נכנע ומנוצח

כל העלילה מתרחשת בערב אחד בבית בֶּבְּרָה.

מערכה ראשונה

תמונה 1

[בֶּבְּרָה, חוֹטֶק.]

בברה בשמונה בערב יבוא מה-שמו.

הוא יסבול קצת ויֵלך.

חוטק למה הוא סובל?

בברה מי יודע למה מה-שמם סובלים.

חוטק את מחייכת – את יודעת.

בברה בא, תולה בי עיני כלב מוכה ונאנח.

חוטק מאוהב! ואת?

בברה באמת! מה-שמו! הייתְ מתאהבת

בחריקת ציפורן על פח חלוד?!

חוטק אבל אם את נותנת לו לבוא...

בברה זה נעים, לרגעים.

הוא מזיל ריר – אני מתמלאת תיאבון:

הוא, ברכיו פקות – לי מתחשק לרקוד.

למבטיו האומללים אני נעשית יפה, קורנת,

וסיכויַי אצל איצֶהוֹ גוברים.

חוטק איצהוֹ!

בברה איצהוֹ – הפיסגה.

חוטק מה-שמו – המדרגה.

בברה לא היה נחמד גם לך, חוֹטֶק בת-לווייתי,

לסובב לרגלייך זָכר על אש קטנה?

חוטק בֶּבְּרָה דוּגמתי, לי יש אש,

אך אין את מי לצלות.

והוא לא התוודה בפנייך עד היום?

בברה אח, הוא כל-כך פוחד ממני,

הוא כל-כך מבויש,

כל-כך יודע בסתר ליבו שהוא

לא ראוי לכלום ולא יזכה בכלום!

תמונה 2

[בּרוּךְ ובּוּלָא על מפתן בית בּבּרה.]

ברוך אח, אני כל-כך פוחד ממנה,

אני כל-כך מבויש,

כל-כך יודע בסתר ליבי שאני

לא ראוי לכלום ולא אזכה בכלום!

בולא בְּרוּךְ ידידי, גם אני לא אדם חזק,

ולא קשה לסחוף גם אותי למצולות.

כדי לעודד מישהו, אני זקוק בעצמי לעידוד.

ברוך יש לי סחרחורת, שלשול, בחילה וגאזים בראש.

אני אדום מבושה, לבן מהתרגשות, כחול מצמרמורת,

וצהוב ממחלת כבד שלא קשורה במקרה לעניין.

בולא אנחנו במיטבנו כשאנחנו בחושך.

ברוך נורא, נורא לחיות. אני אומר לךָ

באופן מדעי: נורא לחיות!

בולא אם יש אמת – היא נאמרה כרגע.

אלוהים, איך מעודדים ייאוש

עם אסמכתה מדעית מוחלטת?

ברוך עודד אותי!

בולא [טופח לברוך על הראש] התעודד, בחור!

ברוך לעולם לא. נסה שוב.

בולא [טופח ביתר חוזק] התעודד כבר, התעודד!

ברוך "התעודד, התעודד"! כל הזמן רק

מכֶּה בראש בלוויית "התעודד"!

צוואר שקוע, זה מה שיוצא לי

מכל העידודים שלך!

אין לך גם נימוקים?!

בולא דווקא יש. העובדה שהיא

ממשיכה להזמין אותך...

ברוך כבר שמעתי את כל הנימוקים,

ולא יעזור לך כלום! כלום!

לוּ היתה כל האנושות פוצחת לפתע

במקהלה אדירה: "בְּרוּךְ, אתה רצוי בעולמנו!",

ועכבר אחד קטן היה חולף בכשכוש זנב

שיכול היה להתפרש כתנועה של מורת-רוח – 

הייתי אומר: "צדק זנב העכבר!".

אתה, חכה לי כאן. אם אני לא חוזר

תוך חצי שעה – תתחיל לדאוג.

אם אני כן חוזר – תדע שהכל אבוד.

דְחַף אותי כבר, אחרת אני לא זז!

תמונה 3

[בברה, חוטק. נכנס ברוך.]

ברוך [לעצמו] אשה נפלאה. מתעלמת מקיומי.

איפה אתה מוצא גדוּלה אמיתית? – 

במקום שמתעלמים מבְּרוּךְ.

נולדתי להישכח בידי פנים נהדרות

שלא נוצרו אלא לשכוח אותי.

ובכל זאת, בְּרוּךְ זה אני.

בְּרוּךְ נולד. בְּרוּךְ קיים.

איך לגשר בין העובדה

שלבּרוּך לא מגיע, לבין

העובדה שבּרוּך מוכרח?!

אח, התנועה הקטנה של קוצר-רוח

אצל הנערה שאני חושק בה – 

כמה אני מיטיב להכיר אותה!

צינה אוחזת בִּקְרָבַי, ואחריה

חום מוּכּר, בֵּיתי, של השפלה!

כן, את הביקור הזה נדמה לי שמיציתי.

תמונה 4

[בברה פוסעת לאט לעבר ברוך.]

ברוך [לעצמו] היא מסתכלת לעברי? מעבר לכתפִי?

בכל זאת לעברי? פוזלת ברוב-חן?

– אל מי הן באמת מתבוננות

כשהן מסתכלות עלינו?! – 

צועדת לזרועותי? לשירותים?

סתם לבדוק את נוחיות הנעליים?

[בברה פוערת פיה לאט לפיהוק.]

פּוֹצָה פה לומר לי משהו? להציע

חתונה? לשאול מה השעה?

לצחוק? עלי? איתי? – כמה יפות

וחזקות שיניה! או סתם נשמטה לה

לסת מרוב פליאה שיש אחד כמוני?

לא צחוק ולא פליאה, פשוט פיהוק!

ובלי יד מסתירה – מה יש כאן להסתיר?

זה בְּרוּךְ, זה העולם – הכל גלוי,

הלשון הקטנה בתחתית הלוע שלה

רוטטת כמו ראש נחש מבריק.

[בברה מסיימת לפהק, מפנה גב ומתרחקת.]

מה נעלה יותר: בוז או אדישות?

אדיר הוא החזה המזדקר מולךָ בבוז,

אך נַעֲלִים עליו האחוריים המתרחקים

ממך בנענוע קל, אדיש.

תמונה 5

[ברוך בפינה. בברה דוחפת בכעס את חוטק.]

בברה ושלא תעזי לחשוב אותי לחיה רעה!

פתחתי לו דלת – לְמה הוא מחכה?!

שאפול לזרועותיו?! מה ההתפנקות הזאת?!

זהו עולם עם פינות חדות, בלי ספוג!

מישהו רוצה בי?! – שיילחם!

חוטק בעצמך אמרת שאין לו סיכוי.

בברה זה עניין אחר.

חוטק וכמה יפה היית כשפיהקת. אריֵה!

בברה קצת כתמי יופי נשפכו גם עלייך.

באיזו מידה אני קורנת?

באיזו מידה הגיעה העת לקרוא לאיצהו?

חוטק במידה פנטסטית. את כבר

שבעים אחוז בדרך לאיצהו.

בברה שוֹפָר. נוֹלַדְתְ לבשֵׂר אותי.

חוטק נולדתי לעוד דבר-מה

או שניים, אבל מילא.

תמונה 6

[בברה, חוטק, ברוך. נכנס בולא.]

בולא אמרתָ לי לדאוג.

ברוך יש על מה.

בולא ניסית?

ברוך כמעט. היה פיהוק כלפַּי, רציתי

לדבר, נתקע לי, הפיהוק הוחמץ.

לנצח-נצחים. הוחמץ. הוחמץ?

בולא לנצח-נצחים.

ברוך אלא מה! כי לא לקחתי יוזמה לידיים?

בולא בדיוק.

ברוך נכון מאוד. כי לא לקחתי יוזמה.

ולוּ הייתי לוקח יוזמה – 

היתה לי עכשיו בּבּרה?

בולא לא.

ברוך היתה לי מה?

בולא יוזמה.

ברוך נכון מאוד.

אתה חבר כֵּן ואיש רע.

היה פיהוק. כאן, מול הפנים,

היא פיהקה פיהוק גדול,

ארוך. יָכולתי, העולם, כל החיים

היו פרושׂים מולי. היה פיהוק.

יש לך משהו לעודד אותי?

בולא לאיזה כיוון? לקבל אותה?

ברוך לכיוון ההפוך. אולי אתה יכול למצוא בי

איזו חולשה מדהימה שתסביר אחת ולתמיד

מדוע לא אוכל לקבל אף פעם שום דבר?

בולא אתה ביישן, קצת עדין אולי...

ברוך חולשות, לא מעלות! חולשות!

בולא לא כל-כך תחרותי, גם לא...

ברוך אין לך משהו יותר רציני? איזה חוסר-

ערך מוחלט, או אשמה תהוֹמית-קיוּמית?

חולשה עם בָּשׂר אני רוצה, משהו נורא,

הגושפנקה הסופית לייאוש כללי!

בולא [מתאמץ לחשוב]

קצת קשה למצוא אצלך חולשות מהזן הזה.

ברוך אפילו להתייאש אי-אפשר אצלך!

בְּרוּךְ, זוהמה – אבל שטחית: כתם – 

קצת מחוק; מחלה – אך לא ממארת.

גְרִיפָּה קלה עם שלושים ושבע פסיק חמש.

בולא פסיק שתיים.

ברוך פסיק שתיים. אלה תולדות ברוך.

[תולה בבולא עיניים נוגות.]

בולא לא, אל תעשה לי את זה. אני

מבקש ממך שלא תעשה לי את זה!

עומד ותולה בי עיניים מקוות

שאלך לדבר איתה עבורך!

למה מוכרחות כל התקוות

שבעולם לעבור דרכי?!

שמע, אני ידיד והכל, והייתי

מוכן לזנק לאש ולהציל אותך

ממוות, אבל יש גבול!

[עוצם עיניו, חוזה בדמיונו.]

אתה אינך, אני בריביירה הצרפתית,

נשים חשופות-חזה משתזפות בשמש...

[רואה את ברוך בדמיונו.]

לעזאזל, ברוך, עד לריביירה רדפת אחרי?!

[פוקח עיניו.]

ושוב אתה, מה? נוסעים לריביירה – 

ברוך; חוזרים מהריביירה – ברוך.

בסדר אני ניגש. אני אדם חלוש,

מוּמס בידי מבט. למה נולדתי עם

לב בּוּלָא? – העולם בנוי לטַטארים.

ברוך יד ענוגה מדי תפרה אותי.

בולא נתפרתי ביד ישישה רועדת ממַלמָלה מתפוררת.

תמונה 7

בולא [פונה לבברה] סליחה? – סליחה.

[חוזר לברוך.]

ניסיתי, היא עסוקה, היא בעניינים שלה,

עם חבֵרה שלה, ענייני אמנות, מחר יש

פתיחת תערוכה חדשה והיא לא מקבלת שליחים,

רצוי מאוד שבעל הדבר עצמו יופיע, או מוטב ישלח

בקשה לריאיון בדואר-רשום-אקספרס ויחכה בבית

לתשובה שתגיע תוך שלושה עד שישה חודשים

ממועד הגעת המכתב, ויחד עם זה אינה

מתחייבת לתשובה כלל, או שימתין בחוץ,

ליד הדלת, לריאיון, אמנם היא כבר מתוכננת

לשנתיים מראש, אבל עלול להימצא לה חור

של עשר דקות ביולי הבא לפנות ערב,

כמובן, גם זה ללא שום התחייבות, כי גם

על החור הזה יש כבר איזה מאה עכברים

שמחכים בכשכוש זנב, אתה לא הראשון, אפילו

בעכבריוּת הקדימו אותך, ואפילו אם

ייצא לך להיות העכבר שיזכה להשתרבב לַחור

של העשר-דקות ביולי הבא לפנות ערב,

אין בזה ערובה שלא תצא אותו עכבר שנכנסת,

דהיינו, לא ייצא לך מזה שום דבר,

זה ברור מראש, חבל על המאמץ, אין

שום סיכוי לכלום אף פעם.

ברוך ואת כל זה היא אמרה לך

בשבריר-השנייה שניגשת?!

בולא נתנה לי להבין, אפשר לומר.

אתה תופס שעשיתי למענך הכל, נכון?

אתה מעריך את זה, כן? מעריך?

הוא אפילו לא מעריך אותי.

לחינם אתה מקריב את חייך,

מגלה את הפּניצילין,

ובסוף נופח את נשמתך בודד ושכוּח

בקצה מדרכה מזוהמת בכלכותא.

תמונה 8

ברוך די לעינויים. נלך?

בולא נלך.

ברוך לא הולכים לשום מקום! הערב

אני מברר סופית: היא שלי או לא,

וכמובן שהתשובה היא "לא" – 

תשובה אחרת לא באה בחשבון!

הנֶאֱמָן בּוּלא, עודד אותי.

בולא לאיזה כיוון?

ברוך ביטחון כללי. עזור לי להרגיש

שהבָּשׂר הזה הוא בהישג-ידי.

מה יש בה שמפחיד אותי כל-כך?

ידיעותי בפיזיקה מורות שאין היא

אלא מים וגאזים, ומעליהם קצת פּוּדרה,

ועם זאת אני רוטט מאימה חסרת-פשר!

מה יש בה?! מה יש בה?!

[נכנס משרת ישיש, בולא מורה לעברו.]

בולא הנה בָּשׂר. הבט מה נשאר – ואומץ!

ברוך ומה נותן לי לראות מה נשאר מהבשׂר.

בולא זה נוסך הרבה ביטחון עצמי.

ברוך הנאמן בולא, אני לא רוצה

שתקטין לי אותה,

אני רוצה שתגדיל אותי!

בולא אין דרך להגדיל, אלא אם כן אתה מקטין.

ברוך זה לא טוב.

בולא ככה העולם עובד כבר הרבה זמן.

ברוך אם ככה, העולם עובד לא טוב, לא נכון!

[ממלמל לעצמו.]

כן, בשר... מה נשאר... אומץ, ברוך!

[רץ לבברה, נסוג.]

אה, אלוהות נשגבת!

ברוך, החוצה!

[פונה לצאת, חוזר.]

אלוהים, מלא אותי באדישות

וגועל כלפי עולמך שבראת.

תן לי שאֶראה את אחַי בני-האדם בקלונם,

למדני למצוא בערוַות האישה את הכינים,

ואת השיניים הרקובות – בחיוכיה.

[רץ לבברה, נסוג.]

ברוך, החוצה!

[פונה לצאת. חוזר. פונה למשרת.]

לְךָ טוב, ישיש דועך, אתה בגְמָר,

עוד התעטשות, שיעול, גניחונת,

והוֹפּ, לַבּוֹרְצ'יק! ואילו אני,

לעזאזל, כל השטות עוד לפנַי,

חיים של כלב מצורע בריא!

[רץ לבברה, נסוג.]

אח, שָד מקפץ, שָד חי וחם,

גמד לבן עם כובע חום,

מנפח את מפרשׂ מכנסי הגבר,

קורא לו להפליג – לאן? לאן?

[פונה לצאת, חוזר, רץ לבברה.]

וחושבים שלא יודעים לָמה נשים שרות – 

להחריש את נפיחוֹת האחוריים שלהן!

[נסוג, בועט באחורי עצמו.]

החוצה, ברוך!

[פונה לצאת. חוזר.]

בסך-הכל אני שונא נשים,

שונא את הצורך להילָפת בהן,

שונא את ההפרעה החשמלית-מגנטית

שהן מחוללות בשׂדה חיינו!

אישה. תשוקה. חרפה וזוהמה.

שיבושים גדולים בעולמנו.

מכשולים במתמטיקה. כתמים בשמש.

והזרע הניגר על פתח מכנסינו

כמו קצף על שפתי המשוגע!

[המשרת יוצא.]

מה יש בה? מה יש בה?

תמונה 9

ברוך אח, נולדתי להיות משועבד

לחלקים המובחרים של האישה!

[רץ ונופל לרגלי בברה, מפשיל שולי שמלתה ומציץ תחתיה. בברה אוספת שולי שמלתה אחוזת חימה. ברוך קם, נסער, מתהלך אנה ואנה, רץ שוב לבברה וחוזר על מעשהו.]

חוטק אני במקומֵך הייתי

מתיישבת לו על הפרצוף!

רוצֶה ראות את עולם הניאגרה מקרוב?! – 

שיהיה לו מקרוב מאוד!

בברה שמעתָ?! – על הפרצוף!

חוטק ושלא יהיו לָךְ פקפוקים!

בברה שמעתָ?! שום פקפוקים!

אֶמעַך עם קלון!

ברוך פוגעים בי מאוד. פוגעים בי כגבר.

מה, ככה פתאום, אישה תשב עלי?

מה אני, כיסא? אני כיסא? איזה

מין רעיונות? אני אדם וגבר, לא?

הנאמן בולא, מה אני?

בולא אני לא יודע אם יש בשבילך הגדרה.

אם גברת כבירה מתרה בך שתשב...

ברוך אני לא מאמין. אני מאוד מושפל.

אני רוצה לראות. אני רוצה לראות.

לא את תחיית המתים או המשיח,

לא שטויות – את זה אני רוצה לראות!

[הוא מתקרב אליה כדי לחזור על מעשהו.]

בולא ברוך ידידי, אני

מאוד מציע לך להיבהל;

אומנם ההעזה היא עילאית, אבל

כאן לא בני-אדם אלא נשים...

ברוך מי אתה? אתה זר לי. מה לי ולך?

שבילי חיינו התפצלו, עליתי על דרך

שונה ומוזרה, כמוה מַתווים לנו החלומות.

בולא עוד לא מאוחר לחזור אל הציוויליזציה...

ברוך כולכם זרים. עולם מוכר, בטוח, קצת מצחין,

אני נוטש אותך מאחורַי. שלום.

[יורד לאט לרגלי בברה, מרים את שולי שמלתה. בבת-אחת היא אוחזת בו ומתיישבת על ראשו.]

חוטק בברה דוּגמתי, את כל-כך יפה

כשאת מתבססת על גבר במַחנָק.

נוח לך?

בברה מדהים כמה נוח.

הוא נולד לזה.

הוא מתאים לי מאוד לאזורים האלה.

חוטק [קוראת לברוך שמתחת לשמלת בברה]

מה-שמו, הביזוי בעיצומו!

[בשקט.]

ואיך זה באמת, בּבּרה דוגמתי?

בברה רשמית: נהדר.

חוטק ומחוץ לפרוטוקול?

בברה אף פחוס היה עוזר.

חוטק תחבי אותו לערוצים הראויים.

בברה אביע חשש שהוא עשוי

לשאוב שם הנאה.

חוטק ארגיע אותך שהוא יהיה טרוד מדי

בחיפושים אחר מקורות חמצן.

[בקול.]

ולוּ היית גם מצוָוה עליו לפתוח פה,

היה לך אפיק נחמד למפלי הניאגרה.

בברה וָזיר. נולַדְתְ לייעץ לי.

חוטק נולדתי לעוד דבר-מה

או שניים, אבל מילא.

תמונה 10

בולא [פונה לבברה]

סליחה, אני ידידו של בּרוּך ידידי...

[היא אינה מגיבה.]

שמי הנאמן בּוּלא, ואני ידידו של ידידי...

[היא אינה מגיבה.]

סליחה, גברת, את יושבת לי על הידיד, אם לא איכפת לך...

[היא אינה מגיבה.]

סליחה, אולי אני יכול לקבל בחזרה את הידיד...

[חוטק שופכת ספל קפה בפניו. הוא מנסה לגחך, מלקלק בשפתיו.]

רמז דקיק? שניים סוכר,

ככה אני באמת אוהב, תודה.

[בברה קמה מעל ברוך ושופכת ספל קפה בפני חוטק.]

בברה מי הרשה לך, כלבה?! את לא!

כאן אני שופכת! את לא!

חוטק לוּ רק יכולת למדוד

את השנאה שלי כלפייך!

[חנוקה משנאה.]

תני לי לבטא את השנאה כלפייך!

בברה בטאי.

חוטק תני לי פעם לבטא

את השנאה שלי כלפייך!

בברה אבל אני הרי מרשה לך, בטאי.

חוטק הוי לו ידעת...! לו רק ידעת...!

בברה בטאי.

חוטק לו רק ידעת...! מעבר למילים...!

בברה שָרְתִי את הרצון שלי

לראות אותָך נחנקת משנאה.

חוטק כמה...! כמה...!

בברה כן, שירי לנו משהו

בסולם הזה: "כמה...! כמה...!"

חוטק כמה...! כמה...!

בברה "כמה...! כמה...!"

חוטק [פורצת בבכי] 

עִזרי לי! עזרי לי לבטא

את שנאתי כלפייך! עזרי!

בברה [תופסת את פני חוטק בידיה]

אח, בְּצֵק הפָּנים הנלוֹש במי מלח – 

המהות האנושית המידַבּקת!

ידידה שלי, ידידת לב ונפש,

קינטַרנו קצת? צבטנו ומרטנו? – 

הרי נשארנו ילדוֹת!

די, הירגעי, שְשְשְ, לישון, למות,

לשכוח מה עשיתי, די!

חוטק [לבולא] אתה, שלא תעז להביט בי!

שום מבטים עורגים, שום כיליון-נפש,

איש מיד שנייה, איך אתה בכלל..."?!

בולא לא הבטתי.

חוטק הבטת!

בולא בלי ערגה.

חוטק היתה ערגה! גם אני

מבינה משהו בערגה!

בברה הוא לא הביט בך בערגה,

חוֹטק בת-לווייתי.

חוטק ערגה, ערגה!

בברה החלטה: לא היתה ערגה.

הביט בך כמו שמביטים במשהו

הנמצא בשדה הראייה.

חוטק ועל כל פנים – היזהר!

בולא להיזהר – זה השטח שלי.

בברה ואתה, מה אתה מחייך?!

בולא אני רק ליקקתי...

בברה לקק עוד!

[שופכת ספל קפה בפניו.]

סלח לי! סלח! לא ארפה ממך

עד שתסלח לי! מה עשיתי?!

איך הגעתי לזה?! איך מתעקם

ומסתלף הכל ללא תקנה?!

והרי הטֶבע טבעי מטבעו – הבט באוויר!

מה, לא תביט?! לא תסלח?!

וככה תעמוד כמו מצֵבה חיה

לספל קפה שפוך?! אה?! מה?!

לא תענה?! לא תסלח?! קח גם את זה!

[שופכת עוד ספל קפה בפניו.]

עליך שמתי עין לא טובה מהתחלה!

תחת מסווה של ידידות מעז להשתוקק

בתוך-תוכך לקבל אותי לעצמך!

חוטק [צוחקת] מי שמכיר אותך, בברה דוגמתי, לא מופתע:

מתחת לבקשת הסליחה כבר חיכה הספל השני.

בברה למה את מתאמצת לצחוק?

חוטק לא, אני כבר בטבעיות

מפני שמשעשע...

בברה כמה קשָה לָך ודאי התאמצות השרירים

בפנייך כשאת מותחת את שפתייך...

חוטק בכלל לא... מצחיק... השאירי לי

את החיוך, בּבּרה דוגמתי.

בברה לא, החיוך הוא שלי.

חוטק קחי לך, מי בכלל רוצה...

מי בכלל רוצה משהו חוץ

מלהיסגר בחדר חשוך,

ולבכות, לבכות, להימָחוֹת...

בברה שָרְתִי את הרצון שלי לראות אותך מתקוממת

כדי ליהנות כפליים מהעונג

לראות אותך שבה ונכנעת.

שָרתי אותי. שָרתוּ.

בולא ובעודי עומד מתוח על בהונות

כמשרת, אני מזכיר שוב:

שניים סוכר, ככה אני באמת אוהב, תודה.

תמונה 11

בברה חוֹטק בת-לווייתי, באיזו מידה אני קורנת?!

באיזו מידה הגיעה העת לקרוא לאיצהוֹ?!

חוטק במידה פנטסטית! את כבר

שמונים אחוז בדרך לאיצהוֹ.

השאלה היא רק אם מה-שמו יישאר תחתייך גם מרצונו.

אם אין זו התרסה רגעית של ילד מפונק,

או השלמה בוגרת וסופית שזהו מקומו,

התאפקי עוד קצת...

בברה התאפקות, עינוי מענג!

תמונה 12

ברוך [לבולא] אז מה, לא נראה לי שיש לי פה

איזה מעמד מכובד במיוחד.

השפילה. השפילה?

[בולא אינו עונה.]

השפילה. אני לא מאמין. עשתה את זה.

ישבה לי על המקום ממנו מלבלבות המחשבות

עם המקום ממנו פורחים הסירחונות.

היא כבר עשתה את זה – ואני עוד לא מאמין.

יש לךָ משהו לעודד אותי?

בולא [לאחר מחשבה]

באה איתך במגע גופני.

ברוך כן, באה.

[פורץ בבכי.]

עם התחת על המוח!

בולא כי בכל זאת עוללת משהו, והוזהרת...

ברוך אז מה אם עוללתי?! ככה, לוקחים

אדם מבוגר, בָּשֵל ועצמאי ומועכים לו

את המוח עם אֵבֶר-השפלה ראשי?!

ועוד שותות קפה?! אז מה

אם אני בּרוּך – אז שותים?!

בולא נלך?

ברוך לָמה?

בולא השפילה.

ברוך אתה ראית?

בולא כן.

ברוך מצד שני, באה איתי במגע גופני.

בולא עם התחת על המוח.

ברוך התבדחה אולי. זה ההומור שלה.

בולא בקיצור, אתה רוצה להישאר.

ברוך בשום אופן לא, טינפו לי את הידיד הראשי

בשני קפה רותח בפרצוף...

בולא לא ממש טינפו, הגישו קפה,

רק שכחו את הספל...

ברוך טינפו בקפה רותח...

בולא לא ממש רותח...

ברוך טינפו, טינפו.

בולא אולי אתה מוכן להפסיק להגיד "טינפו"?!

ברוך אצלי חבֵרוּת זה קדוש. טינפו. טינפו כהוגן:

טוּנפתָ בידי אישה. זאת שטינפה אותך – 

אני מכיר טוב שלה. היא ואני... כמעט.

אני מצד המטנפת. טינפה, טינפה.

בולא אז טינפה. אפשר לחשוב, במי כבר מדובר,

ככה שלא הייתי רוצה שבגלל שני גרם קפה

תפסיד את אוצרות הודו.

ברוך זהו, שגם אני לא הייתי רוצה בגלל התבדחות

נשית קטנה לוותר על כיבוש הודו.

מה דעתך?

בולא שאתה חייב להישאר.

ברוך אבל אמרת שהשפילה.

בולא התבדחה.

ברוך אתה חושב?

בולא בהחלט. זה ההומור שלה.

ברוך אתה יודע שיש לך ראייה חודרת?

אתה יודע שאני דווקא מחבב אותך

ומוקיר עד להדהים את שכלך האנליטי?

בולא תגיד לי שאני לא רטוב בפָּנים.

ברוך מי רטוב מי? אתה יבש

כמו לטאה בסהרה!

בולא [מעביר ידו על פניו]

אם כי קצת לח היום.

ברוך הכל מהלחוּת.

בולא אתה יודע שאתה איש-שיחה קלאסי?

ברוך אתה יודע שכמוך עוד לא נולד?

בולא אתה יודע שכמוך גם לא ייוולד?

ברוך אתה יודע שמרוב שאתה כל-כך כזה ולא אחר – 

אפילו אתה עצמך כמעט לא נולדת?!

שמע, לפעמים החיים ממלאים אותך

במין שמחה פתאומית...!

לפעול, לפעול בלי תודעה, ללא חיטוט עצמי,

זו התרופה לַבְּרוּכִים ולבּוּלוֹת!

לזנק לאוקיינוס, להתיז, לצהול,

ואם אתה טובע – לשתות אותו כולו!

הוי זהו עולם של לקיחה בכוח,

עולם הכרישים והפּיראטים!

בולא כן, לפעול, פּיראטים, אבל לאיזה כיוון?

ברוך ואתה עם ה''כיוון" שלך!

לא לחשוב, אני אומר לך, לפעול!

בולא בדיוק, לפעול. אתה רוצה אותה?

ברוך כן!

בולא קח אותה. היא שלך.

ברוך אין בעיה. אתה רק קָרֵב לי אותה לְפֹּה.

בולא אין בעיה. אתה רק תגיד לה שתתכונן לקראתי.

ברוך אין בעיה. אתה רק תודיע לה שאני הולך להגיד לה.

בולא אין בעיה. היא כבר יודעת. המושכות בידיך.

ברוך אז זהו. עת לזנק. אתחיל מייד:

גמיש, נועז והחלטי.

הניתור שלפני הפריצה קדימה!

[קופץ באוויר.]

ככה! ועוד אחד!

[קופץ שוב באוויר. אינו יודע מה לעשות הלאה. הולך ומתעגם.]

ועכשיו מה? בזבזתי את הֶעָזָתי על ניתורים,

וכל השאר נותר כשהיה.

בולא מה קרה?

ברוך השפילה. השפילה?

בולא בסך-הכל התבדחה. זה ההומור ש...

ברוך אתה יודע שאתה אידיוט?!

בְּרוּךְ, מילה נרדפת לדלקת מוגלתית,

גידול ממאיר, מגיפת דבר, סירְחון

מזבלות ובתי-כיסא ציבוריים.

הגוהר להקיא אומר: בְּרוּךְ.

תקנתו של בְּרוּךְ – בביטולו.

איך יוצאים מהבּרוּך הזה?!

איך כורתים מעלַי את הגבנון

שהוא אני עצמי?! הצילו!

הגרוע באויבַי – אני הוא!

[משתרע ומניח ראשו. בברה מתיישבת עליו.]

בברה באיזו מידה אני קורנת?

באיזו מידה הגיעה העת לקרוא לאיצהוֹ?

חוטק במידה פנטסטית. את כבר

שמונים וחמישה אחוז בדרך לאיצהוֹ.

השאלה היא רק אם מה-שמו יישאר שם

כשתקומי מעליו גם בפעם השנייה.

אני במקומך הייתי מתאפקת עוד קצת.

בברה כביסה. נולדת להתנפנף מולי.

חוטק נולדתי לעוד דבר-מה

או שניים, אבל מילא.

תמונה 13

בולא בְּרוּךְ!

[ברוך, שראשו מתחת לשמלת בברה, אינו מגיב.]

בְּרוּךְ!

ברוך [מתחת לשמלה] מי קורא לי?

בולא הנאמן בּוּלא.

ברוך אני עסוק עכשיו. אני לא מקבל אורחים!

בולא מה, אתה כבר גר שם?

ברוך תן מנוחה! לא חייב לאף אחד

הודעה על שינוי כתובת!

[בברה וחוטק צוחקות.]

צחקו. צחקו, עוד אראה לכם

איזה אפס אני.

בולא כמו שאמרתי לךָ, גם אני לא

מי יודע מה איזה תופס-נפח בעולם.

יצור דו-ממדי. עלה נידף.

דף תלוש מפנקסה של ארנבת.

ובכל זאת: הנה אני הולך על שתיים.

אומנם לא על כל כף הרגל. בדרך כלל

על בהונות. ובכל זאת.

[מעביר ידו על פניו.]

אם כי קצת לח היום. ובכל זאת.

לפעמים הן כרוכות אחרינו. אני

אומר לךָ את זה לא מניסיון, פשוט

שמעתי. אומרים. זה מעודד לשמוע.

הן לא כאלה אדוֹניוֹת כמו שתענוג לנו לחשוב.

לא, לפעמים הן פוחדות מאיתנו. גם זה

רק משמועות. אולי לא מבוּססות. כנראה שלא

מבוססות. די מפוקפקות. בדותות. פשוט שטויות.

אלוהים, לראות אותן – ולקבל צמרמורת!

[רץ לעבר בברה ונופל ארצה.]

צדקת, בּרוּך, העולם הוא שָם!

[מנסה להיכנס אף הוא אל מתחת לשמלה. מתחוללת התכתשות בין ברוך לבולא. בולא נהדף.]

ומה אתה שם, רוצה להיות מושפל סוליסט?!

נסיך העצב?! יורש-העצר של התהום?!

כל הנמיכוּת, כל הכפיפוּת לך?!

אף פעם לא חשבת על חבר,

אולי גם אני אפס?! אולי גם לי נחוץ

להיקבר עמוק מתחת לגברת?!

[מנסה שוב להיכנס אל מתחת לשמלת בברה, שוב נהדף בידי ברוך, מנסה לזנק אל מתחת לשמלת חוטק. היא סוטרת בכוח על לחיו. הוא נסוג.]

ולמה עליו יָשבו ועלי לא?! מה עשיתי?!

חוטק מעז לחשוק בי חשק מיד שנייה?! כי כך

ראית שנהוג?! כי גם לי יש שמלה וקול צייצן?!

אך לא בלב, לא באמת, לא ממש אותי, אותי

בלבד, עצמי, אישיותי, מבט עיני שלי, אופן

חיוכי, החוֹטק האחת-ואין-שנייה שבי?!

בברה אהבתי את הסטירה. אני נותנת לָך גושפנקה.

ברוך ומה, כבר קיוויתָ שאתה סמרטוט, מה?!

לא ילך לך, גמד! כלומר, אני גמד!

בולא גם אני גמד. בתוכי שוכן גמד!

ברוך רע לי. חמים לי. אני חי ונושם

מתחת למישהו אחר.

כך צריך להיות: בְּרוּךְ נטול בְּרוּךְ.

ותתפלאו איך מפכים פה החיים בנחת רקובה:

לפעמים רואים חושך, לפעמים אפֵלה.

ההרפתקה הכי סוערת פה היא הנשימה.

אני ממליץ על כך לכל האנושות:

רבותי, נשים נועדו שנתכווץ תחתיהן.

תמונה 14

בברה חוֹטק, בת-לווייתי!

חוטק מה קרה?!

בברה טוב לי! לבי כל-כך שופע טוב,

שאני מוכרחה להעניק, אחרת אתפלץ!

מתגלגל כאן כובע שאני לא צריכה – 

קחי, קחי! הוא שלך!

[מלבישה לראשה של חוטק כובע מרופט וגדול מכפי המידה.]

אוח, טוב להיות טוב,

צְבִיט בלב, דמעה בעין – 

מַרש, נחשול הוּמאני!

חוטק [נלחמת בכובע] הכובע קצת...

בברה כן, הודי לי! הודי לי על הכובע

וברכי אותי עד יום מותך!

חוטק תודה.

בברה לא, אל תודי לי, לא בשביל תודות

הקרבתי את חיי!

חבקי אותי, אני נסערת!

נתתי לך כובע! יחבק אותי

כל העולם – נתתי כובע!

כובע נתתי! נתתי ונתתי!

ומי נתך לך את הכובע?

חוטק את.

בברה ומי נתן לך את הכובע?

חוטק את.

בברה ומי נתן לך, מי נתן לך, מי נתן לך?!

חוטק את.

בברה ומה, מה נתתי, מה נתתי, מה נתתי לך?!

חדטק כובע.

בברה לא שומעים.

חוטק כובע!!! אבל הוא קצת...

בברה יקר? אני יודעת. רק שאני כבר

עשרים שנה לא משתמשת בסמרטוט הזה.

לא, אל תודי לי שוב, אל תשתפכי,

אל תנשקי לי את כפות הרגליים,

זה יביא אותי במבוכה!

חוטק ואולי יש איזו סיכה לתפוס אותו...

בברה אל תסחטי, כלבה! את מטפסת פה על קיר חלק!

גם ככה כבר חבל לי על הכובע, אז שִמרי

על הגבולות! בלוטת טוב-הלב שלי גדושה,

אך לא סדוקה! נו, אם כבר שדדת לי

את הכובע – לפחות נקמט אותו!

[מקמטת את הכובע על ראשה של חוטק.]

את יודעת מה, בגלל הפה

הגדול שלך – אין כובע!

אני לוקחת אותו בחזרה!

[תולשת את הכובע מראשה של חוטק.]

ועכשיו הוא מקומט! את האחראית!

צַפִּי בטבעיות לתביעת פיצויים מורחבת!

ואל תשמחי שככה נפטרת מהכובע – 

כעת אני חובשת לך אותו בהשאלה!

[מלבישה את הכובע לראשה של חוטק.]

ארוחת ארבע. נולדת להשקיט אותי זמנית.

חוטק [תולשת את הכובע במחאה]

נולדתי לעוד דבר-מה או שניים...!

[פאוזה. חובשת לראשה את הכובע בהכנעה.]

בברה באיזו מידה אני קורנת?

באיזו מידה הגיע הזמן לקרוא לאיצהוֹ?

חוטק במידה פנטסטית. את כבר

תשעים וחמישה אחוז בדרך לאיצהוֹ.

השאלה אם מה-שמו לא מתחיל להתרגל.

עוד מעט ייהנה.

איפה הפרפור, הייסורים? זעקת השבר?

איפה ה"למה" הגדול של כל המעוּנים

מאיוב ועד מה-שמו? לא טוב.

יש לי דאגה עמוקה מדעיכת קרינתֵך

לקראת בואו של איצהוֹ.

תמונה 15

בברה [לחוטק] "איצהוֹ" ו"איצהוֹ"! יותר מדי

מתאמצים להתחמם באיזה צל חומק,

בעוד הממשות עצמה יוקדת כאן תחתייך.

[פונה אל ברוך הרובץ ומחכה שתשב עליו.]

הממשות פְּלוּךְ!

[ברוך אינו עונה.]

פְּלוּךְ?

ברוך היש עלי אדמות יצור נעלה על צפרדע

הזוכר, כמעט נכון, את שמו של מה-שמו

והוגה אותו בקול לא חורק?

בברה כן, נְיוּךְ.

ברוך זה נפלא מכדי שאעז לתקן את

העל-צפרדע ולומר ששמי "בְּרוּךְ".

בברה כן, שְׁטְרוּךְ.

אבל למה אתה לא שואל

למי סוף-סוף נערך הערב הזה?

ברוך למי שנברא העולם – לא לי.

בברה וכל'כך הוא עסוק, העולם, בלהיות לא לך

עד שאין לו פנאי להיות לאיש מלבדך, שְׁטְרוּךְ.

ברוך שמי בְּרוּךְ.

בברה כן, שְׁטְרוּץ,

וכמה אתה יודע זאת

עמוק בתוכך, שְׁטְרִיץ.

התכונן לקראת הלילה, שְׁפִּיץ.

ברוך הגעת לשְׁפִּיץ?!

בברה אמרתי שְׁפִּיץ? סלח לי, פְרִיץ.

פְרַנְץ, הנה ידי.

[מורה לעברו.]

פְּרִינְץ פְרַנְץ שלנו פה.

משתעשע, הנסיכון, על הרצפה?

תמונה 16

ברוך [לבברה] אבל מה את עושה לי? בואי ונמקי

מדוע לא תיתני לי הפוגה.

בברה הוא לא תופס.

מתחת לאדישות, לקינטוּרים, להפניית העורף,

מקננות התשוקות הכי גדולות.

ברוך מהתלים היטב, מה?

יפה, גם זו דרך להתעלל.

גברתי, את רומסת פגר מת.

בברה והרי את זה בדיוק אני אוהבת אצלך:

שאין לך מושג עד כמה יש בך!

אהבתי את החולשות – אנוֹשיוֹת כל-כך – 

את התשוקה החיננית לפקפוקים, העומק הבוגר

של חיטוטי-הנפש יחד עם תום הילד שבקוּנדסוּת;

אוח, איזה מורכבות, פסיפס של ניגודים,

מִשחק אור וצל – על שכמותך אפשר לכתוב

שלושה כרכים, ועדיין לחדור לא עמוק מיבלות הרגל...

ברוך אני מורכב, זה כן.

בברה מורכב? ומה עם הרפתקן?

ברוך לא עשיתי מסעות לקוטב...

בברה כובשי-קוטב יש כמו זבובים, אבל

כמה גברים ראית מזנקים וצוללים

כמו לווייתן כחול מתחת לשמלת גברת?!

ברוך כן, היתה פה הֶעָזָה מתוך חולשה...

בברה חולשה?! דֶקָדֶנְטיוּת מינית של אימפֶּרָטוֹר רומאי!

ברוך [לבולא] בולא, היא הופכת את הכל, עודד אותי.

בולא אומרים שהן משתגעות על אימפּוֹטנטים.

למה? – תעלומה. כמו היווצרות היקום.

מה שברור, נמאס לה מההוא.

העקשנות משתלמת – הטרדנים זוכים.

היא שלך. הודות לי.

ברוך וזה שהיא אף פעם לא זוכרת

במדויק את שמי?

בולא נו, אתה מבין בעצמך שאיזו עקמומיות

קטנה ביחס אליך מוכרחה להישאר.

ברוך השד יודע. יש חיים הנשלפים מהשרוול

שלי נעקרים כמו ציפורניים בצבת.

תמונה 17

[נכנס המשרת.]

חוטק [לברוך] על הרגליים, חצי-אידיוט-מושלם!

אתה לא רואה שמאוהבים בך כאן

עד לגועל?! שהכל היה רק רמז,

לא שיגרתי אומנם, לאהבה בחיתוליה?

ברוך [לבולא] אני לא מאמין לכלום. יש לה מזל

שאני פשוט צייתן ופתי.

[המשרת מתקרב לברוך.]

לא להתקרב אלי – יש לי ריח רע!

[המשרת עוזר לו לקום לאט על רגליו.]

מה? לעמוד על שתיים? בְּרוּךְ?

חכו! בעדינות! יש לי פחד גבהים!

המרחק האדיר בין ראשִי לנעלַי

עושה אותי חולה!

איזה מסע ארוך של ייסורים

היא הַקִימָה על הרגליים!

אִמרו, איך אפשר כך, בפשטות, לקום?

ובעיקר, מה זכותי?

הראש בגובה נעלֵי גברוֹת, שָם מולדתי.

תמונה 18

ברוך [רוחו נופלת] ובכל זאת – מהתלים.

בברה ולמה פּרינץ פרַנץ מהתלה ובּרוּך אמת?

אמוֹר בעצמך, ככה, אובייקטיבית:

יכול להיות בכלל אחד כמו בּרוּך?

ברוך כשחושבים על זה, בשום אופן לא.

בברה אבסורד לוגי. שטות. פרדוקס בפיזיקה.

ברוך ומה היה ברוך? חלום?

בברה חלום רע.

ברוך אבל ארוך. כל-כך ארוך,

בברה עבר. נגמר. אין ברוך.

ברוך אין ברוך, אין ברוך!

[מתפתה.]

וזה כל העניין, שאי-שם בתוכי ידעתי:

אני נסיך. בְּרוּךְ-תחפושת, בְּרוּךְ קליפה

שבתוכה פנינה זוהרת, אי-אפשר אחרת.

נולדתי לעולם נפלא. אחרת אי-אפשר.

[רוחו נופלת.]

אהובה שלי, כמה קל להתל בי!

הסירו את התחפושות, אִמרו

"בְּרוּךְ הוא בְּרוּךְ" ונשוב, איש למקומו.

[בברה עוגבת עליו. ברוך מתפתה.]

לא נוח לי מרוב אושר,

כל-כך טוב לי שממש לא נעים.

[לבולא.]

בוא נבכה קצת.

בולא למה?

ברוך על סף אושר אני תמיד מוצף.

הלב מתרחב פתאום, מכיל

את כל הילדים הרעבים באפריקה.

בוא, בוא נבכה.

בולא אני לא על סף אושר ואני לא מוצף. אני יבש.

ברוך נסה להיזכר באמך המנוחה.

בולא היא מעלה אבק בקבר כבר

למעלה מעשרים שנה.

ברוך היַתמוּת נשארת.

בולא אני לא יודע, סתם, פתאום, רק

מפני שאתה מחפש חבר ללחלוחית,

להתחיל לקלף לי את מות אמי...?

[מתפרץ בבכי.]

הו אמא, נשארתי לבדי!

ברוך אתה רואה? – אם רק רוצים?

[פורץ בבכי.]

הו בּוּלא, כמה נורא לראות אותך ביתמותך!

איך לנחם אותך? בודד, אבוד, כלב-חוצות

עם מבט כבוי – לשם מה אתה עוד חי בכלל?

ידיד אחד היה לך, עכשיו הוא הולך להתעלס

עם אהובה, אתה נשאר עם זיכרונות על אמא..,!

הוי בּוּלא בּוּלא!

בולא אמא, אמא!

ברוך אפריקה, אפריקה!

תמונה 19

ברוך למה נָתַתְ לי להתענות?

בברה כדי לא לגזול ממך את הכיסופים.

ברוך תשובה יפה.

[לבולא.]

ממש מאוהבת.

כן, אהבתי את העינויים שלי. אתגעגע אליהם.

בברה ויחד עם זה, כמה נעים יהיה

להשקיף עליהם במכם לאחור.

ברוך ניסוח יפה.

[לבולא.]

היא להוטה להזדקן איתי. יש בי

איזה קסם שגורם לנקבות לרצות

לגמור את החיים איתי בבית-אבות.

בברה אתה כבר מאמין שתקבל אותי?

ברוך כמעט. עוד לא ממש מעז.

בברה [מטלטלת אותו]

האמן כבר! האמן, פרעוש... סליחה, פשוש!

ברוך אם לוחצים עלי, אני מתחיל

לנסות להתקרב לרצות להאמין.

בברה לא להתחיל לנסות להתקרב לרצות! להאמין!

אח, לוּ יכולתי לקדוח חור בראש הזה

ולדחוס בו אמונה באהבתי עד שיתפוצץ!

ברוך [לבולא] משתוללת קצת, מטורפת מאהבה, הנקבה!

בברה עצוֹם עיניך והאמן!

אני שלך, זבוב... סליחה, אהוב!

האמן, האמן!

ברוך כן, הנה הוא בא, גל של אמונה,

טהורה, פשוטה, כמו אמונת הילד:

זכותי לחיות, לתקוע אצבע בעוגה!

אני מאמין כפי שמעולם לא האמנתי:

אַת שלי, אהובתי. וכך יהיה!

בברה [בשקט, לחוטק] הביטוי הנעלה של התמצית המזוקקת

של הטיפשות: אדם מאמין.

ברוך [לבולא] נפלא, בולא ידידי! היא עומדת להכאיב לי

כאב שכמוהו לא ידעתי! נפלא להאמין!

חוטק [בשקט, לבברה] הוא מפרפר. אַת בשיא יופייך האפשרי.

בברה קִראוּ לאיצהוֹ!

[סוף מערכה ראשונה]

מערכה שנייה

תמונה 20

[ברוך, בולא, בברה, חוטק. נכנס שְׁפְּלִיצְקָה.]

בברה [בהתפעלות עצומה]

מדברים עליו כל-כך הרבה, מתכוננים

ומתקשטים חיים שלמים, ושוכחים שיום

אחד זה מתגשם: איצֶהוֹ – הפיסגה!

חוטק איך הוא בעינייך, בּבּרה דוגמתי?

בברה אדיר! גבר נפלא! הזָקָן, הכובע, איצֶהוֹ...

שפליצקה שמי שְפְּליצְקָה.

אני מבשר את בואו של איצהוֹ ידידי.

איצהוֹ מתקרב. איצהוֹ נכנס. איצהוֹ פה.

[נכנס איצהוֹ]

בברה [בהתפעלות עצומה]

מדברים עליו כל-כך הרבה, מתכוננים

ומתקשטים חיים שלמים, ושוכחים שיום

אחד זה מתגשם: איצהוֹ – הפיסגה!

חוטק איך הוא בעינייך, בברה דוגמתי?

בברה אדיר! גבר נפלא!

הזקן, הכובע, המשקפיים – אישיות!

פנימית וחיצונית. אפוף-מסתורין כזה.

את אף פעם לא יודעת לאן הוא מסתכל,

אם הוא בכלל מסתכל, או שאולי הוא ישן.

מזכיר מהבחינה הזאת של אי-הוודאות את אלוהים.

נפלא. נפלא. כביר. איו מילים. איפה מייצרים

היום גברים כאלה? עיצוב פיני!

חוטק האהבה! תחילה את נאלמת דום, הפה פעור מעט,

רפיון כללי, אך בייחוד שכלי, כמו הוּכֵּית

בבול-עץ על הראש, אחר-כך הצרידות, אַת

מאבדת את הקול יחד עם איבוד הזיכרון,

חיוורון מוות עם כתמי סומק חולני, אי-סדירות בדופק,

הזעת פתע, הרטבוֹת דביקוֹת, צחנה, גירוד, תחושה

של חרקים קטנים על כל העור, תרועות קיבה גסות,

צורך דחוף, כמעט בלתי-נשלט, במעיים ובשלפוחית...

בולא [לעצמו] בשביל זה צריך להיות מאוהב?

את כל אלה יש לי עשרים וארבע שעות

ביממה, חופשי ובחינם, ובלי שום אהבה!

חוטק ...מחסור פתאומי בחמצן, התעלפות,

צניחה. האהבה השמימית!

[בברה מתעלפת, ברוך חש להקימה.]

בברה קח אותי...

ברוך לאן?

בברה אליו... אליו...

ברוך אהה, רימתה! רימתה כל-כך יפה, הנקבה!

בפנֵי נעיצת סכין כזאת בלב

מוכרחים להסיר את הכובע!

הנאמן בּוּלא, מה פתאום אתה לא מביע

הערכה אין-קץ לאמנית בית-המטבחיים?!

בּראבוֹ! בּראבוֹ! שלום פּרינץ-פרַנץ,

בְּרוּךְ חוזר לבּרוּךְ!

בָּרוּךְ הבא, בְּרוּךְ!

שותתים דם?! – לרוויה!

יימח שמי! בּראבוֹ! בּראבוֹ! 

לרומסים את בּרוּך – הידד!

[תומך בבברה בהתקרבה לאיצהו.]

גוף נהדר, אהוב, בלתי-מושג,

גוף שנועד להינשא בזרועותי

כדי להישמט מהן לידי אחר.

בברה [לאיצהו, קולה רועד]

אני רוצה לומר לך משהו... על משהו...

היום היה יום... ועכשיו ערב...

אבל לא זה, כמובן, מה שרציתי לומר לך...

אתמול הלכתי ל... עם...

אבל, אלוהים אדירים, גם זה לא מה שרציתי לומר..

מדברים כל הזמן וחגים סביב הנושא העיקרי...

אחר-כך הלכנו ל... וגם זה לא מה שרציתי לומר...

ושכחתי כבר מה... הכל כל-כך...

מה שאני רוצה לומר...

[היא נאלמת דום.]

תמונה 21

[איצהו פוער פיו.]

שפליצקה שקט! איצהוֹ רוצה לומר משהו!

איצהו יש קפה?

בברה יש, יש! אני, אני אכין!

אני רצה! אני מיתַמרת כמו עשן!

[פונה לצאת, חוזרת.]

טורקי או מסונן?

שפליצקה טורקי, טורקי, איצהוֹ

לא נוגע במסונן.

בברה [ממלמלת כדי לחרות בזיכרונה.]

לא נוגע במסונן...

[פונה לצאת, חוזרת.]

סוכר?

שפליצקה כפית וחצי, סוכר חום. איצהוֹ

לא נוגע בסוכר לבן.

בברה לא נוגע במסונן, כפית

וחצי, לא נוגע בלבן...

[פונה לצאת, חוזרת. פוצה פיה, אך שפליצקה מקדים אותה.]

שפליצקה בכוס קטנה, ובלי חלב, איצהוֹ

לא נוגע בחלב.

בברה לא נוגע במסונן, כפית

וחצי, לא נוגע בלבן, בכוס

קטנה, לא נוגע בחלב...

בולא [לברוך] אין מה לדבר, תכונות

לא חסרות לאיש הזה.

בברה תַקנוּ אותי אם אני טועָה:

לא נוגע במסונן, כפית

וחצי, לא נוגע בלבן, בכוס

קטנה, לא נוגע בחלב...

אח, הייתי מסוגלת לשנן

את האדם הזה עד סוף ימי!

[פונה לצאת.]

איצהו ולבחוש!

[בברה נעצרת, מהופנטת. איצהו מניח ידו עליה.]

תמונה 22

[איצהו מגפף את בברה.]

ברוך [לאיצהו] איך אתה עושה את זה?

איצהו את מה?

ברוך להיות אתה עצמך. להיות איצהוֹ.

איצהו איצהוֹ נולדים.

ברוך טוב להיוולד איצהוֹ, מה?

איצהו כן, טוב.

ברוך אני נולדתי בּרוּך.

איצהו אני לא טוב בשמות.

ברוך [לעצמו] הנה תכלית החיים – להיוולד איצהוֹ.

כשאתה רואה אותו, אתה אומר:

כמה פשוטים וצלולים יכולים החיים להיות!

אינך צריך אלא להיוולד איצהוֹ,

וכבר נופלות בחיקך כל הבֶּבְּרוֹת,

וכבר אתה מפזם לך סֶרֶנָדוֹת

על שפת הים בספרד עם זקנקן,

בנחת, על יין ופּלָטַת גבינות,

בלי מתח, בלי שלשול, וכבר אתה טורף לך

את מנת החמצן שלך בטבעיות כזאת,

כאילו לנשום הוא הדבר הכי טבעי בעולם.

איצהו [חדל מגיפופים]

אפשר לקבל את הקפה?

ברוך אני אביא! נולדתי להגיש

לאלה שנולדו לשתות.

טורקי או מסונן?

בברה טורקי, אידיוט, טורקי!

אתה ראית פעם את איצהוֹ נוגע במסונן?!

חוטק אתה בכלל ראית פעם משהו?!

ברוך אני מרכין ראשי בהכנעה ומורך.

טוב לקוד בהתרפסות לפני גברת,

גם רואים קצת ירכיים, גם מבוּזים כהוגן.

נפלא, נפלא. פורטרט עגום וטראגי.

תמונה 23

ברוך [נופל לרגלי בברה]

אבקש להיות שרפרף של הגברת.

אבקש להניח עלי את הרגליים

ולהשתמש בי. אבקש להשתמש. תודה.

[בברה מציגה רגליה על גבו, מנסָה לפתוח בשיחה עם איצהו.]

אבקש לא להתבייש וללחוץ במלוא הכובד.

[בברה מנסה כמו קודם.]

אבקש מהגברת לחוש בנוח. תודה,

[כמו קודם.]

אבקש מהגברת לא להתייחס לשרפרף.

[כמו קודם.]

אבקש מהגברת לפטפט בקלילות עם

האדון המאהב כאילו לא הייתי קיים.

[כמו קודם.]

אבקש לפטפט. תודה,

[כמו קודם.]

אבקש לפטפט.

בברה אבקש ואבקש! בתור שרפרף יש לך

יותר מדי "אבקש", אתה יודע?!

ברוך אבקש סליחה. אבקש מהגברת לעשות

כרצונה. בסך-הכל רציתי לבטל אותי בבוז.

חוטק אתה רוצה שיבטלו אותך, ויחד עם זה

שלא ישכחו לרגע שמבטלים אותך!

ברוך ושוב סליחה. אבקש מכל מי שנשמת חיים

באפו לסלוח לי. די, אני שותק. אני שרפרף שתקן,

אני לא קיים. את בָּזָה לי?

בברה מאוד.

ברוך יפה. אז למה את לא מראה לי את זה?

הייתי רוצה לשמוע איך וכמה את בזה.

בברה אתה לא תיתן מנוחה, מה?

אמרת שאתה לא קיים!

ברוך אבקש רק מהגברת להראות לי

איך אני לא קיים.

בברה שקט!!!

ברוך צודקת. מגיע לי עונש כבד. אבקש מייד

להעניש אותי. כל ההיסטוריה

האנושית רווּיה באשמתי.

אבקש להשמיד אותי כליל.

[בברה רומסת אותו בכוח, הוא פולט זעקת כאב וקם.]

לא כל-כך חזק! את רוצה לשבור לי עצם?!

בברה מה?! לצעוק?! עלי?!

ברוך אבקש סליחה מהגברת. אבל לא כל-כך

בכוח, אבקש לרמוס יותר בעדינות,

אני בחור רגיש, בייחוד באזור הגולגולת,

גם בחזה ובבטן, אבקש לרמוס אותי, אם לא

קשה לך, יותר למטה, לא במפשׂעה כמובן, שם לא,

שם אני מאוד-מאוד רגיש, אולי בתחום הרגליים,

וגם שם רצוי מה שיותר למטה, אם אפשר למטה

מן הקרסוליים, הקפידי לא בציפורניים,

בכלל, הכי בטוח – להכאיב לי נפשית.

חוטק פשוט אוהב שישפילו אותו כמו שהוא אוהב,

רוצה ליהנות כמו כולם!

ברוך שָפָל ומאוהב בשִפלותי – כזה אני.

נהנה להשתין לעצמי על הנעליים.

מה לעשות?! עִזרו לי, נשים טובות,

נשים צדקניות-מַלְאָכיות טבולות ברפש,

עזרו לי בבקשה לשבור אותי כליל!

בברה אח, כמה נמאס כבר להשפיל אותו!

כאן איצהוֹ, הלב נמס, רוצה פיוט,

ציפור, ירח, ובמקום זה – רוצי ודִרכי

על ג'וקים והאזיני לָך בעונג לַפּצפּוּץ!

ברוך לא פשוט עם בּרוּך, מה?! ושיהיה ברור,

על פחות מלעג אינסופי אין מה לדבר!

כולל שמץ של תקווה! נשמע פּרדוֹקסלי?!

כזה אני! כזה ולא אחר!

בברה שמַעתְ?! – גם לזה יש כבר תכונות!

חוֹטק בת-לווייתי הנאלחת, גמרנו,

אני בועטת בו החוצה אל התהום!

חוטק פסיעה לפני איצהוֹ?! – את גמורה, יוצא

לך האוויר, פגה הקרינה, אזלת מן השוק,

יצאת מן המחזור, גזת, התנדפת, אינך, אין איצהוֹ!

ברוך אמרתי לכם שאני...

בברה מספיק לי עם הרצאות!

ברוך צודקת. אבקש לסתום לי את הפה עם נעל וחסל!

[בברה דורכת בעקב נעלה על פיו.]

תמונה 24

איצהו [לשפליצקה] כן, בהחלט, אישה בהחלט-בהחלט, לא?

שפליצקה בהחלט.

איצהו יש בה משהו שאולי לא רואים,

אבל לבטח יש בה.

אולי אתה רואה מה יש בה?

שפליצקה בהחלט. יש בה. וקודם-כל יש בה

שיֵש מתחתיה גבר שחושב שיש בה.

איצהו בהחלט. אולי אפשר לברר

מה הוא חושב שיש בה?

שפליצקה [לברוך] סליחה?

בולא הוא במקרה עסוק כרגע

עם נעל על הפה, אפשר לעזור?

שפליצקה בהחלט. אולי אתה יודע

מה הוא חושב שיש בה?

בולא בהחלט. קודם-כל יש בה שהיא

לא רוצה אותו, אלא אותו.

שפליצקה [לאיצהו] יש בה, הוא אומר, שהיא

לא רוצה אותו, אלא אותך.

איצהו אהה.

[לאחר מחשבה.]

וזה כל מה שהוא מוצא בה?

שפליצקה בהחלט.

איצהו כן, בהחלט. אישה בהחלט, לא?

שפליצקה בהחלט.

תמונה 25

בברה חוטק בת-לווייתי, הקוֹפה המשתוללת

ובבואתי המעוּותת, דִרכי על בבואתו

המעוּותת של מה-שמו כדי לשאת חן

בעיני בבואתו המעוּותת של איצהוֹ.

קוּמוּ וַחֲיוּ חיים של צל!

[חוטק ובולא ניגשים לשפליצקה.]

בולא [לעצמו] הכי טוב להיות מושפל אצל בּבּרה, אבל היא

כבר משפילה את בּרוּך, היא לא תשפיל עצמה

להשפיל את הבּרוּך של בּרוּך,

ולבּבּרה יש חוֹטק, שאם תרצה, גם היא מצד עצמה

הבּוּלא של הבּבּרה, שלכאורה אין מתאימה ממנה

לדרוך על בּרוּך של בּרוּך כדי לשאת חן בעיני שפּליצקה,

שגם הוא, לכשתרצה, הבּוּלא או החוֹטק של האיצהוֹ;

ובכל זאת, אם להיות ראי עקום,

למה לשקף בו גם פרצוף עקום?

לא מספיק שאני בּוּלא, אז עוד

להירמס בידי לא יותר מבּוּלוֹת?

מה, גם מושפל, וגם לא אוריגינלי!

אין חשק...

[משתרע על הארץ. חוטק מציגה את עקב נעלה על פיו.]

חוטק [לשפּליצקה, מנסה להתאהב בו]

שמי חוֹטֶק. אני אישה בפני עצמי, נבדלת.

יש לי תכונות, פעוטות אומנם, השייכות רק לי.

ביני לבין הגבר שאוֹהַב אני רוצה שייווצר משהו

מיוחד לנו, מקורי, שלא היה ולא יהיה כמוהו.

תבין, אם אין לחיַי טעם – לפחות בלעדיוּת.

חוֹטק, חוֹטק האחת-ואין-שנייה.

[הם מתנשקים. היא ניתקת ממנו.]

שפּליצקה, שפּליצקה, לא חסר לך כלום, שפּליצקה,

אבל חסר הכל. מפני שאתה שפּליצקה,

ויצאת שפּליצקה, לא יותר ולא פחות משפּליצקה.

אבל אני עם הרצון הכי חזק, לא אוכל אלא לומר ביובש:

"שפּליצקה, שפּליצקה, למה אתה לא איצהוֹ?"

שפליצקה על כל מה שאמרתְ, אני עונה: כנ"ל.

חוטק חבל.

שפליצקה כנ"ל.

חוטק ניפָּרד בסתמיות פושרת על סף בחילה.

[מניפה רגלה לרמוס בכוח את בולא.]

בולא אַת לא. את עושה את כל התנועות,

הכל לפי כללי ההשפלה וספרי הרמיסה,

לא חסר לך כלום – אבל חסר הכל.

חוטק אבל אִמרוּ לי פעם: מה, מה חסר?!

בולא לא חסר כלום – אבל חסר הכל.

חוטק חיקוי של מתייסר. צל של סובל.

מה אתה? גם באומללות

יש אוּמן ויש שוליה.

בולא ואני שוליה...?

חוטק מתלמד נצחי בשדות העצב.

הבט בעצמך, זה קלסתר?

פֹּה קשקוש, שם מחיקה – חסֵר פּרוֹפיל;

אין, אין פּרוֹפיל!

בולא כשאין, אז אין.

חוטק אין, אין כלום. לא שווה

אפילו את האמירה שאין.

תמונה 26

[חוטק חוזרת ומתקרבת לבברה.]

חוטק שלום, בּבּרה דוגמתי. חזרנו מהבושה.

בברה איך היה?

חוטק טוב לחזור הביתה! טוב להיות חצי-אַת!

[מגפפת אותה. בברה הודפת אותה מעליה.]

בברה לא עכשיו, זבוּבה דביקה! אני

עם גבר! נתגפף שוב כשאתאלמן!

חוטק [לברוך] שמע לי, לֵך מפה!

היא שלךָ רק אם תלך מפה – 

מתי תבין?!

ברוך מתי תביני מה אני באמת רוצה?!

חוטק הכל הפוך אצלְךָ, הפוך.

ברוך ואצלֵךְ – הכל על-יד.

יש בּבּרה – את על-יד.

ואהבה יש – את על-יד.

וכל מה שתרצי עוד בחייך,

את תתקרבי אליו מאוד,

ותישארי, לבסוף, על-יד.

איצהו מה עם הקפה?

תמונה 27

בברה [מסתערת על איצהו בגל אהבה מחודש]

אח, אתה והקפה שלך! איזה גבר!

איזו אדישות! בשיא להט האהבה

הוא לא שוכח שהבטיחו לו קפה!

[מגפפת אותו. הוא מתחיל לפתוח את חגורת מכנסיו.]

ברוך [נגרר אחריהם, בתחינה]

אבקש... אבקש לא...

הנאמן בּוּלא... מילה...!

בולא [לאיצהו] אבקש מאדוני בשם סולידריות

גברית המוכרת לכולנו...

איצהו [תוך כדי פתיחת חגורת מכנסיו]

כן, סולידריות גברית, סולידריות גברית...

[איצהו משלשל מכנסיו. ברוך מביט מלמטה על אברו.]

ברוך שוט מונף מעלי.

שפליצקה תיכף יהיה לאַלָה.

בברה ...איצהוֹ – המאלף.

ברוך בּרוּך – פרעוש הקרקס.

[נגרר על הארץ מתחת לבברה ואיצהו המתחבקים בלהט.]

אבקש לדחוק את ראשי בין יַרכֵי אדוני הצעיר

ורב-הכוח, ולהימחץ שם קטן ומדוכא.

נא לשפשף את האַלה לחימום על שדה-קודקודי.

נא להתקשות. נא להתארך. עוד קצת, ועוד קצת.

נא להתארך עד שתהיה לי מצחייה.

נא לזלוף טפטופים ראשונים על מצחי הבוער.

נא להתאדם עם עורקים בולטים, כמו מצח

של הוגה-דעות בעל עצירוּת. נא לפעור

לוע קטן של דגיג. נא לנתר ניתורי ניסיון.

נא לזנק. נא להסתער. נא להבקיע אל מחוזות

האושר ולהותיר אותי למטה נכנע ומנוצח.

תמונה 28

[בברה ואיצהו מתקרבים חבוקים למיטה. חוטק ושפליצקה מלווים אותם. ברוך נגרר תחתיהם על הארץ.]

בברה מה-שמו, אני עומדת על סף הזדווגות

עם מישהו שהוא לא אתה – לעיניך.

ברוך חן-חן, אני נעלב להפליא.

בברה אתה תחזיק לנו את הבגדים, יין וכוסות,

כריכים קטנים של סלמון מעושן, קערה,

מגבת, כד מים, סיר לילה, חומץ תפוחים,

חצי אבוקדו, קרם ידיים, מהדקי

שיער, פינצטה, וכמובן – נר.

ברוך רפואי?

בברה למה רפואי?! איצהוֹ ואני בריאים

כמו המוות! נר רומנטי! שיהיו שניים!

כל אלה – פלוס אנציקלופדיה!

ברוך חן-חן גדול. לָמה האנציקלופדיה?

בברה למען האבסורד.

ברוך חן-חן כביר. זה עלבון ענק.

בברה אתה תראה הכל בלי למצמץ,

ותייפה אותי במבטיך הסובלים.

ברוך שיא החן-חן. אבל השאלה היא אם אוכל,

כגבר בעל מבוּשים, לעמוד כאן

ולהתבונן במעשה העונג שלכם.

בברה ודאי. בכך שאנו מתעלמים מגבריותך

ומבצעים לעיניך מעשים שבצנעה,

אתה לומד מה חושבים עליך

כאדם, כאישיות, כגבר.

ברוך זה נפלא. זה סירוס מתמשך. אתם

פשוט מקעקעים אותי עד היסוד.

אני לא רוצה לסכסך, אבל אני מוכרח

להלשין על עצמי שיש סכנה גדולה

שאנצל את מעשה העונג שלכם

למִשמוּשוֹן אישי במכנסי.

יש תענוגות קטנים של משרתים.

בברה לא בא בחשבון!

ברוך זה בדיוק מה שאני אומר!

בברה ובכן, בזה אני מסמיכה אותך רשמית

לפקח על עצמך שלא תעז לעשות כלום!

ברוך זו השפלה כפולה: גם מענישים אותי,

וגם ממנים אותי לפקח על ההוצאה לפועל,

עד כדי כך בוטחים בכלביותי.

אני מקבל את המינוי.

[איצהו ובברה משתרעים על המיטה. נכנס המשרת, מעמיס את החפצים על ברוך.]

תמונה 29

[איצהו ובברה לפוּתים.]

ברוך המוּכּים אנוּשוֹת מצדיעים לךָ מלמטה

ומבקשים שתייצג אותנו בחדירה הנכספת

אל תוככי תהומות מרכז אלילת חיינו!

[איצהו נרדם. בברה מעירה אותו.]

המוּכּים אנוּשוֹת מצדיעים לךָ מלמטה

ומבקשים שתייצג אותנו בחדירה הנכספת

אל תוככי תהומות מרכז אלילת חיינו!

[איצהו נרדם. בברה מעירה אותו]

המוּכּים אנוּשוֹת מצדיעים לךָ מלמטה

ומבקשים שתייצג אותנו...

[איצהו נרדם.]

בולא [לברוך] נראה לי שיש שם קצת קשיים בייצוג.

שפליצקה אדוני, יש לך פה עסק עם אדם שהופיע

ברֶסיטַל לפני מלכת אנגליה כמעט,

אחר-כך זכה כמעט בפרס על-שם שוֹפּן,

וכמעט שהתחתן עם בת אֵיל-נפט טקססי

אלמלא היה כבר מאורס לבָּרוֹנית מליכטנשטיין כמעט.

בולא המילה "כמעט" לא מופיעה פה קצת יותר מדי?

שפליצקה כן, אבל איזה "כמעט", רבותי!

זה ה"כמעט" הכי כמעט שהכרתי!

ברוך המוּכּים אנוּשוֹת מצדיעים לךָ מלמטה

ומבקשים שתייצג אותנו בחדירה הנכספת

אל תוככי תהומות מרכז אלילת חיינו!

[בברה מעירה את איצהו, הוא מצליח סוף סוף לחדור.]

שפליצקה הבנתם? זהו איצהוֹ!

תמונה 30

[בברה מזדווגת עם איצהו.]

בברה חוֹטק יקרה, שתי מילים, כאן פשוט

נפלא, הכל הולך על שמן, כדור הארץ

משגע, אין זמן לנשום, קופצים

ומזיעים כהוגן, איצהוֹ שופע

מיצי יסוד, איך אצלכם? החזיקי

מעמד מול הראי, נשיקות, בּבּרה.

חוטק בּבּרה דוגמתי, שמחתי לשמוע, כאן

אין חדש, קשה, אבל מושכים, מה-שמם

בלי סוף, אפור, אפור, כבר מחכה לך

שתשובי, שִמרי על קשר, האוהבת, חוֹטק.

[פאוזה.]

בּבּרה דוגמתי, מתי תשובי, חוֹטק.

[פאוזה.]

מתי תשובי.

[פאוזה.]

כבד לי על הלב, בּבּרה דוגמתי.

בברה לא עכשיו.

חוטק כל-כך כבד לי על הלב.

בברה לא עכשיו.

חוטק אבל כבד לי עכשיו.

עכשיו זה שכל-כך כבד לי.

לָך טוב. את כבר לא נהנית אפילו

מהשפלתו של מה-שמו, את כבר הרבה

מעבר לזה. איפה את? כוכב זוהר

בַּסְפֶרוֹת האיצֶהוֹאיוֹת. אבדְתְ לי.

לָך טוב. דְרָכינו התפצלו.

תמונה 31

ברוך [לבברה ואיצהו המזדווגים]

אתם נפלאים! אתם פשוט נפלאים!

כמוכם עוד לא היו! זכותכם לחיות

על חשבוני מעוגנת בחוקי הטבע.

מושא של אהבה גדולה שאין לי זכות...

אין זכות, תופסים?! אין זכות...

הנאמן בּוּלא, יש לך

משהו לעודד אותי?

בולא [מתאמץ לחשוב]

אומרים שזה לא הכל בחיים...

שהעולם, אתה יודע...

אומרים גם שהזמן...

בקיצור: הזמן והחלל.

ברוך כל שבילי הקוסמוס, כל נפתולי

ההיסטוריה מוליכים לזה בלבד:

איצהוֹ נעוץ בבּבּרה, בּרוּך

נושא מולם אנציקלופדיה.

תמונה 32

[איצהו ובברה מסיימים וקמים.]

בברה איצהוֹ, איתן-טבע, לטבוע בך, האוקיינוס השקט,

להשתרע עליך בפישוט, מדבר סהרה, ולהימוג כאֵד,

לצנוח כל-כולי אל תוכך, לוע וֶזוּב, שם להיעלם כליל...

איצהו [מפהק ומתמתח]

אח, לפהק – פעולונת חביבה,

התמתחוּיוֹנת – גם.

[לעצמו.]

ובסוף לא קיבלתי קפה.

[פונה לצאת.]

בברה אבל איך זה... ככה... רק גמרת

פה... וכבר... איך להבין...

איצהו להבין? שפּליצקה, ספר להם מי אני.

שפליצקה זהו איצהוֹ. הוא – הוא, וכל

מילה נוספת מיותרת. איצהוֹ.

אנשים אומרים, אולי באבק זלזול,

"מי זה איצהוֹ, מי זה איצהוֹ!"

"מי זה איצהוֹ?!" אני עונה,

"זהו איצהוֹ!" זהו. איצהוֹ.

אם תנתחו אותו – לא תמצאו כלום,

אם תִפתחוּ אותו – תגלו חלל ריק,

אם תִפרשׂוּ אותו – ייעלם באוויר.

מה המסקנה? איצהוֹ לא טוב לפירוק

ולניתוח, לא ניתן לפריטה לקטנוֹת,

איצהוֹ הינו שלמות אחת המכוּנה איצהוֹ.

זהו איצהוֹ.

[איצהו ושפליצקה יוצאים.]

תמונה 33

[המשרת מסיר את החפצים מברוך. חוטק בוכה.]

בברה למה את בוכה, חוֹטק בת-לווייתי?

חוטק ואני כבר כל-כך פחדתי שתקבלי

את איצהוֹ ושיהיה לך טוב:

כל-כך פחדתי, בּבּרה דוגמתי!

בברה עצוב לי, חוֹטק. כמה עצוב לי,

חוטק שנעזבת...?

בברה לא, שכאשר קראתי לו "איתן-טבע" – 

כבר נזקקתי להרבה כוח שיכנוע עצמי.

ברוך אנושית, מה? לא אלוהית בכלל.

נורא. לֵך תסמוך על עקבים גבוהים.

ולחשוב על כך שכל הַשפָּלָתי וייסורַי...

נורא, נורא. ההשפלה שלי ממש מושפלת.

את לא כבירה כל-כך, אני לא

ננסי כל-כך. זו הצרה – האמצע.

האמצע יהרוג אותנו.

בברה [מחייכת] אתנחם בזה שסבלתָ לשווא.

ברוך שן שבורה בזווית הפה.

בולא וידעתָ שיש לה גם פרוּנקל על הישבן?

ברוך תודה, בּוּלא ידידי, אתה איש טוב.

בולא על לא דבר. וכמה מגוחכים היו ערומים,

פה אֶשֶךְ, שם דַד, והכל איכשהו מתנדנד

מטופש, חסר-חן, ובייחוד – מעורר חמלה.

ברוך תודה, בּוּלא ידידי.

בולא על לא דבר. והפְּטָמוֹת. כל הנקבה מסוידת

בלבן, פתאום – שתי מריחות חומות,

למה? למה, אלוהים? הכל סתם!

ברוך תודה, בּוּלא ידידי. יש לך לב נדיב.

בולא על לא דבר. והוא – "מה עם הקפה"!

שום דבר אחר לא מעניין אותו!

הכנס אותו ללוּבר – הוא: קפה!

הטס אותו למאדים – קפה!

הלילה הראשון של האביב, המשכר

כל נפש בתשוקות עזות, מעורר בו

יצר לא-נשלט אחד: יצר הקפה!

ברוך תודה, בּוּלא ידידי.

בולא על לא דבר. "מי זה איצהוֹ"?

איצהוֹ הוא סָבָתו. מטרת חייו

לשבת בלי תנועה בשמש, במרפסת,

ולמרוט בעצלתיים שערה מתוך אפו.

ברוך תודה, בּוּלא ידידי.

בולא על לא דבר. "מי זה איצהוֹ"?...

ברוך תודה, בּוּלא ידידי, זה יַספִּי...

בולא אל תפסיק אותי! אלה שליטים?!

ככה נראים כובשי תבל?! איפה

הטַטארים, איפה?! אין, אין

בפני מי להתבטל, להתבזות,

חיים קטנים, נייר דבק

לזבובים – בוז!!

ברוך תודה, בּוּלא ידידי. אתה תוקע

יפה מאוד סיכות קטנות במתים.

תמונה 34

ברוך [לבברה] ושאלה אחת לפרידה: שתאמרי לי בכנות – 

אני יודע שלא, אבל – האם היה לי פעם

צל של סיכוי לקבל אותך?

בברה שאכאיב לך?

ברוך את לא עושה לי דבר אחר מאז שהכרנו.

בברה התשובה היא – לא לא. מי יודע. עם קצת יותר

לחץ, ברגע של טשטוש חושים, קצת שתויה,

נדיבת-לב – כן. בהחלט לא הייתי

מהמרת על זה. אבל היתה אפשרית,

כעת היא כמובן אפסית, אבל אם שאלתָ – כן.

ברוך את מאוד מכאיבה כשאת

אומרת לי את זה.

אבקש לומר לי חד-משמעית

שלא היתה שום אפשרות.

אמרי, אמרי, אין לי כוח לבלות

את שארית חיי עם חיבוטי החמצה.

תני לי לצאת לפנסיה שקטה מחייך.

[פאוזה.]

יפה. את משאירה לי קצת

עינויים לשיעורי-בית.

שלום לך, אישה שאהבתי להיות

בלתי-נאהב על-ידיה.

[תוך יציאה, לבולאי]

וזה מה שהכי נורא: היתה אפשרות – 

והוחמצה. היתה. בעצמך שמעת. היתה?

בברה ועוד יֶשנה.

ברוך אוי ואבוי, רק זה חסר לי,

שיחשבו אותי לבן-אדם.

עוד מעט היא גם תתחיל

לזכור את שמי. לא טוב,

אני קיים. צרה צרורה.

לצערי, לכלימתי, לרוב בּוֹשתי ולקלוֹני

אשוב מחר.

[יוצא עם בולא.]

[סוף]