האם טוב להיות רֶנְדי מֶק'דוּגֶל?

האם טוב להיות האם טוב להיות רֶנְדי מֶק'דוּגל?

אנו חושבים שכן. ראו נא את ניצוצות המשובה בעיניה, את הפיתוי העמוק, המגרה והמכאיב, המבייש אותנו לאין קץ. היא בריאה, אוכלת ומעכלת כהלכה. היא מאוד יפה. היא כוכבת קולנוע מפורסמת ועשירה. היא יודעת מה תאכל מחר. חמים לה, יש לה אמבטיה נהדרת. בעלה האוהב ג'וֹאֶל משגיח על הילדים המתוקים טְרֵייסי ויסמין. פעם היה שחקן, וכמעט הצליח. עכשיו הוא בונה בתי עץ. היא מתחבקת איתו בלילות, ונהנית בנוחיות גדולה בחוותם שבמוֹנְטָנָה. אל תחשבו שהיא לא אדם, גם לה יש עליות ומורדות, הרבה עבודה קשה, מריטת עצבים, לא מעט אכזבות. אך הפיצוי גדול: להיות רנדי מק'דוּגל.

אנו לא נוכל להיות היא, כי מישהו אחר הוא כבר היא, ואין יותר מרנדי מק'דוּגל אחת בעולם. מיהו בר-המזל הזה שיצא לו להיות רנדי מק'דוּגל? מיהו הגליצאי הערמומי שכבר תפס את המקום, והותיר את כולנו, אֶחיו ורֵעיו לחלומות, עומדים בשולי הדרך, מביטים בתמונתה אשר במגזין, פנינו חמוצות מקנאה ובולעים בליעות יבשות מרוב עלבון? ולמה אנחנו לא תפסנו קודם? ואיך בכלל נעשים היא? מה הפּרוֹצדוּרה? האם יש למלא טפסים, לעמוד בבחינות, להידחק, להתחנן? האם יש באיזו פינה בעולם תור שלא ידענו עליו, שממתינים בו מאות שנים כדי להיות רנדי מק'דוּגל? או שכאן, כרגיל, עניין של מרפקים והרבה מזל? היא כל-כך נהדרת, כל-כך חיה כאילו לא-כלום, כאילו היא היא ללא שום מאמץ, מהשרוול, יושבת לה על הישבן הנפלא של עצמה על כיסא קש במרפסת חוותה הענקית במוֹנטנה, לוגמת ספל קפה לאור השקיעה, ואנו, מהצד הלא-נכון של האוקיינוס האטלנטי, ומהצד הלא-נכון של הים התיכון, וחיינו אפורים, אפורים! ולא טובים! אוכלים הרבה שומן ומטוגן וממתקים מרוב שהנפש מסוּכּלת, ולוחץ בקיבה, ובפה חמוץ, ובוֵושט שורף, ומזיעים, ומאדימים, ומתהפכים, ולא ישֵׁנים טוב, והעורקים מסתיידים, ושבץ! חיים רע ומתים חיש!

ובכן, האם טוב להיות רנדי מק'דוּגל? התשובה היא: כן! טוב! טוב ונכון וחריף מעל לכל שיעור להיות רנדי מק'דוּגל! והשועל הגליצאי זכה.