לאחר שלושים שנה
[גבר מטלפן. אשה במקום אחר מרימה את השפופרת]
גבר הלו?
אשה כן.
גבר אני מדבר במקרה עם בֶּבָּה?
אשה בֶּבָּה מדברת.
גבר שלום לך, זהו מַקס.
אשה מי?
גבר מקס.
אשה אני לא מכירה שום מקס.
גבר מכירה, אבל אולי לא זוכרת.
[פאוזה]
חשבנו אפילו להתחתן פעם.
אשה [לאחר רגע של מאמץ להיזכר, פתאום, ובמין שמחה המעורבת באי-יכולת להעלות את התלהבות העבר]
אה, מקס! זה באמת מקס?
גבר מקס.
אשה מה מביא אותך לטלפן פתאום? שלושים שנה עברו! יותר!
גבר עברתי בעיר. שאלתי את עצמי אם את עוד מחכה.
אשה [צוחקת]
באמת! שלושים שנה!
גבר זהו, תיארתי לעצמי.
אשר, מה חשבת, שהזמן ייעצר?
גבר חשבתי. חושבים.
אשה התחתנתי מזמן, מקס.
גבר מזל טוב.
אשה והתאלמנתי.
גבר כלומר, את שוב...
אשה ושוב התחתנתי.
גבר והתאלמנת?
אשה לא.
[פאוזה]
גבר אולי את זוכרת במקרה נרתיק פלסטיק קטן לכסף קטן ששכחתי אצלך אז?
אשה לא. אחרי שלושים שנה...
גבר עברתי במקרה וחשבתי לקחת אותו.
אשה לא, אני לא זוכרת שום נרתיק, ואם היה - בטח אבד מזמן.
גבר חבל. אני פשוט זקוק לו.
[פאוזה]
טוב, אז את אומרת שגם התחתנת וגם אין לך את הנרתיק הקטן לכסף קטן.
אשה כן, זה בערך המצב.
גבר כי עברתי במקרה בעיר וחשבתי...
[פאוזה]
אז כל טוב לך, בֶּבָּה, ושלום.
אשה גם לך.