צ'ופק ואפצ'יק נפרדים
[ערב. דירת צ'ופק. צ'ופק יושב דוֹמם ועגום. נכנס אפצ'יק, יושב לצידו.]
צ'ופק אני מחכה לגברת.
אפצ'יק בּראבוֹ. אתה כמובן לא מצפה שהיא גם באמת תבוא.
צ'ופק היא תבוא.
אפצ'יק קרה משהו?
צ'ופק [נבוך, אחרי פאוזה] היא אולי לא תיראה לך כמו גורל, אבל היא מעכשיו גורלי.
אפצ'יק מתי היכרת? במסתרים? מחתרת לאפצ'יק?
[צ'ופק מרכין ראשו.]
חתונה?
[צ'ופק מרכין ראשו עוד יותר.]
צ'ופק מה שצריך לקרות – קורה. מי יודע למה ברגע מסוים, פתאום, דרכים מצטלבות, גורלות נחתכים.
אפצ'יק יפה. למה לא. עד עכשיו התכוננת – מעכשיו תִחְיֶה. ילדים, צעקות. שמח.
צ'ופק זְכוֹר אותי.
אפצ'יק [יבש] אתה אצלי בפנקס.
[פאוזה. נכנסת קוֹבָלֶקוֹבָה. צ'ופק קם לקראתה.]
צ'ופק [מורה עליה, כשהוא תוקע לה אצבע בלחי. לאפצ'יק] אהבה גדולה.
[קוֹבָלֶקוֹבָה סוטרת על כף ידו, כמגרשת זבוב, מתיישבת מול אפצ'יק במרחק ובחשדנות.]
תכיר, ארוסתי קוֹבָלֶקוֹבָה.
[מתיישב לצידה. אפצ'יק מנסה לשעשע.]
אפצ'יק כובע לכובע, גרב לגרב, נעל לנעל, הליקופטר להליקופטר.
קובלקובה [חמורת ארשת. לצ'ופק] מי האידיוט?
צ'ופק [נבוך] האידיוט חְרוּפְּצִ'יק או דְרוּפְּצִ'יק. מין מכר. לשעבר. מה שמךָ?
אפצ'יק תגיד לכובע לכובע ששמי רבע לשבע.
[צ'ופק כמעט מצחקק, מבליג ומתכווץ בכיסאו. פאוזה. אפצ'יק מפהק, רומז לצ'ופק לגשת אליו. צ'ופק קם ומתיישב לצידו. בשקט.]
היא עושה גם תה?
צ'ופק מה שהיא עושה – היא שותה.
אפצ'יק אישה עם השקפת עולם מוצקת.
צ'ופק היא גורלי.
אפצ'יק באמת מזכירה לי את הגורל האנושי: הרבה צרות, ציפייה לגאולה. אתה תחכה אצלה הרבה לאחרית הימים.
[לפתע פורצת קוֹבלקוֹבה בבכי. צ'ופק קם, ניגש אליה ומתיישב לצידה.]
צ'ופק מה קרה?
קובלקובה או הוא – או אני!
אפצ'יק מה עשיתי?!
[פאוזה. קם.]
טוב, לא אפריע לזוג אינטלקטואלים מאושר. כאן, חוץ מאהבה, נושאים מרתקים לשיחה, אני רואה: חקר הקבלה, שירת ימי הביניים, הבוטניקה של מצולות האוקיינוס האטלנטי.
[פונה לצאת.]
צ'ופק אפצ'יק!
[אפצ'יק נעצר.]
מה שצריך לקרות – קורה. מי יודע למה פתאום, ברגע מסוים...
אפצ'יק איך צחקנו פעם.
צ'ופק כן, איך צחקנו.
[אפצ'יק פונה לצאת.]
אפצ'יק!
[אפצ'יק נעצר. צ'ופק קם ומתייצב לצידו. לקובלקובה.]
שמעי, אני ניגש לסדר איתו משהו. אני חוזר בעוד רגע. אם אתעכב אל תחכי לי. אתקשר מחר. אם חלילה לא מחר, בטוח מחרתיים, אולי בעוד שבוע. על כל פנים, שמחתי להכיר.
[פונה לצאת עם אפצ'יק. קובלקובה פורצת בבכי. שניהם נעצרים, מביטים בה, מתקרבים אליה ומתבוננים בה כמו בתופעה משונה. לאפצ'יק.]
הרסתָּ את חיי.
[מצחקקים ויוצאים.]