כתבים

הדלת

פרק ראשון: פתיחה שיגרתית ליום ציפייה

 

תמונה מסדרון אפלולי שבקצהו אור מן החוץ. פינת המתנה מול דלת.

הדלת ישנה, מקולפת צבע, ועליה פיסת קרטון מודבקת: "תשובות".

כותרת "המרפאה למחלות אנושות. תשובות סופיות לבדיקות".

תמונה מקצהו המואר של המסדרון מתחילים להיכנס אנשים, רובם קשישים, מדשדשים בכבדות, חלקם נתמכים בידי קרובי משפתה. הם מתיישבים על הספסלים.

שעון קיר מעל הדלת מורה על השעה שמונה.

מקצהו המואר של המסדרון נכנס אדם, פוסע בקושי. הוא כבן שישים, תולה מאוד. זהו מר שמו-ץ. הוא עוצר בפינת ההמתנה, סוקר את הנוכחים האחרים, מוצא לו מקום על ספסל ויושב. הדלת סגורה.

שעון הקיר מורה על שמונה ועשרה.

הפציינטים יושבים קצרי-רוח, אחד נאנח, אחד מנענע ברכיו. שמרץ יושב, כתפיו מכונסות, ראשו מושפל, מביט בריצפה. פציינט רגזן מציץ בשעונו, מניע ראשו במורת-רוח.

מקצהו המואר של המסדרון צועדת דמות כבדה בצעדים נמרצים.

כותרת "האחות התורנית".

תמונה אחות כבדת-גוף, בריאה וסמוקה, מתקרבת, לא מביטה כלל בממתינים אלא ניגשת ישר לדלת. כולם, פרט לשמרץ, קמים וצובאים עליה. היא פונה אליהם בכעס.

כותרת "הרופאים עוד לא הגיעו. נא לשבת!"

תמונה הרגזן מציץ בשעונו. כמו בתיאום עימו נזכרת האחות במשהו, מתרוממת על בהונותיה אל שעון הקיר ומזיזה את המחוג המורה על שמונה ורבע בחזרה לשמונה.

הפציינטים מביסים במעשה ללא אומר.

האחות הכבדה פותחת את הדלת, נכנסת וסורקת אותה אחריה. ידית הדלת נשמטת ותלויה רפויה בחור.

כולם מתיישבים בחזרה במקומותיהם. ממתינים. הזמן עובר.

מקצהו של המסדרון מתקרבת בקול פסיעות נמרצות דמות קטנה ורזה.

כותרת "האחות הראשית".

תמונה האחות הראשית, גוצה וכחושה, מתקרבת לדלת, אינה מעיפה עין

בפציינטים. הם קמים לקראתה, היא מפטירה בכעס.

כותרת "הרופאים עוד לא הגיעו. נא לשבת!"

תמונה האחות הראשית פונה לפתוח את הדלת, נזכרת במשהו, מתבוננת בשעון שמעליה המורה על שמונה ורבע. היא פותחת את הדלת, נכנסת, יוצאת עם שרפרף קטן, עולה עליו ומזיזה את מחוגי השעון לשמונה. ברדתה מן השרפרף היא רואה את הרגזן מקיש על שעונו בעצבנות, ובתגובה הפגנתית היא עולה שוב על השרפרף, מזיזה את המחוגים משמונה לרבע לשמונה, יורדת, נוטלת את השרפרף, נכנסת וטורקת את הדלת אחריה.

כל הפציינטים מתיישבים, רחש התמרמרות עובר בהם כלפי הפציינט הרגזן.

שגי רופאים צעירים, בחלוקים לבנים, צועדים נמרצות מן החלק המואר של המסדרון. הם מפטפטים בעליצות. כל הפציינטים, פרט לשמרץ, קמים לעומתם. הרופאים נכנסים וטורקים את הדלת אחריהם.

מקצהו המואר של המסדרון בא ומתקרב הרופא הראשי, גוץ נמרץ וזעפן, ומאחוריו שני אסיסטנטים צעירים.

כל הפציינטים, פרט לשמרץ, קמים וצובאים עליו. הוא אינו מאט, אלא ממשיך נמרצות אל הדלת הסגורה, הנפתחת מבפנים כמו בתיאום מראש, ונבלע בפנים עם האסיסטנטים.

הדלת אינה נסגרת. בפתח עומדת האחות הכבדה, ידיה על מותניה, כמו חומה בצורה מול הפציינטים. הם נסוגים ומתיישבים בהכנעה במקומותיהם. לידה מופיעה בפתח האחות הראשית, בידה גליון נייר. הפציינטים קמים.

הרופא הראשי מופיע בפתח, חוטף מיד האחות הראשית את גליון הנייר ומורה לכולם בתנועה נרגזת להתיישב. כל הפציינטים נסוגים ומתיישבים בהכנעה.

הרופא הראשי והאחות הראשית נבלעים בחדר, והאחות הכבדה טורקת את הדלת ונותרת אף היא בפנים החדר.

 

פרק שני: ייסורי המתנה

 

תמונה פניו של שמרץ. מבטו מושפל. הוא נושא עיניו לאט לאט מכף ידו הגרומה אל הריצפה, משם אל הדלת, נועץ מבטו בידית הדלת. כותרת "מר שמרץ חולה מאוד. נפשו מיטלטלת בין התקווה הקלושה שהוא עתיד להבריא…"

תמונה שמרץ מקיש קלות בריצפה בחרטום נעלו לקצב איזו מנגינה ישנה.

כותרת "…לבין הודאות המוחלטת שמצבו אנוש".

תמונה נעלו השנייה של שמרץ מוטלת על צידה כבר-מינן על כף רגלו המכופפת.

כותרת "גזר-הדין לחיים או למוות מאחורי הדלת".

תמונה עיני הפציינטים כולם נשואות אל הדלת. ידית הדלת זזה קצת כתוצאה מתנועה מבפנים, וכולם נמתחים, כמובנים לזינוק. הידית נשמטת – וכולם מתרפים. וחוזר חלילה.

כותרת "בזכרונו של שמרץ עולות דלתות משכבר הימים".

תמונה שמרץ, צעיר בארבעים שנה, רודף אחרי אשה ברחוב.

הוא מידפק על דלת נעולה, מנסה לפתוח אותה, לשווא, מתחנן שיפתחו לו.

שמרץ, צעיר בארבעים שנה, נרדף על-ידי אשה ברחוב. שמרץ טורק דלת בפני האשה הרודפת.

שמרץ פותח וסוגר דלתות, נכנס, בכל פעם עם אשה אחרת, יוצא לבד. שמרץ פותח וסוגר אותה דלת, בכל פעם עם אותה אשה, ובכל פעם שניהם מבוגרים יותר. נוסף ילד אחד. שלושה ילדים נוספים. שני ילדים נפחתים. שמרץ עם האשה, שניהם מבוגרים. שמרץ לבד, הדלת בלה וחורקת. שמרץ מצידה החיצוני של הדלת. שמרץ מצידה הפנימי של הדלת.

כותרת "מצד זה או מצד זה – תמיד נדמה שנשארת בחוץ".

תמונה ושוב פני שמרץ המתבונן בדלת חדר המרפאה. הפציינטים עוקבים אחרי תנודות ידית הדלת.

מקצהו המואר של המסדרון אץ-רץ צלם עמוס מצלמות ואחריו עיתונאי. הם מתקרבים לחבורת הממתינים.

כותרת "הכנת כתבה לעיתון על מצב ההמתנה בארצנו".

תמונה הצלם מצלם את הממתינים, מבקש מהם להצטופף ומארגן אותם לקבוצה. אחד מהם, כמתבקש בצילומים, מחייך. העיתונאי ניגש אליו ומבקש ממנו להסיר את החיוך מעל פניו. צילום של אנשים חולים, רציניים וממתינים.

העיתונאי והצלם נעלמים בעומק המסדרון. דלת החדר נפתחת, האחות התורנית עומדת על המפתן. כולם דרוכים. היא קוראת שם בקול.

פציינטית ישישה, כחושה וחסרת כוח, בוטשת ברגליה במאמץ לקום, מצליחה, מדדה פנימה, האחות התורנית טורקת את הדלת אחריה. פני שמרץ המתבונן אל ידית הדלת.

 

פרק שלישי: שרשרת המצפים

 

כותרת "אך גיבורנו בכל זאת אינו בודד בעולם. יש אנשים הרוצים שיחיה".

תמונה מקצהו המואר של המסדרון מתקרב מר רובל, אדם בגיל העמידה, מוצק,

בעל זקן, ואחריו בתו הגיבנת, זלוטי, בחורה נכלמת כבת שלושים.

כותרת "האדון רובל הלווה לו לפני שנים כסף, ששוויו היום, עם הריבית, חמישים אלף דולר, אדון שמרץ עדיין לא החזיר את ההלוואה. אם שמרץ יחיה – יש סיכוי שיחזיר…"

תמונה פני רובל המתקרב אל שמרץ, פנים ערמומיות, מגלגלות סכומים.

שפתיו ממלמלות כל הזמן בחישובי חשבונות.

כותרת "..,ומאידך, אם שמרץ ימות – אבד הסיכוי שההלוואה תוחזר, ובתו של מר רובל, זלוטי, לא תקבל נדוניה ולא תוכל להתחתן".

תמונה פניה העגומות של זלוטי, המסתתרת מאחורי אביה, רובל.

כותרת "החתן המיועד פרנק מחכה למטה בקוצר-רוח".

תמונה למטה, ברחוב, מתחת לחלון המרפאה, יושב על אופנוע החונה בשולי המדרכה החתן המיועד פרנק, בחור מקריח ומזיע כבן ארבעים, נושא מבטים עצבניים למעלה, אל החלון.

כותרת "אם אין חמישים אלף דולר, החתן המיועד פרנק פורש מן המירוץ, מחכה לו אלטרנטיבה".

תמונה רובל וזלוטי מתקרבים לפינת ההמתנה. שמרץ רואה אותם. רובל מנסה להיות עדין מאוד, מתנהג כאילו עניין לו עם אדם העשוי זכוכית שבירה.

כותרת "אדון שמרץ, בתי ואני דואגים מאוד לבריאותך".

תמונה שמרץ מורה על חזהו ובטנו לאות שיש לו שם כאבים. רובל נבהל, סופק כפותיו.

כותרת "אתה כל-כך מדאיג אותנו, אדון שמחי"

תמונה רובל מנסה לעטות על פניו ארשת צוחקת, עליצה.

כותרת "אבל זה לא-כלום… זה יעבור… והתשובה הסופית לבדיקות מתי?"

תמונה בתגובה פולח כאב חד את חזהו של שמרץ. הוא מצביע בייאוש לעבר הדלת.

באותו רגע נשמעת צפירת האופנוע מבחוץ.

רובל מורה לזלוטי לגשת לחלון שבקצה המואר של המסדרון ולאותת לפרנק שיחכה.

זלוטי חשה לחלון, משרבבת ראשה החוצה. מלמטה שואל פרנק בתנועת יד למצב העניינים. זלוטי מאותתת לו שצריך עדיין לחכות. דלת החדר נפתחת. הפציינטית הישישה יוצאת, מבטה כבוי. הצלם צץ מעומק המסדרון, חש אליה, מבקש ממנה לעצור על המפתן, קורא בתנועת יד לתוך החדר לאחיות לבוא ולהצטרף לתצלום. האחות הכבדה והאחות הראשית מתייצבות משני ציריה של הישישה. פני כולן חמורות, כיאה לחומרת המעמד. הצלם מסיים.

הישישה מהדסת לאיטה לאורך המסדרון, הצלם והעיתונאי מלווים אותה. האחות הכבדה קוראת שם מגליון הנייר שבידה. אחד הפציינטים קם ממקומו ונכנס. הדלת נטרקת אחריו.

 

פרק רביעי: התאווה לחיים

 

תמונה רובל עומד שעון על הקיר במרחק-מה מן הפציינטים הממתינים. ליד החלון עומדת זלוטי, מביטה פעם למטה, לבדוק אם פרנק לא ברח, ופעם

פנימה, לראות אם כבר הגיע תורו של שמרץ. לפתע קופץ שמרץ ממקומו, אץ אל רובל, פורש זרועותיו בהתרגשות.

כותרת "אני כל-כך רוצה לחיות!"

תמונה שמרץ נופל בהתפרצות של בכי לזרועות רובל. רובל מאמצו בכוח,

מתחיל אף הוא לבכות בהתרגשות.

כותרת "אתה תחיה! אתה מוכרח לחיות!"

תמונה פניו הנרגשות של שמרץ.

כותרת "אחיה ואחזיר לך הכל! עד הפרוטה האחרונה!"

תמונה פני זלוטי המתרגשות בהתקרבה אל השניים. היא מצטרפת לחיבוק. פני

שמרץ מוצפים דמעות.

כותרת "יש בני-אדם בעולם! אני מאמין גדול באדם!"

תמונה כל השלושה מחובקים, מתנדנדים בקצב. לרגע נדמה כי יפתחו בריקוד.

מלמטה נשמעת צפירת האופנוע.

זלוטי ניתקת משני הגברים, רצה אל החלון, מאותתת שוב לפרנק שיתאזר בסבלנות.

למטה, ברחוב, מסתובב פרנק חסר מנוחה ליד האופנוע שלו. במסדרון ניתקים שמרץ ורובל מחיבוקם, מביטים בעיניים דומעות זה בזה. פני שמרץ המתבונן ברובל במבט שואל.

כותרת "אתה מבטיח לי שאחיה?"

תמונה פני רובל המהנהן נמרצות.

פני שמרץ הדומע. חיוך מהוסס צף על שפתיו. הוא פורץ שוב בבכי ונופל על צוואר רובל.

רובל שולח מבט אובד עצות אל זלוטי.

 

פרק חמישי: תקרית ביניים

 

תמונה דלת החדר במרפאה נפתחת, יוצא פציינט, מבטו עגמומי. הוא מתחיל לדשדש במסדרון לכיוון היציאה. האחות הכבדה מציצה מן הסף, מגבעתו של הפציינט בידה. היא קוראת אחריו.

כותרת "שכחת את הכובע!"

תמונה הפציינט כבד-שמיעה, וממשיך ללכת.

האחות עומדת רגע עם המגבעת בידה, ולפתע משליכה אותה אחריו כמו דיסקוס.

המגבעת נוחתת על הריצפה.

האחות קוראת מן הגליון בשמו של פציינט נוסף, הוא קם ונכנס, הדלת נטרקת.

אם רגזנית גוררת אחריה במסדרון ילדה קטנה כבת שלוש. הילדה מושכת כל הזמן בשמלתה, מסמנת לה שהיא צריכה לנקביה. האם מנסה להתעלם מאיתותיה, ממשיכה למשוך אותה, אך הילדה בשלה. האם רואה את המגבעת, מתייאשת מהטרדות הילדה, מרימה אותה ומושיבה אותה על המגבעת כמו על סיר.

הילדה עושה צרכיה לתוך המגבעת, מסיימת, קמה, ונעלמת עם האם. הפציינט ששכח את המגבעת חוזר, מדשדש לאורך המסדרון, מגיע למגבעת, מתבונן בה, אינו מבין איך הגיעה לשם, מתכופף בדי עמל, מרים אותה, רואה מה שבתוכה. זהו הקש האחרון, הוא פורץ בבכי.

שתי אחיות עוברות על פניו, עוצרות, רואות את בכיו, את המגבעת שבידו ואת מה שבתוכה, מביטות זו בזו בהבנה, שולחות לעברו מבט חמור.

כותרת "לא שולט?! למוסד לתשושים!"

תמונה שתי האחיות גוררות אותו משם.

 

פרק שישי: התנגשות

 

תמונה רובל מביט בשמרץ, פניו אורות, הוא מלא יוזמה.

כותרת "עלינו לדעת מייד את תוצאות הבדיקה שלך. אני מכיר אישית את האחות הראשית. היא תכניס אותך מחוץ לתור".

תמונה שמרץ מגיע ראשו לשלילה בבהלה.

כותרת "לא לא! אני האחרון בתור, והייתי רוצה ליהנות עוד כמה דקות מהספק!"

תמונה רובל מרים ידיו כאומר "מה לעשות", ממשיך להתהלך אנה ואנה בעצבנות, מציץ מבעד לחלון, רואה את פרנק ליד אופנועו. למטה, ברחוב, מתהלך פרנק, מביט מפעם לפעם למעלה, אל החלון. ניכר בו שהוא מאבד את סבלנותו.

אשה מעכסת חולפת ברחוב על פני פרנק, והוא עוקב אחרי נדנוד אחוריה בעניין.

רובל מסתכל בו מלמעלה, ארשת פניו מודאגת.

כותרת "עלולים לאבד את פרנק בכל רגע. עלינו להיכנס ולקבל תשובה מיידי"

תמונה רובל חוזר ופונה אל פינת ההמתנה, מניף ידיו באוויר כלפי שמרץ כאומר "כלה ונחרצה מעימי!" הוא ניגש לדלת, מקיש עליה בהחלטיות. האחות הכבדה פותחת.

הוא רומז לה שהוא דורש לראות את האחות הראשית. האחות הכבדה קוראת לאחות הראשית, וזו מופיעה בפתח, פניה חמורות. רובל מעלה על שפתיו חיוך המיועד לה.

כותרת "אני גיסו של בן-דודך שווינטוך".

תמונה האחות הראשית נועצת בו מבט חודר, נזכרת, מעלה על שפתיה חיוך רפה.

רובל מפתח עימה שיחה קלה של זכרונות, והיא מהנהנת כל הזמן למשמע דבריו. הוא מספר לה משהו בתנועת יד, ואגב כך מסמיך גופו לשלה, וידו ממשיכה את הסיפור ברפרוף על גבה ואחוריה. היא משיבה לו בתנועות יד דומות, ההופכות להחלקה על לחיו וזקנו. הוא לוחש לפתע על אוזנה.

כותרת "מכיר טוב מאוד שלי מחכה פה בקוצר-רוח לתוצאות הבדיקה".

תמונה רובל מורה בסתר על שמרץ. האחות הראשית מהנהנת בראשה. רובל מלקק ליקוק חפוז באליית אוזנה וניתק ממנה. האחות הראשית נכנסת לחדר, חוזרת עם האחות הכבדה. זו גוררת אחריה את הפציינט שנכנס רגע לפני-כן ומוציאה אותו החוצה כשמכנסיו משולשלים מטה.

הפציינט מנסה להתנגד, מנופף בידיו בטרוניה. האחות הראשית מורה לו לשבת בפינת ההמתנה ולחכות. הפציינט מתנגד ומנסה שוב להיכנס פנימה.

האחות הכבדה ניגשת אליו, מציגה רגל אחת שלה בין רגליו על מכנסיו ומסמרת אותו למקומו, ואז היא הודפת אותו אחור, והוא נופל לישיבה על הספסל.

האחות הראשית מורה באצבע לשמח להיכנס. שמח מגביה כתף במיאון.

רובל מפציר בו אף הוא להיכנס. שמרץ ממשיך להתנגד.

רובל תופס בידו ומנסה לגרור אותו. שמרץ מגלה התנגדות עזה ונחלץ מידו. רובל רומז לאחות הראשית לבוא לעזור לו.

האחות הראשית מורה לאחות הכבדה, וזו יחד עם רובל גוררים את שמרץ, מצליחים להביא אותו עד לסף, שם הוא נאחז בדופנות הדלת וזועק.

כותרת "לא לדעת! לא לדעת! עוד לא!"

תמונה למשמע ההמולה יוצא הרופא הראשי אל המפתן, רואה את הנעשה, ומורה לאחות בתנועות יד נרגזות להרפות משמרץ. האחות הכבדה ורובל מרפים משמרץ, והוא שב במהירות למקומו על הספסל. האחות הכבדה ניגשת אל הפציינט בעל המכנסיים המשולשלים, מרימה אותו בדש חולצתו וגוררת אותו פנימה לתוך החדר. הדלת נטרקת מאחריו.

שמרץ ורובל לוטשים עיניהם זה אל זה קצרי נשימה. מבחוץ נשמעת צפירת האופנוע. רובל מורה לזלוטי לרוץ ולהרגיע את פרנק.

זלוטי אצה לחלון, רואה מלמעלה את פרנק משוחח עם אשה בשלה כבת ארבעים.

היא פולטת צעקה.

רובל חש לחלון, רואה את הנעשה, רץ במסדרון לכיוון המדרגות, יוצא מפתח הבניין, מתייצב בין פרנק ובין האשה, גוער בפרנק, פונה לאשה, מצביע על פרנק ואחר-כך על זלוטי העומדת בחלון למעלה בתנועות עצבניות.

כותרת "הוא שלה!"

תמונה האשה אינה מבינה מה הוא רוצה.

כותרת "שאלתי אותו איפה רחוב השלום".

תמונה רובל נובח על האשה.

כותרת "רחוב השלום – בתחת האדום!"

תמונה האשה נבהלת, מורה באצבע על רקתה ונסה משם.

פרנק צועק על רובל.

כותרת "כמה זמן אחכה?! השיער שלי מלבין!"

תמונה על-מנת להוכיח לרובל את דבריו הוא מתהלך וקופץ אנה ואנה בהפגנה ומורט בשערותיו. רובל מטיח מולו.

כותרת "חמש-עשרה שנה אני מנסה לחתן אותה, אתה חושב שלי קל לחכות?!"

תמונה פרנק עומד מול רובל, עיניו לטושות, משוגע מחימה, רוצה לקרוע את רובל כדג, מחפש פורקן לכעסו, מתכופף וחולץ במהירות נעל אחת של רובל ומשליך אותה אל הכביש היישר לתוך ארגז של משאית-זבל נוסעת. רובל זועק לעבר הנהג, זה עוצר את המשאית.

רובל צולע בנעל אחת אל ארגז המשאית, מתחיל לפשפש באשפה בחימה שפוכה, פניו מאדימות.

הוא מרים מארגז האשפה תילי-תילים של זבל, אך אינו מצליח למצוא את הנעל. ברוב חמתו הוא קופץ לתוך ארגז האשפה, מבוסם בה כמשוגע.

כותרת "קחו גם אותי' קחו גם אותי ודי!"

תמונה נהג המשאית יורד ממושבו ליד ההגה, עולה אל הארגז, עצבני מאוד.

כותרת "מה זה פה, כל אחד יקפוץ לי לארגז וירצה להיות זבל! החוצה!"

תמונה נהג המשאית תופס ברובל ומגלגלו ארצה בכעס, חוזר למושבו ונוסע משם.

רובל רץ-מדדה בלי נעל אחת בחזרה לתוך המרפאה. פרנק ממשיך ללכת אנה ואנה ליד אופנועו. רובל עומד שוב בפינת ההמתנה, מביט בשמרץ. זלוטי מביטה בשניהם, עיניה אדומות מבכי. פציינט יוצא מן החדר והולך.

 

פרק שביעי: ושוב ציפייה

 

תמונה שעון הקיר מורה על עשר.

הרופאים והאחיות יוצאים ברעש גדול ובעליצות מן החדר, הולכים בקבוצות.

כותרת "הפסקת תה".

תמונה הם מתרחקים בקצה המסדרון.

נעלו האחת של שמרץ מתופפת על הריצפה, השנייה מוטלת על צידה. רובל מתפתל, חש בשלפוחיתו.

זלוטי חשה גירוד בגבנון. היא מנסה להגיע בידה למקום הגירוד מלמעלה, מלמטה, מהצד, ללא הצלחה. שעון הקיר מורה על עשר ורבע.

האחות הראשית חוזרת לבדה במסדרון, נכנסת לחדר, יוצאת עם שרפרף, מטפסת עליו, מזיזה את מחוגי השעון לעשר, יורדת, מחזירה את השרפרף להדר, יוצאת והולכת לאורך המסדרון ונעלמת בקצהו. זלוטי עדיין מנסה להתגרד. היא ניגשת לרובל, מבקשת ממנו לגרד בגבה, מפנה אליו את הגבנון. רובל הודף אותה מעליו בכעס. היא ניגשת אל זווית הקיר, מחככת גבה במרץ מתחת לתמונה של אישיות מפורסמת התלויה מעליה. פיה פעור מעט, היא גונחת חרש בהנאה מן הפורקן. שעון הקיר מורה על עשר וחצי.

פמליית הרופאים והאחיות חוזרת במסדרון, כולם עדיין לועסים משהו, מפטפטים בעירנות. הם נכנסים לחדר.

האחות הראשית נכנסת אחרונה, יוצאת מייד, מעיפה מבט מאיים אל שעון הקיר, אחר-כך מבט מאיים אל הפציינטים, ונכנסת לחדר. הפציינטים מביטים אין -אומר בידית הדלת.

הדלת נפתחת, האחות עומדת בפתח, קוראת שם של פציינט מגליון הנייר שבידה.

אחד הפציינטים קם ונכנס. הדלת נטרקת.

למסה, ברחוב, יושב פרנק על המדרכה, נשען אל קיר אחד הבתים. למעלה, בפינת ההמתנה, מורה שעון הקיר על שתים-עשרה. מלבד שמרץ נותר עוד פציינט אחד, המצמיד כל העת לאוזנו רדיו טרנזיסטור.

פציינט יוצא מן החדר, אחריו האחות הכבדה, עומדת על המפתן וקוראת שם מתוך גליון הנייר שבידה. הפציינט עם הרדיו קם בכעס, פונה לשמרץ. כותרת "בדיוק לפני החדשות! אתה מוכן להקשיב במקומי אם הלידה של

יורש-העצר הבלגי עברה בשלום?" תמונה הוא מוסר את הרדיו לשמרץ, נכנס פנימה, אחריו האחות. הדלת נטרקת.

שמרץ מסמיך את הרדיו לאוזנו.

שעון הקיר מורה על שתים-עשרה ורבע.

שני סניטארים עם אלונקה חשים מקצה המסדרון, נכנסים בבהילות לחדר מבלי לסגור את הדלת, ולאתר התרחשות קדחתנית בפנים, הם יוצאים, הפעם נושאים באלונקה את גופתו של הפציינט בעל הרדיו. שמרץ, מבועת, קם ממקומו. הסניטארים חולפים על פניו.

שמרץ נזכר ברדיו, מגיף אותו אחריהם, הם ממשיכים ללכת ונעלמים בקצה המסדרון.

רובל חוטף מידו של שמרץ את הרדיו ומשליכו בכעס ארצה. האם והילדה חולפות שוב במסדרון כלעומת שבאו. הילדה מרימה את הרדיו ומנסה להכניס אותו לפיה. האם חוטפת מידיה את הרדיו בכעס ומשליכה אותו החוצה דרך החלון. הרדיו נופל על ראשו של אחד הסניטארים נושאי האלונקה. הוא שומט מידיו את ידיות האלונקה ותופס בראשו, הרדיו מוטל על המדרכה והקריין ממשיך לדבר מתוכו.

כותרת "…לאחר סיבוכים קשים הסתיימה הלידה, למלכה וליורש-העצר הבלגי שלום".

 

פרק שמיני: רגעים אחרונים של חסד

 

תמונה בפינת ההמתנה נותרו רק שמרץ, רובל וזלוטי. שריריו של שמרץ מתוחים, הזיעה ניגרת מפניו. רובל וזלוטי, כל אחד לעצמו, אף הם קפואים ומתוחים. שעון הקיר מורה על אחת.

פמליית הרופאים והאחיות יוצאת מן החדר ברעש ובעליצות.

כותרת "הפסקת צהריים".

תמונה הפמליה מתרחקת בקצה המסדרון.

נעלו האחת של שמרץ מתנדנדת, נעלו השנייה מוטלת על צידה. שעון הקיר מורה על אחת וחצי.

פמליית הרופאים והאחיות חוזרת, הפעם שקטים יותר, כבדים יותר, קצת מנומנמים.

כולם נכנסים לחדר, הדלת נטרקת. שמרץ מביט מתוח בידית הדלת. הדלת נפתחת, רופא יוצא, הולך במסדרון. מפעם לפעם נכנס ויוצא מישהו, הכל על מי מנוחות. שעון הקיר מורה על שתיים.

שמרץ אינו יכול להתאפק, ניגש ומקיש בדלת. אין תשובה. הוא מקיש בשנית. אין תשובה.

רובל קופץ והולם בדלת בכוח.

הדלת נפתחת במהירות, מופיעה האחות הכבדה בזעם.

שמרץ מורה על עצמו.

כותרת "מה איתי?!"

תמונה האחות הכבדה מורה לו בכעס שיישב ויחכה, טורקת את הדלת בפניו, שוב פותחת אותה, ניצבת עם גליון הנייר בידה, מחפשת את שמו של שמרץ, אינה מוצאת, מנידה ראשה לשלילה.

כותרת "יש לך הפניה?"

תמונה שמרץ מוציא מכיסו פתק ומוסר לה.

היא מורה לו לחכות, נכנסת פנימה וטורקת את הדלת. כעבור רגע היא יוצאת ומתרחקת בקצה המסדרון ונעלמת. שמרץ ממשיך לחכות.

רופאים ואחיות נכנסים ויוצאים, יותר יוצאים מנכנסים, ונעלמים בקצה המסדרון.

שעון הקיר מורה על שתיים וחצי. שמרץ קם ומקיש בדלת. אין תשובה. רובל קופץ והולם בדלת בכוח.

הדלת נפתחת מייד והאחות הראשית עומדת בפתח, כועסת. שמרץ מורה על עצמו,

האחות נכנסת, חוזרת עם גליון הנייר, מחפשת את שמו של שמרץ, אינה מוצאת, מנידה ראשה לשלילה.

כותרת "יש לך הפניה?"

תמונה פני שמרץ מתעווים בכעס.

כותרת "נתתי לאחות השנייה".

תמונה פני האחות הראשית המתבוננת בו במבט צונן.

כותרת "האחות השנייה כבר הלכה הביתה".

תמונה שמרץ תופס את ראשו בידיו בזעם אין-אונים.

רובל קופץ אל האחות, מנסה לחבק ולמזמז אותה. היא מכה בכף ידו, הודפת אותו מעליה, נכנסת פנימה וסורקת את הדלת, יוצאת אחרי רגע.

כותרת "אולי ההפניה נשארה במשרד".

תמונה האחות הראשית מתרחקת לאורך המסדרון ונעלמת בקצהו. שמרץ מחכה, הפעם ליד הדלת, מביט מקרוב בידית. זלוטי מתרוצצת בייאוש במסדרון. מלמטה נשמע קול מנוע אופנוע נדלק.

זלוטי רצה אל החלון, צופה מלמעלה בפרנק היושב על אופנועו ומביט למעלה, אל החלון.

זלוטי מסמנת לו בידה שיחכה עוד קצת, פורצת בבכי. שעון הקיר מורה על שלוש.

מפעם לפעם יוצאים רופא או אחות מן החדר, נעלמים בקצה המסדרון. שעון הקיר מורה על רבע לארבע.

שמרץ מקיש על הדלת, פעם, פעמיים, שלוש, לבסוף פותח בזהירות את הדלת. התדר ריק מרופאים ואחיות. רק המנקה שוטפת את הריצפה. היא מרימה אליו את פניה.

כותרת "כולם הלכו, הלכו".

תמונה המנקה מסיימת לשטוף את הריצפה מול עיניו המשתאות של שמרץ, לוקחת שרפרף, יוצאת איתו למסדרון, עולה עליו, מזיזה את מחוגי שעון הקיר מרבע לארבע לארבע, חוזרת לחדר, מניחה את השרפרף, לוקחת את כלי הניקוי, יוצאת מן החדר ונועלת אחריה את הדלת. היא נעלמת בקצה המסדרון. שמרץ עומד קפוא, מעיף מבט עגום ברובל.

רובל מעיף מבט עייף בזלוטי. היא משפילה את ראשה והוא כורך זרועו סביב צווארה.

כותרת "מחר בשמונה".

תמונה שניהם מתרחקים לאורך המסדרון, נעלמים.

רובל וזלוטי יוצאים מן הבניין, מתקרבים לפרנק, מביטים ללא אומר. .

כותרת "מחר בשמונה".

תמונה פרנק מניע ללא אומר את אופנועו ונוסע משם בדהרה. בפינת ההמתנה עומד שמח אובד עצות. הוא עוצם את עיניו. עיתונאית וצלמת אצים-רצים לאורך המסדרון, נעצרים מול שמרץ.

כותרת "הכנת כתבה לשבועון נשים על הבדידות בארצנו".

תמונה הצלמת מבזיקה פעם, פעמיים, במצלמתה, מצלמת את שמרץ. העיתונאית והצלמת חוזרות כלעומת שבאו ונעלמות. שמרץ מתחיל אף הוא לדשדש לאורך המסדרון, נמלך בדעתו, חוזר לדלת, מקיש עליה פעם נוספת, מנסה לפתוח אותה, מטלטל קצת את הידית, מתייאש, מתרחק לאורך המסדרון.

כותרת "מחר בשמונה".

תמונה שמרץ נעלם בסוף המסדרון.

כותרת "סוף".