בלי בעיטה!
[מתרגז, קורא אחריו] בלי רגל!
[הקיטע נעצר, מסתובב אליו] אתה לא יכול לשים גומי בקצה הקבים ולהפסיק עם הרעש הזה?!
קיטע אין לי כסף. [יוצא]
פוזנא [לעצמו] גם לא רגל, גם לא כסף. האושר הזה מסביבי אוכל אותי!
תמונה 7
בוקר. כיכר הכפר. פוזנא קורא בקול.
פוזנא הוי אנשים אומללים, חולים, עניים, בעלי מום, פסולת העולם, אני הרוזן פוזנא!
[חולים, זקנים, קבצנים ובעלי-מום נקהלים סביבו] מי מוכן למות במקומי ביום שישי מוות קל? אשלם לו ולמשפחתו כל מה שיש לי! [פאוזה] מה אתם שותקים?! אתם לא רואים בעצמכם איזו אשפה אתם סוחבים על גבכם?! נו, מי רוצה להיפטר מכל הזבל, רבותי, אני משלם סכומים שלא חלמתם עליהם! [פאוזה. בכעס פתאומי] מותו במקומי, צרורות-אשפה, שקי-טינופת, מי אתם שתמשיכו לחיות כשאני מת?! [פאוזה. בקול תחנונים] אני נותן כל מה שיש לי!
מצורע הכל?
פוזנא הרבה.
מצורע הכל או הרבה? יש הבדל.
פוזנא יש לי ילדים להאכיל, אל תשחט! [פאוזה] בסדר, אני נותן הכל, אתה מוכן?
מצורע לא. שאלתי בשביל האינפורמציה.
[עוברים שני אנשים נושאי-מיטה שעליה מוטל זקן המחרחר חרחורי-גסיסה]
נסה אותו, הוא גוסס.
פוזנא ממה?
מצורע סתימת מעיים.
פוזנא [גוהר על הגוסס] אהה, אדוני, נפש יקרה, איזו טרגדיה, מבשרים לי כאן בצער רב שנותרו לך רק עוד כמה דקות להתייסר בתוך החרא, אתה גמור, אתה יכול במנוחה גמורה לראות את עצמך בתור מנוח, זה בדוק, אל תתווכח, ולי, שאני מחרבן כמו תינוק, נקבע, השד יודע למה, תור למות. אני מציע לך כאן, תמורת תמיכה נדיבה במשפחה...
גוסס חרא על המשפחה...
פוזנא זה טבעי. אולי מישהו אחר?
גוסס חרא על מישהו אחר...
פוזנא מה? אף אחד? בודדים, מה? אולי איזו תפילה קבועה לעילוי נשמתך, או מצבה יפה משיש...
גוסס חרא על מצבה משיש...
פוזנא הבנתי. אתה ברנש עם אופי. אם ככה, גבר אל גבר, עשה טובה.
גוסס חרא עליך...
פוזנא צא מתוך החרא, אדוני! הרי אין לך מה להפסיד!
גוסס למה שתחיה? למה שיחיו בכלל כשאני איננו? למה שיצחקו בלעדי ויתנשקו בלעדי? למה שתזרח השמש כשאני בחושך? הלוא העולם נברא בשבילי, אלוהים קישט לי מסביב, ואתם הקישוטים שלי, עכשיו, שאני הולך, איזה צורך יש בכם, בכל הקשקוש?!
[רומז לפוזנא להסמיך פניו אליו, ואז יורק בפניו, צוחק צחוק קצר ומת. פוזנא נושא עיניו אל הנאספים, הם מביטים בו בדומיה]
פוזנא אהה, איזה אסון - כולם רוצים לחיות!
תמונה 8
צוהריים. חדרו של פוזנא. פוזנא, קורא בקול.
פוזנא במבה!
במבה [מבחוץ] במבה בא! ןנכנס עם מגש ועליו מטעמים] במבה פה! שניצל, אדון? נקניק הודו? לשון עג...
[פוזנא חובט במגש, הכל נופל]
פוזנא החוצה! [בחביבות פתאומית] במבה, במבה'לה, במבולק'לה, אולי מתחשק לך לצאת סוף סוף לדרור? אין עבודה, אין אדון, אין מכות.
במבה אין אדון, אין מכות - מה במבה לעשות?
פוזנא ליהנות. תחזור הביתה.
במבה לעצים?
פוזנא מעל העצים.
במבה במבה לא ציפור.
פוזנא מעל הציפורים, מעל העננים, תהיה מלאך, כנפים, פֶּך-פֶּך, תרחף מעל העולם...
במבה במבה תודה רבה - במבה רגיל באדמה.
פוזנא זה בסדר, אתה תהיה עמוק באדמה.
במבה אדון אמר מעל העננים.
פוזנא הגשמה מעל העננים, הגוף באדמה.
במבה לא אוהב במבה גוף פה - נשמה שם! במבה אוהב הכל יחד!
פוזנא [משנה סיברו, לופת את במבה בפחד] במבה, אני הולך למות!
במבה במבה כבר בוכה!
פוזנא במבה רוצה שהאדון יחיה?
במבה במבה רוצה-רוצה!
פוזנא במבה יכול.
במבה במבה לעשות הכל-הכל!
פוזנא מרשים לי להביא מחליף. במבה יקריב את חייו וימות במקומי.
במבה במבה לא מבין.
פוזנא במבה מבין טוב מאוד.
במבה במבה כושי-באלאבושי!
פוזנא [קורא אותו לסדר] במבה!!
במבה במבה בא, במבה היה, במבה יצא! [יוצא]
פוזנא במבה!
במבה במבה פה! שניצל, אדון? נקניק הודו? לשון עג...
פוזנא אתה עבד שלי ואני מצוה עליך למות במקומי מרצונך החופשי!
במבה במבה למות - לא! במבה לחיות, במבה לבכות!
פוזנא בשביל לבכות אני לא צריך אותך! אני מחפש מת!
במבה למות במבה - לא!
פוזנא אמרת שתעשה למעני הכל!
במבה במבה לבכות!
פוזנא אתה כושי, עבד, גם סריס, אין לך ביצים, חייך כמו ביצה בלי מלח...
במבה כמו מלח בלי ביצה: במבה למות - לא! במבה לחיות, במבה לבכות!
פוזנא [מכה אותו] אני אהרוג אותך ממילא!
במבה במבה למות מאדון - במבה מת: במבה למות מבמבה - לא!
פוזנא [שולף צבת] תגיש יד. אעקור צפורן אחר צפורן!
במבה [מושיט ידו ביבבה] רחמים במבה כושי-באלאבושי!
[פוזנא מהדק צפורן בצבת ומושך. במבה צווח ומתפתל מכאבים]
פוזנא מות כבר במקומי! מות מרצונך החופשי! אתה שלי, שלי!
במבה אי-אי, לא טוב במבה להיות! לא ביצים במבה, לא חיים במבה! במבה
סובל-סובל!
פוזנא אם כך, וותר על החיים!
במבה במבה כבר התרגל! לא יכול במבה בלי במבה!
פוזנא [מושך כצבת] אני קורע!
במבה ובשיא כאביו] אי-אי, במבה לסבול! במבה לא עוד יכול! שימות במבה הרגע פה, אבל במבה למות - לא!
פוזנא [מביט בידו השותתת דם של במבה, אחוז אימה וחרטה] אהה, כמה דם! והכל ממני! סלח! [לעצמו] ואם בכל זאת אתפגר, אני צריך עוד חטאים?! [מנשק את ידו של במבה] סלח, במבה! סלח!
במבה אי-אי, במבה סולח, במבה נובח, במבה הכל - רק לא מת! [יוצא]
תמונה 9
שם. פוזנא. נכנסת פוזנבוכא בחשאי מבלי לראותו, מחפשת משהו בקדחתנות. פוזנא עט לעברה.
פוזנא מה את מרחרחת!
פוזנבוכא [נבהלת] מי מרחרח?!
פוזנא מאז הלילה את לא מפסיקה לחפש משהו!
פוזנבוכא מי מחפש?! לא מחפשת כלום! מחפשת את ספר התפילות שלי להתפלל עבורך! מה יש?! מה אתה נועץ עינים?! גנבתי משהו ממישהו?! אני בבית שלי! בעצמו מרחרח אחרי כמו כלב ציד ומדבר! אוחחח, כל התכונות הבזויות מקבלות תנופה עם הגסיסה, בפפף!!
פוזנא [לעצמו] מחפשת צוואה. אהה, פוזנא, פוזנא, החבל הולך ומתהדק!
פוזנבוכא [לעצמה] אני לא מוצאת צוואה בשום מקום! בלי צוואה הכל עובר אלי ואל הפוזנסמרקים ואין מה לדאוג, אבל אם הסתיר בכל זאת משהו, השד יודע, הוא עוד יכול בגלל טירוף רגעי להוריש לבית יתומים מפוקפק או זונה מידבקת שאני אפילו לא יודעת על קיומה, ואת לכי הסתבכי במשפטים עשרים שנה... אוחחח, כמה אני שונאת יתומים וזונות, אלה נוצרו רק להיכנס לצוואות לא להם! [לפוזנא, מנסה להיות רכה ומצודדת] פוזנא בעלי, ישבתי בחדרי, תופרת לי שמלה שחורה, והעליתי בדמעות זיכרון יקר: ליל האהבה הראשון, זוכר? אם נגזר עליך ממחר לישון לבד לנצח, קח אותי עכשיו, נלבה לנו לפרידה גחל קטן שלא כבה!
פוזנא אני זוכר היטב את הערב הראשון...
פוזנבוכא [לעצמה, צוהלת] הוא זוכר, אין צוואה, הכל שלנו!
פוזנא ...כבר אז לא יכולתי לשאת את הפרצוף שלך.
פוזנבוכא[לעצמה, מדוכדכת] יש צוואה, עשרים שנה משפטים.
פוזנא חדרתי מאחורה.
פוזנבוכא [לעצמה, בשביב תקוה] הוא חדר, אולי בכל זאת אין צוואה. [לפוזנא] מאחורה? ברוך הבא. אני לא בררנית. אתם, הגברים, שרופים על הכניסה למשרתים, מי אני שאאלץ אתכם להיכנס בשער הראשי? [מפנה לו את אחוריה בתנוחה מזמינה]
פוזנא פוזנבוכא אשתי, התחת שלך נראה לי...
פוזנבוכא [לעצמה, צוהלת] התחת נראה לו, אין צוואה!
פוזנא ...ומריח לו כמו זוג מגפי-עור של חייל רגלי בתום מלחמת שלושים השנה.
פוזנבוכא [לעצמה, מיואשת] יש צוואה! [לפוזנא] למה אתה מענה אותי?!
[פוזנא צוחק צחוק של יאוש. פוזנבוכא, לעצמה]
זה כבר איבד כל בושה, כל הלבן של הביצה עלה לו לראש! ואת עוד לכי על בהונות, התאפקי, אל תעני, הרי הוא הולך למות, הוא פה הסובל, הקדוש, הכוכב, וכולנו רק שחקני המשנה שלו, בפפף!! [יוצאת בזעף]
תמונה 10
לפנות ערב. חצר בית הוריו הישישים של פוזנא. שני ההורים הישישים, מכורבלים במעילים וצעיפים, עומדים בשער. נכנס פוזנא.
פוזנא אבא, אמא, הורי היקרים, אשר ביוזמתכם הנמרצת הובאתי אל העולם הזה והפכתי בו בן בית, אני פוזנא'לה, התינוק שלכם, שב אל חיקכם...
[הם עומדים מולו ללא ניע. הוא פורץ בבכי]
אני הולך למות!
האם אוי, בני חולה אנוש, אוי, לא טוב לי, אני מתעלפת, אני נופלת, אני נחנקת, אני מתה, כל הלילה לא עצמתי עין, לב של אמא, אוי, הלב, הלב דפק, הלב נהרס, הרגת את אמך, למה הבאת אותי בגילי, לקבור ילד, אוי למה נולדתי, למה גדלתי, למה התחתנתי עם האיש הזה, הכל ממנו, הכל בגללו, הרג את אשתו, כולם רוצחים, כמה נמאס, הייתי מתה, הייתי שקטה, הייתי נחה, הייתי ישנה קצת סוף סוף, מנוחה ללב, אוי הלב, הקיבה, דלקת הפרקים, למה לי להמשיך, למה מענים אותי, הכל על מצפונכם, למה מלאך-המוות לא לוקח אותי במקומך...!
פוזנא [מסתער עליה בחיבוק] הו אמאילה, ידעתי שלא תפקירי את בנך! [פורץ בבכי של שחרור. לעצמו] כמה אהבתי את אמי! איך היא תחסר לי, הזקנה! השקט שלה, המסירות האילמת שלה! האם יש עוד אשה בעולם שנתנה חיים לבן אחד פעמיים?!
האם [ממשיכה בשלה] אוי למה מלאך-המוות לא לוקח אותי, אותי!!
פוזנא זה בסדר, אמא, הוא יקח! מלאך-המוות מסכים למחליף! עד יום שישי, אם יסכים מישהו אחר למות במקומי - אני אחיה!
[ההורים קופאים]
אמא'לה? [פאוזה] אמא'לה? אבא'לה?
האב [לפתע, בקול קשה] שנתיים לא היית פה, פתאום "אבא'לה-אמא'לה"!
פוזנא כן, אבא, מודה, הזנחתי קצת, העסקים, הטרדות, אתה יודע, ועד שמסובבים את הראש, והנה חלפו חדשיים.
האב שנתיים!
פוזנא זה לא הזמן לחשבונות, אבא, אני התינוק שלכם...
האב בן שישים!
פוזנא חמישים וארבע! [פורץ שוב כבכי] אני הולך למות. ואני בנכם.
האב כן, אתה בני. לבי ישבר כשתמות.
פוזנא פעם אמרת, אבא...
האב לבי ישבר כשתמות.
פוזנא פעם, אבא, אמרתם...
האב אני יודע מה אמרנו פעם, ולא מפיך אשמע את חובותי כאב: התחייבתי להוליד אותך, התחייבתי לגדל ולחנך ולשמור אותך כמיטב יכולתי: לא התחייבתי למות במקומך.
פוזנא איך אתם לא מתביישים שניכם, להיאחז ככה בחיים, בני תשעים...
האב שמונים ושמונה!
פוזנא ...מדדים ברגלים כושלות אל הקבר?! כמה פעמים כבר אמרת לי, אבא, "אין כוח, אין טעם לחיות, רוצים כבר למות, לנוח"?! מה מחכה לך, אבא?! עוד כוסות-רוח?! חגורת-שבר, שמן-קיק, נרות לטחורים?! הילד שלך ימות ואתה תרויח עוד חוקן?! וכל החוקנים יוליכו למה?!
האב ותגיד לי, ילד מזדקן, במה חייך נעלים על חיי?! ולמה החוקן שלך הוא תכלית נאצלת ושלי - חוקן סתם?! והאם אני הוא שצריך להתבייש?! כל אדם, אם נגזר עליו למות, יודע שהמוות הוא שלו, אישי, ואיננו עובר לסוחר; רק אתה, מרטיב מכנסים, רץ ומנסה לגלגל את מותך כמו ביצה לוהטת לידים אחרות?! מי ומה אתה?! על סמך מה?! זו הביצה שלך - תאכל אותה!
פוזנא [ניגש אל אימו] פעם אמא - זוכרת? - סיפרת לי איך, כשהייתי בן ארבע, יצאתי מבית-כיסא במכנסים משולשלות, רצתי אליך ושאלתי: [יורד על ברכיו כדי להיות קטן, אוחז בשולי שמלתה] "אמא, למה אשה צריכה שני שדיים אם אין תאומים?" ואת צחקת כל כך, וקראת לאבא, וסיפרת לו, וחיבקת אותי ונישקת אותי על מצחי "הו ילד חכם שלי"...
האם [נזכרת ומחייכת בדמעות] "ילד חכם שלי", כן, ככה אמרתי...
פוזנא "ילד גאון שלי, הוא נועד לגדולות"...
האם "הוא נועד לגדולות, הוא יהיה איש גדול"...
פוזנא וחיבקת ונישקת אותי ככה, עם מכנסים משולשלות, וצחקת, הוי כמה התפקעת: "למה צריכה שני שדיים אם אין תאומים?"
האם כן, ככה... ככה זה היה... "למה צריכה שני שדיים"...
פוזנא [כובש פניו במתניה וזועק] אני הוא הילד ההוא, אמא, הגאון עם המכנסים למטה, אני הוא הילד בן ארבע שנועד לגדולות...!
[האם ניתקת ממנו, מתחילה להתרחק, הוא מדדה אחריה על ברכיו, זועק]
אני הוא הילד בן ארבע, אמא...! אני הילד שלך בן ארבע...!
האם [נעצרת ופורצת בבכי] ילד שלי, אני כל כך מתביישת, אבל מול המוות גם אני רק תינוקת, וגם לי היתה אמא; וכשאני יוצאת אחרי לילה בלי שינה אל הרחוב, גם לעצמותי הזקנות עוד השמש מתוקה... אני כל כך מתביישת, בני, אבל מתוקה לי, מתוקה... [יוצאת]
האב "מתוקה לי, מתוקה...!" - התחממה מספיק בשמש, הזקנה, יכלה למות כבר, לא היה מזיק לה.
[יוצא ונבלע אחרי האם בפתח הבית. פוזנא קם על רגליו, קורא אחריהם]
פוזנא אי, זקנים, מי צריך אתכם בעולם?! כל הסרחונות של התינוק בלי הניחוח, שטות-ילדים בלי תום הילד, כל תאוות האדם בלי השיניים לנגוס! לקבר, ישישים, לקבר!
תמונה 11
ערב. חדרו של פוזנא. פוזנא.
פוזנא ובכן, זהו, פוזנא, תשלים: תמות ויקברו אותך. מגיע רגע בחיים בו אין עוד איש איתך, כל הקשרים הותרו ונפרמו, אתה לבד. [וכאילו תוהה פעם ראשונה על המלה "מוות"] מוות? מוות? [תופש בשתי ידיו בראשו, מנסה להתעשת] לא לא, פתאום אני לא מאמין! פתאום נראה הכל חזיון-תעתועים, חלום רע שחלמתי! אימרו, אדם בריא, צוהל, פועל, אוכל, נקניק שופע, איך הכל נמחק פתאום ברגע?! לא לא, לא טבעי, לא הגיוני, חלום בלהות! מותם של אחרים הוא עובדה, מותי שלי - סתם אגדה! [קורא בקול] במבה!
במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס עם מגש ועליו מטעמים] במבה פה! שניצל,
אדון? נקניק הודו? לשון עג...
פוזנא במבה, זה הכל היה חלום, נכון? גולגלביץ' מלאך-המוות... אתה ראית
כאן מלאך-מוות?
במבה במבה לא ראה, במבה לא שמע, במבה לא היה!
פוזנא כן, פשוט חלום. ואתה המציאות. אתה קיים, במבה, נכון? אתה לא
חלום שחור!!
במבה [מבוהל] חלום?! למה שבמבה חלום?! רחמים במבה כושייבאלאבושי...!
פוזנא כן, איתך, במבה, הכל נראה פתאום פשוט וקל! אני אחיה! הדליקו אורות! אחיה! הביאו נקניק ויין ותזמורת! אחיה! אנחנו עורכים נשף!
אחיה, אחיה ואחיה!
תמונה 12
לילה. אולם בטירת פוזנא. נשף. תזמורת, יין, אורחים, פוזנא, פוזנבוכא, במבה, משרתים. כולם אוכלים ושותים ורוקדים. אל מרכז האולם פורץ צמד שחקנים נודדים, שחקן ושחקנית. הם משחקים מחזה פנטומימה: הוא, בדמות מלאך-המוות קלאסי, פניו פני גולגולת, בידו חרמש. היא, נערה בתולה לבושה לבן, המוות רודף אחריה להורגה, מצליח ללכוד אותה ולהניף עליה את החרמש. ברגע האחרון היא מגניבה יד, תופשת באברו ומתחילה למשמשו. מלאך-המוות מחליט להתענג קצת, והיא, בעבודת יד מומחית, מלהיטה אותו היטב עד שהוא "גומר" בפרכוסי עונג ואנקות תאווה. עתה הוא שבוי בידיה. הוא מבקש להיחלץ ולנוח, אך היא אוחזת במבושיו בכוח, "חולבת" ו"סוחטת", והוא ממשיך לפרכס ולהתעוות ללא סוף עד שהוא נופל שדוד לרגליה, מרוקן לחלוטין. היא מציגה כף רגלה על צווארו לאות ניצחון. השחקנים מסיימים אח הופעתם ומשתחוים. מחיאות כפיים. פוזנא המעודד זורק להם מטבע כסף.
פוזנא עכשיו הביאו לי מגיד-עתידות!
[נכנס מגיד-עתידות זקן. פוזנא נותן לו מטבע]
יש לך שם טוב, שמעתי. קרא בכף-היד הזאת - היא קצת רועדת. רחמנות, אל תשתולל. [נותן לו בסתר עוד מטבע. בלחש] אני לא מנסה להשפיע, אבל אנא בטובך, ראה לי עתיד יפה. טוב, לא יפה אפילו, אבל שיהיה על כל פנים עתיד.
[המגיד הזקן מתבונן בכף-ידו]
נו? נו?
מגיד זקן בן אדם עם הרבה רגש, משפחתי, איזה לב...
פוזנא לא אופי - העתיד!
מגיד זקן איזו נדיבות, איזו יכולת עמידה במשברים...
פוזנא העתיד!!
מגיד זקן כן, היה עתיד, איזה עתיד היה!
פוזנא מה פירוש "היה"?! מה עם העתיד בעתיד?!
מגיד זקן הכסף יצמיח הרבה ריבית, איזה הון, איזה נכסים!
פוזנא ואני?!
מגיד זקן הילדים יגדלו, איזה...
פוזנא [תופס בגרונו] אחיה או לא אחיה?!
מגיד זקן למה אתה מתרגז?! באמת כתוב כאן שאתה רגזן. אולי תחיה, מי יודע, רק שהקו נגמר, מבין? הקו של החיים, פשוט נגמר. אולי לא הספיקה היד, אני יודע? אלוהים גדול. הילדים הם לתפארת, זה בטוח, גם האשה בריאה כמו שור, ובקשר לקו - נגמר. כנראה לא הספיקה היד. [מסביר לנוכחים, בהתנצלות] הקו היה צריך להימשך, רק שהיד לא הספיקה, היד...
פוזנא שמעתי, שמעתי, זה אדם לא רציני, ישיש, סנילי, "האשה בריאה" - שהיא בריאה אני רואה בעצמי! מביאים אותו לעתידות - הוא מעלה זכרונות! [מרים ידו עליו] לך, עוף מפה לפני שאראה לך אם מספיקה היד או לא מספיקה היד!
[המגיד הזקן יוצא]
הביאו לי מגיד עתידות אמיתי, במלוא כוחו!
[נכנס מגיד עתידות צעיר. פוזנא נותן לו את כל צרור הכסף שבידו]
שמע, אתה בחור צעיר, מבין ענין, קרא בכף-היד או בגלגל-העין, בציפורן או בפי-הטבעת, בקפה או בצואה, לא אכפת לי - אני רוצה לחיות!
מגיד צעיר חייך!
פוזנא למה? אחיה?
מגיד צעיר אני קורא בשיניים. חייך!
[פוזנא חושף שיניו לעומתו בחיוך רחב]
מה אני רואה? אדוני, לא נעים לי להגיד לך, אבל אתה תקבור את ילדיך!
פוזנא [מוצף אושר פתאומי] ילדי?!
מגיד צעיר אולי אפילו נכד!
פוזנא [קופץ משמחה, נושק למגיד] אהה, אלוהים! השמים מתבהרים! אקבור ילדים. גם נכד! אקבור, אקבור! [מחייך מלוא פיו] הביטו, אני מחייך כעת לא לבדיקה - אני מחייך בחיוך! אקבור!
[נכנס גולגלביץ' ברקע. פוזנא קופא. גולגלביץ' מתקרב אל המגיד הצעיר מאחוריו, מניף ידו מעליו. פוזנא, ברתת, למגיד]
איש צעיר, חכה! ואתה? כמה תחיה?
[המגיד הצעיר מוציא ראי קטן מכיסו, מחייך לעומתו]
מגיד צעיר אתה רואה את הרווח בין שתי החותכות הקדמיות? שמונים וחמש, מינימום שמונים.
[גולגלביץ' חונק אותו. מגיד העתידות מתמוטט ארצה]
אבל הרווח... הרווח... [מת]
גולגלביץ' עד יום שישי, פוזנא. עד יום שישי. לא פוצנא - פוזנא. זכור את גולגלה. יום שישי
[יוצא. פוזנא נופל על ברכיו, חיוור כסיד]
פדזנא הכל אבוד! אמות! סופית: אמות! פוזנבוכא יקרה, אני הולך למות!
אהה, אני הולך למות, במבה, אני הולך למות! אבי היקר, אני הולך למות!
אהה, אמי האהובה, עלי למות, עלי למות! אהה, אהה, אהה, עלי למות,
למוח, למות, למות!
פוזנבוכא [לעצמה] לא יודעת למה אני נסערת כל כך, התפעמות כזאת,
כאילו אני חיה בטרגדיה נשגבת, ומין דפיקות-לב כמו על במה לפני
השתחוויה... הרי תיכף אני עוד אתחיל לדבר פה צרפתית!
תמונה 13
שם. כל משתתפי הנשף.
פוזנא ובכן, זו מסיבת-פרידה. איך להתחיל את הפרידה מחיי? במה לפתוח? כל מה שאני משאיר אחרי נראה נפלא, העולם נפלא, כל מה שיש בו נהדר. איך לתאר, איך אפשר בכלל להתחיל לתאר... הלוא אתה, הסמרטוט השחור שלי, במבה, אתה בעיני קיסר סין, והכינים בשערותיך - המהרג'ות של הודו!
במבה [בוכה] במבה לא ידע כל כך טוב לבמבה!
פוזנא כמה יפה אתה, במבה! איזה חוט של חן משוך עליך!
במבה [מנסה להפחית מערך עצמו] במבה כושי...
פוזנא כושי נושם!
במבה במבה רעב...
פוזנא תיאבון נעורים!
במבה במבה כואב...
פוזנא כן, עוד תכאב כל כך הרבה, הלב מתפקע מקינאה: איזה יופי!! [פתאום הוא מתנער. לעצמו, נחרץ] די, פוזנא, די ליילל! היית, ומעכשיו לא תהיה. "לא" קטן נדבק אל חייך - שא אותו באומץ! [מזדקף, ניגש לפוזנבוכא, רומנטי] כן, אני זוכר היטב את ליל האהבה הראשון. נפגשנו בריקוד, זוכרת? [מניח יד על מתניה]
פוזנבוכא [נרגשת מאוד] אם אני זוכרת!
פוזנא ובריקוד ניפרד. [רוקדים] ולמרות הכל היו ימים טובים, היה גם דבש.
פוזנבוכא אהה, פוזנא, אתה מעיר בי פתאום מחדש רגשות כאלה...
פוזנא פעם ניסיתי להכניס לך על סוס דוהר, זוכרת?
פוזנבוכא אהה, כל הזכרונות הכי יפים צפים...
פוזנא צבעי אותי בזכרון ורוד, פוזנבוכא...
פוזנבוכא גבר שלי, אהוב שלי, ילד קטן שלי - מה חיי בלעדיך?! [פוזנא מחבקה] אוֹה מוֹן דְיֶה!! [פורצת בסערת בכי, מכריזה בקול גדול] הוי אנשים, הוי אנושות, בעוד יומיים, יום שישי, אני מתה במקום פוזנא בעלי!! [והיא צונחת מתעלפת לזרועות פוזנא, העומד כהלום-רעם]
[סוף מערכה ראשונה]
מערכה שניה
תמונה 14
לילה. אולם בטירת פוזנא. כל משתתפי הנשף.
פוזנא לא, בשום פנים ואופן לא! לא יקום ולא יהיה! את אשתי אקבור תחתי?! איפה אנחנו חיים?! אם יש יצור בטבע שזכאי לחיות - זו היא! [פאוזה] לא, פוזנבוכא, אל תפצירי! כן, זו אצילות שאין כדוגמתה, אבל ה"לא" שלי מוחלט! אני יודע, מכיר את כל הנימוקים, לי יש יותר להפסיד, אני נחוץ יותר בעולם, עלי יותר חבל - ואם כן, אז מה?! [פאוזה] די, פוזנבוכא, אמרתי שאני מסרב! לא אסכים! את מנסה להכריח אותי? למה את מתעקשת כל-כך? ואם אבטיח לך לשקול בדבר, תסתפקי בזה? לא? עשי כרצונך, מותי במקומי אם את עומדת על דעתך. [פאוזה] עומדת על דעתך? כן, פוזנבוכא אצילה? עדיין מתעקשת על מעשה נשגב שהעולם כולו יזכור בהערצה לנצח? בסדר. אז את מתה במקומי, כן? אה? למה את שותקת? מה קרה לך פתאום? הכרזת שאת מתה במקומי, רגשות, צרפתית, מון דיה, וכל זה, כולם שמעו! [פאוזה] כולם שמעו! היא הסכימה למות במקומי, עכשיו היא שותקת!!
תמונה 15
שם. כל משתתפי הנשף.
פוזנבוכא [לעצמה] נו, שטות כזאת, אוחחח! בגלל איזו התפרצות של רגע, רצון לעשות רושם, פוזה, נפלט מהפה, ועכשיו אצטרך למות! ובשביל מי?! בדיחה טובה! כל החיים מצץ אותי כמו עצם - עכשיו גם יטחן אותי לדבק! לו הייתי לפחות חולה או מדוכאת, הייתי אומרת מילא, לעזאזל עם הכל, נגמור את החיים עם קצת סגנון; אבל אני בריאה כמו מגיפה, יש תיאבון לחיות כפי שלא היה אף פעם, ואדרבא, אחרי שהחזיר היה מתנדף מן העולם השמים היו נפתחים בפני, סערות חושים, אהבות, הייתי מנסה פעם אפילו מציצה לכושי, מה יש, חיים פעם אחת! עכשיו שלום לכושים, שלום אפריקה, אשכב בבור, אמצוץ אבק והחזיר ידפוק ויאכל נקניק! בפפף!! [לפוזנא] מה אתה צועק?! מה אתה לוחץ?! שמענו, בסדר! מה שהבטחתי - אקיים!
פוזנא תמותי במקומי?
פוזנבוכא אקיים מה שהבטחתי!
פוזנא כלומר, חמותי?
פוזנבוכא אקיים מה שהבטחתי!
פוזנא למה את מתעקשת לא לומר את המלה "אמות''?!
פוזנבוכא ככה! אני עקשנית! לא מוצא חן בעיניך?! תתגרש! עוד היום!
בבקשה! ואז כל ההתחייבויות בטלות, גם מצדי!
פוזנא מי רוצה להתגרש?!
פוזנבוכא אתה! מתעלל בי כל הזמן! "תגידי ככה - תגידי אחרת...!" ואני רוצה שתבטיח לי שאתה לא מטפס על שום נקבה אחרת אחרי מותי!
פוזנא אהה, פוזנבוכא, אטפס על הקירות מצער, אהיה נאמן לך לנצח!
פוזנבוכא בטח! הנאמנות שלכם! מפרישים נוזל חלקלק-דביק בכל סדק! תיזהר! אני אומרת לך שתיזהר! אל תרגיז אותי! אני עלולה להתחרט! עומד לו שם כמו מישהו שמגיע לו משהו! מה אתה זקוף כל כך?! תתכופף קצת! תתכופף כשאתה עומד מול גילוי של הקרבה כזאת! אתה מתכופף מיד או לא?!
פוזנא מתכופף. [מתכווץ קצת]
פוזנבוכא מתכופף מה?
פוזנא מתכופף, פוזנבוכא.
פוזנבוכא איזה פוזנבוכא על ראשך, מי פה פוזנבוכא על ראשך?! הגבירה פוזנבוכא!
פוזנא כן, הגבירה פוזנבוכא.
פוזנבוכא נשק את היד שנתנה לך חיים! [פוזנא מנשק את כף ידה] ואת הרגל
שנתנה לך חיים!
פוזנא [כשקט] אל תשפילי בבקשה, פוז... הגבירה פוזנבוכא!
פוזנבוכא שמעתם?! גם לחיות, גם כבוד - את כל הקופה הוא רוצה! את
הרגל, חיש!
[היא מציגה את כף רגלה. הוא נופל ארצה ומנשק את חרטום נעלה]
וכמובן את התחת שנתן לך חיים!
פוזנא [בשקט] מספיק השפל...
פוזנבוכא התחת!
[מפנה אליו את אחוריה. הוא עומד על ברכיו ומנשק בישבנה נשיקה חטופה]
לא לגמור כל כך מהר! להתבזות בנחת!
[הוא מצמיד פניו לישבנה ומנשק נשיקה ממושכת. היא מתיקה אחוריה מפניו כקוצר רוח, מסתובבת אליו, תופשת בפניו]
אוחחח, מה עוד אני יכולה לעולל לפנים האלה?!
[צובטת, מקמטת ומכה כפניו] יַבֵּב! יַבֵּב קצת!
[פוזנא מייבב]
אוחחח, אני לא מסופקת! [הודפת אותו מעליה, פונה לצאת, נעצרת, מסתובבת
אליו] ואני מציעה לך: תיזהר! מאוד מאוד תיזהר!
פוזנא על מה?
פוזנבוכא כללית! בפפף!! [יוצאת בחמת זעם]
תמונה 16
שם. כל משתתפי הנשף חוץ מפוזנבוכא. פוזנא נותר נכלם על הארץ, ולפתע בפרץ פתאומי של שמחה.
פוזנא ועם כל זה - אחיה! אחיה! [מפסיק. בהתרסה כלפי הנוכחים המקיפים אותו]
מה, התבזיתי?! - אתבזה עוד, מה איכפת, אנשק גם לכם, אנשק,
אנשק...! [רץ על ברכיו אחרי האורחים ומנסה לנשק בישבניהם כשהם נרתעים
ממנו] מה איכפת לי - אחיה! אחיה! [נעצר, מלא איבה] ואתם, מה אתם
עומדים ומסתכלים? לכו הביתה לרכל!
[האורחים מתחילים לפרוש בזה אחר זה]
מה תספרו לידידים, "פוזנא מוג-לב, לפוזנא אין כבוד"?! אז אין כבוד! למרות שלא מפיכם אשמע על כבוד! יש לי מספיק כבוד, אני שופע כבוד! אלא מה חשבתם, בשבילי אני חי?! אני משתין על זה! רק שמישהו חייב לפרנס את הילדים! ומי ידאג להורי הישישים?! והאחוזה?! וכתיבת זכרונות?! אשאיר את ההיסטוריה ריקה?! הנה, רק עול יש לי על הראש, מה אני צריך את זה בכלל, דאגות, דאגות, רק דאגות מסריחות! היא, הפוזנבוכא, בחרה בדרך הקלה - ברחה מהצרות!
[אל האורח האחרון שנשאר, והפונה אף הוא לצאת]
חוץ מזה, היא חייתה יותר, היא זקנה ממני בחצי שנה! [נוחר לבדו, קורא אחריהם] היא גם ראתה כבר את פאריז, ואני עוד לא! [יורק, לעצמו] טפו, חיים מטונפים!
תמונה 17
לילה. חצר בטירת פוזנא.
פוזנא חססס, כמה אני שונא את כל מי שהוא לא אני, ובראש וראשונה את
שתי הזונות הרקובות, אמי ואשתי, שכל חיי ינפנפו לראוה בסמרטוט הזה
שנתנו לי: חיים! ואף-עליפי-כן, אקבור את שתיהן ואחיה! לנשום. כמה
טוב לנשום. רק שלנשום לא מספיק, אדם צריך לא רק גאזים, גם משהו
מוצק.
[בדרך ליציאה, עוברת עגלת השחקנים הנודדים. השחקן מושך את העגלה. השחקנית, ציצי, יושבת למעלה, אוכלת נקניקיה. פוזנא עוצר אותם]
מה זה? נקניק? והחרדל? בנדיקטה? יהיה בנדיקטה. מי נשאר בררן אחרי
פגישונת עם המוות?
[אוכל בתיאבון. ציצי עומדת לפניו בצניעות]
ובכל זאת, דיז'ון הוא דיז'ון, ואני הרי שאלתי אותה, את הבהמה, חמישים
פעם שאלתי אם נשאר מהדי... [לציצי] ואתם ככה, נודדים עם התיאטרון
שלכם מכפר לכפר... אמנים, מה?
ציצי ווי מיסייה לה-קונט!
פוזנא אה, צרפתיה! קוה-קוה! מארץ הדיז'ון! מה שמך?
ציצי ציצי. [מבטאת את שמה מלרע]
פוזנא ציצי! מזכיר לי משהו גדול, היסטורי. [נועץ עיניו בשדיה הענקיים, מנסה
להיזכר] מה זה מזכיר לי? אולי את קרב טראפלגאר?
ציצי קרב- טראפלגאר?!
פוזנא הצי האנגלי מול הצי הצרפתי - ציצי! איזה שם, איזה ניחוח! מזיל לך מיד ריר ממחשבה על חרדל! [מביט בציצי תוך לעיסה. לעצמו] משפילה עינים כאילו יש סכנה שאחמוד אותה אחרי השבועה החגיגית לפוזנבוכא [ממשיך לאכול, מביט במתניה. לעצמו] למרות שלו ה י י ת י חומד - אז אותה. [סב סביבה תוך אכילה, סוקר אותה. לעצמו] צניעות כזאת. כאילו לגרות אותך מהכיוון ההפוך. [כורע ברך לפניה] אני פשוט כורע ברך מול קדושתה של פוזנבוכא. אהה, פוזנבוכא, פוזנבוכא... [מניח יד כמו בהיסח הדעת בין רגליה של ציצי] הנה, זה המקום דרכו נתנה חיים קדושים לשני הפוזנסמרקים הקטנים...!
ציצי ווי מיסייה לה-קונט - קדושים!
פוזנא [מניח יד על שדיה] וכאן היניקה אותם והזינה אותם באהבה קדושה...!
ציצי ווי מיסייה לה-קונט - קדוש, קדוש!
פוזנא [מניח יד על אחוריה] והנה המקום הקדוש עליו ישבה כל כך הרבה לילות וסרגה לי גרבי צמר...!
ציצי ווי מיסייה לה-קונט - קדוש, קדוש!
פוזנא [לש את אחוריה בלהט] וסרגה לי, וסרגה לי, וסרגה לי...! [לופת את אחוריה, מציץ כלפי אברו. לעצמו] אהה, קודם אמרתי "אדם צריך לא רק גאזים, גם משהו מוצק" - אבל לא תארתי לעצמי כמה מוצק! [מצמיד לחיו לאחורי ציצי, נושא מבטו השמיימה] אלוהים, הייתי רוצה לחוש קצת יותר צער על מות אשתי! לא שאין בי, אבל אם אפשר, שיהיה יותר יציב, גם איזה זיק של חמלה לא יזיק! [תוך דיבור הוא מתחיל להפשיל שמלתה למעלה, משרבב ראשו בין רגליה] וסלח לי שבמקום לחשוב על קדושתה, אני ממלא את ראשי באחוריים של ציצי, ששני חלקיהם משתפלים לערוץ אחד עוצר נשימה, שאם תטביע בו טוב טוב את הפנים כשאתה במהופך, תוכל להציץ גם אל האחו הקטן הנכסף המכוסה דשא שבעבר השני, השופע רוטב ריחני-דיז'וני, הקורא לך להטביל בו דג קטן ומפרפר, להטביל ולהוציא, ולהטביל ולהוציא, ולה... איפה הייתי? כן, בפוזנבוכא. שוב פוזנבוכא? תמיד היא תיתקע לי באמצע, הנבלה הזקנה עם ה... [מכה על פיו בבהלה] אלוהים, סלח לי, קראתי לה נבלה, לקדושה, נפלט, זה לא יקרה שוב...[ולפתע אינו יכול לשלוט עוד בעצמו] ובכל זאת: נבלה, נבלה, נבלה!! [והוא קופץ על ציצי ומשכיב אותה]
תמונה 18
שם. פוזנא, ציצי. הוא מתעלס איתה, מחרחר ומתפתל במאמץ.
ציצי [לעצמה] מזיל ריר, פִיחְחח, לפחות נהפוך אותו על הגב, שייחנק בריר של עצמו! [הופכת אותו ורוכבת עליו. משמיעה קולות התרגשות ועונג] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] "רוזן"! כמה עלוב ומכוער הכל מקרוב... [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] ...וכמה מעודד לראות שלא רק את טינופת, שהכל! הוא מנסה להכניס, פִיחְחח, איזו דייסה רכה ורטובה... זה יעלה לו מינימום פרווה! [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] הופ, הצליח להשחיל - פְּלאף, גלש החוצה! גועל כזה - שתי פרוות לפחות! [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] מנסה שוב להכניס - הוֹפְּס, הפליץ לו התינוק ממאמץ, ניסה להזניק לו מלפנים על ידי הפעלת הֶדֶף-אוויר מאחור... אני הולכת להקיא... [בקול] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה! [לעצמה] נו, נעזור לו, למסכן, אחרת לא נגמור עם זה, הנה, קח מוצץ לפה... [תוחבת את שדה לתוך פניו, מנענעת אותו כתינוק. לעצמה] הַי-לִי-לוּ-לִי - כמה פרוות יהיו לי...! הוא מתאמץ לשמור אותו קשה, שפשוף, ועוד שפשוף, ו... פְּלאף, גלש לו שוב החוצה, הילד מיואש! [בקול גדול] הו, מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה!
פוזנא [מרוגז] "מוֹן-דְיֶה, מוֹן-דְיֶה" - אולי אפשר רגע שקט?! אני מנסה לשכוח את הפוזנבוכא, וכל "מוֹן-דְיֶה" כזה תוקע לי אותה בחזרה!
ציצי הו, מִיסְיֶיה לֶה-קוֹנְט, זה הכל מעודף תענוג! את האמת - דבר כזה עוד לא היה לי! [נתקפת בעווית של בחילה, כמעט מקיאה]
פוזנא ומה זה?!
ציצי גבר כזה ועוד שואל "מה זה"! - זו כבר בחילה של תחילת הריון!
פוזנא [לעצמו] נו, היא כבר מאוהבת, הצרפתיוֹנֶת!
ציצי [לעצמה] הופ, הכניס!
פוזנא [לעצמו] מה יש בי, אני שואל, שעולים אלי לרגל מפאריז!
[נכנסת פוזנבוכא כרוח סערה, רואה אותם]
פוזנבוכא הו, מוֹן-דְיֶה!
ציצי [לעצמה] פְּלאף, גלש החוצה!
[פוזנא וציצי קופאים]
פוזנא [לעצמו] ידעתי שמכל ה"מוֹן-דְיֶה'ים" האלה יהיו רק צרות!
תמונה 19
שם. פוזנא. פוזנבוכא. ציצי בקרן זווית. פוזנא מנסה להרים מכנסיו, אך פוזנבוכא אינה מניחה לו.
פוזנבוכא עכשיו, אלמן-שעשועים שלי, תבחר: החיים או הביצים!
פוזנא מה פירוש?!
פוזנבוכא פירוש שהאשה לא יורדת לקבר בלי הביצים של בעלה, זה
הפירוש!
פוזנא רחמים, פוזנבוכא קדושה...
פוזנבוכא "פוזנבוכא קדושה"! הבטחת אמונים לנצח - הנצח לא החזיק
לילה!
פוזנא הוי קדושה שלי, מה לא החזיק, החזיק והחזיק ויותר מהחזיק, כל החלק התחתון כבר הוחזק בארכיון, זה הכל היא, הנבלה מקרב טראפלגאר - איזה כיעור, מאיפה היא, מאי-השדים?! - פתאום קפצה לחצר עם נקניק, הקפיצה שדם, קפצתי אחורה, נפלו המכנסים, מבהלה קפץ לי שם למטה...
פוזנבוכא [בוכה] אני לא מספיקה למות - כל העולם קופץ! [חדלה לבכות בבת
אחת, בנחישות] לא יקפוץ עוד, פוזנא בעלי! החיים או הביצים!
פוזנא הוי פוזנבוכא יקירה, אצלי זה לא "או", אצלי הם הולכים יחד, קשר בל ינתק, צמד-ללא-הפרד, דוד ויהונתן, פושקה ופטרושקה, חיים וביצים...
פוזנבוכא זה ע ד היום; מהיום - או פושקה או פטרושקה!
פוזנא [רועד, מייבב מפחד. לעצמו] אוי ואבוי לי, או פושקה או פטרושקה...
פוזנבוכא קשה לבחור, מה? בלי לנשום לא טוב, בלי לקפוץ לא טוב; לא
טוב, לא טוב, עולם לא טוב!
פוזנא [כורע לפניה, מתחנן] פוזנבוכא יקירה, קדושה, את נתת לי את חיי...
[היא מחייכת בעונג. לעצמו]
היא מחייכת - הכל אבוד! אהה, הצרפתים, הצרפתים, הכל בא מצרפת, למה לא חיכיתי עוד יום, כל העולם היה פתוח לפני...
פוזנבוכא כן, זמר, זמר, אני כל כך אוהבת לראות אותם חוזרים מהקולות העמוקים, החשובים, אל הקול הטבעי שלהם: סופראן.
פוזנא [מכווץ, אוחז במבושיו. לעצמו] יחתכו לי והיא תצחק! וגם יכאב כשיחתכו! מצד שני, גם למות יכאב! וגם אז היא תצחק! מצד שלישי, אם אמות היא תצחק פחות מאשר אם יחתכו! מצד רביעי, אם יחתכו, ישאר לה לצחוק רק עד עלות השחר! מצד חמישי... אהה, פוזנא, פוזנא, באיזה חשבונות הסתבכת?! גודל הצחוקים של פוזנבוכא. זה חשבון חייך?! הקץ להתבזות - אמות! [לפוזנבוכא] אני א... א... א... [לעצמו] לא יוצאת מהפה, המלה, אני והחיים כל כך דבוקים...! [לפוזנבוכא] אני א... א... א... [לעצמו] לא לא, על החיים לא אוכל לוותר, זה ברור, אחיה בלי ביצים, מה יש, אוכל טוב והרבה, אישן טוב והרבה, ושוב אוכל טוב והרבה, והדגש הוא על הרבה, הרבה...! אה, כן, "הרבה, הרבה", אבל דווקא עכשיו משום מה, נראים לי החיים מתגלמים באיזו דפיקה טובה, העולם מלא ישבנים זזים, וכולם רומזים לי: פוזנא! פוזנא! [לפוזנבוכא] אני א... א... פוזנכוכא [מחקה אותו] א... א...
פוזנא א... מוּ... מוּ...
פוזנבוכא מוּ... מוּ...
פוזנא מוּ... מוּ... מוכן לסירוס!!
פוזנבוכא משרתים!
[נכנסים שני משרתים גברתנים]
האדון הרוזן מבקש להסיר את אשכיו לאות תודה ונאמנות על קרבן אשתו
האהובה!
[פוזנא מהנהן בראשו לאט ובעצב. פוזנבוכא מתבוננת במבושיו, פונה לאברו] שלום, צימוק. התנפחנו - הצטמקנו, יותר הצטמקנו: ובזה גם נגמור.
פוזנא [ממלמל ומניד בראשו כלא-מאמין] אני חולם...
פוזנבוכא [מסמיכה פניה לפני פוזנא] שום ענק יהלומים שהיית נותן לי במתנה לא היה מאיר בעיני כמו זיעת החרדה הנוצצת כעת על פניך!
פוזנא [ממשיך למלמל] אני חולם, חולם, אין דברים כאלה בעולם... שניה לפני שזה יקרה לי אתעורר... [קורא בקול] במבה!
במבה [מבחוץ] במבה בא! [נכנס] במבה פה!
פוזנא יש לך ביצים?!
במבה לא ביצים במבה, לא חיים במבה!
פוזנא זה רק חלום!
במבה [מורה על מבושיו] אז איפה ביצים במבה?
פוזנא תיכף תתעורר איתם!
במבה [מייבב בצער] הרגע במבה יושן עמוק, חולם במבה חלום מתוק,
פתאום אדון מעורר במבה להגיד לבמבה "תיכף תתעורר"?! מה זה פה
כאן, שינה בתוך שינה?! בָּצָל?! לא חיים במבה, לא ביצים במבה, כעת גם
לא יושנים במבה!
פוזנא [ממשיך לנסות להרגיע את עצמו] שינה בתוך שינה... אני חולם... אני
חולם...
[עוצם עיניו וממשיך למלמל בעוד המשרתים מוציאים אותו. קול מלמולו נמשך בחוץ, גובר עד לצעקה]
אני חולם! אני חולם! אני רוצה להתעורר!
[צווחה איומה בוקעת מפיו כשמסרסים אותו, ולאחריה הוא צועק]
אני ער! אני ער! אני רוצה לחלום!
תמונה 20
שם. פוזנכוכא, במבה, ציצי בקרן-זוית.
במבה [מגחך בסיפוק] אדון לא ביצים, במבה לא ביצים - אדון-יבמבה
אחים-אחים!
פוזנבוכא צודק. מוכרחים לחתוך לך עוד משהו כדי לשמור על היתרון של האדון.
במבה [נבהל] מה לחתוך?! איפה לחתוך?! כבר חתוך במבה הרבה-הרבה, במבה תכף לא יהיה!
פוזנבוכא משרתים!
[נכנסים שני משרתים גברתנים]
במבה רחמים במבה כושי-באלאבושי!
פוזנבוכא [צוחקת] "רחמים"! מצא לו בדיוק את הכתובת לרחמים! [למשרתים] קחו את המסכן וקצרו אותו בשליש.
משרת מלמעלה או מלמטה?
במבה מה"מלמעלה"?! מלמטה, מלמטה! גברת תגיד לו מלמטה, מלמטה!
פוזנבוכא מלמטה, מלמטה, בפפף, צווחן שחור! - מלמטה!
במבה אי-אי, לא טוב במבה להיות! פעם למות אדון - הולכים הצפרניים,
פעם למות גברת - הולכים הרגליים; לשמוח הם שמחים לבד, אסון הכי
קטן - במבה בראש השולחן!
[המשרתים גוררים אותו החוצה]
תמונה 21
שם. פוזנבוכא, ציצי בקרן-זוית. נכנס פוזנא המסורס. בגדיו התחתונים הוסרו, ומבושיו מכוסים עתה במין חיתול-תחבושת. הוא נראה קטן ומצומק, פניו חיוורים ואומללים.
פוזנבוכא סובלים? מתפקעים מרוב תשוקה לעשות לי משהו מחריד ולא יכולים?
[פוזנא פוער פיו כחפץ לזעוק]
רוצים לירוק? גידוף לפחות? ששש, זהירות, מלה מיותרת - והאשה לא מתה, לא מתה!
[פוזנא משפיל מבטו אל הריצפה אין-אונים]
כן, מה נשאר, להשפיל מבט צנוע לריצפה. צנועים. צניעות תהיה מעכשיו הצד הבולט שלך לאחר שסילקנו צדדים בולטים אחרים, בפפף!! [סוקרת את פניו מקרוב] וכמה עדין אתה נראה עכשיו. נעלמו פני הקצב האדומים, נולד קלסתר חיוור של משורר. [לציצי, בנימת חביבות אינטימית] בואי, זונה קטנה, הביטי בו עכשיו.
ציצי ווי מַאדַאם לַה-קוֹנְטֶסָה! [מגחכת בעונג] הם נורא מצחיקים כשהם קופצים עליך כמו קופים עם הבננה, אבל הכי אני מתפקעת כשהם עומדים מולך בלי מכנסיים עם הבננה מעוכה, כמו ילד שסרח.
פוזנבוכא אבל זה הרי עוד תינוק! אולי הבננה עוד תבשיל!
ציצי ווי מַאדַאם לַה-קוֹנְטֶסָה! תינוק. וכמה צדקה המאדאם בקשר לחיתול. בננה בשלה, בננה מעוכה - זה תמיד נגמר אצלם בהרטבה.
[הן צוחקות]
פוזנבוכא התינוק רעב. הניקי אותו.
[ציצי חולצת שד מול פוזנא]
ציצי וְיַא מוֹן פֵּטִי! [מלטפת את שדה, מדגדגת בפיטמתה כד לגרותו]
פוזנבוכא תיקעי לו.
[ציצי ניגשת אליו, תוקעת שדה בפניו]
פוזנבוכא מצוץ, אומרים לך, או שהאשה לא מתה, לא מתה!
[פוזנא מוצץ את פיטמת ציצי]
תביטי בעינים הלחות העגומות שלו. מתי אני מתחילה לרחם על בני-אדם? כשהם מזכירים לי כלב מוכה.
ציצי או תחתונים משומשים. אין דבר יותר נוגע ללב מזה. [משתקת בפיטמתה
בפני פוזנא] אי, כמה נחמד, איזה יאוש! [מתחילה לשיר בצרפתית]
פוזנבוכא [מכה אותה מכה עזה על פניה] ותפסיקי עם הצרפתית, זונה! באת
מגַלִיצְיָה ושמך פַּשְׁיוֹרְצְ'קׇה!
ציצי צִ'י יֶסְטֶם וְינְנָה זֶ'ה יׇא מַאם טׇקֶה צִיצְקִי. אַ מוֹיֶה צִיצְקִי סוֹוּ יוּז' טַאק וִיצִ'ישְׁנִיֶנְטֶה. צִיצְקִי חְצוֹוּ אוֹדפּוֹצ'וֹנְ'ץ'. טְרוּדְנוּ זְ טַקִימִי צִיצְקַמִי. טְרוּדְנוּ בֶּז צִיצֶק אִי טְרוּדְנוּ זְ צִיצְקַמִי. הוֹי צִיצְקִי צִיצְקִי. [בפולנית - מה אני אשמה שיש לי כאלה שדיים. השדיים שלי כל-כך סחוטים. השדיים רוצים לנוח. קשה בלי שדיים. קשה עם שדיים. הו, שדיים, שדיים.]
[יוצאת בראש מורכן]
תמונה 22
לפנות בוקר. גן בטירת פוזנא. קברן חופר בור. פוזנא מתקרב.
פוזנא [לעצמו] עוד רבע שעה. שם תעלה השמש - כאן תרד אשתי; יש שיווי משקל בטבע. [מסתכל לתוך הבור. לקברן] חפור עמוק, אשתי זקוקה לעומק גם בשכיבה. חפור, אל תקמץ באדמה, ממילא אנחנו מחזירים את כל הערימה. שום בור לא עמוק מדי בשביל האשה הנפלאה הזאת. אתה עוד לא מכיר אותה, אבל אין דבר שנוא עליה יותר מפני השטח, וכשהיא נכנסת למשהו, היא רוצה להתעמק בו עד הסוף. עמוק, יותר עמוק, היא עוד תיזכר אצלי כאחת הנשים המעמיקות בהיסטוריה!
תמונה 23
שם. הקברן, פוזנא. נכנסת פוזנבוכא, לבושה בתכריכים, מלווה בשני הפוזנסמרקים, אחריה משרתים. פוזנא קופץ מגיל למראה.
פוזנא אהה, נפטרת יקרה, אהובה, הבטיחה ובאה! גם יסודית - כבר עטופה בתכריכים! איזו תפירה, איזו גיזרה - קלאסיקה! מעולם לא הלם אותה לבוש כמו זה! [רץ אליה ומנשקה] אח, הגופה הזאת תחסר לי!
פוזנבוכא ידעתי ששכחתי משהו: הייתי צריכה לנקר לו גם את העינים! אוחחח, הוא י ר א ה שדים אחרים, י ר א ה! בפפף! עכשיו מאוחר! [מחבקת את הפוזנסמרקים] פוזנסמרקים שלי, תיכף אין אמא! אין! קישטא! אמא תהיה נבלה, ואילו הנבלה תחיה! ואתם, פוזנסמרקים, תגדלו מעוותים, שלום לכם, זיכרו אותי תמיד, תבכו כל החיים, שלא תדעו שמחה לעולמים!
[שני הפוזנסמרקים פורצים בבכי תמרורים, ובעקבותיהם פורצת אף היא בבכי]
אוי פוזנבוכא, פוזנכוכא...!
[ניתקת מהם, פוסעת אל הבור, נבהלת] וזה הבור שלי? כאן אשכב?
פוזנא כאן תגורי.
פוזנבוכא [מציצה פנימה] אהה, איזו תהום! למה כל כך עמוק?! ואין מזרן, אין סדין, אין שמיכה, ככה, הכל הפקר, לשכב, להתלכלך...
פוזנא נביא סדין, נביא שמיכה, נדאג לכל, את רק תמותי לך בשקט, שלא תהיה לך דאגה בלב!
פוזנבוכא מגבת אין...
פוזנא תהיה מגבת, יהיה הכל, אני אישית אדאג, את רק תמותי לך, יקירה!
פוזגבוכא ולא אצא מכאן יותר?
פוזנא למה לך לצאת?
פוזנבוכא כן, לפחות אנוח בשלוה.
פוזנא שלוה זו לא מלה - נצחית!
פוזנבוכא אבל התולעים יאכלו, יכרסמו...
פוזנא טוב, נשרוף את הגופה.
פוזנבוכא לשרוף?! אותי?!
פוזנא בסדר, נסגור אותך בארון עופרת חתום!
פוזנבוכא אין אויר!
פחנא למה לך אויר?!
פוזנבוכא אהה, כבר אני רואה, אין מפלט, צרות לפני המוות - צרות אחרי המוות, אמות ואשכב עם לב מלא חרדה, או שיש תולעים, או שאין אויר, או שהתורכים יכבשו יום בהיר את הארץ, יפתחו את הבור וישתינו עלי...!
פוזנא גם את התורכים כבר סחבת לכאן?! איך פתאום התורכים?! ולמה שישתינו דווקא עליך?! יש להם את כל הים השחור!
פוזנבוכא שחור שיהיה להם בעינים, אוחחח, תורכיה, תורכיה, אני לא ארגע בקבר עד שתורכיה תימחק מעל האדמה!
[נכנס גולגלביץ' בחיפזון]
גולגלביץ' היתה לנו שם באמת רעידת אדמה, אבל מתו רק חמשת אלפים. רוב התורכים, לצערי, בריאים ושלמים. [קורא] אדון מווצקי, אדון מווצקי! [מכריז] שתי דקות לפני עלות השחר!
תמונה 24
שם. הנוכחים מקודם. נכנס יַאך מָוֶצְקִי בסערה.
מווצקי נו, מי כבר לא רוצה למותי! איששש, נו, הגיעה השעה, אין זמן, מָוֶת, מָוֶת, יש לי עוד אֲסוֹנוֹן-מכרוֹת ושריפונת בבראזיל ושריפונת המונית בכלכותא! [לפוזנא] נו, מי מת? יש מחליפון?!
פוזנא אשתי האצילה החליטה, ובהחלטה זו היא דבקה, להקריב את חייה למעני.
פוזנבוכא אוי אני מתעלפת, אני אפילו לא יודעת איך מתים!
[מטה ליפול לתוך הכור. הקברן תופשה בזרועותיו]
מי זה? אוי הקברן! אני כבר בזרועותיו! איזה זרועות חסונות יש לו, לבחור, ואם כבר לצאת מן העולם - אז ככה, חבוקה בידי גבר אמיתי...
מווצקי אני ממהר! את מתה במקומו או לא?!
פוזנא היא מתה, היא מתה!
פוזנבוכא [מסמיכה שפתיה לשפתי הקברן] והבל נשימתו רענן וחם כל כך...!
מווצקי איששש!
פוזנא למה את מעכבת אותו?! את לא שומעת מה שמדברים אליך?!
פוזנבוכא שומעת, שומעת! ואתה, אל תאיץ ואל תדחוף!
פוזנא מלאך-המוות עסוק, אח לא האסון היחידי שיש לו היום! השחר עלה ואת צריכה למות!
פוזנבוכא צריכה?!
פוזנא צריכה!
פרזנבוכא מי אמר שצריכה?!
פוזנא א ת! הבטחת! אמרת!
פוזנבוכא "אמרת, אמרת"! לא אמרתי!
פוזנא אמרת!
פוזנבוכא ואם אמרתי?! אבל בכלל לא אמרתי!
פוזנא [לעצמו] אהה, תהום ואפילה! הכל מתחיל מהתחלה! [למווצקי, המתחיל לחנקו] היא אמרה! כולם שמעו! לא תתחמקי מזה! כולם עדים, היא אמרה!
מווצקי היא צריכה להגיד את זה ע כ ש י ו, ב פ נ י!
פוזנא תגידי! נו כבר, תגידי! תגידי שאת מתה במקומי! תגידי!
פוזנבוכא [מוקסמת בזרועות הקברן, מנשקת אותו קלות על שפתיו] אוי חיים חדשים! דם רענן זורם אל הפיטמות, אח, הפיטמות מתעוררות!
[גולגלביץ' מציץ בשעונו. ניגש אל מווצקי, מורה לו על השעון. מווצקי מוציא את שעונו שלו, בודק ומשווה, מרפה מפוזנא]
מווצקי [לפוזנא] איששש, נשארה לך דקונת! אם היא לא עוזבת את הפיטמות ושבה אל המוות במקומך - אתה גמור!
פוזנא [מתרוצץ אנה ואנה בנהמת-נפשו] תגידי! תגידי כבר! תגידי שאת מתה! עזבי את הפיטמות ותגידי! תגידי! [למווצקי] לא מוכן, הבטיחה ורימתה, כולם יעידו, זה עיוות-דין קוסמי, לא נשמע דבר כזה, בשביל מה חתכו לי, בשביל מה סבלתי, סתם, סתם, הכל סתם, לחינם תגידי, תגידי, נו תגידי, תגידי!
פוזנבוכא מלמעלה, מענני המתיקות בהם אני מרחפת, שומעים איזו פעיית-דגדוג: דיגי-דיגי-דיגי!
פוזנא תגידי, תגידי, תגידי, תגידי!
פוזנבוכא דיגי-דיגי-דיגי-דיגי!
[מישהו מבין הנאספים פולט אף הוא "דיגי-דיגי" חרישי. פוזנא סב אחורה כנשוך נחש]
פוזנא אהה, כולם! כבר לועגים כולם! אני כבר נחשב למת! שק עצמות אני בעיניכם! טפשים! טפשים ארורים! כולכם תמותו מרומים בידי הנשים שלכם! ריר התאוה מבין רגליהן הפשוקות הלוא יציף את הקבר של כולכם! כולכם תמותו! כולכם תושפלו! צחקו, צחקו, עוד ניפגש למטה בשמחות!
[מוציא מכיס אבנטו בסתר בקבוק קטן, חולץ את הפקק]
פוזנבוכא, הביטי בי!
פוזנבוכא [מצטחקת] נו, אל תחשוב שאתבייש להביט. [מיישירה מבט לעברו]
פוזנא קחי לפרידה את זה!!
[קופץ לעברה ומריק את תוכן הבקבוק בפניה. היא פולטת זעקת אימים, צונחת בזרועות המשרתים]
פוזנבוכא שריפה! הפנים בוערות! העינים! אני לא רואה!
פוזנא קידשנו את כלולותינו ביין - וחתמנו בחומצה.
[מווצקי תופש את פוזנא בגרונו ומתחיל לחנקו]
תמונה 25
שם. כל הנוכחים מקודם. נכנס בסערה המלאך סופטוף רחמנינוף, עוצר בידי מווצקי.
רחמנינוף אני המלאך הגואל סופסוף רחמנינוף! חדשות אחרונות מן השמים: אלוהים השתקע סוף-סוף בווינה והפך לחובב-אופרטות. על כן החליט לתת גם לטרגדיה המתחוללת לעינינו סיום הולם יותר: גיבורינו לא ימותו!
מווצקי לי יש מִ כְ סׇ ה!
רחמנינוף גיבורינו לא ימותו! הם יחיו!
מווצקי אם אלוהים רוצה לנהל את העולם על שניצלון בווינה - זה עיסקו; המוות, רבותי, לא ישחק ב ק א ק א! או פוזנא או מחליף - לא אזוז מכאן בלי ריר על הכפפות!
[מרחוק עובר ילד עני, על שכמו תיבת צחצוח נעלים]
ילד [מכריז] מצחצח נעלים, נעלים מצחצח - מבריק נוצץ כמו עין של רוצח!
[רחמנינוף לוחש משהו על אזנו של פוזנא]
פוזנא הי, ילד! בוא הנה! צחצח!
[הילד מתקרב, כורע לרגליו, מצחצח את נעליו]
אתה יודע מי אני?
ילד כולם יודעים, אדוני. הרוזן.
פוזנא יש לך הורים?
ילד אני יתום.
פוזנא היית רוצה להיות במקומי?
ילד [מצטחק, נכלם] מי לא היה רוצה להיות בעל אחוזה?!
פוזנא ילד נבון. [זורק לו מטבע. מורה על מווצקי] אתה רואה את הדוד ההוא שם? זהו מלאך מן השמים. לך ותגיד לו: "אני רוצה להתחלף עם הרוזן". הוא עשוי לשמוע לך.
ילד אבל אז א ד ו נ י לא יהיה רוזן.
פוזנא נכון, אבל אני פשוט אוהב ילדים. [זורק לו עוד מטבע] לך לך, לא אכעס.
ילד [מצטחק, קצת מבויש, ניגש אל מלאר-המורת] אדון מלאך, אני רוצה להתחלף עם האדון הרוזן.
פוזנא כולם שמעו! [למווצקי] שמעת?! הוא מוכן להתחלף! למה אתה מחכה?!
מווצקי [נראה רגע כעומד להתפקע מכעס לנוכח התעלול, ואז, כמי שנמאס לו] זו הונאה, אבל נמאס לי, איששש! [ובתנועה מהירה של כעס וחוסר סבלנות הוא תופס בגרון הילד וחונק אותו. תוך יציאה לעבר בעיות חדשות המצפות לו] נו, מי כבר לא רוצה למות?!
[סוף]