כתבים

משתוקק

1.

תמונה בין ערביים נפגשות החברות הכי טובות קלפם-ן-ן-ה ופיכטה בדירתה של קלפסידרה.

שתיהן מאופרות, שערן אסוף, טופפות באדנות על נעליים גבוהות עקב, חזיהן מובלטים, אחוריהן שופעים, קרסוליהן עבים ומוצקים. כל הופעתן אומרת סמכות. הן לא יפות, ופיכטה הכעורה בשתיהן. כעת, לשעה קלה, הן שבעות ומרוצות. מצב-רוח תרבותי, נעים.

פיכטה יושבת ליד הפסנתר, ומלווה את קלפסידרה, העומדת לצידה ושרה שיר נוגה-מתוק של שוברט.

זימרה "ברוך מפציר זורם שירי –

בעד הליל אליך…"

תמונה מפעם לפעם הן עוצרות, מתקנות משהו בזימרה וממשיכות.

בחדר מסתובב גם פשקופ, מחזרה של קלפסידרה, והוא אינו מרוצה, בהחלט לא. פניו פגי ילד נזוף וממורמר. הוא היה מעדיף להתעסק כעת בירכיה ותחתוניה של קלפסידרה, ותחת זה מלעיטים אותו באמנות, או, מה שנראה יותר גרוע, מתעלמים כליל מנוכחותו.

בפנים מושפלות הוא מתהלך בחדר, לא יודע מה לעשות עם עצמו, בא ועומד ליד קלפסידרה, מסתכל פעם בפיה הנפער, היישר לתוך לועה, ופעם בישבנה, בשעה שהיא מעבירה כובד משקלה מרגל לרגל. הניגוד בין הבשר לביו האמנות מגרה ומקומם אותו עד בלי שאת. לעיתים הוא מנסה להסב אליו את תשומת ליבה של קלפסידרה בהרמת גבות, אך היא בכלל אינה מסתכלת לעברו. הוא מסב פניו ממנה, אחוז הימה ועלבון.

כותרת "הנני בעל שינאה לוהטת מיוחדת כלפי נשים רקדניות וזמרות

המשתמשות באמנות כמו בכתונת לילה חצי-שקופה".

תמונה קלפסידרה ופיכטה ממשיכות בשלהן.

כל נסיונותיו של פשקופ להטות אליו תשומת-לב עולים בתוהו. הוא אינו יכול להבליג עוד, ולו גם במחיר עונש כבד: הוא יורד על ברכיו מאחורי קלפסידרה, מרים בתנופה את שולי שמלתה ותוקע אצבע באחוריה. קלפסידרה נדהמת, קופצת באוויר, זימרתה נקטעת. היא מסתובבת בחומרה לעבר פשקופ.

פשקופ נרתע קצת ומגחך כמי שביצע תעלול מוצלח.

קלפסידרה ופיכטה מביטות בו בארשת חמורה, מחליפות ביניהן מבט של השתאות רצינית, ושבות לשוברט

זימרה "ברוך מפציר זורם שירי –

בעד הליל אליך…"

תמונה פשקופ קם על רגליו, מתהלך אנה ואנה כחוכך בדעתו, כורע שוב מאחורי קלפסידרה, מפשיל שוב את שמלתה בתנופה ותוקע אצבע באחוריה. קלפסידרה קופצת באוויר, זימרתה שוב נקטעת. היא מכה בכף ידו ומתרה בו באצבע מאיימת, עיניה מזרות אש.

פשקופ מנסה שוב לגחך, אך גיחוכו אינו עולה יפה, אין.,לו שותפים למעשה קונדסותו.

קלפסידרה ופיכטה חוזרות לשוברט, הפעם מתכוננות היטב לצפוי ומעיפות בו מעת לעת מבט מזרה אימים מזוויות עיניהן. זימרה "ברך מפציר זורם שירי בעד הליל אליך…"

תמונה פשקופ שב להתהלך בחדר, חיוור ונסער מהתרגשות, יודע שסבלנותן עומדת לפקוע והעונש לא יבושש לבוא אם יחזור בשלישית על מעשהו, לפתע הוא חושק פיו בהחלטה נחרצת, יורד על ברכיו מאחורי קלפסידרה ומניף את שולי שמלתה באוויר, אך הפעם אינו מספיק לתקוע את אצבעו, קלפסידרה מסתובבת אליו ופיכטה קופצת מכיסאה אחוזת חימה, טורקת את מכסה הפסנתר.

כותרת "אני במקרים כאלה נוהגת לשבת להם על הפרצוף! רוצים לראות

מקרוב?! – אז שיהיה להם מקרוב! נקודה!"

תמונה פשקופ בולע את רוקו מהתרגשות, ליבו הולם בסערה.

קלפסידרה ופיכטה שבות בהפגנתיות לשוברט, הפעם אינן גורעות ממנו עין. פשקופ מתהלך אנה ואנה בחדר, מתקרב אט אט, להכעיס, נחוש בדעתו, יורד לאט על ברכיו מאחורי קלפסידרה, מביט למעלה אל פניה, בעוד היא מביטה בפניו מלמעלה, אורבת לרגע בו ישלח ידו. הוא שולח ידו אט אט אל שולי שמלתה, פני קלפסידרה מאדימות מחימר,, זימרתה נשמעת חדה ותוקפנית מאוד. פשקופ אוחז בשולי שמלתה, היא מטה אליו מעט את אחוריה, רמז לאיום הישיבה על פניו, הוא זוקר אצבעו באוויר, אך לפני שיספיק לקרב אותה לישבנה, תופסת קלפסידרה בתנועת בזק בעורפו, גוררת אותו אל כורסה סמוכה, מהדקת את ראשו אל המושב וצונחת בכל כובדה, בתנועה מלכותית שאין עליה עוררין, על פניו.

פיכטה משולהבת, משפשפת כפותיה בהנאה.

ראשו של פשקופ נעלם מתחת לקלפסידרה כאילו נערף בגיליוטינה. ידיו מגששות רגע באוויר, כידי טובע הקורא לעורה, ווה מפיק צחוק גדול מפי פיכטה. הוא שומט ידיו ונאחז בקרסוליה של קלפסידרה. קלפסידרה יושבת ברווחה, רגליה פשוקות. פיכסה חוזרת ויושבת ליד הפסנתר.

כותרת "על כל פנים, ביבעד' את צריכה לבודד יותר את הצליל, אולי אפילו להאריך אותו קצת, לתת לו יותר בדק".

תמונה קלפסידרה שרה בישיבה על ראשו של פשקופ.

זימרה "ב…עד!"

תמונה פיכטה מציצה בשעונה.

כותרת "אם אנחנו עוד רוצות להספיק לסרט, צריך לצאת".

תמונה קלפסידרה קמה מעל ראש פשקופ, מתבוננת בו יחד עם פיכטה במבט סקרני משועשע.

פשקופ מרים ראשו בקושי, פניו אדומים מבושה ומחוסר חמצן. הוא מסתכל בהן מלמטה למעלה, ממשש את פניו, לסתו, חוטמו, מנענע אותם כדי לבדוק אם הכל שלם לאחר המעיכה הנוראה. הוא קם, מתהלך בחדר, מניד ראשו כמי שאינו מאמין לאשר אירע לו.

כותרת "עשתה את זה… עשתה את זה… אמרה ועשתה את זה… אני לא מאמין…

אמרה ועשתה את זה…"

תמונה קלפסידרה ופיכטה שומעות אותו, פורצות בצחוק גדול ונופלות תוך עוויתות צחוק אשה על צווארי רעותה, מנצלות את הלפיתה ההדדית לריקוד קטן והומוריסטי, מסיימות, ניתקות ופונות לפשקופ.

כותרת "ועכשיו שלום, אנחנו הולכות לקולנוע".

תמונה פשקופ נושא אליהן מבט תמה, נעלב.

כותרת "מה פירוש 'הולכות'?! אני לא בהרכב?"

תמונה קלפסידרה מתבוננת אליו מלמעלה למטה, במבט מצועף.

כותרת "אתה יכול להישאר פה לשמור לי על בית-הכיסא".

תמונה קלפסידרה מסתובבת, גבה אליו, טופחת על אחוריה ויוצאת עם פיכטה. פשקופ עומד רגע נטוע במקומו, אחר-כך מתחיל להתהלך שוב בחדר, מניד בראשו לעצמו כמי שאינו מאמין, ממלמל אל הקיר.

כותרת "ישבה לי על הראש והשאירה אותי לבד לשמור על בית-כיסא. השאירה והלכה. איזו אשה.!"

 

2.

תמונה היום מאפיר. צללית ראשו המורכן של פשקופ נראית במלבן הזגוגית האטומה שבדלת בית -הכיסא.

כותרת "אני מאוד אוהב את הנשים בארצנו. לכולן ארשת פנים חמוצה כאילו הן מריחות בקביעות גרב לא נקי".

 

3.

תמונה היום מחשיך. מבחוץ, מן השדרה שמתחת לבית מגוריה של קלפסידרה, נראה ראשו של פשקופ בצוהר הקטן, הפתוח, של בית-הכיסא. הוא משקיף החוצה, רואה שניים-שלושה קבצנים בני-בלי-בית יושבים או שרועים, איש עם צרור סמרטוטיו על ספסלו.

כותרת "יום יבוא ואצטרף אליכם. לעת עתה אני מאוד מגורה, בייחוד מישבנים, אבל כשהיצרים ידעכו יום אחד – שמרו לי מקום ביניכם".

 

4.

תמונה לילה. פשקופ נשען אל הקיר בבית-הכיסא, עומד בחושך, ראשו נופל על חזהו, שוקע מפעם לפעם בנמנום.

לפתע נדלק אור בדירה, רחשים מהוסים, קולות גבר ואשה, פסיעות. פשקופ ננער ומאזין. מוזיקה מתקליט או מרדיו.

צללית של גבר מתקרבת לדלת בית-הכיסא. הדלת נפתחת. גבר משופם, פאקו-פאקו, מתכוון להיכנס, רואה את פשקופ, נבהל ונרתע, עומד לרגע ואינו יודע מה לעשות. פשקופ מפנה אליו מבט שואל.

כותרת "גם אתה נשלחת לשמירה?"

תמונה פאקו-פאקו נועץ בו מבט לא-מבין.

פשקופ מרכין ראשו בכלימה, יוצא, חולף על פני פאקו-פאקו, והלה נכנס וסוגר אחריו את הדלת.

פשקופ חש לעבר דלת הכניסה בראש מורכן, מבויש, חולף ליד דלת חדר השינה. הדלת פתוחה, ומזווית עינו הוא רואה את ירכיה של קלפסידרה השרועה-מחכה על המיטה. פשקופ יוצא במהירות, כמתגנב, מן הדירה.

 

5.

תמונה לילה בשדרה. פשקופ יושב על ספסל. על ספסלים אחרים יושבים או שרועים קבצנים, חלקם ישנים.

פשקופ מתבונן אל צוהר בית-הכיסא של דירת קלפסידרה. חשוך שם. לפתע נדלק אור וצללית ראשו של פאקו-פאקו מתגלה, לאחר רגע נעלמת, והאור כבה.

לאחר רגע נוסף נראית צלליתו של פאקו-פאקו ברחוב. הוא יוצא מפתח ביתה של קלפסידרה, מחיש הליכתו, צועד בזעף, נעלם במורד הרחוב. רגע אחר-כך נדלק שוב האור בבית-הכיסא של קלפסידרה, צלליתה מופיעה בצוהר. הצוהר נפתח, ראשה נגלה, שערותיה פרועות. היא גועה בבכי. לאחר זמן-מה נעלם ראשה מן הצוהר, והאור בבית-הכיסא כבה. פשקופ יושב עוד רגע, קם, מתיישב, קם, חוכך בדעתו, מתבונן בקבצנים שבשדרה, אחר-כך נעתק ממקומו וצועד לכיוון ביתה של קלפסידרה.

 

6.

תמונה לילה. חדר המדרגות, לנוכח דלת דירתה של קלפסידרה. פשקופ עומד מול הדלת, מהסס, לבסוף מקיש עליה בעדינות. קול צעדים רצים אל הדלת, היא נפתחת במהירות, קלפסידרה מסתערת ליפול ברוב-רגש על צוואר הדופק בדלת, רואה את פשקופ, נעצרת, לא לו חיכתה, אך מייד מתעשתת, מבינה שזה אשר חיכתה לו לא ישוב, מתקרבת אל פשקופ, מניחה ראשה על חזהו, ידיה נשלחות לחבק אותו, בהיסוס, בשאלה, בהשלמה. פשקופ מניח לה לחבק אותו, עיניו פקוחות, מהורהרות, ידיו תלויות לצידי גופו.

 

7.

תמונה לילה. חדר השינה של קלפסידרה. היא מעשנת סיגריה בעצבנות. פשקופ עצוב ויגע. הוא מפהק בשיעמום, מרים את המאפרה מן המיטה, משחק בה קצת, מביט בקלפסידרה.

כותרת "שאשבור את זה?"

תמונה קלפסידרה מביסה בו כמנסה לפענח את צפונותיו.

כותרת "למה?"

תמונה פשקופ מושך בכתפיו.

כותרת "סתם. שאשבור?"

תמונה קלפסידרה מאוד חוששת למאפרה, אך חוששת עוד יותר להרגיז את פשקופ. פשקופ משחק עוד קצת במאפרה לעיניה, לפתע נותן לה להישמט מידיו, היא נופלת לריצפה ומתנפצת.

חמתה של קלפסידרה גואה בה, אך היא מבליגה, מגסה לגחך כלמראה הלצה מוצלחת, קמה בהכנעה וללא אומר, ניגשת למטבח, מביאה מטאטא ויעה, מתכופפת לאסוף את השברים, מסיימת, ולאות שאינה כועסת על פשקופ היא מזדקפת וגוהרת לנשקו על פיו.

פשקופ דוחה אותה מעליו, מורה לה על הריצפה כאילו יש שם שברים נוספים. קלפסידרה מתכופפת וממשיכה ללקט, מסיימת, מנסה להתרומם, אך הפעם לוחץ פשקופ על עורפה ואינו מניח לה להתרומם. היא פוצחת בזמר חרישי מרוסק.

זימרה "ברוך מפציר זורם שירי –

תמונה פשקופ מבריכה על ברכיה, מקרב ראשה למיטה ומהדק פניה למזרן כדי להסות את זימרתה, ידיה עדיין אוחזות במטאטא וביעה. הוא מרים מעט למעלה את שולי שמלתה, מגלה את אחוריה, ומעביר אצבע מרפרפת בחריץ במין ארשת פנים אדנותית של אדם שבע.

קלפסידרה מסיבה פניה אליו בעודה כפופה, מנסה להעלות חיוך של קורת-רוח והתפעלות על שפתיה.

פשקופ מורה לה בידו להישאר במקומה, קם ויוצא מן החדר. קלפסידרה נותרת, פניה כבושות במזרן, מנסה בכל זאת לפזם. פשקופ חוזר עם שני דליים, האחד מלא חול, השני מלא מים. הוא מתייצב מאחורי קלפסידרה, היא מפנה אליו מבט חושש אך אינה מעיזה לקום. הוא שופך על אחוריה את דלי החול, אחר-כך יוצק עליהם מן המים שבדלי השני, מתכופף, לש בוץ.

קלפסידרה מנסה להביט אחורה, מעלה על שפתיה חיוך מהוסס.

כותרת "אתה יודע שנשאר בך הרבה מתום הילד? אני מאוד אוהבת את התכונה הזאת בך".

תמונה פשקופ ממשיך ללוש, מהורהר, את הבוץ על אחוריה, מורח, מדביק אותו לבשרה, אחר מקים אותה על רגליה, מתרחק מעט, מרכז מבטו באחוריה, ולפתע קופץ ובועט בחוזקה בישבנה.

קלפסידרה מרתיעה, מנסה לגלות הבנה, מעלה שתוק מלאכותי על שפתיה.

כותרת "גמרנו? נשתה כוס תה?"

תמונה פשקופ מסובב אותה שוב כשאחוריה אליו, מתרחק, שוב קופץ, בועט בישבנה.

קלפסידרה מרתיעה, גושי בוץ נושרים מבשרה. היא מפנה אליו פניה בשאלה ובמורת-רוח.

כותרת "נשתה כוס תה?"

תמונה פשקופ חוזר על מעשהו.

קלפסידרה מפנה אליו פניה בחומרה ומפגיעה בו שיחדל, פשקופ חוזר ובועט בכוח.

קלפסידרה פורצת בבכי של עלבון, כובשת פניה בידיה. פשקופ ממשיך לבעוט שוב ושוב.

קלפסידרה ממשיכה להתייפח לתוך כפות ידיה, ורק בשרה מרתיע ומנתר עם כל בעיטה כבשר פגר מת. פשקופ ממשיך לבעוט עד שנמאס לו. הוא חדל. קלפסידרה ממשיכה למרר חרש בבכי. פשקופ עוצם עיניו, מהורהר.

 

8.

תמונה לילה, קרוב לעלות השחר. בבית-הכיסא של קלפסידרה מתגלה ראשו של פשקופ בצוהר הניבט אל השדרה. פניו מביעות לאות ומפח -נפש. הוא מרים מבטו, רואה את הקבצנים השרועים על הספסלים בשדרה.

כותרת "כן, יום יבוא ואצטרף אליכם. עד אז – שמרו לי מקום ביניכם".

תמונה אור הבוקר עולה בחוץ, פניו בחלון הולכים ומיטשטשים, מתמזגים עם

כל הבית.

כותרת "סוף".