כתבים

בלדה על סימן-טוב ועל סימן קריאה

סימן-טוב הלך לסדר כמה עניינים בקריה,
לקח בתיק שלו סנדביץ' וחוברת "סימן קריאה",
גמר ענייניו מהר וראה שנשאר לו הרבה זמן,
נכנס לשכונת מונטיפיורי, דפק על דלת בית קטן.

 

פתחה אישה בחלוק ואמרה לו: "באת מוקדם מדי,
תחכה בחדר המתנה עד שאצחצח את שדי".
ישב סימן-טוב וחיכה, אכל את הסנדביץ' לשם חיזוק,
דפדף ב"סימן קריאה" ולבו כבר מפרפר מתענוג.

 

חזרה האישה ואמרה: "קודם כל התשלום".
פשפש סימן-טוב בכיסיו וראה שנשאר בלי כלום,
אמר לה: "תראי, ככה וככה קרה, אולי תיקחי ערבון,
יש לי גם איזו חוברת, שנתון שנקרא רבעון.

 

זה דבר בעל משקל, ונוח מאוד לשים
לפני דלת פתוחה שלא תיסגר ברוח פרצים,
וכעת חיה בעוד יומיים אני בא בלי להתבושש,
לוקח בחזרה את החוברת ושׂם על השולחן קֶש".

 

פתחה הזונה את החוברת ואמרה: "פֶּרי, השם מוכר, פרי,
הלא זה הבחור כל יומיים בא להוציא אצלי קֶרי,
והנה גם העורך-משנה, נסים – מה שמו – קלדרון,
זה קורע לי את הסדינים ועושה חורים במזרון.

 

ואלה שני המנהלים, נתן ציפְּקֶס ומוטי מס,
האחד לא מספיק לצאת והשני כבר נכנס,
והנה יאיר הוּרביץ, זה דופק וכותב שירים ביחד,
והנה גם חנוך לוין, המוציא פרוזה מן התחת".

 

וככה דפדפה הזונה, פוגשת מכרים וידידים,
כולם עד אחד, חוץ מזלדה, השאירו לה כתמים על הסדין.
אמרה הזונה לסימן-טוב: "תראה איך חייתי טעות,
עשרים שנה עובדת, ולא ידעתי שאני חובבת ספרות.

 

עכשיו אלך לאוניברסיטה, לחוג לספרות משווה,
אקבל מיטה וקנדונים, וקתדרה למדעי האהבה".
לקחה מזוודה עם בגדים, תקעה נוד ויצאה,
וסימן-טוב עם הזין ביד, והחוברת ביד השנייה.

 

הלך סימן-טוב הביתה, משמש במכנסיים משמוש,
לקח את "סימן קריאה" ונכנס איתו לבית-שימוש.