צ'ופק ואפצ'יק יוצאים אל העולם

[לפנות ערב. דירת צ'ופק. צ'ופק מתכווץ על ברכיו בפינת החדר, ראשו נשען אל קרן זווית. נכנס אפצ'יק.]

אפצ'יק צ'וֹפּק, למה אתה משתחווה לכיוון מֶכָּה? התאסלמת?

צ'ופק אני מנסה למצוא את החור שדרכו נכנסות נמלים לחדר.

אפצ'יק חשבתי שאתה מתכווץ מכאב בטן.

צ'ופק לא, מבושת פנים.

[צ'ופק ממשיך בתנוחתו. אפצ'יק עומד מעליו ומתבונן בו. פאוזה.]

אפצ'יק לא תוכל לקפוא ככה לזמן רב. לא יהיה לך נוח. השרירים יתכווצו. כתוצאה מכך תקום, תסתובב. באופן טבעי תתחיל לרצות משהו. אז קום עכשיו, לפני שהשרירים כואבים.

צ'ופק אני אדם אבוד.

[פאוזה.]

אני אדם אבוד.

[פאוזה.]

תכחיש.

אפצ'יק החיים לפניך.

צ'ופק [קם] אני מאמין לך. כי אתה אדם ישר ואינטלקטואל.

אפצ'יק מנין לך? אולי מפני שאתה אדם חד-עין ומהיר-תפיסה?

צ'ופק נו, תפסנו רגע טוב. בוא, נצא מהר לכבוש את העולם.

[יוצאים.]