כתבים

פגישה מדינית בלוד

כנופיה מוזרה מאוד מנהיגה את מדינתנו בשעות קשות אלו.

השגריר שְׁטִינִיץ (כמה נעים להחליף את האות ד' באותיות שט') בא מאמריקה במטוס לנמל התעופה כדי לפגוש את ראש הממשלה שְׁצָ'רְבִּין (אוי כמה נעים להוסיף שצ' לפני ר') ואת שר הביטחון פֶּרֶשְׁץ' (היש בכלל צורך להזכיר כמה נעים להחליף את האות ס' באותיות שצ'?). ובכן, נועדים להם שלושה אישים, שְטיניץ, שְצָ'רְבּין ופֶּרֶשְץ', בשדה התעופה כדי לדון בשר החוץ האמריקאי, שהם קוראים לו בינם לבין עצמם אגב צחוק משחרר בשם פּישינגר, ולטכס עצה מה לעשות הלאה מבחינה מדינית.

שר הביטחון פֶּרֶשְׁץ' לובש פיג'מה מתחת לחליפה שלו, כי השעה שעת לילה מאוחרת והוא קם במיוחד באמצע שנתו כדי לנסוע לנמל התעופה. שולי מכנסי הפיג'מה מבצבצים מתחת למכנסיו. גם ראש הממשלה שְׁצָ'רְבִּין לובש פיג'מה מתחת לבגדיו, שולי מכנסי הפיג'מה מבצבצים מתחת למכנסיו, צווארון חולצת הפיג'מה מבצבץ מתחת לצווארון מקטורנו הפתוח, ועל ראשו חבושה לה מצנפת לילה שחוּדהּ משתפל הצידה על אוזנו האחת. בתחילה היה ראש הממשלה ישן ללא מצנפת, אך לאחר שסיפר לו יועצו לענייני תרבות על הסכנה שישפכו רעל לתוך אוזנו, כפי שעשה דודו של המלט לאביו של המלט (משפחה נאה!) שהיה ישן באוזן חשופה, החל ראש הממשלה לישון כשמצנפת שינה משוכה לו על אוזניו ומגיעה עד עורפו. כיוון שמידת המצנפת גדולה ממידת ראש ראש הממשלה, הרי היא מכסה מלפנים גם את עיניו, ושְׁצָ'רְבִּין אינו רואה כלום. לכן הוא קיבל כלב-הנחיה ומקל לבן. ביד אחת הוא אוחז ברצועה שאליה קשור הכלב, וביד השנייה הוא אוחז ברצועה שאליה קשור המקל. אנשי שירות הביטחון רצו להבטיחו הן בכלב והן במקל, אם לא יצילנו זה יצילנו זה, אך כמובן שמקל הקשור ברצועה נגרר אחרי האדם ולא מגשש לפניו, כי למקל אין רגליים וכוח חיים כמו לכלב, ומקל הנגרר מאחורי האדם אינו מועיל להצילו ממכשול קדמי. לפיכך חברו יחד מדעני שירות הביטחון והצמידו למקל מנוע קטן וגלגלים, שיתגלגל לו לפני ראש הממשלה, הוא והכלב לצידו, מי שייתקל ראשונה במכשול הוא שיציל את ראש הממשלה. מנוע המקל משמיע רעש חזק כמו רעש מטוס, וכשהוא פועל אין שְׁצָ'רְבִּין מסוגל לשמוע דבר, בייחוד כשגם מצנפת הלילה שמוטה לו על אוזניו.

שר הביטחון פֶּרֶשְׁץ' פוחד מכלבים, ומשמגיע שְׁצָ'רְבִּין עם כלב ההנחיה ומקל ההנחיה נרתע פֶּרֶשְׁץ' לאחוריו. פֶּרֶשְׁץ', שפוחד מדברים רבים ונרתע לעיתים תכופות אחורה בלי להסב את פניו, אורבת לו סכנה שייתקל במכשול הניצב מאחוריו וייפול על עמוד שדרתו או גולגלתו ויפצחם, ולכן חברו יחד מדעני משרד הביטחון והתקינו לו מכשיר מיוחד, מין זָנָב-מטאטא המחובר למותניו ומטאטא בתנועת מניפה את כל העומד לו למכשול בדרך נסיגתו לאחור. מנוע הזנב משמיע רעש חזק, וכשהוא פועל בד בבד יחד עם מנוע מקל ההנחיה של שְׁצָ'רְבִּין, נשמע רעש כבד של שני מטוסים.

נמל תעופה, לילה, חושך – כמובן ששְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ' הפעילו את המנועים. הסבלים בנמל התעופה דימו לשמוע שני מטוסים מתקרבים, ומייד אצו ברגל ובקרוניות ממונעות לכיוון שממנו בוקע הרעש, ואחריהם הנַתבים והמכונאים ומניחי כבשׁ המטוס, וכך לא נשאר אדם אחד פנוי ללכת אל המטוס האמיתי שהביא באותו רגע את השגריר שְטיניץ, ושְטיניץ נשאר עומד בדלת המטוס, קורא בקול ומשווע למדרגות או לסולם, מנענע במרץ בברכיו כי אינו יכול כבר להתאפק מלגלות את הסודות שהביא איתו מאמריקה. הפועלים שחשו לעבר קול זמזום המנועים במחשבה שאלה הם מטוסים, היו עומדים קרוב לוודאי כהרף-עין על טעותם, אלמלא פיהקו באותו רגע שְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ' מרוב עייפות, ותוך כדי פיהוק מתחו את זרועותיהם לצדדים – מעשה כנפיים, והיו דומים על-כן בכל זאת לשני מטוסים, קלי-כנף אומנם.

בין כה וכה, ושְטיניץ העומד בפתח המטוס ממולא בסודות מדיניים ואינו יכול לרדת, התחיל לבכות מרוב צער. (בכלל, ידוע ששְטיניץ הוא בכיין גדול, וזו הסיבה ששלחו אותו להשתדל ולהתחנן אצל שליטים זרים.) דמעותיו זלגו במורד פניו, טפטפו אל המסלול שמתחת לפתח המטוס ונקוו שם לשלולית שהלכה וגדלה במהירות עצומה. עד שהביאו חשמלאים שהאירו את שְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ', ונוכחו לדעת שהם אינם מטוסים קלי-כנף אלא אישים עייפים רמי-דרג, הפכה השלולית מתחת למטוסו של שְטיניץ הבכיין לנהר גואה שהציף את כל בית הנתיבות וזרם לעבר הים התיכון. המטוס, שלמזלם של שְטיניץ ושאר הנוסעים היה מטוס אַמפיבּי, החל לשוט על פני המים. הטייס הראשי ועוזרו, משנוכחו לדעת כי מטוסם הופך לאונייה, מיהרו קודם כל להחליף את מדי הטַיִס שלהם למדי צי. גם הדיילות פשטו את מדי האוויר שלהן במטרה ללבוש תחתוני מלחים וחזיות מלחים, ותוך מהומת ההתלבשות וההתפשטות אירעו מקרים של אהבה לוהטת בין דיילים לדיילות ובין דיילים לבין עצמם. שְטיניץ נישא במטוס צף אל הים התיכון.

לזמן-מה היה בלבול מסוים. אנשים לא ידעו אם הם נמצאים בנמל תעופה או בנמל ים. להגברת המבוכה הופיע לפתע מאי-שם ראש עירית חיפה אַלמוֹשְצ'י (כן, גם ג' נעים להחליף בשצ'), וגרם לשְׁצָ'רְבִּין ולפֶּרֶשְׁץ' לחשוב שהם נמצאים בנמל חיפה. אַלמוֹשְצ'י היה לבוש בחלוק-בית חם ומתחתיו בצבצו שולי פיג'מה, כי גם הוא קם באמצע הלילה מהשינה ובא ללוד, השד יודע למה, העיקר שגם הוא פה. שְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ', שראו את המטוס של שְטיניץ הולך ומתרחק ונסחף אל הים, והבינו שפגישה מדינית כבר לא תצא להם הלילה, נמנו וגמרו ביניהם בהסכמה שבשתיקה ללכת לישון. על כך הגיב אַלמוֹשְצ'י באומרו שאם הם כבר נמצאים באישון לילה בלוד, מדוע שלא יבואו לישון בחיפה? בחיפה, הוסיף ואמר אַלמוֹשְצ'י, יש המון בתים והמון מיטות שבהן אפשר לישון. בעיני רוחם של שְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ' העייפים הצטיירה חיפה מייד כבית-מלון ענק שהשינה נשאבת לתוכו בכמויות אדירות, והם הסכימו לנסוע עם אַלמוֹשְצ'י לחיפה ולישון שם. עמסו על כתפיהם את כלב ההנחיה, מקל ההנחיה וזנב המטאטא, נכנסו עם אַלמוֹשְצ'י לספינה קטנה ונסעו במורד נהר הדמעות של שְטיניץ אל הים התיכון, שם פנו ימינה לכיוון חיפה. בדרך חלפה ספינתם על פני המטוס הצף, שבפתחו עמד שְטיניץ, עדיין מחכה. הם נפנפו לו בידיהם לשלום, וצעקו שהם הולכים לישון. "לילה טוב", בכה שטיניץ, "לכם טוב, לכם יש דירה בארץ: אני שגריר, צריך להתרוצץ עם המזוודות שלי מחר בבוקר כדי לשכור חדר".

לפנות בוקר הגיעה ספינת אַלמוֹשְצ'י לחיפה. אַלמוֹשְצ'י הזמין את שְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ' למכוניתו והחל לסייר עימם ברחבי עיר השינה הענקית חיפה. אכן, נפש חיה לא נראתה בכל רחבי העיר. הרחובות היו ריקים, חלונות הבתים חשוכים, ואַלמוֹשְצ'י הצביע עליהם בגאווה. "לכולם יש מיטות וכולם ישנים", הכריז אַלמוֹשְצ'י, ושְׁצָ'רְבִּין ופֶּרֶשְׁץ', עייפים וסחוטים, הביעו מייד את רצונם לראות דוגמה. אַלמוֹשְצ'י עצר את מכוניתו בפתח אחד הבתים ועלה במדרגות אל הקומה השנייה, ואחריו ראש הממשלה ושר הביטחון. הוא צלצל בדלת, זו נפתחה כעבור רגע ארוך, ובפתח עמדה אישה קשישה כבת שישים ומאחוריה בעלה, שניהם בפיג'מות. "אתם ישֵנים?" שאל אַלמוֹשְצ'י, ומשהשיבה הקשישה בחיוב, נכנסו שלושת האורחים לתוך הדירה, משם לחדר השינה, וחיש הצטנפו והתכרבלו להם ונרדמו מייד במיטת הזוג הקשיש שעמד על הסף והתבונן בהם בדומייה. הזוג הקשיש לא רשאי היה להעיר את האורחים שנכנסו למיטתם החמה, כי על-פי התקנות מותר להעיר באישון לילה את ראש הממשלה, את שר הביטחון ואת ראש העיר רק בנושאים מדיניים, והשינה אינה נושא מדיני.

בפתח המטוס הצף, מתנדנד קלות על גלי הים התיכון, עומד לו שְטיניץ גְדוּש הסודות. מַעיין דמעותיו חרב, והוא מחכה לזריחת השמש. השמש עולה ושְטיניץ משתחווה. מה מתברר? שְטיניץ הוא גם עובד כוכבים ומזלות.

אכן, כנופיה מוזרה מאוד מנהיגה את מדינתנו בשעות קשות אלו.

ספטמבר 1975