אצל דוכן מוכרת הנקניקיות הזקנה

לקוח תני לי בבקשה נקניקייה חמה בלחמנייה. הייתי מאוד מבקש שהיא תהיה חמה, והלחמנייה רכה. הייתי מבקש שהנקניקייה תהיה גדולה מאוד, שני מטר. גם הלחמנייה. הייתי מבקש שהמחיר יהיה זול. זול מאוד. מאוד הייתי שמח לקבל את הנקניקייה במתנה. אם לחזור רגע לאורך הנקניקייה, הייתי מבקש שהיא תהיה אינסופית, ובמתנה. ועוד שתפצירי בי, כמו אמא דואגת, שאוֹכַל אותה. הייתי רוצה שתהיי אמי, אך רק לעניין הנקניקייה, ושחוץ מעניין הנקניקייה תהיי אישה זרה לחלוטין, אך מאירת פנים. הייתי רוצה שתהיי צעירה בארבעים שנה. שתהיי יפהפייה גדולה. וערומה. רק בחלק התחתון. היתי רוצה שאחרי שתמסרי לי את הנקניקייה האינסופית תשכיבי אותי על ספה רכה, שהייתי רוצה שתהיה כאן מאחורי הדוכן שלך. הייתי רוצה שתהיי אמי לצורך הנקניקייה, זונה חובבת לצורך המִספר, וקרוליין נסיכת מונקו לאחר המספר לצורך התאהבות נואשת, נסיעה משותפת למונקו ונישואים. השאלה היא רק מה נעשה עם הנקניקייה האינסופית. היא תמלא את כל חלל היקום ולא יהיה מקום למונקו. הייתי רוצה שיצמח לך זקן, תהפכי למשיח, תפתרי את בעיית הנקניקייה, ותהפכי שוב לקרוליין נסיכת מונקו. זכרי, אני תולה בך תקווֹת גדולות ועצומות. כל עוד אינך מגישה לי את הנקניקייה הכל פתוח, הכל אפשרי.

[הזקנה מגישה לו נקניקייה בלחמנייה.]

תודה רבה, וחבל.