שירי ילדים

הילד שלנו

הילד שלנו קטן וירוק,

הילד שלנו לא הגיע רחוק,

בבוקר יצא ובערב לא שב,

נותרו אבא, אמא, ביצים וחלב.

אהוד השמן

אהוד השמן,

בבטן יש לו בן,

זהו מקרה מוזר

לילד ממין זכר.

מחר יעשו לו ניתוח,

הוא ימות, זה בטוח,

הבן ימות איתו,

ואנחנו – לא!

הילדה חַיוּתָה רואה מָמוּתָה

הילדה חיוּתה, הגרה ברחוב ז'בוטינסקי,

מול בית-החולים ליולדות אַסוּתא,

נסעה אל הדודה בלונדון לראות ממוּתה.

עמדה לה חיוּתה ליד הממודתה,

הביטה מַבְּסוּטה,

פתאום נפלה הממוּתה, ישר על מי? - על חיוּתה.

הדודה צועקת: חיוּתה! חיוּתה!

ואין חיוּתה.

בערב בא מנוף גדול, מרים את הממוּתה,

שני פועלים מן הריצפה מקלפים את חיוּתה,

מקפלים לארבע בניחותא,

שׂמים במעטפה, מדביקים בול,

ושולחים להורים של חיוּתה,

הגרים מול בית-החולים ליולדות אסוּתא.

מוסר השכל, אמרה אמא של יָקי לְיָקי:

אם כבר לראות חיות, מוטב לראות תולעים בקָקי.

מוטי העצלן

מוטי העצלן הוא כה עצלן

עד ששכח לקום היום,

שכח לנוע, שכח לדבר,

ושכח, כמובן, לנשום.

אמרה המורה: מחר, ילדים,

נתחוב את מוטי לבור.

לֶקַח מר ילמד העצלן,

אולי זה יעזור.

שוש צרעת

לשוש-צרעת יום הולדת,

מתנות לרוב קיבלה:

קיסמים בשביל גרדת,

וצלוחית עבור מוגלה,

ועוד כהנה וכהנה,

צמר-גפן, תחבושות –

הילדות בה תקנאנה,

ועל-כן נפסיק בזאת.

אָח

לאוּדי יש אָח,

שמו דוּדי.

לדוּדי יש אָח,

שמו אוּדי.

ישבו אָח ואָח

בחורף ליד האָח,

שיחקו שח,

שמעו בּאךְ,

פתאום אחד

נאנח:

"אח, לו היה

עוד אָח!"

לפתע במטבח,

אבא – טרח! –

באמצע האוכל צנח.

אמא צוֹוחת:

"אמבולנס!"

עשר דקות,

צלצול בדלת –

אלונקה, ולידה,

בחלוק לבן, אָח.

הנה, כך

קיבלו אוּדי ודוּדי

עוד אָח.

– הֶאָח!

העט של בנצי

ביום ההולדת של בנצי,

בנצי קיבל עט.

כל היום קשקש לו בנצי בעט,

ובלילה מת.

ישב לו אבא של בנצי,

וכתב מכתבים בעט.

מה כתב אבא של בנצי בעט?

- "בנצי מת".

הילדה ציפורה

בלילות הקיץ הילדה ציפורה

מניעה גופה קדימה ואחורה;

האם כואבת לציפורה הבטן,

או מתאפקת היא מתת שתן?

לא ולא, הילדה ציפורה

מניעה גופה קדימה ואחורה

כי יוסי מחביא גמד בין רגליה –

זאת סיפרה לי דודתי לאה.

רן קברן

בבוקר בבוקר רן קברן

נוטל מעדר, יוצא לגן,

קובר כלב, אוכל תפוח,

קובר ילדה, שוכב לנוח,

ועד שהשמש שוקעת במערב

קובר גם את סבתא ואת שני הוריו,

ובדרך הביתה יהרהר לו בקול:

מה אעשה כשאהיה גדול?

חידה ופתרונה

חיים ובֶּלָה שׂחו בנהר,

בּלה טבעה, מי נשאר?

נשאר חיים, חסר הכרה,

גופו ללא ניע נמשה לסירה,

משם חיש-חיש אל בית-החולים,

צינור חמצן בפניו הכחולים,

הגוף מפרפר קצת, יום, יומיים,

וביום השלישי – לא בּלה, לא חיים.

כולנו משתינים

כולנו משתינים לפני השינה,

זה לא חוק טבע או חוק מדינה –

סתם הרגל מועיל או מנהג,

כמו לבקר את סבתא בערב חג.

עוד חידה

אין זו עבירה פְּליליץ,

גם לא עושים את זה באַפְלוּליץ,

האפּיפיוֹר עושה את זה,

גם ראש המועצה עַתְליץ.

מה זה? – פְליץ!

1981