ציפור המכנסיים הקטנה

פעם, בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור,

כאשר פתחתי אותו, ראיתי תחתיו ציפור,

ציפור קטנה רטובת-מקור,

"ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".

אחר-כך נעשיתי נער וליטפתי בלילות את הציפור,

היא פרשׂה כנף כל הלילה, רוטטת מכוח עצוּר,

את כל תקווֹתי תליתי בציפור,

"נער", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".

ציפור מכנסי השבת שלי,

ציפור תחתונַי המתוחים,

זְמיר מנגינת הלילות שלי,

דרור חלומותי הנשכחים.

בא היום, נעשיתי גבר, יצאתי בלילות עם הציפור,

והייתי מוצא לה טרף, פה חור וגם שם איזה חור.

והיא ניקרה ללא מעצור,

"גבר", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".

שנים חלפו, הזדקנתי, היא נעשתה קצת עייפה, הציפור,

פה ושם היה כבר צורך להושיט לה יד ולעזור,

לפעמים היא היתה מתנמנמת בחור,

"חבר", היא אמרה לי, "תעיר אותי כשיבוא האושר הגדול".

ציפור מכנסי השבת שלי,

ציפור תחתונַי המתוחים,

זְמיר מנגינת הלילות שלי,

דרור חלומותי הנשכחים.

עכשיו הכל כבר עבר, ובמכנסַי עוד רועדת ציפור,

ציפור קטנה ומצומקת, כל הלילה רועדת מקור,

ודמעה יבֵשה בקצה המקור,

"סבא", היא לוחשת לי, "טעיתי, אתה יכול לסגור את הכפתור".

1977

[מתוך הסרט 'פנטזיה על נושא רומנטי'.]