אצל דוכן מוכרת הנקניקיות הזקנה

לקוח תני לי בבקשה נקניקיה חמה בלחמניה. הייתי מאוד מבקש שהיא תהיה חמה, והלחמניה רכה. הייתי מבקש שהנקניקיה תהיה גדולה מאוד, שני מטר. גם הלחמניה. הייתי מבקש שהמחיר יהיה זול. זול מאוד. מאוד הייתי שמח לקבל את הנקניקיה במתנה. אם לחזור רגע לאורך הנקניקיה, הייתי מבקש שהיא תהיה אינסופית, ובמתנה. ועוד שתפצירי בי, כמו אמא דואגת, שאוכל אותה. הייתי רוצה שתהיי אמי, אך רק לעניין הנקניקיה, ושחוץ מעניין הנקניקיה תהיי אשה זרה לחלוטין, אך מאירת פנים. הייתי רוצה שתהיי צעירה בארבעים שנה. שתהיי יפהפיה גדולה. וערומה. רק בחלק התחתון. היתי רוצה שאחרי שתמסרי לי את הנקניקיה האינסופית תשכיבי אותי על ספה רכה, שהייתי רוצה שתהיה כאן מאחורי הדוכן שלך. הייתי רוצה שתהיי אמי לצורך הנקניקיה, זונה חובבת לצורך המִספר, וקרולין נסיכת מונקו לאחר המספר לצורך התאהבות נואשת, נסיעה משותפת למונקו ונישואים. השאלה היא רק מה נעשה עם הנקניקיה האינסופית. היא תמלא את כל חלל היקום ולא יהיה מקום למונקו. הייתי רוצה שיצמח לך זקן, תהפכי למשיח, תפתרי את בעיית הנקניקיה, ותהפכי שוב לקרולין נסיכת מונקו. זכרי, אני תולה בך תקוות גדולות ועצומות. כל עוד אינך מגישה לי את הנקניקיה הכל פתוח, הכל אפשרי.

[הזקנה מגישה לו נקניקיה בלחמניה]
תודה רבה, וחבל.