כתבים

ערב פנוי

1.

תמונה ערב, רחוב. זונה עומדת. איש פנוי שעיתותיו בידיו עומד מולה, חוכך בדעתו, אחר-כך ניגש אליה.

תמונה חצר מוזנחת מאחורי בית. האיש מסיים בעמידה את מעשהו בזונה המתכופפת כשגבה אליו. פניו מתעוותים בחרחורי התאווה האחרונים. הוא גומר, שוהה רגע, אחר-כך פושטת הבעת רפיון ואטימות על פניו. הוא ניתק מהזונה, הולך שניים-שלושה צעדים ונשען על גדר החצר. הזונה מסתלקת. פני הגבר מביעות תימהון ועצב תהומי. הוא נראה המום, מניד בראשו לשלילה כלפי עצמו, תופס את פניו בידיו כאומר "בשביל מה הייתי צריך את זה"/ ואחר יוצא בצעד כושל מן החצר אל הרחוב.

 

2.

תמונה האיש הולך ברחוב. הוא עובר ליד בית שבקומתו השנייה אדם זקן עומד עמידה רפויה ובוהה לרחוב. הוא נעצר מתחת לבית, מסתכל בזקן, הזקן מסתכל בו.

בתוך החדר שבחלונו עומד הזקן, מיטה ועליה שרועה זקנה בבגדים תחתונים, בוהה לתיקרה. הזקן נראה במבט מן החדר עומד בתחתוניו, שוקיו דקות ומרטטות.

 

3.

תמונה האיש ממשיך ללכת, מגיע לתיאטרון, מביט רגע בתמונות המאובקות שבחלון הראווה הסדוק, ניגש לקופה, קונה כרטיס.

 

4.

תמונה בתוך אולם התיאטרון. אולם ישן, ממורטט, שבו רק עוד זוג צופים, גבר ואשה זקנים. רגע לפני כיבוי אורות. האיש יושב לבדו, מביט מפעם לפעם לאחור וסוקר את האולם הריק, מקווה שייכנסו צופים נוספים. כיבוי אורות. המסך נפתח. פסנתר מתחיל לנגן. על הבמה קיר של בית, מין תצר דומה לזו שבה שהה קודם האיש עם הזונה. שחקנית המשחקת זונה נשענת לקיר. נכנס שחקן המשחק איש מרופט, ניגש אליה. הם מנהלים בשקט מיקוח, ומשהם משתווים, היא מובילה אותו אל עומק הבמה, מרימה את שולי שמלתה והוא בא עליה מגבה ללא חשק רב, הכל בליווי נמרץ של הפסנתר. האיש שבאולם מתבונן ואינו מאמין למראה עיניו. הוא מביט לאחור לראות את תגובת זוג הצופים. אלה יושבים, הגבר ראשו שמוט על חזהו ועיניו עצומות, והאשה בוהה נכחה באדישות מוחלטת, חיוך קבוע על שפתיה. האיש מתבונן שוב לכיוון הבמה, בשאט-נפש, ובבת-אחת הוא עוקר מכיסאו וקם. השחקן מסב פניו בבת-אחת אל האולם, ובעודו ממשיך במעשהו עם השחקנית באופן מכאני, הוא עוקב במבטו אחר האיש שבאולם. האיש יוצא מן השורה ומתחיל ללכת כושל לכיוון היציאה שליד שפת הבמה. השחקן חדל ממעשהו, ניגש כושל לקידמת הבמה. רגע אחד עומדים האיש והשחקן זה מול זה, שניהם אובדי עצות ונמוכי-רוח, ואז ממשיך האיש בדרכו ויוצא מן האולם. השחקן סוקר את זוג הצופים שנותר, וחוזר שפוף ובלי חשק למעשהו עם השחקנית.

 

5.

תמונה האיש פוסע ברחוב, שב על עקבותיו. הוא מגיע לקרן הרחוב שבו פגש את הזונה, רואה אותה עומדת שם, עוצר רגע, מתלבט אם לגשת שוב. הוא מפהק, עפעפיו כבדים, מחליט להמשיך בדרכו, עוצר. משהו בתוכו אינו נותן לו מנוחה. הוא מרכין ראשו כמשלים עם גזירה מרה, וצועד לעבר הזונה. האיש מסיים את מעשהו בזונה כמו קודם, המום, לאות ועצב אין-קץ מסתמנים על פניו. הוא ניתק ממנה. הזונה מסתלקת. האיש יוצא בצעד כושל, כמעט מט ליפול, מן החצר לרחוב, תוך שהוא מניד בראשו לשלילה ותופס פניו בידיו כשואל "לשם מה הייתי צריך את זה?". הוא עוצר, מביט למעלה, לכוכבים, פורש ידיו כעונה: "אין לי מושג!" ומשתרך הלאה במורד הרחוב.

כותרת "סוף".