משתוקק
1.
תמונה בין ערביים נפגשות החברות הכי טובות קְלֶפְּסידְרָה ופיכְטֶה בדירתה של קְלֶפְּסידְרָה.
שתיהן מאופרות, שערן אסוף, טופפות באדנות על נעליים גבוהות עקב, חזיהן מובלטים, אחוריהן שופעים, קרסוליהן עבים ומוצקים. כל הופעתן אומרת סמכות. הן לא יפות, ופיכְטֶה הכעורה בשתיהן. כעת, לשעה קלה, הן שבעות ומרוצות. מצב-רוח תרבותי, נעים.
פיכטה יושבת ליד הפסנתר, ומלווה את קלפּסידרה, העומדת לצידה ושרה שיר נוגה-מתוק של שוברט.
זימרה "בְּרֹךְ מַפְצִיר זוֹרֵם שִׁירִי
בְּעַד הַלֵּיל אֵלַיִךְ…"
תמונה מפעם לפעם הן עוצרות, מתקנות משהו בזימרה וממשיכות.
בחדר מסתובב גם פְּשֶקוּפּ, מחזרהּ של קלפּסידרה, והוא אינו מרוצה, בהחלט לא. פניו פני ילד נזוף וממורמר. הוא היה מעדיף להתעסק כעת בירכיה ותחתוניה של קלפּסידרה, ותחת זה מלעיטים אותו באמנות, או, מה שנראה יותר גרוע, מתעלמים כליל מנוכחותו.
בפנים מושפלות הוא מתהלך בחדר, לא יודע מה לעשות עם עצמו, בא ועומד ליד קלפּסידרה, מסתכל פעם בפיה הנפער, היישר לתוך לועה, ופעם בישבנה, בשעה שהיא מעבירה כובד משקלה מרגל לרגל. הניגוד בין הבשר לביו האמנות מגרה ומקומם אותו עד בלי שׂאת. לעיתים הוא מנסה להסב אליו את תשומת לבה של קלפּסידרה בהרמת גבות, אך היא בכלל אינה מסתכלת לעברו. הוא מסב פניו ממנה, אחוז חימה ועלבון.
כותרת "הנני בעל שנאה לוהטת מיוחדת כלפי נשים רקדניות וזמרות המשתמשות באמנות כמו בכותונת-לילה חצי-שקופה".
תמונה קלפּסידרה ופיכטה ממשיכות בשלהן.
כל נסיונותיו של פְּשֶקוּפּ להטות אליו תשומת-לב עולים בתוהו. הוא אינו יכול להבליג עוד, ולו גם במחיר עונש כבד: הוא יורד על ברכיו מאחורי קלפּסידרה, מרים בתנופה את שולי שמלתה ותוקע אצבע באחוריה. קלפּסידרה נדהמת, קופצת באוויר, זימרתה נקטעת. היא מסתובבת בחומרה לעבר פּשקוּפּ.
פּשקוּפּ נרתע קצת ומגחך כמי שביצע תעלול מוצלח.
קלפּסידרה ופיכטה מביטות בו בארשת חמורה, מחליפות ביניהן מבט של השתאות רצינית, ושבות לשוברט.
זימרה בְּרֹךְ מַפְצִיר זוֹרֵם שִׁירִי
בְּעַד הַלֵּיל אֵלַיִךְ…"
תמונה פּשקוּפּ קם על רגליו, מתהלך אנה ואנה כחוכך בדעתו, כורע שוב מאחורי קלפּסידרה, מפשיל שוב את שמלתה בתנופה ותוקע אצבע באחוריה. קלפּסידרה קופצת באוויר, זימרתה שוב נקטעת. היא מכה בכף ידו ומתרה בו באצבע מאיימת, עיניה מזרות אש.
פּשקוּפּ מנסה שוב לגחך, אך גיחוכו אינו עולה יפה, אין.,לו שותפים למעשה קונדסותו.
קלפסידרה ופיכטה חוזרות לשוברט, הפעם מתכוננות היטב לצפוי ומעיפות בו מעת לעת מבט מזרה אימים מזוויות עיניהן.
זימרה "בְּרֹךְ מַפְצִיר זוֹרֵם שִׁירִי
בְּעַד הַלֵּיל אֵלַיִךְ…"
תמונה פּשקוּפּ שב להתהלך בחדר, חיוור ונסער מהתרגשות, יודע שסבלנותן עומדת לפקוע והעונש לא יבושש לבוא אם יחזור בשלישית על מעשהו. לפתע הוא חושק פיו בהחלטה נחרצת, יורד על ברכיו מאחורי קלפּסידרה ומניף את שולי שמלתה באוויר, אך הפעם אינו מספיק לתקוע את אצבעו, קלפּסידרה מסתובבת אליו ופיכטה קופצת מכיסאה אחוזת חימה, טורקת את מכסה הפסנתר.
כותרת "אני במקרים כאלה נוהגת לשבת להם על הפרצוף! רוצים לראות מקרוב?! – אז שיהיה להם מקרוב! נקודה!"
תמונה פּשקוּפּ בולע את רוקו מהתרגשות, לבו הולם בסערה.
קלפּסידרה ופיכטה שבות בהפגנתיות לשוברט, הפעם אינן גורעות ממנו עין. פּשקוּפּ מתהלך אנה ואנה בחדר, מתקרב אט אט, להכעיס, נחוש בדעתו, יורד לאט על ברכיו מאחורי קלפּסידרה, מביט למעלה אל פניה, בעוד היא מביטה בפניו מלמעלה, אורבת לרגע בו ישלח ידו. הוא שולח ידו אט אט אל שולי שמלתה, פני קלפּסידרה מאדימות מחימה, זימרתה נשמעת חדה ותוקפנית מאוד. פּשקוּפּ אוחז בשולי שמלתה, היא מטה אליו מעט את אחוריה, רמז לאיום הישיבה על פניו, הוא זוקר אצבעו באוויר, אך לפני שיספיק לקרב אותה לישבנה, תופסת קלפּסידרה בתנועת בזק בעורפו, גוררת אותו אל כורסה סמוכה, מהדקת את ראשו אל המושב וצונחת בכל כובדה, בתנועה מלכותית שאין עליה עוררין, על פניו.
פיכטה משולהבת, משפשפת כפותיה בהנאה.
ראשו של פּשקוּפּ נעלם מתחת לקלפּסידרה כאילו נערף בגיליוטינה. ידיו מגששות רגע באוויר, כידי טובע הקורא לעורה, וזה מפיק צחוק גדול מפי פיכטה. הוא שומט ידיו ונאחז בקרסוליה של קלפּסידרה. קלפּסידרה יושבת ברווחה, רגליה פשוקות.
פיכטה חוזרת ויושבת ליד הפסנתר.
כותרת "על כל פנים, ב'בְּעַד' אַת צריכה לבודד יותר את הצליל, אולי אפילו להאריך אותו קצת, לתת לו יותר ברק".
תמונה קלפּסידרה שרה בישיבה על ראשו של פּשקוּפּ.
זימרה "בְּ…עַד!"
תמונה פיכטה מציצה בשעונה.
כותרת "אם אנחנו עוד רוצות להספיק לסרט, צריך לצאת".
תמונה קלפּסידרה קמה מעל ראש פּשקוּפּ, מתבוננת בו יחד עם פיכטה במבט סקרני משועשע.
פּשקוּפּ מרים ראשו בקושי, פניו אדומות מבושה ומחוסר חמצן. הוא מסתכל בהן מלמטה למעלה, ממשש את פניו, לסתו, חוטמו, מנענע אותם כדי לבדוק אם הכל שלם לאחר המעיכה הנוראה. הוא קם, מתהלך בחדר, מניד ראשו כמי שאינו מאמין לאשר אירע לו.
כותרת "עשתה את זה… עשתה את זה… אמרה ועשתה את זה… אני לא מאמין… אמרה ועשתה את זה…"
תמונה קלפּסידרה ופיכטה שומעות אותו, פורצות בצחוק גדול ונופלות תוך עוויתות צחוק אישה על צווארי רעותה, מנצלות את הלפיתה ההדדית לריקוד קטן והומוריסטי, מסיימות, ניתקות ופונות לפּשקוּפּ.
כותרת "ועכשיו שלום, אנחנו הולכות לקולנוע".
תמונה פּשקוּפּ נושא אליהן מבט תמה, נעלב.
כותרת "מה פירוש 'הולכות'?! אני לא בהרכב?"
תמונה קלפּסידרה מתבוננת אליו מלמעלה למטה, במבט מצועף.
כותרת "אתה יכול להישאר פה לשמור לי על בית-הכיסא".
תמונה קלפּסידרה מסתובבת, גבה אליו, טופחת על אחוריה ויוצאת עם פיכטה. פּשקוּפּ עומד רגע נטוע במקומו, אחר-כך מתחיל להתהלך שוב בחדר, מניד בראשו לעצמו כמי שאינו מאמין, ממלמל אל הקיר.
כותרת "ישבה לי על הראש והשאירה אותי לבד לשמור על בית-כיסא. השאירה והלכה. איזו אישה!"
2.
תמונה היום מאפיר. צללית ראשו המורכן של פּשקוּפּ נראית במלבן הזגוגית האטומה שבדלת בית-הכיסא.
כותרת "אני מאוד אוהב את הנשים בארצנו. לכולן ארשת פנים חמוצה כאילו הן מריחות בקביעות גרב לא נקי".
3.
תמונה היום מחשיך. מבחוץ, מן השדרה שמתחת לבית מגוריה של קלפּסידרה, נראה ראשו של פּשקוּפּ בצוהר הקטן, הפתוח, של בית-הכיסא. הוא משקיף החוצה, רואה שניים-שלושה קבצנים בני-בלי-בית יושבים או שרועים, איש עם צרור סמרטוטיו על ספסלו.
כותרת "יום יבוא ואצטרף אליכם. לעת עתה אני מאוד מגוּרה, בייחוד מישבנים, אבל כשהיצרים ידעכו יום אחד – שִמרוּ לי מקום ביניכם".
4.
תמונה לילה. פּשקוּפּ נשען אל הקיר בבית-הכיסא, עומד בחושך, ראשו נופל על חזהו, שוקע מפעם לפעם בנמנום.
לפתע נדלק אור בדירה, רחשים מהוסים, קולות גבר ואישה, פסיעות. פּשקוּפּ ננער ומאזין. מוזיקה מתקליט או מרדיו.
צללית של גבר מתקרבת לדלת בית-הכיסא. הדלת נפתחת. גבר משופם, פאקוֹ-פאקוֹ, מתכוון להיכנס, רואה את פּשקוּפּ, נבהל ונרתע, עומד לרגע ואינו יודע מה לעשות. פּשקוּפּ מפנה אליו מבט שואל.
כותרת "גם אתה נשלחת לשמירה?"
תמונה פאקוֹ-פאקוֹ נועץ בו מבט לא-מבין.
פּשקוּפּ מרכין ראשו בכלימה, יוצא, חולף על פני פאקוֹ-פאקוֹ, והלה נכנס וסוגר אחריו את הדלת.
פּשקוּפּ חש לעבר דלת הכניסה בראש מורכן, מבויש, חולף ליד דלת חדר השינה. הדלת פתוחה, ומזווית עינו הוא רואה את ירכיה של קלפּסידרה השרועה-מחכה על המיטה. פּשקוּפּ יוצא במהירות, כמתגנב, מן הדירה.
5.
תמונה לילה בשדרה. פּשקוּפּ יושב על ספסל. על ספסלים אחרים יושבים או שרועים קבצנים, חלקם ישֵנים.
פּשקוּפּ מתבונן אל צוהר בית-הכיסא של דירת קלפּסידרה. חשוך שם. לפתע נדלק אור וצללית ראשו של פאקוֹ-פאקוֹ מתגלה, לאחר רגע נעלמת, והאור כבה.
לאחר רגע נוסף נראית צלליתו של פאקוֹ-פאקוֹ ברחוב. הוא יוצא מפתח ביתה של קלפּסידרה, מחיש הליכתו, צועד בזעף, נעלם במורד הרחוב.
רגע אחר-כך נדלק שוב האור בבית-הכיסא של קלפּסידרה, צלליתה מופיעה בצוהר. הצוהר נפתח, ראשה נגלה, שערותיה פרועות. היא גועה בבכי. לאחר זמן-מה נעלם ראשה מן הצוהר, והאור בבית-הכיסא כָּבֶה.
פּשקוּפּ יושב עוד רגע, קם, מתיישב, קם, חוכך בדעתו, מתבונן בקבצנים שבשדרה, אחר-כך נעתק ממקומו וצועד לכיוון ביתה של קלפּסידרה.
6.
תמונה לילה. חדר המדרגות, לנוכח דלת דירתה של קלפּסידרה. פּשקוּפּ עומד מול הדלת, מהסס, לבסוף מקיש עליה בעדינות. קול צעדים רצים אל הדלת, היא נפתחת במהירות, קלפּסידרה מסתערת ליפול ברוב-רגש על צוואר הדופק בדלת, רואה את פּשקוּפּ, נעצרת, לא לו חיכתה, אך מייד מתעשתת, מבינה שזה אשר חיכתה לו לא ישוב, מתקרבת אל פּשקוּפּ, מניחה ראשה על חזהו, ידיה נשלחות לחבק אותו, בהיסוס, בשאלה, בהשלמה.
פּשקוּפּ מניח לה לחבק אותו, עיניו פקוחות, מהורהרות, ידיו תלויות לצידי גופו.
7.
תמונה לילה. חדר השינה של קלפּסידרה. היא מעשנת סיגריה בעצבנות. פּשקוּפּ עצוב ויגע. הוא מפהק בשיעמום, מרים את המאפרה מן המיטה, משחק בה קצת, מביט בקלפּסידרה.
כותרת "שאשבור את זה?"
תמונה קלפּסידרה מביסה בו כמנסה לפענח את צפונותיו.
כותרת "למה?"
תמונה פּשקוּפּ מושך בכתפיו.
כותרת "סתם. שאשבור?"
תמונה קלפּסידרה מאוד חוששת למאפרה, אך חוששת עוד יותר להרגיז את פּשקוּפּ. פּשקוּפּ משחק עוד קצת במאפרה לעיניה, לפתע נותן לה להישמט מידיו, היא נופלת לריצפה ומתנפצת.
חמתה של קלפסידרה גואה בה, אך היא מבליגה, מנסה לגחך כלמראה הלצה מוצלחת, קמה בהכנעה וללא אומר, ניגשת למטבח, מביאה מטאטא ויעה, מתכופפת לאסוף את השברים, מסיימת, ולאוֹת שאינה כועסת על פּשקוּפּ היא מזדקפת וגוהרת לנשקו על פיו.
פּשקוּפּ דוחה אותה מעליו, מורה לה על הריצפה כאילו יש שם שברים נוספים. קלפּסידרה מתכופפת וממשיכה ללקט, מסיימת, מנסה להתרומם, אך הפעם לוחץ פּשקוּפּ על עורפה ואינו מניח לה להתרומם. היא פוצחת בזמר חרישי מרוסק.
זימרה "בְּרֹךְ מַפְצִיר זוֹרֵם שִׁירִי..."
תמונה פּשקוּפּ מַבְריכהּ על ברכיה, מקרב ראשה למיטה ומהדק פניה למזרן כדי להסות את זימרתה, ידיה עדיין אוחזות במטאטא וביעה. הוא מרים מעט למעלה את שולי שמלתה, מגלה את אחוריה, ומעביר אצבע מרפרפת בחריץ במין ארשת פנים אדנותית של אדם שבע.
קלפּסידרה מסיבה פניה אליו בעודה כפופה, מנסה להעלות חיוך של קורת-רוח והתפעלות על שפתיה.
פּשקוּפּ מורה לה בידו להישאר במקומה, קם ויוצא מן החדר.
קלפּסידרה נותרת, פניה כבושות במזרן, מנסה בכל זאת לפזם.
פּשקוּפּ חוזר עם שני דליים, האחד מלא חול, השני מלא מים. הוא מתייצב מאחורי קלפּסידרה, היא מַפנה אליו מבט חושש אך אינה מעיזה לקום. הוא שופך על אחוריה את דלי החול, אחר-כך יוצק עליהם מן המים שבדלי השני, מתכופף, לש בוץ.
קלפּסידרה מנסה להביט אחורה, מעלה על שפתיה חיוך מהוסס.
כותרת "אתה יודע שנשאר בך הרבה מתוֹם הילד? אני מאוד אוהבת את התכונה הזאת בך".
תמונה פּשקוּפּ ממשיך ללוש, מהורהר, את הבוץ על אחוריה, מורח, מדביק אותו לבשרה, אחר מקים אותה על רגליה, מתרחק מעט, מרכז מבטו באחוריה, ולפתע קופץ ובועט בחוזקה בישבנה.
קלפּסידרה מרתיעה, מנסה לגלות הבנה, מעלה שְחוֹק מלאכותי על שפתיה.
כותרת "גמרנו? נשתה כוס תה?"
תמונה פּשקוּפּ מסובב אותה שוב כשאחוריה אליו, מתרחק, שוב קופץ, בועט בישבנה.
קלפּסידרה מרתיעה, גושי בוץ נושרים מבשרה. היא מפנה אליו פניה בשאלה ובמורת-רוח.
כותרת "נשתה כוס תה?"
תמונה פּשקוּפּ חוזר על מעשהו.
קלפּסידרה מפנה אליו פניה בחומרה ומפגיעה בו שיחדל.
פּשקוּפּ חוזר ובועט בכוח.
קלפּסידרה פורצת בבכי של עלבון, כובשת פניה בידיה.
פּשקוּפּ ממשיך לבעוט שוב ושוב.
קלפּסידרה ממשיכה להתייפח לתוך כפות ידיה, ורק בשרה מרתיע ומנתר עם כל בעיטה כבשר פגר מת.
פּשקוּפּ ממשיך לבעוט עד שנמאס לו.הוא חדל.
קלפּסידרה ממשיכה למרר חרש בבכי.
פּשקוּפּ עוצם עיניו, מהורהר.
8.
תמונה לילה, קרוב לעלות השחר. בבית-הכיסא של קלפּסידרה מתגלה ראשו של פּשקוּפּ בצוהר הניבט אל השדרה. פניו מביעות לאוּת ומפח-נפש. הוא מרים מבטו, רואה את הקבצנים השרועים על הספסלים בשדרה.
כותרת "כן, יום יבוא ואצטרף אליכם. עד אז – שִמרוּ לי מקום ביניכם".
תמונה אור הבוקר עולה בחוץ, פניו בחלון הולכים ומיטשטשים, מתמזגים עם כל הבית.
כותרת "סוף".