בוקר

מקלחת וכוס קפה אחרי לילה עם בשר האישה,

יצאה שמש וזרקה אור על החדר דחוּס הבָּאְשָה,

נוערו הסדינים וקופלו, נטפח הכר המעוך,

ונפרשׂ מרבד המיטה על מעשה הלילה החשוך.

יצאה האישה מן האמבטיה והעמידה פני רעננה,

ריח בושם בינוני מפיץ יומרה רוחנית לישבנה.

הגבר מוצץ את הקפה, תענוג לילו מחוויר,

הוא נושא בליבו משאלה שהאישה תיגוז באוויר.

האישה מתייצבת מעליו, מהבּילה קיום ממשי,

מתוך אכזבה מוכרת מפזמת לה זמר חרישי.

הגבר מכַווץ את כתפיו, משתדל להתקטן מאוד

מתחת למוח האּשה המתפּיח בְּצֵק תוכניות,

ועומדת ולא מָשָה, עוד שוקלת אם כך או כך,

ושומעת את מצמוצי הגבר, ומכַווצת פה לא רך,

ופתאום היא מכה בעורפו, מטיחה פניו אל הקפה,

ופני הגבר הרטובים מתעוותים בחיוך רפה,

והולכת וטורקת את הדלת, ומשׂתררת דומיית כלימה,

ומוסר כליות קטן מתערבב בעלבון-מה.

אז קם הגבר לאיטו, בטנו ממולאה ביזוי,

ויורד לטייל בשדרה, ומתאמץ להיראות הזוי,

וחולפת נערה עם כלב, ואחוריה מאוד כבדים,

והגבר המבוזה נמעך, וכיסופים את נפשו מרעידים.

1976