יאקיש ופופצ'ה
קומדיה עגומה
הדמויות
יָאקִיש הוּשְפִּיש, בחור עני ומכוער
הוּא-הוּשְפִּיש, אביו
הִיא-הוּשְפִּיש, אמו
פּוּפְּצֶ'ה חְרוּפְּצֶ'ה, בחורה ענייה ומכוערת
הוּא-חְרוּפְּצֶ'ה, אביה
הִיא-חְרוּפְּצֶ'ה, אמה
חַפְּטוֹן קְרוּדִיצֶר, גיס למשפחת חרופצ'ה
לֵיבֶּךְ, שדכן נודד
פוֹרְצֶדֶס, זונה גדולה ומכוערת
טְרוֹמְפֶּלַאז, ברון
טוּרְקְוֶולְט, ישיש גוסס
שמפינייה-שנדילייה, נסיכה יפהפייה
שִיגָאנוֹ נוֹגָאשִי, בחור יפאני מכוער
הוּא-נוֹגָאשִי, אביו
הִיא-נוֹגָאשִי, אמו
קברן
משרתים בארמון
חלק ראשון: האשה
תמונה 1
חדר בביתם הדל של ההוּשְפִּישִים בעיירה פְלַאצְ'קִי. לילה. יָאקִיש יושב על כיסא בחדרו, כפוף לפנים, ראשו טמון בין כפות ידיו. הוא אינו יכול לשאת עוד את מצבו, קם וזועק.
יאקיש אני בודד, אני אומלל, אני משתגע, אני נשרף, אין לי אשה כי אני מכוער עד היסוד ואין לי כסף שיכסה את הכיעור, לא היה איכפת לי כבר לוותר על הכל, אבל לרוע המזל אני בחור בריא, בריא, הלב רוצה פינה בשמש, יש תשוקות ושאיפות, ככה שגם להתייאש אני לא יכול, בקיצור, מאיזה צד שלא הופכים אותי - חורבן כללי!
[קורא לעבר החדר השני]
אבא ואמא! הילד שלכם בוער ואתם נוחרים!
[הוּא-הוּשְפִּיש והִיא-הוּשְפִּיש, שהתעוררו בבהלה מחמת הצעקה, נכנסים לחדר לבושים כותנות לילה]
אשה או מוות!
היא-הושפיש [מתרוצצת בפאניקה]
בני, נכון שהתעלפנו קצת על המיטה כדי להימלט מהצרות, אבל מה לעשות שאף בחורה לא רוצה אותך?!
יאקיש אולי מרשרשת שמלה חדשה בעיירה?
הוא-הושפיש העיירה קטנה, אפילו החתול מפהק, חושב על הגירה.
יאקיש אולי בא שדכן חדש עם פיתקאות חדשות ועליהן שמות רעננים?
[מתמוטט]
אוי, שֵם אשה רענן! אני נשרף! עשן יוצא לי מהמכנסיים!
היא-הושפיש אוי ואבוי לי. בני רותח לבשל לי נכדים ואין לו סיר!
[היא-הושפיש והוא-הושפיש מתלבשים בחיפזון במעילים וצעיפים]
בני, חשוֹב על משהו רע כדי להצטנן, חשוֹב על אסון לאומי גדול, ואנחנו בינתיים נרוץ לתחנת הרכבת לראות אם בא לעיירה שדכן חדש, אולי יש לו במקרה סחורה מקולקלת חדשה שאנחנו לא יודעים עליה!
תמונה 2
רציף תחנת הרכבת בפלאצ'קי. לילה. ההושפישים הקשישים מחכים בכפור עז לבוא הרכבת. מרחוק נשמעת צפירה, הרכבת מתקרבת, נעצרת בתחנה.
היא-הושפיש הנה הגיעה רכבת חצות, והגיע גם הזמן לנס: אלוהים, אתה בקעת את ים סוף לשניים, עצרת את השמש בשמים, הורדת מבול, הקמת מתים - שְלַח פעם גם איזה שדכן!
[מאחד הקרונות יורד לֵיבֶּךְ. הוא משתרך בקושי, עמוס מזוודות וחבילות. הוא-הושפיש מבקש לפנות אליו ולשאול אותו אם הוא שדכן, אך מתבייש. גם ליבך סוקר אותו בעניין, אינו יודע לאיזה סוג של עיסקה לשייך אותו. שניהם חגים רגע זה מול זה, ולבסוף שואל הוא-הושפיש בקול נמוך]
הוא-הושפיש שדכן?
ליבך ואופטיקאי. גם שען. וכל מיני תיקונים בחצר ובבית. לשאול על ליבך.
[למראה חוסר תגובתם של ההושפישים הוא פוסע צעד לקראתם ומתכופף קצת, כאילו עומד לתפוס ברגליהם]
כולל פֶּדיקוּר...
היא-הושפיש [נסוגה צעד]
פֶּדיקוּר, תודה, אנחנו בעצמנו...
ליבך [פושט ידו לעומתם]
ובשעות הפנאי אני גם, ככה... תרומות לבתי-יתומים...
הוא-הושפיש [פושט אף הוא ידו לעומתו]
אנחנו בעצמנו ככה, יתומים...
ליבך [נאנח]
אוי, יתמות, יתמות.
היא-הושפיש אבל בעניין שידוך, אם יש כלה עבור בננו...
ליבך [בתנועת צער והשלמה שולח ידו, מפשפש בכיסיו, ומוציא לבסוף, בין שאר חפצים משונים, פיתקה מהוהה]
אתם רוצים יפהפייה או הגונה?
ההושפישים הגונה!
ליבך זה בדיוק מה שיש לי, הגונה. מציאה טרייה. אתם הראשונים. על ההגינות שלה אפשר לדבר ימים ולילות.
הוא-הושפיש על הצורה שלה, אני מבין, אין כל-כך מה לדבר.
היא-הושפיש אוי, זה טוב! אף אחד לא יחטוף אותה מבננו!
ליבך לא לדאוג. אני סוחב את הפיתקה הזאת בכיס כבר עשר שנים.
הוא-הושפיש ואין קופצים?
ליבך האשנב פנוי.
היא-הושפיש אוי, זה טוב!
הוא-הושפיש כי בננו מכוער, וחשבנו שמכוערת...
ליבךמה אתם מדברים?! מכוערת?! רבותי, אני מעניק לכם מפלצת!
הוא-הושפיש שמע, אל תגזים...
ליבך אני לא מגזים, כיעור כזה לא ראיתָ בחייך, אני הרי אין לי עניין לשקר, זה בשבילי בכלל עיסוק צדדי, לשם מִצווה, אני ביסודי אופטיקאי, תשאלו על לֵיבך, גם לא אשחט אתכם בדמי שידוך, ועכשיו אני קופץ על האקספרס מפְלאצ'קי לפַּאלַצִ'ינְקִי להביא אותה, מחר בחצות, כאן על הרציף.
[פושט ידו]
מִפרעה.
היא-הושפיש עוד לא ראינו סחורה.
ליבך יש לי הוצאות נסיעה הלוך וחזור, עשר זְלוֹשְצִ'ינוֹת.
היא-הושפיש [אחרי התייעצות שקטה עם הוא-הושפיש]
אנחנו ניתן לךָ הלוך.
ליבך וחזור?
היא-הושפיש משפחת הכלה.
ליבך [מקבל את הכסף. לעצמו]
מה איכפת, ממילא אני מחשב ריבית על הכל החל מרגע זה.
תמונה 3
חדר בביתם הדל של החְרוּפְּצִ'ים בעיירה פַּאלַצִ'ינְקִי. לילה. פּוּפְּצֶ'ה עומדת, נוטפת מים מכף רגל עד ראש, רועדת מקור, ולשה עיסה גדולה של בצק.
פופצ'ה [לעצמה]
כַּבִּי את אש תשוקותייך, הם אומרים לי מזה עשר שנים, בטבילה במי-קרח, ואני סובלת, כי אצלי ההורמונים שופעים כמו נפט, אני נדלקת ומתחילה להשתולל...
[היא לשה את הבצק בקצב הולך וגובר, נעשית יותר ויותר פראית, מתייחסת אל הבצק כמו אל הגבר שבדמיונה]
למשל, גבר לוּ היה בא עכשיו, ואני הייתי מחבקת אותו בכל עוצמת אהבתי ועדנת רגשותי...
[היא קורעת נתחים נתחים מן הבצק. הִיא-חרוּפּצֶ'ה נכנסת עם דלי מים קרים ושופכת על ראשה. פופצ'ה מתכווצת בבת אחת, להטה מצטנן, היא-חרופ'צה יוצאת. פופצ'ה, שיניה נוקשות, מאמצת אל חיקה את עיסת הבצק ומתחילה לדבר אליה ברוך, כאל ילד דמיוני]
ולוּ, כתוצאה מחיבוקֵי הגבר, היה נולד לי ילד לאחוז בזרועותי, והייתי שרה לו ממיטב רגשות ליבי, כי גם אם הפנים צולעות - הלב יפה וחם.
[היא שרה לילד הדמיוני, בעוד היא-חרופצ'ה נכנסת מאחוריה עס דלי מים נוסף]
הערב יורד, הוּגפוּ התריסים,
על מיטת בנה האֵם גוהרת,
בעינֵי הילד האֵם היא יפה,
כי אין לו אחרת, אין לו אחרת...
[היא-חרופצ'ה שופכת עליה דלי מים נוסף. פופצ'ה פורצת בבכי, שומטת את עיסת הבצק מידיה]
אבל עכשיו שרתי רק על ילד, לא התחממתי מגבר, רק על ילד...!
[נכנס ליבך]
ליבך עִלזי וגילי, מפלצת חביבה! אור חיוור בקצה המנהרה! את יכולה להתנגב - יש חתן!
[סופק כפותיו כדי להמריץ ולזרז]
כלולות, רבותי, כלולות! להזדרז, להזדרז, אף אחד כאן לא בן עשרים, במיוחד לא השדכן!
[פופציה והיא-חרופצ'ה רצות החוצה. הוּא-חרוּפְּצֶ'ה מופיע בפתח, כועס]
הפעם זה חומר מושלם לנישואים.
הוא-חרופצ'ה כמה הם, מצד החומר המושלם, נותנים נדוניה?
ליבך לא לדאוג, הם לא ייתנו פרוטה. לעומת זה יש גם ביטחון גמור שהם לאיקבלו מִכֶּם פרוטה. להזדרז, להזדרז, האקספרס מפּאלַצ'ינקי לפְלאצ'קי יוצא בעוד דקה!
[פושט ידו]
מִפרעה.
הוא-חרופצ'ה עם הַספָּקַת החומר המושלם.
ליבך היו לי הוצאות נסיעה, עשר זְלוֹשְצְ'...
הוא-חרופצ'ה אל תידָחף לי פה כבר עם הוצאות, גם לנו יש עכשיו הוצאות נסיעה, והכל בגללך, כבר כמעט הלכתי לישון ולשכוח את אשתי ובתי ולחלום מכל טוב, פתאום בלילה מזעיק לנדודים, אם לא יֵצא כלום מי יפצהאותנו מי?!
ליבך [לעצמו]
אצלם אני לוקח גם ריבית וגם קנס.
תמונה 4
רציף תחנת הרכבת בפלאצ'קי. לילה. נכנס יאקיש, מלוּוה בהושפישים. מן הצד השני, מתוך תמרת העשן הלבנבנה של הרכבת הנעצרת בתחנה, נכנסים ליבך, אחריו פופצ'ה, החרופצ'ים והגיס חַפְּטוֹן קְרוּדִיצֶר. פופצ'ה עטופה בהרבה רדידים וצעיפים, ופניה מכוסים כליל. שתי הפמליות ניצבות אחת מול רעותה.
ליבך ששון גדול וצהלה: יאקיש הושפיש - החתן! פופצ'ה חרופצ'ה - הכלה!
[יאקיש מתקרב קצת, מנסה לראות את פניה של פופצ'ה, אך אינו מצליח]
יאקיש לא רואים!
חפטון לאט לאט! אל תקפוץ!
יאקיש מי זה?
חפטון הגיס. חפטון קרודיצר.
[היא-חרופצ'ה מסירה צעיף אחד מכתפי פופצ'ה]
יאקיש מהפָּנים!
חפטון שמענו! סבלנות!
[היא-חרופצ'ה מורידה צעיף נוסף מפופצ'ה, ותחתיו מתגלה עוד צעיף]
יאקיש מה זה פה, אנדרטה?!
חפטון היא צנועה, תופס?! לא כולם טורקים בעולם!
יאקיש אל תצעק עלי!
חפטון אני הגיס!
יאקיש עוד לא שלי!
חפטון גם לךָ לא היה מזיק איזה צעיף על הפנים!
[היא-חרופצ'ה מסירה את הצעיף האחרון מעל פני פופצ'ה, כשיאקיש מתקרב לאיטו. פופציה מתביישת, משפילה מבט. סוף-סוף רואה יאקיש את פניה, חג רגע על עומדו כנוטה להתעלף. ההושפישים חשים אליו ותומכים בו משני צדדיו. פופצ'ה פורצת בבכי מר]
היא-הושפיש לא לא, בננו פשוט אכל משהו לא טוב וקילקל את הקיבה!
פופצ'ה הביתה! אני רוצָה הביתה!
ליבך [לפמליית פופצ'ה, בשקט]
לא לדאוג, הוא בסך-הכל יורק על הסחורה כדי לקבל יותר בזול. צעד מאוד מקובל.
פופצ'ה הביתה! לבצק!
היא-הושפיש זה יסתדר, בננו יתאושש, הוא בלע כבר הרבה דברים בחיים, הוא יבלע גם את זה!
חפטון [צועק על החרופצ'ים]
אמרתי לכם לא לשׂים הסוואות! ככה הוא היה רואה את הקרוקודיל מייד, מקבל את השוֹק בבת-אחת ועובר אותו! וככה, עם כל הצעיפים והסמרטוטים, נמרטו לו העצבים לאט לאט עד שנקרעו! אידיוטים! חירבנתם הכל!
הוא-חרופצ'ה בעצמך חירבנתָ! זין בלי חור! בעצמך אמרת ששוֹק פתאומי מהקרוקודיל עלול לגרום לו לשבָץ! עכשיו אתה חכם!
פופצ'ה [צורחת בהיסטריה]
הביתה! אני רוצָה הביתה! לחושך! לפינה! לבצק!
חפטון האקספרס מפְלאצ'קי לפּאלַצ'ינקי יוצא בעוד דקה.
הוא-חרופצ'ה [ממלמל לעצמו ברוגז]
בכסף של הנסיעה המטונפת הזאת יכולתי לקנות לי זוג תחתוני צמר לחורף!
[ניגש לפופצ'ה, מביט בה בזעם ובגועל]
ולחשוב שהדבר הזה התחיל מהאביב: אביב מגיע, ריחות פריחה, לילה חם, השתפשפתָ רגע באשה... ומה יוצא מהאביב? - פופציה!
[שתי הפמליות הולכות כל אחת לדרכה ויוצאות. ליבך, לבדו, קורא אחריהם]
ליבךאופטיקאי? תיקונים בחצר?
[לעצמו]
טפוּ, איזה כיעור, כבר מזמן לא ראיתי זיוּוג כל-כך הרמוני! בהתחלה מתעלפים קצת, מקיאים, בוכים; עוד דחיפה או שתיים תצוץ גם אהבה, נדבקים כמו בוץ לסוליה!
תמונה 5
בית ההושפישים בפלאצ'קי. לפנות ערב. יאקיש, בחדרו, מסתובב חסר-מנוחה. ההושפישים פוכרים ידיהם בייאוש. ליבך עובר ברחוב ליד חלונו של יאקיש, כשהוא דוחף כיסא גלגלים שעליו יושב טוּרְקְוֶולְט, ישיש גוסס לבוש פיג'מה. הוא מורה עליו ומכריז כשהוא פונה ליאקיש.
ליבך לפופצ'ה חרופצ'ה יש דורש! טורקוולט הישיש הגוסס מעוניין לקחת ללא תנאים מוקדמים! עוד יומיים להחלטה! אל תאחר את המועד!
טורקוולט [סנילי לגמרי, נוטה למות, לזרועו מחוברת אינפוזיה, מבין רגליו יוצא קאטֶטֶר, פיו זב ריר]
אַ...אַ...אַ...
ליבך [ליאקיש]
אל תשלה את עצמן, זהו "אַ...אַ..." של "אהובתי הנצחית, פופצ'ה האלוהית, אני שלָךְ בלי סוף, עד יום מותי הקרוב!" - אין מה לדבר, הבחור מאוהב, הבחור משולהב, הבחור לוחץ חזק, והסוף יהיה שהיא תתמוסס, הם יתחתנו, יקרה נס, הוא יבריא, נעורים יקפצו עליו, הוא ימַלֵא אותה בַּלָבָן של הביצה, היא תתייפה מאהבה, היא תנצנץ כמו כוכב, שמש, שביל החלב, שער הניצחון, קבר רעמסס, הקרמלין! - ומי שלא רואה את הנולד עכשיו, יפסיד את ההפסד של חייו!
יאקיש אהה, מוּפעלים עלי לחצים אדירים! מנסים להעלות בעינַי ערך של פסולת על-ידי הבאת מתחרים! אוי, העולם, כל העולם המכוער הזה, שהמוני שדכנים, מתווכים וסרסורים צובעים אותו ומורחים אותו ומפזרים עליו פודרה, הכל כדי לייפות אותו בעינינו בשביל לרמות קצת במחיר!
ליבך כמו שאתה רואה, אני לא לוחץ, אני לא משפיע, אני אובייקטיבי, אני בכלל לא צריך את זה, אני ביסודי אופטיקאי!
טורקוולטאַ...אַ...אַ...אַ...
ליבך כן כן, וזהו "אַ...אַ..." של "אסטרונומי יהיה הסכום, שאשלם ללֵיבֶּךְ העצום, אם ישיג לי את כתר מלכוּתי, פופצ'ה גוּלת-כותרתי!"
[ממשיך לדחוף את עגלת טורקוולט ומכריז]
לפופצ'ה חרופצ'ה יש דורש!...
[יוצא]
תמונה 6
סימטה בפּאלצ'ינקי. לפנות ערב. פופצ'ה מובילה את טורקוולט בכיסא הגלגלים שלו לטיול. ליבו הולך מאחוריהם ומנגן להם משהו רומנטי במפוחית-פה. יאקיש מופיע מולם. פופצ'ה נעצרת. היא מתייצבת מול טורקוולט, רוכנת מעליו ומבליטה קצת את חזה מול פניו. טורקוולט, במאמץ אדיר, מנסה להרים יד חלושה-רועדת ולהגיע לשָדָהּ, אך אינו מצליח.
טורקוולט אַ...אַ...אַ...אַ...
יאקיש [מתלבט, לעצמו]
מצד אחד, יאקיש, הרי זו ממש סחָבה. מצד שני אולי יש בכל זאת משהו בסחבה הזאת? מצד שלישי, שטויות, סחבה, כמה שלא תנער אותה - נשארת סחבה. מצד רביעי, נותנים לי משהו יותר מסחבה? מצד חמישי, ואם לא נותנים יותר מסתבה, זה אומר שאני מוכרח לקחתי? מצד שישי, סחבה או לא סחבה, כולם לוקחים משהו. מצד שביעי, אם כולם לוקחים, למה שאֶת הסחבה אקח דווקא אני? מצד שמיני, יאקיש, לָמה-לָמה, הרי אתה בעצמך לא יותר מסחבה. מצד תשיעי, דווקא אם אני סחבה, מה אני צריך בבית עוד סחבה? מצד עשירי, מה יש, האם לא הופכות גם היפהפיות מגיל שבעים לסחבות, וצריך פשוט סבלנות? מצד אחד-עשר, למי יש כוח לחכות ארבעים שנה עם סחבה ביד עד שכולם ייעשו סחבות? מצד שנים-עשר... אוי, יאקיש, יאקיש, בקושי התחלת להתלבט וכבר תריסר צדדים! ומי אשם בַּכֹּל הפעם? - טורקוולט!
טורקוולט אַ...אַ...אַ...
יאקיש הרי אם לא הטורקוולט, הייתי יושב בבית ומתייסר כרגיל בלב שקט! אוי, טורקוולט, טורקוולט, תליין מזרחי צמא-דם, אתה יורד לַבּוֹר ולוקח גם אותי!
[מתייצב מול הזוג. לפופצ'ה]
אני מציע נישואים!
[מביט בפניה, נרתע]
כלומר, אני מציע שנחשוב טוב-טוב על נושא הנישואים, החלטה לא פשוטה, זה צעד שצריך לשקול לפני ש...
[לעצמו, ברוגז]
מספיק שקלתָ, יאקיש, לעזאזל, נמאס, תתחתן וזהו!
[מתקרב לפופצ'ה]
הנה, שקלתי, והתשובה היא חִיוּ...
[מביט בפניה, מצטרד]
חִיוּ... חִיוּ...
[נרתע אחורה]
אני צרוד, אני חולה, אני צריך לראות רופא...
[לעצמו, בצעקה]
תן לה כבר תשובה, אתה מזדקן מרגע לרגע, אתה בדרך לטורקוולט!
[מתקרב לפופצ'ה]
נו, די, גמרנו! החלטה סופית, מוחלטת ונצחית: כן!
[מביט בה, נרתע]
כלומר: בשום אופן לא!
[חוזר בו, מסתבך]
זאת אומרת, בשום אופן לא רואֶה סיבה שלא!
[מתקרב אליה]
דהיינו: כן!
[מביט בה, נרתע]
משמע "כן" אם את שואלת אותי אם שמי יאקיש - התשובה היא "כן"; אבל אם את שואלת אם נתחתן - צריך לשקול.
[לעצמו, על סף התפרצות]
ושוב לשקול?! ושוב ושוב לשקול?!
[לפופצ'ה, פורק עליה את כל זעמו]
כן, שוב לשקול ושוב לשקול!! מה יש?! מה הרעש?! למה לדחוֹק בכוח?!
אנחנו ברעידת אדמה?! עלייה לגרדום?!
[ליבך ניגש אליו, מוציא ראי מכיסו ומציגו מול פני יאקיש. כל האוויר יוצא מיאקיש בבת אחת]
כן, התמונה מוּכּרת. מה זה כבר משנה, נתחתן, לא נתחתן - ממילא נמות פעם ונגמור עם זה. לעזאזל עם עצמי. מזל-טוב.
[משלב זרועו בזרוע פופצ'ה]
טורקוולט אַ...אַ...אַ...אַ...
ליבך וזהו "אַ...אַ..." של "אסון עולמי, חושך כללי, פופצ'ה נעלמה, ואני עמוק באדמה!"
פופצ'ה סלח לי, אדון טורקוולט, אתה רואה בעצמך שהברירה שלי לא היתה בינך לבין האושר, אלא בין אסון גדול לאסון פחות גדול.
טורקוולט [נאנק ומחרחר]
קְש...פְשְצְ'...רְרְרְ...חְחְחְ...פְ!
[הוא מת. פופצ'ה עוצמת עיניו ומנשקת את מצחו. ליאקיש]
פופצ'ה הוא מת, ואני שלךָ.
ליבך כן, הרגתָ לה את האלטרנטיבה. מבחינה מצפונית לא תוכל יותר לנטוש אותה. מזל-טוב!
[יאקיש חש ברע. פופציה תומכת בו]
תמונה 7
סימטה בפּאלצ'ינקי. אחר-צהריים מעונן וגשום. ברחוב צועד מסע החתונה כמו תהלוכת אבל. בראש הולך ליבך כמו חזן-מספיד, אחריו החתן והכלה שפופים ומהרהרים בגורל הצפוי להם מעתה, אחריהם ההורים, והקרובים. ההושפישים מוחים דמעה, מגניבים מדי פעם מבט אומד אל הכלה. החרופצ'ים אומדים את יאקיש בגלוי. מן העבר השני נכנס קברן עליז המושך עגלת מתים ועליה גופת טורקוולט עטופה שחורים. הוא מביט בקבוצת החתונה העגומה, נעצר בהשתוממות.
קברן סליחה, גם אצלכם אֵבל? ואיפה הארון? או שפרצה במקרה מלחמה? פליטים? מגיפה? סתם עגמומיוּת של ערב חורף ?
[הקבוצה ממשיכה חפוית-ראש מלבד יאקיש, המסב ראשו, אחוז ספקות וכמיהות, לעבר עגלת המתים. הקבוצה יוצאת.]
אִי אדון טורקוולט, תנוח בשלום, כמו שהם נראים - אני חושב שהשׂמחה היא אצלנו!
[הקברן יוצא עם העגלה. מן הצד השני חוזר ליבך, מושך את הוא-חרופצ'ה בזרועו]
ליבך התרחשה חתונה, אבקש לשלם.
הוא-חרופצ'ה הדיו עוד לא התייבשה על תעודת הנישואים! כָּריש!
ליבך מה אני, צמוד להתייבשות הדיו?! אבקש לשלם!
הוא-חרופצ'ה ואיפה כתוב שהנישואים יצליחו?
ליבך אני - עַד הנישואים; מהנישואים והלאה - אלוהים.
הוא-חרופצ'ה שום אלוהים! אל תגלגל אותי פתאום לאלוהים! הזוג צריך מיטה, ארון, כיסא, מִנַיִן ניקח?! ומי הכנים אותנו לכל ההוצאות האלה?! מי זרק אבן למים והעלה למעלה מחדש את כל הבוץ שכבר שקע?! ומי יפצה אותנו על ההוצאות אם הנישואים יעלו על טורפדו מי?!
[יוצא בכעס]
ליבך [לעצמו]
הפתעה גדולה מאוד תהיה להם כשישמעו על גובה הריבית והקנס. רק מהריבית אבנה ארמונצ'יק. טפוּ, קמצנים! אצלם בנדיבות נשפך רק הכיעור! ובעבור זה אני מקלל את הזוג הטרי שתִזכו לחיים ארוכים יחד עד מאה ועשרים, טפו!
תמונה 8
בית החרופצ'ים בפאלצ'ינקי. חדרו של הזוג הטרי. לילה. פופצ'ה, לבושה לבני חורף ושאר עטיפות וצעיפים, עוטה כתונת-לילה ושרה שיר נוּגה. יאקיש פושט בגדיו לאט, כמנסה לדחות את רוע הגזירה. אווירה של קדרות.
פופצ'ה
מי אני? - פופצ'ה,
משפחתי - חרופצ'ה,
כל חיי עוברים עלי
כמו זמזום הזְבוּבצֶ'ה.
ועונה הזבוּבצֶ'ה:
"גם אצלי עָצוּבצֶ'ה,
כל חיי עוברים עלי
כמו השיר של פופצ'ה!"
יאקיש [מדוכא]
את, ככה, תמיד לפנֵי השינה שרה קצת קינות?
פופציה אני שרה על חיי. ספר גם אתה בינתיים משהו על עצמך. מה חלמת להיות כשהיית קטן.
יאקיש מה שכולם חולמים: להיות מנהל בית-מרחץ לנשים.
[פופצ'ה משפילה מבטה. יאקיש נותר לבסוף בבגדים תחתונים. הוא מביט בה רגע במיאוס. היא נאנחת. הוא מתקרב למיטה. היא מושיטה זרועותיה בהיסוס. הוא יושב לצידה, אך מבעד לתריס בוקע אור הירח המלא. הוא קם, סוגר את הווילונות, אך האור ממשיך לחדור]
פופצ'ה [בהתנצלות]
בדיוק הלילה אור ירח רומנטי. עסק ביש.
יאקיש בכלל טוב היה לכבות את האור בכל העולם.
פופצ'ה ושהשמש לא תזרח מחר.
יאקיש אבל היא תזרח.
פופצ'ה עסק ביש. חושך נצחי ומוחלט היה הרפואה הכי טובה בשבילנו.
יאקיש או עיוורון גמור.
פופצ'ה עיוורון מלידה.
יאקיש אבל איפה לוקחים עכשיו עיוורון מלידה?
פופצ'ה עסק ביש. גם איבוד הכרה היה טוב.
יאקיש או לא להיוולד.
פופצ'ה לא להיוולד היה בכלל פנטסטי.
יאקיש והנה נולדנו. הכל דווקא.
פופצ'ה עסק ביש.
[היא שמה סדין על ראשה כדי לכסות פניה]
נַסֵה ככה.
יאקיש מה יוצא לי? אני זוכר איך את נראית.
[פופצ'ה מניחה על ראשה עוד כסת. יאקיש ממשש אותה, הופכה מצד לצד]
פופצ'ה [בקול אטום, מתחת לסדינים ולכסתות]
אולי משהו רוחני?
יאקיש [עורם עליה ערימה של כרים ושמיכות, אחר-כר עוצם עיניו]
בואו, בואו, נשים יפות, יפהפיות כל העולם - התאחדו והתייצבו ערומות מול עיני והֱיוּ לי מנוף אדיר, כי אצלי למַטָה נופל ואין תקומה!
פופצ'ה [מתחת לערימה]
הן באות?
יאקיש הן באות מכל העברים, ברגל, בכרכּרוֹת, ברכבות, כאילו היה המוח שלי כיכר גדולה שעליה דורך כל היופי שבעולם, והן הולכות, והירכיים הנפלאות שלהן מתנדנדות מעלי, וחולפות הלאה, ומשאירות אותי לבד - איתָךְ.
[מתחת לערימה בוקע קול בכיה החנוק של פופצ'ה. לעצמו]
לא רק דוֹמָה לחורבן, גם בוֹכָה כמו חזן של בית-קברות.
[פופצ'ה נחלצת בבת-אחת מתחת לערימה ומסתערת על אברו של יאקיש]
פופצ'ה אוֹח, אני אתפוס לךָ את הפּוֹלִיצָה ואקרע לך ואוֹכַל לך...!
יאקיש [הודף אותה בכוח מעליו]
למשוך?! את חושבת שזה גרב?! ומה פתאום פוליצה?! זה מזכיר לָךְ אלת-גומי של המשטרה?! "פוליצה"! היא קוראת לזה "פוליצה"! די, עכשיו היא כיווצה לי את הפוליצה עד למינימום! מה מינימום? - הפוליצה נשאבה לי פנימה לתוך הבטן! אין יותר פוליצה!
פופצ'ה [שפופה ונכלמת]
והנה השמש, כמו שחששנו, כבר עולה במזרח.
תמונה 9
שם, בוקר. היא-חרופצ'ה נכנסת, סקרנית. יאקיש עומד מבויש ליד החלון. פופצ'ה יושבת על המיטה בוכייה. בראותה את אמה היא מתנפלת לזרועותיה.
היא-חרופצ'ה פופצ'ה ילדתי, מה כבר עולל לך זאב-המין מפלאצ'קי?!
פופצ'ה לא עולל כלום.
היא-חרופצ'ה איך לא עולל?
פופצ'ה ה...מחוג... מורֶה על... שש!
היא-חרופצ'ה איזה מחוג?
[נכנס הוא-חרופצ'ה]
הוא-חרופצ'ה מה?! כבר בוכים?! אולי גם בחילה?! תינוק בדרך?! נו, עוד הוצאות, הוצאות...!
היא-חרופצ'ה המחוג שלו מורה על שש, היא אומרת!
הוא-חרופצ'ה מה? איזה מחוג? מה פתאום שש?!
[תופס]
הו! שש!
היא-חרופצ'ה איזה שש?
הוא-חרופצ'ה [זוקר אצבע ומורה בה כלפי מטה]
המחוג! שש!
היא-חרופצ'ה [תופסת]
הו! שש!
[ליאקיש]
שש, מה?!
[נכנס חפטון]
המחוג שלו מורה על שש!
חפטון מה? איזה מחוג?
הוא-חרופצ'ה ה-מחוג!
[יוצא]
היא-חרופצ'ה [זוקרת אצבע ומורה בה כלפי מטה]
על שש!
חפטון [תופס]
הו!
[ליאקיש, בעליונות]
הקפיץ לא מתוח מהו! לא לכל אחד יש תוצרת שווייץ כמו לגיס!
[נכנס הוא-חרופצ'ה, גורר בכוח את ההושפישים הנדהמים שהוערו משנתם]
הוא-חרופצ'ה שני השענים! בבקשה! המחוג שלו עומד על שש!
הוא-הושפיש איזה שש?
היא-הושפיש איזה מחוג?
הוא-חרופצ'ה ה-מחוג!
פופצ'ה פוליצה! פוליצה!
הוא-חרופצ'ה [מסובב בכוח את יאקיש אליהם, מורה על קידמת מכנסיו]
עומד על שש!
חפטון לא עומד על שש, נופל על שש!
היא-הושפיש [תופסת]
הו!
[פונה ליאקיש]
בני?
יאקיש [מהנהן בראשו בעצב]
שש, מקסימום זז לעשרים לשבע, וחוזר לשש.
הוא-הושפיש [לחרופצ'ים]
מה ההתנפלות? לילה ראשון וכבר זז לעשרים לשבע. מגזימים.
הוא-חרופצ'ה מגזימים?! - השעון עומד!
חפטון לא עומד - נופל!
היא-הושפיש הלך עד עשרים לשבע.
הוא-חרופצ'ה וחזר לשש!
היא-הושפיש עם קרוקודיל כזה, תסלחו לי, בלי לפגוע, גם לאלוהים היה נעצר על שש!
היא-חרופצ'ה עשרות אנשים חיכו אצלה בתור עם המחוג על שתים-עשרה!
היא-הושפיש אולי כשעמדו עמידת ידיים!
היא-חרופצ'ה נבלות! רימיתם! שעון מקולקל- הביתה!
[פופצ'ה פורצת בבכי מר. יאקיש ניגש אליה]
יאקיש [ברוֹך]
אשתי...?
[הם עומדים רגע זה מול זו]
פופצ'ה אמא, אבא, תנו לי הזדמנות לשקם את הריסותי, אתם רואים בעצמכם שבעלי מושיט יד!
[ליבך נכנס, אופטימי וחגיגי]
ליבך נו, הריון מתקדם אחרי ליל סערה באוקיינוס התענוגות?! אפשר לגמור את החשבון?!
[החרופצ'ים וחפטון מתנפלים עליו]
היא-חרופצ'ה אני אַרְאֶה לךָ אוקיינוס!
הוא-חרופצ'ה אני אגמור איתךָ חשבון!
פופצ'ה פוליצה! פוליצה!
[ליבך בורח]
הוא-הושפיש [מוצץ את מקטרתו, תפוס בשרעפיו, ממלמל]
מגזימים.
יאקיש [לעצמו]
עוד עשר שעות שוב לילה, שוב צריך להתחיל לעבוד ולנסות להרים את הפוליצה. בסך-הכל אולי אני יותר מדי רגיש. כדי לחיות בעולם הזה מוכרחים להיות קצת בהמה.
תמונה 10
בית החרופצ'ים בפאלצ'ינקי. מול דלת החדר של הזוג המתייחד. לילה. כל המשפחה מקובצת, החרופצ'ים, ההושפישים וחפטון קרודיצר. הוא-חרופצ'ה מציץ מבעד לחור המנעול, מתאר להם את המתרחש בפנים בין יאקיש לפופצ'ה.
הוא-חרופצ'ה התפשטו.
[רחש בין הנאספים]
שְשְשְ! הוא ניגש אליה.
[שוב רחש]
היא-הושפיש הנשימה נעצרת ממתח!
הוא-חרופצ'ה שְשְשְ! מתחבקים.
[פאוזה]
מתחבקים.
[פאוזה]
מתחבקים.
חפטון מתחבקים ומתחבקים - חדירה יש?!
היא-הושפיש תנו לו הזדמנות תנו! לוקח לאדם זמן להתרגל לאסון, לא?! וכאן עוד רוצים שיאהב את האסון!
היא-חרופצ'ה יותר מדי אמביציות! כלום לא נאה לו!
חפטון ואגנר!
הוא-חרופצ'ה אני לא מבין את הבעיה, להרים שם את החמישים גרם מלפפון חמוץ לעשר שניות, תוקעים, שולפים, וגמרנו עם העול, אתה חופשי לנחור בתענוג עד הבוקר!
חפטון רבותי, נעודד אותם קצת!
[שר שיר-לכת. כולם מצטרפים אליו כשהם מבצעים תנועות התקפה קצובות לעבר הדלת, כאילו היתה זו מין בסטיליה]
כולם
קדימה פרשים, רוחנו נכון,
לא ניסוג אחור עד הניצחון,
הנף הדגל, אחוז במוט -
צעדֵנו איתן, בל יימוט!
[דלת התדר נפתחת, פופצ'ה עומדת בפתח, ולעיניהם השואלות של הנאספים היא משפילה מבט ומניעה בראשה לשלילה]
הוא-חרופצ'ה [להוא-הושפיש, העומד בשקט ומפמפם במקטרתו]
ואתה, מה אתה עוד מפזם?! אתה האבא!
הוא-הושפיש מגזימים בכל דבר. הצעקנות חוגגת.
היא-חרופצ'ה אימפוטנט! אַלְגַבְרָא!
הוא-חרופצ'ה את הכסף, רמאים!
היא-חרופצ'ה אַנאַלפָזַיִן!
חפטון [לנוכח התיגרה המאיימת לפרוץ מחדש]
שקט, מטומטמים! לא מתביישים! מעירים את כל היבשת בצעקות, ובסוף הכֶּתֶם-בושה ייפול גם על המוניטין של הגיס, של הגיס! אולי תיתנו עזרה ממשית במקום ליילל?!
הוא-חרופצ'ה נחזיק לו?
חפטון כל צד ישים כמה פרוטות, וניקח אותו לזונה עם צורה אנושית שתזיז לו, אפילו מרחוק, בלי לגעת, רק מראייה.
הוא-חרופצ'ה אנחנו צריכים עוד לשים כסף?! האימפוטנציה מצידם!
היא-הושפיש והכיעור מצד מי?!
חפטון שקט! שני-שליש מצד האימפוטנציה, שליש מצד הכיעור!
יאקיש ואני לא אימפוטנט! פשוט לא עומד לי עם מכוערות!
היא-חרופצ'ה ואני אומרת, הכל נובע מאגואיזם של הנוער, חושב שכל העולם רוקד סביב הבעיות שלו. אתם מכוערים קצת, נו, אז מה? יש מכוערים מכם. העולם הרי בכלל לא סלון ליופי. ועכשיו אומרים שמלחמה תפרוץ, ובעיתות מלחמה, על-יד רגליים וידיים כרותות, קצת כיעור זה בכלל לוקסוס. וככה אובד הכיעורצ'יק שלכם כמו יריקה באוקיינוס. עצה אמהית חינם: חִזרוּ למיטה, הגיפו את התריסים - ולעבודה. העולם גדול עליכם.
[פופצ'ה ניגשת אל יאקיש, מביטה כו בשאלה. יאקיש משפיל מבטו, מניע בראשו לשלילה. פופצ'ה משלבת זרועה בזרועו, מניעה ראשה לשלילה לעבר שאר הנוכחים]
חפטון [מתלהב לקראת ההרפתקה הצפויה]
רבותי - זונות!
[כולם מסדרים את לבושם לקראת ההרפתקה, תוך שהם שרים במשנה-מרץ]
כולם
קדימה פרשים, רוחנו נכון...
[לאט לאט נופלת רוחם. הם משתתקים, מתהלכים בחדר אובדי עצות]
היא-הושפיש נו, מישהו יודע איפה מוצאים כאן זונה?
[שתיקה של מבוכה כללית]
הוא-חרופצ'ה עברה פה פעם בפאלצ'ינקי זונה.
היא-חרופצ'ה נפגשתם?
הוא-חרופצ'ה ארבעים שנה עברו. החמיץ המלפפון.
היא-חרופצ'ה בגדתָ בי עם זונה, מה?! בכסף ששפכת עליה יכולתי לקנות לי זוג תחתוני צמר לחורף! ארבעים שנה הנישואים שלי הרוסים בלי שידעתי!
הוא-חרופצ'ה שקט, בהמה! גבר מוכרח להחליף פעם בשלושים-ארבעים שנה!
היא-חרופצ'ה גם תחתונים צריך להחליף פעם בארבעים שנה! הזונה קיבלה את התחתונים שלי! שמעתְ את החורבן, פופצ'ה בתי?! - אי-שם זונה רוקדת בתחתונים של אִמֵך! ועכשיו שוב נשפוך את החסכונות על זונה! בסוף כל הזונות בעולם ירקדו בתחתונים שלי!
חפטון [תוך כדי שהוא מסתרק ומשרקק לו, לכאורה באדישות]
בפַּאלוּשְקִי יש זונה.
[כולם פונים אליו ביראת-כבוד]
הוא-חרופצ'ה [מתאמץ להיזכר]
פאלושקי, פאלושקי... השם מוּכר לי... פאלושקי...
היא-הושפיש פאלושקי זה לחוף הנהר, מפעם לפעם בטח יורד שם מַלָח.
הוא-הושפיש מגזימים, מקסימום דייג.
חפטון אח, מה אתם יודעים על פאלושקי, פאלושקי זה מרכז היקום, בפאלושקי יש אוכלוסייה, רבותי, אוֹח, תרבותית, מעודנת, שוחרת-קידמה, זה לא הבהמות שפֹּה, שזוללות קציצות-לחם, ההם שם כבר הגיעו לרַגְלֵי-צפרדעים עם לימון, וגם זה באדישות, וכבר יוצא להם מהאף כל העידוּן והרַגְלֵי-צפרדעים, כל-כך הם מפונקים, חשקה נפשם במִלְהיפך.
היא-חרופצ'ה בקיצור, גם הם אוכלים קציצות-לחם.
חפטון רק מִלְהיפך. קדימה לפאלושקי.
יאקיש רגע, ואיך...
חפטון מה?
יאקיש ואיך הזונה שם עוד לא אמרתם, יפָה?
חפטון שאלה! ההם שם כבר הגיעו לרגלי-צפרדעים...
יאקיש אני לא מעוניין כעת בצפרדעים, אני בזונה...
חפטון מדהימה! לעוזר מושל המחוז לשעבר היה עִנְיָינצ'יק איתה!
יאקיש מושל המחוז!
חפטון העוזר. לשעבר. עניינצ'יק. כן.
היא-חרופצ'ה [ליאקיש, בחומרה]
ואתה - שום עניינצ'יק! שולחים אותך להסתכלות! לראות מרחוק, להתגרות, והפוליצה - לפופצ'ה.
פופצ'ה אוי, פוליצה, פוליצה!
יאקיש אני כל-כך... נרגש וגם... חרד. האם היא יודעת שם, הזונה, כמה תקוות אני תולֶה בה? איך היא לא כורעת שם תחת נטל הציפיות העצום שלי? איך היא חיה לה שם בשלווה, בלי התרגשות, צוחקת ומסתרקת בנחת, כשבית-חרושת ענקי כל-כך של חלומות ודמיונות עובד סביבה במלוא הקיטור, והיא פוסעת לה בנחת בתוך העשן הסמיך, בין הפָּנים המזיעות, לבנה וטהורה כל-כך, כאילו לא היינו, כאילו לא היינו?!
חפטון האקספרס מפאלצ'ינקי לפאלושקי יוצא בעוד דקה!
[כולם יוצאים חדורי התפעמות]
תמונה 11
נכנסת רוחו של טורקוולט, פונה לקהל.
טורקוולט
תם החלק הראשון, ואתם, רבותי, אין אצלכם?
היכן עומדים אתם בעסק? העומד לכם?
ונשותיכם יפות או כעורות? ואיך במיטה הזוגית,
עוד יש ניחוח של פעם, או נָבל, אָבד לתמיד?
הכּוֹסֵס את ליבכם צער אהבות לא מוגשמות?
ואתן, הגבירות, גם אתכן לא שכחנו, העוד
מצלצלים פעמוני כסף קטנים באוזניכן,
או נְחָרוֹת בלבד? אִמרוּ, איך אצלכן?
אך גם אתם, הנוער, אל תצחקו לזה שלא יכול,
זִכרוּ היטב: מה שעומד היום - סופו ליפול,
ואם אצלכם גועש עדיין, ומיטתכם עוד אחוזה באש,
אל תשכחו: בבוא היום - כולנו ניפגש בשש!
[סוף חלק ראשון]
חלק שני: הזונה
תמונה 12
סימטה בפּאלוּשקי, עיירה נידחת ושוממה כמו פלאצ'קי ופאלצ'ינקי. לילה. קור עז. יאקיש, פופצ'ה, ההושפישים, החרופצ'ים וחפטון, כולם הולכים בראשים מורכנים בתוך צווארונים מוגבהים, בוהים בתימהון ואכזבה בחשיכה האופפת אותם.
היא-חרופצ'ה וזה מרכז חיי הלילה של מרכז היקום?
היא-חרופצ'ה אולי גם חיי הלילה פה מִלְהיפך, כמו הקציצות?
הוא-חרופצ'ה אולי חושך כי פה הכל דיסקרטי?
היא-הושפיש אולי הגענו בדיוק ביום אֵבל?
היא-חרופצ'ה ולי נראה שפה האבל הוא נצחי.
היא-הושפיש ותהרגו אותי אם אני רואה את ההבדל בין פאלושקי לפלאציקי.
הוא-הושפיש נַה, אותו חתול, עם אותו פיהוק, עם אותן מחשבות על הגִירה.
[צללית אדם כפוף ניתקת לעומתם מקיר אחד הבתים. חפטון, לנוכחים]
חפטון שְשְשְ, סרסור!
[מתקרב אל הצללית, זו מתקרבת אליו, ועוטה לאט לאט את דמות לֵיבֶּך, עדיין מטושטשת]
פְּסססט!
ליבך פְּסססט-פְּסססט!
חפטון מסז'?
ליבך גם פֶּדיקוּר. וכל מיני תיקונים...
היא-חרופצ'ה לֵיבך! בחיי שזה ליבך!
הוא-חרופצ'ה עוד ליבך?
היא-חרופצ'ה זה אותו ליבך! השדכן!
הוא-חרופצ'ה [לליבך]
ליבך?
ליבך [רוטן]
ואם ליבך?!
היא-חרופצ'ה מה אתה עושה כאן?
ליבך אתם לא רואים?! מתפרנס!
חפטון [דיסקרטי]
אנחנו עוד בעניין החתן, מחפשים... מסז'יסטית... אמנותית.
ליבך [נאנח]
אוי, אמנותית, אמנותית.
[בתנועת צער והשלמה שולח ידו, מפשפש בכיסיו, ומוציא לבסוף, בין שאר חפצים משונים, פיתקה מהוהה]
אתם רוצים משהו שוודי או צרפתי?
כולם צרפתי, צרפתי!
ליבך צרפתי, כן, בדיוק הגיע לי כאן איזה משלוח מצרפת!
היא-חרופצ'ה הגיע מתי?
היא-הושפיש כשליבך אומר "בדיוק הגיע!" - אני כבר מריחה צרות.
היא-חרופצ'ה לפי הפיתקה היא עוד הספיקה להשתולל במהפכה הצרפתית!
ליבך [נעלב]
רבותי, אתם רוצים משהו מנוסה, מקצועי, או תינוקת עם חיתול?!
היא-הושפיש מנוסֶה, מנוסה, אבל בני מוכרח להתגרות ממשהו!
יאקיש היא יפה?
חפטון זה זאת שהיה לה במקרה עניינצ'יק עם עוזר מושל המחוז לשעבר?
ליבך עניינצ'יק?! רבותי היא הדביקה פה את חצי המחוז! זה לא זונה, זה מגיפה!
הוא-הושפיש שמע, אל תגזים.
ליבך מה האינטרס שלי להגזים? אני צריך את זה? אני הרי רק מטעמי מצווה, כי ראיתי שה"פרו ורבו" לא דופק פה, אז אמרתי לעצמי נצא בכפור לפאלושקי, נראה מה אפשר לעשות עם ה"פרו ורבו", אחרת הייתי יושב בבית ומתקן משקפיים, אני הרי ביסודי אופטיקאי, תשאלו על ליבך. היא תעלה לכם קצת, הצרפתייה.
היא-הושפיש אתה מוכרח לעשות הנחה, הוא לא לנגיעה, רק להסתכלות.
ליבך ולכן היא צריכה לעשות תנועות כפולות ועוד ויזואלי והכל, לא פשוט.
ארבעת-אלפים זְלוֹשְצ'ינוֹת.
הוא-חרופצ'ה אתה תיקח שתים-עשרה.
ליבך זה לא אני לוקח, זה היא, ועם כל הרצון אין לי ייפוי-כוח להוריד לכם פרוטה.
[פאוזה]
שלושת-אלפים חמש-מאות.
[פאוזה]
רבותי, בפחות משלושת-אלפים היא לא מלקקת בּוּל.
[פאוזה]
אלפיים סופי, היא גם יתומה ובכלל.
[פאוזה]
תנו שמונה-עשרה זלוֹשצ'ינוֹת ונגמור עם זה.
הוא-חרופצ'ה שליש עכשיו, שני-שליש אחרי ההצלחה המובטחת.
[ליבך פושט יד לעבר הוא-חרופצ'ה]
שני-שליש מהשליש - הורי החתן.
[ליבך פושט ידו להושפישים. היא-הושפיש נותנת לליבך ארבע זלושצ'ינות. ליבך מחזיר ידו להוא-חרופצ'ה]
אנחנו מהשליש של השני-שליש,
ליבך מה עם השליש השלישי מהשליש?
הוא-חרופצ'ה למה לך שליש, כבר קיבלת שני-שליש, תגיד תודה שאני לא לוקח לך בחזרה שליש!
ליבך [מבולבל, מביט בהוא-חרופצ'ה, מביט בכסף שבידו. לעצמו]
בילבל אותי לגמרי. לא נולדתי לפיננסים, אני ביסודי...
הוא-חרופצ'ה [ממשיך, כשהוא הולך ומתרגש]
ואל תלחץ עלי כל הזמן עם הכסף, אתה גם כן, חמדן, אם הזונות שלך כמו השידוכים שלך אז אני בכלל מגיש נגדך תביעה כוללת על סכומים שאני נבהל אפילו לחשוב עליהם! לך כבר תכין את הז'וֹז'וֹלינה!
ליבך [לעצמו]
אוֹח, כמה שאני שונא את כולם! למה אני חי?
[יוצא]
חפטון [קורא אחריו]
ותקרר את השמפניה!
הוא-חרופצ'ה בטח, שמפניה! שְתִינָא! שמונה-עשרה זלושצ'ינות הזיוז'ולינה! פלוס הנסיעות! במחיר הזה כבר יכולתי לחתן אותה עם איזה רוזן פולני אידיוט!
[לחפטון]
אתה הכנסת אותנו לכל הבוץ!
חפטון מה אתם מדברים, "בוץ" - בשלולית הכי דלוחה אתה דג לפעמים פתאום איזה לַקֶרְדָה!
היא-חרופצ'ה ושאמרת מרכז העולם?
חפטון מה זה מרכז? - הכל אופנה; היום פאריז - מחר פאלושקי.
תמונה 13
"חדר העבודה" של הזונה פוֹרְצֶדֶס בפאלושקי. לילה. נכנסים יאקיש, פופצ'ה, ההושפישים, החרופציים, חפטון. מאחורי פרגוד קטן מגיח ליבך.
ליבך שקט מוחלט! בביקור-אורח מצרפת - המסז'יסטית פורצדס!
[יאקיש עוצם עיניו כמתפלל. נכנסת פורצדס, אשה מכוערת, ענקית ומבעיתה]
יאקיש [עיניו עדיין עצומות]
הו אלילה טהורה, מלאך צחור-כנף, אני עוצם עיני כדי לא להסתנוור...
היא-חרופצ'ה אין לך מה לדאוג, חושך כזה כבר מזמן לא ראית.
הוא-חרופצ'ה לא להתרגש, זאת בטח הסבתא של הז'וז'ולינה.
היא-חרופצ'ה אני פוחדת שזאת הז'וז'ולינה בעצמה.
[כולם נועצים מבט בליבך, הנסוג צעד]
ליבך לא לדאוג, היא רק נראית ככה.
[יאקיש פוקח עיניו, ופורצדס, לאחר רגע של סקירת הנוכחים, נכנסת לפעילות נמרצת]
פורצדס נו, מה פה יש?
[חושבת שחפטון הוא הפציינט, ניגשת אליו, תופסת בצווארונו]
לא פועל הטֶפטפָן?!
חפטון זה לא אני, זה הוא! זה האימפוטנט!
פורצדס [מזנקת אל יאקיש העומד אחוז-אימה]
לא פועל הטפטפן?!
חפטון לי עומד יופי, שירות עשרים-וארבע שעות, כשצריך וכשלא צריך!
יאקיש גם לי! רק עם מכוערות אני קצת...
היא-הושפיש זהו בני יאקיש, הוא מהבית בריא ונורמלי ובעל טמפרטורה, רק שהכלה קצת...
פורצדס בקיצור, לא מטפטף הטפטפן!
חפטון מטפטף, אבל לא מתיז!
פורצדס שקט!
יאקיש תגידו לה שלא תרביץ!
היא-הושפיש הוא עדין, מוכרחים איתו בעדינות...
פורצדס כולם לצאת, להשאיר אותי עם הזוג המאושר!
[כולם יוצאים. חפטון, תוך יציאה]
חפטון ואני רוצה שוב להזכיר שלי אין בעיות, לי עומד יופי, שירות עשרים-וארבע שעות אוטומטי!
פורצדס הִכּרתי כמוך; כמה גדול הפטפטן - ככה קטן הטפטפן!
[חפטון יוצא עם ההושפישים, החרופצ'ים וליבך]
הדלת, הדלת, לסגור את הדלת! ולא להציץ מחור המנעול - אני מכניסה מסרגה לעין!
תמונה 14
שם, לילה. פורצדס, יאקיש, פופצ'ה.
פורצדס שימו לב, תוכנית החדירה תתנהל ככה: הבְּלִי-יכולֶת המאושר מחבק את הבְּלִי-צוּרה המאושרת, אני עומדת ליד הקיר, מתפשטת ועושה תנועות, הבלי-יכולת המאושר מסתכל עלי, מתגרה, הטפטפן קופץ, מכניס לַבלי-צורה המאושרת, אומרים מזל-טוב ומשלמים לי את היתרה!
[מצמידה את יאקיש לפופצ'ה, מתרחקת קצת ועושה תנועות ארוטיות בעצלתיים]
אתה מתגרה?
יאקיש רגע!
פורצדס מתגרה?
יאקיש אל תנבחי עלי, בבקשה, זה מכַווץ לי כשנובחים!
פורצדס [עטה עליו, תופסת בצווארונו]
שמע, החיים עוברים, ולי יש עוד טפטפנים מלבדך...
פופצ'ה בעלי זקוק לאטמוספירה...
פורצדס שקט, שימפנזה! גם את פותחת את הפה?! "אטמוספירה"! לא נולדנו ליהנות, נולדנו לגמור וללכת!
[מקפיצה שדיה מול פני יאקיש]
נו, נו, לִרצוֹת! להתגרות! הופ-הופ! אין זמן! נעמד?!
[מתקרבת אל יאקיש באיום]
יאקיש [מייבב]
היא מפחידה אותי! זה לא שדיים, זה גיליוטינה!
[פורצדם תוקעת את פניו בתוך שדיה, מנערת ומקפיצה אותו כסחבה, ובידה השנייה היא מפשפשת במכנסיו. הוא נואק וצווח, מנסה להיחלץ]
הצילו! הורגים!
פורצדס [לפופצ'ה]
הורידי לו את המכנסיים ומשכי חזק בטפטפן!
פופצ'ה את תקרעי לו את הפּוֹליצָה שלי! הפוליצה תיקרע!
פורצדס משכי!
[מתחילה למשוך בעצמה. יאקיש צווח]
יאקיש אבוד! לא יעמוד! הצילו! אמא, אבא, תולשים לכם את אילן היוחסין מן השורש ואתם שותקים!!
[נכנסים במרוצה ההושפישים, החרופצ'ים וחפטון. פורצדס מרפה ממנו. הוא נסוג ממנה במהירות. להושפישים]
מה עשיתם?! במקום להוציא אותי מן הכיעור, הכפלתם אותו! לעולם כבר לא יעמוד לי! לעולם!
היא-הושפיש הגיס! הגיס! כל הצרות מתחילות מהגיס!
חפטון מה שלא דופק בעולם - מאשימים את הגיס! טוב שיש גיסים בעולם!
היא-הושפיש ולא יודעים אפילו גיס של מי!
חפטון מה איכפת לכם?! על חשבונכם אני גיס?!
היא-חרופצ'ה השדכן! לֵיבך! הכל בא מלֵיבך!
הוא-חרופצ'ה איפה הוא?
היא-חרופצ'ה איננו! ברח!
הוא-חרופצ'ה זה יש לו הרגל, להכניס לבוץ, לקחת מקדמות ולהסתלק!
היא-הושפיש [אינה מוותרת, לחפטון]
ואמרתָ שיָפָה! שרגלי צפרדעים! איש העולם - שיפה אמרת!
פורצדס שקט, גמדים רוחניים! ננסי נפש!
[כולם משתתקים בפחד]
כן, אני יפה. מישהו מכחיש? אני שומעת "לא"?!
[פאוזה. היא ממשיכה, מנסה להישאר תקיפה, אך דמעות מתחילות לחנוק את גרונה]
יפה מאוד אפילו, אם אתם דווקא רוצים לדעת. אנשים אוהבים אותי, מעניקים לי, אנשים שיש להם טעם, בעלי עמדה.
חפטון [ליבו מתרכך]
עוזר מושל המחוז לשעבר.
פורצדס אם להביא דוגמא קטנה. חושבים שנאה לי בכלל להתעסק איתכם? שאני בכלל יכולה להתחיל לחשוב שארצה להיות מעוניינת במשהו שקשור לבָּבּוּן הזה?! מי אתם?! מה זה בכלל המקום השכוּח הזה?! אני הרי פה רק במקרה, תופסים?! מתי תבינו סוף-סוף שאני לא מפה, לא מאצלכם, שאני בדרך לאיזה מקום, שאני פה רק התעכבתי?! מתי תבינו סוף-סוף שאני בכלל לא מה שרואים?
פופצ'ה לא מה שרואים? אם ככה יש לנו המון משותף, כי גם אני לא...
פורצדס [הודפת אותה מעל פניה, בדמעות אל יאקיש]
עכשיו תסתכל עלי טוב, תתגרה, תגמור, תיתנו לי את יתרת התשלום ונגיד יפה שלום!
[היא מתייפחת]
חפטון אתה העלבת את האדם שבזונה, אתה מוכרח להתגרות ממנה, אחרת הסתבכת עם העולם התחתון.
יאקיש כולם מכוערים, כולם נעלבים - ועלַי, עם הציפור הרצוצה והרועדת שלי, שכל אחד גם מדביק לה כינוי אחר, נגזר להביא להם תנחומים?!
תמונה 15
שם, הקודמים.
פופצ'ה [נרגשת מאוד, לפורצדס]
אל תבכי.
[ליאקיש]
כמה היא צודקת. לו רק הייתם הופכים אותנו עם הפְּנִים החוצה, הייתם רואים כמה יופי טמון בנו. הלוא הוא זועק לשמים: קחו! קחו!
יאקיש אשה אומללה, זונה עלובה, כמה לא הייתי רוצֶה לפגוע בכן. תבינו אותי, אני כשלעצמי מוכן לראות בכן הרבה יופי, אבל כאן לא אני המחליט, זה הוא...
[מורה על אבר מינו]
...שלא רוצה, שמתכווץ, שמסתתר. אני, יאקיש, משמש פה רק הכתובת, וזה שאיתו צריך לגמור עניין זה הוא, זה בעל-הבית, רק הוא.
[פונה לאברו]
אתה שומע? תראה לְמָה אתה מכניס אותי! תמיד יש לי ויכוח מר איתך! אני אומר לך "תסתכל על הפנימי, על האישיות" - אתה לא, אתה לחיצוניות!
אני אומר לך "היופי לא קובע, יש תכונות נעלות יותר!" - אתה אדיש לתכונות נעלות!
[לפופצ'ה]
הוא פרחח, שטחי, בלי לב, בלי עמוד-שדרה, בלי הבנה, אין עם מי לדבר!
פופצ'ה תן לי לפנות אליו ישירות!
יאקיש בבקשה. רק תדברי אליו בעדינות, הוא שטחי והכל, אבל במה שנוגע לכבוד שלו...
פופצ'ה [כורעת ברך מול פתח מכנסיו של יאקיש, מדברת אל האבר בתחינה]
שמע, מה אתה רוצה?! מה אתה רוצה מהחיים שלי?!
יאקיש [לאברו]
תזדקף כשגברת פונה אליך!
פופצ'ה [לאברו]
לפחות תקשיב! יש מוסיקה בעולם, יש טוהר, יש פרחים...
יאקיש מצאת לָך עם מי לשוחח על פרחים! הוא משתין עליהם!
פופצ'ה [ממשיכה, אל האבר]
אתה לא יכול להתכווץ לך שם בחושך ולהיות אטום לאוצרות שיש בעולם בכלל ובי בפרט! צא פעם אל העולם האמיתי, צא, צא!
[היא מנסה לכשף את האבר כמו שמנסים לרתק ילד קטן במלמולים והשבעות. היא שרה לו שיר ערגה וכיסופים, וכל הנוכחים מצטרפים אליה חרישית]
עופי ציפור, פִּרשׂי כנף,
דאי אל שמי התכלת,
הרחק מעל לשָאון ואיוולת,
שוטי בַּזוהר, צוּפי בַּזיו ,
כי היום הנפלא יחשיך, יעריב,
ותיכף יהיה מאוחר, את יודעת,
ציפור קטנה, מדוע את כה מתמהמהת?
[וכיוון שאין שום תזוזה מצד האבר, מתחיל יאקיש לבכות]
יאקיש אבא ואמא, אני הילד שלכם, נכשלתי, קחו אותי הביתה והשכיבו אותי לישון ונשכח מכל העניין.
הוא-הושפיש ומי ישכיב אותי? גם אני הייתי פעם ילד של מישהו.
חפטון ואני מה? נולדתי גיס?
[מין רוח של עגמומיות וגעגועים לילדוּת יורדת על כולם]
היה לי אבא, אני זוכר טוב מאוד, והוא כיסה אותי בלילה בשמיכה וכיבה את האור, ואני שכבתי לי עוד קצת בחושך עם עיניים פקוחות, ופסי אור שחדרו מבעד לחרכי התרים פיזזו על הקיר והבטיחו לנו חיים נהדרים, חיים של עליצות ותום, וכל האהבה עוד היתה טהורה כל-כך, בלי תשוקות, בלי טפטופים, עוד לא ידענו שצריך גם לתקוע - לא שיש לי בעיות עם זה, שירוּת עשרים-וארבע שעות - ובכל זאת, כמה טהור היה הכל, הלב רעד מקסם, וכך עבר לילה, ועוד לילה, ולאט לאט נשרו מעלינו קליפות בגדינו הקטנים, הקסם פג - גדלנו. את כל היפה שבחיים השארנו במיטת הילדים.
הוא-הושפיש כן, יאקיש בני, זה קרה גם לנו. תביט על אמא. כרוב חמוץ. גם בנעוריה היתה.
היא-הושפיש כן, הייתי כרוב.
הוא-הושפיש ואני לקחתי. עצמתי עיניים ותקעתי. יבורך האל שנתן לנו קצת חושך. והנה...
[מוחה דמעה מעינו]
...עברו החיים. סותמים את הפה עם מקטרת. מסתכלים על העשן.
[דמעותיו זולגות]
היא היתה פשוט כרוב.
היא-הושפיש [מחבקת אותו]
כן, ממש כרוב חמוץ הייתי.
הוא-חרופצ'ה [מלא התלהבות]
ולא רק היא! תראה גם את אשתי, תראה את כל העולם, העולם מלא חוּרבוֹת, וכולם חורקים שיניים ודופקים את החורבות ועושים עוד חורבות!
היא-חרופצ'ה ועוד חורבות! ועוד חורבות!
חפטון אלא מה! תסתכל על ההודים! מה יש להודים?! הם ראו בחיים שלהם ישבן?! הם לא יודעים מה זה! מה שאצלנו קמור אצלם קעור! וממה עומד להם?
הוא-חרופצ'ה ממסמר חלוד עומד להם!
היא-חרופצ'ה כן, בשעת צרה תמיד טוב לחשוב על ההודים.
הוא-חרופצ'ה [הולך ומתלהב, הולך ומתרתח. ליאקיש]
הבנתָ?! אנחנו גדלנו?! גזלו לנו את הילדוּת?! נאלצנו לדפוק?! - עכשיו תורך! לא תשתמט! לא תחזור לבד מתחת לשמיכה, רק בקבר! תדפוק את מה שנותנים לך, שמעת?! תתפוצץ ותדפוק! תעמיד אותו! תעמיד אותו מייד!!
[יאקיש נושא רגליו ונמלט]
פורצדס תִפסוּ את המאושר! אתם חייבים לי עוד שני-שליש!
[כולם רודפים אחרי יאקיש]
תמונה 16
סימטאות פאלושקי. לילה. יאקיש בורח, אחריו רצים ההושפישים, החרופצ'ים, פופצ'ה, חפטון ופורצדס. כולם מתנשמים בכבדות מחמת המאמץ, מדברים תוך ריצה.
היא-חרופצ'ה תראו איך הוא רץ!
הוא-חרופצ'ה מה הפלא! לא דפק אף פעם, עכשיו יש לו כוח לרוץ כמו ארנבת! הלוואי עלי חסכנוּת כזאת!
חפטון וזאת בדיוק הסיבה שלִי קשה לרוץ עכשיו! נשים, נשים...
פורצדס כשיגיע לנהר ייעצר, אז נתפוס אותו!
חפטון רבותי, נחמם קצת את הלב עם זמרה!
[מתחיל לשיר שיר-לכת, כולם מצטרפים]
כולם :
קדימה פרשים, רוחנו נכון...
הוא-חרופצ'ה [מתנשם בקושי]
לפחות שרים... בזמן... האחרון כמה מארשים נֶחְמָ... נֶחְמָ...דִים מימי הנעורים!
היא-חרופצ'ה אף פעם לא שרתי כל-כך הרבה כמו מזמן שהתחילה הטרגדיה הזאת !
פופצ'ה אוי! הקרסול! אני חושבת שנקעתי את הקרסול!
[יאקיש נעלם בינתיים]
תמונה 17
גדת הנהר בפאלושקי. לילה. ההושפישים, החרופצ'ים, פופצ'ה, חפטון ופורצדס מקיפים את יאקיש המסתתר בסבך השיחים.
פורצדס [קוראת בקול]
אימפוטנט, כאן צרפת! אימפוטנט, כאן צרפת! היכנע, אתה מוקף!
היא-הושפיש יאקיש בני, הכיעור מקיף אותך מכל עבר! אין לך ברירה אלא לחיות! אתה אבוד!
היא-חרופצ'ה תרים ידיים, תצא אלינו, ותתמסר בשקט לחורבן!
פורצדס אימפוטנט, כאן צָר...
פופצ'ה [צועקת]
בעלי לא אימפוטנט!! הוא פשוט לא יכול עם מכוערות!!
[כולם מטילים בה מבטים נזעמים]
הוא-חרופצ'ה ערקה אל האויב! בתי, עצמי ובשרי, השקעה של תחתוני הצמר שלי! תביטי על עצמך! ונוסף לכל התחילה גם לצלוע! מצאו מי שחסֵר לו גם צליעה!
[מרים ידו בחמת זעם להכותה]
פופצ'ה [פורצת שוב כבכי]
מה אני אשמה?!
הוא-חרופצ'ה [מוריד ידו, מתוסכל, מועקה פושטת בחזהו]
הוא לא אשם, והיא לא אשמה, ואף אחד לא אשם, לכל אחד הצדק הקטן והמכוער שלו, אוי, אין על מי לשפוך את הכעס...
היא-חרופצ'ה לוּ לפחות היה פה לֵיבּך...
הוא-חרופצ'ה [הכאב בליבו הולך וגובר]
אוי, לֵיבך, הלכו-נשפכו ההוצאות-נסיעה...
היא-חרופצ'ה לא יהיו תחתוני צמר...
הוא-חרופצ'ה ודצמבר, וקר, ופאלושקי, ושפת הנהר, ולֵיבך איננו, אח, ליבך, הכל מתחיל ונגמר בלֵיבך...
[מדקרה עזה פולחת את ליבו, פניו מאדימים, הוא מחרחר ומתנדנד]
אוי הלב, הלב...!
[נופל ארצה. היא-חרופצ'ה כורעת לצידו]
היא-חרופצ'ה אוי, החֲזיר הולך להשאיר אותי לבד בבוץ!
[להושפישים]
הרגתם את בעלי, תמסחים! אתם ולֵיבך הרגתם...!
הוא-חרופצ'ה [בקול רפה]
הלכו ההוצאות... לחינם... וההוצאות היו פה רק סֵמֶל...
היא-חרופצ'ה לְמָה?
הוא-חרופצ'ה לַחיים כולם, נְבֵלָה... הלכו... לוּ רק ידעתי לפני מותי שתָקע לה סוף-סוף... שתקע... שלא בוזבזו ההוצאות...
[יאקיש מגיח מתוך הסבך, רטוב כולו, נוטף מים, רועד מקור]
היא-חרופצ'ה הוא פה!
[פופצ'ה חשה אליו לנגבו]
הוא-חרופצ'ה [ממשיך למלמל]
שתקע... שתקע לה סוף-סוף...
היא-חרופצ'ה [ליאקיש]
שמעת!! אתה מוכרח! מִשאָלה אחרונה של גוסס!
יאקיש מה?! כעת עלי להתגרות, נוסף לשתי המפלצות, גם מפרפורי גוסס?! ועוד בדצמבר?! רטוב?! בחוץ?! בעמידה?! בלילה?! בשלגים של פאלושקי?! אתם השתגעתם לגמרי?!
חפטון חשוֹב קצת על ההוֹ...
יאקיש על ההודים, שמעתי! חשבתָ פעם שאולי ההודים, כדי לנחם את עצמם, חושבים עליי!
היא-חרופצ'ה תְקַע! הוא גומר - תְקַע!
פופצ'ה [נצמדת ליאקיש]
בקשתו האחרונה של אבא! תְקַע!
חפטון תְקַע כבר! תקע! תקע ונגמור עם זה!
הוא-חרופצ'ה [מבטל את הכל בתנועת יד, בקול חלוש ומרוחק]
יתקע... לא יתקע... שטות...
[רומז באצבע לכל הנוכחים להתקרב אליו, והם מתקרבים. קולו חלוש, כמעט בלתי-נשמע]
כל חיי... חשבתי... ולא מצאתי... בחיים... דבר יותר... מצחיק... מנוד.
[מת. כולם שותקים רגע, משתאים למלותיו האחרונות של המנוח]
חפטון בספרות קוראים לזה: צוואה רוחנית.
[היא-חרופצ'ה עוצמת באהבה את עיניו. כולם מרכינים ראשיהם. נכנס ליבך בעסק גדול ובעליצות]
ליבך נו, תפסתי אתכם, ממזרים, נסענו לפיקניק על שפת הנהר, מה? הזוג הלוהט מתעלס בין השיחים והחותן המרוצה נח על הדשא?!
[גוהר מעל הוא-חרופצ'ה, סונט בחוטמו במשובה מול עיניהם הנדהמות של כולם]
כן, שינה עמוקה ובריאה, למה לא, כשיש נחת - נוחרים מנחת, נחת, ועכשיו מה עם קצת נחת גם לשדכן?
[פושט ידו. כולם, פרט ליאקיש והוא-הושפיש מתנפלים עליו]
היא-חרופצ'ה אני אראה לך נחת, רוצח!
חפטון פיקניק, מה?! האופטיקאי רואה פיקניק!
היא-הושפיש "ביקור-אורח מצרפת", מה?! נוכל!
פורצדס השני-שליש שלי, מנוול!
פופצ'ה פוליצה! פוליצה!
[ליבך בורח. כולם, פרט ליאקיש והוא-הושפיש, רודפים אחריו ויוצאים]
תמונה 18
שם, לילה. יאקיש, הוא-הושפיש, גופת הוא-חרופצ'ה.
יאקיש ואלה יהיו גבולות עולמי, המשולש פלאצ'קי-פּאלושקי-פּאלַצ'ינקי?!
[מסתכל בגופתו של הוא-חרופצ'ה]
ואני אחיה לי ככה כמו שחי הוא, נשמה קטנה וגסה, אבחר בפאלצ'ינקי - אחלום על פלאצ'קי, אגהק בפלאצ'קי - אזָכֵר בפאלושקי, וחוזר חלילה, עד שאתפגר יום אחד כמוהו ויקברו אותי עם ביוגרפיה של תחתוני צמר ונודות, בפלאצ'קי או בפאלושקי או בפאלצ'ינקי?!
[ההושפישים, היא-חרופצ'ה, פופצ'ה, חפטון ופורצדס חוזרים. יאקיש ממשיך בפניהם בהתלהבות הולכת וגוברת את האני-מאמין שלו]
ואני אומר לכם: יש עולם! עולם גדול. מכאיב מרוב יופי! ויש בו ארמונות! ויש בו נסיכות! וכל מה שעליך לעשות הוא לפתוח את החלון, להתרומם על בהונות ולקפוץ החוצה, וכבר אתה שם, באוויר הצח והכחול, מותיר מאחוריך את פאלושקי ופלאצ'קי ופאלצ'ינקי כמו שלושה חריוני זבובים על אדן החלון!
היא-הושפיש [בגאווה]
נו, מה תאמרו על בני?! ארמונות ונסיכות! הכל אצלו בגדול, בומבסטי!
חפטון ואגנר.
היא-הושפיש זה הכל ממה שינק בבית.
פורצדס [ניגשת ליאקיש, סוקרת אותו רגע, הוא עומד מולה, הפעם קוממיות]
נו, פורצדס כבר לא מספיק טובה בשבילךָ. גם את השני-שליש כבר לא אראה. "נסיכוֹת"! הכל איפור! איך אתם לא יודעים כל חייכם לחדור מתחת לשיכבה הדקה של האיפור?! איך לא גיליתם עד היום מי אני?!
פופצ'ה ואני.
פורצדס שלום לכם. אני חוזרת לסטודיו. מחכים לי. וכיוון שזהו בדיוק סוף החלק השני ואני יוצאת מהסיפור, אני רוצה לשיר לכם שיר-פרידה קטן.
[שרה]
פעם היה אצלי "ּהוּ-הָה" גדול,
"הוּ-הה" גדול,
קליינטים באו והלכו, הלוך וחזור,
היה, כמו שאומרים, מחזור.
אז אמרתי:
כמו בובה בתוך בובה
תהיי גם את,
אם תישָברי, תהיה בָּך
עוד אחת.
ודלת תיפָּתח תמיד, ונשיקות
תעופנה, ויין לנצח יימזג,
"הו-הה" כזה, הן אי-אפשר
שייפסק.
חלפו השנים, ההו-הה קצת שכך,
ה"הו-הה" שכך,
קליינטים באו והלכו, יותר הלכו,
השמים, במו שאומרים, לא חייכו.
אז אמרתי...
ועתה, רבותי, אם חיכיתם לסוף,
זה עוד לא הסוף,
אני, זה נכון, כמו כולכם,
עם רדת היום קצת שבורה,
ומכל ה"הו-הה" נותר
בקושי "הה!",
אבל כשבחלון עולֶה שוב
האור, והבוקר בא,
אז, רבותי, מתחת לשברים
תמצאו עוד בובה;
ורוח בצמרת העץ הכפוף
שבחצר עוד נושבת
חרש: "הו-הה..."
כי אז אמרתי...
[והיא יוצאת קוממיות כשכולם מנופפים לה בידיהם לפרידה]
[סוף חלק שני]
חלק שלישי: הנסיכה
תמונה 19
גדת הנהר בפאלושקי. לילה. יאקיש, פופצ'ה, ההושפישים, היא-חרופצ'ה, חפטון, גופת הוא-חרופצ'ה.
היא-הושפיש נו, מישהו יודע איפה מוצאים כאן נסיכות?
[כולם מסתכלים על חפטון. הוא משפיל מבטו. לפתע נשמעת תרועת חצוצרות. נכנס הברון דֶה-טְרוֹמְפֶּלַאז מלווה במשרתים. הוא מקיש בעקביו ומציג עצמו בהכרת-ערך רבה כשהוא מתיז את שמו]
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-חרופצ'ה סליחה?
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-חרופצ'ה מה?
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-חרופצ'ה [לנוכחים]
מה הוא אומר?
היא-הושפיש את שמו, אולי?
חפטון טיפשים, זה צרפתי!
[מזדקף מול טרומפלאז]
חפטון קרודיצר, הגיס!
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-הושפיש היא-הושפיש!
טרומפלאז טרומפלאז!
הוא-הושפיש הוא-הושפיש!
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-חרופצ'ה היא-חרופצ'ה!
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-חרופצ'ה [מצביעה על הגופה]
הוא-חרופצ'ה!
טרומפלאז טרומפלאז!
היא-חרופצ'ה הוא מת!
טרומפלאז טרומפלאז!
יאקיש יאקיש הושפיש!
טרומפלאז טרומפלאז!
פופצ'ה פופצ'ה חרופצ'ה!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון חפטון קרודיצר, הגיס!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון קרודיצר!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון קרודיצר!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון [מוותר]
טרומפלאז!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון טרומפלאז!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון [מרגיע]
טרומפלאז, טרומפלאז! [לשאר הנוכחים]
אין מה לדבר, האיש הזה מכיר בעיקר את עצמו.
[לטרומפלאז]
ושוב: טרומפלאז!
טרומפלאז [שָׂבַע למכביר את שמו ועכשיו נרגע]
טרומפלאז, יפֶה, בּוֹן. ברון דה-טרומפלאז, לֶה-סֶקְרֶטֵר פֶּרְסוֹנֶל דֶה לַה-מדמואזל שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה, פְּרִינְסֶס דֶה-בּוֹלוֹנֵז, לַה-הכי בֶּל פַאם מַגְנִיפִיקַאט אֵירוֹפּ. יש לי ההוֹנֵר עם לֶה-חתן לֶה-בֶּעעע מִיזֶרַבְּל דֶה-אִימְפּוֹטַאנט לֶה-פּוֹץ-טְפְּפפץ יאקיש הושפיש ולַה-כלה לַה-בֶּעעע קְרוֹקוֹדִילֶה לַה-צולעת דֶה-אוֹרְפֶלִין-יתום פופצ'ה חרופצ'ה?
חפטון הם, הם! וִי-וִי!
פופצ'ה בעלי לא אימפּ...
חפטון שקט, טרומפלאז מדבר!
טרומפלאז ,טרומפלאז, יפה, בון. לַה-פְּרִינְסֶס מדמואזל שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה אוֹן ווֹיַאז דֶלֶגַסְיוֹן-רוֹיָאל בארץ שלכם, פְּרִינְסֶס מאוד סַאנְסִיבְּל פִילַנְטרוֹפֶּה, שמעה לַה-טְרָזֶ'דִי דֶה יאקיש ופופצ'ה, צובט ללֵב-ללֵב, קְוֶץ'-קְוֶץ' בּוֹכָה-בּוֹכָה, שולחת סֶקְרֶטֵר בָּרוֹן דֶה-טְרוֹמְפֶּלַאז, בּוֹן, להביא ל'אִימְפּוֹטַאנט לפַּלֵה רוֹיָאל דֶה-בּוֹלוֹנֵז, סִימְבּוֹל הוּמַאנִיטֵר, עושָה פִילַנְטרוֹפֶּה פּוֹ-פּוֹ, צִי-צִי, צִ'יק-צִ'יק, בּוּם-בּוּם, לֶה-מִיזֶרַבְּל פּוֹץ לקפוץ, מציל ל'אִימְפּוֹטַאנט, גְלוֹרִי וִי-וִי, קְוַה-קְוַה, בּוֹן-בּוֹן, מחר אֶקְזַקְטֶמוֹן בעשר.
היא-הושפיש נס! נס! בני צדק! יש נסיכות! יש עולם!
חפטון ואגנר!
טרומפלאז טרומפלאז!
חפטון [מרגיע אותו]
טרומפלאז, טרומפלאז, ושוב: טרומפלאז!
טרומפלאז טרומפלאז, יפה, בון. מדמואזל פְּרִינְסֶס לשלוח עם ברון דה-טרומפלאז לֶה-רוֹיָאל סוסים דִי-גִי-דַן, צִ'יק-צִ'יק, קְוַה-קְוַה, נוֹ לחכות, נוֹ זמן. אֶ פּוּר אַפֶּרִיטִיף דֶה לְ'אִימְפּוֹטַאנט לֶה-מִיזֶרַבְּל עד לפַּלֵה רוֹיָאל, עוֹשֶה חַם-חַם לֶה-תיאבון, בּוֹן-בּוֹן, שולחת לַה-פְּרִינְסֶס לַה-תַחְתוֹנֵז דִירֶקְט דֶה לַה פּוֹ-פּוֹ רוֹיָאל, ל'אִימַזִ'ינַסיוֹן חַם-חַם, דֶלִיקַטֶס, לֶה-פּוֹץ-טְפְּפפץ מתרגל לקפוץ, בּוּם-בּוּם, טַח-טַח, קְוַה-קְוַה.
[נכנס משרת עם תחתוני הנסיכה תלויים על מוט זהב. כולם מקיפים אותו, מביטים בתחתונים בהשתאות ובהערצה]
יאקיש [פניו סמוכות לתחתונים, עדיין המום]
שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה?
טרומפלאז שמפינייה-שנדילייה.
[טרומפלאז מתחיל ללכת, אחריו המשרת עם המוט, אחריו יאקיש כסהרורי, אחריו כל היתר]
יאקיש שמפינייה-שנדילייה... שמפינייה-ישנדילייה... אני מביט בשתי עיני בלַה-תַחְתוֹנְיֵיה... שומע לֶה-צִיפָּרְיֵיה על לֶה-עֵצְיֵיה מְצַיְיצִינְיֵיה: שמפינייה-שנדילייה! מֵהַלֶה-כּוֹכָבְיֵיה בַּשָׁמְיֵיה עד לעַשַׂבְיֵיה באָדָמְיֵיה, כל לֶה-עוֹלָמְיֵיה שר: לַה-שמפינייה-שנדילייה! לַה-שמפינייה-שנדילייה!
פופצ'ה [מביטה על יאקיש בחרדה]
אמא, אני קצת מודאגת שנסיכות נכנסות לי לתמונה!
היא-חרופצ'ה בתי, הוא יכול לשיר שמפינייה-שנדילייה עד בוא המשיח - הפוליצה היא שלך.
פופצ'ה אח, פוליצה, פוליצה!
יאקיש [ממלמל]
אח, לַה-פּוֹלִיצְיֵיה!
פופצ'ה [פורצת בבכי]
הוא כבר קורא לזה "לַה-פּוֹלִיצְיֵיה"!
היא-חרופצ'ה שיקרא! חשוב השם?! - חשוב הבעל-בית!
[בביטול, כלפי יאקיש]
אִי, מה בסר-הכל, יותר מדי עֵסק סביב פוליצה קטנה שהיתה, צריכה להיכנס רגע ולצאת כמו שכנה שבאה לבקש בצל. אח, פוליצה, פוליצה, כמה אידיוטי את נראית וכמה מסובך המנגנון שלך!
[יוצאים]
תמונה 20
שם, לילה, גופת הוא-חרופצ'ה המת. הוא מרים קצת את ראשו.
הוא-חרופצ'ה ואת הפגר שכחו. לא דמעות, לא קינות - רָאוּ מרכבה ורצו.
[מתגרד]
אִי, לא טוב למות. שוכבים בלי תחתוני צמר וקופאים. והכיעור, חושבים שנפטרים סוף-סוף מהכיעור שלמעלה - עוד אין לכם מושג איזו זוועה למטה!
[בתנועת ביטול וצער]
אה, עלוב, מכוער, חשוך, הכל ממש כמו בחיים, רק עוד יותר.
תמונה 21
ארמון הנסיכה. בוקר. אולם מפואר מלא רהיטים מהודרים וכלי-יקר, משרתים וחצרנים. נכנס טרומפלאז. אחריו נכנסים היא-חרופצ'ה, חפטון, ההושפישים, יאקיש, פופצ'ה. הם נדהמים למראה הפאר הנגלה לעיניהם, פיהם פעור, הולכים על בהונות כדי לא לטנף את השטיחים.
טרומפלאז מדמואזל פְּרִינְסֶס שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה, קְוַה-קְוַה אֶקְזַקְטֶמוֹן להתרחץ לַה-דוּש, לֶה-מַנִיקוּר,לֶה-פֶּדִיקוּר, לַה-פְרִיזוּר, כל הפִיגוּר, אֶקְזַקְטֶמוֹן טְרוּאַ סֶקוֹנְד אַ-ל'אַנְטְרֶה קְוַה-קְוַה, וִי-וִי, בינתיים נֶה-טוּשֶה כלום, רק לַה-מסתכל, לנשום נוֹ-חזק.
[עומד במרכז האולם ומשגיח עליהם. הם מסתובבים ומסתכלים בשכיות החמדה כילדים שנקלעו לעולם של אגדה. יאקיש פונה להיא-הושפיש מכוּוץ, בשקט]
יאקיש אמא, אני פוחד.
היא-הושפיש אומץ, בני, לא תהיה לנו עוד הזדמנות כזאת!
יאקיש [רועד בכל גופו]
קר לי... אני קופא...
היא-הושפיש [ניגשת לטרומפלאז]
אולי אפשר לבני... קר... מהתרגשות... קְוַה-קְוַה... איזו שמיכה מיותרת...
טרומפלאז [מעיף בה מבט מזרה-אימה, מכריז בקול]
קוּבֶר חַם-חַם אַ-ל'אִימְפּוֹטַאנט!
[יאקיש מתכווץ כאילו תקעו סכין בגבו]
משרת ראשי קוּבֶר חַם-חַם אַ-ל'אִימְפּוֹטַאנט!
סגן משרת ראשי קוּבֶר חַם-חַם אַ-ל'אִימְפּוֹטַאנט!
סתם משרת [נכנס עם שמיכה]
קוּבֶר חַם-חַם אַ-ל'אִימְפּוֹטַאנט!
[מלביש את השמיכה על כתפי יאקיש ויוצא. יאקיש ממשיך לרעוד, מתכווץ קצת לפנים, לוחש משהו על אוזן היא-הושפיש]
היא-הושפיש תתאפק!
יאקיש אני לא יכול!
[היא-הושפיש מתלבטת רגע, לבסוף ניגשת לטרומפלאז, לוחשת משהו. הוא מעיף ביאקיש מבט מזרה-אימה, כמי שפגעו באושיות תרבותו, ומכריז]
לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
משרת ראשי ל'אִימְפּוֹטַאנט פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
סגן משרת ראשי לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
סתם משרת [נכנס, נוטל את יאקיש בזרועו ומכריז]
לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
[יוצא עם יאקיש המבויש. טרומפלאז מתהלך אנה ואנה, ידיו שלובות מאחורי גבו, נפוח כתרנגול הודו]
היא-חרופצ'ה [לחפטון, בשקט]
מנהל גדול פה, הטרומפלאז. מעניין מה הוא של הנסיכה.
חפטון נראה לי שהטרומפלאז הוא החפטון קרודיצר שלה.
היא-חרופצ'ה [נאנחת]
כן, איפה שיש בן-אדם, תמצא מאחורה גם גיס. ואתה - הטרומפלאז שלנו.
[דומייה מעיקה. חפטון, העוקב כל הזמן אחר נוהגו של טרומפלאז, מתקרב אליו, מתבונן בו מקרוב ללא אומר כילד סקרן. טרומפלאז זוקף לעומתו גבותיו בתמיהה]
חפטון [בחיוך נבוך]
תגיד, איך יש אחד כמוך גם כן?
[טרומפלאז תוקע בו מבט רצחני ומפנה אליו גבו]
תמונה 22
שם, הקודמים, חוץ מיאקיש השוהה בבית-כיסא. תרועת חצוצרות. טרומפלאז והמשרתים עומדים דום.
טרומפלאז סָה מָזֶ'ְסֶטה לַה-פְּרִינְסֶס מדמואזל שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה!
[כולם קופאים על מקומם. נכנסת הנסיכה שמפינייה-שנדילייה. יפהפייה, זוהרת, מסנוורת עֵין כל בברק קסמה. שני משרתים, עטויי כסיות מיוחדות הולכים כל הזמן לצד הנסיכה, מכסים בכפות-ידיהם את חזה החשוף, ומשמשים לה חזייה אנושית. טרומפלאז משתחווה, אחריו כולם]
סוֹן אֶקְסֶלַנְס, טוּט לַה-בַּנְד אִיסִי!
חפטון [מציג עצמו]
חפטון קרוּדי...
טרומפלאז נוֹ נֶסֶסֵר שמות, לַה-פְּרִינסֶס תזכור לְ'אִימַאז' זֶ'נֶרַל!
[לנסיכה]
סוֹן אֶקְסֶלַנְס, לְ'אִימְפּוֹטַאנט...
[הנסיכה ניגשת אוטומטית אל חפטון ומצביעה לעברו בשאלה. הוא נזעק]
חפטון זה לא אני האימפוטנט, הוא יצא לרגע לבית-כיסא, מה נטפלים תמיד אלי, אני נראה אימפוטנט?! אני יכול שירות עשרים-וארבע שעות...!
טרומפלאז סוֹן אֶקְסֶלַנְס, לְ'אִימְפּוֹטַאנט אֶקְזַקְטֶמוֹן...
[סתם משרת חוזר לאולם עם יאקיש השפוף המכוסה בשמיכה ומכריז]
סתם משרת לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִינִי פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
סגן משרת ראשי לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִינִי פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
משרת ראשי לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִינִי פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
טרומפלאז לְ'אִימְפּוֹטַאנט פִינִי פִּי-פִּי לֶה-טוּאַלֶט!
[עם כל הכרזה מתכווץ יאקיש עוד יותר מבושה. טרומפלאז מושך אותו ואת פופצ'ה בזרועותיהם ומוליכם אל הנסיכה]
סוֹן אֶקְסֶלַנְס פְּרִינסֶס שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה!
[יאקיש ופופצ'ה משתחווים]
יאקיש יאק...
פופצ'ה פּוּפּ...
טרומפלאז נוֹ נֶסֶסֵר שמות, לַה-פְּרִינסֶס תזכור לְ'אִימַאז' זֶ'נֶרַל!
[על-פי אות מטרומפלאז מתחילה תזמורת לנגן, ושני המשרתים שידיהם משמשות חזייה לנסיכה מתחילים בספק עיסוי, ספק ליטוף של שחרית. הנסיכה מתעוררת ומתחממת אט-אט, גופה מתחיל להגיב ולנוע, היא מחוֹללת, יחד עם שני המשרתים שאינם זזים ממנה, ריקוד מלא הדר וספוג ארוטיקה. יאקיש ופופצ'ה וכל הפמליה מביטים פעורי-פה. המחול הולך ומתעצם, עד שברגע מסוים שומטים המשרתים ידיהם מחזה הנסיכה והיא, גלוית שדיים ולב, במין תמימות מגרה, מתנועעת ומתפתלת מול יאקיש. יאקיש נשרך אחריה, מושיט ידו אחוּז חבלי קסם אל שדיה, אחר-כך משפיל ראשו, שומט ידו, ועומד נכלם. התזמורת חדלה לנגן. שני המשרתים מכסים את חזה הנסיכה. דממה מעיקה, וממנה בוקע קולו הרוטט של יאקיש]
יאקיש איך אני יכול... כאן הכל נפלא כליבך... ואת יפה כל-כך... וכל מה שאני יכול לחוש הוא כמה עלוב אני... עלוב...
[דמעות זולגות מעיניו]
אבא, אמא, יש עולם, אך הוא שייך לאחרים, ולנו - הבושה...
[פורץ בבכי מר]
היא-חרופצ'ה [ספק לעצמה]
יש באמת על מה להתבייש, יש על מה להצטער...
היא-הושפיש [אובדת עצות]
הוא מהבית בריא ונורמלי ובעל טמפרטורה...
יאקיש אח, הנסיכה שַמְפִּינְיֵיה-שַנְדִילְיֵיה...! אני כל-כך מתבייש לידֵךְ! כל-כך מתבייש...!
[פופצ'ה מצטרפת לבכיוֹ. אחד-אחד מצטרפים כל הנוכחים, חוץ מאנשי החצר, לבכי, ובשקט המשתרר נשמעת רק מעין סימפוניה של בכי כבוש מצד האורחים. יאקיש נזעק פתאום אל טרומפלאז]
ואתה, מה אתה מסתכל?!
[למשרתים]
מה אתם מציצים כולכם?! לא ראיתם כישלון?! עדים, עדים, בכל מקום עדים לכשלונות! משלשל אדם מכנסיו על הירח - הופ, יש גם צַלָם! אפשר לחשוב שבני-אדם נבראו רק כדי להעיד אחד על החרפה של השני!
טרומפלאז סִיל-ווּ-פְּלֶה, טִיז-טִיז פּוֹץ לֶה-זמן אֶ פִינִי, יש עוד מִיזֶרַבְּל בעולם!
[הנסיכה מביטה בכולם במבט מרחם, ובתנועה של "מה אפשר לעשות" היא פונה לצאת עם כל הפמליה. כמו-צעקה ניחרת בוקעת פתאום מפי יאקיש]
יאקיש הוד רוממותה, עוד מלה!
[הנסיכה נעצרת, פונה אליו. הוא כורע לרגליה]
נסיכה שלי, שמפינייה-שנדילייה, מלאך עליון, כל חיי אני חושב: אולי יש לי אמביציה חזקה מדי, אולי אני מפליג יותר מדי על כנפי דמיוני, אולי אני רוצה דברים שכלל לא מגיעים לטיפוס נקלה כמוני! אמרי לי רק שאני צודק, שאסור לי לשאוף ליותר מפופצ'ה. אנא, עשי חסד, אמרי: הולמת אותי פופצ'ה, מה?
[הנסיכה מאשרת בניע ראש ובחמלה רבה]
וכל חיי אקבל רק פּוּפְּצ'וֹת, וכשאמלט לפעמים מפּוּפְּצ'וֹת אתקל רק בפוֹרְצֶדֶסוֹת?
[הנסיכה מאשרת בניע ראש ובחמלה רבה]
ולְמה יש לי לקוות אם כך? נכון שלכלום?
[הנסיכה מאשרת בניע ראש ובחמלה רבה]
תודה לָך.
[הנסיכה פונה לצאת]
ותמיד-תמיד יהיה רע, נכון?
[הנסיכה שוב נעצרת]
אני חוזר ושואל פשוט כדי להיות רגוע ובטוח. יהיה רע, נכון? שום רגע של הפוגה, שום צוהר נפתח, פופצ'ה - וזהו!
[הנסיכה מאשרת בניע ראש ובחמלה רבה, מניעה שוב ידיה כאומרת "מה לעשות" ויוצאת, אחריה כל הפמליה, חוץ מטרומפלאז. יאקיש, בהקלה גדולה, להושפישים]
שמעתם? עכשיו יש לי את זה רשמי, הנסיכה מאשרת: פופצ'ה - וזהו!
שמעת, פופצ'ה? פופצ'ה - וזהו! פופצ'ה - וזהו!
טרומפלאז [ניגש אל יאקיש, מושך בגסות את השמיכה מכתפיו, מורה כידו החוצה]
פִינִי לֶה-קרנבל צדקה! מֶנטְנוֹ, מֶרְד טוּט לַה-בַּנְד - פְּסְססט-טְפְּפפץ!
[מטיל בכולם מבט רצחני אחרון ויוצא. הנוכחים מתחילים לצאת. תוך יציאה]
חפטון אכלה אותי בעיניים. אם לא שני המשרתים האלה שנתקעו לנו כמו קוץ באמצע, הייתי מתגלגל איתה עכשיו על שטיח פרסי ליד האח. מסכנה. מה נשאר לה? להתחבק עם... ולחלום על קרודיצר!
היא-חרופצ'ה ואל תחשבו, מאוד השתעממתי. חושבים, נסיכה, מי יודע מה, השמים ייפלו. הכל איפור. בטלנית גדולה. כי היא מבוּססת. חוכמה! ודי השתעממתי.
חפטון אכלה אותי בעיניים.
היא-חרופצ'ה שַנְדִילְיֵיה. לא משהו מיוחד. נסיכה. חוכמה! גם אני הייתי נסיכה לוּ הייתי מטפטפת מפוליצה של מלך. מאוד השתעממתי.
[יוצאים]
תמונה 23
שדה פתוח בפרברי עיר הבירה. ערב. יאקיש, פופצ'ה, ההושפישים, היא-חרופצ'ה, חפטון. יאקיש עדיין כמהופנט.
היא-הושפיש יאקיש בני, עשינו למענך הכל.
חפטון יותר מהכל. כי מה עוד אני יכול לארגן שלא אירגנתי?! ממכוערות הוא מתעלף, מיפות הוא בוכה - מה יהיה הסוף?
היא-הושפיש ועכשיו נעשה לילה, וקר.
חפטון ואין רכבת עד הבוקר.
היא-חרופצ'ה ואני התאלמנתי.
היא-הושפיש מה נשאר לנו לעשות?
חפטון להרביץ ללֵיבּך.
היא-חרופצ'ה אח, ליבך, ליבך, וכעת אצטרך שידוך גם בשביל עצמי. התאלמנתי.
היא-הושפיש נשׂים לנו את המעילים על האדמה ונשכב לישון.
היא-חרופצ'ה ואני אישן לבד. התאלמנתי.
תמונה 24
שם, הקודמים. כולם פושטים מעיליהם. משתרעים אחד-אחד על האדמה, מתכרבלים כמיטב יכולתם. רק יאקיש עומד, עדיין מהופנט.
פופצ'ה [בעדינות]
יאקיש בעלי, הצעתי לך מקום לצידי ואני מחכָּה לך.
[פאוזה. הוא בוהה באוויר]
על-אף הכל אתה איש טוב. סוס מושך בעול. אתה לא תשליך אותי מהגב שלך. אלוהים ירחם על הכיעור שלנו ועל אזלת-ידנו.
[היא נוגעת בו בעדינות. הוא מתעורר כאילו ספג מכת-חשמל, מביט בה כרואה אותה לראשונה, פולט קריאת בהלה]
יאקיש אה! כמו במכת-ברק הוּאר לי לפתע גורלי: האף העבה והאדום שלָךְ יישאר תקוע לנצח מול פני! זהו! לא יהיה משהו מעבר לזה! הנה קצה גבול חיי - האף הזה!
[מכריז בקול תחנונים]
אני נותן הזדמנות אחרונה לאמונות הילדוּת שלי בקסמים ובניסים: אני עוצם עיניים, סופר עד שלוש, והאף הזה ייעלם!
[עוצם עיניו מול פני פופצ'ה]
אחת... שתיים... ש...לוש!
[פוקח עיניו]
האף פֹּה! אין קסמים, אין ניסים, שלום לתור הנעורים! אבא, אמא, סוף-סוף התבגרתי - אני מיואש לחלוטין! לילה טוב!
[והוא משתרע על הארץ, ממלמל לעצמו]
ובעולם בכל זאת מזדווגים, מזדווגים בכל פינה... והאוויר סמיך מרוב תשוקה...
[נרדם]
פופצ'ה לילה טוב, בעלי.
[רוצה לחבק אותו]
נרדם לו.
[נאנחת]
אוי, חֵטא הבשר, חֵטא הבשר, מתי יהיה לי כבר איזה חֵטא קטן, חֵטָא'לֶה ודי? אוי, חטא'לה, חטא'לה!
[בערגה]
אוי ללכת אחרי תינוק מכרסם ביסקוויט ולכעוס על הפירורים שהוא מפזר בכל פינות הבית! אוי הכעס המתוק על פירורי הביסקוויט של התינוק שלי!
[שרה ומנענעת את צרור הסמרטוטים כמו בתמונה 3]
הערב יורד, הוּגפוּ התריסים,
על מיטת בנה האֵם גוהרת,
בעינֵי הילד האֵם היא יפה,
כי אין לו אחרת, אין לו אחרת...
[אל הילד הדמיוני שבחיקה]
ילד שלי, אתה קיים בבטני רק כאפשרות, גרגר של אפשרות מתוקה, אבל אני חשה אותך, אתה הגרעין המזין אותי ומחמם אותי ונותן טעם לחיי, והלא אני רק הקליפה העוטפת את הפנינה הקטנה הזורחת בתוכי.
[נרדמת]
תמונה 25
שם, הקודמים. לילה. כולם ישנים ונוחרים.
פופצ'ה חְחחח... פְּששש... חְחחח... פְּששש...
יאקיש פְּססס... חְח! פְּססס... חְח!
[הוא מתחיל למלמל ולזוע תוך שינה מתחת למעיל שלו, ידו מגששת אחר פופצ'ה, מחבקת אותה. הוא משתרע עליה. שניהם מזדווגים תוך שינה בתערובת של נחרות וגניחות]
יאקיש פְּססס... פְּססס... אִיחְחח... אִיחְחח... פְּרְרר... פְּסְסס...
פופצ'ה מְמ... מְמ... הִי... הִי... הִי-הוֹ... גְרְרר... גְרְרר...
יאקיש פְּסְסס... פְּסְסס... אַרְרר... חְח!
פופצ'ה הִי! הִי! הִי!
יאקיש ["גומר"]
פַּה!!
[פוקח עיניו, ובשקט, כמו מהורהר]
אשתי, אני חושב שעשיתי לך את זה.
פופצ'ה [פוקחת עיניה]
אה?
יאקיש אֶת ה... פוליצה. הכנסתי.
פופצ'ה [קופצת וקוראת בקול]
הוא עשה את זה! בעלי עשה את זה! המחוג קפץ לשתים-עשרה! היתה פוליצה, קשה, ארוכה, נכנסה, יצאה, שיפשפה, התיזה, הָיָה! היה! היה הכל, לפי הכללים והספרים! עברתי את זה, אני יודעת מה זה, חייתי, טעמתי, סבלתי, נהניתי, התנסיתי והתנסיתי, לא אמוּת עם הפסדים, אמות עם חיים שלמים מאחורי, על מצבתי כִּתבוּ באותיות ענק: הִכְנִיסוּ!!!
[כולם מתעוררים בבעתה לשמע הצעקות]
חפטון הה?! מה?!
פופצ'ה הִכניסוּ!
היא-חרופצ'ה את מי?! לאיזה בית-חולים?!
פופצ'ה את הפוליצה!
היא-חרופצ'ה מי?!
חפטון [תופס, בהתלהבות]
ואגנר! ואגנר!
פופצ'ה [דמעות אושר בעיניה]
יהיו! יהיו פירורי ביסקוויט בכל הבית! יהיה כעס נורא! יהיה!
תמונה 26
שם, הקודמים. לפנות-בוקר. כולם קמים שמחים וצוהלים, טופחים על שכם, לוחצים ידיים, מקיפים את יאקיש המצטנע לו.
היא-הושפיש יאקיש! בני! איך זה קרה?
יאקיש אני לא יודע, ככה פתאום, באמצע השינה, בטבעיות, ככה פְּסְסס... חְחח... חְח... פַּה!
היא-הושפיש שמעתם?! פְּססס...חְחחח... חְח... פַּה! איזו שַרמַנטיוּת! כזהו בני! פְּססס... חְח... חְח... פַּה! זה הכל מהבית!
יאקיש [עדיין המום מגודל נצחונו]
בחיי, ככה פתאום, בטבעיות, שטות, חִי-חִי, נשים...
היא-הושפיש בני, אתה צריך לחסוך יותר את הכוחות שלך, אסור לך להשתולל יותר מדי!
חפטון [ניגש ליאקיש, כגבר אל גבר]
נו, בכל זאת למדנו משהו מהגיס, מה? טוב שיש גם גיסים בעולם!
היא-הושפיש זהו בני יאקיש הושפיש, המחוג הגיע לשתים-עשרה ולא יזוז משם!
היא-חרופצ'ה [לפופצ'ה, בשקט, בחשד]
באמת נכנס או... נתקע בפתח?
פופצ'ה נכנס, נכנס! לאמצע הסלון!
היא-חרופצ'ה נו, ואיך?
פופצ'ה [בביטול של אשה מנוסה]
גברים, את יודעת. כמו ילדים. הם עם הפּוֹלִיצוֹת-שְמוֹלִיצוֹת שלהם. מילא, צריך בסבלנות איתם.
יאקיש [להוא-הושפיש, בשקט]
אז זהו, אבא, כל העסק הגדול שמדברים עליו כל-כך הרבה, קפיצה קטנה, חִרחוּר, התזה, ופתאום קר ולא נעים בעצמות?!
הוא-הושפיש הרבה יחסי ציבור - מעט סחורה. מגזימים.
היא-חרופצ'ה [ממשיכה לסקור את פופצ'ה]
שאני אמות פה אם לא רואים כבר התחלה של בטן!
[מתמוגגת]
נו, תארו לעצמכם איזו מפלצת שתצא לנו פה! תערובת של יאקיש ופופצ'ה - איזה שוֹק שפה מחכה לנו! שבץ נקבל מהאוצר! שבץ!
[נכנס במרוצה ליבך, אחריו בחור יפאני מכוער, שִיגָאנוֹ נוֹגָאשִי, ושני הוריו, הוּא-נוֹגָאשִי והִיא-נוֹגָאשִי]
ליבך מה אני שומע? תחיית המתים?! הגואל בירושלים?!
היא-חרופצ'ה בירושלים? באמצע הסלון! נס קרה לנו! נס!
היא-הושפיש שום נס! בני - מהבית!
ליבך לא נס ולא בית - זה הכל מליבך תאמינו לי - הכל ליבך תשאלו על ליבך! הנה, אני סוחב אחרי פה משהו מיפאן, בחור, גם לא צעיר, גם יפאני, מכוער זה לא מלה, מההורים מקבל בירושה רק מחלות תורשתיות, התייאשו כבר מכל יפאן, ובסוף הגיעו למי? לליבך! אז מה? לא נמצא?! נמצא, נמצא כלה, מהירח נמצא, הם ייקחו הכל, כל זבל, ועוד יגידו תודה!
[להושפישים ולהיא-חרופצ'ה]
כן, נו, ועכשיו שהצלחנו, בשעה טובה, הדמי-שידוך, מובן מאליו, עם כל ההוצאות, הריבית והקנסות והשני-שליש למסז'...
[פושט ידו לעומתם]
היא-חרופצ'ה אדון ליבך, יש לנו בקושי בשביל לחזור ברכבת הביתה, לא אכלנו מאתמול, גם התאלמנתי...
היא-הושפיש ואתה הרי לא צריך את זה, אתה ביסודך אופטיקאי...
היא-חרופצ'ה ועכשיו יש לי בגללךָ גם הוצאות קבורה, בעלי שוכב רטוב כמו חתול רטוב, מחכה שנוציא אותו מהבוץ של פאלושקי ונתקע אותו בבוץ של פאלצ'ינקי, ומנין ניקח, הכיס ריק...
פופצ'ה לא, אמא, אני חסכתי לי קצת כל השנים כדי לקנות לָך ולאבא תחתוני צמר לחתונת הזהב שלכם. הנה השכר שֶלךָ, אדון ליבך, עשית עבודה טיפשית, אבל נאמנה.
[מוציאה מכיס שמלתה צרור כסף קטן ונותנת לליבך]
היא-חרופצ'ה אוי, תחתוני הצמר שלי!
ליבך [מסתכל בצרור הכסף]
לא ריבית, לא קנס, אפילו לא הקרן, בקושי בשביל קצת מי-סודה, וגם זה בלי הגאזים. אבל הזמנים קשים ואני מקבל, אני הרי - כמו שאמרתם נכון - לא צריך את זה, אני ביסודי אופטיקאי.
[ניגש ליפאנים, בשקט]
אדון שיגאנו, מצטער, ניסיתי, אבל זה הסתדר להם בסוף, ככה שהכלה בכל זאת תפוסה. אין כלה.
[היפאנים מתחילים לדבר במהירות, מתרתחים תוך כדי דיבור]
הוא-נוגאשי תפוסה?! שיגאנו לבוא יפאן-פֹּה, גם אֶת אנחנו לבוא יפאן-פֹּה, מגיד עכשיו תפוסה?!
היא-נוגאשי וכסף אֶת אנחנו נוסע יפאן-פֹּה?! וכסף אֶת אנחנו לא עובד אֶת אנחנו יפאן-פֹּה?! וכסף שֵם-טוב רַע אֶת אנחנו נוסע ריק יפאן-פֹּה חוזר ריק פֹּה-יפאן?! וכסף פיצוי עָגוּם-נפשיוּת אֶת אנחנו יש תקווה גדול נוסע יפאן-פֹּה, אֶת אנחנו אין יש תקווה כלום חוזר פֹּה-יפאן?!
הוא-נוגאשי אֶת אנחנו יפאן-פה, פה-יפאן, אֶת אַתָה - חאראקִירִי!
[שולף סכין]
ליבך רחמנות! הנה, קחו כל מה שיש לי אֶת יפאן-פֹּה, אֶת יפאן-שם, ותנו לי ללכת! אני הרי בִּיְסוֹ... בִּיְסוֹ... יסודי...
[נותן ליפאנים את צרור הכסף שקיבל מפופצ'ה, מנסה להרגיעם]
הנה, אֶת יפאן-פה, אֶת יפאן-פה...
היא-חרופצ'ה [נאנחת]
נו, התחתוני-צמר שלי עוברים ליפאן!
[היפאנים לוקחים מליבך את הכסף, תולשים ממנו בחמת זעם גם את מקטורנו, עניבתו, כובעו, חולצתו ומכנסיו וכל צרורותיו ויוצאים]
ליבך- [לעצמו]
לא רק הגאזים הלכו מהסודה - גם המים. טירוף מוחלט העולם הזה, איזה מבחר, איזה זבל, כולם נושמים, כולם נושפים, כולם רוצים לחיות, כל כלב, כל טורקי, כל צולע ועושה במכנסיים, וכל העולם בכלל גם כן, פרי הזדווגות של סריס ועקרה בדפיקה מהירה בתחת, טפו!!
[יוצא בחיפזון]
תמונה 27
שם, הקודמים. הבוקר עולה.
חפטון יום שמש יהיה היום. יום חדש לאהבה. האקספרס לפאלצ'ינקי יוצא בעוד דקה.
פופצ'ה [ניגשת ליאקיש, נותנת ידה בידו]
זוכר את היום ההוא, שלא רצינו שהשמש תזרח? איך נשב עכשיו ונצחק על הכל,
יאקיש כן, נצחק.
[סוקר את כולם, בעצב]
ואף-על-פי-כן, כמה מכוערים אתם, כמה מכוער הכל.
פופצ'ה [פונה לקהל]
זה הסיום.
וכמו בכל סיום, גם כאן
הטעם חמצמץ-
עגום.
כן, כמה מכוער הכל,
אבל למרות הכל אהבנו
כאן להיות,
ולא ברצון אנחנו מְפַנִים
את הבמה הזאת.
זִכרוּ אותנו, ואם אפשר,
יפים משהיינו;
זה הסיום,
בזכרונכם הטוב בלבד
יהיה לנו
קיוּם.
[סוף]