קטשופ
רביו סאטירי
הוצג לראשונה במרס 1969
המלחמה האחרונה
פעם גם אנו אמרנו:
עוד מלחמה אחת.
עוד מלחמה אחת, אמרנו,
רק מלחמה אחת.
היתה מלחמה אחת,
היתה מלחמה שנייה;
עוד מלחמה אחת, אמרנו,
רק מלחמה אחת.
המלחמה האחרונה, המלחמה האחרונה,
מפני שכבר לא יכולים:
אז עוד מלחמה אחרונה בהחלט,
ומי שימות בה – יידע למה מת,
ומי שיחיה בה – יחיה כבר לעד,
אז עוד מלחמה אחת בלבד.
פעם גם אנו אמרנו:
עוד מלחמה אחת.
ואז נוכל כבר לחיות, אמרנו,
יש עוד הרבה לעשות.
יש עוד הרבה לעשות
מלבד מלחמות אחרונות;
עוד מלחמה אחת, אמרנו,
רק מלחמה אחת.
המלחמה האחרונה, המלחמה האחרונה,
מפני שכבר לא יכולים:
אז עוד מלחמה אחרונה בהחלט,
ומי שימות בה – יידע למה מת,
ומי שיחיה בה – יחיה כבר לעד,
אז עוד מלחמה אחת בלבד.
פעם גם אנו אמרנו:
עוד מלחמה אחת.
היום אנחנו יודעים לבטח:
לא מלחמה אחת.
לא מלחמה אחת
וגם לא שתי מלחמות;
היום אנחנו יודעים לבטח,
אין מלחמה אחרונה.
המלחמה האחרונה, המלחמה האחרונה,
מפני שכבר לא יכולים:
אז עוד מלחמה אחרונה בהחלט,
ומי שימות בה – יידע למה מת,
ומי שיחיה בה – יחיה כבר לעד,
אז עוד מלחמה אחת בלבד.
שיחות שלום במזרח התיכון – סיבוב ראשון: שיחת גישוש
גונאר [מכריז] חמישה סיבובי שיחות בין מחמוד ריאד –
[ריאד מרים ידיו בניצחון.]
לבין אמא אבן, בתיווכו ובשיפוטו של גונאר יארינג המכונה גוּ הגדול!
[קד קידה.]
סיבוב ראשון – שיחת גישוש!
[לריאד ואבן.]
אפשר להתחיל.
[פאוזה ארוכה.]
אבן אולי אנחנו יכולים להתחיל ישר מהסיבוב השני?
גונאר מצטער, לפי התקנון מוכרחים שיחת גישוש.
ריאד [לגונאר] שתשמור טוב על התקנון.
גונאר אתה רואה שאני בסדר.
[פאוזה.]
אתם יכולים להתחיל.
[פאוזה.]
אבן אולי אפשר פשוט לדחות את שיחת הגישוש עד אחרי השיחה השלישית או הרביעית?
גונאר התקנון.
[לריאד.]
אתה רואה שאני בסדר.
ריאד תשמור, תשמור.
[פאוזה.]
גונאר אני יכול לזרוק לכם פתיחה אם אתם רוצים.
אבן אני מוכנה לקבל.
גונאר [חושב רגע] 16.
אבן [לריאד] אני אומרת 16.
[שניהם זורקים את המספרים שלהם לאט ובערמומיות של שחקני פוקר.]
ריאד 17.
אבן אה?
ריאד 17.
אבן [מסתכלת על גונאר.הוא נותן לה להציץ בפנקסו] 18.
ריאד 19.
[ריאד וגונאר מצפים במתיחות לתגובתה של אבן.]
אבן 20.
[היא מצפה במתיחות לתגובתו של ריאד.]
ריאד 21.
אבן פַּארוֹל.
גונאר פַּרלֶווּ פרַנסֶה?
ריאד וַנְס זֶר ווֹס אֶ ויזַרְד. 40.
גונאר [שורק] יש לנו עוד שעה שיחה, אז מה אתה קופץ ל-40?!
[לאבן.]
את רואה שאני בסדר.
ריאד [כועס] בעניין ירושלים אני מוכרח להגיד שלא נסכים..
[גונאר שורק] 26.
אבן 27.
ריאד 28.
אבן 29.
ריאד 30.
אבן 31.
ריאד 32.
גונאר יופי, הכל הולך יופי.
אבן 33.
ריאד 34.
אבן 35.
ריאד 36.
אבן 37.
ריאד 38.
[לגונאר.]
איכפת לך להחליף אותי לכמה דקות? אני מוכרח לצאת.
[קם ויוצא במהירות.]
אבן 39.
גונאר 40.
אבן 41.
גונאר 42.
אבן 43. איכפת לך להחליף גם אותי?
גונאר התקנון...
אבן אני כבר חוזרת.
[יוצאת.]
גונאר [בטון רדום] 44... 45... 46... 47... 48...
[מסתכל לצדדים לראות אם אף אחד אינו מבחין שהוא מרמה, ומפטיר במהירות.]
1456... 1457... 1458... 1459... יופי, הכל הולך יופי... 2000!
[שורק.]
סוף שיחת גישוש!
ארץ נפלאה
[הבעל והאישה מארחים את התייר מר צ'לסי.]
תייר הו, כמה נפלא, כמה נפלא.יש לכם באמת ארץ נפלאה.
אישה [בצניעות] מה לעשות, מר צ'לסי, אנחנו עם קטן ונפלא. פשוט עם קטן ונפלא.
[אל הבעל.]
מה אתה אומר, אלכסנדר?
בעל אני אומר שאין מה לעשות, את צודקת בהחלט, אנחנו פשוט עם קטן ונפלא, זה מה שאנחנו, עם קטן ונפלא, זה מה שאנחנו, עם קטן ונפלא, זה מה שאנחנו...
[האישה מכה בראשו כמו במכונה שהתקלקלה, הוא משתתק.]
אישה [לתייר] מין גורל שכזה, עם קטן המוציא מקרבו את הצבא החזק והאמין ביותר בעולם, צבא היודע בשביל מה הוא נלחם ומשום כך אין שום כוח שיכול לעמוד בפניו.מה אפשר לעשות, אנחנו פשוט נפלאים וחזקים.
תייר ארץ נפלאה באמת. אני מתכוון בעיקר לשמש שלכם.
אישה זה נכון שהשמש פועלת לטובתנו, אבל לא בזה עיקר הכוח שלנו.מה אתה אומר, אלכסנדר?
בעל אני אומר שהשמש היא אומנם שמש, אבל אנחנו יודעים להילחם גם בלילה, השמש היא אומנם שמש אבל אנחנו יודעים להילחם גם בלילה...
[האישה מכה בראשו, הוא משתתק.]
אישה בלילה או ביום, מר צ'לסי, מה אפשר לעשות שאנחנו נהדרים כל-כך ומוכנים לצאת בכל עת ובכל שעה שנידרש, מתוך ידיעה שאם נצא לא נשוב בלי ניצחון מפני שאין לנו ברירה אלא לנצח. הכרח הקיום הוא העושה את הצבא שלנו לעצום כל-כך, צבא שבו האיכות האנושית הנפלאה משלימה את החיסרון המתמיד בכמות, צבא שבו הקצינים הולכים לפני הטוראים והטבחים אוכלים לפני התותחנים, צבא ש...מה עוד אפשר להגיד עליו, מר צ'לסי!
תייר בייחוד אני אוהב את מזג האוויר שלכם, השמש והאור. והים שלכם, כל הכחול העמוק הזה.
אישה חיל הים הוא באמת נקודה רגישה, מר צ'לסי.זהו אומנם חיל קטן ולא מפותח יחסית, אבל חיל אמיץ ונפלא. מה אתה אומר, אלכסנדר?
בעל מה אני אומר? אני אומר שחיל הים לים, וחיל האוויר לאוויר, וחיל התותחנים לתותחנים, וחיל הצנחנים לצנחנים...
[האישה מכה בראשו, הוא משתתק.]
אישה חַיִל חַיִל ותפקידו, מר...
בעל וחיל הרגלים לרגלים, וחיל הנשים לנשים, זה מה שאני אומר.
[משתתק מעצמו.]
אישה כמו שאמרתי, חַיִל חַיִל ותפקידו.למעשה קיבל חיל הים שלנו לאחרונה חיזוק מכריע, והזירה שלו פרושה עכשיו לכל רוחב הים התיכון. אנחנו מוכנים, אם נצטרך, להתמודדות ימית עם הצי הסובייטי הפרוש בים התיכון. אין זאת אומרת שלא לקחנו בחשבון סיוע אווירי ממטוסי חיל האוויר וכן מספינות הצי השישי העלולות למצוא עצמן ברגע קריטי לצידנו. חיל הים שלנו הוא אולי החַיִל היחידי בעולם שבו צולל מפקד הצוללת עם המלחים שלו – וצף איתם בחזרה.עם חַיִל כזה לא נשאר לך אלא להרכין את הראש ולהודות בכך שאתה פשוט נפלא.
תייר [בנימוס] כן, אם לחזור לרגע לעניין האקלים שלכם...
אישה סלח לי מאוד, מר צ'לסי, אבל מה יש לך בעצם נגד הצבא שלנו?!
טנגו דם ואש
דם וָאש ודם ואש ודם ואש ודם,
מקולנוע מוּגרבּי ועד לשפת הים,
מקולנוע מוּגרבּי רק דם ואש ודם,
דם ואש ודם ואש ועד לשפת הים.
דם ואש ודם ואש ודם ואש ודם,
אוטובוס מספר ארבע ממריא ונעלם,
באופרה צועק זמר, צועק גם האולם
בדם ואש ודם ואש ודם ואש ודם.
דם ואש ודם ואש ודם ואש ודם,
בין רגלי זונות עולה עשן שחור וחם,
הלקוחות בלהבות, הסרסורים פחם,
ודם ואש ודם ואש ודם ואש ודם.
דם ואש ודם ואש ודם ואש ודם,
מת תירס חם, מת אבטיח, מת כל העולם,
מקולנוע מוּגרבּי ועד לשפת הים
דם אדום כָּאֵש ואש לוהטת כמו דם.
דם ואש ודם ואש ודם ואש ודם
מקולנוע מוּגרבּי ועד לשפת הים,
אונייה עם ארובה נוסעת לה אי-שם,
והותירה פה אותי בדם ואש ודם.
שיחות שלום במזרח התיכון – סיבוב שני: גו הגדול וחבורתו בבית-קפה
[גונאר, ריאד ואבן יושבים בבית-קפה.]
ריאד כל משא-ומתן על שלום מותנה בנסיגה מוקדמת מכל השטחים הכבושים.
אבן לא נוכל להחליט על גורל השטחים אלא במשא-ומתן.
גונאר נזמין קפה?
ריאד [לאבן] לא ניגש לשום משא-ומתן לפני נסיגה טוטאלית מהשטחים.
אבן צריך להבהיר בדיוק לאיזה שטחים הכוונה וזה ייעשה רק במשא-ומתן.
גונאר אתם לא רוצים קפה?
ריאד [מצביע על אבן] המנצח מזמין.
גונאר [לאבן] מה שנכון נכון. המנצח מזמין.
[קורא החוצה.]
שלוש פעמים קפה ועגל בתנור!
אבן עגל בתחת שלך!
גונאר [נכלם] אל תקללי, אמא.
אבן כשאני מזמינה זה עגל וכשהוא מזמין אז אנחנו צמחונים!
גונאר אבל אתם ניצחתם.
ריאד [בשקט] בקרב, לא במלחמה.
אבן הוא יסכים למשא-ומתן – יהיה עגל.
גונאר תסכים למשא-ומתן, ריאד.
ריאד תסכים בתחת שלך!
גונאר [נכלם] אל תקלל, ריאד. בסך-הכל הכוונה שלי היא שנאכל היום עגל בתנור.
ריאד [גאה] אני מוכן לרדת לעוף אבל לא לוותר על העקרונות!
גונאר [קורא החוצה] שלוש פעמים קפה ועוף בתנור!
אבן עוף בתחת שלך!
גונאר [נכלם] אל תקללי, אמא, מדובר בעוף קטן ובלי תוספות.
אבן אמרתי קפה, אז קפה.
גונאר [מאוכזב] בלי עוגה?
אבן עוגה בת...
גונאר בתחת שלי, אני יודע.
[לעצמו.]
תפסו תחת ולא יעזבו אותו.
ריאד אני רוצה להזכיר שבשבוע שעבר הזמנתי עוגה עם הקפה.
גונאר [לאבן] הוא הזמין עוגה.
אבן [לגונאר] בתחת תגיד לו.
גונאר [לריאד] בתחת.
ריאד אני מזהיר אותך, גו.
גונאר זה היא אמרה לי להגיד.
ריאד שתגיד לתחת שלי תגיד לה.
גונאר [לאבן] שתגידי לתחת שלו.
אבן הוא ועוד שניים כמוהו בתחת שלי תגיד לו.
גונאר [לריאד] אתה ועוד שניים כמוך בתחת שלה.
ריאד היא עם התחת שלה ואיתך ביחד בתחת שלי!
גונאר למה אתה מכניס גם אותי?!
ריאד למה בתחת שלי!
[כלפי אבן.]
והיא עם העגל שלה בתחת שלי!
[בלהט הריב מתחילים לדבר זה אל זה.]
אבן עם הקפה-בלי-סוכר שלו בתחת שלי!
ריאד עם התחת הגדול שלה בתחת שלי!
אבן עם התחת הגדול שלי בתחת הקטן שלו בתחת שלי!
ריאד עם התחת הקטן שלי בתחת הגדול...
גונאר [נעלב ששכחו אותו, שורק במשרוקית] רגע, ומה איתי?
השטחים
[בֶּרְטָה וצבי מארחים בביתם את זֶבָּץ.]
ברטה תאכל, זֶבָּץ, תאכל.
זבץ תודה.
ברטה למה אתה לא אוכל? זה יתקרר.
זבץ תודה רבה.אני רק רציתי לשאול איפה כאן השירותים.
צבי וברטה [כאילו נעלבו] שירותים?!
זבץ [נבוך] כן, שירותים.
ברטה תאכל, זֶבָּץ, תאכל.
זבץ אני מתכוון לשירותים...נוחיות.
ברטה וכאן לא נוח לך, מר זֶבָּץ?
זבץ לא לא, נוח לי מאוד.
ברטה אז תאכל.
זבץ [מחליט לדבר מפורשות] אני צריך לבית-שימוש.
צבי זבָּץ, אתה יושב עם גברת!
זבץ סליחה, סליחה. אבל אני לא יודע להגיד את זה אחרת.
[חושב.]
אפס-אפס?
צבי מי נגד מי?
זבץ [סבלנותו פוקעת] צבי, אני צריך לבית-כיסא!
ברטה בשביל מה?!
זבץ מה זאת אומרת בשביל מה?! אני צריך לעשות...
צבי זֶבָּץ, אתה יושב עם גברת!
זבץ סליחה.
[פאוזה.]
צבי, אני לא יכול יותר, אני רוצה לעשות פּיפּי.
ברטה תיכף תגיד שאתה גם רוצה להחזיר את השטחים!
זבץ מי דיבר על שטחים?! אני רק נכנס ומייד יוצא!
ברטה ומנַין לנו הביטחון הזה?
צבי מאיפה לנו לדעת?
זבץ מה זה, צבי, אתה כבר לא מכיר אותי?
צבי מכיר, בטח שמכיר.זֶבָּץ, נכון?
זבץ כן, זֶבָּץ.
צבי אתה רואה! אבל היום כבר אי-אפשר לדעת. הבן-אדם נכנס, וכשהוא יוצא זה כבר לא מה שהיה מקודם.
זבץ אני יכול להשאיר לכם את הדלת פתוחה אם אתם רוצים.
צבי זֶבָּץ! אתה יושב עם גברת!
זבץ אני יכול להשאיר לכם את השעון שלי.
ברטה עסקים שחורים.
צבי שוחד.
[צוחק בבוז.]
זבץ זהו שעון מצוין, שווייצרי, באמת, קניתי אותו...
[לפתע.]
צבי, מה זה הצחוק הזה?
צבי [רציני] תראה, זֶבָּץ, בוא נדבר כמו שני אנשים מבוגרים. אתה כאן – אני רואה אותך. אתה נכנס –
ברטה עכשיו אתה מבין, זֶבָּץ?
זבץ כן.
ברטה אז תאכל.
[פאוזה.]
זבץ [מתחנן] צבי... רק הפעם.
[צבי מניע בראשו לשלילה.]
ברטה... אתם אפילו לא תרגישו...
[צועק.]
בן-אדם לא יכול לעשות פיפי במדינה הזאת מבלי שיחשדו בו שהוא הולך להחזיר את השטחים?!
[פאוזה. הוא שב למנוחתו. לאט לאט מסתמנת על פניו הרגשת הקלה עצומה. ברטה וצבי מביטים בסלידה על מכנסיו.]
ברטה [נוזפת] זֶבָּץ!
צבי מה עשית, זֶבָּץ!
זבץ רבותי, אני מאוד מצטער, אבל מה ששוחרר – לא יוחזר.
אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
הנה הארץ השלמה אשר הבטיח אלוהים לאברהם,
לו ולזרעו אשר יהיה כַּחוֹל אשר על שפת הים;
אבל אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.
מעודי לא חלמתי על חברון ואינני דואג לשכם,
מה שמדאיג אותי הוא לעבור את החיים שלם;
כי אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.
ביתי אינו על הנילוס ואישתי לא יושבת על הפּרת,
והתמתחתי יפה כל בוקר גם בין מטולה לאילת;
כי אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.
אברהם, יצחק ויעקב נחים עתה בשקט בקברם,
ולי אין חשק לחפור גם את הקבר שלי לצידם;
כי אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.
הנה הארץ השלמה, ועליה לא אמסור את נפשי,
ומה שמבטיח אלוהים, שיקיים על חשבונו הפרטי;
כי אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.
שיחות שלום במזרח התיכון – סיבוב שלישי: גו הגדול הוא שוודי
[גונאר, אבן וריאד יושבים.]
גונאר [אדיש] ישיבה 671 וכו'.
ריאד [מונוטוני] סעיף א' – לא, סעיף ב' – לא, וכו'.
אבן כנ"ל וכו'.
ריאד מבוי סתום וכו'?
אבן וכו'.
[פאוזה.]
תגיד משהו, גוּ הגדול, למה אתה לא מדבר?
גונאר [אדיש] אני אגיד לכם את האמת, אני שוודי.
אבן [בנימוס] כן?
גונאר כן.
[מהמהם שיר שוודי.]
ריאד הגענו שוב למבוי סתום, גוּ, מה אתה אומר על זה?
גונאר אני לא אומר כלום.אני, כמו שאתם רואים אותי, שוודי.
ריאד טוב, שוודי-שוודי, אבל מה בקשר לענייננו?
גונאר [אדיש] קודם כל אל תעשה מזה ענייננו.אני – משוודיה.
ריאד בסדר, אנחנו יודעים שאתה משוודיה.
גונאר זהו בדיוק. אני משוודיה, נולדתי בשוודיה, יש לי אישה וילדים בשטוקהולם. אמי, למשל, היא ידידה טובה מאוד של אינגמר ברגמן, היא הופיעה אפילו בתפקיד אפּיזוֹדי ב"תוּתֵי בר", אם אתם זוכרים את הסצנה במסעדה כשהם נחים בדרך, זוכרים?
אבן אני לא ראיתי את הסרט.
ריאד אני ראיתי את ההצגה. בּראבוֹ!
גונאר לא חשוב, בכל אופן מה שרציתי להגיד הוא שאמי, למשל, היא ידידה טובה מאוד של אינגמר ברגמן, היא הופיעה אפילו בתפקיד אפּיזוֹדי ב"תוּתֵי בר", אם אתם זוכרים את הסצנה במסעדה כשהם נחים בדרך, זוכרים?
אבן אני לא ראיתי את הסרט.
ריאד אני ראיתי את ההצגה. בּראבוֹ!
גונאר לא חשוב, בכל אופן, אמי, למשל...
ריאד בּראבוֹ! ועכשיו, מה בנוגע לסכסוך במזרח התיכון?
גונאר אני לא יודע מה בנוגע לסכסוך במזרח התיכון, אני שוודי, אישתי והילדים חיים בשטוקהולם. אמי, למשל...
אבן הכל טוב ויפה, אבל הסכסוך במזרח התיכון...
גונאר אגב, אם כבר מדברים על סכסוכים, אז יש לנו משלנו. עם הנורווגים.
אבן אני לא שמעתי על זה.
ריאד אני ראיתי את ההצגה.בראבוֹ!
גונאר כן, יש לנו הבעיות שלנו, דברים שלא מדברים עליהם, אבל אם אתם מזכירים סכסוכים, אז כדאי שתדעו. ואני – למה להסתיר? – אני שוודי נאמן, וכשאני רואה את הפיוֹרדים הכבושים בידי הנורווגים מ-1626, אז זז לי משהו בלב, וכשאני נפגש בשווייץ עם משפחות הפליטים השוודיים מהמאה ה-15, זה כואב לי. כל אלה פצעים, שפתאום אתה נוכח לדעת שאינם מגלידים לעולם. מפני שאני – למה להסתיר? – אני שוודי טוב, וממה אתם חושבים שעשוי גונאר יארינג? גונאר יארינג הוא לא בן-אדם?! אין לו אוזניים, אף, בטן?! אם דוקרים אותו הוא לא בוכה?! אם מדגדגים אותו הוא לא צוחק?! אם מנגנים את ההימנון השוודי הוא לא קם על הרגליים?!
[קם על רגליו.]
תחי שוודיה המשוחררת! תחי שוודיה השלמה!
עונש מוות
[תליין מוביל חבלן ערבי שנידון למוות אל עמוד התלייה. שם מחכה לו עיתונאית המתחילה לדבר אל הנידון מייד לאחר שהתליין כורך את חבל התלייה מסביב לצווארו.]
עיתונאית מר סעיד, אני עיתונאית העורכת עכשיו סימפוזיון בנושא "עונש מוות לחבלנים – בעד או נגד". וכחבלן שנידון למוות הייתי רוצה לשאול גם אותך שתיים-שלוש שאלות.
נידון [אדיב מאוד] ברצון רב, גברת.
עיתונאית מר סעיד, אני מבינה שעצם העובדה שאתה נמצא כאן מוכיחה שאתה בעד עונש מוות לחבלנים.
נידון כמובן שאני בעד עונש מוות לחבלנים, גברת. כחבלן ותיק ומנוסה אני מרשה לעצמי לומר שזהו העונש המתאים ביותר לחבלנים בכלל, ולחבלנים כמוני בפרט.
עיתונאית אני שמחה לשמוע שאתה חושב כך, מר סעיד.
נידון אל נא, גברת, הגעתי לאן שהגעתי רק הודות לכם.
עיתונאית הודות לך, מר סעיד.
נידון הודות לכם, גברת.
עיתונאית תודה.
נידון תודה לכם.
עיתונאית בבקשה. מר סעיד, האם אינך סבור שיש לנו כל ההצדקה, מבחינת האספּקט המוסרי, להטיל עליכם את עונש המוות?
נידון כחבלן ברברי, פרימיטיבי וחסר מצפון אני מרשה לעצמי לומר שלא רק יש לכם מלוא ההצדקה לתלות אותי, אלא אף מוטלת עליכם חובה מוסרית לכך. האם יש דין ראוי וצודק יותר לחבורות מחבלים ומסיתים מוגי-לב וחסרי אידיאה כמונו הפוגעים באוכלוסייה שלווה ושוחרת שלום?! האם אין המוסר עומד מאחוריכם כפי שעמוד התלייה עומד מאחורי, לאחר שהנחתי צעצועי-תופת בעשרה אוטובוסים?!
[מתחיל לבכות.]
עשרה אוטובוסים! שלא לדבר על הנהגים עצמם, במה חטאו הנהגים המסכנים? במה חטאו הנהגים, אני שואל אותך!
עיתונאית אני שואלת אותך.
נידון לא, אני שואל אותך!
[התליין מושיט לו ממחטה. הנידון מקנח את אפו ומחזיר אותה לתליין. בקול דרמטי.]
"אם יש צדק, יוֹפַע מייד!"
[התליין מושך מייד בחבל, הנידון מסתובב לתליין.]
רגע, חבר תליין.
עיתונאית מעודד לשמוע אותך מצטט את ביאליק, מר סעיד.
נידון אני לא היחידי, ואינני ראוי להוקרה מיוחדת, גברת, אני מצטט מה שכל אחד אחר היה מצטט במקומי.
עיתונאית בכל זאת.
נידון שום "בכל זאת", גברת, אני בסך-הכל ממלא את המוטל עלי כאדם.
עיתונאית אני מעריכה זאת.
נידון אינני ראוי להערכה, גברת. אתם ראויים להערכה.
עיתונאית תודה.
נידון תודה לכם.
עיתונאית בבקשה. מר סעיד, מה דעתך על הנימוקים האחרים המחייבים עונש מוות?
נידון בעד, כמובן.איזה נימוקים למשל?
עיתונאית למשל, גורם ההרתעה.
נידון כחבלן ותיק, פחדן ואכזרי אני מרשה לעצמי לומר שגורם ההרתעה הוא אחד הנימוקים החשובים בעד הטלת עונש המוות, ואני עצמי, לאחר ביצוע גזר-הדין, אירתע מלעשות מעשי טרור נוספים.
עיתונאית אני מאושרת לשמוע.
נידון כל האושר הוא שלי.
עיתונאית האם יש לדעתך סיכוי שעונש המוות ירתיע את החבלנים גם לפני שהם נתפסים?
נידון כחבלן מנוסה, אגואיסט ומפגר אני יכול להעיד על עצמי שהצטרפתי לאירגון חבלה רק מפני שהאמנתי שברגע שאתפס אזכה לטיפול של חסד וכבוד בבתי-הסוהר הנפלאים שלכם. בסתר לבי אפילו השתוקקתי להיתפס על-ידי חייליכם המנומסים ולבלות בנעימים את שארית ימי מאחורי סורג נעים ובריח מתוק. ראי לאיזה טיפול מסור זוכים אנו, החבלנים, בבתי-הכלא שלכם. הביטי בידיים וברגליים שלי – שלמות! הציפורניים והשיניים – שלמות! אני מתבייש להסתכל! הגב – חָלָק! לא כוויות, לא צלקות! אני שואל את עצמי: מה זה פה?! למה מגיע לי?! זה יכול הרי להוציא חבלן-הוגה מן הכלים!
עיתונאית זוהי באמת בעיה שמטרידה אותנו.
נידון מטרידה אותנו.
עיתונאית תודה.
נידון תודה לכם.
עיתונאית בבקשה. ולסיום, מר סעיד, כחבלן ראשון המוּצא להורג במדינתנו, מהו המֶסֶר שהיית רוצה להעביר לעמנו?
[התליין מפעיל את המנוף, הקרקע נשמטת מתחת לרגלי הנידון, הצונח למטה ומשרבב את לשונו החוצה אל מול העיתונאית בכל העדינות האפשרית.]
בצער לא רב, ביגון לא קודר
אני זוכרת אותך, זוכרת היטב,
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.
אני חושבת עליך ואינני בוכה,
הצער לא רב, היגון לא קודר,
חיי מתרחקים מחייך שלך,
בצער לא רב ויגון לא קודר.
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.
סלח לי אם אינני מאוד עצובה,
הצער לא רב, היגון לא קודר,
עלי להתכונן לעצב הבא,
בצער לא רב, ביגון לא קודר.
אני שוכחת אותך, שוכחת היטב,
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.
שיחות שלום במזרח התיכון – סיבוב רביעי: גוּ הגדול מסכסך
[גונאר לבדו על הבמה. הוא שורק מספר פעמים בכעס כדי להביא את אבן וריאד. לבסוף נכנסת אבן בצעדים מהירים ואחריה ריאד. הם מתיישבים.]
גונאר שיחת שלום מספר...
ריאד [תכליתי] אנחנו מוכנים לשלום ללא תנאים.
[גונאר מסתכל בו, לא מבין.]
אבן [תכליתית] אין צורך שתוותרו על התנאים, אנחנו ממילא נסוגים מהשטחים.
גונאר [חושב שזו בדיחה, מצחקק] נסוגים מהשטחים!
[לאט לאט, בהמשך השיחה, מתחוור לו שהעניין רציני.]
ריאד אנחנו מוכנים לחתום על שלום גם בלי לקבל בחזרה את השטחים.
אבן אנחנו רוצים להחזיר לכם את השטחים.
ריאד תודה, אין צורך.
אבן קחו לפחות את ירושלים.
ריאד חס וחלילה, ירושלים קדושה לכם.
אבן היא קדושה גם לכם.
ריאד לא, אנחנו רק התלוצצנו.
אבן גם אנחנו, ולכן אנחנו נותנים לכם בתור פיצוי גם את הנגב.
ריאד סליחה, כל השטח עד התעלה, כולל התעלה, הוא שלכם, ועל זה אין בכלל ויכוח.
אבן לא נוכל לקבל את השטחים שלכם.
ריאד באמת, מה זה "שלנו", "שלכם"? אגב, שלחנו לכם בדואר את מפתחות העיר אלכסנדריה.
אבן אלכסנדריה עיר מצרית.
ריאד היתה.
אבן ותהיה, יחד עם באר-שבע והרצליה. תקבלו גם בסיס צבאי ברעננה.
ריאד לא לפני שנראה דגל עברי על הנילוס.
אבן אם תתנחלו בנחל אלכסנדר.
ריאד מה נעשה בנחל אלכסנדר אחרי שמסרנו את סכר אסואן לקיבוץ הארצי?
גונאר מותר לי להגיד משהו?
אבן [בלי לשים לב אליו, ממשיכה] פתח תקווה מאמצת את האחים המוסלמים.
ריאד מכבי פורט סעיד עולה לליגה הלאומית.
גונאר מותר לי להגיד משהו?
אבן [בלי לשים לב אליו, ממשיכה] פועלי נמל אשדוד הכריזו על צום הרמדאן.
גונאר מותר לי להגיד משהו או לא?
אבן [קרירה] מה אתה רוצה להגיד, מר יארינג?
גונאר אז תראו, אני לא רוצה לסכסך, אבל כל העניין לא נראה לי.
אבן מה לא נראה לך, מר יארינג?
גונאר אני במקומך הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי מחזיר הכל.
ריאד המדובר בשלום אמת, מר יארינג.
גונאר [לריאד] ואני במקומך לא הייתי כל-כך בטוח.אני לא רוצה לסכסך, אבל אתה שוכח שיש לך פה עניין עם האימפריאליזם.
ריאד אתה מדבר פה על מדינה חופשית ודמוקרטית, מר יארינג.
גונאר [לאבן] ואותך אני בכלל לא מבין. שכחת שיש לכם פה עניין עם החדירה הסובייטית למדינות הערביות?
אבן [מוכיחה אותו] באמת, מר יארינג! כל אחד הרי יודע שהמדובר בחילופי סטודנטים!
גונאר [כועס] זה הורג אותי! אני לא רוצה לסכסך, אבל זה הורג אותי! פתאום את מאמינה להם?! פתאום את כבר לא מכירה את האופי של הערבים?!
[לריאד.]
אתה תסלח לי, בלי רצון לפגוע,
[לאבן.]
אבל זוהי אומה של שקרנים בחסד.אני מכיר אותם לא מהיום.
[לריאד.]
שום דבר אישי, מחמוד.
[לאבן.]
הוא שקרן, רמאי שעוד לא נולד כדוגמתו!
ריאד אני שקרן?
אבן מר יארינג, איך אתה...!
גונאר [צועק] מספיק עם ה"מר יארינג" הזה! אף משרד-חוץ לא יקבל את זה.זה לא יעבור אפילו בדיסני-לנד! זה יחס לעבודה?! שלום! אתם מדברים לי על שלום?! כמובן שאני בעד שלום – אני הרי מתווך ולא מסכסך – אבל צריך להיות ריאליים! שָנים על שנים אני מדבר איתכם על זה: מה קורה כששני הצדדים מתחילים להאמין אחד לשני?! מה קורה כשמוותרים על שטחים, מקומות קדושים ופּרינציפּים בשביל סנטימנטים?! אז בשביל מה ישבתי איתכם כל השנים הארוכות האלה – בשביל לשמוע עכשיו איך אתם מחריבים לי בשיחה אחת את כל העבודה שלי?! זו תורה וזה שׂכרה?!
[פאוזה. רגוע יותר.]
אתם חייבים להחליט, רבותי – ואני לא רוצה לסכסך – או שאתם רוצים שלום, או שאתם רוצים שלום!
[אבן וריאד מסתכלים זה בזו.]
אבן [בטון שקט, משלים] אני בוחרת בשלום.
ריאד [כנ"ל] גם אני.
גונאר [מפויס] זה מה שאני כל-כך אוהב בסכסוך שלכם: הרצון האמיתי לשלום.
פקחים וחבלנים
[חבלן נושא פצצה גדולה נתקל בפקח.]
פקח סלח לי, תפתח בבקשה את התיק.
חבלן אין לי תיק.
פקח איפה הוא?
חבלן מי?
פקח התיק.
חבלן אני מצטער, אין לי בכלל תיק.
פקח [מתבונן בו, מאמץ את מוחו] אפשר לדעת למה אין לך תיק?
חבלן [מראה לו את הפצצה] זה לא נכנס.
פקח [מבין] אה.
[מפנה לו את הדרך.]
[שני פקחים יושבים ומשוחחים.]
פקח א זה מה שהיה ב"אגד" זה שום דבר. היית צריך לראות את הפצצה שאני מצאתי אתמול.
פקח ב אתה?! אתה, מזרחי, מצאת פצצה?!
פקח א שככה יהיה לי טוב.
פקח ב אבל איך מצאת?! אתה הרי לא רואה בכלל!
פקח א רואה, לא רואה – שומעים לפי התקתוק של השעון-זמן.
פקח ב ואתה שמעת את התקתוק?
פקח א בטח ששמעתי.
פקח ב איך שמעת?! אתה הרי גם לא שומע!
פקח א אז מה אם אני לא שומע באוזן אחת?! פשוט הלכתי עד שנתקלתי בפצצה במעבר בין השורות.
פקח ב מה זה "הלכת"? ממתי אתה כבר יכול ללכת?!
פקח א אני לא יכול ללכת?!
פקח ב אתה הרי חצי משותק!
פקח א אז מה יש?! אני הג"א, אני לא קומנדו!
פקח ב וחוץ מזה אתה יושב כל היום בקפה של מוסא ממול. עוד לא נכנסת אף פעם אחת לתוך הקולנוע.
פקח א אז מה אתה רוצה להגיד, שלא היתה שם פצצה?
פקח ב אני לא מאמין לך.
פקח א [בהבעת ניצחון] טוב, אז איך עף הבניין באוויר?!
[שני פקחים עומדים יחד בפינה אחת ומסתכלים באישה היושבת בפינה שנייה.]
פקח א שמע, האיש הזה שם נראה לי חשוד.
פקח ב כן, גם לי.
פקח א הוא לבוש משונה מאוד.
פקח ב לובש שמלה. מה פתאום הוא לובש שמלה.
פקח א ונעליים של גברת.
פקח ב וכל התסרוקת שלו. שערות ארוכות. משונה מאוד. צריך לגשת לברר.
פקח א אני ניגש.
[ניגש אל האישה.]
סלח לי, אדוני, אפשר לבקש תעודת זהות?
אישה אני לא "אדוני", אני "גברתי".
פקח א אָה, סליחה.
[חוזר לפקח ב.]
פקח ב מה הוא אומר?
פקח א זה לא הוא, זה היא.
פקח ב אָה, בגלל זה.
[פקח עוצר חבלן.]
פקח סלח לי, אפשר לראות תעודת זהות?
חבלן בבקשה.
[מראה לפקח תעודה.הפקח מעיין בה.]
פקח השם שלך מחמוד חַבְּלָנוֹבסקי?
חבלן כן.
פקח [מחזיר לו את התעודה] אתה חבלן?
חבלן [מופתע] איך ידעת?
פקח חוּש.
[פקח עוצר איש.]
פקח סלח לי, אתה לא היית אתמול בקולנוע ממול?
איש כן.
פקח זה לא אתה שנכנסת עם חבילה גדולה?
איש כן.
פקח ואחר-כך יצאת באמצע היומן בלי החבילה, נכון?
איש כן.למה אתה שואל?
פקח היה לך מזל גדול. חמש דקות אחרי שיצאת התפוצץ הקולנוע.
[שני פקחים מסיירים.]
פקח א אני שומע תקתוק.
פקח ב איפה?
[שניהם עושים אוזניהם כאפרכסת, מתאמצים לאתר את מקור התקתוק. פקח ב מתקרב יותר ויותר לפרק יד שמאלו, עד שמתחוור לו כי התקתוק בוקע משעונו. הוא מורה על השעון בבהלה.]
זה מתקתק!
פקח א זרוק אותו!
פקח ב [מנסה להתיר את השעון, מסתבך] זה לא...
פקח א זרוק את היד!
פקח ב [מנער את ידו, מנסה להשילה מכתפו ולברוח ממנה] היא לא נותנת...
פקח א שב עליה!
[פקח ב צונח בכל כוחו על פרק ידו שעליו השעון. ציפייה ממושכת.הוא מוציא לאט לאט את ידו מתחת לאחוריו.]
פקח ב [בעצב] הלך השעון.
[אדם עם תיק ניגש לפקח ומושיט לו את התיק.]
אדם בבקשה, אתה יכול לבדוק.
פקח לא צריך, אתה יכול לעבור.
אדם למה, תבדוק. אני רוצה שתבדוק.
פקח זה בסדר, אדוני, תעבור.
אדם אולי זה לא בסדר, אתה צריך לבדוק.
פקח אל תפריע, אדוני.
אדם [כועס] התפקיד שלך לבדוק! אולי יש אצלי פצצה!
פקח [סוקר אותו בבוז] פצצה?! אצלך פצצה?!
אדם [רותח, בבוז] מי שמדבר!!!
[פקח עוצר אישה.]
פקח סלחי לי, את חבלנית?
אשה לא, אני סתם גננת.
פקח גננת? [תופס לה בשד] ומה זה?!
אשה סתם שד.
פקח [ממזמז לה את השד] סתם שד, אה?!
[תופס לה בשד השני.]
ומה זה?!
אשה [מעיפה לו את הכובע] ומה זה?!
פקח [תופס לה בישבן] ומה זה?!
אשה [תופסת לו באף] ומה זה?!
פקח [מאנפף] ומה את עושה הערב?!
[בעל ואישה מבחינים באדם החובש על ראשו כַפייה ועליה כומתת פקחים. הבעל והאישה מעיפים בו מבטים חשדניים ומתייעצים ביניהם בלחש. הבעל ניגש אל האיש.]
בעל סלח לי, אישתי שואלת אם התלבושת שלך על הראש לא משונה קצת.
איש לא.
בעל תודה.
[חוזר לאישתו, הם מתייעצים בלחש. חוזר אל האיש.]
סלח לי, אישתי שואלת אם אתה חבלן או פקח?
איש אני חבלן-פקח.
בעל תודה.
[חוזר לאישתו, הם מתייעצים בלחש, חוזר אל האיש.]
סלח לי, אישתי שואלת איך זה יכול להיות?
איש [מביט בו רגע ופתאום צועק ברוגז] ולאישתך אין שפם?!
שיחות שלום במזרח התיכון – סיבוב חמישי: גוּ הגדול בריוֹ
[גונאר יושב בבית-קפה בפוזה של "אינקוֹגניטוֹ", משקפיים כהים, מגבעת שמוטה על העיניים. הוא מגניב מדי פעם מבטים חוששים לצדדים, מדבר אל עצמו בעצבנות, מחקה מפעם לפעם את דרך הוויכוח של אבן וריאד תוך כדי עוויתות בפנים ובגוף.]
גונאר ניו-יורק לז'נבה... ז'נבה לניקוסיה... ניקוסיה לפריז... התחת שלי בתחת שלך... התחת שלך בתחת שלי... פריז לגיברלטר... גיברלטר למונאקו... מונאקו להוואי... 16... 17... 18... בתחת שלך... בתחת שלי... שיחת גישוש... 20... 21... ירושלים... הוואי לטוקיו... טוקיו לריוֹ...
[אבן וריאד נכנסים ומתייצבים מאחוריו מבלי שיבחין בהם.הוא נאנח לעצמו.]
ריוֹ, הו ריוֹ, תני לי מקלט, ריוֹ...
אבן [מאחוריו, בעליזות] גוּ הגדוֹ-ל!
[גו מזדקף בכיסאו כנשוך נחש.]
ריאד [כמו אבן] אנחנו פה, גוּ הגדוֹ-ל!
גונאר [מנסה לשלוט בעצביו] הלו, ג'נטלמן, נדמה לי שכבר נפגשנו.
אבן [מחייכת] כן.
ריאד [מחייך] כן.
גונאר זה לא נראה לכם משונה קצת, שלכל מקום שאני בא אני פוגש גם אתכם?
ריאד זה מפני שאנחנו הולכים אחריך, גוּ.
גונאר [מיתמם] באמת אתם הולכים אחרי? מה, אני בן-אדם מקסים?
ריאד אתה המתווך שלנו, גוּ.
גונאר [ממשיך להיתמם] אני מה?
ריאד מה ששמעת, גוּ.
גונאר אבל מה זאת אומרת אני מתווך?! אני נראה לכם מתווך?!
ריאד [ביובש] אתה נראה תחת, אבל אתה מתווך.
גונאר יש פה בטח איזו אי-הבנה. תסלחו לי נורא, אבל אתם לא מחליפים אותי במקרה עם מישהו אחר? מפני שאני בסך-הכל ד"ר מֶנְגֶלֶה, ואני מסתתר לי בשקט פה בריוֹ את הכמה-שנים שעוד נשארו לי. מתחבא לי מהש"ב, טוב לי פה, שָקט לי, אני חי לי בפחד קטן וצנוע את החיים שלי, אני שונא יהודים, שונא ערבים, שונא סינים, שונא כושים, אני אנטישמי, גזעני, פשיסט, נאצי, מצייר צלבי קרס פעם בשבועיים, על בתי-כנסת...
[לריאד.]
...וגם על מסגדים, לעזאזל עם המזרח התיכון, אפריקה, אסיה, אני רוצה לחיות את החיים שלי, אני רוצה להיות בן-אדם!
[פאוזה.]
אבן [לריאד] השתגע לגמרי.
ריאד נטלפן לאוּ תאנט.
גונאר [צוהל] אוּ תאנט?! אוּ תאנט בריוֹ!... כדורגל!... פּלאז'ה!... בגד-ים!... סִי, סִי!... אני ראיתי!... כולם, כל האו"ם!... ברח!...
[מחקה אווירון.]
דְזְזְזְט, ריוֹ!... דְזְזְזְט, ריוֹ!... כולם מסתתרים בתור נאצים!... גם ניקסון!... קוֹסיגין!... וילסון!... פּאוּלוּס!... דה-גול לא, דה-גול בצ'ילי, רוצה לבד!... הוא אומר שהוא מֶנְגֶלֶה, אבל אני מֶנְגֶלֶה!... כולם פה!... אין יותר בעיות!... וייטנאם!... מידל-איסט!... בּיאַפרה!... הכל הלך!... אין כאב-ראש!... הכי טוב להיות נאצי בריוֹ!.... מסתתר בשמש!... עושה טוטו!... מעכשיו נתחיל לחיות!...
השלום
[שני אנשים יושבים ומשוחחים.]
א שמע מה שאני אומר לך: עוד יהיה טוב.
ב איך יהיה טוב?! אנחנו הרי חיים ממלחמה למלחמה.
א יום אחד גם זה ייגמר. אתה תלך לישון לילה אחד, ובבוקר תקום – יש שלום. יש, הגיע. אתה קם מהמיטה בנחת, לא מחכה לשמוע חדשות, הולך לצחצח שיניים, חוזר, מוצא את ארוחת הבוקר עם אישתך ליד השולחן. אתה מתיישב לך לאכול. אישתך, גם כן שמחה שיש שלום, מתחילה לפתוח את הפה, אתה תופס לה בנחת בשערות ודופק לה את הראש בשולחן. והבוקר הוא בוקר אביבי, אתה קם והולך לעבודה, שורק לך בנחת שיר מלחמתי לא אקטואלי או שׂם את הטרנזיסטור על הכתף. אתה בא לעבודה – איזה שינוי, איזה הבדל, אור חדש על הפנים של כולם. נכנס העוזר שלך...יש לך עוזר?
ב לא, אני עוזר.
א לא חשוב, נכנס הבוס שלך, אומר תעשה לי את זה וזה וזה, בימי שלום התעייפת ממנו לגמרי, אתה תופס אותו בשערות ודופק לו את הראש בשולחן. בצהריים אתה הולך הביתה, אוכל ארוחה טובה, שוכב לנמנם. בא הילד מבית-הספר, שובב, אוהב להתפרק בימי שלום, עושה צעקות, מפריע לך לישון. אתה קורא לו בשקט לגשת אליך, תופס אותו בשערות ודופק לו את הראש ברגל של המיטה. אחר-כך אתה מתרחץ, מתגלח, והולך להצגה ראשונה. ככה עובר היום. יום, יומיים, שלושה, החיים יפים.
ב יפים מאוד.
א ביום הרביעי מפטרים אותך מהעבודה. אתה חוזר הביתה, שומע צעקות של השכנים, המדרגות מלא זבל, חברת החשמל עשתה שיטפון, הילד חטף אַפֶּנְדיציט והאישה ברחה עם המכולת. אתה נכנס הביתה, מכין לך בנחת כוס קפה, מתיישב, תופס לעצמך בנחת את הראש ודופק אותו בשולחן.
[פאוזה.]
ב אז ככה נראה השלום?
א וזאת רק ההתחלה.
מרובעים בבית הקברות
הרוח לפנות ערב מסיעה עלים לאט
מארבע שבע שתיים שש חמש אחת
לתשע שבע שש אחת שלוש ארבע
וממנו והלאה, לאורך כל השורה.
טוראי ראשון, טוראי שני, טוראי שלישי,
טוראי רביעי, טוראי חמישי, טוראי שישי.
כמו שהבטחנו: בבוא העת
עוד ניפגש במקום שקט.
חמש אחת ארבע שתיים שש שמוֹנֶה
אשר חיבק אותך בערב רחוק ויפה,
כמו שהבטיח לך, עכשיו הוא מחכה
בחמש אחת ארבע שתיים שש שמוֹנֶה.
טוראי ראשון, טוראי שני, טוראי שלישי,
טוראי רביעי, טוראי חמישי, טוראי שישי.
כמו שהבטחנו: בבוא העת
עוד ניפגש במקום שקט.
שתיים שלוש חמש אפס שבע אחת
נפל על משמרתו, השאיר אישה ובת.
הבת גדלה בינתיים, גם היא כבר נשואה
לתשע ארבע שש אחת אחת ארבע.
טוראי ראשון, טוראי שני, טוראי שלישי,
טוראי רביעי, טוראי חמישי, טוראי שישי.
כמו שהבטחנו: בבוא העת
עוד ניפגש במקום שקט.