יום נפלא לפני נפרשׂ

יום נפלא לפני נפרשׂ,

פקחתי עין בפה עכור,

בשר אישה עבה לצידי,

נָם, קָמוּט בשלוות כיעור.

קמתי והצצתי אל המקרר,

דג מלוח ליד גבינה,

צירוף משלים, צירוף מסעיר,

כמו פה קטן לאישה שמנה.

אוֹכַל ואשתה ויהיה לי טוב,

מבשר האישה היה לי די והותר,

כי אני אדם בעל הרמוניה,

בלילה ישן ובבוקר ער.

הלכתי לאמבטיה בצעד קל,

לבי בוטח בהוֹלֶם-שיר,

וכמו אדם מורגל באושר,

חיש צחצחתי פה מלא ריר.

בשר האישה עוד המשיך לנום,

מסריח בתוך חלאת התרדמה,

ואני כבר גמיש, ממַתח גופי,

הוגה במתיקות בחביתה מקסימה.

היום אהיה אדם רחב-לב,

אביט לשמים, אראה ציפור,

אספוג רשמים עדינים ודקים,

ויהיו לי הרבה חרוזים לתפור.

בין כה וכה והנה חביתה,

חתכתי גם לחם טרי ורך,

ועוד מעט ירתחו גם המים,

יהיה קפה והבטן תפרח.

לעסתי בפה צופן חיוך,

בַּבטן חם, והמוח כבר טוּפּש,

האצא לרחוב לפהק מעט

ולמרוח עלי אור שמש, אור דבש?

האקנה עיתון, לקרוא ברפיון

ידיעות זולות ומדהימות?

האפסע לאיטי על שפת הים

להשקיף על נשים כמעט ערומות?

(טוב לראות אישה במים

ומדי פעם טוב גם לשחות,

על שפת הים האוויר נעים,

ויש תחושה שכדאי לחיות.

שמים תכולים, אונייה באופק,

אישה משתזפת, ילד קופץ,

זוהי תמונה של חיים נכונים

הפרושׂים לפניך – וליבך מתכווץ.)

ולקראת הערב אהיה כה רענן,

ושמחת הֱיוֹתי תציפני כל-כך

עד שאעשה מעשי לצון

ואיחשב למקסים וקצת פרחח.

אז ניגשתי רגע, עולץ ותם,

ליטול פרידה מבשר האישה,

נשיקה חטופה על קרום זרוע רכה,

והנה גם ירך לגמרי לא נוקשה.

(הוי בשר, בשר, בשר,

אתה מנהל גדול ושׂר,

אבל היום הוא יום בריאות,

ה' רועי – לא אחסר.)

עוד נשיקה קטנה בירך,

ירך אישה, נתח עצום,

פסגה זוהרת, הרחק למעלה

מיכולת הביטוי של הגבר ההמום.

אז נרתמתי לעבודת הנשיקה,

ואסרתי ידי בעול הליטוף,

וכבר אני מפשיל את כותונת הלילה,

נותן באחוריה מבט לא-חטוף.

אלה אחוריה המפולגים לשניים

כדי ליצור מתח ניגוד

ולהרוס את לבו של הגבר

השואף לנוח בשירה והגות.

(הוי בשר, בשר, בשר,

אתה הרי היושב-ראש

של מועצת המנהלים

של כל חלומות אנוש.)

אז מילטה האישה אנחה מפיה,

ופשר אנחתה: תשמיש! תשמיש!

וכבר שיני חורקות בזעף

אל מול פתח החור המבאיש.

חור, חור, למה נוצר?

האישה תטמין בו סכין גילוח,

ולילה אחד הגבר השוקק

יוציא את אברו היקר פלוח,

ובתוך האישה תישאר קציצה,

פלח שותת דם גברי,

ובבוקר תעשה האישה התעמלות,

ובין רגליה פקק שרירי.

אז ידעתי שאני נכנע

ומן הבשר לא עוד אברח,

כי זה הבשר הוא אדון גדול,

ואני משרת בעל אופי רך.

פשטתי בגדַי לאט ובצער

ואל המיטה נכנסתי עירום,

שלום לְךָ, אור קיץ בהיר,

לחם, גבינה וקפה, שלום.

לשווא שטפתי פנַי ושינַי,

ולשווא גופי הכפוף נמתח,

הן להמשיך כפוף יכולתי

כי אשוב ואֱכוֹף בין כך וכך.

עמלתי קצת על בשר האישה,

היא לא פקחה עיניה להביט,

בין עונג שינה לעונג תשמיש

נעה לה, צפה לה כמו דוגית.

ועיני יוצאות אל האור בחלון

וגופי עולה ויורד בִּמְרי,

העולם מלא אמנות ופילוסופיה,

ורק אני שוקע בעסק בשרי.

ואחר שכבתי לצידה מקומט,

מפיל על זבוב מבט תשוש,

והבוקר חרב ונעשה צהריים

עד שקמתי אל בית-השימוש.

והבוקר חרב ונעשה צהריים,

והזמן נחלק בין פיהוק ובחילה,

ויש חשק גדול לתלות את עצמי

על החבל הקצר מעל האסלה.

ופני הכחולים במי האסלה

ישתקפו כמו ענן נפוח, עכור,

וכאשר תיכנס האשה לצרכיה

יחלוף את ליבה לרגע פרפור.

מרס 1976