כתבים

תשוקה לפנות ערב

1.

תמונה אחר צהריים בחדרו מוגף התריסים של המאהב. המאהב יושב מכווץ על המיטה, לוגם קפה ואוכל שוקולד. עיניו מצומצמות בריכוז סביב התענוג שהוא מפיק מן המתיקות. הוא גונח מהנאה לאחר כל לגימה, אך הבעת פניו נראית כמיוסרת. הוא מסיים לשתות ולאכול, ממצמץ עוד קצת להפקת שארית המתיקות בחיכו בעוד עיניו עצומות.

כותרת "לאחר מנוחת הצהריים – שעת האהבה".

תמונה המאהב פוקח עיניו לרווחה, מתנשם עמוקות, ומתחיל לנענע את נעלו בעצבנות. הוא שולף מתחת לערימת ניירות שעל השידה שני תצלומים. אלה תמונות קלסתר לא משובחות של נשים שלא במיטבן. אחת מביטה למצלמה בחמיצות וכעס, השנייה חמורת סבר.

כותרת "הדילמות הגדולות של האהבה".

תמונה המאהב מרים חליפות את שתי התמונות, שוקע בהתבוננות בהן מכל זווית אפשרית, מתבונן אפילו בגב התמונה. הוא אינו מרוצה. הוא עוצם את עיניו, מנסה להעלות בדמיונו בהבלחות חפוזות את חמודות גוון של בעלות הקלסתרים, מנסה למצוא בהן יופי, עושה מאמצים מרובים להשתלהב. הוא מניח את התמונות, אינו מוצא כוח להחליט, מתהלך קצת בחדר, יושב שוב על המיטה, ושוב הוא מרים את התמונות ומתבונן בהן. הוא משתהה רגע ארוך יותר על תמונתה של חמורת הסבר, הוא מדמה לעצמו את גופה, עולה שוב אל פניה, מדמה לעצמו איזו הרמת גבה שלה בצירוף עיקום של האף. בארשת פנים קודרת של מי שעומד בפני גזר-דין מכריע הוא מחליט ומרים את שפופרת הטלפון.

 

2.

תמונה המשך. המאהב יושב על מיטתו, משוחח בטלפון עם האשה. שיחתו נרגשת מאוד, ורגשתו הולכת וגוברת ככל שהוא מוסיף לדבר. נראה שמן העבר השני אין היענות נלהבת. הוא מפציר, מתחנן, יורד על ברכיו למרגלות המיטה אגב דיבור, מתפתל, נוהם ומתנשם, לרגעים הוא צועק בייאוש וחובט בידו בראשו להראות לה את גודל מצוקתו, או מתחיל לבכות, אינו יודע מה לעשות מרוב תיסכול. לרגע הוא שומט מידו את השפופרת, מתרוצץ בחדר, פוכר ידיו ונוהם, ושוב מרים את השפופרת. לפתע מובעת הסכמה מן העבר השני. לרגע הוא קופא, אחר-כך צץ חיוך קטן על שפתיו, הוא מתיז בחופזה עוד כמה מלים נרגשות, שולח לה נשיקה בטלפון, מניח את השפופרת וקם. הוא עומד רגע על מקומו כמהסס, ניכר בו שעדיין אינו שלם עם ההחלטה. שוב עולה על פניו ארשת הנידון לפני גזר-דינו. הוא מתהלך עוד קצת אנה אנה בעצבנות, ואז, בראש מורכן הוא יוצא מן החדר.

 

3.

תמונה כחצי שעה מאוחר יותר. חדר השינה בדירתה של האשה חמורת הסבר. היא יושבת על מיטתה לבושה שמלה קצרה. המאהב עומד בפתח החדר. שניהם אינם מביטים זה בזה. היא, בראש נטוי קוממיות, מביטה בתמונה על הקיר, כמתביישת או כמי שלא נאה לה להתעסק עם שכמותו. הוא משפיל מבט מבויש אל הריצפה. מפעם לפעם הוא מציץ מזווית העין במורת-רוח ובנזיפה. הם פולחים זה את זה במבטים עקמומיים וקודרים. היא משלבת רגל על רגל וחושפת את ירכיה עוד יותר, הוא ממשיך להביט בהן מזווית עינו, ועתה אינו גורע עין. מבטו עולה אט אט אל פניה. גופו מוטה מעט קדימה כמבקש להתקרב. היא מגיבה בהרמת גבה בצירוף עיקום החוטם, כמו נוכח כוונה נלוזה שאינה באה בחשבון.

כותרת "התבלינים הקטנים של האהבה".

תמונה התנשמויות המאהב נעשות יותר ויותר מהירות. מבטו מתרוצץ בין ירכיה לבין הבעות פניה. הצירוף של הירכיים ועיקומי החוטם והעוויות המיאוס שלה מלבה את תאוותו. פתאום היא שולחת ידה ומגרדת בציפורן גירוד איטי וממושך במעלה ירכה. נשימתו נעצרת. הוא מזנק לרגליה, מנשק את שוקיה, עולה לירכיה, מרים את שולי שמלתה, מקים אותה על רגליה, מרים את שמלתה למעלה, מנשק את ירכיה ואת ישבנה העוטה עדיין תחתונים. הוא נרגש ומשתנק מעוצמת תאוותו. הוא מביט בישבנה, מטה ראשו אחורה ולצדדים לראותו מזוויות שונות ומפתיעות, אינו יודע נפשו מרוב הפתעה והתרגשות. הוא מתחיל להפשיל אט אט מטה את תחתוניה, ומדי פעם, כשנגלה לעיניו טפח מבשר אחוריה, הוא מסתער עליו בתדהמה מחודשת, כאילו מוכה הבזקים חפוזים ומתחדשים של הארה. האשה, עומדת כל אותו זמן כשידיה פרושות קצת לצדדים כמי שאינה רוצה להזדהם, פניה נשואות למעלה ועיניה עצומות. הוא מוריד סוף סוף את תחתוניה עד לברכיה, וכשישבנה – שאספלנית קטנה דבוקה לאחד מחצאיו – גלוי מול עיניו, הוא מסתער עליו אחוז בולמוס בלפיתות, משמושים, נשיקות ומציצות. פניו מתעוותות בייסורי תאווה של מי שאינו יכול להכיל עוד את הגירוי.

כותרת "סודה הכמוס של הפיזיקה: הגרוויטציה של האהבה".

תמונה המאהב קם, קופץ ורץ בחדר כמשוגע, מנפנף בידיו ומשמיע יפחות בכי, משקיף ומורה על הישבן כאילו בפני מישהו שלישי, מזכיר לעיתים מנצח על תזמורת, לעיתים נואם חוצב להבות, שוב מזנק וכורע לרגליה, מנשק, לש ומוצץ, מצמיד ראשו לעגבותיה בתנוחות שונות, פעם מצמיד שפתיו אל החריץ כיונק, פעם מצמיד לחיו כמשעין כינור ועוצם עיניו באדיקות, פעם מפלש את שני החצאים, מעביר ותוקע אצבע זקורה בחריץ שביניהם, מביט חליפות כאחוז תזזית בישבן ובפני האשה. שלמעלה, פנים הממשיכות לאחוז בארשת המיאוס ויחד עם זה מתנשמות יותר ויותר בכבדות. התלהבותו של המאהב הולכת וגוברת. פניו אדומות, נוטפות זיעה. לרגעים נדמה שהוא מתייחס לישבן כאל אויב. הוא מסתכל בו בארשת זעם, נוגח בו בכוח כמנסה להבקיע איזה מבצר, ממשש וצובט אותו בעוז. למעלה נאנקת האשה בתאווה, עיניה עצומות. המאהב מצמיד את אגן ירכיו אל שוקה של האשה ומשתפשף בו. לפתע הוא פורש ידיו באוויר כטובע הקורא ממעמקים.

כותרת "אני כל-כך אוהב אותך!"

תמונה המאהב מביט מלמטה אל פני האשה. במבט של מתחנן על חייו. פניה מעוות בחופזה כמה העוויות מיאוס. הוא משמיע את הנאקות האחרונות שלפני הגמירה.

 

4.

תמונה המשך. לפתע נפתחת דלת חדר השינה.

כותרת "הבעל חוזר במפתיע".

תמונה המאהב והאשה קופאים באימה בתנוחתם. הבעל מופיע בפתח. הוא מביט בהם, אינו מאמין למראה עיניו. המאהב ניתק בחיפזון מן האשה, קופץ על רגליו – העמידה קשה עליו כשאברו זקור – רץ לשידה, חוטף ספר ומעלעל בו כאילו היה שקוע בזה הרגע בקריאתו, ויחד עם זה הוא מבועת עד מוות מפגי התנפלות אפשרית של הבעל. כיוון שהוא קרוב מאוד לגמירה הוא אינו יכול לשבת, אך גם מתקשה לעמוד, נשימותיו חפוזות וכבדות, והוא מנסה להסוות את להטו בכרכורים משונים. האשה רצה ולוקחת אף היא ספר, תחתוניה משולשלים מטה ושמלתה מופשלת מעלה, אינה יודעת מה לעשות עם עצמה מרוב מבוכה. וכך מתרוצצים רגע היא והמאהב בחדר, כל אחד מתעמק כביכול בספרו. הבעל מתבונן בהם. תימהון, כעס, מרירות ורחמים עצמיים חולפים בזה אחר זה על פניו. הוא יוצא מן החדר. האשה עוצרת את כרכוריה, נופלת על המיטה, תחתוניה עדיין משולשלים מטה, כובשת פניה בידיה בכלימה, גופה מתחיל לרטוט בהתייפחות.

 

5.

תמונה המשך. האשה מוטלת על המיטה, ירכיה עדיין חשופות, בוכה. המאהב קופא במקומו, מחכה. אחר-כך הוא מניח את הספר על השידה, פוסע על בהונות ויוצא מן החדר. בעוברו במסדרון הוא רואה את צדודיתו של הבעל היושב במטבח על כיסא, גופו רכון לפנים, כתפיו שמוטות, מליט פניו בידיו. כל תנוחתו מעידה על ייאוש. הבעת כאב ורחמים חולפת על פני המאהב. הוא חוכך רגע בדעתו, ובראותו שאין סכנה, הוא חוזר לחדר, ניגש על בהונות לאשה, כורע למרגלותיה, משעין ראשו על ירכיה, נצמד לשוק רגלה באגן ירכיו, ובכמה תנועות חשאיות והפוזות, כגנב, הוא מצליח לגמור תוך השמעת כמה חרחורים מהוססים. הוא מרכין רגע ראשו להתאוששות, קם ויוצא מן החדר בכתפיים שחוחות, ובדרכו החוצה הוא רואה שוב את הבעל היושב על כיסאו במטבח ללא ניע. הבעת אשמה וייסורי מצפון עולה על פניו.

 

6.

תמונה זמן-מה אחר-כך, רחוב. המאהב הולך, תשוש, מתנדנד קצת כאחוז סחרחורת, לא נוח לו בשל הרפיון ובשל הדביקות במכנסיו.

כותרת "עם תום ההשקעה הגדולה באהבה – הצורך באנרגיה".

תמונה האור כבר מאפיר לקראת הערב. המאהב מגיע לשדרה, מתיישב על ספסל, משתופף קדימה, מכווץ, מוציא מכיסו תפיסת שוקולד, נוגס ברעבתנות, עיניו מצומצמות, מרוכזות בתענוג המתיקות. הוא מסיים את השוקולד, יושב רגע בכתפיים שמוטות, אינו מרוצה, בוהה לפניו. הבעת פניו החמוצה מעידה על צרבת בושט והרגשה לא טובה בקיבה ובבטן. הוא גוהר קדימה ומליט פניו בידיו. תנוחת ישיבתו מזכירה את ישיבת הבעל הנבגד במטבח. תינוק משחק רץ אחרי כדור, רואה אותו, נעצר ומתבונן בו בסקרנות. מגובה מבטו של התינוק נראה חלקו התחתון של המאהב, מכנסיו המהוהים ונעליו המשומשות.

כותרת "ערב. הציפייה ללילה של אהבה".

תמונה המאהב מנענע בנעלו בעצבנות. לאחר זמן-מה הנעל חדלה.

כותרת "סוף".