כתבים

חמש חנויות

1.

תמונה רחוב בשכונה ישנה, מתפוררת. בין ערביים של יום קיץ. איש שאין לו מה לעשות עם עצמו מתהלך על המדרכה, חולף על פני חנויות, משתהה רגע מול חלון ראווה של כל חנות, וממשיך בדרכו. תחילה הוא עובר על פני קיוסק קטן, שמאחורי הדלפק שלו עומד בעליו בסינר מזוהם, אדם מבוגר, עייף למראה, סחוף ודווי; אחר-כך על פני תנות מכולת, שבחלון הראווה שלה כמה מצרכי מזון מאובקים; אחר-כך על פני חלון ראווה של תנות לכלי מלאכה, שם הוא עוצר רגע ארוך יותר, ממשיך, עוצר, חוזר ומסתכל בחלון.

כותרת "כבר מזמן נחוצה לי מזוודת מברגים. אקנה השבוע. אדם חייב שתהיה

לו מערכת מברגים מרוכזת".

תמונה האיש ממשיך בעצלתיים, מתבונן בחלון הראווה של החנות הבאה, שם מוצגים תחתוני גברים.

כותרת "אם אני באמת רוצה לעבור להחלפת לבנים פעם ביומיים במקום פעם בשבוע, עלי לקנות שלושה זוגות תחתונים חדשים. אעשה זאת כשאתפנה מעניין המברגים".

תמונה האיש ממשיך בעצלתיים ועוצר מול חלון הראווה של החנות הבאה, סוכנות נסיעות חשוכה ומרופטת, שבחלון הראווה שלה כרזות דהויות. את ליבו צדה כרזה שעליה תיירת יפהפייה בבגדי סאפארי על רקע אגם ויקטוריה באפריקה.

כותרת "ציד אריות באגם ויקטוריה – חלום ילדות! אקנה כרטיס עוד השבוע".

תמונה האיש משתהה עוד רגע מול חלון סוכנות הנסיעות, חוזר לאחור, מתייצב שוב מול חלון לבני הגברים, מתבונן בהתעמקות.

כותרת "לקראת פגישה מקרית עם תיירת באגם ויקטוריה, נראה שמוטב לקנות בבת-אחת תריסר זוגות תחתונים ולהחליף את כולם".

תמונה שקוע בסרעפים חוזר האיש ועומד מול חלון סוכנות הנסיעות, מסתכל שוב בכרזה ובתיירת, חוזר לאחור ומתייצב מול חלון חנות כלי המלאכה, חוכך בדעתו.

כותרת "לאגם ויקטוריה עדיף לקנות אולר משובח, ולדחות את קניית מזוודת המברגים עד לאחר שובי". תמונה האיש חוזר לאחור ומתייצב מול חלון המכולת.

כותרת "עשרים-שלושים קופסאות סרדינים לשעת הדחק באגם ויקטוריה".

תמונה חוזר ומתייצב מול חלון סוכנות הנסיעות. הוא נעשה מתוח ומרוגז.

כותרת "אגם ויקטוריה מתחיל להרגיז אותי! הכל מסובך וצפוף – אגמים, תחתונים, אולרים, סרדינים…! קודם כל צריך לנוח!"

תמונה האיש חוזר לאחור, אל הקיוסק, בוחן את הממתקים על הדלפק.

כותרת "למרות שנשבעתי אלף פעמים להפסיק עם השוקולד!"

תמונה בתנועת השלמה שבייאוש הוא בוחר לו חפיסת שוקולד ומשלם לבעל הקיוסק. הלה משרת אותו בזעפנות ובאי-רצון, והאיש מביט בו במיאום. האיש חולף על פני החנויות, צונח לספסל הנטוע על המדרכה, שם הוא יושב, אוכל בשקיקה את השוקולד, הוגה ומתחבט, מנענע רגליו בעצבנות וסוקר את העוברים והשבים.

 

2.

תמונה היום מאפיר, האיש עדיין יושב על הספסל, ארשת חמיצות על פניו. לא טוב לו. הוא מליט פניו בידיו, שוב מסיר אותן, מביט בשיממון בחנויות, בעוברים-ושבים. לפתע חולפת על פניו בחורה נפלאה, לבושה בהידור, פוסעת בצעדים מלאי חיות. הוא מביט רגע אחריה בכמיהה, עצבות על פניו, לפתע ניצת בתוכו משהו וגומלת החלטה גדולה. הוא משליך את עטיפת השוקולד ממנו והלאה וקם בנחישות.

כותרת "הלאה השוקולד! הקץ להתחבטויות הקטנות! לפרוץ אל העולם!"

תמונה האיש מזדרז ופוסע אחרי הבחורה הנפלאה. לאחר כברת דרך קצרה היא נעצרת ליד מכונית חדישה, פותחת את דלתה ונכנסת לתוכה. האיש נעצר, מופתע, נתקף מורך, ממשיך כמה צעדים, ליבו הולם בכוח, נעצר שוב, אוזר עוז, חוזר על עקבותיו, גוהר אל חלון המכונית ופונה אל הבחורה הנפלאה.

כותרת "סליחה, אולי את נוסעת במקרה לצפון העיר?"

תמונה הבחורה הנפלאה סוקרת"אומדת אותו. מבטה מרעיף לבביות.

כותרת "בדיוק לשם אני נוסעת".

תמונה פני האיש אורות. הבחורה הנפלאה פותחת לו את דלת המכונית והוא נכנס. המכונית נוסעת. תוך כדי נסיעה מגניב האיש לעברה מבטים מוקסמים, שואלים. היא מביטה נכחה, על שפתיה נסוך חיוך דק, לפתע היא מפנה לעברו מבט ממושך, אוהד.

כותרת "אתה נראה כל-כך עצוב. מה שאתה זקוק לו היא מסיבה קטנה".

תמונה פני האיש נפולות,

כותרת "אני לא מוזמן לשום מסיבה".

תמונה הבחורה הנפלאה מחייכת.

כותרת "אם כך, בוא איתי".

תמונה האיש מביט בה מופתע, לא מאמין. הוא מנסה לעכל את מה שהיא אומרת לו. הוא בטוח שהתאהבה בו. חיוך סמוי עולה על שפתיו.

 

3.

תמונה ערב, דירה נאה. מסיבת ריקודים. המון גברים ונשים, זוגות, בוררים. טרקלין הריקודים מלא מפה לפה. כגזוזטרה הרחבה, בחושך, אלה הצופים ברוקדים או אלה שיצאו לשאוף אוויר. הבחורה הנפלאה רוקדת בטרקלין, גברים רבים סובבים אותה. האיש מביט בה מפתח הגזוזטרה, אינו גורע ממנה עין. היא מחוללת במלוא המרץ, משתלהבת, מזיעה. לבסוף היא יוצאת לגזוזטרה לצנן מעט את חומה. האיש ניגש אליה, מתפעל.

כותרת "את רוקדת נפלא".

תמונה הבחורה הנפלאה צוחקת. היא עורכת לו היכרות עם חברתה העומדת אף היא כגזוזטרה, יפה פחות ממנה, צחקנית, קצת מסורבלת-בשר, וחוזרת לטרקלין הריקודים. הבחורה הנפלאה מחוללת במרץ עם גברים שונים. ושוב היא מפסיקה, ויוצאת מחבורת הרוקדים הדביקה, אך הפעם לכיוון השני. האיש נכנס לטרקלין, מפלס דרכו בין הרוקדים, חוצה את הטרקלין, נכנס לחדר אחר, חשוך, שבו עומדת הבחורה הנפלאה ומשוחחת באינטימיות עם בחור. האיש עומד ומחכה בפתח החדר. הבחורה הנפלאה פונה לפתע מן הבחור ומבקשת לצאת מן החדר. האיש עומד בדרכה, וכשהיא עומדת לחלוף על פניו הוא מעז ותופס בידה. בתנועה של מה-בכך שומטת הבחורה הנפלאה את ידה מידו, ופונה אליו בשחוק קל על שפתיה.

כותרת "אל תטעה בכוונות שלי".

תמונה הבחורה הנפלאה חוזרת אל טרקלין הריקודים. האיש, פגוע, חוצה את טרקלין הריקודים, חוזר לגזוזטרה, מחפש את הבחורה המסורבלת, מוצא אותה, מנסה להזמין אותה לרקוד. היא מורה לו על בחור שלצידה, מצחקקת.

כותרת "תכיר את ארוסי".

תמונה האיש מביט בבחור כאילו הלמו בפניו, מסתובב לאחור, נכנס לטרקלין הריקודים בהבעת "תמות נפשי…", דחוק בתוך חבורת הרוקדים, רואה מולו בחורה אחת, נמוכה, בעלת פנים עגולים, קצת כפופה, מנסה לרקוד איתה, היא מזדחלת לו מבין זרועותיו וחומקת הלאה, הוא מסתובב אחריה, מנסה לדדות אחריה, היא כבר חמקה, הוא תופס במישהי שלפניו, נצמד אליה, דורך בשוגג על רגלה, היא דוחפת אותו מעליה, הוא נופל אחורה ומוצא עצמו בזרועות בחורה ארוכה, גרומה, משופמת ושחורה. היא לופתת אותו בחוזקה ואינה מרפה. הוא מנסה בנימוס להיחלץ מזרועותיה, ללא הועיל.

תמונה בוקר, חדר שינה סתור. האיש מתעורר במיטה, רואה את המשופמת ישנה לצידו. הוא קם בלאט, מנסה להתלבש ולחמוק בסתר. הדלת נפתחת לכדי חריץ, אשר, מבוגרת, בעלת הופעה מאיימת, מציצה.

כותרת "האמא".

תמונה ערב, סלון בדירת המשופמת. על הספה יושבים האיש והמשופמת שלובי זרוע. מולם, בכורסה, האם. נכנס האב, הלא הוא בעל הקיוסק, החוזר מעבודתו, עומד בפתח, מתבונן באיש בחמיצות ובאיבה, המשופמת מציגה את האיש בפניו.

כותרת "האבא".

תמונה האיש קם, מתבונן בעיון ובחשד בבעל הקיוסק. הוא אינו זוכר מאין הוא מוכר לו. המשופמת מסבירה לאיש.

כותרת "לאבא יש קיוסק ברחוב שאתה גר בו".

תמונה האיש והמשופמת בבגדי כלולות מצטלמים לחתונה עם האב והאם. צהריים. ברחוב המתפורר. בעל הקיוסק עומד מאחורי הדלפק, לפתע חש ברע, צונח ומת.

האיש והמשופמת בשחורים, עומדים על קברו הרענן של בעל הקיוסק. האיש, חגור בסינרו הישן והמוכתם של בעל הקיוסק, עומד מאחורי הדלפק, עייף ונכא-רוח, כבר דומה מאוד לחותנו המנוח. לפנות ערב, היום מאפיר. כל בעלי חמש החנויות, ובתוכם האיש, כולם עייפים וחדלי חיים, עומדים בפתח חנויותיהם. האיש סוקר את העוברים-ושבים.

כותרת "סוף פריצתי אל העולם".

תמונה האיש מוציא מכים סינרו חפיסת שוקולד ואוכל בבולמוס רעבתני,

להשקיט איזו התייפחות העולה בו.

כותרת "סוף".