לאחר שלושים שנה
[גבר מטלפן. אישה במקום אחר מרימה את השפופרת.]
גבר הלו?
אישה כן.
גבר אני מדבר במקרה עם בֶּבָּה?
אישה בֶּבָּה מדברת.
גבר שלום לך, זהו מַקס.
אישה מי?
גבר מקס.
אישה אני לא מכירה שום מקס.
גבר מכירה, אבל אולי לא זוכרת.
[פאוזה.]
חשבנו אפילו להתחתן פעם.
אישה [לאחר רגע של מאמץ להיזכר, פתאום, ובמין שמחה המעורבת באי-יכולת להעלות את התלהבות העבר] אה, מקס! זה באמת מקס?
גבר מקס.
אישה מה מביא אותך לטלפן פתאום? שלושים שנה עברו! יותר!
גבר עברתי בעיר. שאלתי את עצמי אם את עוד מחכה.
אישה [צוחקת] באמת! שלושים שנה!
גבר זהו, תיארתי לעצמי.
אישה מה חשבת, שהזמן ייעצר?
גבר חשבתי. חושבים.
אישה התחתנתי מזמן, מקס.
גבר מזל טוב.
אישה והתאלמנתי.
גבר כלומר, את שוב...
אישה ושוב התחתנתי.
גבר והתאלמנת?
אישה לא.
[פאוזה.]
גבר אולי את זוכרת במקרה נרתיק פלסטיק קטן לכסף קטן ששכחתי אצלך אז?
אישה לא. אחרי שלושים שנה...
גבר עברתי במקרה וחשבתי לקחת אותו.
אישה לא, אני לא זוכרת שום נרתיק, ואם היה – בטח אבד מזמן.
גבר חבל. אני פשוט זקוק לו.
[פאוזה.]
טוב, אז את אומרת שגם התחתנת וגם אין לך את הנרתיק הקטן לכסף קטן.
אישה כן, זה בערך המצב.
גבר כי עברתי במקרה בעיר וחשבתי...
[פאוזה.]
אז כל טוב לך, בֶּבָּה, ושלום.
אישה גם לך.