כתבים
צ'ופק ואפצ'יק יוצאים אל העולם
[לפנות ערב. דירת צ'ופק. ציופק מתכווץ על ברכיו בפינת החדר, ראשו נשען אל קרן זווית. נכנס אפצ'יק]
אפצ'יק צ'ופק, למה אתה משתחווה לכיוון מֶכָּה? התאסלמת?
צ'ופק אני מנסה למצוא את החור שדרכו נכנסות נמלים לחדר.
אפצ'יק חשבתי שאתה מתכווץ מכאב בטן.
צ'ופק לא, מבושת פנים.
[צ'ופק ממשיך בתנוחתו. אפצ'יק עומד מעליו ומתבונן בו. פאוזה]
אפצ'יק לא תוכל לקפוא ככה לזמן רב. לא יהיה לך נוח. השרירים יתכווצו. כתוצאה מכך תקום, תסתובב. באופן טבעי תתחיל לרצות משהו. אז קום עכשיו, לפני שהשרירים כואבים.
צ'ופק אני אדם אבוד.
[פאוזה]
אני אדם אבוד.
[פאוזה]
תכחיש.
אפצ'יק החיים לפניך.
צ'ופק [קם]
אני מאמין לך. כי אתה אדם ישר ואינטלקטואל.
אפצ'יק מנין לך? אולי מפני שאתה אדם חד-עין ומהיר-תפיסה?
צ'ופק נו, תפסנו רגע טוב. בוא, נצא מהר לכבוש את העולם.
[יוצאים]