כתבים

הגואל

1.

תמונה איש הולך על הטיילת בשפת הים. שעת לילה חשוכה של סתיו. הוא חוצה את הכביש, נכנס לאחד הרחובות הצדדיים. בפתח חצר אחד הבתים פונה אליו זונה, אשה קטנה ורזה בעלת עיניים מאירות וחיוך נבוך.

כותרת "טיפול בריאות?"

תמונה האיש עוצר רגע מולה, נבוך, אחר-כך משפיל מבטו, אינו משיב לה וממשיך בדרכו. הוא עוצר לאחר כמה צעדים, חוכך בדעתו אם להביט אחור או לא.

כותרת "יכולתי לפחות לענות לה".

תמונה האיש הולך כמה צעדים נוספים, עוצר.

כותרת "פגעתי בה. ודאי נכנסה לחצר ועכשיו היא בוכה".

תמונה האיש עדיין עומד.

בדמיונו של האיש: הזונה נשענת אל הקיר בחצר, בחושך, מליטה פניה בזרועה ובוכה.

האיש חוזר כמה צעדים, עוצר. הוא רואה שהזונה עדיין עומדת שם, ליד הקיר, משדלת עובר-אורח אחר. האיש מסתובב והולך.

 

2.

תמונה לילה, האיש בחדרו, שוכב על מיטתו בחושך, עיניו פקוחות, אינו יכול להירדם.

כותרת "פגעתי באדם שתלה בי תקוות! עיניה הביעו אמון ביכולתי לגאול אותה!"

תמונה האיש שוכב על מיטתו בעיניים פקוחות.

בדמיונו של האיש: חדר עלוב, לילה, מיטה רעועה. הזונה שרועה על המיטה, מנסה להירדם ואינה יכולה. היא פורצת בבכי. האיש בחדרו, קם ועומד זקוף, נטוי קדימה מול הקיר, נושם.

כותרת "אינני מקבל את הנשימה כמובנת מאליה".

תמונה האיש חוזר ומשתרע על מיטתו, מתכסה בשמיכה, מתהפך על צירו,

מנסה להירדם, אינו מצליח, פוקח את עיניו.

כותרת "הייתי חייב לגשת אליה ולעזור; אם לא לפצות בכסף, לפחות להצהיל את רוחה".

תמונה האיש שוכב על מיטתו.

בדמיונו של האיש: האיש ניגש ועומד מול הזונה בפתח החצר. היא תולה בו עיניים מלאות ציפייה. לפתע הוא מקיש מתחת לסנטרה. היא מחייכת. הוא ממשיך להקיש. היא מצחקקת. הוא ממשיך. היא פורצת בצחוק. הוא עומד בפנים מודאגות וממשיך להקיש ולהקיש מתחת לסנטרה והיא מתגלגלת מצחוק, מנסה לברוח ממנו בעליצות, והוא רודף אחריה, תופס אותה וממשיך. לפתע היא מפסיקה לצחוק, נושאת אליו פנים מלאות רגש.

כותרת "אני רוצה להתחתן איתך".

תמונה בדמיונו של האיש: פני האיש נעגמים לפתע. הוא נראה מוטרד. הזונה רואה את פניו המוטרדים ומבינה שאינו רוצה בה. היא נעצבת ומסיבה פניה הצידה. האיש מביט בה במבט מפיק רחמים ואשמה.

כותרת "פגעתי באשה נפלאה שאהבה אותי ורצתה להתחתן איתי, ועכשיו היא בשפל הייאוש".

תמונה בדמיונו של האיש: האיש מנסה שוב להקיש על סנטרה. היא מסיבה פניה, אינה נענית לו. הוא מנסה שוב. היא מסתובבת ומפנה אליו את גבה. הוא עגום, אובד עצות.

כותרת "למה לא נעניתי? תפקידי היה לגאול אותה ולא לרצות דבר בתמורה".

 

3.

תמונה בדמיונו של האיש: האיש הולך בסימטה צרה בין בתים ישנים. המון זונות עומדות בפתחי הבתים. כשהוא עובר ביניהן הן תולות בו עיניים מקוות.

כותרת "תפקידי היה לגאול את כולן…"

תמונה בדמיונו של האיש: באחד הבתים, בחדר קטן, יושבות כל הזונות במעגל, והאיש באמצע, קופץ מאחת לשנייה ומקיש מתחת לסנטריהן בלי שיהיה לו רגע אחד של הפוגה. הוא עובד קשה כדי שאף אחת מהן לא תחדל לצחוק אפילו לרגע. הוא מזיע ממאמץ, והן אכן צוחקות. אחת מהן מנסה לחבק אותו ורומזת לו לבוא עימה לחדר השני. הוא מסרב בנימוס.

כותרת ".בלי לרצות דבר בתמורה"

תמונה בדמיונו של האיש: האיש הולך בהמשך הסימטה שלוב זרוע עם שתי זונות, על כתפיו ילד קטן, וסביבו סבים וסבתות וקרובי משפחה של הזונות. זונות נוספות על משפחותיהן, המון רב, מצטרפות אליו. כולם מתגודדים

סביבו. הוא חש מאוים, נחנק, מפלס דרך ביניהם, מגיע אל קצה הסימטה, עולה על אוטובוס. כל הקהל הרב צופה בו מנגד. נפנופי ידיים ומטפחות, נשים בוכיות. האוטובוס מתרחק, והאיש צופה מן החלון בעיניים נוגות בקהל הרב שהוא מותיר אתריו.

כותרת "איכזבתי את כולם".

 

4.

תמונה האיש מתהפך על מיטתו בחדרו, עיניו פקוחות.

כותרת "ויחד עם זה, אין לשכוח שגם אני עצמי מחכה להיגאל".

תמונה בדמיונו של האיש: האיש צועד ברחוב ראשי, חולף על פני קפה מהודר, רואה מבעד לחלון בחורה בלונדית, יפהפייה, יושבת לבדה. עיניהם נפגשות לרגע, הוא ממשיך עוד כמה צעדים ברחוב, חוזר, עוצר מול חלון הקפה. הבחורה מחייכת אליו חיוך דק. הוא מהסס, לבסוף אוזר עוז, נכנס, ניגש אל שולחנה ועומד מולה. מן הדלפק צופה לעברו בעלת הקפה, אשה גדולה ועבה, בעיניים מצומצמות ברוע. רגע אחד עומד האיש מול הבחורה הבלונדית, ואז צועקת בעלת הקפה ומורה בידה בתנועת גירוש.

כותרת "החוצה!"

תמונה בדמיונו של האיש: האיש עומד נזוף. לפתע קמה הבחורה על רגליה, נסערת, מורה על האיש וקוראת בחמת-זעם אל בעלת הקפה.

כותרת באנגלית: "האיש הזה הוא איתי! הוא ארוסי הרשמי ואנו עומדים להתחתן בעוד חודש באחוזתי בקליפורניה!"

תמונה בדמיונו של האיש: בעלת הקפה מעכלת רגע בעיניים מצומצמות את הנאמר, ובבת-אחת נשפך על פניה חיוך רחב וידה מורה בתנועת הזמנה נדיבה.

כותרת "בבקשה!"

תמונה בדמיונו של האיש: האיש עומד דומם מול הבחורה. היא מחייכת אליו חיוך עדין, ולפתע היא נושאת ידה המטופחת ומקישה קלות מתחת לסנטרו. הוא, עדיין מעמיד פני נזוף, אך כבר מפויס, פולט גיחוכון אגב רטינה של שביעות רצון. הוא מביט בעיניה, הן מצועפות דמעות. אף עיניו שלו מצועפות. בעלת הקפה בכבודה ובעצמה מתקרבת לשולחן עם טס ועליו קפה ועוגה, מתבוננת בשניהם בחיוך רופס, עיניה מצועפות. בדמיונו של האיש: על מדשאת אחוזה מפוארת, בבוקר שטוף שמש, עומדים האיש, הוריו הקשישים וכל קרוביו, סביב הבחורה המאושרת, לצילום.

תמונה האיש שוכב במיטתו, בלילה, עיניו פקוחות.

כותרת "כמה הייתי רוצה שהנגאלים והגואלים ייוועדו פעם יחד ויחליטו סוף סוף מה איתי".

תמונה בדמיונו של האיש: בחדר ישיבות סגור נועדות כל הזונות ביחד עם הבחורה הבלונדית. האיש עומד בחוץ ומחכה.

כותרת "הועידה מתארכת".

תמונה בדמיונו של האיש: מפעם לפעם נפתחת הדלת ומלצר מכנים משקאות וכריכים, ואז רואה האיש לרגע קטע מתמונת הויכוח הלוהט. הזונות מתייפחות, הבחורה הבלונדית נואמת בלהט. ושוב נסגרת הדלת. האיש מחכה בחוץ, זקוף, חסר תנועה, נטוי באלכסון קדימה.

כותרת "החלטה נופלת!"

תמונה בדמיונו של האיש: הבחורה הבלונדית יוצאת מחדר הועידות, רואה אותו, עוצרת, מביטה בו, מוקסמת. רגע אחד נדמה כאילו תיפול לזרועותיו, ואז היא פורצת בבכי, מסיבה פניה, חולפת ביעף על פני האיש ויוצאת. הזונות יוצאות אף הן מפתח חדר הועידות ומתייצבות מולו, תולות בו עיניים מקוות. הזונה בעלת העיניים המאירות פוסעת צעד לעומתו.

כותרת "האנושות החליטה: אתה תגאל אותנו!"

תמונה בדמיונו של האיש: פני האיש חפות, מאוכזבות.

כותרת " ואותי?!"

תמונה בדמיונו של האיש: האיש משפיל מבטו ארצה. הזונה מתקרבת אליו, אף היא משפילה מבטה. כך הם עומדים רגע, ולפתע היא מרימה ידה ומקישה מתחת לסנטרו. הוא אינו מגיב. היא חוזרת ומקישה. פניו אינן משתנות. הוא מקיש מתחת לסנטרה. שניהם מקישים זה לזה מתחת לסנטר, לסירוגין, אך פניהם נכאות, ושום דבר לא יכול עוד להצהיל את רוחם.

 

6.

תמונה האיש במיטתו, נרדם.

הזונה עומדת בפתח החצר ומחכה.

כותרת "סוף".